מסכת פסחים

מַסֶּכֶת פְּסָחִים היא המסכת השלישית בסדר מועד, במשנה ובתלמוד. במסכת זו עשרה פרקים העוסקים בפרטי ההלכות של חג הפסח. בתלמוד בבלי יש למסכת זו 120 דפים בדפוס וילנה.

שלושת הפרקים הראשונים עוסקים בפרטי הדינים של איסור החמץ בפסח, הפרק הרביעי עוסק באיסור מלאכה בערב פסח, הפרקים ה' עד ט' עוסקים בענייני קרבן הפסח והפרק העשירי עוסק בפרטי הדינים של ה"סדר" בליל הפסח.

Rylands Haggadah, The Preparation for the Seder (above) and The Celebration of the Seder (below)
ערב פסח ולילה ראשון של פסח, בהגדת ריילנדס
V06p145001 Haggadah
תיאור ההכנות לפסח בהגדה מהמאה ה-15

שם המסכת

שם המסכת הוא פסחים ברבים ולא פסח ביחיד. טעמים אפשריים לכך:

  1. המסכת עוסקת בדיני שני חגי פסח – פסח ראשון ופסח שני.
  2. המסכת נוצרה מחיבור שתי מסכתות. המסכת הראשונה כללה את הדינים הנוגעים לקורבן פסח (פרקים ה' - ט') הרלוונטיים לזמן שבית המקדש היה קיים, ואילו המסכת השנייה עסקה בדיני חמץ וליל הסדר הרלוונטיים גם לאחר החורבן (שאר הפרקים).

מיקומה של המסכת בסדר מועד

לפי הקדמתו של הרמב"ם למשנה, ישנן שתי סיבות להבאת המסכת לאחר מסכת שבת. הראשונה היא שמצוות הפסח היא מהמצוות הראשונות הנתונות על ידי משה. הסיבה השנייה היא שמצוות הפסח היא המצווה שמופיעה מיד לאחר מצוות השבת ("שנייה לשבת") בפרשת המועדות[1].

פרקי המסכת

  1. אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר (שבע משניות[2]). - עוסק בדיני השבתת חמץ
  2. כָּל שָׁעָה (שמונה משניות). - ממשיך את דיני השבתת חמץ, ועובר לעסוק בהגדרות חמץ ומצה
  3. אֵלּוּ עוֹבְרִין (שמונה משניות). - עוסק בדינים שונים הקשורים להשבתת חמץ במקרים מיוחדים[3]
  4. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ (תשע משניות). - עוסק במנהג עשיית מלאכה בערב פסח, ומתוך כך גם בנושאים אחרים הקשורים למנהג.
  5. תָּמִיד נִשְׁחָט (עשר משניות). - עוסק בהלכות הקרבת קרבן פסח
  6. אֵלּוּ דְּבָרִים (שש משניות). - עוסק בדיני הקרבת הפסח כאשר ערב פסח חל בשבת
  7. כֵּיצַד צוֹלִין (שלוש עשרה משניות). - עוסק בדיני צליית הפסח ואכילתו
  8. הָאִשָּׁה (שמונה משניות). - עוסק בדיני מינוי על קרבן פסח
  9. מִי שֶׁהָיָה (אחת עשרה משניות). - עוסק בדיני פסח שני ובדינים שונים של תקלות בהקרבת הפסח
  10. עַרְבֵי פְסָחִים (נקרא גם "ערב פסחים") (תשע משניות). - עוסק בדיני ליל הסדר

בסה"כ במסכת 89 משניות.

