מסמך

מסמך הוא מצג כתוב, מאויר, שקף או דקלום של מחשבה. מקור המילה באנגלית, Document נגזר מהמילה הלטינית doceō שפירושה ללמד. בעבר היה נהוג להשתמש במילה "מסמך" לציין הוכחה בכתב בתור ראייה לאמת או לעובדה כלשהי. בעידן המידע, המילה מסמך אינה מתייחסת רק למסמך כתוב או מודפס, אלא גם לקובץ מחשב שמכיל מידע כגון, טקסט, תמונות או טבלאות[1].

LL Zamenhof birth certificate
מסמכי לידה משנת 1859

סוגי מסמכים

ישנים מסמכים המקוטלגים כמסווגים, פרטיים או ציבוריים. ישנם גם מסמכי טיוטה וכן מסמכי הגהה. כאשר מסמך מועתק או משוכפל הוא מכונה בתור "מקור" או מסמך מקורי.

ניתן לסווג מסמכים לרוב לפי הסוגים הבאים:

היסטוריה

לאורך רוב ההיסטוריה, מסמכים נכתבו על גבי נייר באמצעות דיו ובכתב יד, או על ידי מדפסות או התקנים מכניים (מכונת דפוס למשל). כיום, ישנים מסמכים המצורפים זה לזה באמצעות מהדק או אטבי נייר.

המסמכים הראשונים בהיסטוריה נכתבו על פפירוסים בדיו (מימי מצרים) או על קלפים מעור חיות. היו מסמכים שנחרטו באבן כמו מסמכים שנכתבו באלפבית רוני או לוחות הברית. כמו כן היו מסמכים שהוחתמו בחרסית דוגמת מסמכים שנמצאו בשומר ובמסופוטמיה. רוב המסמכים נכרכו לספרים או שחוברו לקודקס.

בעידן המודרני מסמכים נשמרים ומוצגים על ידי הבאים:

מסמכים דיגיטליים מצריכים פורמט קובץ כדי שיוכלו להישמר ולהיות מוצגים באמצעי מסוים[2][3].

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ http://citeseerx.ist.psu.edu/viewdoc/download?doi=10.1.1.119.8813&rep=rep1&type=pdf
  2. ^ http://people.ischool.berkeley.edu/~buckland/digdoc.html
  3. ^ https://www.academia.edu/241739/What_is_Wrong_with_Digital_Documents_A_Conceptual_Model_for_Structural_Cross-Media_Content_Composition_and_Reuse
ICD

ICD (ראשי תיבות באנגלית: International Classification of Diseases, סיווג המחלות הבינלאומי) הוא מסמך תקינה של ארגון הבריאות העולמי. המסמך מכיל קטלוג ממוין והיררכי של כל המחלות הידועות, כולל הפרעות נפשיות.

ICD נמצא בשימוש נרחב בעולם כולו, ומשמש לסטטיסטיקות ממשלתיות על תחלואה ומוות.

שמו המלא של המסמך: International Statistical Classification of Diseases and Related Health Problems.

הגרסה הנוכחית של הקטלוג היא 11, ומכונה ICD-11. הגרסה פורסמה ביוני 2018.

LIBRIS

LIBRIS הוא קטלוג ביבליוגרפי מאוחד המתוחזק על ידי הספרייה הלאומית של שוודיה בסטוקהולם. הקטלוג מאפשר לחפש בכ-6.5 מיליון רשומות ביבליוגרפיות של ספרים ופרסומים מרחבי העולם. בנוסף למידע על ספרים ופרסומים הקטלוג מכיל רשומות על המחברים הכוללות מידע על שמם, מועד לידתם ומקצועם.

