מס

מס הוא תשלום לשלטונות הנגבה בכפייה מתושבים ומאזרחים, לצורך מימון הפעולות של השלטון. במובן הרחב המס במדינה הוא סך המשאבים אותם נוטלת הממשלה מהציבור. במדינת חוק הטלת מס נעשית באמצעות חוק, וגבייתו נעשית באמצעות רשות ממשלתית (או עירונית) שהוסמכה לכך. קיימים סוגים שונים של מיסים, ובאפשרות המחוקק לקבוע על מי להטיל מס ובאיזה שיעור כדי להגשים את מטרותיו.

יחידים ותאגידים רשאים לנקוט צעדים להקטנת נטל המס, באמצעות תכנון מס. השתמטות ממס (כלומר הקטנת נטל המס בדרכים לא חוקיות) גוררת הליכים אזרחיים ופליליים גם יחד.

מקור המיסוי

כאשר האדם עבר לחיות בקהילות וכפרים, הוקמו גופי שלטון מסודרים שתפקידם כלל, בין השאר, הגנה על הגבולות ושמירה על הרווחה והאינטרסים של תושביו. הקמת גוף שלטוני מרכזי דרשה מימון וכל תושב הקצה סכום כסף מדי תקופה לאוצר משותף כדי ליהנות מהשירותים שהשלטון מעניק. עם זאת, במקרים רבים הוטלו מיסים גם על עמים כבושים שלא נהנו משירותים, פרקטיקה שדומה יותר לביזה או גביית דמי חסות מאשר לתשלום על שירותים. עם הזמן התפתח המנגנון העתיק לכדי מערכת משוכללת שכללה חוקים ברורים שקבעו מי משלם מיסים, מתי משלמים אותם ועל מה הם משולמים[דרוש מקור]. הדבר אומנם נעשה על פני אלפי שנים אך העיקרון היה זהה בכל כפר, בכל ממלכה ובכל אימפריה בהיסטוריה האנושית. התושבים שילמו מס מסוים כדי לקבל ביטחון וליהנות מזכויות ושירותים שהוענקו להם מהגוף השלטוני אליו הם היו כפופים[דרוש מקור].

Wells egyptian peasants taxes
ציור מצרי עתיק המראה גביית מיסים, ועצירת איכרים מצריים בשל אי תשלום מס.

מערכת המיסוי הראשונה שידועה לנו היא מערכת המיסוי במצרים העתיקה סביב 3000 לפנה"ס - 2800 לפנה"ס בשושלת הראשונה של הממלכה הישנה. רשומות מהתקופה מעידות כי פרעה ערך מסעות דו-שנתיים בממלכה וגבה מס מהעם[1]. גם בתנ"ך מוזכר עניין המיסים, בספר בראשית נאמר: "וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע הַשָּׂדֶה וּלְאָכְלְכֶם וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם וְלֶאֱכֹל לְטַפְּכֶם."[2]. חמישית (20%) מהיבול הוא מס שימש את פרעה לקיום וממלכה, בהמשך הדריך יוסף את פרעה לאגור חלק מהיבול שנאסף בתקופת שבע שנות השובע כך שהמס ששולם על ידי העם שימש את העם בתקופת שבע שנות הרעב.

באימפריה הרומית היה נהוג מס קרקע (jugim) שהוטל על ההכנסה האפשרית מהקרקע, כלומר המס על שטח מטעים או כרם היה גבוה מהמס על שטח זהה שנזרע בחיטה.

קיימות רשימות היסטוריות בנושא המיסוי ביבשת אירופה מהמאה ה-17, אך לא ניתן להסיק מה היו שיעורי המס באותן התקופות מאחר שאין לנו נתונים אודות התוצר המקומי. הערכות מדברות על מיסוי בשיעור של 15%–20% במהלך המאה ה-17 במקומות כמו צרפת, הולנד וסקנדינביה. בתקופות מלחמה במאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19 שיעורי המס עלו בצורה משמעותית ככל שהמלחמות הפכו ליקרות יותר והממשלות הפכו לריכוזיות יותר. מספר מחקרים מראים כי בתקופה שלפני המהפכה התעשייתית, נטל המס באנגליה עלה ב-85%. שיעור המס הממוצע בבריטניה היה גבוה מבצרפת בתקופה שלפני המהפכה הצרפתית אך מרבית הנטל נפל על המסחר הבינלאומי, בצרפת שיעור המס היה נמוך יותר אך נטל המס העיקרי נפל על בעלי הקרקעות, יחידים ועל המסחר הבינלאומי.