מפרשי המסכת

מלבד מפרשי המשנה והתלמוד הכלליים, ישנם ספרים ייחודיים למסכת זו, בהם פירושו של מהר"ם חלאווה וחידושי רבינו דוד. בפרק ערבי פסחים ניתוסף הפירוש של נכד רש"י, רשב"ם.
פרקים ה-ט במסכת ("מסכת פסח שני") עוסקים בדיני קדשים, והרבה ממפרשי המסכת לא כתבו פירושים על פרקים אלו[4]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר ויקרא, פרק כ"ג - מצוות שבת מופיעה בפסוק ג', ואילו מצוות חג הפסח מופיעות בפסוקים ד-ח
  2. ^ מספר המשניות בכל פרק הוא לפי הספירה במשניות קהתי. בדפוסים אחרים תיתכן חלוקה שונה.
  3. ^ כגון ערב פסח שחל בשבת, אדם שאינו נמצא ליד החמץ שצריך לבער
  4. ^ לדוגמה, הר"ן, הריטב"א, המהר"ם חלאווה, והרא"ש לא כתבו על הפרקים האלו. בין הראשונים שכן כתבו על הפרקים נמצאים רש"י, רבנו חננאל, תוספות, רי"ד, רבינו דוד (אם כי הוא כתב בכמות זעומה יחסית לחידושיו על שאר המסכת), המאירי.
אבא שאול בן בטנית

אַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית היה תנא שחי בירושלים בסוף תקופת בית שני, כשני דורות לפני חורבנו.

היה משיב לשאלות בהלכה. כחברו, רבי אלעזר ברבי צדוק, מצא את פרנסתו כחנווני. בעיסוקו זה נודע כמקפיד ביותר על הימנעות מגזל ועל שמירת ממון הזולת, ולשם כך בין היתר נדב לציבור כמות גדולה של שמן, וזאת כדי להשיב את ספק גזילת הציבור.

במסכת ביצה מסופר שכשהיו באים לקוחות לקנות אצלו שמן, היה ממלא בכליו שמן במידה המבוקשת ומריק לתוך הכלים של הלקוחות. ובמשך כל הלילה היה מניח את כליו הפוכים מעלי כלי הלקוחות, כדי שכל השמן שבכלים יתמצה לכלי הלקוחות, וכך לא יבא לידי איסור גזל.

בתלמוד בבלי הוא מביא בשם אבא יוסף בן חנין אמרת ביקורת כלפי משפחות הכהנים הגדולים המזוהים עם כת הצדוקים או המקורבים להם, ששלטו באותם ימים בשלהי תקופת בית שני בירושלים:

לפני מותו ציווה לבניו: "קברו אותי תחת מרגלותיו של אבא, והתירו תכלת מטליתי". חלק מהראשונים ראו בדבריו של אבא שאול את מקור המנהג שלנו שלא לקבור את המת בטלית. בנו נקרא אף הוא בשם בטנית, כשם סבו.

אפיקומן

האֲפִיקוֹמָן הוא מצה שאוכלים לקראת סופו של ליל הסדר, בסימן "צָפוּן". נוהגים לצורך כך לקחת חצי מהמצה האמצעית משלוש המצות המונחות על שולחן הסדר, ולהצניעה עד סוף הסדר.

בדיקת חמץ

בדיקת חמץ היא המצווה לחפש את החמץ בערב חג הפסח כדי לבערו מהבית, כפי שנאמר במשנה: "אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר." (מסכת פסחים, פרק א', משנה א').

בהלכה מקובל תהליך בן שלושה שלבים, שבאמצעותם מתמודדים עם החמץ לקראת חג הפסח: בדיקה, ביטול וביעור (השמדה). לאחר טקס הבדיקה מבטלים את החמץ; כלומר, מכריזים על החמץ שלא נמצא בבדיקה שהרי הוא כ'עפרא דארעא' (עפר הארץ), ולמחרת מבערים את החמץ שנמצא בבדיקה. (מקובל לעשות זאת באמצעות מדורה, אך אפשר לבערו באופנים נוספים, כגון השלכה לים).

