מסכת נגעים

מסכת נגעים היא מסכת בסדר טהרות. המסכת עוסקת בדיני נגעים וכן בדיני מצורע ומפרטת את אופני הטהרה והטומאה על פי הנגעים השונים ושיעוריהם.

רקע

שלושה מיני נגעים הוזכרו בתורה[1]:

  1. נגעי אדם.
  2. נגעי בגדים.
  3. נגעי בתים.

נגעי אדם מחולקים לשלושה סוגים:

  1. נגעי עור ובשר - כתם לבן בעור האדם. הנגע מיטמא באחת משלוש סימני הטומאה הבאים: שער לבן - שנראו בו שתי שערות לבנות לפחות, מחיה - שנראה באמצעו בשר בריא ("מחית בשר חי"), פשיון - אם פשה הנגע לאחר השבוע הראשון או השני להסגרו.
  2. נגעי שחין ומכווה - שחין הוא דלקת עור הנגרמת על ידי מחלה או על ידי מכה חיצונית. מכווה הוא פגיעה בעור שנגרמה על ידי כוויה מאש, בגחלת או כל מקור חום חיצוני אחר. נגעים אלו כל עוד הן מכות טריות אינם מטמאים כלל ונקראים '"מורדים"'. אך אם הם נרפאו קצת ונראו בהן סימני הטומאה: שער לבן או פשיון, נסגרים הם שבוע אחד ואם בסיומו לא נראה בהם שיער לבן או פשה הנגע, הם טהורים. אף אם נרפאו ואחר כך נראה בהם נגע, דיניהם כדיני נגע עור ובשר.
  3. נגעי הראש והזקן שהם: נתק, קרחת וגבחת - מתחילים לתת את אותותיהם בנשירת השערות. ויש דעות שונות במהות הנגעים ובהבדל שבין נתק לקרחת וגבחת.

נגעי בגדים ובתים מיטמאים באחד משלושת הסימנים הבאים: ירקרק - ירוק חזק, אדמדם - אדום חזק, פשיון (אם פשה הנגע).

שונה דינם של נגעי בתים משאר נגעים בכך שהם מחייבים הסגר של שלושה שבועות (בניגוד לשבוע אחד בשאר נגעים) ושיעורם כשני גריסים אורך וגריס רוחב (בניגוד לגריס שהוא שיעור שאר נגעים).

בעשרת הפרקים הראשונים של המסכת מבוארים פרטי ההלכות של נגעי אדם. הפרק האחד עשר דן בנגעי בגדים. הפרקים השנים עשר והשלושה עשר דנים בנגעי בתים ואילו בפרק האחרון מפורטים דיני כפרת מצורע.

למסכת נגעים אין תלמוד בבלי ותחילת ועיקרי מסכת נגעים נידונים במסכת שבועות בתלמוד הבבלי.

מיקומה של המסכת בסדר טהרות

לפי הקדמתו של הרמב"ם למשנה, המסכת מופיעה לאחר מסכת אהלות מכיוון שחלקה מדבר בטומאת צרעת שהמצורע מטמא באוהל, ודבר זה דומה קצת לטומאת מת (שמטמא באוהל).