הקמת הקטלוג החלה באמצע שנות-60 כאשר ועדה ממשלתית פרסמה דוח על השימוש במחשבים עבור חיפוש בספריות ובשנת 1965 תקציב המדינה כלל סעיף עבור הקמת גוף מחקר בנושא. במאי 1970 פורסם מסמך אפיון ראשוני עם הכותרת: "Biblioteksadministrativt Information System (BAIS)" (מערכת מידע עבור ניהול ספריה). מקורו של השם LIBRIS ביולי 1970, אז ועדת משנה טכנית של גוף המחקר החלה להשתמש בשם LIBRIS כקיצור ל-Library Information System.

אשרה (ויזה)

אַשְׁרָה, או וִיזָה היא מסמך דיפלומטי המאפשר כניסה של נתין ממדינה אחת לתוך תחומה של מדינה אחרת.

אזרח של מדינה המבקש לנסוע למדינה זרה צריך לקבל אישור מאת מדינת היעד, בין מראש ובין בשער הכניסה. אשרה זו ניתנת על פי רוב בצורת הטבעת חותמת בדרכון.

למדינות רבות יש הסכם הדדי המבטל את הצורך בויזה, עבור כניסה של אזרחי המדינה. כמו כן ישנן מדינות החתומות על אמנת שנגן, והן מכירות באשרות שהנפיקה מדינה אחת לנכנסים בשעריה, כך שבמעבר למדינה שלישית אין צורך באשרה. רוב מדינות האיחוד האירופי חתומות על אמנה זו.

בנוסף לאשרה בסיסית, המתירה כניסה למדינה כתייר, נהוגות אשרות נוספות, כגון אשרת עבודה, המתירה גם עבודה במדינה, או אשרת לימודים המתירה גם לימודים במדינה. בישראל, אשרות עבודה, לדוגמה, יומרו לרישיונות עבודה לאחר הכניסה למדינה, שיוארכו מדי שנה כאשר חוק הכניסה לישראל מגביל את תקופת השהייה הכוללת לעד 5 שנים שלאחריה העובד הזר יהיה חייב לעזוב את ישראל.

דין וחשבון (מסמך)

דין וחשבון (דו"ח בראשי תיבות וגם דּוּחַ) הוא מסמך המציג מידע כתוצר של בדיקה או חקירה, בהקשר נתון.

דוחות המופקים ממערכות מידע מציגים לרוב נתונים בלבד, שעשויים להיות גולמיים או מעובדים (למשל מחושבים). דוחות שנערכו בעקבות חקירה או מחקר מכילים לעיתים אלמנטים נוספים כגון: ניתוח הנתונים, הסקת מסקנות, הצעות והמלצות לפעולה עתידית.

דוחות עשויים להיות פרטיים או ציבוריים. לעיתים קרובות, הם מיוצרים כמענה לסוגיות שהועלו על ידי יחידים או ועדות במוסדות ממשלתיים, בחברות עסקיות ובמוסדות חינוכיים ומדעיים.

לדוחות מסוימים מבנה המקביל למאמר מדעי: מבוא, שיטה, תוצאות ודיון. לעיתים, מבנה הדו"ח הוא של בעיה-פתרון, בהתאם לסוגיה שלגביה נכתב. דו"ח עשוי לכלול גם תוכן עניינים, תקציר, סיכום, נספחים, הערות שוליים, היפר קישורים, סימוכין ורשימה ביבליוגרפית. תצוגת המידע בדוחות מגוונת אף היא, החל בדוחות המכילים, מלבד המידע, רק כותרות לציון הנושאים, וכלה בדוחות הכוללים אמצעים להמחשת המידע, כגון: שרטוטים, איורים, טבלאות וגרפים.

דוגמאות לסוגי מסמכים שהם דוחות: מאמרים מדעיים, תוצאות סקרים, תעודות, ספרים לבנים, ניירות עמדה, דוחות שנתיים, דוח ביקורת, דוחות מפקד אוכלוסין, דוחות התקדמות, דוחות חקירה, דוחות כספיים, דוחות מצב חשבון ואשראי ורבים אחרים.

