מסכת זבים

מסכת זבים היא המסכת התשיעית בסדר טהרות. יש לה תוספתא בלבד. מסכת זו עוסקת בדיני טומאת זב וזבה ומפרטת את האופנים שבהם הזב נטמא ומטמא.

מיקומה של המסכת בסדר טהרות

לפי הקדמתו של הרמב"ם למשנה, נכון היה שלאחר מסכת נידה תופיע מסכת זבים (שכן נידה היא מקרה כללי של זוב). אך מכיוון שהקדים הכתוב בפרשת "ויהי ביום השמיני"[1] את דיני מסכת מכשירין ע"פ דיני זוב המופיעים בפרשת "זאת תהיה תורת המצורע"[2], הוקדמה אף מסכת מכשירין.

פרקי המסכת

  1. הרואה ראיה אחת (שש משניות[3]) - משך ה"זוב" שמגדיר את האדם כזב.
  2. הכל מטמאין בזיבה (ארבע משניות) - האישים הראויים להחשב כזבים אם ראו זיבה. האופנים שבהם הזב מטמא את החפצים שהוא נשען עליהם.
  3. הזב והטהור שישבו בספינה (שלוש משניות) - האופנים שבהם הזב מטמא חפצים שהוא מזיז אותם, אף ללא נגיעה בהם.
  4. רבי יהושע אומר (שבע משניות) - המשך הדיון מהפרק הקודם.
  5. הנוגע בזב (שתים עשרה משניות) - סיכום תמציתי של יסודות סדר טהרות כולו: אבות הטומאה, האופנים שבהם הם מטמאים, ושרשרת הטומאה שכל אחד מהם מסוגל לטמא.

בסך הכל יש במסכת 32 משניות.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר ויקרא, פרק ט', פסוק א'
  2. ^ ספר ויקרא, פרק י"ד, פסוק ב'
  3. ^ מספר המשניות בכל פרק הוא לפי הספירה במשניות קהתי. בדפוסים אחרים תיתכן חלוקה שונה.
איתמר גרבוז

הרב איתמר גרבוז (נולד בשנת ה'תשכ"ב, 1962) הוא ראש ישיבת ארחות תורה בבני ברק וראש רשת כוללים ללימוד סדר טהרות.

בעל קרי

בהלכה, בעל קרי הוא גבר שיוצא מגופו נוזל זרע ("שכבת זרע"), בין אם היה זה תוך כדי קיום יחסי מין, בקרי לילה או באוננות. על פי ההלכה בעל קרי נחשב טמא עד שיטבול במקווה.

זבה

זבה היא אשה שנטמאה כתוצאה מדימום רחמי שלושה ימים רצופים שלא בזמן הווסת. אישה זו נטמאת בכל מובן כמו נידה, אך בניגוד לנידה שנטהרת מדאורייתא שבעה ימים אחרי תחילת הדימום, הזבה צריכה להמתין עד שיהיו שבעה ימים שלמים ללא דימום ("שבעה נקיים") ורק אז תוכל להיטהר בטבילה במקווה. כמו כן, לאחר הטבילה, הזבה נדרשת להביא קורבן לבית המקדש.

טומאה וטהרה

טוּמאה היא הגדרה למצב שבו נמצא אדם או חפץ בעקבות התרחשות מסוימת, שבגללו נאסר על פי ההלכה על אותו פרט טמא להתקרב לכל דבר קודש. טַהֲרה (נכונה גם הצורה "טָהֳרה" שנהגית "טוֹהוֹרָה" או "טַהוֹרָה") היא העדר הטומאה, על ידי הימנעות מהיטמאות או על ידי היטהרות מהטומאה לאחר שנוצרה, והיא תנאי לגישה אל הקודש. במשמעות רחבה יותר, גם הדברים הגורמים לטומאה, כגון בית קברות, נקראים "טמאים", והיעדר גורמים כאלו נקרא "טהרה".

