מסכת ברכות

מַסֶּכֶת בְּרָכוֹת היא המסכת הראשונה בשישה סדרי משנה. היא עוסקת בדיני קריאת שמע, תפילה, זימון, ברכת המזון, ברכות הנהנין ושאר הברכות.

First page of the first tractate of the Talmud (Daf Beis of Maseches Brachos)
הדף הראשון במסכת ברכות בתלמוד הבבלי

אורכה

במסכת תשעה פרקים. בתלמוד הבבלי יש במסכת 63 דפים, קצת יותר משליש ממספר הדפים במסכת הארוכה ביותר בתלמוד הבבלי במספר דפיה, מסכת בבא בתרא, שבה 176 דפים.
נפוצה הטענה שברכות היא המסכת הארוכה ביותר בתלמוד במספר המילים שבה, אולם בפועל יש בה כ-73,000 מילים, כארבע חמישיות מבבא בתרא שבה יש כ-89,000 מילים, וכשני שלישים ממסכת שבת (המסכת הארוכה ביותר בתלמוד הבבלי מבחינת מספר המילים) שבה כ-118,000 מילים[1]. בתלמוד הירושלמי 68 דפים[2].

מיקומה של המסכת בסדר זרעים

לפי הקדמתו של הרמב"ם למשנה, מכיוון שסדר זרעים עוסק בעבודת האדמה המניבה את מזונותיו של האדם, ומכיוון שכל מי שאוכל חייב לברך לפני האכילה, ראוי היה להקדים בתחילת הסדר את המסכת העוסקת בברכות בכלל ובברכות המזון למיניהם בפרט.

תוכנה

תחילת המסכת עוסקת בעיקר בתפילה, קריאת שמע וברכותיה (פרקים א-ה), וסוף המסכת בברכת המזון ושאר ברכות הנהנין והשבח (פרקים ו-ט). אף על פי שאין המסכת עוסקת במצוות התלויות בארץ, היא נכללה בסדר זרעים, ייתכן בשל עיסוקה בברכות הפירות. הרמב"ם, בהקדמתו של הרמב"ם למשנה, וכן המאירי בפתיחתו למסכת, כתבו כי הסיבה שהמסכת היא הפותחת את המשנה והתלמוד, היא מכיוון שהיא כוללת את הבסיס ליהדות: ייחוד השם (קריאת שמע), תפילה וברכות[3].

לפי המסורת, נוסח הברכות חובר על ידי אנשי כנסת הגדולה בתחילת תקופת בית שני, אך לא הייתה זו קביעה סופית של הנוסח; ברכות רבות חוברו גם לאחר חורבן בית שני, ואף בתקופות מאוחרות יותר.

פרקי המסכת

  1. מֵאֵימָתַי (חמש משניות[4]) - קריאת שמע, זמנה וברכותיה.
  2. הָיָה קוֹרֵא (שמונה משניות) - אופן קריאת שמע, דין קריאת שמע לחתן ומעשי רבן גמליאל.
  3. מִי שֶׁמֵּתוֹ (שש משניות) - הפטורים מקריאת שמע והאסורים בה.
  4. תְּפִלַּת הַשַּׁחַר (שבע משניות) - זמני התפילות, תפילת שמונה עשרה, דיני תפילת הולכי דרכים ותפילת מוסף.
  5. אֵין עוֹמְדִין (חמש משניות) - דיני ברכות תפילת שמונה עשרה וטעות בתפילה.
  6. כֵּיצַד מְבָרְכִין (שמונה משניות) - ברכות הנהנין על אוכלים ומשקים.
  7. שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ (חמש משניות) - דיני זימון וברכת המזון.
  8. אֵלּוּ דְּבָרִים (שמונה משניות) - מחלוקות בית שמאי ובית הלל בדיני סעודה.
  9. הָרוֹאֶה (חמש משניות) - ברכות השבח, בתלמוד הבבלי מופיעים פירושי חלומות.

בסה"כ במסכת 57 משניות.

