מסע משולם מוולטרה בארץ-ישראל

מסע משולם מוולטרה בארץ-ישראל בשנת ה'רמ"א (1481) הוא ספר המסעות של הנוסע היהודי מאיטליה משולם בן מנחם מוולטרה. (Meshullam ben Menahem, da Volterra). משולם מוולטרה היה שולחני עשיר, תלמיד חכם ומשכיל שחי בתקופת הרנסאנס. היה ממכיריו של לורנצו מדיצ'י שליט פירנצה. מסעותיו של משולם נועדו לקיים נדר שנדר.

מוצא המשפחה בבולוניה, משם עברו לוולטרה וכשעברו לפירנצה נודעו בתור אלו שבאו מוולטרה ומכאן הכינוי משולם מוולטרה.

במסעותיו הוא סוקר נושאים מגוונים: "הליכות עמים וטבעי ארצות, אבנים טובות וכתבי-יד, מאורעות מדיניים ומנהגי עם ועם". הוא מתעניין בכל מקום בו הוא מבקר בגורל היהודים ובמצבם את אתרים עתיקים. כתב היד המקורי של הספר שמור בספרייה הלורנציאנית בפירנצה. ספר המסעות מהווה מקור ראשוני חשוב בחקר התקופה הממלוכית בארץ ישראל.

Rabbi Meshulam Ben Rabbi Menachem of Volterra 1
ספרו של אברהם יערי
Europe in 1470 VOLTTERA
מסעותיו על רקע מפה משנת 1470 - נתיב מסעותיו בצבע ורוד

תיאור מסעו

ב-28 במאי 1481 הוא יצא לדרכו מנמל נפולי בדרכו לאלכסנדריה ונקלע לקרב ימי מדרום לאי רודוס בין האוניה שבה הפליג לבין אוניה ממדינת ונציה אשר שלטה באי. הוא הגיע למצרים ב-22 ביוני, שם פגש את השליט הממלוכי אל-מלכ אל-אשרף סיף אל-דין קאיתבאי. ב-10 ביולי הוא יצא מקהיר, חצה את מדבר סיני ותיאר את הבעיות שעמדו בפני הנוסעים במדבר. ב-21 ביולי הוא הגיע לעזה - שם נח שבוע ימים עד שהתארגנה שיירה להמשך דרכו. הנוסע מוולטרה עלה לחברון ומשם הגיע ב-29 ביולי לירושלים - בה שהה כחודש ימים. משם ירד ליפו והפליג צפונה לבירות ולדמשק. ב-8 בספטמבר החל את מסעו לוונציה - אליה הגיע ב-19 באוקטובר 1481, כעבור 40 יום. בדרכו חזרה, עבר דרך קפריסין, רודוס, יוון, חצי האי הבלקני, רגוזה, ודרום איטליה וחצה חזרה את הים האדריאטי - סך הכל קרוב ל-150 יום.

עזה

עוד בטרם הגיע לעזה, הוא נאלץ לעצור בח'אן יונס. הוא כותב: "שמענו כי ארבאני (ערבים) שטו בארץ ואין איש יוצא מפתח ביתו". השודדים הרגו 3 אנשים ולקחו את הסחורה שהובילו על הגמלים. משולם וחבורתו חיכו עד שהיו בשיירה "ה' אלפים איש" ורק אז המשיכו בדרכם.

כאשר הגיע לעזה, גילה כי מצב הביטחון רע. הנסיעה מעזה התנהלה רק בשיירות. היות שהעיר הייתה תחנת מעבר לשיירות ממצרים לדמשק, הפונדקים היו מלאים עד אפס מקום. הוא מנה את הממתינים לנסיעה בשיירות והגיע לשבעת אלפים אנשים ועשרת אלפים גמלים. רק כאשר מתאספים די נוסעים יוצאת שיירה לדרך. השלטונות נלחמו נגד השודדים הערבים אשר שלטו על הדרכים היוצאות מעזה ("הלך נגד הארבי", כלשונו), בשיתוף עם מושלי רמלה ויפו. המאבק הצליח ונהרגו אלפים מבין השודדים.

