מסכת ערכין

מסכת ערכין היא המסכת החמישית בסדר קדשים שבמשנה. המסכת עוסקת בדיני נדרים והקדשות לבדק הבית. דיני נדרים נדונים גם במסכתות נוספות בסדר קדשים, אלא שמסכת ערכין מתמקדת בשני סוגים מיוחדים של נדרי הקדש - נדר לתרום להקדש ממון בשווי ערכו של אדם, והקדש "שדה אחוזה" (קרקע בארץ ישראל שהגיעה לאדם בירושה מהחלוקה המקורית של הארץ בימי יהושע בן נון). בנוסף, עוסקת המסכת ב"נדרי חרמין", ובנדרים נוספים.

בתלמוד בבלי יש למסכת זו 33 דפים. תחילת המסכת עוסקת בגדרים שונים בהלכה של "כללים" דהיינו מקומות במשניות וברייתות בהם מוזכרת המילה הכול (הכל חייבין בסוכה, הכול שוחטין וכו'). לאחר מכן עוברת המסכת לעסוק בפרטי הדינים השונים של ערכין בפרק שני נידון בדרך אגב עבודת הלויים ובפרק שלישי קיימים בירורים שונים בהלכות לשון הרע.

רקע

השם "ערכין" ניתן למסכת על-שם הנדר שבו אדם מעוניין להקדיש לבית המקדש סכום בשווי "ערך" אדם:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַה'. וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְעַד בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. וְאִם נְקֵבָה הִוא וְהָיָה עֶרְכְּךָ שְׁלֹשִׁים שָׁקֶל. וְאִם מִבֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְעַד בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר עֶשְׂרִים שְׁקָלִים וְלַנְּקֵבָה עֲשֶׂרֶת שְׁקָלִים. וְאִם מִבֶּן חֹדֶשׁ וְעַד בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים כָּסֶף וְלַנְּקֵבָה עֶרְכְּךָ שְׁלֹשֶׁת שְׁקָלִים כָּסֶף. וְאִם מִבֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וָמַעְלָה אִם זָכָר וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשָּׁה עָשָׂר שָׁקֶל וְלַנְּקֵבָה עֲשָׂרָה שְׁקָלִים. וְאִם מָךְ הוּא מֵעֶרְכֶּךָ וְהֶעֱמִידוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֵן וְהֶעֱרִיךְ אֹתוֹ הַכֹּהֵן עַל פִּי אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יַד הַנֹּדֵר יַעֲרִיכֶנּוּ הַכֹּהֵן.

תעריפים לערך האדם נקבעו בתורה, לתינוק זכר עד חמש שנים סך חמישה שקלים ולנקבה בגיל זה סך שלושה שקלים, מגיל חמש עד שנת העשרים, ערך הזכר עשרים שקלים והנקבה עשרה שקלים, משנת עשרים עד שנת שישים ערך הזכר חמישים שקלים והנקבה שלושים שקלים, ומשנת שישים עד יום המות ערך הזכר חמישה עשר שקלים והנקבה עשרה שקלים.

מיקומה של המסכת בסדר קדשים

לפי הקדמתו של הרמב"ם למשנה, לאחר שהסתיים הדיון בקדושות (קרבנות ובכורות), הגיע עת לדבר על ענייני הערכים שהם כמו קודש. דבר זה אף תואם את המובא בכתוב שכן פרשת הערכין מובאת בסופו של ספר ויקרא[1], לאחר שנשנו כבר ענייני הקודשים השונים.

