מסכת טהרות

מסכת טְהָרות היא המסכת החמישית בסדר טהרות. אורך המסכת עשרה פרקים ויש עליה משנה ותוספתא אבל לא תלמוד בבלי או ירושלמי. המסכת עוסקת בעיקר בדיני טומאה וטהרה. שמה של המסכת ניתן לה בלשון נקייה שהרי העיסוק בה הוא בענייני טומאות.

מסכתנו עוסקת בעיקר בשלושה עניינים:

  1. טומאת אוכלין ומשקים - מתי אוכל נטמא ומתי לאו, העברת טומאה, דינו של אוכל שנטמא ועוד.
  2. ספק טומאה ברשות היחיד - מה דינו של ספק טומאה (דוגמת שדה שידוע שהיה בו קבר אך אינו ידוע היכן) ברשות היחיד ורשות הרבים
  3. טומאת עם הארץ.

מיקומה של המסכת בסדר טהרות

לפי הקדמתו של הרמב"ם למשנה, שהסתיים העיסוק בטומאות החמורות וטהרתן, החל הדיון בטומאות הקלות שאין בהם אלא הערב שמש.

לפי הרב ראובן מרגליות[1], סודרו המסכתות לפי אורכן, ולכן מוקמה מסכת טהרות הכוללת עשרה פרקים ובהם 92 משניות לאחר מסכת פרה הכוללת 12 פרקים ולפני מסכת מקוואות הכוללת 10 פרקים ובהם 71 משניות.

פרקי המסכת

  1. שלשה עשר דבר בנבלת העוף הטהור (תשע משניות[2]).
  2. האשה שהייתה כובשת ירק בקדרה (שמונה משניות).
  3. הרוטב והגריסים והחלב (שמונה משניות).
  4. הזורק טומאה ממקום למקום (שלוש עשרה משניות).
  5. השרץ והצפרדע ברשות הרבים (תשע משניות).
  6. מקום שהיה רשות היחיד (עשר משניות).
  7. הקדר שהניח את קדרותיו (תשע משניות).
  8. הדר עִם עם הארץ (תשע משניות).
  9. זיתים מאימתי מקבלין טומאה (תשע משניות).
  10. הנועל בית הבד (שמונה משניות).

בסך הכל יש במסכת 92 משניות.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בחיבורו "יסוד המשנה ועריכתה"
  2. ^ מספר המשניות בכל פרק הוא לפי הספירה במשניות קהתי. בדפוסים אחרים תיתכן חלוקה שונה.
בור על גבי בור

מקווה בור על גבי בור או מקווה חב"ד היא שיטה שיסד האדמו"ר החמישי של חסידות חב"ד, רבי שלום דובער שניאורסון, לבניית מקוואות חמים לטבילה.

גומא

גומא (שם מדעי: Cyperus) הוא סוג של צמחי מים ממשפחת הגמאיים, הצומחים במים עומדים או במים בזרימה איטית שעומקם עד חצי מטר.

גת (משטח דריכה)

גת היא משטח הדריכה והתסיסה במתקן חקלאי מסורתי להפקת תירוש או יין מענבים.

יש המכנים בטעות בשם 'גת' מתקן לייצור שמן מזיתים ("גת שמנים", בשל שיבוש הביטוי העתיק "גד שמנים", מהמילים גדה=צד/מדרון ההר שעליו עצי זית), אולם הכינוי הנכון למתקן להפקת שמנים הוא אך ורק בית בד.

חולין על טהרת הקודש

בהלכות טומאה וטהרה, חולין על טהרת הקודש הוא כינוי הלכתי לאוכל שאין עליו קדושת תרומה או קודש, אבל בעליו החליט להתייחס אליו כאוכל קדוש, שאסור לטמאו ואסור לאכלו בטומאה, כדי להרגיל את עצמו לשמור את אוכלי הקדשים בטהרה, כך שגם אוכלי הקדשים שברשותו, ישארו בטהרה.

לרוב, דרך הכוהנים, האוכלים תרומה, להחיל קדושה זו, על מאכלי בשר, שכן קדשי המזבח הם בשר. למרות שקדשי המזבח הם בקר וצאן, נהגו הכוהנים להחיל קדושה זו גם על בשר חיה, שכן כל סוגי הבשר דומים זה לזה בצורתם, וניתן להחליף ביניהם, וכדי להרגיל עצמם באכילת בשר בטהרה, הם הרגילו את עצמם בכל מיני הבשר. לפי הרמב"ם, הכוהנים רצו בכך להבדל ממאכלי העמי הארצות- אנשים שאינם בקיאים בהלכה, שמאכליהם טמאים מכיוון שאינם יודעים לשמור על עצמם בטהרה.