ביטול חמץ

ביטול חמץ היא מצווה המבוצעת טרם חג הפסח, וכניסתם לתוקף של איסורי התורה הנוגעים לעניין החמץ והחזקתו במשך שבעת ימי החג. ביסוד, ביטול החמץ לבדו נועד לסייע בהפקעתם של איסורי החמץ, אך חז"ל הוסיפו על הביטול, גם את בדיקת החמץ וביעורו.

על אופיו של הביטול ועל צורתו ההלכתית, קיימים דיונים נרחבים בספרות הראשונים.

הסבה

הֲסִבָּה (בכתיב מלא: הֲסִיבָּה) היא תנוחת הישענות בישיבה או חצי-שכיבה, על פי רוב על רהיט רך כמו מיטה או כורסה. ההסבה נעשית בדרך כלל לכיוון שמאל, כדי לאפשר במקביל תנועה ביד ימין.

תנוחת ההסבה מבטאת נינוחות וחופש ואינה מקובלת בפני מקור סמכות. היהדות הרבנית אימצה את ההסבה כאחת ממצוות ליל הסדר מכיוון שהיא מסמלת חירות.

חולדה

חולדה (שם מדעי: Rattus; ידועה בכינוי העממי עכברוש) היא סוג של יונק, ממשפחת העכבריים בסדרת המכרסמים.

טומאה הותרה בציבור

טומאה הותרה בציבור הוא כלל בהלכה, לפיו מותרת הקרבת קרבנות בטומאה, כאשר כל הציבור או רובו טמאים בטומאת מת, למרות האיסור להקריב קרבנות בטומאה.

הקרבת הקרבן בטומאה אינה תלויה בשאלה האם מדובר בקרבן ציבור או בקרבן יחיד, אלא האם מדובר בקרבן שקבוע לו זמן, או לא. קרבן שיש לו זמן קבוע – קרב גם בטומאה, ואפילו הוא קרבן יחיד, כגון פר כהן גדול של יום הכיפורים, או מנחת חביתין של הכהן הגדול; ואילו קרבן שאין לו זמן קבוע – אינו קרב בטומאה, ואפילו הוא קרבן ציבור, כגון פר העלם דבר של ציבור.

טומאת משקין

בהלכות טומאה וטהרה, טומאת משקים הוא שם לאחת ממיני הטומאה, ומשמש למעשה ככינוי כפול: הן לטומאה החלה על המשקים והן לטומאה הנגרמת כתוצאה מנגיעה במשקים טמאים. לעומת זאת, הטומאה החלה על אוכלים כתוצאה מכך שהם נרטבו על ידי משקים נקראת בשם הכשר לקבל טומאה.

לשון נקייה

לשון נקייה או יופמיזם (גם איפמיזם; מלעז: Euphemism, במקור מיוונית: ευ, "טוב", ו-φήμη, "דיבור") היא מינוח חליפי למושג שאזכורו נחשב כמביך, פוגע, או מטריד באופן אחר (לדוגמה: מושגים שחל עליהם טאבו, ניבולי־פה, מושגים שמעוררים תגובה רגשית חריפה וכולי). כאשר לשימוש בלשון נקייה מניע פוליטי, שכוונתו להציג פעולה שלילית כחיובית, נהוג לכנותו מכבסת מילים.

מקור המושג העברי "לשון נקייה" הוא בתלמוד הבבלי. במסכת פסחים, דף ג', עמוד א' מובאת ברייתא: "תניא דבי רבי ישמעאל: לעולם יספר אדם בלשון נקיה". ועוד נאמר שם: "דאמר ר' יהושע בן לוי לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עיקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו. שנאמר מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה."

מיל (יחידת מידה)

מיל או מייל היא יחידת אורך. בשם מיל הייתה קיימת במספר מערכות של יחידות מידה, ושמה נגזר מהמילה הלטינית mille - אלף.

