מסגד אל-אקצא

מסגד אל-אקצא (ערבית: الْمَسْجِد الْأَقْصَى, תעתיק מדויק: אלְמַסְגִ'ד אלְאַקְצָא, תעתיק חופשי: אלְ-מַסְגִ'ד אלְ-אַקְסָא, משמעות השם: "המסגד הרחוק ביותר" או "המסגד הקיצון") הוא מסגד בדרום הר הבית, בקומפלקס של אתרי תפילה ומבני דת מוסלמיים. המסגד נחשב לשלישי בחשיבותו באסלאם הסוני לאחר מסגד אל-חראם במכה ומסגד הנביא במדינה. על פי המסורת המוסלמית זהו המקום אליו הגיע מוחמד במסעו הלילי ממכה לירושלים, משם עלה השמיימה עם המלאך גבריאל והשאיר את טביעת רגלו באבן.

מסגד אל-אקצא
الْمَسْجِد الْأَقْصَى
מסגד אל אקצא בירושלים
מידע על המבנה
סוג מסגד
עיר ירושלים  ירושלים
מדינה ישראל  ישראל
התחלת הבנייה 691
קואורדינטות 31°46′34″N 35°14′09″E / 31.77617°N 35.23583°E
(למפת ירושלים העתיקה רגילה)
Jerusalem oldcity hebrew
 
מסגד אל-אקצא
מסגד אל-אקצא
Jerusalem-2013(2)-Aerial-Temple Mount-Al-Aqsa Mosque (east exposure)
מסגד אל אקצה, בקצה הדרומי של רחבת הר הבית
Jerusalem Tempelberg Al-Aqsa-Moschee 5
מסגד אל אקצא, מבנה חיצוני, מקרוב
Flickr - Government Press Office (GPO) - Al Aqsa Mosque
תפילה במסגד אל-אקצא (צולם כחודש לאחר מלחמת ששת הימים)
Aqsa 1
בתוככי מסגד אל אקצה

הגדרה

בעברית, השם "מסגד אל-אקצא" מתייחס לרוב אך ורק למסגד בקצה הדרומי של הר הבית. עם זאת, בתקופה שלאחר פרוץ הסכסוך הישראלי-ערבי, מוסלמים רבים מתייחסים אל כל קומפלקס המסגדים בהר הבית, כולל כיפת הסלע כ"מסגד אל-אקצה". לכן בערבית השם "מסגד אל-אקצא" משמש הן למבנה הספציפי בדרומו, והן לכל הר הבית.[1] שם נוסף למתחם הוא "אל-חַרַם אל-קֻדְסי א-שַריף" ( الحرم القدسي الشريف). על מנת לציין במיוחד את המבנה שבדרום רחבת הר הבית משתמשים גם בשם "המסגד הקיבלי". בערבית: الجامع القِبْلي (אל-ג'אמיע אל-קיבלי) או المصلى القبلي (אל-מוצלא אל-קיבלי) או المسجد القبلي (אל-מסג'ד אל-קיבלי),.[2][3]

מקורותיו של השם מסגד אל-אקצא

השם "מסגד אל-אקצא" נזכר בקוראן ב"סורת אל-אִסְרא", שם נכתב:

השבח לזה אשר הסיע את עבדו עם ליל מ'מסגד אל-חראם' אל 'מסגד אל-אקצא' אשר בירכנו סביבו כדי להראותו מאותותינו הרי הוא הכול שומע והכול רואה

קוראן, סורה 17

ובערבית:

سبحان الذي أسرى بعبده ليلا من المسجد الحرام الى المسجد الاقصى الذي باركنا حوله لنريه من آياتنا إنه هو السميع البصير

קוראן, סורה 17

הפרשנות המוסלמית המקובלת מייחסת את הפסוק ל"ליל האסרא והמעראג'" כלומר, המסע הלילי של מוחמד ממכה אל הר הבית בירושלים, וממנו אל השמיים כדי לקבל הנחיה אלוהית. המוסלמים מציינים את המאורע ב-27 בחודש רג'ב על פי לוח השנה המוסלמי, או במועד סמוך לו (על-פי המסורת המקומית).

המסגד עצמו נבנה ב-705, 73 שנים לאחר מות מוחמד. הקוראן אינו מבאר מהו המסגד שממנו יצא מוחמד למסע ולאן הגיע, פרט לכינויים "המסגד הקדוש" (אל-מסג'ד אל-חראם) ו"המסגד המרוחק ביותר" (אל-מסגד אל-אקצא), אך המקום מזוהה עם מסגד אל-אקצא. פירוש הפסוק בקוראן כמסע לילי לירושלים החל בתקופת השליט האומיי, עבד אל-מלכ בן מרואן. באותה תקופה השתלטו מורדים שהתנגדו לשלטון המרכזי על העיר מכה. לפי הגאוגרף המוסלמי מהמאה ה-9 אחמד אל-יעקובי, ניסה עבד אל-מלכ למנוע מתושבי סוריה לבקר במכה בתקופה זו בעקבות חששו שהם יושפעו מהרעיונות של המורדים. על כן הוא בנה את מסגד אל-אקצא בהר הבית, וטען כי הוא המסגד הקיצון שנזכר במסע הלילי של הנביא כדי לתת למסגד שבנה הילה דתית, כך שירושלים תשמש כתחליף למכה בתקופה הזאת.