פרק הרואה

בפרק התשיעי של מסכת ברכות, פרק הרואה, מרוכזות ההלכות הנוגעות לברכות שאינן קשורות לתפילה או לברכות הנהנין. מספר ברכות מופיעות במשנה ובתוספתא המקבילה לפרק[5] וברכות נוספות מוזכרות בברייתות בתלמוד. בין הברכות השונות המוזכרות:

  • ברכת שהחיינו: ברכה שאדם מברך על דבר טוב שקרה לו כגון קניית בגד חדש.
  • ברכת הטוב והמטיב: ברכה שאדם מברך על דבר שטוב לו אך טוב גם לאחרים.
  • ברכה על הברק - "עושה מעשה בראשית".
  • ברכה על הרעם - "שכוחו וגבורתו מלא עולם".
  • ברכה על הקשת - "זוכר הברית, הנאמן בבריתו והקיים במאמרו"[6]. הברית שבברכה זו היא הברית שנכרתה בין האל לבין נח שלא יהיה מבול נוסף.
  • ברכה על ראיית מלך. כאשר המלך אינו יהודי מברכים "שנתן מכבודו לבשר ודם" וכאשר המלך יהודי - "שחלק מכבודו ליראיו".
  • ברכה על אנשים לא רגילים או חיות מוזרות - "ברכת משנה הבריות".
  • אדם שפוגש את חברו לראשונה לאחר זמן רב מברך "מחיה המתים" בעת הפגישה.
  • ברכה על הים הגדול[7].
  • ברכה על בשורות רעות - "ברוך דיין האמת".

בתלמוד הבבלי מובא בפרק זה דיון אגדי נרחב על משמעות החלומות וההתמודדות עם חלומות רעים.

פרשני מסכת ברכות

על המשניות (ברכות)

ראשונים על תלמוד בבלי (ברכות)

אחרונים על תלמוד בבלי (ברכות)

על תלמוד ירושלמי (ברכות)

על אגדות הש"ס (ברכות)

על תוספתא (ברכות)

ספרי ביאורים ללימוד קל (ברכות)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ המספרים כאן לפי ספירת המילים שבפרויקט השו"ת.
  2. ^ לפי חלוקת דפוס וילנא
  3. ^ ראו עוד בעניין זה בספר צדקת הצדיק לרבי צדוק הכהן מלובלין, אות ב
  4. ^ מספר המשניות בכל פרק הוא לפי הספירה במשניות קהתי. בדפוסים אחרים תיתכן חלוקה שונה.
  5. ^ פרק שישי בתוספתא שבדפוס
  6. ^ קיימים שינויים קלים בנוסח בין המנהגים השונים
  7. ^ יש מחלוקת מהו הים הגדול - הים התיכון או האוקיינוס.
ברכה

בְּרָכָה היא תפילה קצרה שנאמרת בזמן קיום מצווה, מועד או חוויה יוצאת-דופן בחייו של אדם. קיימת חובה על פי התורה היהודית, לברך על אכילה. הברכה הדתית כוללת את המילים "ברוך אתה ה'", ומכילה דברי שבח, הודאה או בקשה לה'. המצווה לברך היא אחת משבע מצוות דרבנן.

ברכת בורא פרי האדמה

ברכת בורא פרי האדמה היא אחת מברכות הנהנין שתיקנו חז"ל לברך על פירות הארץ ועל הירקות. בדיעבד אם בירך ברכה זו אל פירות האילן במקום ברכת בורא פרי העץ יצא ידי חובה.

ברכת הים הגדול

ברכת הים הגדול היא ברכה שנקבעה על ראיית ים גדול במיוחד (כמו הים התיכון או האוקיינוס), בה האדם מביע את התפעלותו מגודל הים ומברך את ה' על יצירתו.

טבילת עזרא

טבילת עזרא היא טבילה שתיקן עזרא הסופר למי שנטמא בטומאת קרי, ורוצה ללמוד תורה או להתפלל.

אך מדין תורה חיוב הטבילה הוא רק לצורך מעשים המחייבים את העושה אותם להיות טהור כדוגמת: אכילת קדשים, עלייה למקדש, קיום יחסי אישות לנידה ועוד.

לשון נקייה

לשון נקייה או יופמיזם (גם איפמיזם; מלעז: Euphemism, במקור מיוונית: ευ, "טוב", ו-φήμη, "דיבור") היא מינוח חליפי למושג שאזכורו נחשב כמביך, פוגע, או מטריד באופן אחר (לדוגמה: מושגים שחל עליהם טאבו, ניבולי־פה, מושגים שמעוררים תגובה רגשית חריפה וכולי). כאשר לשימוש בלשון נקייה מניע פוליטי, שכוונתו להציג פעולה שלילית כחיובית, נהוג לכנותו מכבסת מילים.