כמה פרשיות במקרא עוסקות בהרחבה בטומאות ובהיטהרות מהן. בנוסף להן, עוסק בכך גם סדר שלם מששת סדרי המשנה - סדר טהרות. הטומאה נוצרת ממקורות שונים, שהמרכזיים שבהם קשורים למוות של אדם או בעלי חיים, או להפרשות הקשורות באובדן פוטנציאל לחיים (כגון הזב, הנידה וכו'), ומהם היא יכולה לעבור לבני אדם אחרים או לחפצים ומזון. ניתן להיטהר מן הטומאה על ידי מעשה מסוים, כמו טבילה במקווה, אך פעמים שתהליך ההיטהרות מורכב יותר ודורש משך זמן ומעשים נוספים.

הלכות הטומאה והטהרה השפיעו רבות על חיי עם ישראל, כיחידים וכחברה, בתקופת קיומו של בית המקדש, ובמידה פחותה יש להן השלכות גם על החיים היהודיים עד ימינו, כדוגמת האיסור לכהן להיטמא למת.

טומאת אוכלים

טומאת אוכלים היא אחד ממיני הטומאה בהלכה, ושם כולל לכל דיני הטומאות הקשורים לאוכל, הן הטומאות הנגרמות על ידי האוכלים, ובעיקר לטומאות החלות על האוכלים. שמירה על דיני טומאת אוכלים היא מצוות עשה מהתורה.

טומאת זב

בהלכות טומאה וטהרה, זב הוא גבר שיצאה מאיבר המין שלו הפרשה הנקראת "זיבה", והדבר קרה מספר פעמים. על פי החוק המקראי, עליו להמתין עד שיעברו שבעה ימים רצופים ללא הפרשה זו ("שבעה נקיים"), ואז עליו לטבול במעיין ולהקריב קורבנות. השם זב משמש גם כשם כללי למטמאי משכב ומושב שהם זב זבה, נידה, ויולדת.

טומאת זיבה

בהלכות טומאה וטהרה, טומאת זיבה היא שם כולל לטומאה של מספר אנשים שטומאה יוצאת מגופם וטומאתם שוה: טומאת זב - (בזכר) וטומאת זבה (בנקבה) טומאת נידה וטומאת יולדת, שהן טומאות מהתורה, וטומאת גויים שעליהם גזרו חכמים טומאה כזבים.

למרות שדיני הטומאה של הזב הזבה הנידה והיולדת שווים לכל דבר ועניין, אופן חלות הטומאה בהם שונה. הזב נטמא רק על ידי הפרשה שנחשבת "זיבה" הנגרמת על ידי מחלה שפוגעת בכלי הזרע ושונה במהותה מנוזל הזרע וכן בסימניה, הזבה והנידה היא אישה שיצאה ממנה דם מצוואר הרחם, ההבדל בין דם נידה לדם זיבות נעוץ בזמן בו הוא יוצא מהגוף, כאשר הוא בא בתחילת ההמחזור החודשי ועד שבעה ימים (זמן הוסת), הוא נחשב דם נידה (כיוון שהוא טבעי), ולאחר שבעת ימי הנידה, ישנם אחד עשר ימי זיבה ובימים אלו אם ראתה האישה דם (שזו צורה פחות טבעית), היא נחשבת לזבה. טומאת יולדת לעומת זאת נגרמת מכל סוג של לידה אף ללא דם, וכן גם מהפלה בכל צורה שהנפל או הוולד יוצא מבית הרחם חוץ מבניתוח קיסרי.

טומאת מדרס

במונח המשנה, טומאת מדרס היא אחת מדרכי ההיטמאות, והנהו ביטוי המסמן חפץ שנהפך - או ראוי להפוך - לאב הטומאה. במקורות אחרים, נקראת הטומאה בשם טומאת משכב ומושב.