מטרות המס

למיסוי מטרה אחת ויחידה: לממן את הגוף השלטוני. ידועה מימרתו של השופט הולמס כי המיסים הם מחירה של הציוויליזציה. הסקטור הציבורי ממומן באמצעות המס, והמסים מהווים מרכיב עיקרי בהכנסות המדינה, הרשויות המקומיות וגופים ציבוריים אחרים.

עם זאת, כפי שיוסבר להלן, רבים תולים במערכת המס מטרות נוספות, הגם שישנו ויכוח ציבורי האם מטרות אלה צריכות להיות מיושמות דווקא באמצעות מערכת המס. מקובל לייחס למערכת המס את היכולת להביא לידי:

  • יצירת שוויון חברתי על ידי חלוקת הכסף מחדש - ויסות חלוקת ההון באמצעות הטלת מס נמוך יותר על עניים ומס גבוה יותר על עשירים (מס פרוגרסיבי).
  • הכוונת התנהגות - הכוונת התנהגות התושבים באמצעות תמריצי מס. דוגמאות:
    • פטור ממס למשקיעים באזורי פיתוח מעודד חברות מקומיות להקים מפעלים באזורים כאלה. פטור כזה יוצר תחרות מס בשוק המקומי. למשיכת משקיעים זרים נדרשת תחרות מס גלובלית.
    • הטלת מכס על מוצרים מיובאים מעודדת רכישת תוצרת מקומית. מנגד, ביטול מכס קיים על עזרי בטיחות לרכב, למשל, מגביר בטיחות בכבישים מאחר שהדבר מעודד רכישת כלי רכב בטוחים (בעלי מכס נמוך) על פני כלי רכב לא בטוחים (בעלי מכס גבוה).
    • הגדלת שיעור המס על סיגריות ומשקאות חריפים תעודד הימנעות מצריכתם.

משפחות מיסים

מס ישיר מס עקיף

מס ישיר מתאפיין בכך שמוטל על מבצע הפעולה. המס שהאדם משלם באופן ישיר על הכנסתו וחברה משלמת על רווחיה.

דוגמאות למיסים ישירים - מס הכנסה, מס שבח מקרקעין

מס עקיף מתאפיין בכך שמוטל על המוצר עצמו. זהו מס המתלווה למוצר או שירות מסוים.

דוגמאות למיסים עקיפים - מס ערך מוסף, מס קניה, מכס

למרות החלוקה המסורתית בין מיסים עקיפים וישירים קיימת אי בהירות באשר למשמעותם. זיהוי מס ישיר עם מיסים על הכנסה, ומס עקיף עם מיסים על הוצאה, טשטש את מהותה של האבחנה. מיסוי יחשב לישיר כאשר משלם המס הוא הנישום (מי שהוא מושא השומה שקבעו רשויות המס). מיסוי יהיה לעקיף כאשר אין הכרח שתהא זהות בין המשלם לנישום, כלומר הנישום יכול "לגלגל" את המס על גורם אחר. ברכישת מוצר משלם כל צרכן ישראלי מע"מ, אך חבות המע"מ מוטלת דווקא על המשווק, המגלגל את המס לפתחו של הצרכן. מכאן שבדרך כלל, מס ישיר מוטל על אדם על פי הכנסתו ולוקח בחשבון מאפיינים אישיים כמו גיל, מצב משפחתי, מצב בריאותי וכדומה. מס עקיף, לעומתו, יוטל בדרך כלל על מוצר על פי מחירו של המוצר ולכן קשה להטיל מס שונה על פי סוגי האנשים שקונים אותם. כאן נוצר מצב בו מיליונר ועני משלמים מס באותו שיעור על המוצר מאחר שאין התחשבות במצב האישי. מכאן שבדרך כלל, מדינת רווחה תעדיף מיסוי ישיר פרוגרסיבי, שבו שיעור המס גדל עם הגידול בהכנסה, בעוד מדינה הדוגלת בקפיטליזם תעדיף להטיל מיסים עקיפים כדי שכולם ישלמו אותו שיעור מס (צריך לציין שחילוק זה אינו נכון רוב המקרים, בדנמרק מדינת רווחה רחבה קיים מע"מ בגובה של 25%, ובהונג קונג ובשווייץ מדינות קפיטליסטיות עם מדיניות רווחה מצומצמת לא קיימים בכלל מיסים עקיפים[דרוש מקור]), ומשום שמס עקיף נחשב לאפקטיבי מאוד וזול לגביה, מאחר שהנישום (הפורמלי) הופך לגובה המס עבור רשויות המס. יתרון נוסף למס עקיף הוא היכולת להתמודד עם העלמות מס (כסף שחור) מאחר שהדיווח על הכנסה קיים רק על מיסים ישירים.