על פי אחת מן המסורות המוסלמיות, זיהויו של מסגד אל-אקצא עם הר הבית בעיני המוסלמים התגבש עם הכיבוש הערבי של ארץ ישראל בהנהגת הח'ליף השני עומר בן אל-ח'טאב במאה ה-7. בשנת 638 כבש עומר את ירושלים והתכוון לבנות בה מסגד. הוא התייעץ עם קעאב אל-אחב'ר , רב יהודי שהתאסלם, והוא זה שזיהה את הר הבית כמקום בו התפלל מוחמד לפני המסע הלילי שלו.[4]

בתקופת הח'ליפים מבית אומיה עלתה חשיבותה של ירושלים בעיני השלטון המוסלמי, כנראה מפאת קרבתה למקום מושבם של הח'ליפים בדמשק. שליטתם של האומיים בערים הקדושות האחרות, מכה ואל-מדינה הייתה רופפת בשל מרידות של מנהיגים מקומיים, ולפיכך הם היו מעוניינים להאדיר את ירושלים, ולבנות בה מסגדים נוספים. בימיהם נבנתה גם כיפת הסלע שהיא היום המבנה הבולט ביותר על הר הבית.

פרשנויות מוסלמיות קדומות, שאינן מקובלות היום, מייחסות את "המסגד המרוחק ביותר" להיכלות עליונים ולאו דווקא למקום מסוים על הארץ. בגישה זו תמך ג'עפר א-צאדק (699-765) מצאצאי מוחמד, שטען כי מסגד אל-אקצא נמצא בשמים.[5]

בניית המסגד

Jerusalem Tempelberg Al-Aqsa-Moschee Fassade 2
אחת הכניסות למסגד אל אקצה

המסגד הוקם כמה עשרות שנים לאחר מותו של מוחמד. מועד תחילת בנייתו המדויק אינו ידוע. מסגד אל-אקצא נבנה תחילה מעץ, ועל פי ההיסטוריון אולג גרבר כונה בתחילה בשם מסגד אל-אקצא (המסגד המרוחק ביותר), מסגד בית אלמקדס (מסגד בית המקדש) ולעיתים אף מסגד אל-חראם, כשמו של המסגד הגדול במכה. הנזיר ארקולף תיאר את המבנה בכתביו בשנת 679.

בשלב מאוחר יותר, נבנה במקום מבנה האבן. מרבית ההיסטוריונים הערבים מימי הביניים מייחסים את בנייתו לעבד אל-מלכ, בונה כיפת הסלע, ומניחים כי בניית מסגד האבן החלה בשנת 691 והסתיימה בערך בשנת 705. מיעוטם מייחסים את מעשה הבנייה לבנו, וליד הראשון.

המבנה, בסגנון בזיליקה ביזנטית, נהרס מספר פעמים ברעידות אדמה, והוקם בכל פעם מחדש. הסיבה להתמוטטויות התכופות לעומת כיפת הסלע היא כי הוא לא נבנה על קרקע סלעית אלא על קשתות-תמיכה ומילוי מימי הורדוס שהרחיב את הר הבית. בערך בשנת 746 המסגד נפגע ברעידת אדמה המכונה רעש שביעית. עם עליית בית עבאס, הח'ליף אל-מנצור הקים מחדש את המסגד. השיקום הסתיים בשנת 771, ובשנת 774 התרחשה שוב רעידת אדמה, שהחריבה את רוב החלקים שנבנו על ידי אל-מנצור. יורשו אל-מהדי בנה בשנית את המסגד בשנת 780, במתאר מעט שונה מהמקור. רעידת האדמה האחרונה שבעטיה נבנה המסגד מחדש התרחשה בשנת 1033 וגרמה נזק חמור למסגד. הח'ליף עלי א-זאהיר, בן השושלת הפאטמית, בנה את המסגד מחדש. הבנייה והשיפוץ הסתיימו בשנת 1036, והם כללו את ארבעת האולמות המרכזיים, העמודים והקשתות המשמשים כאבני היסוד של המסגד.

בשנת 1099 כבשו הצלבנים את ירושלים, הכריזו עליה כעל בירתם והקימו בה את "ממלכת ירושלים". מסגד אל-אקצא זוהה כ"מקדש שלמה" (Templum Solomonis), בשל ההנחה כי במקום זה שכן ארמונו של המלך שלמה. מבנה המסגד שימש כארמון לבלדווין הראשון, מלך ירושלים, ולאחר שנבנה ארמון למלך באזור שער יפו, הועבר לידי מסדר הטמפלרים ושימש כמפקדתם. רק ב-1187, לאחר כיבוש ירושלים בידי צלאח א-דין, המבנה חזר לשמש כמסגד.

