מסכת סוטה

מַסֶּכֶת סוֹטָה (או שׂוֹטָה)[1] היא המסכת החמישית בסדר נשים, שהוא הסדר השלישי במשנה. בתלמוד הירושלמי מסכת זו היא האחרונה מסדר נשים. במסכת זו תשעה פרקים ובתלמוד הבבלי יש במסכת זו 48 דפים. קיים מנהג ללמוד מסכת זו בימי ספירת העומר, דף אחד ביום[2].

רקע

עיקר המסכת עוסקת בדיני סוטה. סוטה היא אישה שבעלה חושד בה כי בגדה בו עם גבר מסוים, וזאת לאחר קינוי וסתירה. ה'קינוי' הוא התראה שהתרה בה בעלה לבל תיסתר עם גבר זה, ותנאי ה'סתירה' מתקיים על סמך עדות או טענה שנסתרה עם אותו הגבר למשך זמן מסוים, אך לא ידוע כי בגדה בפועל. דיני הסוטה הבסיסיים מפורטים בתורה, בספר במדבר פרק ה'. עיקר הדין הוא כזה: כיוון שאין שני עדים הדרושים להוכחת הבגידה, עורכים לה בדיקה מיוחדת. משקים אותה "מים מרים מאררים", שהם "מים קדושים", קומץ עפר מהמקדש ודיו. אם האישה לא בגדה, טוענת התורה, תקבל שכר רב ותהרה, אך אם בגדה, ירכה נופלת ובטנה מתנפחת. על פי הדין אין חובה על האישה לשתות את המים, אך אם היא מסרבת, היא מגורשת מבעלה מבלי שתקבל את הכסף הנקוב בכתובה שלה. לפני שבעלה מוכיח שהיא סוטה, הוא צריך להיות נקי מכל עוון.

מיקומה של המסכת בסדר נשים

הגמרא[3] מציינת כי מיקומה של המסכת אחרי מסכת נזיר הוא על בסיס ברייתא שבה אומר רבי: "למה נסמכה פרשת נזיר שבתורה לפרשת סוטה?[4] לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה ידיר עצמו מן היין"[3]. על קביעה זו מקשה הגמרא שבתורה ממוקמת פרשת סוטה לפני פרשת נזיר, וכי למה לא הוקדמה המסכת לפני מסכת נזיר? ועונה שמכיוון שבמסכת כתובות בפרק המדיר, נשנו הלכות נדרים, עבר עורך המשנה להלכות נדרים במסכת נדרים, ומהם להלכות נזירות שדומים לנדרים במהותם.

הרמב"ם לעומת זאת, מבאר בהקדמתו למשנה כי על המסכת היה להימצא אחרי מסכת גיטין "שעניינה מעניין הגירושין, שהסוטה כשתזנה – יש לכוף האיש והאשה על הגירושין".

פרקי המסכת

  1. המקנא לאשתו (תשע משניות [5]) - דיני קינוי וסתירה, העלאת הסוטה לבית המקדש, אגדות בדבר "במידה שאדם מודד, בה מודדין לו".
  2. היה מביא (שש משניות) - דיני מנחת הסוטה, כתיבת המגילה, שבועת הסוטה.
  3. היה נוטל (שמונה משניות) - הקרבת מנחת הסוטה, השקאת הסוטה, מחיית המגילה ובדיקת המים את הסוטה. במשנה ו' חוזרת המסכת למנחת הסוטה ועוסקת בין השאר בהבדלים בין כהן לכהנת ומתוך דיון זה מפרטת הבדלים שבין איש לאישה בכלל.
  4. ארוסה ושומרת יבם (חמש משניות) - דיני הסוטה בארוסה ושומרת יבם ונשים שאינן שותות או נוטלות את כתובתן, אשת כהן וקינוי בית דין.
  5. כשם שהמים בודקין אותה (חמש משניות) - בדיקת המים את האיש, משניות המתחילות בביטוי "בו ביום" [6].
  6. מי שקינא לאשתו (ארבע משניות) חזרה לדיני עדות בסוטה.
  7. אלו נאמרין בכל לשון (שמונה משניות) - החל מפרק זה ועד סוף המסכת עוסקות המשניות בדברים הטעונים אמירה שיש מהן שנאמרים בכל לשון ויש שנאמרים אלא בלשון הקודש (דוגמת דברי כהן משוח מלחמה שיפורטו בפרק ח' ופרשת עגלה ערופה שתפורט בפרק ט'). עניינים אלו הובאו במסכתנו על מנת ללמד שפרשת סוטה נאמרת בכל לשון.
  8. משוח מלחמה (שבע משניות) - דברי כהן משוח מלחמה ודיני מלחמה שונים.
  9. עגלה ערופה (חמש עשרה משניות) - ביאור פרטי הדינים של פרשת עגלה ערופה.