בסיס המס

בסיס מס הוא עצם שעליו מוטל המס. כשמעצבים מערכת מס, בסיס המס הוא הדבר הראשון עליו צריך להחליט.

בסיסי מס בעבר

בעבר, בסיסי המס היו יותר פשוטים והתבססו על דברים במציאות שלא הייתה בעיה לזהותם. דוגמאות:

  • מס גולגולת – מס שהוטל בתנ"ך ובימי הביניים, המוטל באופן אחיד על אדם.
  • מס עבדים – מס שהוטל בארצות הברית. בעלי עבדים היו צריכים לשלם מס לפי מספר העבדים שברשותם. מאחר שבאותה תקופה העבדים נחשבו לרכוש, זהו למעשה מעיין מס רכוש.
  • מס זקנים – מס שהוטל במאה ה-16 באנגליה, ומטרתו הייתה רגולטורית - לעודד גילוח זקנים.
  • מס חלונות – מס על בתים היה משתלם לפי מספר החלונות שהיו לבית, כתוצאה מכך בעלי בתים חסמו את חלונות ביתם על מנת להפחית את סכום המס. שכלול של מס זה כיום הוא מס הארנונה.

עם השנים בסיסי המס הפכו יותר מתוחכמים וכלליים. בתחילה המס הוטל בעיקר על קרקע חקלאית, מאחר שהיא היוותה את המקור העיקרי להפקת הכנסה ועושר, אך עם השנים החלו להפיק הכנסה ממקורות אחרים וכך התפתח מס הכנסה המוכר לנו היום. מס הכנסה הוא יחסית מודרני והוא מופיע בעיקר ברבע הראשון של המאה ה-20. המנחה את התפתחות המיסים הוא בעיקר היכולת של המדינה לאכוף את המס. ככל שהמס יותר מתוחכם כך יותר קשה לאכוף אותו. מדידת הכנסה, למשל, היא דבר שיחסית מסובך לאכוף. נדרשת מדידה של כל אדם במדינה, ולא תמיד פשוט לגלות את מקורות ההכנסה. לעומת זאת, ארנונה מוטלת על נדל"ן, שקשה להסתירו, ולכן קל לחשב את המס עליו.