במהלך השנים עבר המסגד מספר שיפוצים והרחבות. למשל, בשנת 1345 הוסיפו הממלוכים שני אולמות ושני שערים בצידו המזרחי. המסגד נפגע ברעידת האדמה של 1927 ואגף התמוטט.

במסגד אל-אקצא עצמו ובסביבתו יש מקום ל-5,000 מתפללים בקירוב. עד לבנייתו של המסגד הגדול במזרח התיכון - מסגד מרואן באורוות שלמה, היה מסגד אל-אקצא המסגד הגדול ביותר בירושלים. הוא מתאפיין במספר סגנונות בנייה, ובהם גם סגנון צלבני.

בעת החדשה

Har HaBayit map1
מפת הר הבית, בקצה הדרומי של המפה ממוקם מסגד אל-אקצה

בסוף התקופה העות'מאנית בארץ ישראל, היו מסגד אל-אקצא וכיפת הסלע תחת סכנת התמוטטות. בסיוע ממשלת המנדט הבריטי, יזמה המועצה המוסלמית העליונה בשנות ה-20 מפעל לשיקום המסגדים על הר הבית. השיפוצים נמשכו עד סוף אותו עשור, וגולת הכותרת שלהם היתה שיפוץ מרשים של מסגד אל-אקצא וציפוי בזהב של מסגד כיפת הסלע.[6]

לאחר מלחמת העצמאות עבר המסגד, יחד עם הר הבית וירושלים המזרחית לשליטת ממלכת ירדן. עבדאללה הראשון, מלך ירדן, נרצח עת ביקר והתפלל במסגד ב-20 ביולי 1951. המתנקש בחייו היה מצטפא שכרי, פלסטיני שהיה בן למשפחת חוסייני.

במלחמת ששת הימים הקים הלגיון הירדני עמדת צלפים בצריח המסגד, ממנה ירו לכיוון חיילי צה"ל.[7]

ההצתה והשחזור

ב-21 באוגוסט 1969 הוצת המסגד בידי צעיר אוסטרלי לוקה בנפשו בשם מייקל רוהאן, שהשתייך לכנסייה נוצרית אוונגליסטית בשם "כנסיית האל", והוא הודה כי התכוון להצית את המסגד על מנת להחיש את בוא המשיח על ידי הקמת בית המקדש היהודי על הר הבית. רוהן נעצר, אושפז בבית חולים פסיכיאטרי וגורש מישראל. ההצתה עוררה סערה בעולם המוסלמי, ומנהיגי ארצות ערב האשימו את ישראל במעשה וקראו לפעולות נגדה.[8] בשריפה זו נשרף כליל מינבר (במת הדרשן), שנתרם למסגד בידי צלאח א-דין במאה ה-12 ונחשב במשך מאות שנים לאחד מסמלי המסגד. במשך שנים ארוכות התנהלו במסגד עבודות שיקום ושימור, עם תרומות של מאות מיליוני דולרים שהגיעו למסגד אחרי השריפה. עבודות השיקום שחזרו את מירב עבודות האמנות במסגד, למעט במת הדרשן המפוארת, שבמקומה הוצבה במה פשוטה.

צוות מיוחד בירדן עבד על שחזור במת הדרשן המקורית. המשימה המורכבת של שחזור מלאכת מחשבת יחידה במינה של שיבוצים ופיתוחי עץ אגוז ובניית הבמה והצבתה מחדש במקומה היו כרוכים במאבקים ובתסבוכות רבות. הצוות לשחזור הבמה כלל מומחים ממצרים, טורקיה, אינדונזיה ומדינות אירופה שאספו רישומים עתיקים. ד"ר מחמוד אל-בלביסי, מהמחלקה לאמנות אסלאמית באוניברסיטת אל-בלקא שבסלט, צפונית לעמאן בירדן, הכין וריכז את התרשימים. הצוות השלים את עבודות האמנות המורכבות לשחזור במת הדרשן בשנת 2007.

חיכוכים והקשרים פוליטיים

מסגד אל-אקצא מוזכר לעיתים קרובות בנאומיהם של מנהיגים מוסלמים, בפרט פלסטינים, כסמל למאבק בישראל, בגלל שליטתה בירושלים. חלקם אף מלבים את החשש שישראל עלולה לפגוע במסגד כדי להקים את בית המקדש השלישי. עם פרוץ האינתיפאדה השנייה שפרצה לאחר עליית אריאל שרון להר-הבית, כינו אותה הפלסטינים "אינתיפאדת אל-אקצא". אחד הארגונים החמושים של תנועת פת"ח נקרא "גדודי חללי אל-אקצא".