בסך הכל יש במסכת 67 משניות.

תוכן המסכת

במשנה

ששת הפרקים הראשונים עוסקים בדיני סוטה (כלומר אישה הנחשדת בזנות תחת בעלה). הפרק השביעי דן בהלכות בהם יש לומר נוסח מסוים (כמו פרשת סוטה), ובשאלה האם הנוסח צריך להיאמר דווקא בלשון הקודש או מותר לאומרו בכל לשון. הפרק השמיני דן בהלכות מלחמה והתשיעי בהלכות עגלה ערופה.

בתלמוד הבבלי

ספרי פירושים

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

טקסט מלא

מאמרים

הערות שוליים

  1. ^ בנוסח המשנה שבפירוש המשנה לרמב"ם לפי כתב היד המקורי.
  2. ^ ספר היום יום פתגם לז' אייר
  3. ^ 3.0 3.1 תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ב', עמוד א'
  4. ^ פרשת סוטה מופיעה בספר במדבר, פרק ה', פסוק י"א ועד סוף הפרק ופרשת נזיר מיד אחריה.
  5. ^ מספר המשניות בכל פרק הוא לפי הספירה במשניות קהתי. בדפוסים אחרים תיתכן חלוקה שונה.
  6. ^ כל מקום שנאמר במשנה "בו ביום", פירושו: ביום שמינו את רבי אלעזר בן עזריה לנשיא בישיבה ביבנה, שכל זמן שהיה רבן גמליאל נשיא, היה מכריז ואומר: "כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו, אל ייכנס לבית המדרש", וכשנתמנה רבי אלעזר בן עזריה לנשיא, ניתנה רשות לכל התלמידים להיכנס לבית המדרש, ומתוך שרבו התלמידים, רב החידוד והפלפול, ולא הייתה הלכה תלויה בספק בבית המדרש.
איש אשכולות

אִישׁ הָאַשׁכּוֹלוֹת הוא מושג המתאר אדם משכיל בעל ידע מעמיק ורחב היקף בתחומי מדע ורוח רבים ומגוונים.

בן עזאי

שמעון בן עזאי, המכונה במקורות "בן עזאי", היה מן התנאים בדור השלישי, בתחילת המאה השנייה לספירה.

רבו היה כנראה רבי יהושע בן חנניה, נחשב כתלמיד חבר לרבי עקיבא. בן עזאי הצטיין בשקידתו בלימוד התורה ונאמר עליו ש"משמת בן עזאי בטלו השקדנים". לא ידוע היכן הוא גדל, וכנראה שבדומה לר' עקיבא, רבו, הוא התחיל ללמוד תורה בגיל מאוחר. מסופר כי בתו של ר' עקיבא הבטיחה לו שתינשא לו בתנאי שיעסוק בתורה (כפי שעשתה אמה לאביה), והוא הסכים. לא ברור האם הוא אכן נשא אותה לאישה ומיד גירש אותה, או שמעולם לא התחתן איתה, או שאירס אותה אך לא נשא אותה, אך ידוע שהוא נשאר רווק עד סוף ימיו מכיוון ש"נפשו חשקה בתורה". הוא מכונה במשנה בכינוי "בן עזאי", ללא התואר "רבי", היות שנפטר צעיר קודם שזכה לסמיכה ומשום שלא היה נהוג לסמוך אדם שאינו נשוי. אמנם במקומות מסוימים נזכר בשם רבי (משנה, מסכת ידים, פרק ג', משנה ה').

