מסכת אבות

מַסֶּכֶת אָבוֹת (ידועה גם בשם פִּרְקֵי אָבוֹת) היא המסכת התשיעית בסדר נזיקין במשנה. בניגוד לשאר מסכתות המשנה העוסקות בדינים ובהלכות, מסכת זו עוסקת בענייני מוסר, מידות טובות ודרך ארץ. במקורה, היו במסכת חמישה פרקים[1], אך במשך השנים התווספו למסכת קטעים שונים. הארוך מבין קטעים אלו נוסף כפרק שישי למסכת, ומכונה פרק קניין תורה. שינויי הנוסח בפרק זה (ובמשניות שנוספו בפרק הקודם) רבים, ככל הנראה בשל העובדה שהם נוספו למשנה רק בשלב מאוחר יותר.

למסכת אבות לא חובר פירוש בתלמוד הבבלי או בתלמוד הירושלמי, וגם אין לה מסכת מקבילה בתוספתא. עם זאת, החיבור אבות דרבי נתן מושתת בעיקרו על חיבור זה, ומהווה הרחבה שלו. כמו כן, פירושים רבים חוברו למסכת במרוצת הדורות על ידי רבנים מתקופת הראשונים והאחרונים, וכך גם לפרק קניין תורה.

KaufmannManuscript
מספר שורות מכתב יד קאופמן: מסכת אבות, משנה, מסכת אבות, פרק א', משנה ו'. כתב-היד, שנחשב לאחד מכתבי-היד החשובים ביותר של המשנה, מתוארך לסביבות המאה ה-12.

מיקומה של המסכת בסדר נזיקין

הרמב"ם בהקדמתו למשנה נותן שני טעמים למיקומה של המסכת בסדר נזיקין:

הטעם הראשון: על מנת לפרסם את החובה לכבד את בית הדין בכל דור ודור[2]. וראוי להודיע את מקור סמכויות בית הדין העוברות מבית דין לבית דין עד להר סיני – "שלא יאמרו: מדוע נקבל משפט פלוני, או תקנת דיין פלוני? ואין הדבר כן, שהמשפט אינו לפלוני השופט, אלא להקב"ה שציווה אותנו בו, כמו שנאמר[3]: "כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא". אבל הכל משפט אחד, וקבלוהו איש מפי איש, על הדורות החולפים".

הטעם השני: ללמד את הדיינים מידות טובות לבל יזיקו את הציבור. ובנוסף מציין הרמב"ם טעמים נוספים[4], ולכן באה מסכת אבות אחרי המסכתות המפרטות את סמכויות הדיינים ומהלך המשפט.

פרקי המסכת

מסכת אבות בנויה ממאמרים קצרים של חכמי המשנה – התנאים. בדרך כלל המאמר המובא הוא המוטו לחיים של אותו תנא, וניתן לראות בו תמצית של השקפת עולמו הייחודית. בין המשניות שבמסכת, ניתן למצוא פתגמים ידועים כגון "סייג לחכמה שתיקה", "אמור מעט ועשה הרבה", "אם אין אני לי מי לי", "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך" ועוד. סדר החכמים המופיעים בפרק ראשון נקבע על פי סדר הדורות, מאנשי כנסת הגדולה, דרך תקופת הזוגות ועד תחילת הנשיאים. מפרק שני נכתבו דברי התנאים, בדרך כלל לפי הסדר בו חיו.