בסיסי מס כיום

  • מס על הכנסה - ההכנסה היא הבסיס למס המרכזי והחשוב ביותר מבחינת חלקו מסך הגבייה של המדינה ממסים. בישראל שיעורו עומד באזור ה־55% מסך הכנסות המיסים של המדינה. מיסים אלה כוללים
    • מס הכנסה – מוטל על ההכנסה. בנוסף למיסוי הכנסה של יחידים (כשכירים או כעצמאים) הוא כולל גם:
    • מס מעסיקים – התקיים בישראל בעבר, והוטל על המעסיק לפי גובה השכר ששילם.
    • דמי ביטוח לאומי – מחושבים לפי הכנסתו של היחיד. דמי ביטוח לאומי אינם מס טהור, משום שחלק מהם מזכה את המבוטח בגמלאות (דמי לידה, תגמולי מילואים ועוד) בהתאם לגובה הכנסתו. עם זאת, לבעלי הכנסות גבוהות יש מרכיב של מס בדמי הביטוח הלאומי שהם משלמים.
    • דמי ביטוח בריאות – מחושבים לפי הכנסתו של היחיד. זהו מס ייעודי - הכנסות המדינה ממנו משמשות למימון (חלקי) של מערכת הבריאות.
  • מס על צריכה –
    • מע"מ - מס ערך מוסף. זהו מס המוטל על בסיס צריכה. כלומר, נטל המס הולך ועולה ככל שאנחנו צורכים יותר.
    • מס מכירה – סוג של מס צריכה המוטל על מי שמוכר מוצרי צריכה. בישראל היה מס מכירה במסגרת מיסוי מקרקעין.
    • מס קנייה – בעבר היו מסי קנייה רבים, הם אומנם צומצמו אך עדיין ניתן למצוא דוגמאות רבות, כגון מס על דלק, מס על אלכוהול ועוד. במוצרים אלה משלם הקונה מע"מ ומס קנייה.
    • מכס – מס על צריכה שמקורה בחו"ל.
  • מס רכוש – היום הוא פחות נפוץ מבעבר ומוטל בעיקר ברמה המקומית. מס רכוש מוטל על שווי רכוש או לפי מדד מסוים של שווי רכוש, מאחר שקשה לאמוד שווי מדויק. בישראל הוא מוטל בעיקר בצורת ארנונה, המחושבת לפי גודל הבית ומיקומו. בתים בעלי שווי יותר גבוה חייבים בשיעור ארנונה יותר גבוה. אומנם הארנונה אינה מייצגת מדד מדויק אך היא מספיק מדויקת לצורך גבייה קלה. המס מוטל בעיקר על רכוש שקל לגבות ממנו (אף על פי שלכאורה ניתן לגבות אותו מכל רכוש): בתים, כלי שיט, כלי טיס ועוד.
  • מס ירושה/מס עיזבון – לא קיים בישראל כיום, אך היה קיים עד שנת 1981. שני סוגי מס מאוד דומים המוטלים על העברות בין דוריות ונגבים עם מות המוריש. מס יחסית מקובל במדינות מפותחות. זהו מס שמוטל על כל הנכסים שהמוריש צבר. הטענה בעד מס זה היא שהוא מאוד יעיל למטרת חלוקת העושר בין הדורות. המס בדרך כלל מכוון לעשירון העליון והוא מוטל רק מרמה מסוימת.
  • מס עסקאות – כמעט ולא קיים היום. מס על עצם עשיית העסקה. בעבר היו מטילים את המס דרך בולים שהיו מחויבים לצורך תיקוף חוזה. השריד המשמעותי האחרון מסוג מס זה הוא מס רכישה שמוטל על מי שרוכש נדל"ן, מס על עצם עשיית העסקה והעברת הבעלות במקרקעין.
  • מס פיגוביאני - מס על החצנה (מס זיהום).

כשמדברים על בסיס מס נהוג לדבר על הרחבה או צמצום. כלומר, בסיס המס הוא הדבר שעל פיו אנחנו גובים מיסים, ככל שבסיס המס צר יותר - אנחנו גובים מפחות דברים. למשל, מס הכנסה רק מעבודה ייחשב לבסיס מס הכנסה צר. לעומת זאת, הרחבה של בסיס מס היא לגבות מיותר דברים. לדוגמה, בסיס מס צריכה רחב שמוגדר על כל סוגי הצריכה האפשריים. יש יחס ברור בין רוחב בסיס המס לשיעורי המס, ככל שהבסיס צר יותר אז שיעורי המס יהיו גבוהים יותר, ולהפך. זאת מאחר שרוצים לגבות סכום מסוים לתקציב המדינה, ולכן ככל שגובים על פחות דברים (בסיס מס הכנסה צר) כך צריך לגבות סכומים יותר גבוהים.

שיעור המס

הפעילות הכלכלית שעליה מוטל המס היא בסיס המס. במס הכנסה בסיס המס הוא הכנסה החייבת במס, ובמס ערך מוסף בסיס המס הוא מחירו של המוצר הנרכש. המס מחושב בשיעור מסוים מבסיס המס, ומבחינה זו מבחינים בשלושה סוגים של מס:

מס פרוגרסיבי מס נייטרלי מס רגרסיבי
במיסוי פרוגרסיבי שיעור המס גדל עם הגידול בבסיס המס, משמע העשירים משלמים כמס חלק גדול יותר מהכנסתם מאשר העניים. מס הכנסה בישראל הוא מס פרוגרסיבי. במיסוי נייטרלי שיעור המס אינו תלוי בגובהו של בסיס המס, משמע גם העניים וגם העשירים משלמים אותו שיעור מס. מס ערך מוסף הוא מס נייטרלי מאחר שכולם משלמים אותו שיעור מס.