בן עזאי עסק רבות בענייני בית המקדש וסדרי הקורבנות, ואף בענייני נזיקין. הוא נודע כחכם גדול, ובני הדורות שלאחריו השתבחו בו בשעה של הארה שכלית, והתבטאו בלשון "הריני כבן עזאי". על פי המסופר במסכת חגיגה, היה אחד מארבעת החכמים שנכנסו ל'פרדס', אך כוחו לא עמד לו והוא נפטר כתוצאה מכך. קיימת מסורת אנונימית מסוף המאה ה-13 או ראשית המאה ה-14 לפיה נקבר במערת שם ועבר בצפת.

ידועה במיוחד קביעתו בספרא, פרשת קדושים, פרק ד', י"ב (גרסה שונה מעט מובאת בבראשית רבה, פרשה כד), כי יש כלל גדול מ"ואהבת לרעך כמוך":

אמרות נוספות משל בן עזאי:

בן עזאי אומר: הוי רץ למצווה קלה כבחמורה ובורח מן העבירה, שמצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה ששכר מצווה מצווה ושכר עבירה עבירה.

הוא היה אומר: אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום. (משנה, מסכת אבות, פרק ד')

מכאן אמר בן עזאי: חייב אדם ללמד את בתו תורה, שאם תשתה, תדע שהזכות תולה לה. (משנה, מסכת סוטה, פרק ג', משנה ג')

בן עזאי אומר: כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה (הכוונה לר' עקיבא) (תלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף נ"ח, עמוד א').

דלילה

דְּלִילָה היא דמות תנכ"ית המופיעה בספר שופטים, פרק ט"ז. דלילה הייתה אשתו השלישית של שמשון. תמורת כסף, היא גילתה לפלשתים את מקור כוחו של שמשון והביאה למותו.

לשון הקודש

ביהדות, לשון הקודש הוא כינוי לשפה העברית, שבה נכתבו כתבי הקודש, וששימשה, בזמן תקופת הביניים של העברית, לצורכי ענייני הדת, הליטורגיה וההלכה - בניגוד ללשון החול ששימשה לצורכי יום-יום, כגון יידיש. בקרב יהדות אשכנז, כולל בדברי האחרונים, מלבד העברית כונתה גם הארמית "לשון הקודש".

מדרש שם

מדרש שם הוא הסבר למקורו או למשמעותו של שם פרטי של אדם או של מקום.

מלחמת מצווה

מלחמת מצווה היא מלחמה שעל פי ההלכה חייבים לצאת אליה, ולא חלה החובה לשאול מאת הסנהדרין רשות לכך, אלא יוצאים למלחמה מיידית. בתלמוד מובאות מלחמותיו של יהושע כדוגמה למלחמת מצווה.

מסכת גיטין

מַסֶּכֶת גִּטִּין היא המסכת השישית בסדר נשים, שהוא הסדר השלישי במשנה, ויש בה תשעה פרקים.

המסכת עוסקת בעיקר באופן שבו נעשים הגרושין. ביהדות, גירושין מתבצעים כאשר איש נותן לאשתו שטר (המכונה "ספר כריתות" בלשון המקרא, או "גט" בלשון חכמים), שבו משחרר אותה מן הנישואים. כתיבת הגט ומסירתו הם חלק ממעשה הגירושין, ועל כן עוסקת המסכת גם בפרטים אלו.

המסכת כוללת גם כפרק וחצי (סוף הפרק הרביעי וכל הפרק החמישי) העוסקים בענייני "תיקון העולם" - גזרות ותקנות שמטרתן מניעת מכשולים ותקלות.