אחד מהקירות התומכים של הר הבית הוא הכותל המערבי אליו מגיעים יהודים רבים. לא אחת השליכו מוסלמים מהר הבית אבנים אל עבר היהודים שהתפללו ברחבת הכותל.[9] בתקופות של מתיחות רבה נוהגת משטרת ישראל להגביל את הכניסה למסגד למבוגרים בלבד מעל גיל מסוים בהתאם לנסיבות.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מימין לשמאל: הר הזיתים, מסגד אל-אקצא, כיפת הסלע וקרוב יותר לפניה הכותל המערבי
מימין לשמאל: הר הזיתים, מסגד אל-אקצא, כיפת הסלע וקרוב יותר לפניה הכותל המערבי

הערות שוליים

  1. ^ אלי שילר, מסגד אל אקצא, הוצאת אריאל, 1978, עמ' 12
  2. ^ יצחק רייטר, סטטוס-קוו בתהליכי שינוי: מאבקי שליטה בהר הבית, מכון ירושלים לחקר ישראל, עמ' 101
  3. ^ ראו את הערכים المصلى القبلي בוויקיפדיה הערבית ו-Al-Qibli Chapel בוויקיפדיה האנגלית
  4. ^ Bayt Al Maqdis: An Islamic Perspective, ‏2 במאי 2016 (באנגלית).
  5. ^ "המערכה על ירושלים", דורי גולד, בהוצאת ידיעות אחרונות-ספרי חמד, ת"א 2008, עמוד 97
  6. ^ יהושע פורת, צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינאית 1918–1929, עמ' 162, 166–167.
  7. ^ הר המריבה נדב שרגאי, ירושלים: הוצאת כתר, 1995, עמ' 21.
  8. ^ שרי החוץ של הליגה הערבית מתכנסים; נאצר קורא למלחמה; פייצל לגיהאד, מעריב, 24 באוגוסט 1969
  9. ^ דיווחים לדוגמה: [1], [2], [3]
21 באוגוסט

21 באוגוסט הוא היום ה-233 בשנה בלוח הגרגוריאני (234 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 132 ימים.

אירועי אוקטובר 2000

אירועי אוקטובר 2000 (בערבית: هَبَّة أُكتوبَر או هبة الأقصى או احداث أكتوبر 2000) היו גל של מהומות והפגנות אלימות של ערביי ישראל, אשר פרצו ב-1 באוקטובר 2000, (שהיה היום השני של ראש השנה ה'תשס"א), יומיים אחרי פרוץ האינתיפאדה השנייה, ושלושה ימים אחרי עלייתו של ראש האופוזיציה, אריאל שרון, להר הבית. בניגוד לאירועי האינתיפאדה השנייה, המתארים בראש ובראשונה את העימות מול פלסטינים תושבי השטחים, שאינם אזרחי ישראל, מיועד הכינוי "אירועי אוקטובר 2000" לתאר את העימות הפנים-ישראלי, מול מפגינים ומתפרעים ערבים אזרחי מדינת ישראל. האירועים התרחשו בשני גלים: 1 עד 3 באוקטובר ו-7 עד 10 באוקטובר, ובמהלכם נהרגו מבין המפגינים 12 ערבים אזרחי ישראל ופלסטיני שאינו אזרח ישראלי, וכן נהרג יהודי ישראלי אחד מיידוי אבנים.

האירועים החלו בהפגנות הזדהות המוניות שערכו ערביי ישראל עם ערביי יהודה ושומרון לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה, בהנחיית ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל, ולאחר קריאתו של חבר הכנסת עבד אל-מאלכ דהאמשה להציל את מסגד אל-אקצא. ההפגנות הובילו לחסימת כבישים כמחאה, כללו במקרים אחדים בדיקת זהות הנוסעים ופגיעה ביהודים שבהם, וניסיונות תקיפת יישובים יהודים וכתוצאה מכך הידרדרו במהירות לעימותים בין המתפרעים לכוחות המשטרה ועוברי אורח. משטרת ישראל ומשמר הגבול הגיבו בירי של קליעי גומי, ובמקרים מסוימים גם ירי אש חיה, לעבר המתפרעים. עד אשר שככו כעבור שבוע, האירועים הידרדרו להצתות ומהומות בערים ובכפרים ערביים ומעורבים ברחבי הארץ, בעיקר בגליל ולאורך ואדי מילכ, ובמקרים רבים נרשמו התנגשויות אלימות בין כוחות המשטרה והערבים ובין ערבים ויהודים.ממשלת ישראל, בראשות אהוד ברק, נעתרה לבקשת הנהגת ערביי ישראל והקימה ב־8 בנובמבר 2000 ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת האירועים בראשות השופט תיאודור אור ("ועדת אור"). במסקנותיה בדו"ח שניתן ב־1 בספטמבר 2003, מתחה הוועדה ביקורת קשה על שרים בממשלה, על קצינים במשטרת ישראל, ועל מנהיגים בציבור הערבי הישראלי. על מסקנות הוועדה נמתחה ביקורת, הן בקרב הממשלה והכנסת והן בהנהגת הציבור הערבי. במהלך פגישת בחירות התנצל אהוד ברק בפומבי בפני הציבור הערבי, אך הללו ובהם חברי כנסת ערביים דחו אותה, וקבעו שהוא האחראי להרג.בשנת 2019 לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושתיים, כשעמד אהוד ברק בראשות מפלגתו החדשה ישראל דמוקרטית, התנצל שוב בפני ערביי ישראל על אירועי אוקטובר 2000[דרוש מקור].

