מעון (יישוב עתיק)

מעון או "מעון שביהודה" הוא יישוב קדום בדרום הר חברון. היישוב נזכר במקרא, תחילה בתיאור נחלת שבט יהודה, ולאחר מכן במעשה נבל הכרמלי. יש להבחין בין מעון זו ובין בית מעון הסמוכה לטבריה ובית בעל מעון שבמואב.

מעון שביהודה המשיכה להתקיים כיישוב יהודי לאורך תקופת בית שני, המשנה והתלמוד עד ראשית ימי הביניים. באתר המזוהה עם היישוב, ח'רבת מעין, אותרו שרידי בית כנסת קדום.

MtHebron
Old maon
התל המקראי של מעון הקדומה - צולם ממעון
YAD BEN ZVI VIEW 44 20120912 140707
העתק פסיפס מעון במתחם יד יצחק בן צבי בירושלים. הפסיפס הוא במעון שבמישור הנגב המערבי, ליד קיבוץ נירים

אזכורים במקורות

בעת חלוקת ארץ ישראל לשבטי ישראל מעון הייתה לנחלת שבט יהודה, ככתוב בספר יהושע: "זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי יְהוּדָה לְמִשְׁפְּחֹתָם מָעוֹן כַּרְמֶל וָזִיף וְיוּטָּה"[1].

מדבר מעון הוא גם האזור שבו שאול המלך רדף אחרי דוד על פי המסופר בספר שמואל[2]. דוד, שנמלט משאול המלך, הגיע לכרמל הסמוכה למעון, והוא והאנשים אשר עמו שהו עם רועי הצאן של נבל הכרמלי. מעון המקראית נזכרת גם באחד האוסטרקונים שנמצאו בערד.

היישוב במעון נפגע עם דיכוי המרד הגדול, כפי שמעיד מדרש חז"ל: "כבר היה רבן יוחנן בן זכאי עולה למעון יהודה, ראה ריבה אחת מלקטת שעורים מתחת גללי הסוס"[3]. חרף כך, ולמרות החורבן הגדול עוד יותר שאירע כתוצאה מדיכוי מרד בר כוכבא, המשיך היישוב היהודי במעון להתקיים משך מאות שנים, עד שאב הכנסייה אוסביוס העיד בראשית המאה הרביעית לספירה כי מעון, כמו שכנותיה, כרמל, זיף, אשתמוע, ענים ויוטה, הייתה בתקופתו "כפר גדול מאוד של יהודים". עדות נוספת לכך היא שרידיו המרשימים של בית הכנסת הקדום באתר ח'רבת מעין.

בית כנסת עתיק

במעון נמצאו שרידי בית כנסת, שלפי המשוער נבנה במחצית השנייה של המאה ה-4 או תחילת המאה ה-5. ציר הבנייה הוא דרום-צפון, דהיינו כמקובל לכיוון ירושלים. הבנייה חייבה חציבה בסלע. הקירות היו עבים כ-90–100 ס"מ, הגג היה גמלוני, כמו בסוסיא ורצפת פסיפס.

הממצא החשוב ביותר מבית הכנסת הוא תריסר חלקים של מנורת שבעת הקנים עשויה משיש לבן. החוקרים אמדו את גובְהָה בכ-1.6-1.8 מטר. החוקר צבי אילן שהיה שותף לגילויה מתאר אותה: "קניה (קני המנורה), שהיו עשויים מקשה אחת, עוצבו בצורת חוליות מעוגלות ("תפוחים") שהלכו וקטנו כלפי מעלה. בבסיס כל חוליה גולף עלה ("פרח"). קוטר התפוח התחתון הוא 16,5 ס"מ וקוטר התפוח העליון 6.5 ס"מ. בין קני המנורה היו עיטורים מגולפים ששימשו לחיזוקה. זו הייתה מנורה כבדה ביותר, כ-120 ק"ג משקלה (משקל החלקים שנמצאו הוא 25 ק"ג). בסיס המנורה היה מרובע או מדורג. בתחתית התפוח התחתון של הקנה המרכזי חצוב חור מרובע לקיבוע מוט ברזל ("מסמר") שבעזרתו חובר גוף המנורה לבסיס".[דרוש מקור: לצטטה]

הקשר בין כרמל לבין מעון

הפסוק מספר שמואל מסביר את הקשר בין שני היישובים: "וְאִישׁ בְּמָעוֹן וּמַעֲשֵׂהוּ בַכַּרְמֶל", כלומר במעון בתי מגורים ובכרמל, מרכז כלכלי. עם הגילוי של בית כנסת קדום במעון, ומבני מגורים אחדים, במדרון הצפוני של תל מעון, דרומית לכרמל, העלה החוקר דוד עמית את ההשערה כי בתקופה הביזנטית בארץ ישראל יהודי כרמל למעשה גרו במעון. מעון הייתה כעין "שכונה" של כרמל. שהרי עקב היות כרמל בסיס מנהלי וצבאי יש להניח כי היהודים לא ירצו להתגורר בקרבתו. בכרמל נמצאו שרידים של שלוש כנסיות אבל לא שרידים יהודיים מעל פני הקרקע. נמצאו גם שרידי דרך רחבה, הסלולה בקו ישר, מכרמל למעון, כעין רחוב מקשר בין שני המקומות. מכאן מסקנתו של החוקר כי היישוב היהודי במעון היה חלק מו המערך היישובי של כרמל - חלק מכרמל רבתי והסבר להיעדרה של מעון מהאונומסטיקון, חיבורו של אוסביוס מקיסריה, שנכתב במאה ה-4.

ראו גם

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוקים א'-נ"ה.
  2. ^ ספר שמואל א', פרק כ"ג, פסוק י"ז.
  3. ^ מכילתא דרבי ישמעאל, יתרו, מסכתא דבחדש, פרשה א'.
Eshtemoa menorah.jpg דרומא
כרמלאשתמועסוסיאחורבת עניםיוטהתלהמעוןעין גדי – המקראיתרימוןחורבת יתיר

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.