משולם מוולטרה מתאר את העיר עזה: "ארץ טובה ושמנה ופרותיה משובחים מאד. יש שם לחם ויין, שרק היהודים מכינים. היא בעלת אוכלוסייה גדולה. יש בה כ-70 משפחות יהודיות וכן ארבע משפחות של שומרונים.[1] הוא מספר כי היהודים יושבים בחלק העליון של העיר - "בראש (נמצאת) הייודיקה[2] ובה הבית של דלילה, והיה דר בתוכה שמשון הגיבור". כמו כן הוא ראה את "החצר הגדול אשר הפיל בחוזקתו ובתוקפו" והוא מוצא כי הבתים ההם עדיין חרבות ושוממות "כי יראה כי החצר ההוא היה דבר גדול לפי מה שיראה עד היום הזה".

על קהילת היהודים הוא מספר כי יש בית כנסת יפה וקטן. יש להם שדות וכרמים. הנוסע הזכיר שמות של שני יהודים מעזה: ר' משה ב"ר יהודה ספרדי וחותנו ר' מאיר ספרדי צורף.

תיאור הדרך

הנוסע נתן עצות לאלו המתכוננים להגיע לעזה ממצרים ומשם להמשיך לירושלים. הדרך היא כולה מדבר. יש לקחת שני סוסים: האחד, לנסיעה והשני, להובלת מזון ומים. בכל הדרך אין למצוא "מים מתוקים". הנסיעה צריכה להתבצע רק בשיירות בגלל השודדים וגם לאיטה בשל העפר והחול שכן "הסוסים נכנסים בו עד ברכיהם והולכים הכבדות". השודדים אורבים הדרך, מסתתרים בחולות וזועקים לעזרה. אם הם מגלים כי לפניהם שיירה חלשה הם קמים ותוקפים אותה.

הוא הציע לנוסעים ללבוש את בגדי תושבי המקום כדי שלא יזהו אותן כזרים: יהודי או "פרנקו" (כינוי לכל האירופאיים). הוא מזהיר את הנוסעים כי לא יגיבו לפעולות שיינקטו נגדם בתחנות המכס. המוכסים מרשים לעצמם לפעול גם נגד פקידי השלטון. המלצתו לנהוג באדישות, לשבת במקום, אפילו לא ללכת לשירותים כי אז הסכנה לשוד גדולה עוד יותר. הוא מסכם: "ואוי למזלו למי שיפול ברשת".

חברון

בעזה המתינו הנוסעים לשיירה לחברון. ואכן, "שר מערת המכפלה" עם 200 סוסים יצא מעזה לחברון. הנוסע מציין כי עקב תפקידו הרם "כולם אוהבים אותו" ואין חשש מפני הערבים ומפני השודדים. הוא הגיע לחברון, ביקר במערת המכפלה וערך תרשים של המערה.

הוא מספר על חברון, שכמו בעזה, אין לה חומות. היא "עיר טובה". על מערת המכפלה יש מסגד והיהודים אינם מורשים להיכנס למבנה. הם רשאים להתפלל רק דרך "חלון קטן" ולשם "זורקים מעות ומיני בֹשם". הוא מספר על מנהג מעניין של הערבים- הם נותנים לציבור כל יום מזון הדומה לזה שנתנו "האבות":

בחברון הוא מצא 20 משפחות יהודיות. הן סיפרו לו כי הנשים, מצליחות להיכנס למסגד, שכן לא מזהים שהן יהודיות בשל הרעלה שעל פניהן. הן סיפרו כי על קברי אברהם ושרה בתוך המסגד יש "מנורת זהב עם אבנים טובות" ועל שאר הקברים יש מנורת כסף עם אבנים טובות.