אל-אקצא

האם התכוונתם ל...

הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי

הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי (בערבית: منظمة التعاون الاسلامي; בצרפתית: Organisation de la Coopération Islamique, ובקיצור: OIC) הוקם בשנת 1969, ברבאט שבמרוקו, במפגש מתואם של ראשי המדינות האסלאמיות, וכיום הוא מונה 57 מדינות חברות (כולל הרשות הפלסטינית), ובהן 22 המדינות השייכות לליגה הערבית. מטה הוועידה נמצא בג'דה שבערב הסעודית. עד 28 ביוני 2011 נקרא הארגון בשם ארגון הוועידה האסלאמית (בערבית: منظمة المؤتمر الإسلامي, תעתיק: מנט'מת אלמו'תמר אלאסלאמי; באנגלית: Organization of the Islamic Conference, בקיצור: OIC).

המדינות החברות בו החליטו פה אחד לשתף פעולה ביניהן מבחינה כלכלית ומבחינת משאבים כדי להשיג בצורה הטובה והברורה ביותר מספר מטרות בעלות חשיבות מרובה:

ביצוע פעולות להקטנת ה"אסלאמופוביה" של המערב (בעיקר לאחר פיגועי 11 בספטמבר בארצות הברית).

שימור המקומות הקדושים, בהם מסגד אל-אקצא בפרט וירושלים בכלל.

סיוע לפלסטינים לממש את זכויותיהם ובהן זכות השיבה, כיבוש ירושלים בידי הערבים ושכנוע לניתוק קשרים עם כל מדינה שמכירה בה כבירת ישראל והחזרת שטחים שנכבשו בשנת 1967 במסגרת מלחמת ששת הימים, לצד סיוע כספי והומניטרי.[דרוש מקור]הארגון בנוי ממספר גופים:

ועד ראשי המדינות - הוא הסמכות העליונה בכל נושא המתעורר, ותפקידו, בין היתר, לקבוע את מדיניות הארגון. הוא מתכנס אחת לשלוש שנים.

ועד שרי החוץ - מתכנס אחת לשנה כדי לבדוק האם המטרות וההחלטות שנתקבלו בוועידת ראשי המנהיגים אכן הושגו וכן להמשיך בפעילות השוטפת תוך שימוש באמצעים נוספים.

המזכירות הכללית - הוועד המנהל של הארגון, עוסק בחלק המנהלתי של הארגון וכן בתיאום בין שני הגופים כדי להביא ליישום מקסימלי של ההחלטות שהתקבלו בוועידות הקודמות.

הכנסת העשירית

הכנסת העשירית נבחרה בבחירות לכנסת העשירית אשר התקיימו ב-30 ביוני 1981, הושבעה ב-20 ביולי 1981 וכיהנה עד תאריך 13 באוגוסט 1984.

את ישיבתה הראשונה פתח הנשיא יצחק נבון ובראשה עמד מנחם סבידור.

המסע הלילי של מוחמד

המסע הלילי של מוחמד (בערבית: الإسراء والمعراج, תעתיק מדויק: אלאסראא' ואלמעראג') היא אמונה על מסע עלייתו של הנביא מוחמד השמיימה. מאורע זה התרחש, על פי אמונת מרבית המוסלמים כיום, ב-27 ברג'ב (رجب), החודש השביעי בלוח השנה המוסלמי בשנת 621. בהתאם למסורת המקובלת היום על רובם של המוסלמים, במסעו הלילי נסע הנביא מוחמד ממכה ל"מסגד הקיצון" (הוא מסגד אל-אקצא בירושלים, לפי דעות מאוחרות לתקופת הפרשנות הקלאסית של הקוראן) על גבי בהמה פלאית ששמה אל-בוראק (البراق) ובלוויית המלאך גבריאל עלה מהר-הבית לרקיע השביעי. בשמים הוא קיבל את מצוות התפילה (צלאה) - אותה מצווים המוסלמים לערוך חמש פעמים ביום, ואת כיוון התפילה - לכיוון מכה.

הצתת מסגד אל-אקצא

הצתת מסגד אל-אקצא היא אירוע שהתרחש ב-21 באוגוסט 1969, ובו מייקל רוהאן, צעיר נוצרי אוסטרלי, הצית את מסגד אל-אקצא וגרם לו נזקים.

הר הבית

הר הבית הוא מתחם קדוש בחלקה הדרום-מזרחי של העיר העתיקה בירושלים. בימינו המתחם שטוח ברובו, בצורה כמעט מלבנית, שטחו כ-140 דונם, והוא מגיע לגובה של 743 מטר מעל פני הים בפסגתו.