פרקי המסכת

  1. הכל מעריכין (ארבע משניות[2]) - הגדרת המעריכים והנערכים.
  2. אין נערכין (שש משניות) - ענייני ערכין וענייני שירה בבית המקדש.
  3. יש בערכין (חמש משניות) - דיון בדברים שונים שיש בהם דינים שונים לחומרא וקולא (כמו שור מועד, אונס ומפתה ומוציא שם רע).
  4. השג יד (ארבע משניות) - עוסק בענייני השג יד.
  5. האומר משקלי עלי (שש משניות) - עוסק בדרכי האומדן והשומה של נדרי הקדש ובאופני גבייתם.
  6. שום היתומים (חמש משניות) - עוסק בדרכי השומה והגבייה של קרקעות שהוקדשו.
  7. אין מקדישין (חמש משניות) - עוסק במקדיש "שדה אחוזה".
  8. המקדיש שדהו (שבע משניות) - דן בפדיון שדה מיד ההקדש שלא בשנת היובל, וכן בדיני חרמים.
  9. המוכר שדהו (שמונה משניות) - דן במכירת "שדה אחוזה", בית עיר חומה ובתי החצרים.

בסך הכל במסכת 50 משניות.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר ויקרא, פרק כ"ז
  2. ^ מספר המשניות בכל פרק הוא לפי הספירה במשניות קהתי. בדפוסים אחרים תיתכן חלוקה שונה.
איסור לשון הרע

ההלכה היהודית אוסרת לדבר לְשון הרע, כלומר כל דיבור רע על יחיד או רבים הכולל פרסום מעשיהם הרעים, או היכול לפגוע בהם או להעליבם.

בתים ושדות בתקופת היובל

לבתים ושדות בארץ ישראל בתקופה שהיובל נוהג, ישנם דינים מיוחדים בהלכה, הנוגעים לאפשרות המכירה וההקדשה שלהם. באופן כללי, השדות מתחלקים ל"שדה אחוזה", שאותה אדם ירש מאבותיו, שקבלוה מחלוקת הארץ בימי יהושע בן נון, ו"שדה מקנה", שאדם קנה מאדם אחר, והיא חוזרת לבעלים המקורי כשמגיעה שנת היובל. דין מיוחד יש לבתים בערים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון, ובה בית שנמכר לא חוזר לבעלים ביובל.

הוצאת שם רע

הוצאת שם רע היא מושג הלכתי להפצת שקרים על אדם אחר כדי להכפישו. מוציא שם רע מצווה מהתורה לפצות את הנפגע ולהימנע מגרימת צער נוסף.

יש להבחין בין איסור הוצאת שם רע, הנוגע לפרסום דברי שקר, לאיסור לשון הרע, הנוגע לפרסום אמת על אדם במטרה להשפילו. בנוסף לאלו ישנו איסור "אבק לשון הרע", הנוגע לאמירת שבחים על אדם באופן שעלול לעודד אחרים לגנותו. במשפט הישראלי משמעות המושגים שונה, וחוק איסור לשון הרע עוסק למעשה בהוצאת שם רע.

הכרונולוגיה המקראית והמסורתית

הכרונולוגיה של המסורת היהודית מבוססת בעיקר על התנ"ך ועל מדרשי האגדה שרוכזו וסודרו בספר "סדר עולם". כרונולוגיה זו התקבלה על רוב ספרי תולדות עם ישראל שנתחברו אחרי התלמוד, ובהם: ספר הישר, ספר יוחסין השלם, סדר עולם זוטא, אגרת רב שרירא גאון, ספר הקבלה, שלשלת הקבלה, צמח דוד וסדר הדורות. הכרונולוגיה של המדרש מסתיימת בחורבן בית המקדש השני, ומשם ואילך מתואמת עם הכרונולוגיה המקובלת במחקר.

יודפת (יישוב עתיק)

יוֹדְפַת (יוונית: Ἰωτάπατα, לטינית: Jotapata, תעתיק: יוֹטַפַּטַא) הייתה עיר יהודית חשובה בתקופת בית שני. שרידיה נמצאו באתר בלב רכס הרי יודפת שבמרכז הגליל התחתון, דרומית מזרחית למושב יודפת המודרני, 22 ק"מ דרום מזרחית לעכו ו-9 ק"מ צפונית לציפורי.