מקור המושג העברי "לשון נקייה" הוא בתלמוד הבבלי. במסכת פסחים, דף ג', עמוד א' מובאת ברייתא: "תניא דבי רבי ישמעאל: לעולם יספר אדם בלשון נקיה". ועוד נאמר שם: "דאמר ר' יהושע בן לוי לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עיקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו. שנאמר מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה."

מסכת

מַסֶּכֶת היא ספר המרכיב את המשנה והתלמוד, כאשר המשנה והתלמוד מחולקים לנושאים שונים ובכל מסכת נידון נושא אחד או שניים.

מסכת פאה

מסכת פֵּאָה היא המסכת השנייה בסדר זרעים לאחר מסכת ברכות. המסכת עוסקת במצוות פאה (הקצאת חלק מהקמה בשדה (עוד לפני הקציר) עבור עניי העם), לקט שכחה ופאה, פרט ועוללות, מעשר עני ושאר מתנות עניים.

במסכת מפורטות ההלכות הקשורות במצווה, כמו למי מותר לקחת מהפאה, מה גדלו של החלק שצריכים להקצות לפאה, מתי מותר לעניים לקחת מהפאה, וכדומה.

ככל המסכתות בסדר זרעים (למעט מסכת ברכות) על מסכת זו אין תלמוד בבלי אלא רק משנה, תוספתא ותלמוד ירושלמי. בתלמוד הירושלמי, הפרק הראשון של מסכת זו כולל בתוכו הלכות תלמוד תורה ולשון הרע ועיקרו כולל דברי מוסר.

מצוות התלויות בארץ

מצוות התלויות בארץ הן שורה של מצוות הקשורות לעבודת הקרקע. מצוות אלה נוהגות לרוב רק בארץ ישראל, ורובן קשורות לתמיכה סוציאלית הן כלפי העניים והן כלפי שבט לוי המנועים מעבודה. ככלל, המצוות התלויות בארץ אינן נוהגות בחו"ל, אלא רק בארץ ישראל. כמו כן, לדעת רוב הפוסקים, בימינו אין חייבים בהם מדאורייתא אפילו בארץ ישראל, מאחר שדרוש רוב ישראל היושב על אדמתו, וחיובם כיום הוא רק מדרבנן.

בניגוד למצוות התלויות בארץ, שאר המצוות הן 'חובת הגוף', זאת אומרת שאין חיובים תלוי כלל במקומו של האדם, וחיובים הוא בכל מקום שנמצא.

כל סדר זרעים שבמשנה ובתלמוד ירושלמי, מלבד מסכת ברכות, מוקדש למצוות אלו.

סדר זרעים

סֵדֶר זְרָעִים הוא הראשון שבסדרי המשנה, ונכללות בו ההלכות הקשורות בעבודת אדמה וכן הלכות של ברכות ותפילות, הנמצאות במסכת ברכות.

בסדר זה ישנן 655 משניות בסך הכל.

בתלמוד נדרש הפסוק "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת..." על ששת סדרי משנה. המילה הרומזת לסדר זרעים היא "אֱמוּנַת" מפני שאדם הזורע הוא אדם מאמין, כי לעולם אין לדעת האם התבואה תצמח בשנה הבאה, עקב כל פגעי הטבע האפשריים.

סיום מסכת

סיום מסכת הוא טקס חגיגי הנערך לרוב בציבור, המציין סיום שלב משמעותי של תלמוד תורה, לרוב סיום מסכת גמרא או סדר משניות. לעיתים קרובות משולב טקס זה באירוע אחר, כגון סיום תקופה או מסיבה, כדי להוסיף נופך של מצווה לאירועי חולין.

הטקס נחלק למספר חלקים:

סיום המסכת – המסיים, או, במקרה של קבוצת מסיימים, נציג מטעמם, מקריא את סופה של המסכת, ומסבירהּ במקרה הצורך, על מנת לשתף את כל הנוכחים בסיום.

אמירת טקסט קצר המכונה "הדרן" ואמירת קדיש.

סעודת מצווה - לחלק זה אין כללים נוקשים, והסעודה עשויה להיות ארוחת פאר חגיגית בת אלפי משתתפים, או מספר חברים מצומצם עם מעט משקה ומיני מזונות. כאשר מדובר בסעודה חגיגית, נהוג לרוב להתחיל את הסעודה מראש, והטקס נערך תוך כדי הסעודה.