דיני מחשבים

דיני מחשבים כוללים חוקים אחדים שנחקקו במיוחד לשם הסדרת השימוש במחשבים, ובעיקר יישומה של החקיקה הכללית לבעיות המיוחדות שמציגה הטכנולוגיה החדשה של המחשבים.

הפתרון הסופי

הפתרון הסופי של שאלת היהודים (בגרמנית: Endlösung der Judenfrage), הידוע בקיצור כהפתרון הסופי, הוא השם שנתנה גרמניה הנאצית להשמדת העם היהודי שבוצע במהלך השואה בתקופת מלחמת העולם השנייה.

לפי אומדנים שערכו היסטוריונים, נרצחו במחנות ההשמדה כ-3.5 מיליון יהודים. כ-1.5 מיליון נוספים הומתו ברציחות המוניות בידי האיינזצגרופן, וכמיליון יהודים מתו בגטאות ובצעדות המוות מרעב, מתשישות וממחלות.

הצהרת בלפור

הצהרת בלפור היא הכינוי המקובל למסמך שנחתם בידי שר החוץ הבריטי, הלורד ארתור ג'יימס בלפור, ב-2 בנובמבר 1917 (י"ז בחשוון תרע"ח) ועיקרו הכרזה ולפיה בריטניה תתמוך בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. מתן ההצהרה היה הישג מדיני חסר תקדים של התנועה הציונית: מעצמה עולמית כמו בריטניה הסכימה למעשה לפרוש את חסותה על התנועה הציונית ולסייע לה במימוש מטרתה העיקרית. בעשותה כן הגיעה ממשלת בריטניה למסקנה, שיהיה זה יותר מעשי לתמוך בשאיפות הציוניות כהצדקה לפירוק הקיסרות העות'מאנית, מאשר כמשענת לחיזוקה.

ההצהרה נמסרה לידיו של הלורד ליונל וולטר רוטשילד, שהתבקש להעבירה לידי ההסתדרות הציונית. היא ניתנה בעקבות הצעה שהגיש לממשלת בריטניה ד"ר חיים ויצמן בשיתוף עם ההנהגה הציונית בבריטניה. הצעתו של ויצמן כללה את הדרישה להכיר בזכות העם היהודי על ארץ ישראל ובזכותם של יהודים לעלות אליה, וכן להעניק מעמד מוכר למוסדות התנועה הציונית בארץ ישראל. את נוסח ההצהרה אישר הקבינט הבריטי ב-31 באוקטובר 1917.

הצהרת בלפור הייתה מסויגת ומצומצמת בהשוואה להצעה שהגיש ויצמן, ובכל זאת כללה הכרה בהקמת "בית לאומי" ליהודים בארץ ישראל. במשתמע גם הכירה ההצהרה בתנועה הציונית כמייצגת שאיפות אלה. הצהרת בלפור הייתה איפוא ההישג המדיני המשמעותי הראשון של התנועה הציונית.

בעקבות פרסומה של הצהרת בלפור כתב העיתון הבריטי The Spectator: "יישוב יהודי גדול ומשגשג בארץ הקודש תחת פיקוחה של בריטניה, בעלות-בריתנו ואמריקה, יתרום לשלום וקידמה במזרח הקרוב, ויעלה אפוא בקנה אחד עם מדיניות בריטניה."

מסמך המנדט של חבר הלאומים משנת 1922, שאשרר את החלטות ועידת סן רמו, כלל הצהרה זו ככתבה וכלשונה, וכך היא קיבלה תוקף חוקי של מסמך בינלאומי מחייב. גם מגילת העצמאות כללה התייחסות להצהרה.

ברחבי ישראל נקראו רחובות וכיכרות בשם "ב' בנובמבר" לציון תאריך ההצהרה.