קבוצת אגדתות מפורסמת בגמרא שעל המסכת מכונה בשם "אגדות החורבן" ומספרת את סיפור חורבנם של ירושלים ובית המקדש.

בדפוס וילנה לתלמוד בבלי למסכת זו יש 89 דפים.

מרים הנביאה

מִרְיָם היא דמות מקראית, בת עמרם ויוכבד, משבט לוי, אחות אהרן ומשה. נמנית עם שבע הנביאות שקמו לישראל.

נביאים

נביאים הוא שמו של המדור השני בתנ"ך, בו מצויים הספרים המתארים את קורות ישראל לאחר הכניסה לארץ ישראל, וספרי הנביאים. הכינוי נביא מיוחס למי שנושא את דבר האל.

על פי הרמב"ם, ספרי התנ"ך מתחלקים לשלוש רמות של קדושה לפי מידת ההשראה האלוהית ששימשה לכתיבתם: ספרי התורה נכתבו על ידי אב הנביאים משה רבנו, ספרי הנביאים נכתבו בפעולת נבואה, וספרי הכתובים נכתבו על ידי אנשים שאינם בהכרח נביאים אך כתבו בהשראת רוח הקודש.

ספרי התנ"ך המצויים במדור נביאים: יהושע, שופטים, שמואל, מלכים, ישעיה, ירמיהו, יחזקאל ותרי עשר.

סדר נשים

סֵדֶר נָשִׁים הוא הסדר השלישי בשישה סדרי משנה. הסדר עוסק בעיקר בדיני המשפחה והזוגיות. בין הנושאים בהם הוא עוסק: דיני הנישואין והגירושין, החובות שבין בני זוג האחד כלפי השני וכלפי ילדיהם. דיני ירושה וצוואות, בגידות בין בני זוג והתחייבויות אנשים נשואים האחד כלפי השני.

בתלמוד נדרש הפסוק "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת..." על ששה סדרי משנה. המילה הרומזת לסדר נשים היא "חֹסֶן", מפני שהשורש ח.ס.נ משמעותו גם ירושה והאישה מולידה יורשים.

סוטה

האם התכוונתם ל...

סוטה (הלכה)

בהלכה, סוטה (בעברית מקראית: שֹוטה) היא אישה נשואה ש"מעלה מעל" בבעלה. אם אין עדות שקיימה יחסי מין עם איש אחר, נאסר עליו לקיים עימה יחסי אישות עד שיקח אותה לבית המקדש והיא תעבור טקס הכולל שתיית 'מים מרים', אשר לפי התורה יזיקו לה במקרה שזנתה, או לחלופין להוכיח את חפותה, ואף להועיל לה במקרה ונחשדה לשווא.

עגלה ערופה

עֶגְלָה עֲרוּפָה היא מצווה מהתורה לערוך טקס כפרה על רצח שבו לא נודע מיהו הרוצח. הטקס כולל עריפת עגלה בנחל בעיר הקרובה ביותר למקום הימצאו של הנרצח, וסמיכת ידי הזקנים של אותה העיר על העגלה, תוך הצהרה על חפותם.

רבי אבהו

רבי אבהו היה אמורא ארץ ישראלי בן הדור השלישי (סוף המאה ה-3 - תחילת המאה ה-4). מתלמידיו החשובים של רבי יוחנן. ישב בקיסרין.

רבי אבהו כיהן בתור ראש ישיבה בקיסריה וייצג את היישוב היהודי בארץ בפני שלטונות האימפריה הרומית. הוא ידע להגן על עמו ותורתו בכבוד וכישרון. הצטיין בייחוד באגדה, אבל גם בהלכה הוא תפס את אחד המקומות החשובים בין חכמי דורו.

רבי חנינא סגן הכהנים

רבי חנינא (חנניה) סגן הכהנים, תנא בדור הראשון. חי בזמן חורבן בית שני והעיד, לאחר החורבן, על מה שראה בבית המקדש. בנו היה רבי שמעון בן הסגן. בספר 'יחוסי תנאים ואמוראים' נכתב שנהרג יחד עם רבן שמעון בן גמליאל הזקן ועם רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול.