משולם מוולטרה, שהיה "שולחני" במקצוע, מצא לנכון לספר לנו כי למערה יש הכנסות גדולות מכרמים, זיתים ובתים. ובנוסף לכך, "הישמעאלים המתים לכפרת נפשם ייתנו יותר מה' אלפים דוקטים זהב כל שנה".[3]

הוא מצא שני אנשים נכבדים, ממוצא ממלוכי, ויחד עם שני נוצרים מזרחיים, נסע לירושלים. אך בזה לא תמו הרפתקאותיו. בדרך הצטרף אליהם ישמעאלי ובחלחול ניסה להרוג אותם. בעזרת תחבולה ניצלו ממנו והגיעו לעיר הקודש.

ירושלים

בירושלים, ביקר משולם בין היתר ביד אבשלום: "כל הישמעאלים העוברים שם זורקין (אבן) אחת לקבורתו עבור שמרד באביו, ויש בשוליו גל אבנים גדול מאוד, ובכל שנה מסירים אותו".[4]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בנוסף לקהילה של שבעים משפחות שמצא במצרים
  2. ^ הרובע היהודי
  3. ^ הנוסע פליקס פברי מספר על הכנסה שנתית של עשרים וארבע אלף דוקטים
  4. ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ-ישראל, עמ' 322, הערה 1.
אברהם יערי

אברהם יערי (שם משפחתו הקודם: ואלד; כ"ט באב ה'תרנ"ט, 5 באוגוסט 1899 – כ"ט בתשרי ה'תשכ"ז, 13 באוקטובר 1966) היה ביבליוגרף, חוקר הספר העברי, תולדות היישוב ותולדות יהודי המזרח.

היישוב היהודי בחברון

היישוב היהודי בחברון מתקיים באופן רציף, למעט הפסקות אחדות, מתקופת המקרא ועד ימינו (המאה ה-21). בתקופה העות'מאנית, במאה ה-16, הוקמה בעיר קהילה של יוצאי יהדות ספרד והוקם בה בית הכנסת על שם אברהם אבינו. במהלך המאה ה-19 הגיעו יהודים רבים לעיר וביססו את היישוב היהודי בה. בקיץ 1929 נערך טבח ביהודים על ידי מוסלמים מקומיים. עם פרוץ המרד הערבי הגדול ב-1936 (מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט) עזבו אחרוני היהודים את העיר (למעט משפחה אחת).

לאחר כיבוש חברון במלחמת ששת הימים, חודש היישוב היהודי בעיר כהתנחלות נפרדת, בנוסף ליסודה של קרית-ארבע הסמוכה. היישוב היהודי בחברון הוא ההתנחלות הישראלית היחידה ביהודה ושומרון שקיומה אושר במפורש בהסכם בין ישראל והפלסטינים (הסכם חברון) והיחידה הנמצאת בתוך עיר פלסטינית. ליישוב היהודי בחברון ניתנו שירותים מוניציפליים על ידי "הוועדה המוניציפלית לניהול בתי היהודים בחברון", שמונתה על ידי קמ"ט (קצין מטה) פנים של המנהל האזרחי, והוחלפה בשנת 2017 במנהלת שירותים אזרחיים (יהודה והשומרון).

כיום מתגוררים בחברון, לצד כ־215 אלף פלסטינים הנמצאים בשטח "H1" (הצד הפלסטיני של העיר), כ-1000 אנשי היישוב היהודי (כ-750 תושבים וכ-250 תלמידי ישיבת שבי חברון) במספר שכונות סמוכות למערת המכפלה, בשטח שבשליטת ישראל המכונה מאז הסכם חברון בשם "H2".

הספרייה הלורנציאנית

הספרייה הלורנציאנית (באיטלקית: Biblioteca Medicea Laurenziana) היא ספרייה בפירנצה, חלק ממתחם בזיליקת סן לורנצו במרכז העיר. הספרייה אוצרת כ-11,000 כתבי יד וכ-4,500 ספרים בדפוס מוקדם (רבים מהם אינקונבולה) מן האוסף הפרטי של בית מדיצ'י. הספרייה נבנתה ביוזמת האפיפיור קלמנס השביעי ותוכננה על ידי מיכלאנג'לו ב-1523. כיום הספרייה פעילה, ממוחשבת ומציעה שירותי ספרנות מודרניים לסטודנטים, לחוקרים ולקהל הרחב. החלקים ההיסטוריים במבנה מהווים מוזיאון אדריכלי וחלק מהחדרים משמשים באופן שוטף להרצאות ולכנסים.