טומאה זו, נגרמת על ידי העברת טומאה מגוף חי לאובייקט אחר. אדם כאשר הוא זב או מצורע, או אשה שהיא זבה, נידה, יולדת, או מצורעת, שכוב/ה על חפץ המיועד למשכב או למושב - כמו מיטה המיועדת לשכיבה או כיסא המיועד לישיבה, ובאופן דומה - "מרכב" - חפץ המיועד לרכיבה. החפץ נהפך להיות טמא מדרס, ורמת טומאתו מוגדרת כאב הטומאה הראוי לטמא אדם או כלים טהורים בנגיעתם בו בלבד.

טומאת משא

טומאת משא היא מושג ביהדות המתאר טומאה הנוצרת על ידי הרמת חפץ הטמא (משא) או הזזתו (היסט), גם אם לא נגע בו. הרמב"ם מגדיר טומאה זו כמטמאת מחמת כובד המשא המונח על האדם, והוא היוצא את קשר הטומאה שביניהם.

טומטום ואנדרוגינוס

טֻמְטוּם ואַנְדְּרוֹגִינוֹס הם מונחים המשמשים בהלכה לתיאור אדם בעל זוויג שאינו ברור, מה שמכונה כיום "אינטרסקס". אַנְדְּרוֹגִינוֹס הוא אדם שיש לו איברי מין של שני המינים גם יחד, וכתוצאה מכך לא ניתן להכריע למי מהמינים הוא שייך באופן אובייקטיבי. באדם כזה הספק הוא בלתי ניתן להכרעה מבחינה הלכתית. לעומתו טֻומְטוּם הוא מי שאיברי מינו פנימיים ואינם נראים לעין, או שאין אפשרות לזהות על פי איברי מינו לאיזה מין הוא שייך כי הם אינם משתייכים באופן מובהק לאחד מהמינים, אך ייתכן כי יזוהה לאחר זמן, רטרואקטיבית, שייך לאחד מהמינים.

המשנה קובעת בנוגע להלכות זב, כי: "טמטום ואנדרוגינוס נותנין עליהם חמרי (חומרות) האיש וחמרי האישה." (מסכת זבים, פרק ב', א') דבר זה בא לידי ביטוי בהלכה במקומות נוספים, בהם מתייחסים לשני אנשים אלה כאל ספק, ומשכך יש להחמיר.

מסייע אין בו ממש

מסייע אין בו ממש הוא כלל הלכתי המובא בתלמוד, לפיו אדם המסייע לאחר לבצע פעולה מסוימת, שיכולה הייתה להיעשות גם בלי עזרה זו, המסייע אינו נחשב אחד מעושי המלאכה, ובמידה ומדובר בפעולה אסורה, אין איסור לעשות זאת. לדעת הרב צבי הירש אשכנזי הכלל אינו פוטר מאיסור, רק מעונש.

מסכת דמאי

מסכת דְּמַאי היא המסכת השלישית בסדר זרעים, שהוא הסדר הראשון בשישה סדרי משנה. כמרבית המסכתות בסדר זה, היא מופיעה במשנה ולא נכתב עליה בתלמוד הבבלי, אלא רק בתלמוד הירושלמי ובתוספתא.

המסכת מפרטת את הלכות דמאי - הן ההלכות הקשורות להפרשת תרומות ומעשרות מגידולי הארץ, במקרים שבהם הפירות התקבלו מעם הארץ, אשר אין ביטחון שהקפיד להפריש מעשר מפירותיו.

הביטוי 'דמאי' מקורו בארמית, ופירושו: "של מה היא". תבואה שלא הופרשו ממנה תרומות ומעשרות מכונה בלשון חכמים טבל, ותבואה שכבר הופרשו ממנה מכונה תבואה מתוקנת. כאשר קונים או מקבלים פירות ותבואה מעם הארץ, שאינו בר-סמכא בעניין המעשרות - התבואה מכונה 'דמאי', כיוון שאין אנו יודעים 'של מה היא', אם אלו פירות של טבל או שהם מתוקנים.