הרישיון לשימוש חופשי במסמכים של גנו

הרישיון לשימוש חופשי במסמכים של גנו (באנגלית: GNU Free Documentation License, ובקיצור GNU FDL או GFDL) הוא רישיון מבית היוצר של GNU, המגן על זכויות היוצרים של יצירה כלשהי בצורה שונה ו"חופשית" יותר מזכויות היוצרים הסטנדרטיות, ובכך למעשה מסומנת יצירה זו כ"תוכן חופשי". מטרת הרישיון היא להגדיר מדריך, ספר או מסמך תפקודי ושימושי כלשהו כחופשי, כלומר: להבטיח לכל אחד את החופש לשכפל ולהפיץ את המסמך, עם או בלי שינויים, למטרות רווח או שלא למטרות רווח (אך תוך עמידה בתנאי הרישיון). מטרה נוספת של רישיון זה היא לשמור על זכותם של הכותבים והמוציא לאור לקבל הכרה והערכה בעבודה שעשו, מבלי להטיל עליהם את האחריות לשינויים שנעשו על ידי אחרים.

GNU FDL הוא מקרה פרטי של copyleft.

בשנות ה-2000 נודע הרישיון בשל השימוש בו על ידי קרן ויקימדיה ברוב מיזמיה (ובכללם ויקיפדיה); כל תרומה לוויקיפדיה (מלבד חלק מהתמונות) שוחררה תחת רישיון זה עד ליום 15 ביוני 2009. החל מיום זה חלק מהתרומות זמינות תחת רישיון GFDL ואילו הרוב מפורסם תחת רישיון של Creative Commons.

ב-2018 הוחלט שהחל מ-14 באוקטובר אותה שנה, לא ניתן יהיה להעלות למיזם "ויקישיתוף" קבצים המוגדרים כבעלי רישיון זה בלבד (ניתן יהיה להעלות קבצים ברישיון GFDL בתנאי שלצידו יוצג רישיון נוסף הקביל במיזם). זאת למעט טקסטים, סמלילים וצילומי מסך, שמקורם בתוכנות ברישיון GFDL.

חוקה

חוקה היא מסמך מחייב המגדיר את עקרונות היסוד של המשטר במדינה ואת זכויות אזרחיה.

חוקה נוצרת על ידי גוף מכונן, וחייבת בהגדרתה לכלול את הוראות היסוד בדבר מבנה המשטר והשלטון, סמכויות החקיקה, צורת בחירת השלטון וכיוצא באלו. רוב החוקות עוסקות גם בנושא זכויות האדם הבסיסיות המובטחות לתושבי המדינה; אך חלק זה אינו הכרחי להגדרת החוקה ככזו (חוקת ארצות הברית, למשל, אינה עוסקת כלל בנושאים אלו; רק התיקונים שלה עוסקים בהן). יש מדינות המשלבות בחוקתן זכויות מיעוטים. בפדרציה ובקונפדרציה החוקה גם מסדירה את סמכויות השלטון המרכזי וסמכויות השלטון המקומי-מדינתי.

במספר מקרים בהיסטוריה נכתבה חוקה במצבי משבר, למשל אחרי הפיכה צבאית, או כשנוצר שינוי דרמטי במשטר. עם זאת, רוב החוקות נכנסו לתוקף במדינותיהן לאחר קבלת עצמאות.

במדינות דמוקרטיות נחשבת החוקה לאמנה חברתית בין תושבי המדינה, והממשלה יונקת את כוחה מהעם, תוך שכוח זה מוגבל על ידי זכויות האדם שנקבעו בחוקה. מקרים שבהם איזון זה מופר, למשל אם הממשלה מנסה לחוקק חוקים המנוגדים לחוקה, נקראים משבר חוקתי.

החוקה המהווה מודל לחוקה של מדינות אחרות, היא חוקת ארצות הברית, משנת 1789. לאחריה נוצרו החוקה הפולנית ב-1791 והחוקה הצרפתית ב-1792.