פרקי המסכת

  1. מראות נגעים (שש משניות[2]) - עוסק בסוגי הנגעים השונים וההבחנה בין צבעי הנגע. הכשרת כתמי נגעים (שערות, פשיון).
  2. בהרת עזה (חמש משניות) - בתחילתו מהווה הפרק המשך של הפרק ראשון ולאחר מכן עוסק בדיני ראיית נגעים, מתי רואים את הנגע ומתי לא, וצורת ראיית הנגע. הפרק מסתיים במשנה ה' המפורסמת דווקא בהקשר רעיוני מוסרי (אם כי שם הדברים כפשוטם) - "כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו".
  3. הכל מיטמאין בנגעים (שמונה משניות) - הפרק עוסק בהגדרות של היטמאות בנגעים - דהיינו מי הם המטמאים בנגעים ומי לא. כמו כן עוסק הפרק במשך ההיטמאות בנגע (שבוע עד שלושה שבועות).
  4. יש בשער לבן מה שאין בפשיון (אחת עשרה משניות) - בחלקו הראשון עוסק הפרק בסוגי הנגעים וההבדל ביניהם. בחלקו השני עוסק הפרק בגדלים של נגעים.
  5. כל ספק נגעים טהור (חמש משניות) - הפרק עוסק בעיקרו בדיני ספיקות בנגעים. (הרחבה מועטה של עקרונות פרק זה נמצאים בפרק ראשון במסכת חולין בתלמוד).
  6. גופה של בהרת (שמונה משניות) - מהווה המשך והרחבה של הפרק רביעי.
  7. אלו בהרות טהורות (חמש משניות) - הפרק עוסק בנגעים טהורים (נגע שהיה לפני מתן תורה וכו') ובאיסור קציצת בהרת.
  8. הפורח מן הטמא (עשר משניות) - הפרק עוסק בדיני טומאת צרעת פורחת, כלומר צרעת הנמצאת בכל גוף האדם.
  9. השחין והמכוה (שלוש משניות) -הפרק עוסק בטומאת שחין ומכווה (הפרקים הקודמים עוסקים בדוגמאות מטומאת שחין ומכווה ופרק זה מרכז ומרחיב בנושא).
  10. הנתקים מיטמאין בשני שבועות (עשר משניות) - הפרק עוסק בטומאת נתקים ודיני שיער צהוב.
  11. כל הבגדים מיטמאין בנגעים (שתים עשרה משניות) - הפרק עוסק בנגעי בגדים.
  12. כל הבתים מיטמאין בנגעים (שבע משניות) - הפרק וכן הפרק שלאחריו עוסקים בנגעי בתים.
  13. עשרה בתים הן (שתים עשרה משניות).
  14. כיצד מטהרין את המצורע (שלוש עשרה משניות) - הפרק עוסק בתהליך הטהרה מן הצרעת ובדיני קרבנות הנוגעים אליו.

בסך הכל יש במסכת 115 משניות.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר ויקרא, פרק י"ג, פסוק י"ד
  2. ^ מספר המשניות בכל פרק הוא לפי הספירה במשניות קהתי. בדפוסים אחרים תיתכן חלוקה שונה.
דניאל וולפסון

הרב דניאל קלמן הלוי וולפסון (נולד בתשכ"ד, 1964) הוא ראש ישיבת נתיבות חכמה בירושלים.

דרכי היטהרות מטומאה

הלכות טומאה וטהרה מגדירות תהליכי טהרה כדי להיטהר מן הטומאות השונות. תהליך הטהרה הבסיסי נעשה על ידי טבילה במקווה או במעיין לאחר היפרדות מהגורם המטמא, והמתנה עד הערב. בטומאות החמורות תהליכי הטהרה הם מורכבים יותר, וכוללים המתנה של כמה ימים, הזאה, או הקרבת קורבנות. קיימים סטטוסים הלכתיים שונים, כמו "טבול יום" או "מחוסר כיפורים", למי שהתחיל בתהליך הטהרה אך עדיין לא השלים אותו.

תהליכי הטהרה קיימים רק עבור אדם שנטמא וכן עבור רוב סוגי החפצים שנטמאו. לעומת זאת מזון או משקה שנטמאו, וכן כלים העשויים מחרס שנטמאו - אינם יכולים להיטהר על ידי תהליכי טהרה, והם נשארים טמאים עד שהם שיעברו תהליך שישנה אותם באופן מהותי כגון זריעה באדמה או שבירת הכלי.

הוריית כהן בנגע הצרעת

הוריית הכהן בנגע הצרעת הוא החובה התורנית שמוטלת על כהן שבקי בדיני נגעי הצרעת להיזקק לדיון של בגד, בית, או אדם שנוגע בנגע הצרעת. התורה קובעת כי הסמכות לקבוע הלכתית כי רכוש או אדם נגוע בצרעת נתונה בלעדית אל כהן.

חז"ל קבעו שהכהן אינו רשאי לדחות את ראיית הנגע באומרו לאיש הנגוע "לך ושוב". וכן, אותו הכהן המחליט בית, בגד או אדם כנגוע בצרעת הוא הכהן שחייב להיזקק לתהליך טהרתו של המנוגע. בנוסף, ראיית הנגעים נחשבת כאחת מחמשה עשר דברים בהם הכהן חייב לקבל על עצמו על מנת לזכות למתנות כהונה. חובת ראיית נגעים חלה בחוצה לארץ כמו בארץ ישראל, ואף בזמן שאין בית המקדש בנוי.דוגמה הלכתית אחרת בה מקפידה התורה על נוכחיותו של כהן בעת הדיון הוא החיוב לכהן לדון בדיני ערכין.