מסכת מכשירין

מסכת מכשירין היא המסכת השמינית בסדר טהרות, שהוא הסדר הששי במשנה, ויש בה ששה פרקים. המסכת עוסקת בעיקר בדינים הנוגעים להכשרת מאכלים לקבל טומאה, כלומר תנאים שבהם מאכלים שבדרך כלל אינם יכולים להיטמא, יוכלו להיטמא באמצעות נוזלים הנשפכים עליהם. המילה "הכשרה" בהקשר זה אינה מתייחסת לכשרות המאכל, אלא ליצירת אפשרות חדשה באמצעות שינוי מצב המאכל.

על המסכת אין תלמוד בבלי או ירושלמי.

סדר טהרות

סֵדֶר טְהָרוֹת (או טָהֳרוֹת) הוא הסדר השישי מבין ששת סדרי משנה, ועוסק בענייני טומאה וטהרה.

בתלמוד נדרש הפסוק "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת..." על ששה סדרי משנה. המילה הרומזת לסדר טהרות היא "וָדָעַת", כנראה כיוון שההלכות שבו מורכבות ומחכימות יותר מהלכות אחרות - ואף יותר מסדר קודשים.

קודש (הלכה)

בהלכות טומאה וטהרה, קודש הוא כל דבר מן החי ומן הצומח, שלפחות חלק ממנו עלה או הוקדש להקרבה בבית המקדש (ונכלל גם בקודשי מזבח). דינו של הקודש להֶאכל בטהרה בירושלים בלבד. הקודש נחלק לכמה סוגים עיקרים: קדשי קדשים וקדשים קלים - שהם כל הקורבנות שיש מן החי, ומנחות - שהם הקורבנות שבאים מהצומח.

קודש הוא גם שם מושאל לדרגת טומאה הנקראת רביעי לטומאה, טומאה הקיימת בקודש בלבד.

רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא

רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא היה תנא בדור השלישי. היה תלמידו של רבי יהושע בן חנניה וחברו של רבי עקיבא, ומספר פעמים רבי עקיבא חלק על דברים שמסר בשם רבי יהושע ומסרן בלשון אחרת. מאמריו במשנה ובתלמוד מועטים, וכמחציתם בשם רבו.רבן גמליאל מסר בשמו, וכן רבי שמעון.מפורסם מאמרו במסכת אבות: תן לו משלו, שאתה ושלך - שלו. וכן בדוד הוא אומר: "כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ". כלומר: תן מרכושך לאלוהים, לצדקה ומצוות אחרות, כי מה שתתן לה' - לא משלך אתה נותן אלא משלו, שהרי גם אתה עצמך שייך לה'. מסופר עליו כי היה נאה דורש ונאה מקיים בהתאם למאמרו זה.כשפגש גבאי צדקה היה נותן להם את כל אשר בידו, עד כדי כך שהם החלו להתחמק ממנו כדי שלא יתן את כל רכושו. פעם הלך עם סכום גדול כדי לקנות נדוניא לבתו, וראה את גבאי הצדקה בשוק כשהם מנסים להתחבא מפניו. הוא רדף אחריהם, והשביע אותם שיגלו לו לאיזו מטרה הם אוספים כסף הפעם, וכשהשיבו שהם עוסקים בהכנסת כלה של יתום ויתומה - נתן להם את כל כספו, פרט לזוז אחד. קנה בו מעט תבואה ושם במחסן, ואירע נס והמחסן התמלא תבואה. למרות זאת סירב ליהנות מן הנס, ואמר לבתו שהיא תקבל מן התבואה כאחת מכל עניי העיר.

מקום עירו "ברתותא" אינו ידוע, ויש משערים כי הייתה בגליל.יש אומרים שרבי שמעון בן אלעזר היה בנו.

רבי נחמיה

ר' נחמיה, מגדולי התנאים בדור הרביעי של תקופת התנאים, במאה השנייה לספירה. היה אחד מגדולי תלמידי רבי עקיבא שנסמכו בחשאי על ידי רבי יהודה בן בבא, בתקופה בה הטיל השלטון הרומאי איסור על הסמיכה.