  1. משה קיבל תורה מסיני (שמונה עשרה משניות[5]) – הפרק מדגיש את השתלשלות התורה שבעל-פה – כל תנא או זוג תנאים "קיבלו מהם", כלומר, היו תלמידים של התנאים הקודמים להם, וקושרת את החכמים האחרונים עד משה רבנו דרך מסורת ארוכה המשתלשלת מדור לדור. הרב משה שפירא מוצא בפרק זה קשר רעיוני בין דברי התנא לבין המצב התורני של דורו, מצב שהיה נתון לשינויים רבים ותכופים במהלך ימי הבית השני. בין המקבלים לא נמצאים השופטים, הכוהנים, והמלכים. לעומת זאת באבות דרבי נתן, פרק ראשון ג', מתוארת השתלשלות התורה שבעל-פה בדרך שונה: ממשה ליהושע, לזקנים, לשופטים ומהם לנביאים (תוך הבחנה בין שאר הנביאים לבין חגי, זכריה ומלאכי) והלאה.
  2. רבי אומר (שש עשרה משניות) – הפרק ברובו כלול מדברי התנא הלל הזקן, תלמידו רבן יוחנן בן זכאי וחמשת תלמידיו. מספר משניות אף עוסקות ישירות בתכונותיהם הרוחניות של חמשת תלמידי רבן יוחנן בן זכאי והיחס בין שנים מהם, רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי אלעזר בן ערך, לבין יתר חכמי ישראל.
  3. עקביא בן מהללאל אומר (שמונה עשרה משניות).
  4. בן זומא אומר (עשרים ושתיים משניות).
  5. בעשרה מאמרות נברא העולם (עשרים ושלוש משניות) – הפרק מסודר בתחילתו על פי המספרים עשרה, שבעה, ארבעה, כך שכל משנה עוסקת בעניין הקשור למספר המדובר בה. הפרק מחולק בעיקר לנושאים הבאים:
    • הדורות מבריאת העולם ועד תקופת אברהם אבינו ויציאת מצרים ומעשי בני ישראל במדבר.
    • הניסים שנעשו בבית המקדש והדברים המופלאים שנבראו בערב שבת בין השמשות.
    • פורענויות שונות והסיבות בגללם הם באים.
    • סוגי אופי, התנהגות, חשיבה וכישרון שונים.
    • ניגודים. כגון אהבה התלויה בדבר לעומת אהבה שאינה תלויה בדבר, מחלוקת לשם שמים לעומת מחלוקת שאינה לשם שמים ועוד.
  6. שנו חכמים בלשון המשנה (אחת עשרה משניות) – הפרק אינו חלק מהמשנה כפי שנחתמה על ידי רבי יהודה הנשיא. הפרק הוא אוסף ברייתות העוסקות בדרכים לקניינה של התורה ונקרא גם "קנין תורה", וצורף למסכת בשל המנהג לקרוא בפרקי אבות בבית הכנסת בשבתות שבין פסח לשבועות ולהשלים בכך את שש השבתות הללו, וגם כדי להסמיך את ענייני קניין תורה לחג מתן תורה. פרק זה מופיע במקור בתנא דבי אליהו זוטא פרק י"ז (מכונה גם "פרק דרבי אליעזר" פרק ב') ובמסכת כלה רבתי פרק ו'. מקובל בדפוסים להקדים למסכת זו את המשפט "שנו חכמים בלשון המשנה, ברוך שבחר בהם ובמשנתם".

בסך הכל יש במסכת 108 משניות.

מאפייני המסכת

בשונה ממסכתות אחרות, מסכת אבות אינה פוסקת הלכות, ועל כן היא לא נכללת במאמר רבי יצחק "ששים המה מלכות – ששים מסכתיות של הלכה"[6], וכמו כן לא נכתבה עליה מסכת בתלמוד הבבלי או התלמוד ירושלמי. מסכת זו עוסקת במוסר, דרך ארץ ומידות טובות, ועליה אמר רבא: "האי מאן דבעי למהוי חסידא, לקיים מילי דאבות", כלומר: מי שרוצה להיות חסיד שיקיים את הכתוב בפרקי אבות[7].

שמה של המסכת נקבע על שם דברי המוסר שבה שהם אבות למצוות, דהיינו עקרונות יסוד להתנהגות האדם, וזאת על-פי האימרה "דרך ארץ קדמה לתורה". טעם אחר לשם המסכת הוא זה שמביא פירוש המיוחס לרש"י: "מפני שנסדרו הנה דברי אבות הראשונים שקיבלו את התורה זה מזה". פירוש אחר בשם הגר"א, על פי האמור בתחילת מסכת בבא קמא, ש"אבות" מרמז על כך שהדבר כתוב בתורה, ואכן, פירוש הגר"א במסכת זו מתאפיין בהבאת מקורות מהתורה לכל משנה.

רבי עובדיה מברטנורא, מסביר מדוע המסכת מתחילה ממשה רבנו:

"אומר אני לפי שמסכת זו אינה מיוסדת על פי מצווה ממצות התורה כשאר מסכתות שבמשנה אלא כולם מוסרים ומידות וחכמי העולם גם כן חברו ספרים כמו שהמציאו מלבם בדרכי המוסר כיצד יתנהג האדם עם חברו, לפיכך התחיל התנא במסכת זו, משה קבל תורה מסיני לומר לך שהמידות והמוסרים שבזו המסכת לא בדו אותם חכמי המשנה מלבם אלא אף אלו נאמרו בסיני".