חולדה הנביאה

חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה הייתה נביאה בתנ"ך, בימי המלך יאשיהו. חולדה ניבאה נבואת זעם כיוון שהעם חטא, אך הבטיחה ליאשיהו שהיא לא תתקיים בזמנו. שמה מופיע בתנ"ך פעמיים בלבד, אך מסורות חז"ל שונות הרחיבו את ההתייחסות אליה.

טבול יום

טבול יום הוא כינוי, בהלכות טומאה, לאדם שנטמא וטבל, אך עדיין לא הסתיים היום בו טבל. דרגת טומאתו היא שני לטומאה.

מסכת טבול יום מסדר טהרות, עוסקת בדיניו של טבול יום.

טבילה (יהדות)

ביהדות, טבילה במים היא הליך מחייב (הכשר מצווה), חלק מתהליך הטהרה המוטל על יהודים, כלים ובגדים השרויים במצב טומאה ומעוניינים להטהר. טבילה במים היא השלב העיקרי (ולעיתים הבלעדי) במרבית תהליכי הטהרה מטומאות שונות, ובנוסף היא חלק מתהליך הכשרת הכלים ומתהליך הגיור. טבילה נעשית במקווה, מעיין, ימים, אגמים, נהרות ובארות, אך לא במים שאובים.

בזמננו כאשר אין נהוגות הלכות טומאה וטהרה, מחמת העדר אפר פרה אדומה טבילה משמשת בעיקר כחלק מתהליך היטהרות האשה מטומאת נידה במסגרת הלכות טהרת המשפחה, כחלק בלעדי בהכשרת כלי אכילה חדשים שיוצרו על ידי גויים, כחלק מתהליך הגיור ובנוסף כדרך להטהר מטומאת בעל קרי לעולי הר הבית בטהרה, וכמידת חסידות לגברים שונים המעוניינים בכך.

בתורה מופיעים מקרים רבים של טומאה המצריכים טבילה כחלק מתהליך הטהרה, בהם: נידה, מי שפלט נוזל זרע, מי שנגע במת, ועוד. ישנם גם מקרים בהם לא קודמת טומאה למצוות הטבילה, לדוגמה במקרה של גיור, של טבילת כלים שהיו בבעלות גוי, והטבילות שטובל הכוהן הגדול לפני שלבים שונים של עבודתו ביום כיפור.בימינו חובת הטבילה מוטלת בעיקר על נשים נשואות, כדי להיטהר מנידתן ולקיים יחסי אישות. רוב הטבילות נעשות במקווה ייעודי, אבל ניתן לטבול גם במקווי מים טבעיים כימים ואגמים.

טומאת אוכלים

טומאת אוכלים היא אחד ממיני הטומאה בהלכה, ושם כולל לכל דיני הטומאות הקשורים לאוכל, הן הטומאות הנגרמות על ידי האוכלים, ובעיקר לטומאות החלות על האוכלים. שמירה על דיני טומאת אוכלים היא מצוות עשה מהתורה.

יהדות גרמניה

יהדות גרמניה היא אחת הקהילות היהודיות העתיקות והמשפיעות באירופה. קהילת יהודים זו התגוררה ומתגוררת באזורים הגאוגרפיים שזוהו עם גרמניה. בעבר נקראה גם יהדות אשכנז. שורשיה בהגירת יהודים מעטים באלף הראשון לספירה וסופה בחיסול כמעט מוחלט בתקופת השואה. כיום קיימת קהילה של יהודים וישראלים שחזרו לגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה ופתיחת השערים של ברית המועצות.

קהילה זו תרמה לחיי הדת, התרבות, האמנות, הרוח והמדע של העולם המערבי בכלל והיהדות בפרט. בשנות השלושים של המאה העשרים היו יהודי גרמניה (אשר כונו "יקים") מרכיב עיקרי בעלייה החמישית לארץ ישראל ותרמו לפריחת המעמד הבורגני בארץ ולהתפתחות התעשייה והמסחר. יהדות גרמניה של היום ידועה בתמיכתה הגדולה בציונות.

נכון ל-2015, יש בגרמניה כ-200 אלף יהודים, המהווים כ-0.2% מאוכלוסיית גרמניה.

מחוסר כיפורים

מחוסר כיפורים הוא סטטוס בהלכות טומאה, המסמל טומאה קלה, בדומה לטבול יום, שמונעת מהאדם במצב זה להיכנס למקדש ולאכול קורבנות. כדי לצאת ממנו על האדם להביא את קרבנותיו, ולאחר מכן יוכל להיכנס למקדש ולאכול קורבנות.