ברוב מדינות העולם החוקה היא מסמך כתוב או אוסף של מסמכים המוגדרים כחוקה. בממלכה המאוחדת, החוקה היא אוסף של עקרונות, חלקם בלתי כתובים, שהתגבשו במשך השנים, וידועים בכינוי "מוסכמות חוקתיות". חלק קטן ממוסכמות חוקתיות אלו התגבשו ברבות השנים במסמכים שונים, כמו המגנה קרטה ומספר חוקים שחוקקו בידי הפרלמנט של בריטניה.

חתימה

חתימה היא צורת סימון שבעזרתה מסמן אדם מסמך או יצירה שכתב, יצר או אישר. החתימה משמשת אחרים כדי לאשר את מידת האותנטיות של הפעולה.

חתימה דיגיטלית

באבטחת מידע ובקריפטוגרפיה, חתימה דיגיטלית או חֲתִימָה סִפְרָתִית (באנגלית: Digital Signature, בלשון החוק חתימה אלקטרונית מאובטחת - ראו הערה לשונית) היא שיטה מתמטית המאפשרת להוכיח אותנטיות של מסמך או מסר דיגיטלי. חתימה דיגיטלית תקפה אמורה לשכנע את המקבל שהמסר או המסמך שקיבל נוצרו במקור מהשולח המוכר לו (אימות), השולח אינו יכול להכחיש שהוא זה שהכין את המסמך או המסר (אי-הכחשה) וכן שהמסמך או המסר לא שונו במהלך המשלוח אם בגלל תקלה בתקשורת, באמצעי האחסון או בזדון על ידי צד שלישי (שלמות).

חתימה דיגיטלית היא מרכיב חשוב במערכות הצפנה ואבטחת מידע ונכללת בפרוטוקולים קריפטוגרפיים רבים, בין היתר ברשתות תקשורת, עדכוני תוכנה, מסרים מידיים, מסחר אלקטרוני, מחשוב ענן, ניהול חוזים ומכרזים מקוונים ובכל מקרה שבו יש חשיבות לאתר זיוף או חבלה. לחתימה הדיגיטלית שימושים נוספים כמו אמצעי מניעת התכחשות וחותם-זמן נוטריוני. דוגמה לחתימה דיגיטלית נפוצה היא DSA שהוכרה לראשונה מבחינה חוקית על ידי ממשלת ארצות הברית ומשמשת כיום כחתימה דיגיטלית תקנית במדינות רבות, בהן ישראל.

יישום מחשב

יישום מחשב (אַפְּלִיקַצְיָה, מאנגלית: Application software), הוא סוג של תוכנת מחשב אשר מנצל את יכולות המחשב ישירות לביצוע משימות אותן המשתמש מבקש לבצע.

ישומי מחשב שונים במהותם מ"תוכנות מערכת", המשמשות להפעלה ולניהול של מערכות מחשב ורשתות, ומכלי תכנות כמו מהדרים ומקשרים, בהם משתמשים כדי לתרגם ולשלב קוד מקור וספריות של תוכנת מחשב לתוך קובצי הרצה. יישומי המחשב יכולים להיות בעלי מטרה כללית (עיבוד תמלילים, דפדפני רשת, גיליון אלקטרוני, נגן מדיה וכדומה) או בעלי מטרה ספציפית (ניהול חשבונות, ניהול לוח זמנים, וכדומה).

מספר יישומי מחשב אשר נמכרים ביחד בחבילת אחת, מכונים "חבילת יישומים". Microsoft Office, ליברה אופיס, ו-IWork, אשר כל אחת מכילה מעבד תמלילים, גיליון אלקטרוני, ועוד מספר יישומים אחרים, הן דוגמאות טיפוסית לחבילות יישומים. ליישומים השונים בחבילת היישומים יש בדרך כלל ממשק משתמש אשר יהיה בעל מראה אחיד בכל התוכנות כדי להקל על המשתמש ללמוד כיצד להשתמש בכל אחד מן היישומים. לעיתים קרובות היישומים עשויים להיות בעלי יכולת לקיים אינטראקציה ביניהם בדרכים אשר יכולות להועיל למשתמש. לדוגמה, גיליון אלקטרוני יוכל להיות מוטמע בתוך מסמך של מעבד תמלילים, אף על פי שהוא נוצר ביישום גיליון אלקטרוני נפרד.