לשון המסכת[8]

מסכת אבות כתובה כולה עברית, מלבד שלושה קטעים שנכתבו ארמית:

  • דברי הלל: "נגד שמא, אבד שמה. ודלא מוסיף, יסיף. ודלא יליף, קטלא חייב. ודאשתמש בתגא, חלף." (פרק א, יג) המימרא "ודאשתמש בתגא, חלף" מופיעה פעם נוספת בדברי רבי צדוק (פרק ד')
  • אמרה נוספת מפי הלל: "על דאטפת אטפוך, וסוף מטיפייך יטופון" (פרק ב, ו.)
  • "בן בג בג אומר: הפוך בה והפוך בה, דכולא בה. ובה תחזי, וסיב ובלה בה, ומנה לא תזוע, שאין לך מדה טובה הימנה. בן הא הא אומר: לפום צערא אגרא." (פרק ה, כב)

לימוד מסכת אבות

בשבתות הקיץ סמוך לתפילת מנחה (לפניה או לאחריה) קוראים בבית הכנסת פרק מהמסכת. בקהילות יוצאי ספרד נוהגים לקרוא את המסכת רק בשבתות ספירת העומר (סך הכול שישה שבועות, פרק אחד בכל שבת) ואילו יוצאי אשכנז נוהגים זאת בשבתות שמפסח ועד ראש השנה וסך הכל קוראים את המסכת בשלושה מחזורים נוספים, שהראשון מתחיל בפרשת נשא, השני בפרשת פינחס והשלישי בפרשת שופטים אשר מסתיים בראש השנה (עקב כך שחסרות לנו שתי שבתות נוהגים בשבתות האחרונות לקרוא שני פרקים על-מנת להשלים את הסדר) וסימנם: נפ"ש. סך הכול ארבעה מחזורים.[9] לפי מנהג קצת קהילות אשכנז המערבי, לומדים פרק אחד בכל שבת מפסח ועד שבועות, ובששת השבתות משבועות ועד י"ז בתמוז לומדים בכל שבת שני פרקים, ואחר י"ז בתמוז מפסיקים ללמוד פרקי אבות, כך שלומדים את המסכת שלש פעמים בכל שנה.[10] בשנים שבהן יום ראשון של פסח, ושביעי של פסח חלים בשבת, מתחילים לקרוא במסכת אבות בשבת שלאחר שביעי של פסח, ובשבת שנוספה קוראים פרק מתוך מסכת דרך ארץ זוטא והוא נקרא בשבת שלפני שבועות משום דרך ארץ קדמה לתורה.

שורשי המנהג לקרוא את מסכת אבות בשבת אחר מנחה בתקופת הגאונים, אז תיקנו אותו רב שר-שלום גאון ורב סעדיה גאון לזכרו של משה רבנו שנפטר בזמן זה מהעולם. מכיוון שמצד אחד לא נוהגים ללמוד תורה בזמן שנפטר גדול ישראל, אך מצד שני לא רצו לגרום לביטול תורה גדול, תקנו את אמירת פרקי אבות. טעם נוסף הוא כדי להכין את עם ישראל לחג מתן תורה על ידי לימוד של דרך ארץ, מידות ומוסר, אשר עניינם מופיעים במסכת.

מנהג שהיה נפוץ בעבר אצל יהודי ספרד הוא שחזנים ידועי שם היו קוראים את הפרק של אותה שבת, בדרך כלל תוך אלתור על פי מקאם כלשהו, ולאחר מכן אף תרגמו התוכן לשפת הלאדינו.

פתיחה וסיום

בנוסח פרקי אבות המופיע בסידורים, כל פרק פותח במשפט המבא ממסכת סנהדרין כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא ומסתיים עם מאמרו של ר' חנניה בן עקשיא ממסכת מכות רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות וזאת בשביל שידעו כל הלומדים, שהדברים הנלמדים במסכת הם אפשריים לכל העם ולא יאמר מישהו שהדברים הם לא מכוונים אליו.