נגע הצרעת

נגע הצרעת ביהדות הוא כתם שמופיע על עור האדם, על קירות הבית או על בגדי עור, צמר או פשתים. הרמב"ם מונה שש מצוות השייכות לנגע הצרעת - כולל שילוח אדם הנגוע מן המחנה. לנגע זה אין משמעות רפואית, ויש להבחין בינו לבין מחלת הצרעת. בספרות חז"ל, הצרעת היא בעלת משמעות רוחנית וסיבותיה הן כשלים מוסריים של האדם, לדוגמה, לשון הרע (מרים) או רהבתנות (עוזיהו).

נגעי אדם

נגעי אדם הם מסוגי נגע הצרעת המפורטים במקרא בהרחבה בספר ויקרא. התורה מגדירה שם את צורות הנגעים, צבעיהם ושאר תנאיהם. כמו כן קובעת התורה, כי הסמכות לקבוע האם האדם נגוע בצרעת או לא, נתונה בלעדית לכהן יחיד שהוא בקי בנגעים. אדם שנראה בו נגע וכהן החליט לטמאו נקרא מצורע, וכדי שיוכל להיטהר על הנגע להירפא, ולאחר מכן עליו לעבור תהליך היטהרות.

נרבתא

נרבתא הייתה עיר בתקופת בית שני, הנזכרת בתיאור המרד הגדול בכתבי יוסף בן מתתיהו. יש המזהים אותה עם מקום הנזכר במשנה בשמות גַּדְווָד, נַרְווָד, נַרבָּת או נַדְבֵת. זיהוי מיקומה שנוי כיום במחלוקת.

סדר טהרות

סֵדֶר טְהָרוֹת (או טָהֳרוֹת) הוא הסדר השישי מבין ששת סדרי משנה, ועוסק בענייני טומאה וטהרה.

בתלמוד נדרש הפסוק "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת..." על ששה סדרי משנה. המילה הרומזת לסדר טהרות היא "וָדָעַת", כנראה כיוון שההלכות שבו מורכבות ומחכימות יותר מהלכות אחרות - ואף יותר מסדר קודשים.

עקביא בן מהללאל

עקביא בן מהללאל היה תנא שחי בימי הלל הזקן, בסוף תקופת הזוגות. מעטים המקומות בהם מובאים דבריו בש"ס, אך אימרה מפורסמת שלו מופיעה בפרקי אבות:

משנה זו של עקביא בן מהללאל ידועה גם בשל היותה חלק מסדר הלוויה היהודית במסורת הספרדית והאשכנזית.

עשרים וארבעה ראשי איברים

עשרים וארבעה ראשי איברים הם כינוי לאיברים מסוימים בגוף, שעבד כנעני יוצא לחירות כשאדונו פצע אותו באחד מאיברים אלה.

קבר חולדה

קבר חולדה או קבר פלגיה הוא כינוי למערכת קבורה בהר הזיתים בירושלים, המיוחסת במסורת היהודית לחולדה הנביאה. המסורת בדבר מיקום קבר חולדה הנביאה בראש הר הזיתים החלה בימי הביניים ומקורות שונים המשיכו לציין את המקום גם במאה ה-19. המקום שעליו הצביעו כקבר חולדה נמצא במרומי הר הזיתים, מדרום לחצר כנסיית העלייה. מעבר חשוך מוליך לחדר קטן ובו סרקופג פשוט הנושא כתובת יוונית.

מעל הקבר ניצב כיום מסגד שנבנה בתחילת המאה ה-17. המסגד פתוח למתפללים בלבד וסגור בדרך כלל למבקרים.

הארכאולוג הצרפתי פליסיאן דה סוסי מצא בתוך הקבר כתובת יוונית פגאנית: "אמצי דומיטילה, איש אינו בן אלמוות".

ראש ופתין

ראש ופתין (head and stringer) הוא שיטת בנייה קדומה באבני גזית שנועדה לחזק קירות במבנה, ובעיקר באלה שנבנו בבנייה יבשה ללא מלט. השיטה מבוססת על אבנים מלבניות, אשר לכל אחת מהן צד ארוך - הוא הפתין - וצד קצר - הוא הראש. האבנים משולבות בקיר ב-90 מעלות לסירוגין, כך שבכל פעם נראה לעין הראש או הפתין, או שני ראשים ופתין בקצב אחיד. הנדבכים בקיר יהיו תמיד אלה ביחס לאלה, כך שמעל ראש (או שני ראשים) יהיה תמיד פתין, ולהפך.

