מעבר הירדן

מעבר הירדן הוא מאורע המתואר בספר יהושע, במהלכו עברו בני ישראל מעבר הירדן המזרחי אל ארץ כנען, דרך נהר הירדן שנבקע באורח נס. בקיעת הירדן הייתה אות שנתן ה' לכך שיוריש לבני ישראל את ארץ כנען[1]. אירוע זה אירע בי' בניסן[2] ב'תפ"ח הנחוג ביום העלייה שמצוין בפועל בז' בחשוון.

וּכְבוֹא נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עַד הַיַּרְדֵּן וְרַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן נִטְבְּלוּ בִּקְצֵה הַמָּיִם וְהַיַּרְדֵּן מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו כֹּל יְמֵי קָצִיר. וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד אֶחָד הַרְחֵק מְאֹד מֵאָדָם הָעִיר אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן וְהַיֹּרְדִים עַל יָם הָעֲרָבָה יָם הַמֶּלַח תַּמּוּ נִכְרָתוּ וְהָעָם עָבְרוּ נֶגֶד יְרִיחוֹ

כלומר, לאחר שדרכו הכוהנים נושאי הארון במי הירדן, המים בנקודה מסוימת נעמדו במקום כחומה, והמים מאותה נקודה זרמו לכיוון ים המלח עד שנוצר מעבר יבש כנגד העיר יריחו.

לאחר שסיימו בני ישראל לעבור ואחרוני הכהנים עזבו את הנהר, חזר הנהר לזרום כמקודם. "וַיְהִי כַּעֲלוֹת הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן נִתְּקוּ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים אֶל הֶחָרָבָה וַיָּשֻׁבוּ מֵי הַיַּרְדֵּן לִמְקוֹמָם וַיֵּלְכוּ כִתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם עַל כָּל גְּדוֹתָיו"[3].

בתלמוד[4] מובא מדרש ובו מחלוקת לגבי גודל הנס, רבי יהודה אמר שנים עשר מיל על שנים עשרה מיל כנגד שבטי ישראל ורבי אלעזר ברבי שמעון חלק עליו וטען שהמים נערמו לגובה של יותר מ-300 מיל. אורך המיל התלמודי הוא כקילומטר אחד ויש אומרים שהוא שווה למיל הרומי שאורכו כקילומטר וחצי.

אמנם נחלת שניים וחצי השבטים היא בעבר הירדן המזרחי, אך יוצאי הצבא שבהם הצטרפו למעבר הירדן ולכיבוש הארץ, כמו שהתחייבו למשה.[5] בעבר הירדן נשארו הנשים והטף והם לא השתתפו במעבר הירדן.

נס בקיעת הירדן מוזכר גם בספר תהלים ונכלל בקריאת ההלל ומשולב כחלק מן ההלל בהגדה של פסח:

מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס, הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר? הֶהָרִים תִּרְקְדוּ כְאֵילִים, גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן? מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב

Benjamin West - Joshua passing the River Jordan with the Ark of the Covenant - Google Art Project
יהושע ובני ישראל חוצים את הירדן אל ארץ כנען, בנג'מין וסט, 1800

איורי מעבר הירדן

Book of Joshua Chapter 3-3 (Bible Illustrations by Sweet Media)

הכהנים מגיעים עם ארון הברית לנהר

Book of Joshua Chapter 3-4 (Bible Illustrations by Sweet Media)

בני ישראל עוברים באזור שיבש מן הנהר ולצידם מים עומדים כנד

Dore joshua crossing

מעבר הירדן מאת גוסטב דורה

Israel Enters the Promised Land

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר יהושע, פרק ג', פסוק י'
  2. ^ "והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון ויחנו בגלגל בקצה מזרח יריחו" (ספר יהושע, פרק ד', פסוק י"ט)
  3. ^ ספר יהושע, פרק ד', פסוק י"ח
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ל"ד, עמוד א'
  5. ^ ספר יהושע, פרק ד', פסוק י"ב
אלעזר הכהן

אֶלְעָזָר - בנו השלישי של אהרן הכהן (ספר שמות, פרק ו', פסוק כ"ג) ואחיינו של משה. היה הכהן הגדול השני, אחרי מות אביו.