מפרשי המסכת

למסכת אבות נכתבו באלף השנים האחרונות למעלה ממאתיים פירושים. סקירה מקיפה על הפירושים השונים נכתבה על ידי יצחק יוסף כהן[11]. רשימה ביבליוגרפית מפורטת מהפירושים והביאורים שנתחברו על מסכת אבות מראשית ימי הדפוס ועד שנת תשל"ב נערכה על ידי יהודה רובינשטיין[12], וסקירה קצרה וממצה של הפירושים הקדומים ערך שמעון שרביט[13].

בין הפירושים:

מהדורה מדעית

מהדורה מדעית למסכת יצאה על ידי שמעון שרביט. המהדורה מבוססת על כתב יד קאופמן, ומתייחסת למאות עדי נוסח, החל מכתבי היד החשובים של המשנה וכלה בקטעי גניזה וכתבי יד של סידורים.

מהדורה מדעית לפרק קניין תורה יצאה בשנת 1936 על ידי ד"ר מיכאל היגר מניו יורק[16].

לקריאה נוספת

פרשנות:

  • יהודה שביב, בדרך אבות, הוצאת מכון צומת, 2006
  • אביגדור שנאן, פרקי אבות: פירוש ישראלי חדש, קרן אבי חי וידיעות ספרים, 2009
  • יורם טהרלב, על בִּרְכֵּי אבות – פירוש מרענן למסכת אבות, כנרת זמורה-ביתן, 2016
  • שאול מושקוביץ, לב שמח על פרקי אבות
  • ישראל מאיר לאו, יחל ישראל על מסכת אבות, ובעקבותיו אבות לדור: על מסכת אבות
  • שלמה אבינר, מסכת אבות
  • אשר וסרמן (עורך), משנת אבות על מסכת אבות, תש"ס–תשס"ב
  • ישעיהו ליבוביץ, פרקי אבות, לפי פירוש 'רוח חיים' של ר' חיים מוולוז'ין, אגם הוצאה לאור, 2012
  • משה קודעי, שירי אבות, בהוצאת מכון משה – הספר מחבר בין מאמר החכם לבין תולדותיו, על פי העקרון שכל מאמר מייצג את המוטו של הכותב. לכל משנה מצורף קטע שירה (בחריזה) המסכם את הדברים.
  • רמיאל עמירה, מסכת אבות – מחרוזת הבן, הוצאת אור המערב – הנוסח המקורי של מסכת אבות עם פירוש רבי עובדיה מברטנורה, ולצד כל משנה נוספה גרסה מחורזת שלה

קישורים חיצוניים

נוסח המשנה – כתבי יד
נוסח המשנה – מהדורות מודרניות
פרשנים
מאמרים
שונות

הערות שוליים

  1. ^ זהו המצב במספר כתבי יד עתיקים של (ראו בקישורים החיצוניים), וכן מעידים כמה מן הראשונים. להרחבה, ראו למשל הערך בנושא באנציקלופדיה דעת.
  2. ^ וכן דורשים את הפסוק: "מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ" (ספר תהילים, פרק צ"ט, פסוק ו'). ואמרו בגמרא (תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"ה, עמוד א'): "אם באין אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל, צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו, שנאמר "וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל." (ספר שמות, פרק כ"ד, פסוק ט') ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים? אלא ללמד, שכל שלשה ושלשה שעמדו בית דין על ישראל הרי הם כבית דינו של משה".
  3. ^ ספר דברים, פרק א', פסוק י"ז
  4. ^ הקדמת הרמב"ם למשנה (אלחריזי)
  5. ^ מספר המשניות בכל פרק נתון כאן לפי הספירה במהדורת "משניות מבוארות" (קהתי); בדפוסים אחרים תיתכן חלוקה שונה.
  6. ^ שיר השירים רבה ו ט
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ל', עמוד א'
  8. ^ שרביט, ש., לשונה וסגנונה של מסכת אבות לדורותיה, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, 2006
  9. ^ אליהו כי טוב, ספר התודעה (בכרך אחד) עמוד ת"פ, ירושלים ה'תשס"ה.
  10. ^ מנהגי בית הכנסת לבני אשכנז לשנת תשע"ט, בתוך ירושתינו י (תשע"ט), עמ' 56. בקהילות האלה, כשחל יום ב' דשבועות (בחו"ל) בשבת, ויש רק חמש שבתות בין שבועות לי"ז בתמוז, אומרים בב' השבתות האחרונות שלפני י"ז בתמוז שלשה פרקים בכל שבת.
  11. ^ מסכת אבות פירושיה ותרגומיה, קריית ספר מ', תשכ"ד עמ' 104–117. ובספרו מקורות וקורות, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשמ"ב, עמ' 40–73.
  12. ^ קונטרס נחלת אבות, בסוף ספר דורש לפרקים
  13. ^ מסכת אבות לדורותיה, מוסד ביאליק, 2004
  14. ^ מגן אבות לרשב"ץ
  15. ^ רוח חיים
  16. ^ מיכאל היגער, פרק קניין תורה, בתוך: חורב – מאסף מוקדש לתולדות ישראל וספרותו, ירושלים: תרצ"ו, עמ' 162–174.
10 (מספר)