דבר תורה – אם המסיים מסוגל לכך, נהוג שהוא אומר דבר תורה בעניינים הנוגעים למסכת. דבר התורה נקרא אף הוא "הדרן", ובספרות התורנית קיימת סוגה של ספרים הנקראים "הדרנים" המקבצים דברי תורה כאלה.

סרסור

סרסור הוא אדם המנהל את עסקיה של זונה, ומתפרנס מרווחיה.

פירוש המילה "סרסור" בעברית הוא מתווך. השימוש במילה למושג של "מתווך זימה" מופיע בתלמוד הירושלמי: "לא תנאף: לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם; א"ר לוי, ליבא ועינא תרין סרסורין דחטאה (הלב והעין שני סרסורים של החטא)." (תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק א', הלכה ה').

אף שרוב הסרסורים הם גברים, יש גם נשים העוסקות בסרסרות. ברוב המקרים, לא מדובר בניהול עסקיהן של זונות רחוב, אלא במנהלות של בתי בושת. אישה המנהלת בית בושת מכונה "מאדאם".

במרבית מדינות העולם, ובהן ישראל, הסרסרות היא עבירה פלילית, אם כי יש מדינות שבהן ניהול בית בושת הוא חוקי, הבולטת שבהן היא הולנד.

סעיף 199 לחוק העונשין של ישראל מגדיר את עבירת הסרסרות, וקובע עונש מאסר עד 5 שנים על "מי שמחייתו, כולה או מקצתה, דרך קבע או בתקופה כלשהי, על רווחי אדם העוסק בזנות" ועל "מי שמקבל ביודעין מה שניתן בעד מעשה זנות של אדם או חלק ממה שניתן כאמור". העונש מוחמר ל-7 שנות מאסר, אם אותו אדם עבר את העבירה כלפי בן זוגו, ילדו או ילדו החורג, או תוך ניצול יחסי מרות, תלות, חינוך, או השגחה. סעיף 200 לחוק קובע חזקה לפיה "גבר הגר עם זונה או שהוא רגיל להילוות אליה דרך קבע או משתמש בפיקוחו או בהשפעתו עליה בדרך שיש בה כדי לסייע בידה או להכריחה לזנות, חזקה עליו שהוא חי על רווחיה, זולת אם הוכח היפוכו של דבר". בסעיף 199 השתמש המחוקק בסגנון עוקף מגדר.

עשרת ימי תשובה

עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה הם עשרת הימים הראשונים של חודש תשרי, המוקדשים ביהדות לעשיית תשובה. היום הראשון בעשרת ימי תשובה הוא ראש השנה, הנקרא בתנ"ך "יום תרועה". היום העשירי והאחרון בעשרת ימי תשובה הוא יום הכיפורים עצמו, החל בי' בתשרי.

שם נוסף לימים אלו הוא בין כֶּסֶה לעשור, על פי הפסוק בתהילים (ספר תהלים, פרק פ"א, פסוק ד') "תקעו בחודש שופר, בכסה ליום חגנו". על פי המדרש, ראש השנה מכונה "כסה" מלשון המילה "כיסוי", מכיוון שבניגוד לרוב החגים הוא מצוין בתחילת החודש, ביום שבו הירח אינו נראה כלל (מכוסה), ויום הכיפורים מכונה "עשור", שכן הוא חל בעשירי לחודש תשרי.

קידוש השם

קידוש השם היא מצוות עשה מהתורה המחייבת יהודי למסור את נפשו במקרים בהם חל דין של יהרג ואל יעבור ועיקרם: עבודה זרה, שפיכות דמים, וגילוי עריות. מלבד מסירות הנפש ממש, בספרי הראשונים נאמרו דרכים נוספות לקיום המצווה: התנהגות נאותה הגורמת לבריות לשבח את ה' ומאמיניו, אמירת שבחי ה' במניין, וכן קיום כל המצוות תוך נכונות והסכמה למסירות נפש במחשבה. המושג "קידוש השם", במובן של המוות על קיום המצוות, לא מופיע בספרות התנאים לפני גזירות אדריאנוס.

רב חייא בר אשי

רב חייא בר אשי היה אמורא בדור השני והשלישי לאמוראי בבל. בצעירותו למד אצל רב, ושימשו.