שני אחיו הגדולים - נדב ואביהוא - מתו ביום חנוכת המשכן, בהקריבם אש זרה לפני ה'. אחיו הקטן, איתמר, נותר עמו בחיים ושימש ככהן.

אלעזר היה גם "נשיא נשיאי הלוי" (ספר במדבר, פרק ג', פסוק ל"ב), והיה האחראי העליון על שמירת הקודש וכליו בזמן העברת המשכן בעת המסעות במדבר ובכך נחשב לאמרכל הראשון.בנו היה פינחס, שהמשיך אותו בתפקיד הכהן הגדול.

היסטוריה של עם ישראל

היסטוריה של עם ישראל היא ההיסטוריה של העם והתרבות היהודית. היא משתרעת על פני אלפי שנים מאז העת העתיקה, ועד ימינו. היהודים התגוררו בכל חלקי תבל ויצרו תרבויות עשירות, השייכות למנעד התרבות היהודית. התרבות, הלשון, ומכלול היצירה היהודית לדורותיה, נכללים בתולדות עם ישראל.

המאה ה-9 לפנה"ס

המאה ה-9 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 900 לפני הספירה והסתיימה בשנת 801 לפני הספירה. זוהי המאה התשיעית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

מאה זו נחשבת לאמצע תקופת הברזל במזרח התיכון, וכראשיתה של תקופה זו באירופה, סביב הופעת תרבות האלשטאט הקלטית.

בארצות המזרח התיכון ומסופוטמיה התעצמו במאה זו הממלכות המקומיות וכנגדן עלתה בהדרגה האימפריה האשורית.

במצרים העתיקה שלטו בתקופה זו שושלות 22 ו-23, בסין שלטה שושלת ג'ואו, וביוון הגיעה לסיומה תקופת המעבר.

השומרון

חבל השומרון (ערבית: السامرة, תעתיק: א-סאמרה) הוא אזור גאוגרפי היסטורי במרכז ארץ ישראל, אשר מהווה חלק משדרת ההר המערבית. האזור נקרא על שם העיר שומרון, בירת ממלכת ישראל בימי אחאב.

חבל השומרון מורכב מהר אפרים והרי בנימין, ושטחו מתחלק לנחלות השבטים בנימין, אפרים ומנשה. בצפון הוא גובל בעמק יזרעאל, במזרח בבקעת הירדן, בדרום ביהודה ובמערב בשרון. רוב השטח הררי והפסגות הגבוהות שבו הן הר בעל חצור, הר עיבל והר גריזים.

רוב האזור הועבר לשליטת הרשות הפלסטינית ובו גם יישובים יהודיים בשליטת מדינת ישראל במשטר המנהל האזרחי. חבל השומרון הוא גם שמו של המחוז בממשל הצבאי, ממלחמת ששת הימים ועד להסכמי אוסלו.

התנחלות השבטים

התנחלות השבטים היא אירוע מקראי המתואר בספר יהושע ובספר שופטים, המתאר את התנחלותם של שנים עשר השבטים בשטחי ארץ ישראל ועבר הירדן לאחר יציאת בני ישראל ממצרים וארבעים שנות נדודים במדבר. התקופה שלאחר תקופה זו, המכונה גם תקופת ההתנחלות, ועד לתקופת המלכים, מכונה תקופת השופטים.

חלק מהחוקרים סבורים כי תהליך ההתנחלות והתגבשות עם ישראל בארץ ישראל התבצע בצורה שונה מזו המתוארת בספר יהושע. לא ככיבוש מהיר, אלא ככניסה איטית של שבטים. חלק מהממצאים הארכאולוגים לא תואם את הסיפור המופיע בספר יהושע, למשל החומות שנמצאו ביריחו תוארכו לתקופת הברונזה הקדומה, יותר מאלף שנים לפני התיארוך המקובל לגבי תקופת ההתנחלות. נמצאו גם שרידי ביצורים מתקופת הברונזה התיכונה II ‏ (1550-2000 לפנה"ס), אבל השרידים האפשריים מתקופת הברונזה המאוחרת שבה לכאורה נכבשה העיר בידי יהושע, לא עמדו בפגעי הזמן ומזג האויר, ונסתחפו לשכבה עבה של עפר צבעוני. גם בחפירות אֶ-תֵל, שהציעו לזהותו עם העי, נמצא כי העיר הייתה הרוסה מאות שנים לפני תקופת הכיבוש המשוערת של בני ישראל.