באופן דומה, חולין על טהרת תרומה הם חולין שההתייחסות אליהם הם כמו אל תרומה, שקדושתה פחותה מקדשים, למשל בכך שאין בה את דרגת רביעי לטומאה. קדושה זו החילו הכוהנים רק על פירות, שכן תרומה מופרשת רק מפירות הצומחים מהקרקע, ולא מהחי.

כמו כן, חולין על טהרת פרה הם חולין שנשמרו אף מטומאת חמישי לטומאה, הקיימת רק בדיני פרה אדומה.

טהרות

האם התכוונתם ל...

טומאה וטהרה

טוּמאה היא הגדרה למצב שבו נמצא אדם או חפץ בעקבות התרחשות מסוימת, שבגללו נאסר על פי ההלכה על אותו פרט טמא להתקרב לכל דבר קודש. טַהֲרה (נכונה גם הצורה "טָהֳרה" שנהגית "טוֹהוֹרָה" או "טַהוֹרָה") היא העדר הטומאה, על ידי הימנעות מהיטמאות או על ידי היטהרות מהטומאה לאחר שנוצרה, והיא תנאי לגישה אל הקודש. במשמעות רחבה יותר, גם הדברים הגורמים לטומאה, כגון בית קברות, נקראים "טמאים", והיעדר גורמים כאלו נקרא "טהרה".

כמה פרשיות במקרא עוסקות בהרחבה בטומאות ובהיטהרות מהן. בנוסף להן, עוסק בכך גם סדר שלם מששת סדרי המשנה - סדר טהרות. הטומאה נוצרת ממקורות שונים, שהמרכזיים שבהם קשורים למוות של אדם או בעלי חיים, או להפרשות הקשורות באובדן פוטנציאל לחיים (כגון הזב, הנידה וכו'), ומהם היא יכולה לעבור לבני אדם אחרים או לחפצים ומזון. ניתן להיטהר מן הטומאה על ידי מעשה מסוים, כמו טבילה במקווה, אך פעמים שתהליך ההיטהרות מורכב יותר ודורש משך זמן ומעשים נוספים.

הלכות הטומאה והטהרה השפיעו רבות על חיי עם ישראל, כיחידים וכחברה, בתקופת קיומו של בית המקדש, ובמידה פחותה יש להן השלכות גם על החיים היהודיים עד ימינו, כדוגמת האיסור לכהן להיטמא למת.

טומאת אוכלים

טומאת אוכלים היא אחד ממיני הטומאה בהלכה, ושם כולל לכל דיני הטומאות הקשורים לאוכל, הן הטומאות הנגרמות על ידי האוכלים, ובעיקר לטומאות החלות על האוכלים. שמירה על דיני טומאת אוכלים היא מצוות עשה מהתורה.

טומאת מקדש וקדשיו

טומאת מקדש וקודשיו היא האיסור על כניסה למקדש או על אכילת בשר קורבן על אדם הנמצא במצב של טומאה. אדם שנכנס למקדש במזיד או אכל קדשים (=קרבנות) בהיותו טמא – חייב כרת.איסור זה נקרא בלשון חז"ל "טומאת מקדש וקודשיו" (קודשיו = הקרבנות). אף שהמקדש אינו נטמא בפועל עקב כניסתו של אדם טמא לתוכו, בלשון התורה מתוארת כניסת אדם טמא למקדש כטימוא המקדש.

טומאת נבלה

טומאת נבלה היא טומאה החלה על פגר של בהמה או חיה (אך לא על עוף) – טהורה או טמאה (מותרת או אסורה לאכילה) – למעט בעל חיים המותר לאכילה שנשחט כהלכה (אף אם נמצא טרפה לאחר השחיטה). טומאה זו היא טומאה מהתורה, אך היא מהטומאות הקלות (טומאת ערב בלבד). דיני טומאה זו אינה נוהגים למעשה בימינו, בשל אי היכולת להטהר מטומאת מת, באופן דומה לרוב דיני טומאה וטהרה.

פגר המטמא טומאת נבלה נחשב לאב הטומאה, וכזית ממנו מטמא אדם, כלים ומאכלים הנוגעים בו או כלי חרס שכזית מהנבלה נמצאת באווירו, להיות ראשון לטומאה. אדם הנושא כזית מהנבלה מטמא גם את בגדיו אותם הוא לובש בעת נשיאת הנבלה, או כלים בהם הוא נוגע בשעת הנשיאה (למעט כלי חרס שאינם נטמאים במגע ישיר). אדם הנוגע בנבלה (ואינו נושאה) אינו מטמא את בגדיו בהם הוא לבוש בשעת הנגיעה, או את הכלים בהם הוא נוגע תוך כדי המגע בנבלה.