10 (במילים בלשון זכר: עשרה; בלשון נקבה: עשר) הוא המספר הטבעי הבא אחרי 9 והבא לפני 11.

אבות דרבי נתן

אָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן (בראשי תיבות: אדר"נ או אבדר"נ) היא תוספת למסכת אבות, שזמן יצירתה ועריכתה משוער לתקופת הגאונים (700-900 לספירה). במסכת 41 פרקים (בנוסחה א' הנפוצה), או 48 פרקים (בנוסחה ב').

זהו חיבור מגוון, הכולל עניינים רבים: אמונות ודעות, דרך ארץ, מעשי חכמים ומדרשים. המסכת נחלקת לשניים: מאמרי החכמים עד ראשוני האמוראים (א-כט או לב) ומאמרים מאוחרים יותר.

טעם קריאת שם המסכת אבות דרבי נתן איננה ברורה. רבי שמחה בן שמואל מוויטרי, תלמיד רש"י, כותב: "וברייתא זו קורין אבות דרבי נתן ולא ידעתי על מה. ויש לומר שר' נתן [רבי נתן, מזוהה כרבי יונתן] סדרהּ, וכך מסורת בידם".

הרב חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א), כתב על אדר"נ פירוש בשם "כיסא רחמים", והרב רחמים נסים יצחק פלאג'י מאיזמיר כתב על אדר"נ פירוש המכיל שלושה חלקים בשם "אבות הראש".

לראשונה נדפסה המסכת יחד עם הדפסת התלמוד בפרנקפורט בשנת ה'ת"ף, יחד עם מסכת עבודה זרה.

במהדורות התלמוד פורסמה המסכת בין המסכתות הקטנות, והיא מודפסת על פי רוב בסוף סדר נזיקין. בשנת תרמ"ז פרסם שלמה זלמן שכטר מהדורה מדעית של אבות דרבי נתן, כאשר לנוסח המופיע בדפוסי התלמוד קרא "נוסחא א' ", שעליה הוסיף תיקונים מכתבי יד קרובים אליה, ובמקביל לו פרסם נוסח חדש מכתב יד, שהיה בלתי ידוע עד זמנו, שלו קרא "נוסחא ב' ". שכטר הבחין שגרסת כתב היד הזה (ואחרים הקרובים אליו) מקבילה לנוסח שהיה ידוע עד אז ("נוסחא א' "), אך שונה ממנו במקומות רבים, במעט או בהרבה.

מנחם קיסטר הקדיש את עבודת הדוקטורט שלו לבדיקת דרכי העריכה והנוסח של אבות דרבי נתן, והגיע למסקנה כי אמנם אפשר שביסודה המסכת היא תנאית (על כך מרמזת העובדה שלמסכת אין הרחבות לקטעים במסכת אבות שהן תוספות שנוספו בתקופה האמוראית, וכן היעדרם המוחלט של שמות אמוראים), אך נוסחה עבר שינויי נוסח ועריכה מהותיים כה רבים במהלך השנים, עד שקשה ולעיתים בלתי אפשרי לשער מה הייתה צורתו המקורית של החומר. בדיקתו העלתה ששני הנוסחים רחוקים מאוד מן המקור, אם כי יש עדיפות קלה לנוסח ב', באופן כללי.

בעקבות עבודתו הוציא קיסטר מהדורה מחודשת של "אבות דרבי נתן מהדורת ש"ז שכטר" בשנת 1997, בהוצאת בית המדרש לרבנים באמריקה. מהדורה זו כוללת את צילום עבודתו של שכטר, עם הרחבות וציוני מקורות.

אביגדור שנאן

אביגדור שִנְאָן (נולד ב-2 בספטמבר 1946) הוא פרופסור אמריטוס בחוג לספרות עברית, ספרות יידיש ופולקלור יהודי והשוואתי באוניברסיטה העברית בירושלים.