הר הבית הוא המקום בו שכן המבנה הקדוש ביותר ליהודים – בית המקדש (הראשון והשני), המקום היחיד, על פי ההלכה, שבו יוכל לשכון המקדש בעתיד והמקום הקדוש ביותר לעם היהודי. נמצא בו המבנה השלישי בקדושתו למוסלמים הסונים – מסגד אל-אקצא. היהודים פונים לכיוונו בתפילה שלוש פעמים ביום, ומתפללים להקמת בית המקדש השלישי. על-פי המסורות הדתיות השונות, הר הבית הוא המקום ממנו נברא העולם ("אבן השתייה"), בו התקיימה עקידת יצחק, ועל-פי רוב פרשני הקוראן המוסלמים, ממנו עלה מוחמד השמימה עם המלאך גבריאל במסעו הלילי.

הר הבית נחשב למקום בעל רגישות פוליטית בינלאומית גבוהה, והמתחם עומד ברקע לסכסוכים רבים בין מוסלמים ליהודים מאז שנות ה-20 של המאה ה-20. מאז מלחמת ששת הימים המתחם נמצא בשליטה ישראלית, ולפי החוק הישראלי אף בריבונות ישראלית, ומנוהל באופן רשמי על ידי משרד הווקף בירדן.

חאן אל-סולטאן

חאן אל-סולטאן הוא החאן השוכן ברובע המוסלמי, בדיוק במרכזה של העיר העתיקה בירושלים. החאן נמצא בקצה הצפוני של סמטה מקורה, היוצאת מרחוב השלשלת צפונה, סמוך ממזרח לרחוב שוק הצורפים.

בגג הסמטה המוליכה אל חצר החאן קבועים פתחים לאיוורור ולתאורה, ומי גשם החודרים דרכם מתועלים אל בורות מים. בשער הסמטה הייתה דלת רחבה שאפשרה מעבר בהמות משא, וניתן היה לסוגרה ולבודד את החאן מהרחוב. בסמטה וסביב רחבת החאן ניצבים מבנים בני שתי קומות - בראשונה חדרים גדולים לבהמות ולסחורה, ובשנייה חדרים קטנים יותר עם מרפסות, ששימשו כאכסניה לסוחרים.

המבנה הוקם בשנות ה-80 של המאה ה-14 בידי ברקוק, ראשון הסולטאנים הממלוכים משושלת הבורג'ית, תוך שימוש במבנים צלבנים קודמים. הבנייה הצלבנית נכרת בכרכובים אופייניים התומכים במרפסות. הסוחרים הורשו לבצע מסחר בחצר החאן, ורק בה. מוג'יר א-דין כתב כי הכנסות החאן השנתיות, בסך ארבע מאות דינר (סכום ניכר) מאספקת לינה ושירותים, היו קודש לאחזקת מסגד אל-אקצא. במאה ה-18 שופץ החאן וכתובת במקום מעידה על כך. שיפוצים נוספים במקום נערכו בידי המחלקה הטכנית של הווקף בסוף שנות השמונים של המאה ה-20, ולאחרונה על ידי עיריית ירושלים.

ירושלים בתקופה המוסלמית המוקדמת

התקופה הערבית הקדומה בירושלים נמשכה לאורך המחצית השנייה של האלף הראשון לספירה, משנת 638, עם כיבוש העיר על ידי הפולשים הערבים-מוסלמים מידי הביזנטים, עד שנת 1099, שבה נכבשה העיר בידי הצלבנים במסע הצלב הראשון. הייתה זו תקופה של מהפכות שבה נקבעה נוכחות האסלאם ככוח דתי ופוליטי בזירה העולמית, וחלו בה חילופי כוחות בזירה המזרח תיכונית בין האימפריה הביזנטית הוותיקה לאימפריה המוסלמית העולה.

שינויים מפליגים אלו לא פסחו על ירושלים, שהייתה עד אז עיר קדושה ליהדות ולנצרות בלבד. עם הפיכתה לעיר הקדושה אף לאסלאם, הפכה ירושלים למקום מפגש בין הדתות לצד מוקד חיכוך ומחלוקת ביניהן. הנוכחות המוסלמית בירושלים ניכרה ברבדים שונים, כמו שינוי דמוגרפי שהתחולל אט-אט כתוצאה מהגירה מוסלמית לעיר; שינוי פיזי עם הקמת מוסדות חינוך ודת מוסלמיים ובניית הרובע המוסלמי; שינוי דתי עם מעבר מרכז הכובד הדתי להר הבית שחזר לשמש כמרכז פולחני לאחר מאות שנים של עזובה, ושינוי תרבותי שבא לידי ביטוי בפולקלור הערבי ובעיקר בשפה הערבית שהפכה לשפה המדוברת בארץ ישראל.