התקופה הממלוכית בארץ ישראל

התקופה הממלוכית בארץ ישראל היא התקופה שבין השנים 1260–1517 בה שלטו הממלוכים בארץ ישראל.

הממלוכים היו שליטים מוסלמים ממוצא שאיננו ערבי, שמרכז שלטונם היה בקהיר. ארץ ישראל לא הייתה יחידה מדינית נבדלת, ורוב שטחה (פרט לנגב הדרומי ולמובלעות באזור החוף כגון עכו) נכלל בפרובינציה (וָלָאיָה) "אָ-שָאם" ("סוריה הגדולה"), שהשתרעה על שטחי סוריה המודרנית, לבנון, ארץ ישראל וחלקים מעבר הירדן המזרחי. חשיבותה העיקרית של הארץ הייתה כשטח מעבר בין המרכז השלטוני בקהיר לבין בירת המחוזות הצפוניים של הסולטנות הממלוכית בדמשק, ולחזית אל מול איום הפלישה המונגולית, ובה עברה דרך הדואר הראשית בין שני המרכזים. בנוסף, הייתה לארץ חשיבות דתית, בהיותה אתר התרחשותם של הסיפורים המוזכרים בקוראן, כדוגמת סיפורי האבות.

בירת החלק הצפוני של הארץ הייתה העיר צפת ובירת החלק הדרומי הייתה עזה. ערים מרכזיות נוספות בארץ היו חברון, רמלה, לוד, שכם, ג'לג'וליה, קאקון (בעמק חפר) וירושלים. ירושלים הממלוכית מהווה מקרה מיוחד של עיר, שהייתה בעלת חשיבות דתית עליונה, אך מילאה תפקיד שלטוני ומסחרי שולי. תולדותיה, על אף שהן משיקות לתולדות ארץ-ישראל בכלל, נבדלות מהן במובנים רבים.

250 שנות השלטון הממלוכי בארץ נחלקות לתקופה קצרה של כיבוש והתבססות (תקופת בייברס), כמאה שנות שלטון מרכזי חזק וכמאה שנות התפוררות. זוהי חלוקה סכמטית, שכן גם בתקופת השלטון המרכזי החזק היו שנים של רפיון, וגם בתקופת ההתפוררות היו שנים של פריחה ושגשוג. בשנים שבהן השלטון המרכזי היה חזק - רמת הביטחון האישי ורמת הסדר והארגון השלטוני היו גבוהות. עם זאת, באותן שנים עול המסים (הג'יזיה) היה כבד, האדיקות הדתית המוסלמית הייתה רבה, וחוקי האסלאם נאכפו בקפדנות וביד חזקה. מאידך גיסא, בשנות הרפיון וההתפוררות, התחזקו מנהיגים מקומיים על חשבון השלטון המרכזי, וכנופיות בדואים ושודדי דרכים, הטילו את אימתם על תושבי הארץ.

י' בניסן

י' בניסן הוא היום העשירי בחודש השביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש הראשון

למניין החודשים מניסן.

יום העלייה

יום העלייה הוא יום ציון שנתי המצוין בישראל בז' בחשוון החל משנת 2016. יום זה מעלה על נס את העלייה לארץ ישראל ומכיר בחשיבותה על פי המתואר בתורה בפרשת לך לך ובספר יהושע. אף שהחוק מציין שמועד מעבר הירדן אל ארץ ישראל אירע ביום י' בניסן, יום העלייה מצוין מדי שנה ביום ז' בחשוון.

יוסף בן טוביה

יוסף בן טוביה, מבית טוביה, שימש כגובה כספים עבור בית תלמי ביהודה בזמן השלטון התלמיי בארץ ישראל (המאה ה-3 לפנה"ס) בתקופה ההלניסטית. אמו הייתה בתו של הכהן הגדול שמעון הראשון ואחותו של הכהן הגדול חוניו השני. בנו היה הורקנוס.