טומאת נבלת עוף טהור

לנבלה של עוף טהור סטטוס מיוחד בדיני טומאה וטהרה בהלכה היהודית.

נבלת עוף טהור היא נבלה של עוף מאחד המינים הכשרים לאכילה (תרנגול למשל) שלא נשחט כהלכה. נבלה כזו מטמאת את מי שאוכל אותה (או כזית ממנה) "טומאת ערב" (למשך יום אחד בלבד, כאמור), אבל לא את מי שרק נוגע בה או מזיז אותה דין זה אינו קיים בשאר הדברים המטמאים, אם כי, בדרך כלל אדם שאוכל דבר גם נוגע בו, בידיו או בשפתיו ולשונו, וכך הוא נטמא במגע..

נבלת עוף (תור או בן יונה) שנפסלה מלהיות ראויה להקרבה אף שאסור לאכולה אינה מטמאת בבית הבליעה, כאשר הדבר שפסל אותה הוא מהדברים שפוסלים בקודשים כגון עולה שנשחטה לשם חטאת, אך כאשר לדוגמה התגלה שהיא טרפה, היא כן מטמאת בבית הבליעה.

נבלת עוף טהור אינה צריכה שיפלו עליה מים כדי להכשירה לקבל טומאה, מכיוון דין ההכשר נלמד מפסוק בתורה בו כתוב:

. הפסוק מדבר על זרע, במסכת חולין מסבירה הגמרא כי אוכלים שהם דומים זרעים צריכים הכשר. ייחודיותם של הזרעים בהלכות טומאה, הוא שהם לעולם לא מטמאים טומאה חמורה - שמטמאת אדם וכלים, ולכן רק כל דבר שלא מטמא טומאה חמורה - כדוגמת זרעים - צריך הכשר לטומאה. הגמרא במסכת חולין קובעת שהגדר הוא - כל דבר שאין סופו לטמא טומאה חמורה; כך למשל פוסק רבי יוסי שנבלת עוף טהור אינה צריכה הכשר, מכיוון שסופה לטמא טומאה חמורה - אם יאכלו אותה.

טומאת שרץ

טומאת שרץ היא טומאה החלה על פגרים של שמונה בעלי חיים ממשפחות הטורפים, המכרסמים והלטאות: "החולד והעכבר והצב למינהו והאנקה והכוח והלטאה והחומט והתנשמת" (ספר ויקרא, פרק י"א, פסוקים כ"ט-ל')

השרצים מטמאים את הנוגע בנבלתם, טומאה הנמשכת יום אחד בלבד (טומאת ערב, כלומר אם אכן טבל - אבל ללא טבילה הטומאה נמשכת ללא הגבלת זמן), אך לא מטמאים את נושא הפגר כאשר אינו נוגע בו.

לטרינה

לטרינה (מלטינית 'lavatrina' - בית שימוש) היא מבנה פרטי או ציבורי לעשיית צרכים, שהיה נפוץ מאוד בערים הגדולות ברחבי האימפריה הרומית, כולל ארץ ישראל. ייחודה של הלטרינה הציבורית היה קודם כול בפארה (לטרינות רבות נבנו משיש ועוטרו בפסלים), וכן בכך שלא היו כל מחיצות בין הנוכחים, והם עשו את צורכיהם ביחד.

ניצוק

ניצוק הוא כינוי הלכתי למצב בו נוזלים נוגעים זה בזה על ידי שפיכה ("יציקה"), החיבור נחשב כזמני בלבד, ולא ניתן להחשיב את הזרם כמחבר המשקה שבכלי העליון אל המשקים התחתונים או להפך.

סדר טהרות

סֵדֶר טְהָרוֹת (או טָהֳרוֹת) הוא הסדר השישי מבין ששת סדרי משנה, ועוסק בענייני טומאה וטהרה.

בתלמוד נדרש הפסוק "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת..." על ששה סדרי משנה. המילה הרומזת לסדר טהרות היא "וָדָעַת", כנראה כיוון שההלכות שבו מורכבות ומחכימות יותר מהלכות אחרות - ואף יותר מסדר קודשים.

ספק טומאה

בהלכה, ספק טומאה הוא אחד מענפי הלכות הספיקות בהלכה, המתייחסים לספקות בהלכות טומאה וטהרה.

קטפרס

קטפרס היא מילה ביוונית שפורשה בספרות חז"ל כמדרון וגם לעניין נתינת מכות.

המילה מורכבת משני חלקים: קָטָ- (Cata), שפירושו ירידה, ופרס[דרושה הבהרה].

ככל הנראה, בחרו חז"ל להשתמש במילה זו להבהיר כי מדובר לא בעניין מדרון סתמי אלא במדרון באופן קיצוני; מדרון משופע עד שאין אפשרות לחפץ לנוח בו כלל ועיקר. כך גם פירש הרמב"ם.