יש גורסים שהיה מבין עשרת הרוגי מלכות ונהרג בכ"ה בסיוון (טור ושולחן ערוך, אורח חיים סימן תק"פ).

תוארו ניתן לו בזכות תפקידו - שימש כסגנו של הכהן הגדול בבית המקדש.

סגן הכוהנים אחראי על עבודת כל הכוהנים ומיועד להחליף את הכהן הגדול במידה וייפסל לעבודת המקדש. לפיכך היה הסגן השני בחשיבותו לכהן הגדול כפי שמעיד ר' חנינא בעצמו על כך:

רבות מאמרותיו עוסקות בענייני עבודת הכהנים ובית המקדש. עוד מאמרותיו הבולטות:

חשיבות מיוחדת נתונה לעובדה, שאמרה זו נאמר בשעה שחז"ל מספרים שבדורות החורבן היו כהנים גדולים רבים ש"זכו" במשרתם באמצעות "מינוי מטעם" מהשלטון הרומאי, מינוי שקנו אותו בכסף או בהתחייבויות אחרות, ולא בשל התאמתם לתפקיד, כך שלמרות הבעיות שגורמת המלכות, מדגיש רבי חנינא שעלינו להתפלל לשלומה של מלכות.

עוד מציינים חז"ל שבאותה תקופה כהנים גדולים אלה היו מתחלפים מדי שנה, ובמצב כזה כנראה נשאר ר' חנינא בתפקיד הסגן גם כשהתחלפו הכהנים הגדולים בזמן כהונתו. ייתכן שמסיבה זו כונה רבי חנינא "סגן הכהנים" ולא בביטוי "הסגן" השגור לרוב בגמרא.

שלישי ורביעי לטומאה

בהלכות טומאה וטהרה, שלישי לטומאה הוא דרגת הטומאה הקיימת מדין תורה[דרוש מקור] באוכלים ומשקים שהם תרומה או קודש שנטמאו משני לטומאה. "שלישי לטומאה" מטמא רק קודש ברביעי לטומאה. רביעי לטומאה לא מטמא שום דבר ב"חמישי לטומאה" למעט מי אפר פרה אדומה.

שמשון

שִׁמְשׁוֹן לפי המקרא, היה השופט השנים-עשר והאחרון המוזכר בספר שופטים.שמשון גדל כנזיר אלוהים, וכל זמן שנזירותו נשמרה, חנן אותו האלוהים בכוח על-טבעי, שבו השתמש כדי להכות בפלשתים, ששלטו בדרום ארץ ישראל בכל תקופת מנהיגותו.

שמשון מהווה מופת של גבורה וכוח. ביהדות הוא נודע בכינויו העממי "שמשון הגיבור". באמנות ובספרות התאולוגית הנוצרית מסמל שמשון את מעלת הגבורה, אחת משבע המידות הטובות בתאולוגיה הנוצרית, המבוטאת לעיתים באמצעות אלמנטים הלקוחים מקורותיו של שמשון.

מסכתות ששה סדרי משנה
סדר זרעים ברכותפאהדמאיכלאייםשביעיתתרומותמעשרותמעשר שניחלהערלהביכורים
PikiWiki Israel 29371 Religion in Israel
סדר מועד שבתעירוביןפסחיםשקליםיומאסוכהביצהראש השנהתעניתמגילהמועד קטןחגיגה
סדר נשים יבמותכתובותנדריםנזיר • סוטה • גיטיןקידושין
סדר נזיקין מסכת נזיקין (בבא קמאבבא מציעאבבא בתרא) • סנהדריןמכותשבועותעדיותעבודה זרהאבותהוריות
סדר קדשים זבחיםמנחותחוליןבכורותערכיןתמורהכריתותמעילהתמידמידותקינים
סדר טהרות כליםאהלותנגעיםפרהטהרותמקואותנידהמכשיריןזביםטבול יוםידייםעוקצים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.