אברהם דוד מבוטשאטש

הרב אברהם דוד בן אשר וואהרמן מבוטשאטש (בוצ'אץ') בגליציה (1771, ו' באדר ה'תקל"א - 1840,כ"ט בתשרי ה'תר"א), המכונה גם הבוטשאטשר רב, או בעל האשל אברהם - בוטשאטש, או הצדיק מבוצ'אץ', היה רב חסידי ופוסק אחרון.

אלתר טפליקר

הרב אלתר טפליקר היה כינויו של רבי משה יהושע בזשיליאנסקי (נרצח בי"ב באדר תרע"ט, 1919), מהדמויות המרכזיות בין חסידי ברסלב בעיירה אומן בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, ומחשובי הסופרים של חסידות ברסלב.

חיים יוסף דוד אזולאי

הרב חיים יוסף דוד אֲזוּלַאי (בראשי תיבות: חִידָ"א; ה'תפ"ד - י"א באדר ה'תקס"ו; 1724 - 1 במרץ 1806), היה פוסק הלכה ומקובל. חיבר עשרות ספרים בתחומים תורניים מגוונים, וכן חיבור ביבליוגרפי וחיבור אוטוביוגרפי.

חיים מוולוז'ין

הרב חיים איצקוביץ, ידוע יותר בשם רבי חיים מוולוז'ין (ז' בסיוון ה'תק"ט, 24 במאי 1749 - י"ד בסיוון ה'תקפ"א, 14 ביוני 1821), היה תלמיד בולט של הגאון מווילנה, מייסדה של ישיבת עץ חיים, המוכרת כישיבת וולוז'ין - "אם הישיבות", ורב העיירה וולוז'ין.

יהודה אריה ליב אלתר

רבי יהודה אריה ליב אלתר (כ"ט בניסן ה'תר"ז–ה' בשבט תרס"ה; 1847–1905), היה האדמו"ר השלישי בשושלת אדמו"רי חסידות גור, ומן הבולטים במנהיגי יהדות פולין בשלהי המאה ה-19. תחת הנהגתו הפכה חסידות גור לחסידות המרכזית בפולין. ספרו, שעל שמו הוא נקרא, "שפת אמת" הוא אוסף של דרשות על פרשת השבוע וחידושים על הש"ס. הספר, שהודפס לאחר פטירתו, זכה להערכה רבה, ונודעה לו השפעה רבה לא רק בחסידות, אלא מחוצה לה בעיקר בקרב הציבור הדתי-ציוני, מאחר שהרב קוק - הרב המרכזי והמוביל בציבור זה - החשיב אותו והתמיד בו מאוד.

יונה גירונדי

רבי יונה גירונדי (מכונה רבנו יונה, ~ - כ"ח בחשוון ה'כ"ד; 1210–1263 או 1264), ידוע גם בשם "החסיד", בן ר' אברהם היה רב מתקופת הראשונים, מחבר הספר "שערי תשובה".

בצעירותו למד אצל רבי שלמה מן ההר (מונטפלייר), ואצל האחים רבי משה בר שניאור ורבי שמואל בר שניאור. למד גם מבן דודו הרמב"ן (אמו של הרמב"ן היא אחותו של רבי אברהם, אביו של רבנו יונה), והתקשר עמו בקשרי חיתון, כאשר השיא את בתו לרבי שלמה, בנו של הרמב"ן.

בשנת 1244 מונה לרב בטולדו. היה רבו של הרשב"א.

יוסף חיים מבגדאד

הרב יוסף חיים מבגדאד ("בן איש חי"; כ"ז באב ה'תקצ"ה, 2 באוגוסט 1835 - י"ג באלול ה'תרס"ט, 30 באוגוסט 1909) היה מקובל, דרשן, מנהיג קהילה, מחבר ספרים ואחד הפוסקים הבולטים בקרב יהדות ארצות האסלאם. מכונה הבן איש חי על שם ספרו.

יצחק אבוהב (גאון קסטיליה)

רבי יצחק אבוהב (1433–1493; ה'קצ"ג - ה'רנ"ג), רב ומחבר יהודי, עסק בתלמוד הבבלי, בהלכה, בקבלה ובפילוסופיה. מכוּנה "אחרון גאוני קסטיליה", כדי להבדילו מרבי יצחק אבוהב מחבר ספר מנורת המאור.