לאורך התקופה המוסלמית נשלטה ארץ ישראל בידי שלוש שושלות של שליטים מוסלמים: הראשונה, שושלת בית אומיה, שמרכזה היה בדמשק. בתקופה זו, שנמשכה משנת 661 עד שנת 750, עלתה חשיבות העיר, ומבנים רבים, שהחשובים שבהם הם המבנים שעל הר-הבית וקריית ארמונות שנבנו מדרום לו - הם עדות לכך. השושלת השנייה הייתה שושלת בית עבאס, שמרכזה היה בבגדד, שלטה עד שנת 969. בתקופה זו ירדה חשיבות העיר אך השליטים העבאסים דאגו לשפץ את מבני הדת המוסלמיים שבה. האחרונים היו השליטים מהשושלת הפאטמית שמרכז שלטונם היה בקהיר. תקופה זו אופיינה במלחמות אזרחים, במרידות, במלחמות נגד פולשים ובאסונות טבע שהביאו את ירושלים לשפל המדרגה.

עבור היהודים הייתה תקופה זו הזדמנות לחידוש הקשר עם ירושלים לאחר שלא הורשו לגור ואף לא לבקר בה במשך מאות שנים מאז חורבן בית שני. הקהילה היהודית חידשה את ישיבתה בעיר, וירושלים הפכה שוב למרכז רוחני ותרבותי לתפוצות ישראל.

מאורעות תרפ"ט

מאורעות תרפ"ט (1929, בפי הערבים ثورة البراق, תעתיק: תַ'וּרַת אל-בֻּראק, בתרגום לעברית: "מהפכת אל-בוראק", כינוי לכותל המערבי על פי אחת המסורות הערביות) היו סדרה של פרעות אלימות ומעשי טרור מצד ערביי ארץ ישראל נגד היישוב היהודי בארץ ישראל, שאירעו בין 23 באוגוסט 1929 (י"ז באב תרפ"ט) ל-29 באוגוסט 1929. במאורעות נרצחו 133 יהודים ו־339 נפצעו, ויישובים וקהילות ברחבי ארץ ישראל ננטשו ונחרבו.

מצד הערבים נהרגו 116 ונפצעו 232, מרביתם בידי שוטרים בריטים כחלק מדיכוי המהומות, ומקצתם על ידי יהודים בפעולות נקם .

בעקבות המאורעות מונתה ועדת שו לחקירת האירועים. הוועדה הגישה ב־1930 את דו"ח הופ-סימפסון, ובעקבותיו הוצא לאחר מכן הספר הלבן של פאספילד.

מבני הר הבית

הר הבית נבנה בראש גבעה, ובימי הורדוס הורחב המתחם באמצעות מילוי אדמה ליצירת רחבה מישורית גדולה המשמשת להתכנסות וכתשתית למבנים. בעבר היו ממוקמים על הר הבית בית המקדש הראשון ובית המקדש השני.

כיום ממוקמים על הר הבית מסגד אל-אקצא, המונומנט - כיפת הסלע וכן מספר מבנים, צריחים, מדרסות ומבני הנצחה.

מוחמד בדיע

מחמד בדיע עבד אלמג'יד סאמי (ערבית: محمد بديع; נולד ב-7 באוגוסט 1943) הוא המנהיג העליון (المرشد العام) השמיני של תנועת האחים המוסלמים במצרים. מאז 2010 הוא מכהן בתפקיד זה, בראש הסניף המצרי של הארגון האסלאמי הבינלאומי. לפני שהפך למנהיג העליון, בדיע היה חבר הוועד המנהל של הקבוצה, הלשכה המדריכה, מאז 1996.

מייקל רוהאן

מייקל דניס רוהאן (באנגלית: Michael Dennis Rohan; ‏1 ביולי 1941 — 1995) היה אזרח אוסטרלי נוצרי שהצית את מסגד אל-אקצא ב-21 באוגוסט 1969, בעת ביקורו בירושלים, לאחר שניסיון הצתה קודם, כעשרה ימים קודם לכן, נכשל.

מסגד עומר

מסגד עוּמר (בערבית: مسجد عمر) הוא מסגד שנמצא ממול לכניסה הראשית (דרומית) לכנסיית הקבר הקדוש ברובע הנוצרי בירושלים.

על פי המסורת, לאחר שירושלים נכבשה על ידי המוסלמים הוזמן הח'ליף עומר בן אל-ח'טאב על ידי הפטריארך סופרוניוס לבקר בכנסיית הקבר הקדוש. על פי מסורת זו, כשהגיע זמן התפילה הציע הפטריארך לח'ליף להתפלל בכנסייה, אולם הח'ליף סירב, כדי שהמקום לא יהפוך למקום קדוש גם למוסלמים, ויפתח פתח לסכסוכים ומלחמות על המקום, ויצא להתפלל מחוץ לכנסייה. יש לציין כי באותה תקופה הייתה הכניסה אל הכנסייה מצד מזרח. ואמנם, קיימת סברה כי מסגד עומר הראשון הוקם במקום בו התפלל הח'ליף, דהיינו ממזרח לכנסיית הקבר.