העיר נבנתה על תל בגובה 419 מ' מעל פני הים, מוקפת בשרשרת פסגות הגבוהות ממנה. ממזרח ומצפון מזרח מקיף אותה נחל יודפת ויובל שלו מקיף אותה ממערב, מדרום ומצפון מערב. אלו יוצרים מדרונות תלולים משלושת צדי הגבעה כך שזו נגישה רק מצד צפון, שם נמצא אוכף טופוגרפי המחבר אותה להר מימין. יודפת מתוארת בהרחבה בספר תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים של יוסף בן מתתיהו, ומוזכרת גם במשנה. האתר ששטחו 263.32 דונם הוכרז ב-11 בנובמבר 2014 כגן לאומי.

מכנסיים (בגד כהונה)

המכנסיים בעבודת המקדש ביהדות, היו אחד מארבעה בגדי הכהונה של כהן הדיוט או אחד משמונת הבגדים של הכהן הגדול. הם מתוארים בספר שמות שבמקרא, ופרטיהם נידונים בהרחבה במשנת חז"ל.

מסכת תמורה

מַסֶּכֶת תְּמוּרָה היא המסכת השישית בסדר קדשים, הסדר החמישי במשנה. יש בה שבעה פרקים. מסכת זו עוסקת בדין מיוחד בדיני קורבנות הנקרא "המרה".

בתלמוד בבלי יש למסכת זו 33 דפים. כמו במסכתות רבות בסדר קדשים גם במסכת זו יש שינויי נוסח וחילופי גרסאות רבים. מסכת זו מאופיינת בחזרות רבות על סוגיות ומהלכים בגמרא שמופיעים תחת המונח לישנא אחרינא. המסכת היא הלכתית ברובה המוחלט והיא כמעט שאיננה עוסקת בענייני אגדה.

מצוות תוכחה

מצוות תוכחה היא מצוות עשה הנמנית מתרי"ג מצוות. המחייבת להוכיח אדם מישראל שאינו נוהג כשורה.

סב

סבים הם האבות או האמהות של הוריו של אדם (המילים העבריות סב וסבה נתפסות בימינו כמשתייכות למשלב גבוה ואינן שימושיות בעברית היומיומית; במקומן נקלטו השמות המקבילים מארמית: סבא וסבתא). לכל אדם ישנם שני סבים, שתי סבות, ארבעה רב-סבים (סבא רבא) וארבע רב-סבות (סבתא רבתא) (לעיתים פחות מכך, עקב נישואים בין קרובי משפחה). בן הבן או בן הבת נקרא ביחס לסבו וסבתו נכד ובת הבת או בת הבן נקראת נכדה.

בתרבויות רבות לסבים תפקיד חשוב בגידול וחינוך הילדים ובמקרים רבים, שבהם ההורים מסרבים או לא מסוגלים לגדל את ילדיהם, לוקחים על עצמם הסבים את התפקיד.

הסבים מזוהים עם זקנה ואף משמשים לעיתים כסמל שלה.

בתרבויות המזרח-אסייתיות המסורתיות, אשר הושפעו מאוד מהקונפוציאניזם בו כיבוד האבות היה מן הערכים המוסריים החשובים ביותר במשפחה, נהגו הסבים במשפחה להשתמש בסמכות שלהם בענייני המשפחה, וצאצאיהם היו חייבים לציית להם. מסורת זו נעלמה עם ההתגברות של ההשפעות המערביות והגידול במספר המשפחות הגרעיניות בקרבם.

סדר קדשים

סֵדֶר קָדָשִׁים הוא הסדר החמישי במשנה.

עניינו העיקרי של הסדר הוא עבודת הקרבנות בבית המקדש ומוספים בו עניינים נוספים המתקשרים לנושא זה.

בתלמוד נדרש הפסוק "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת..." על ששה סדרי משנה. המילה הרומזת לסדר קודשים היא "חָכְמַת", כנראה מפני שההלכות שבו מורכבות ומחכימות יותר מהלכות אחרות.

עוגב

עוגב (בלעז: אורגן; מיוונית: όργανον) הוא כלי מקלדת, בדרך כלל גדול מאוד, המפיק צליל מהרעדה של אוויר. למרות שקיימים עוגבים הקטנים מפסנתר, עוגב הוא כלי הנגינה הגדול בעולם, היות שעוגב ממוצע גדול בהרבה מכל כלי נגינה אחר.