בן טוביה, בן למשפחה עשירה ומיוחסת מעבר הירדן, השכיל לנצל את המצב הפוליטי בארץ ישראל באותה תקופה על מנת להגיע לעמדת כוח בחצר בית תלמי ולמעשה הפך לנציגו בארץ ישראל. באותה תקופה החל המצב בין ההנהגה היהודית בארץ ישראל לבין תלמי השלישי אורגטס להתדרדר. אפשר שגרם לכך נטל המיסים שהכביד עליהם, או הפיתויים המרובים שבאו מכיוון מלכי בית סלאוקוס, שבקשו למשוך את היהודים לצדם. יצוין כי באותם הימים, המחצית השנייה של המאה השלישית לפנה"ס, התחוללה המלחמה הסורית השלישית בין בית תלמי לבין בית סלאוקוס. את המצב המסובך והמורכב הזה ביקש לנצל, ממניעים פוליטיים ואישיים, חוניו השני, הכהן הגדול בירושלים, שתמך בבית סלאוקוס והאמין כי בית תלמי יינגף לפני בית סלאוקוס, סירב להעלות את כספי המיסים למלך תלמי השלישי, וסיכן בכך את מעמדה של יהודה. בתגובה, תלמי השלישי שיגר ליהודה נציג מטעמו שדרש את תשלום המיסים באופן מידי, ולא, יחולקו אדמות יהודה בין שרי המלך המצרי.

מצב זה, של התקררות היחסים בין יהודה לממלכת בית תלמי, נוצל על ידי בן אחותו של הכהן הגדול, יוסף בן טוביה, איש פיקח ונמרץ, שהבין כי יוכל לנצל את המצב לתועלתו. בהיוודע דבר ניצחונם המזהיר של התלמיים על בית סלאוקוס, כינס יוסף בן טוביה את אספת העם בירושלים וקיבל ממנה ייפוי כוח להגיע לאלכסנדריה ולפייס את המלך הרוגז. יצוין כי תפקיד הייצוג של יהודה כלפי המלכות, שהיה מסור לכהן הגדול, עבר, בהסכמת העם, לידי יוסף בן טוביה. במתנות ובדברי חנופה עלה בידי יוסף בן טוביה לקנות את לב שליחו של תלמי השלישי, וכך סלל לעצמו דרך לחצר המלך במצרים. יוסף הצליח לקנות את לב המלך, כשהוא מבטיח לו להכפיל את מכסת המיסים של יהודה, אם תימסר לידיו חכירת המיסים של "סוריה ופויניקיה", שיהודה שייכת להן. המלך נעתר לבקשתו ואף צייד אותו באלפיים לוחמים כדי שיוכל לגבות את המיסים ללא התנגדות, וכך אכן קרה, ולא בלי גבייה מתאכזרת. במשך עשרים ושתיים שנה היה יוסף בן טוביה חוכר מסי המלך, והמכה שניחתה על הכהונה הגדולה במישור האישי ובמישור הממלכתי הייתה קשה. התוצאות בהמשך, בדבר המריבה בין שני הכוחות, הזיקו מאוד ליהודה.

היה מתייוון.

כיבוש יריחו

כיבוש יריחו הוא סיפור מקראי המופיע בספר יהושע, פרק ו'. העיר יריחו נכבשה על ידי עם ישראל בהנהגת יהושע בן נון, בקרב הפתיחה לכיבוש עבר הירדן המערבי, כחלק מהתנחלות השבטים בארץ ישראל.

מן

מן בסיפור המקראי, הוא מזון שירד מהשמים לבני ישראל במסעותיהם לאחר צאתם ממצרים בדרכם לארץ ישראל. הוא החל לרדת ביום ט"ז באייר, חודש ימים לאחר שיצאו ממצרים. הוא הפסיק לרדת כעבור 40 שנה, לקראת מעבר הירדן וכניסה לארץ ישראל.

מעמד הר גריזים והר עיבל

מעמד הר גריזים והר עיבל או מעמד הברכה והקללה הוא מעמד שאירע בהר גריזים והר עיבל שבשומרון, סמוך לכניסת עם ישראל לארץ ישראל בראשית תקופת ההתנחלות, בתום ארבעים שנות הנדודים במדבר. המעמד כלל בניית מזבח בהר עיבל והקרבת קרבנות עולה ושלמים עליו, כתיבת חלקים מספר התורה על גבי אבנים, ברכת הלויים את השומר את מצוות ה' וקללת העובר על מצוותיו, ובסיום המעמד קריאת דברי הברכה והקללה הכתובות בפרשת כי תבוא באוזני העם על ידי יהושע בן נון.