בסוגים שונים של מערכות משובצות מחשב (embedded systems), יישומי המחשב ומערכות ההפעלה בנויות בצורה כזאת שהמשתמשים לא יוכלו להבחין ביניהם - כגון תוכנות אשר משמשות להפעלת מכשירי וידאו טייפ ונגני DVD.

כתובה

כְּתובָּה היא מסמך משפטי שנלווה לקידושין, אשר בו מפורטים חובות הבעל כלפי אשתו, ובעיקר התחייבותו הכספית במקרה שתגורש או תתאלמן. כיום נהוג להעניק את שטר הכתובה לכלה במהלך מעמד החופה.

במהלך ההיסטוריה ופיזורם של ישראל בגולה, נקבעו נוסחים שונים בקהילות שונות, בעיקר על רקע התחייבויות נוספות שנקבעו בקהילות, והגדרות הלכתיות שונות.

כתובת (ארכאולוגיה)

כתובת היא מונח המתייחס לכל מסמך, סימן, מספר או אות שנכתבו, גולפו, עוצבו, או נחרטו על חומרים בעלי שרידות יחסית כגון אבן, שיש, מתכת, עץ. חקר הכתובות הוא תחום במדעי הארכאולוגיה הנקרא אפיגרפיה.

חקר כתובות נבדל מחקר מסמכים שנכתבו על נייר, עור, גוויל, או פפירוס; מחקרם של טקסטים אלה נקרא פלאוגרפיה.

מסמך עמדה

מסמך עמדה או נייר עמדה הוא מאמר המציג דעה בנושא מסוים, התואמת את כותב המסמך או ארגון ספציפי; כגון מפלגה, ארגון עובדים, עמותה וכו'. נעשה שימוש במסמכים מסוג זה באקדמיה, בפוליטיקה, במשפט ובתחומים נוספים.

מסמכי עמדה יכולים להיות מנוסחים כמכתב למערכת ועד מסמכים מורכבים כמסמכי עמדה אקדמים. כמו כן, הם משמשים ארגונים להצגת הסבר והצדקה אודות חזונם, אמונותם והמלצות למדיניות.באקדמיה – מסמך עמדה לרוב עוסק בדעה אודות תחום חדש שטרם נערכו עליו ניסויים ואילו מחקר אמיתי יפורסם כמסמך אקדמי. מסמך דעה לרוב ישקף את עיקר הדעות או העמדות בנוגע להוכחות נושא מסוים בתוך התחום.

בפוליטיקה – מסמכי עמדה משקפים את תפיסת העולם של מועמד, נבחר ציבור, ארגון מפלגתי או מדינתי, והם נתפסים כמשמעותיים בעיני הציבור. כדוגמת מצעי מפלגות ומועמדים המשמשים קמפיינים פוליטיים, או מתן תוקף להצהרות בדיפלומטיה הבינלאומית עבור גינויים. כתיבת מסמכי עמדה מהווה כלי מרכזי של במסגרת פרויקט מודל האו"ם.

במשפט – ובמשפט הבינלאומי בפרט, מסמך עמדה מכונה "Aide-mémoire", והוא מהווה תמצית של נקודות המועלות לדיון או במחלוקת. משמש בייחוד בתקשורת לא דיפלומטית.

מצע

מַצָּע של מפלגה הוא מסמך עמדה המפרט את עקרונות המפלגה ואת תוכנית הפעולה שבכוונתה להגשים כאשר תעלה לשלטון. עם מסמך זה והתעמולה הנגזרת ממנו, היא פונה לציבור הרחב במטרה לשטוח את טענותיה הפוליטיות ולסייע להצלחתה בבחירות. בדרך כלל כולל המצע רשימה של נושאים מרכזיים (כלכלה, ביטחון, חינוך, איכות הסביבה, בעיות חברתיות, וכו'), ופירוט המדיניות שבה תומכת המפלגה בכל נושא. התחומים המוגדרים במניפסטים של המפלגות הזוכות נחשבים בדרך כלל כמייצגים את תחומי העניין ואת הנושאים האידאולוגיים שהציבור מעדיף.