בניגוד לכלי מקלדת אחרים כגון פסנתר, צ'מבלו וקלאוויקורד אשר צלילם מופק מרעידת מיתרים – הפקת הצליל בעוגב נוצרת מהרעדה של אוויר בעזרת לשוניות, כמו בכלי נשיפה מעץ. הצליל מופק בו באמצעות מפוח הנושף אוויר דרך צינורות. רוב העוגבים העתיקים נמצאים על קירותיהן הקדמיים או האחוריים של כנסיות. עוגבים רבים נמצאים באולמות קונצרטים.

עיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון

עיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא עיר אשר על פי המסורת היהודית הייתה מוקפת חומה כאשר בני ישראל התנחלו בארץ ישראל בהנהגתו של יהושע בן נון. בערים אלו יש מספר הלכות השונות ממקומות יישוב אחרים.

עלי ומכתש

עֱלִי ומכתש הם כלים המשמשים לטחינה, כתישה או מעיכה וערבוב של אבקות ומשחות, לחם יבש, פולי קפה, תבלינים או לריכוך מוצרי מזון קשים. בכמה מדינות ערב משמש גם להכנה של גלידה מסטיק.

העלי הוא מוט כבד שצורתו מעין אלה, והמכתש הוא כלי קיבול שצורתו מזכירה קערה.

באופן מסורתי, כלים אלו עשויים עץ קשיח, שיש, חומר, או נחושת.

אופן השימוש בכלים הוא הנחת החומר המועד לכתישה במכתש והכאתו באמצעות העלי.

השימושים של המכתש והעלי מגוונים, החל מהכנת פסטו מסורתי במטבח הביתי, הכנת תרופות ברפואה ועד טחינה וערבוב אבקות במינונים מדויקים בכימיה.

ערכין

האם התכוונתם ל...

קריאת ההלל

ההלל הוא חלק בתפילה היהודית הנקרא (לרוב בשירה) בימי חג ומועד לאחר תפילת עמידה, כדי להודות לאל ולשבח אותו. ההלל מורכב מהמזמורים קי"ג-קי"ח בספר תהילים.

ישנם ימים שבהם אומרים את כל ההלל, ואז נקרא הלל גמור או הלל השלם, בספרות חז"ל מכונה הלל זה גם "הלל המצרי".וישנם זמנים שבהם אמורים את ההלל בדילוג, ונקרא חצי הלל.

נחלקו הפוסקים אם חובת אמירת ההלל היא מצווה מדאורייתא או מצווה מדרבנן. לכל הדעות אמירת ההלל היא על גאולתם של עם ישראל מעבדות לחירות.

לפני ואחרי אמירת ההלל אומרים ברכה וביום שבו נאמר הלל אין אומרים תחנון.

רב הונא (הכהן)

רב הונא (השני) היה אמורא שחי בדור השלישי והרביעי לאמוראי בבל. הוא היה כהן, בניגוד לרב הונא הידוע שהיה "ישראל".

רב הונא נולד למשה בר עצרי העשיר שהתגורר בבבל. הוא למד בישיבתו של רב הונא (האמורא הידוע רבו של רב חסדא). התגורר בבבל, ועלה לארץ ישראל שם קיבל תורה מפי גדולי החכמים - רבי אלעזר רבי אמי רבי אבהו ורבי חייא בר אבא.