משפחת זועבי

משפחת זועבי (בערבית: زعبي) היא חמולה ערבית-ישראלית-מוסלמית שמוצאה מעבר הירדן המזרחי, המרוכזת בנצרת ובמספר כפרים בגליל התחתון. רבים מבני החמולה החזיקו בתפקידי מפתח בישראל ובממלכת ירדן.

נהר הירדן

נְהַר הַיָּרְדֵּן (בערבית: نهر الأردن) הוא נהר העובר בשבר הסורי אפריקני, לאורכה של ארץ ישראל מצפון לדרום וחוצה אותה לשני חלקים, עבר הירדן המזרחי והצד המערבי של הירדן.

הירדן הוא אחד הנהרות המפורסמים ביותר בהיסטוריה ובספרות, בעיקר מבחינה היסטורית ודתית. אורכו הכולל של הנהר ממקורותיו למרגלות החרמון ועד ים המלח 251 ק"מ וספיקתו בשפך לכנרת היא כחצי מיליארד מטר מעוקב בשנה.

ספר יהושע

סֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ הוא הספר הראשון בסדר נביאים ראשונים בתנ"ך. הספר מתאר את ראשית תולדות עם ישראל בארץ כנען, החל מרגע הכניסה לארץ כנען ועד מות יהושע בן נון. הספר קרוי על שמו של יהושע, מנהיג עם ישראל לאחר מות משה רבנו, אשר הוביל את תהליך כיבוש הארץ.

עבר הירדן

עבר הירדן או עבר הירדן המזרחי הוא חלקה של ארץ ישראל המקראית הנמצא ממזרח לנהר הירדן. מאז הקמתה של ממלכת ירדן בשנת 1946, מרבית שטחו של עבר הירדן נמצא בשליטתה.

עתניאל בן קנז

עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז לפי המקרא, היה השופט הראשון ששפט את ישראל בתקופת השופטים לאחר מותו של יהושע בן נון.

שבטי ישראל

שבטי ישראל או בני ישראל היו לפי המקרא קבוצה אתנית במזרח התיכון הקדום. לפי המסופר, עם ישראל הורכב משנים עשר שבטים נפרדים, ממוצא משותף. מקור שמות השבטים על פי המקרא הוא בשנים-עשר בניו של יעקב (שנקרא גם ישראל). שני בניו של יוסף, אפרים ומנשה, הפכו לשבטים נפרדים, בהתאם לברכת יעקב לפני מותו. השבטים התנחלו באזורים שונים של ארץ ישראל ויחד הקימו את ממלכת ישראל המאוחדת.

בארכאולוגיה המקראית ישנן מספר תאוריות בנוגע למוצאם האתני והגאוגרפי של השבטים. בין ההשערות שמקורם בהגירת שבטים מעבר הירדן, בשילוב של מספר קבוצות אתניות שישבו בארץ ישראל, או בהתפתחות של תרבות ישראלית מתוך עמי כנען שישבו בארץ.

שמורת נחל שורק

שְׁמוּרַת נַחַל שׂוֹרֵק היא שמורת טבע בהרי ירושלים, בין המושבים בר גיורא, נס הרים, מחסיה, נחם, כסלון ורמת רזיאל. שטח השמורה כ-12 קמ"ר והיא שמורת הטבע הגדולה ביותר בהרי יהודה. השמורה משתרעת על שתי גדותיו של נחל שורק בקטע שבין מפגשו עם נחל רפאים, ליציאתו מתחום ההרים אל השפלה. בקטע זה נחל שורק עמוק במיוחד (300–400 מטר), וזורם לאורך נפתולים עצומים שגדלם יותר מ-2 ק"מ. דרך היווצרותם של הנפתולים לא ברור, אך משערים שנחל שורק היה פעם נחל גדול בהרבה ממה שהוא היום, שהתחיל מעבר הירדן המזרחי. זרם המים האדיר שזרם בנחל כתוצאה מאגן ניקוז עצום של אלפי קמ"ר יצר במשך שנים את הנפתולים, וכשנוצרה בקעת הירדן ונחל שורק הצטמצם הנפתולים נשארו. גדות הנחל התלולות בקטע זה מכוסות בחורש טבעי צפוף ויפה שדרכו עוברים הרבה מסלולי טיול, המחברים בין האתרים בשמורה.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.