רגליים לדבר

רגליים לדבר הוא ביטוי שנתנו חז"ל בהלכה לאומדנא המתבססת על צירוף שני מקרים שנראה כי יש קשר ביניהם ועשויים להורות על מעשה מסוים או על תופעה מסוימת.

תרומה (הלכה)

בהלכה, תרומה היא שם כולל למאכלים הבאים מהצומח שניתנים לכהן כחלק ממתנות כהונה ונאכלים בטהרה, הכוללים: תרומה גדולה, תרומת מעשר, חלה, וביכורים. כאשר בהרבה מהמקרים הכוונה בעיקר לקדשי הגבול הנאכלים בכל מקום, שהם: תרומה גדולה, תרומת מעשר וחלה (בניגוד לביכורים שנאכלים בירושלים בלבד). מהתורה חיוב נתינת התרומה לכהן הוא רק מיבול הארץ, והיא ממצוות התלויות בארץ.

בהלכות טומאה וטהרה, תרומה היא גם שם מושאל לדרגת טומאה הנקראת שלישי לטומאה, שהתרומה נטמאת עד שלישי, טומאה הקיימת רק בתרומה ובקודש.

מסכתות ששה סדרי משנה
סדר זרעים ברכותפאהדמאיכלאייםשביעיתתרומותמעשרותמעשר שניחלהערלהביכורים
PikiWiki Israel 29371 Religion in Israel
סדר מועד שבתעירוביןפסחיםשקליםיומאסוכהביצהראש השנהתעניתמגילהמועד קטןחגיגה
סדר נשים יבמותכתובותנדריםנזירסוטהגיטיןקידושין
סדר נזיקין מסכת נזיקין (בבא קמאבבא מציעאבבא בתרא) • סנהדריןמכותשבועותעדיותעבודה זרהאבותהוריות
סדר קדשים זבחיםמנחותחוליןבכורותערכיןתמורהכריתותמעילהתמידמידותקינים
סדר טהרות כליםאהלותנגעיםפרהטהרותמקואותנידהמכשירין • זבים • טבול יוםידייםעוקצים
טומאה וטהרה ביהדות
דרגות הטומאה אבי אבות הטומאהאב הטומאהולד הטומאה (ראשון לטומאה) • שני לטומאהשלישי ורביעי לטומאה סדר טהרות
דרגות היטמאות במאכלים חולין • מעשר שניתרומהקודש
דרכי היטמאות אוהלמגעמשאהיסטמדרסביאהבועל נידהביאה לביתמדףבליעהעיסוק
דברים המטמאים מהתורה מתנבלת חיה ובהמהנבלת עוף טהורנבלת השרץבעל קרימטמאי משכב ומושב - נידה, זבה, יולדת, זבצרעת (אדם, בתים, בגדים) • שכבת זרעחטאות המטמאותמי חטאת
דברים המטמאים מדברי חכמים טומאת ידייםארץ העמיםבית הפרסטומאת כתבי הקודשטומאת גוייםטומאת עבודה זרהטבילה במים שאובים
דברים הנטמאים אדםכלים (כלי מתכות, כלי עץ, כלי חרס, בגדים, כלי עור, שק, וכלי עצם) • אוכליםמשקין
נידה הפסק טהרהדם בתוליםחומרא דרבי זיראכתםעקרות הלכתיתפרישה סמוך לווסתשבעה נקיים
אחרים טומאת מקדש וקדשיוהאיסור לכהן להיטמא למתהכשר לקבל טומאהטומאה רצוצהטומאה הותרה בציבורטבילת עזרא
היטהרות טבילהפרה אדומהמקווהחציצהטבול יוםמחוסר כיפוריםטהרת מצורע
מסכתות בסדר טהרות כליםאהלותנגעיםפרהטהרותמקוואותנידהמכשירין • זבים • טבול יוםידייםעוקצים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.