ברומא העתיקה שימש המיל לציין 1,000 מידות אורך רומאיות, שנקראו פאסום (מילולית צעד והכוונה היא ל"צעדים כפולים"), מרחק השווה לכ-1,479 מטר. הנוהג הרומי להציב אבני דרך לאורך הדרכים במרחק מיל אחת מהשנייה מאפשר לדעת בדיוק רב את מידת המיל הרומי. בהמשך אומץ ה"מיל" על ידי חברות אחרות ונכנס לשיטות אחרות, שבהן לא היה שווה לאלף יחידות קטנות יותר.

כיום נמצאים בשימוש שלושה סוגי מיל:

מיל בינלאומי, השווה ל-1,760 יארדים בינלאומיים, או ל-5,280 רגליים בינלאומיות, או ל-1,609.344 מטרים. מיל זה הוא חלק ממערכת היחידות הבריטית.

מיל אמריקאי, השווה ל-5,280 רגליים אמריקאיות (survey foot), או ל-1,609.347 מטרים.

מיל ימי, המוגדר כאורך של דקת קשת אחת על קו אורך של כדור הארץ והשווה ל-1,852 מטרים.

מסכת שקלים

מַסֶּכֶת שְׁקָלִים היא המסכת הרביעית בסדר מועד, במסכת זו שמונה פרקים, אשר עוסקים בפרטי ההלכות של השקלים (במצוות מחצית השקל) ובדינים הקשורים לגזברי בית המקדש.

נקודתיים

נקודתיים או ":" (בלשון הדיבור גם "נקודוֹתיים") הוא סימן פיסוק, המורכב משתי נקודות זו על גבי זו.

עובר לעשייתן

עובר לעשייתן היא הלכה בדיני ברכות המצוות, לפיה יש לברך את הברכה דווקא קודם עשיית המצווה, ולא לאחריה.

פירוש המילה 'עובר' הוא 'קודם' .

פסח

חג הפֶּסַח (או בשמו המקראי: חַג הַמַּצּוֹת) הוא חג יהודי מקראי, הראשון מבין שלוש הרגלים. פסח נחוג שבעה ימים, מט"ו בניסן ועד כ"א בניסן. היום הראשון והאחרון הם ימים טובים, והימים שביניהם מכונים חול המועד.

פסח מציין את יציאת בני ישראל מעבדות מצרים לחירות, שחלה בליל היום הראשון לחג, לאחר מכת בכורות. שמו של החג נובע מהפסוק: "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל" (ספר שמות, פרק י"ב, פסוק כ"ז) היום האחרון לחג, המכונה שביעי של פסח, מציין לפי חז"ל את נס קריעת ים סוף.

מצוות החג המרכזיות הן איסור אכילה, הנאה ובעלות על חמץ במהלך כל החג, ומצוות עשה של אכילת מצה וסיפור יציאת מצרים בלילה הראשון של החג, הוא ליל הסדר. בליל הסדר מצווה מן התורה לאכול מצה ומרור ולספר על יציאת מצרים, ומדברי חכמים גם לשתות ארבע כוסות יין. בזמן שבית המקדש היה קיים, התקיימו בחג הפסח גם מצוות העלייה לרגל, הקרבת קורבן פסח בערב החג ואכילתו בירושלים עד חצות הלילה של ליל הסדר. לאחר חורבן בית המקדש מצוות אכילת מרור בליל הסדר היא מדברי חכמים.

ערכים העומדים בבסיס החג הפכו לסמל תרבותי ודתי אוניברסלי. סיפור יציאת מצרים והיציאה לחופשי מעבדות העומדים בלב חג הפסח, הפכו את החירות לערך משמעותי המקבל ביטויים רחבים יותר בחג מעצם הסיפור ההיסטורי. המונח "יציאה מעבדות לחירות" השאוב מחג הפסח הפך לביטוי שגור בשפה העברית בהקשרים שונים.