חלק מהכלכלנים מסווגים מיסים לפי הכנסת הנישום במקום לפי בסיס המס הרלוונטי, ולפיכך מסווגים את מס ערך מוסף כמס רגרסיבי, כי ההוצאות שאדם מוציא ועליהן הוא נדרש להוסיף מס ערך מוסף, אינן גדלות באופן פרופורציונלי יחד עם הכנסותיו.

במיסוי רגרסיבי שיעור המס קטן עם הגידול בבסיס המס. מס כזה נחשב כבלתי צודק, עקב פגיעתו במיעוטי היכולת, ולכן אינו נפוץ[3].

בנוסף לשיטות אלה, ניתן להטיל גם מס גולגולת, בסכום קבוע, ללא תלות בגובהו של בסיס המס. בדומה למס רגרסיבי, גם מס זה מטיל עול גבוה על מעוטי היכולת, ביחס לעול המוטל על שכבות אחרות במס זה, ולכן יש המחשיבים אותו כבלתי צודק.

במדינות רבות קובעי המדיניות נאלצים לקבוע מערכות מיסוי מורכבות, בהשפעת לחצים שונים הפועלים במערכת הפוליטית, המדיניות הכלכלית, וכחלק ממטרות השלטון. לדוגמה, כדי לנתב את הפגיעה בהכנסות של שכבות חלשות, נהוגים מיסים פרוגרסיביים שאינם קבועים אלא פועלים לפי מדרגות מס, כלומר ככל שההכנסה גבוהה יותר המס גבוה יותר.

הבהרות נוספות

מן הבחינה המהותית מס ערך מוסף מתנהג כמס רגרסיבי, שכן הוא מס המוטל על הצריכה וככלל אחוז הצריכה מסך ההכנסה עולה ככל שההכנסה נמוכה יותר. כמו כן, מס בריאות ודמי ביטוח לאומי מהווים מס רגרסיבי (על אף פרוגרסיביות מסוימת בשיעוריהם) שכן הם מוטלים (בעיקר) על הכנסת עבודה ולא על הכנסות הוניות או פיננסיות המאפיינות בעלי הכנסה גבוהה. יש הטוענים שמס רכישה אף הוא מס רגרסיבי שכן הוא אינו מתחשב ביכולת לשלם, עם זאת מס הרכישה מתחשב בשווי המקרקעין ולכן ניתן לטעון שמדובר במס פרוגרסיבי כי ככל שהדירה הנרכשת יקרה יותר, כך גם מיסוי הרוכש גבוה יותר.

מגמות אחרות במחקרי מס בוחנות את הנייטרליות של המס כאחוז המס המשולם מתוך ההכנסה ולא כשיעור מס קבוע. כך למשל, מס רווחי הוןמס שבח מקרקעין) הוא מס נייטרלי במובן זה ששיעור המס בגינו הוא 20% או 25% (כתלות בנסיבות, לא בגובה ההכנסה).

שיטות מיסוי

מס טריטוריאלי מס פרסונלי

מס טריטוריאלי מטיל מס על בסיס מקום הפקת ההכנסה ללא קשר לתושבות.

המס מוטל על כל הכנסה שהופקה בתחומי המדינה, בין אם הופקה על ידי תושב המדינה ובין אם הופקה על ידי תושב חוץ.

מדינה שעיקר תוצרתה מקומית, תעדיף מיסוי טריטוריאלי.

מס פרסונלי מטיל מס על בסיס מבחן התושבות ללא קשר למקום הפקת ההכנסה.

המס מוטל על כל מי שהוא תושב המדינה, בין אם ההכנסה הופקה בתחומי המדינה ובין היא הופקה מחוץ לתחומי המדינה.

מדינה שעיקר תוצרתה משווקת בחו"ל, תעדיף מיסוי פרסונלי.