למרות זאת, במאה ה-21 ירדה קרנם של מצעי הבחירות בישראל, והחל מהבחירות לכנסת השמונה עשרה היו מספר מפלגות שכלל לא הציגו מצע. בפרט בלטה העובדה שבמשך שתי מערכות בחירות הליכוד, שהיא מפלגת השלטון, כלל לא הציגה מצע. הדבר גרר ביקורת מצד גורמים פוליטיים ועיתונאים שונים, שטענו שהציבור לא נחשף לחזון הכלכלי-חברתי של המפלגה.

נוטריון

נוטריון הוא עורך דין שהוסמך לאמת, לאשר ולערוך מסמכים משפטיים מסוימים הדורשים פעולות אלה מצד נוטריון בלבד, על פי החוק.

חתימתו של הנוטריון, במקרים המוסדרים בחוק, נחשבת בעיני בית המשפט כתעודה ציבורית לאישור זהותו של החותם עליו או לעובדה כי המסמך נחתם מרצונו הטוב והחופשי של החותם. מסמכי הנוטריון מיועדים לשמש כראיה בבתי משפט או בפני רשויות אחרות, וזאת הן בישראל והן מחוץ לה.

במשפט הישראלי מוסדר עיסוקו של הנוטריון בחוק הנוטריונים, תשל"ו-1976. במדינות שונות ניתן להבחין בין משרות נוטריוניות שונות, ובמיוחד בין משרתו של "הנוטריון הציבורי" ובין נוטריונים פרטיים. הבחנה זו הייתה תקפה בישראל עד לקבלת חוק הנוטריונים, והיא איננה תקפה כיום. המובא להלן עוסקת בסמכותו ובמשרתו של הנוטריון על פי המשפט הישראלי.

עבירה

עבירה היא הפרה, של כללים שנקבעו על ידי קבוצה חברתית - ארגון, מדינה, קבוצה דתית, וכדומה.

הפרה כזו של הכללים עשויה להתבצע על ידי פרט בודד, או על ידי קבוצת פרטים.

כללי החברה, המפורטים בחוק, תקנון, או כל מסמך מחייב אחר, מגדירים מהי עבירה, ובדרך כלל מוגדר מהו העונש המוטל על מבצע העבירה.

רוב שיטות המשפט מגדירות את העבירות ואת העונשים בגינן במסגרת המשפט הפלילי.

צוואה

"צוואה", במובן הכללי, היא כל אימרה, אמירה, ציווי, אשר מבקש ומצפה אדם שיעשה למענו או בענייניו לאחר מותו.

במובן המשפטי, "צוואה" היא מסמך משפטי בו מורה אדם מה ייעשה ברכושו לאחר מותו, אשר יהא בר-תוקף - אם נעשה באחת הדרכים הקבועות בדין, ולא נפל בו פגם שלא ניתן לתיקון.

לרוב צוואה או עיזבון מתנהלים דרך מנהל עיזבון טרם העברת הירושה לנמענים. לעיתים אדם בעיזבונו, צוואתו או במעמד פתיחת חשבון ביטוח חיים מבקש לתרום חלק מהסכום למטרות בהם חפץ, מעבר לילדיו או משפחתו. בצוואות לעיתים אף מציין אדם את הצורה והתנאים בהם יחפוץ כי הכספים, לרבות קרנות הנאמנות יועברו לילדיו או למוענים לחלק בירושה. לעיתים אנשים אף מבקשים בצוואתם לקבור עצמם יחד עם כלל כספם ללא העברתם לילדיהם או משפחתם.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.