הוא למד גם אצל רב הונא בר חיננא. מסופר כי בצעירותו בתקופת שהותו בבבל, הוא היה עני מאוד. אביי יעץ שיגרש את אשתו ויגבה מאביו - שהיה עשיר מופלג והיה הערב - את כתובתה, ואחרי זה יחזירנה. אף על פי שבמשנה מובא כי המגרש את אשתו בבית דין במקרה כזה שכתובתה על אחרים, צריך לידור ממנה הנאה כדי שלא יחזירנה לאחר הגירושין, וזאת מפני חשש שמא מערים הוא לגרש אותה כדי שתגבה את כתובתה ותתעשר, נענה אביי שיכול הוא לגרש את אשתו בצנעא ללא התערבות בית דין וממילא לא יכריחוהו לעשות כך. לבסוף התברר שהוא כהן ואינו יכול לגרש את אשתו כי אז יהיה אסור לו להחזיר אותה. אמר על כך אביי: ""בתר ענייא אזלא עניותא" - אחרי עני הולכת העניות אף על פי שהיה עני ואף על פי שהותר לו לאכול מעשר - בתור כהן, הוא סירב לאכול מעשר שני.

רב ספרא

רב ספרא (280 לערך – 338 לערך) היה אמורא בבלי בולט מהדור הרביעי.

רבי יוסי בן זמרה

רבי יוסי בן זמרה היה תנא וכהן. חי בדור השישי של תקופת התנאים, בעת המעבר בין התנאים לאמוראים.

הוא היה ממשפחה מיוחסת ובתו נישאה לבנו של רבי יהודה הנשיא. יש אומרים שהיה צאצא של דוד המלך. מצד אביו היה כהן.רוב מאמריו של רבי יוסי עוסקים באגדה ורובם נמסרו על ידי תלמידו רבי אלעזר בן פדת.

על מאמרו ה"סתום" (כלומר מאמר שאינו עולה בקנה אחד עם ההגיון הפשוט), בקשר עם אורך פסיעותיו של אברהם אבינו, כתב רבי חיים ויטאל מאמר שלם הנקרא "אגרת רבי חיים ויטאל".

מאמרים רבים שאמר רבי יוסי בן זמרה, או שנאמרו בשמו עוסקים באיסור לשון הרע, כגון מאמרו במסכת ערכין

הסבר: הלשון שהיא האבר האחראי על הדיבור, נבראה מוגנת בכמה וכמה הגנות, כדי שהדיבור לא יצא בקלות, ולאדם תהיה שהות לחשוב, טרם שהוא מוציא דבר פסול מפיו.

מושב כרם בן זמרה נקרא על שמו, מכיוון שעל פי המסורת הוא קבור בתחום המושב.

שלושים של עבד

שלושים של עבד הוא קנס שהטילה התורה על אדם, במקרה ששורו המועד נגח עבד כנעני או שפחה כנענית והרגם. תשלום זה משולם לבעל העבד. סכום הקנס הוא קבוע 'שלושים שקלים', בין אם היה העבד שווה יותר משלושים שקלים ובין אם שווה פחות.

מסכתות ששה סדרי משנה
סדר זרעים ברכותפאהדמאיכלאייםשביעיתתרומותמעשרותמעשר שניחלהערלהביכורים
PikiWiki Israel 29371 Religion in Israel
סדר מועד שבתעירוביןפסחיםשקליםיומאסוכהביצהראש השנהתעניתמגילהמועד קטןחגיגה
סדר נשים יבמותכתובותנדריםנזירסוטהגיטיןקידושין
סדר נזיקין מסכת נזיקין (בבא קמאבבא מציעאבבא בתרא) • סנהדריןמכותשבועותעדיותעבודה זרהאבותהוריות
סדר קדשים זבחיםמנחותחוליןבכורות • ערכין • תמורהכריתותמעילהתמידמידותקינים
סדר טהרות כליםאהלותנגעיםפרהטהרותמקואותנידהמכשיריןזביםטבול יוםידייםעוקצים
מסכתות התלמוד הבבלי
סדר זרעים ברכות
סדר מועד שבתעירוביןפסחיםראש השנהיומאסוכהביצהתעניתמגילהמועד קטןחגיגה
סדר נשים יבמותכתובותנדריםנזירסוטהגיטיןקידושין
סדר נזיקין בבא קמאבבא מציעאבבא בתראסנהדריןמכותשבועותעבודה זרההוריות
סדר קודשים זבחיםמנחותחוליןבכורות • ערכין • תמורהכריתותמעילהתמיד
סדר טהרות נידה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.