המקור לבטוי ראש ופתין מצוי במשנה במסכת נגעים בהקשר של צרעת הבתים.

הסבר המשנה: לדעת תנא קמא אם נמצא נגע צרעת על אבן שמשותפת לשני בתים אבל הנגע רק על בית אחד, אזי יש אפשרות לחלוץ את האבן היינו לעקור את כולו גם אם השכן נפגע מזה. לדעת רבי אלעזר אפשרות זו קיימת רק אם הנגע בראש האבן אבל אם הוא בפתין אז צריך לנתוץ היינו לשבור רק את השטח שבו הנגע מבלי להזיק לשכן.

ייתכן ומקור הביטוי בפסוק "חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר." ניתן להבין בפסוק זה את המילה פתנים במשמעות נחשים. לפי פירוש זה, המשנה השתמשה במילה פתין כביטוי לחפץ ארוך, דהיינו: הצד הארוך של האבן.

רבי יהושע בן קרחה

רבי יהושע בן קרחה היה תנא בדור הרביעי, חברם של רבי מאיר, רבן שמעון בן גמליאל ושל תלמידי רבי עקיבא. יש המזהים אותו עם רבי יהושע בנו של רבי עקיבא, שהיה קירח.

רבי נחמיה

ר' נחמיה, מגדולי התנאים בדור הרביעי של תקופת התנאים, במאה השנייה לספירה. היה אחד מגדולי תלמידי רבי עקיבא שנסמכו בחשאי על ידי רבי יהודה בן בבא, בתקופה בה הטיל השלטון הרומאי איסור על הסמיכה.

מסכתות ששה סדרי משנה
סדר זרעים ברכותפאהדמאיכלאייםשביעיתתרומותמעשרותמעשר שניחלהערלהביכורים
PikiWiki Israel 29371 Religion in Israel
סדר מועד שבתעירוביןפסחיםשקליםיומאסוכהביצהראש השנהתעניתמגילהמועד קטןחגיגה
סדר נשים יבמותכתובותנדריםנזירסוטהגיטיןקידושין
סדר נזיקין מסכת נזיקין (בבא קמאבבא מציעאבבא בתרא) • סנהדריןמכותשבועותעדיותעבודה זרהאבותהוריות
סדר קדשים זבחיםמנחותחוליןבכורותערכיןתמורהכריתותמעילהתמידמידותקינים
סדר טהרות כליםאהלות • נגעים • פרהטהרותמקואותנידהמכשיריןזביםטבול יוםידייםעוקצים
טומאה וטהרה ביהדות
דרגות הטומאה אבי אבות הטומאהאב הטומאהולד הטומאה (ראשון לטומאה) • שני לטומאהשלישי ורביעי לטומאה סדר טהרות
דרגות היטמאות במאכלים חולין • מעשר שניתרומהקודש
דרכי היטמאות אוהלמגעמשאהיסטמדרסביאהבועל נידהביאה לביתמדףבליעהעיסוק
דברים המטמאים מהתורה מתנבלת חיה ובהמהנבלת עוף טהורנבלת השרץבעל קרימטמאי משכב ומושב - נידה, זבה, יולדת, זבצרעת (אדם, בתים, בגדים) • שכבת זרעחטאות המטמאותמי חטאת
דברים המטמאים מדברי חכמים טומאת ידייםארץ העמיםבית הפרסטומאת כתבי הקודשטומאת גוייםטומאת עבודה זרהטבילה במים שאובים
דברים הנטמאים אדםכלים (כלי מתכות, כלי עץ, כלי חרס, בגדים, כלי עור, שק, וכלי עצם) • אוכליםמשקין
נידה הפסק טהרהדם בתוליםחומרא דרבי זיראכתםעקרות הלכתיתפרישה סמוך לווסתשבעה נקיים
אחרים טומאת מקדש וקדשיוהאיסור לכהן להיטמא למתהכשר לקבל טומאהטומאה רצוצהטומאה הותרה בציבורטבילת עזרא
היטהרות טבילהפרה אדומהמקווהחציצהטבול יוםמחוסר כיפוריםטהרת מצורע
מסכתות בסדר טהרות כליםאהלות • נגעים • פרהטהרותמקוואותנידהמכשיריןזביםטבול יוםידייםעוקצים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.