ישראל מאיר לאו

הרב ישראל מאיר לאו (נולד בכ"ב בסיוון ה'תרצ"ז, 1 ביוני 1937) שימש כרב הראשי לישראל בשנים 1993–2003, וכרבה של תל אביב-יפו בין השנים 1988–1993, 2005–2017. מכהן כיו"ר מועצת יד ושם. חתן פרס ישראל למפעל חיים לשנת ה'תשס"ה.

מלמד

מְלַמֶד (נהגה בהברה אשכנזית, במלעיל: "מְלַמֶד", לפעמים "רבי"; ביהדות תימן, "מורי") הוא המורה של התלמידים בחדר המסורתי, המכונים תינוקות של בית רבן. הוא מלמד את התלמידים את התפילות על ניגוניהן, לימודי קודש: פרשת השבוע, חמישה חומשי תורה ומשנה. הוא אף יוצא עימם לטיולים קצרים בחיק הטבע.

תחילת הלימודים בחדר אצל המלמד היא בגיל שלוש, בהתאם לכתוב: "אמר רבי שמעון בן לקיש, בן שלש שנים הכיר אברהם להקדוש ברוך הוא"" (מדרש תנחומא, פרשת בהר). ההמשך כבר נקבע לפי מסכת אבות: "בן חמש שנים למקרא, בן שלש עשרה למצות וגו'".

המלמד מתמנה לתפקידו על ידי הורי התלמידים, על דעת הרב המקומי. ההורים מממנים את שכרו ומהווים, יחד עם הרב, את הרשות המפקחת על פעולותיו.

רבים מגדולי התורה היו מלמדי תינוקות, ביניהם האמורא רב שמואל בר שילת ועוד, וכן הבעל שם טוב לפני התגלותו.

משה אלשיך

רבי משה אלשיך (מכונה האלשיך הקדוש) (ה'רס"ז, 1506/1507 - י"ג בניסן ש"ס, 1600), היה פרשן ומחבר דרשות מפורסמות על התורה (המכונות 'אלשיך'), שד"ר, ופוסק בצפת. תלמידם של רבי יוסף טאיטאצאק ורבי יוסף קארו ורבו של רבי חיים ויטאל בתלמוד ובהלכה.

נפתלי הרץ וייזל

נפתלי הֶרְץ וַייזֶל (לעיתים ויזל; שמו הלועזי: הארטוויג וסלי, Hartwig Wessely; בראשי תיבות: נה"ו או רנה"ו; ה' בטבת ה'תפ"ו – אור לא' באדר ב' ה'תקס"ה, 9 בדצמבר 1725 – 28 בפברואר 1805) היה בלשן ומשורר עברי, מאבות תנועת ההשכלה היהודית. חיבורו "דברי שלום ואמת", שעניינו שינוי מקיף בחינוך היהודי, עורר פולמוס סוער בין המשכילים הראשונים ובין רבני קהילות באירופה. מחזור השירים שחיבר על דמותו של משה, "שירי תפארת", השפיע על כמה דורות של משוררים אחריו, וחלק מן החוקרים רואים בו את ראשיתה של הספרות העברית החדשה.

עקביא בן מהללאל

עקביא בן מהללאל היה תנא שחי בימי הלל הזקן, בסוף תקופת הזוגות. מעטים המקומות בהם מובאים דבריו בש"ס, אך אימרה מפורסמת שלו מופיעה בפרקי אבות:

משנה זו של עקביא בן מהללאל ידועה גם בשל היותה חלק מסדר הלוויה היהודית במסורת הספרדית והאשכנזית.

רבי חנינא סגן הכהנים

רבי חנינא (חנניה) סגן הכהנים, תנא בדור הראשון. חי בזמן חורבן בית שני והעיד, לאחר החורבן, על מה שראה בבית המקדש. בנו היה רבי שמעון בן הסגן. בספר 'יחוסי תנאים ואמוראים' נכתב שנהרג יחד עם רבן שמעון בן גמליאל הזקן ועם רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול.

יש גורסים שהיה מבין עשרת הרוגי מלכות ונהרג בכ"ה בסיוון (טור ושולחן ערוך, אורח חיים סימן תק"פ).

תוארו ניתן לו בזכות תפקידו - שימש כסגנו של הכהן הגדול בבית המקדש.