המסגד הנוכחי הוקם בשנת 1193 על ידי הסולטאן אל-מליכ אל-אפד'ל עלי, בנו של צלאח א-דין, על יסודותיו של בית חולים צלבני, כדי להנציח את תפילת הח'ליף עומר. המסגד נמצא ממול (מדרום) לכניסה הנוכחית של כנסיית הקבר. צריח המסגד חודש לאחרונה בשנת 1458 לאחר רעידת אדמה שפקדה את העיר.

אין לבלבל את המסגד הזה עם כיפת הסלע המצויה על הר הבית וקרויה על ידי רבים בטעות בשם "מסגד עומר". עומר אמנם בנה על הר הבית מסגד, אך לא הייתה זו כיפת הסלע, אלא מסגד אל-אקצא, שהיה אך מבנה דל עשוי עץ, שלאחר כ-60 שנה הוחלף במבנה גדול ומפואר. (הערה: אחד מהאגפים במבנה מסגד אל-אקצא נושא אף הוא את השם "מסגד עומר").

ספריית מסגד אל-אקצא

ספריית מסגד אל-אקצא (בערבית: مكتبة المسجد الاقصى) היא ספרייה ציבורית הנמצאת במסגד אל-אקצא. אוסף הספרייה כולל ספרים, כתבי יד, תצלומים ועוד.

רוברט ויליאם המילטון

רוברט ויליאם המילטון (באנגלית: Robert William Hamilton;‏ 26 בנובמבר 1905 – 25 בספטמבר 1995) היה ארכאולוג בריטי. בשנים 1938–1948 שימש כמנהל מחלקת העתיקות של ממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל. כיהן עד לפרישתו כאוצר מחלקת העתיקות של מוזיאון אשמוליאן באוקספורד.

תולדות האסלאם בארץ ישראל

תולדות האסלאם בארץ ישראל, החלו בשנות ה-30 של המאה השביעית במהלך הכיבושים המוסלמיים הגדולים, כאשר אזור ארץ ישראל נכבש על ידי הצבאות המוסלמים של הח'ליפות האיסלאמית תחת הנהגתו של הח'ליף עומר בן אל-ח'טאב. הנוכחות המוסלמית באזור המשיכה להתקיים באזור מאז ועד ימינו במשך קרוב ל-1400 שנים. לאורך רוב התקופה הנ"ל התקיים באזור ארץ ישראל שלטון מוסלמי, למעט תקופת השלטון הצלבני באזור (בשנים 1099 - 1291) ולמעט תקופת מדינת ישראל (1948 ואילך), אשר החלה בעקבות מלחמת העצמאות בה כוחות צה"ל הצליחו להדוף את צבאות ערב ולהרחיב את תחום המדינה מעבר לגבולות שנקבעו למדינה היהודית בתוכנית החלוקה על פני רוב שטחי אזור ארץ ישראל.

לאזור ארץ ישראל יש משמעות מיוחדת עבור המוסלמים בכל רחבי העולם, שכן הוא מכיל את מסגד אל-אקצא הממוקם בעיר העתיקה בירושלים אשר הנו המבנה השלישי בקדושתו באסלאם הסוני. על פי המסורת האסלאמית מסגד אל-אקצא (הידוע גם בשם "אל-חַרַם א-שַריף") הוא האתר שממנו הנביא המוסלמי מוחמד עלה לשמים וקיבל את מצוות התפילה (צלאה) אותה מצווים המוסלמים לערוך חמש פעמים ביום.

תנכיז

סיף א-דין תנכִּז א-נאסרי (בערבית: سيف الدين ﺗﻧﻜﺰ ﺍﻟناصري; 1279? - 1340) - אמיר ממלוכי, מושל סוריה וארץ-ישראל בין השנים 1312–1340. ידידו ובן חסותו של הסולטאן מוחמד בן-קלאון, שבזמנו הגיעה האימפריה הממלוכית לשיאה. תנכיז הוא גדול בוני ירושלים בתקופה הממלוכית.

בתקופה הממלוכית, עקב תחלופה מהירה יחסית בשלטון המרכזי, לא היה נהוג שמינוי בכיר יאריך ימים. אך צירוף הנסיבות של שלטונו הארוך של הסולטאן, קרבתו הרבה של תנכיז לחברתו של הסולטאן, נאמנותו ויכולות הביצוע שלו, הותירו אותו בתפקיד מושל דמשק (למעשה מושל בילאד א-שאם, כלומר כל סוריה, ארץ-ישראל ועבר הירדן) במשך עשרים ושמונה שנים רצופות. במהלך תקופה ארוכה זו צבר תנכיז נכסים רבים והקדיש חלק ניכר מהכנסותיו לבנייה. הן בנייה למטרות דת, כנהוג בקרב שליטים ממלוכיים והן בנייה אזרחית, לשירות התושבים ועולי הרגל, דבר נדיר הרבה יותר באותה תקופה. עיקר בנייתו של תנכיז הייתה בירושלים ובדמשק. מחוץ לירושלים מיוחסת לו הקמת הח'אנים בג'לג'וליה ובנבי ימין (ליד כפר סבא).

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.