ההפך של "קטפרס" הוא "אשבורן", גומא בארץ, שכאשר משקה נוזל ישפך לשם, הוא יתכנס מחמת הגומא.

לעיתים משמשת המילה "קטפרס" ככינוי למקום שאינו נחשב ל"אשבורן", אך גם אינו "קטפרס", ודינו שווה לקטפרס (לעניין טומאה וטהרה). כך גם רצפה חלקה שאין בה גומא לכינוס המים מכונה ונחשבת כקטפרס לעניין טומאה וטהרה.

קטפרס אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה

קטפרס אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה הוא כלל יסוד בהלכות טומאה וטהרה ונידון בעיקר בהלכות מקוואות. כלל זה מופיע במסכת טהרות, והוא אומר שמים המונחים על מקום מדרון (למשל הר תלול) אין להחשיבם כמחוברים זה לזה, לא לטומאה, שאם נגע טמא במים הוא לא טימא את טיפות המים האחרות שאינן נחשבות כמחוברות לשאר המים, ולא לטהרה - לעניין מים טמאים שהשיקם למקווה דרך קטפרס או לעניין חיבור שני מקוואות זה לזה, שמחוברים על ידי מים כאלו המונחים באופן קטפרס.

כלל דומה לכלל זה הוא הכלל ניצוק אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה, שבו מדובר במשקה הניצוק באוויר מכלי אל כלי (בשונה מקטפרס הנוזל במורדות הר או שיפוע אחר, אך לא באוויר).

ערך מורחב – קטפרסמשמעות המילה "קטפרס" מורה על מקום ירידה תלולה.

רבי אלעזר ברבי צדוק

רבי אלעזר בר צדוק היה תנא, כהן, בנו של רבי צדוק. מוזכר במשנה פעמים רבות.. גרסה אחרת היא "רבי אליעזר"..

רבי צדוק

רבי צדוק היה תנא וכהן בסוף ימי בית המקדש השני ובראשית דור יבנה, בדורם של רבי יהושע ורבי אליעזר.

מסכתות ששה סדרי משנה
סדר זרעים ברכותפאהדמאיכלאייםשביעיתתרומותמעשרותמעשר שניחלהערלהביכורים
PikiWiki Israel 29371 Religion in Israel
סדר מועד שבתעירוביןפסחיםשקליםיומאסוכהביצהראש השנהתעניתמגילהמועד קטןחגיגה
סדר נשים יבמותכתובותנדריםנזירסוטהגיטיןקידושין
סדר נזיקין מסכת נזיקין (בבא קמאבבא מציעאבבא בתרא) • סנהדריןמכותשבועותעדיותעבודה זרהאבותהוריות
סדר קדשים זבחיםמנחותחוליןבכורותערכיןתמורהכריתותמעילהתמידמידותקינים
סדר טהרות כליםאהלותנגעיםפרה • טהרות • מקואותנידהמכשיריןזביםטבול יוםידייםעוקצים
טומאה וטהרה ביהדות
דרגות הטומאה אבי אבות הטומאהאב הטומאהולד הטומאה (ראשון לטומאה) • שני לטומאהשלישי ורביעי לטומאה סדר טהרות
דרגות היטמאות במאכלים חולין • מעשר שניתרומהקודש
דרכי היטמאות אוהלמגעמשאהיסטמדרסביאהבועל נידהביאה לביתמדףבליעהעיסוק
דברים המטמאים מהתורה מתנבלת חיה ובהמהנבלת עוף טהורנבלת השרץבעל קרימטמאי משכב ומושב - נידה, זבה, יולדת, זבצרעת (אדם, בתים, בגדים) • שכבת זרעחטאות המטמאותמי חטאת
דברים המטמאים מדברי חכמים טומאת ידייםארץ העמיםבית הפרסטומאת כתבי הקודשטומאת גוייםטומאת עבודה זרהטבילה במים שאובים
דברים הנטמאים אדםכלים (כלי מתכות, כלי עץ, כלי חרס, בגדים, כלי עור, שק, וכלי עצם) • אוכליםמשקין
נידה הפסק טהרהדם בתוליםחומרא דרבי זיראכתםעקרות הלכתיתפרישה סמוך לווסתשבעה נקיים
אחרים טומאת מקדש וקדשיוהאיסור לכהן להיטמא למתהכשר לקבל טומאהטומאה רצוצהטומאה הותרה בציבורטבילת עזרא
היטהרות טבילהפרה אדומהמקווהחציצהטבול יוםמחוסר כיפוריםטהרת מצורע
מסכתות בסדר טהרות כליםאהלותנגעיםפרה • טהרות • מקוואותנידהמכשיריןזביםטבול יוםידייםעוקצים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.