במסגרת שימושו את רב, הוא למד הרבה הלכות, אותם מסר לדורות הבאים. הוא סיפר למשל, שהוא היה רוחץ את מלבושיו של רב, שהיו עשויים עור, בשבת. מכאן למדו חז"ל, כי אין איסור כיבוס בכלי עור בשבת. כן סיפר, שכאשר הקים את רב משנתו, הוא היה רוחץ את ידיו, מברך ברכת התורה, ורק לאחר מכן מסר את שיעורו הקבוע, ומכאן שיש לברך ברכת התורה גם על תלמוד ולא רק על תנ"ך. בהמשך, סיפר רב חייא, הוא היה מניח תפילין, וקורא קריאת שמע, ומכאן למדו כי על אדם להניח תפילין לפני קריאת שמע, גם אם כבר הגיע זמן קריאת שמע.

רוב אמרותיו של רב חייא הם בשם רבו רב, ולעיתים נדירות בשם שמואל לעיתים מובאים בתלמוד גם פסקיו הוא, לעיתים אף חלוק עם רבו רב.

היה חברו של רב הונא ודן עמו על פסקיו של רבם המשותף - רב.

היה גם תלמידו של זעירי, ויש הסוברים שעבר בנהר ביום כיפור כדי להקביל פניו. לאחר פטירתו של זעירי רבו, נשא רב חייא את אלמנת רבו.

רב חסדא

רב חִסְדָא הכהן, (217–309) היה אמורא בבלי אשר חי בדור השני והשלישי של תקופת האמוראים, במאה השלישית והרביעית. מן האמוראים הבולטים בדורו, דיין וראש ישיבת סורא. למד תורה מפי רב ותלמידיו ומפי תלמידי שמואל, והיה תלמיד-חבר של רב הונא. אחרי פטירתם של רב הונא ורב יהודה, ראשי ישיבות סורא ופומבדיתא, עמד רב חסדא בראש ישיבת סורא במשך 10 שנים.

רב חסדא נודע בשקדנותו ובתורתו, והיה ממעט לישון בלילות. נשא ונתן בהלכה עם רב נחמן, עם רב ששת ועם רבה בר רב הונא. תלמידיו נמנו עם גדולי הדור שאחריו, ובהם רבי זירא ורבא. מאמריו של רב חסדא רבים והם מקיפים תחומים רבים בהלכה ובאגדה, דברי מוסר ודרך ארץ. החוקרים דנו בשאלה, האם שהה רב חסדא תקופה מסוימת בארץ ישראל.רב חסדא עסק בייצור שיכר בהצלחה רבה והתעשר מכך. לרב חסדא הייתה משפחה ענפה. בגיל 16 נישא לבתו של רב חנן בר רבא, חתנו של רב. בנותיו נישאו לתלמידי חכמים מפורסמים, אחד מהם הוא האמורא רבא, שנישא לבתו לאחר שנפטר בעלה הראשון, האמורא רמי בר חמא. בניו נמנו עם חכמי הדורות הבאים.

רבי נתן

רבי נתן, או רבי נתן הבבלי, היה תנא בבלי בדור הרביעי. עלה בצעירותו לארץ ישראל, כ-200 שנים לאחר עליית הלל הזקן, וכיהן כאב בית דין בסנהדרין שבאושא, תחת נשיא הסנהדרין, רבן שמעון בן גמליאל. מיוחסת לו המסכת אבות דרבי נתן, שהיא כעין גרסה מורחבת ומפורטת של מסכת אבות. מרבותיו של רבי יהודה הנשיא.

במשנה מוזכר רק פעמיים, בסוף מסכת ברכות ובסוף מסכת שקלים.

רבי נתן היה ידוע כדיין מומחה ש"יורד לעומק הדין". אחת מהלכותיו המפורסמות נקראת "שעבודא דרבי נתן":

"רבי נתן אומר: מנין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו, מניין שמוציאין מזה ונותנין לזה? תלמוד לומר: 'ונתן לאשר אשם לו'".הוא השתתף בניסיון להדחתו של רבן שמעון בן גמליאל, יחד עם רבי מאיר. לאחר שהניסיון סוכל, קנס רבן שמעון את רבי נתן שלא יזכירו את שמו בבית המדרש, ואת תורתו ימסרו בשם "יש אומרים".