קורבן פסח

קורבן פֶּסַח ביהדות הוא קורבן של טלה או גדי שהוקרב לראשונה בליל מכת בכורות - המכה האחרונה מעשר המכות, ערב יציאת בני ישראל ממצרים, ובעקבות זאת נקבע כקרבן הקרב בכל שנה, מעת הכניסה לארץ ישראל, בי"ד בניסן (חג הפסח במשמעותו המקורית) אחר הצהריים, ונאכל בליל ט"ו בניסן - חג המצות, או חג הפסח במשמעותו כיום. הפסח נקרא על שם ה"פסיחה" (ה"דילוג") של אלוהים על בתי ישראל בזמן מכת בכורות, ככתוב: (ספר שמות, פרק י"ב, פסוק כ"ז): "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה', אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל".

למצווה זו משמעות היסטורית ודתית רבה, ובמקרא מדגיש קיומה של המצווה מספר פעמים באירועים היסטוריים מיוחדים.

רב הונא בריה דרב נתן

רב הונא בריה דרב נתן (=בנו של רב נתן) - אמורא בבלי בדור החמישי והשישי של תקופת האמוראים, שכיהן בתפקיד ראש הגולה והיה ראש ההנהגה המדינית של היהודים בבבל. צאצא למשפחת ראשי הגולה, המיוחסת לדוד המלך. למד תורה אצל רב פפא ואצל אמימר, וזכה אף לשבת לפני רבא בישיבה. תקופת כהונתו כראש הגולה חופפת את ימיו של רב אשי כראש ישיבת סורא. רב הונא בר נתן עמד בקשרים עם מלך האימפריה הסאסאנית, יזדגרד הראשון, ששלט בתקופה זו בבבל ויחסו ליהודים היה טוב מאוד, והיה ממקורביו ומבאי ביתו.

רבי יהודה בן בתירא

רבי יהודה בן בתירא (הראשון) (לעיתים נכתב 'בתירה') (לדעת ר' שלמה אלגאזי בספרו הליכות אלי סימן קפ"ז הוא מי שמכונה "בן בתירא" סתם). הוא תנא מסוף תקופת בית שני וכנראה מבני בניהם של בני בתירא שוויתרו על הנשיאות לטובת הלל הזקן. מעט מאוד ידוע לנו עליו, מגוריו היו בעיר נציבין שבבבל, וכנראה שהוא חי עד לזקנה מופלגת[דרוש מקור] כמו שמעיד הסיפור הבא:

פעם בא אל רבי יהודה בן בתירא גוי שהיה גר בנציבין וצחק באמרו כי למרות שאסור לגוי לאכול מקרבן הפסח אני עליתי לירושלים כיהודי, שחטתי קרבן ואף נתנו לי לאכול ממנו! רבי יהודה בן בתירא שלא עלה בעצמו לרגל, מאחר שתושב חו"ל פטור מעלייה לרגל כמו שכותב תוספות מסכת פסחים ג: התחכם אליו ושאלו "וכי נתנו לך לאכול מהאליה שהיא החלק המשובח ביותר?"

ענה הגוי כי אמנם הפעם לא נתנו לו מהאליה, אך בפעם הבאה שיעלה לירושלים ידרוש לקבל חלק משובח זה. ואכן כשעלה לירושלים בשנה הבאה ביקש הגוי לקבל את האליה של הכבש כמו שאמר רבי יהודה בן בתירא, תמהו הכהנים בבית המקדש שהלא הלכה ידועה היא כי אין האליה נאכלת כלל אלא מוקרבת שלמה! ביררו הכהנים מה הסיפור ומצאו שהוא גוי וענשו אותו. שלחו לו לרבי יהודה בן בתירא "שלום לך רבי יהודה בן בתירא! שאתה נמצא בנציבין ומצודתך פרוסה בירושלים." (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ג', עמוד ב')

על פי הגמרא במסכת סנהדרין, ר' יהודה בן בתירא היה מצאצאי המתים שחיו בספר יחזקאל בחזון העצמות היבשות, ואף היו לו תפילין שקיבל מהם בירושה.