סגן הכוהנים אחראי על עבודת כל הכוהנים ומיועד להחליף את הכהן הגדול במידה וייפסל לעבודת המקדש. לפיכך היה הסגן השני בחשיבותו לכהן הגדול כפי שמעיד ר' חנינא בעצמו על כך:

רבות מאמרותיו עוסקות בענייני עבודת הכהנים ובית המקדש. עוד מאמרותיו הבולטות:

חשיבות מיוחדת נתונה לעובדה, שאמרה זו נאמר בשעה שחז"ל מספרים שבדורות החורבן היו כהנים גדולים רבים ש"זכו" במשרתם באמצעות "מינוי מטעם" מהשלטון הרומאי, מינוי שקנו אותו בכסף או בהתחייבויות אחרות, ולא בשל התאמתם לתפקיד, כך שלמרות הבעיות שגורמת המלכות, מדגיש רבי חנינא שעלינו להתפלל לשלומה של מלכות.

עוד מציינים חז"ל שבאותה תקופה כהנים גדולים אלה היו מתחלפים מדי שנה, ובמצב כזה כנראה נשאר ר' חנינא בתפקיד הסגן גם כשהתחלפו הכהנים הגדולים בזמן כהונתו. ייתכן שמסיבה זו כונה רבי חנינא "סגן הכהנים" ולא בביטוי "הסגן" השגור לרוב בגמרא.

רבי נתן

רבי נתן, או רבי נתן הבבלי, היה תנא בבלי בדור הרביעי. עלה בצעירותו לארץ ישראל, כ-200 שנים לאחר עליית הלל הזקן, וכיהן כאב בית דין בסנהדרין שבאושא, תחת נשיא הסנהדרין, רבן שמעון בן גמליאל. מיוחסת לו המסכת אבות דרבי נתן, שהיא כעין גרסה מורחבת ומפורטת של מסכת אבות. מרבותיו של רבי יהודה הנשיא.

במשנה מוזכר רק פעמיים, בסוף מסכת ברכות ובסוף מסכת שקלים.

רבי נתן היה ידוע כדיין מומחה ש"יורד לעומק הדין". אחת מהלכותיו המפורסמות נקראת "שעבודא דרבי נתן":

"רבי נתן אומר: מנין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו, מניין שמוציאין מזה ונותנין לזה? תלמוד לומר: 'ונתן לאשר אשם לו'".הוא השתתף בניסיון להדחתו של רבן שמעון בן גמליאל, יחד עם רבי מאיר. לאחר שהניסיון סוכל, קנס רבן שמעון את רבי נתן שלא יזכירו את שמו בבית המדרש, ואת תורתו ימסרו בשם "יש אומרים".

היה מומחה בענייני ברית מילה, והורה מתי יש להזהר מלמול את התינוק, מחשש פיקוח נפש. הוא עצמו, הורה מתי למול תינוקות ששלושה בנים ממשפחתן נפטרו אחרי ברית מילה, והסביר מתי הזמן בו יש לערוך את ברית המילה. בעקבות כך, נקראו התינוקות "נתן הבבלי" על שמובמדרש קהלת ז' מובא: "טוב- זה רבי נתן, וחוטא- זה תלמידו". לאור מדרש זה נראה שהיה לו תלמיד שנעשה מין.

רבי שמעון בן נתנאל

רבי שמעון בן נתנאל היה תנא בדור השני, תלמידו של רבן יוחנן בן זכאי, שכינה אותו ירא חטא.

היה כהן ונשא לאישה את בתו של רבן גמליאל הזקן.

מסכתות ששה סדרי משנה
סדר זרעים ברכותפאהדמאיכלאייםשביעיתתרומותמעשרותמעשר שניחלהערלהביכורים
PikiWiki Israel 29371 Religion in Israel
סדר מועד שבתעירוביןפסחיםשקליםיומאסוכהביצהראש השנהתעניתמגילהמועד קטןחגיגה
סדר נשים יבמותכתובותנדריםנזירסוטהגיטיןקידושין
סדר נזיקין מסכת נזיקין (בבא קמאבבא מציעאבבא בתרא) • סנהדריןמכותשבועותעדיותעבודה זרה • אבות • הוריות
סדר קדשים זבחיםמנחותחוליןבכורותערכיןתמורהכריתותמעילהתמידמידותקינים
סדר טהרות כליםאהלותנגעיםפרהטהרותמקואותנידהמכשיריןזביםטבול יוםידייםעוקצים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.