היה מומחה בענייני ברית מילה, והורה מתי יש להזהר מלמול את התינוק, מחשש פיקוח נפש. הוא עצמו, הורה מתי למול תינוקות ששלושה בנים ממשפחתן נפטרו אחרי ברית מילה, והסביר מתי הזמן בו יש לערוך את ברית המילה. בעקבות כך, נקראו התינוקות "נתן הבבלי" על שמובמדרש קהלת ז' מובא: "טוב- זה רבי נתן, וחוטא- זה תלמידו". לאור מדרש זה נראה שהיה לו תלמיד שנעשה מין.

שיטת ריב"ב

שיטת ריב"ב הוא חיבור על ספר ההלכות של הרי"ף, מאת רבי יהודה בן ברכיה, אחיינו של רבי זרחיה הלוי, בעל ספר המאור.

החיבור הודפס לראשונה במהדורת וילנא של התלמוד הבבלי, בשולי גיליון ספרו של הרי"ף. ברשות המדפיסים היה כתב יד מן המאה ה-14 על מסכת ברכות וכמה מסכתות מסדר מועד (יומא, סוכה, ראש השנה, ביצה, תענית, מגילה ומועד קטן). כתב היד שהיה ברשותם אבד ברובו, וכיום שרדה ממנו רק מסכת ברכות.

הרמב"ם מוזכר בספר פעמים רבות, בצירוף הציון ז"ל. מכאן שנתחבר לכל המוקדם בראשית המאה ה-13 (לאחר פטירת הרמב"ם בד'תתקס"ד 1204), עשרות שנים לאחר פטירת הרז"ה, דוד המחבר (ד'תתקמ"ו, 1186).

החיבור מבוסס בעיקר על תורת הרז"ה, וכמחצית מן החיבור היא ציטוט מדבריו. ניכר שבידי המחבר הייתה מהדורה מוקדמת של ספר המאור. נוסף על כך המחבר נושא ונותן בסוגיה ובדברי הרי"ף על פי כתבי רבי יצחק אבן גיאת, רב האי גאון ורבנו חננאל, בשילוב פירוש רש"י, וכאמור - הרמב"ם. המחבר מציין גם: "וקיבלתי אני הכותב מפי החכם רבי נתן ז"ל", ומדובר ברבי נתן מטרינקטיל, רבו של הרמב"ן.

ספר זה כמעט לא מוזכר בכתבי הקדמונים, כנראה משום שנחשב בעיקר כהעתקה מהרז"ה.לאחר הדפסת החיבור בש"ס וילנא, נעשה שימוש בחיבור זה על ידי פוסקי ההלכה, כדוגמת המשנה ברורה.

תפילת מוסף

תפילת מוסף היא תפילה הנאמרת בכל הימים בהם היו מקריבים בבית המקדש קרבן מוסף, כלומר, בשבתות, בחגים, בראשי-חודשים ובימי חול-המועד. התפילה נאמרת לאחר קריאת התורה של שחרית ולפני קטעי הסיום של התפילה, אין כאלוהינו ועלינו לשבח.

תפילת שחרית

תפילת שחרית היא התפילה הנערכת בבוקר, והיא הארוכה מבין תפילות היום. ניתן להתחיל בתפילת שחרית החל מהנץ החמה, ומעלות השחר אסור לעסוק במלאכה, לאכול, או ליזום שיחה, עד סיום תפילת העמידה.

שני חלקיה הקדומים של תפילת שחרית הם קריאת שמע ותפילת העמידה, ועם הזמן צורפו אליה ברכות ותפילות נוספות. בימים שני וחמישי, וכן בשבתות ובחגים, נוספת לתפילת שחרית הקריאה בתורה.

מסכתות ששה סדרי משנה
סדר זרעים ברכות • פאהדמאיכלאייםשביעיתתרומותמעשרותמעשר שניחלהערלהביכורים
PikiWiki Israel 29371 Religion in Israel
סדר מועד שבתעירוביןפסחיםשקליםיומאסוכהביצהראש השנהתעניתמגילהמועד קטןחגיגה
סדר נשים יבמותכתובותנדריםנזירסוטהגיטיןקידושין
סדר נזיקין מסכת נזיקין (בבא קמאבבא מציעאבבא בתרא) • סנהדריןמכותשבועותעדיותעבודה זרהאבותהוריות
סדר קדשים זבחיםמנחותחוליןבכורותערכיןתמורהכריתותמעילהתמידמידותקינים
סדר טהרות כליםאהלותנגעיםפרהטהרותמקואותנידהמכשיריןזביםטבול יוםידייםעוקצים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.