רבי יצחק

רבי יצחק הוא אמורא ארצישראלי המוזכר פעמים רבות בתלמוד בבלי.

בתלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קי"ד, עמוד א' (כך מוסבר על ידי רש"י ורשב"ם) קיים חילוק בין דברי אגדה ודברי הלכה בתלמוד. ר' יצחק המוזכר באגדתא, שמו האמיתי הוא "יצחק בן פנחס", ואילו "רבי יצחק" המוזכר בהלכה בשמו האמיתי הוא "יצחק בן אחא".רבי יצחק זה היה חבירו של רב נחמן, ולפי השערת רבנו יהודה משפירא היה תלמידו של רבי יוחנן. רבי יצחק אחר המוזכר בתלמוד היה תלמידו של רבי חייא.

שלישי ורביעי לטומאה

בהלכות טומאה וטהרה, שלישי לטומאה הוא דרגת הטומאה הקיימת מדין תורה[דרוש מקור] באוכלים ומשקים שהם תרומה או קודש שנטמאו משני לטומאה. "שלישי לטומאה" מטמא רק קודש ברביעי לטומאה. רביעי לטומאה לא מטמא שום דבר ב"חמישי לטומאה" למעט מי אפר פרה אדומה.

מסכתות ששה סדרי משנה
סדר זרעים ברכותפאהדמאיכלאייםשביעיתתרומותמעשרותמעשר שניחלהערלהביכורים
PikiWiki Israel 29371 Religion in Israel
סדר מועד שבתעירובין • פסחים • שקליםיומאסוכהביצהראש השנהתעניתמגילהמועד קטןחגיגה
סדר נשים יבמותכתובותנדריםנזירסוטהגיטיןקידושין
סדר נזיקין מסכת נזיקין (בבא קמאבבא מציעאבבא בתרא) • סנהדריןמכותשבועותעדיותעבודה זרהאבותהוריות
סדר קדשים זבחיםמנחותחוליןבכורותערכיןתמורהכריתותמעילהתמידמידותקינים
סדר טהרות כליםאהלותנגעיםפרהטהרותמקואותנידהמכשיריןזביםטבול יוםידייםעוקצים
חג הפסח
ערב פסח קמחא דפסחאאפיית מצותשבת הגדולהגעלת כליםבדיקת חמץביטול חמץביעור חמץמכירת חמץ Pesahplate
סיפור החג עשר מכות מצריםיציאת מצריםקריעת ים סוףשירת הים
ליל הסדר קערת ליל הסדרחרוסתכרפסמצהמרורארבע כוסותהסבהאפיקומן
הגדה סימני הסדרהא לחמא עניאמה נשתנהארבעה בניםדצ"ך עד"ש באח"בסיפור יציאת מצריםמא כ'ברביד חזקה ובזרוע נטויה
מצוות החג איסור חמץקורבן פסחסיפור יציאת מצריםאכילת מצהאכילת מרורארבע כוסותמנחת העומר
מהלך החג קריאת הללערב פסחליל הסדרחול המועדשביעי של פסחפסח שני
מנהגים תענית בכורותסעודת אסתרסהרנהאמירת שירת היםסעודת משיחמימונה
תפילות ופיוטים תפילת טלוהיא שעמדהדיינואמונים ערכו שבחחסל סידור פסחלשנה הבאה בירושליםובכן ויהי בחצי הלילהובכן ואמרתם זבח פסחאדיר במלוכהאדיר הואאחד מי יודעחד גדיא
חמץ ומצה מצה עשירהמצה שמורהשרויהקטניות בפסחחמץ נוקשהחמץ שעבר עליו הפסח
שונות מסכת פסחים • לא בד"ו פסחמטבח פסח
חגי ישראל ומועדיושלוש רגלים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.