וולטרה

וולטרה (איטלקית: Volterra) היא עיר בטוסקנה שבאיטליה, כ-50 ק"מ דרומה לפיזה. וולטרה היא עיר עתיקה שנוסדה על ידי האטרוסקים במאה ה-7 לפנה"ס. העיר פרחה בימי הביניים המאוחרים והרובע העתיק שלה, המוקף בחומה, שומר על אופיו מתקופה זו.

מסעות ארץ ישראל של עולים יהודים (ספר)

מסעות ארץ ישראל של עולים יהודים, מימי הביניים ועד ראשית שיבת ציון הוא קובץ חיבורים על מסעות: יומנים וזיכרונות, של 33 נוסעים יהודים בארץ ישראל, בעריכתו של הביבליוגרף אברהם יערי. המקורות, שחלקם נכתבו בעברית וחלקם תורגמו משלל שפות, נוצרו מאמצע המאה ה-12 ועד סוף מאה התשע עשרה. הם מתארים את האוכלוסייה וחיי החברה, אורח החיים והמנהגים, הנופים והמסורות של אתרים בארץ ישראל ובסביבתה.

הנוסעים המתוארים בקובץ הגיעו מארצות שונות, מאירופה: ספרד, צרפת, איטליה, גרמניה, בוהמיה, כרתים, קרים, פולין, גליציה, ליטא, אוקרינה, רומניה ואנגליה ומאסיה: תימן,

יערי כותב במבוא כי שלא כבחיבורים דומים, שנכתבו על נוסעים יהודים ומסעותיהם בעבר, הקפיד הוא ביותר על הגהת הנוסח וברובם הביאם על פי מהדורות ביקורתיות או דפוסים ראשונים לאחר שנוסחם נבדק היטב ואף הושווה לכתבי יד במקום שהיה אפשר.

בכל מקור הקדים יערי מבוא, בו תיאר את הרקע ההיסטורי, תולדות הנוסע ותיאור דמותו. על הטקסט עצמו הוסיף הערות וביאורים בכל מקום שנדרש, כגון פתיחת ראשי תיבות, הוספת תאריכים לועזיים, ומראי מקומות לפסוקי המקרא ומאמרי חז"ל.

משולם

האם התכוונתם ל...

עליות מגורשי ספרד ופורטוגל

עליית מגורשי ספרד ופורטוגל הם גלי העלייה לארץ ישראל של מגורשי חצי האי האיברי וצאצאיהם לארץ ישראל. גלי העלייה החלו במהלך המאה ה-15, והתגברו לאחר גירוש ספרד בשנת 1492 (רנ"ב) ופורטוגל בשנת 1498, ונמשכו שנים רבות לאחר מכן. שנים רבות לאחר הגירוש המשיכה הגירתם של רבים מיהודי ספרד ופורטוגל שנשארו בהן לאחר התנצרו, ונקראו אצל היהודים אנוסים, ובחברה הנוצרית: "נוצרים חדשים"; הם ביקשו לעזוב את חצי האי האיברי, ולזנוח את הנצרות בארצות הגירה חדשות.

חלקם ניסו להיקלט במדינות השכנות של ספרד, והקרובות לה מבחינה תרבותית; בפורטוגל שבה שכנה קהילה יהודית גדולה; אולם מלכי ספרד עודדו את גירוש היהודים גם מפורטוגל, ארבע שנים מאוחר יותר.

רבים הגרו לדרום, אל צפון אפריקה, אחרים אל מרכז אירופה ומזרחה, ואף אל יבשת אמריקה, שהדרך אליה נפתחה בשנת 1492.

אולם חלק ניכר היגר לאימפריה העות'מאנית הצעירה, שהעומד בראשה - הסולטאן באיזיט השני קיבל אותם בזרועות פתוחות, מתוך תקווה שיועילו לקידום האימפריה. עלייתם הביאה לתמורות והתחדשות משמעותית ביישוב היהודי בארץ ישראל.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.