עקרון בסיסי במיסוי הוא שכל מדינה רשאית להטיל מס על הכנסה שמופקת בתחומה או על הכנסה שמופקת על ידי תושביה. וכך ישראל לא יכולה להטיל מס על תושב סינגפור, או על הכנסה שהופקה באוסטרליה. כדי לעקוף עקרון זה, ניתן לקבוע בחוקי המס שיטת מיסוי כך שגם אם מי שאינו תושב המדינה ישלם בה מס אם שהפיק את הכנסה בשטחה, או לחליפין לגבות מס על הכנסה שהופקה בארץ זרה אם המפיק הוא תושב המדינה.

מדינה בעלת שטחים גדולים כמו האימפריה הבריטית העדיפו לאמץ שיטת מיסוי טריטוריאלית כדי שכל מי שמפיק הכנסה בשטח האימפריה, בין אם הוא תושב האימפריה ובין אם לא, ישלם מס. מנגד, באיים ומדינות קטנות, ניתן להעביר את פס הייצור לחו"ל ולהימנע מתשלום מס מאחר שההכנסה אינה מופק בטריטוריה של המדינה. במקרים כאלה, מדינה תעדיף למסות על בסיס פרסונלי, דהיינו לא משנה היכן הפקת את ההכנסה, מאחר שאתה תושב של המדינה אתה תשלם פה מס. אם האימפריה הבריטית הייתה מיישמת מודל מיסוי פרסונלי, התושבים היו ממשיכים לייצר בשטח האימפריה אבל כדי לחמוק מתשלום מס היו מבטלים את התושבות - והיות והם אינם תושבי המדינה אין הם חייבים במס. ולכן מדינה שעיקר תוצרתה מקומית תעדיף מיסוי טריטוריאלי, ומדינה שעיקר תוצרתה בחו"ל תעדיף מיסוי פרסונלי.

נוצרת בעיה כאשר שתי השיטות מתנגשות ביניהן, תושב מדינה בה המיסוי פרסונלי מבצע עסקה במדינה אחרת בה המיסוי טריטוריאלי, ומחויב במס גם במדינה שלו על הכנסתו ללא קשר למקום הפקתה וגם במדינה בה הופקה ההכנסה משום ששם המס הוא מס על בסיס מקום הפקתה. שתי מדינות שגובות מס על אותה הכנסה ויוצרות כפל מס, דבר המקטין מלכתחילה את הכדאיות הכלכלית בעסקה. לבעיה פתרון בשתי דרכים מרכזיות:

  • פתרון בינלאומי - הסכמים בין מדינות המכונים אמנות למניעת כפל מס המסדירות את זכויות המיסוי של כל מדינה ומדינה. כאשר הנוהל המקובל הוא כי המיסוי יהיה על בסיס טריטוריאלי מלבד מתן שירותים אשר ימוסו על בסיס פרסונלי.
  • פתרון לאומי - דין פנימי של המדינה בחוקי המס שלה בה נקבעים כללים למניעת כפל מס במקרה למדינה אין אמנה למניעת כפל מס עם מדינה מסוימת. בדין הישראלי, לדוגמה, נאמר שאם שולם מס בחו"ל אזי בישראל תשלום המס יבוצע בקיזוז המס שכבר שולם בחו"ל.

בישראל

הטלת המס וגבייתו

בסעיף 1 לחוק יסוד: משק המדינה נקבע: "מיסים, מילוות חובה ותשלומי חובה אחרים לא יוטלו, ושיעוריהם לא ישונו, אלא בחוק או על פיו". בישראל מוטל מגוון רחב של מיסים, על פי חוקים מתאימים, כגון: מס הכנסה על פי פקודת מס הכנסה, מס ערך מוסף על פי חוק מס ערך מוסף, מס שכר ומס שכר ורווח על פי חוק מס ערך מוסף.

מרבית גביית המיסים בישראל מוטלת על משרד האוצר, והוא מבצע זאת באמצעות רשות המסים בישראל, שהוקמה בשנת 2004 על מנת לאחד את כל גופי גביית המיסים הממשלתיים בישראל תחת קורת גג אחת. יוצא דופן בעניין זה מס הארנונה, הנגבה על ידי הרשויות המקומיות.

שיטת המס

סמוך להכרזת המדינה נחקקה פקודת סדרי השלטון והמשפט, שקבעה כי במדינת ישראל ימשיך להתקיים עיקר גופם של החוקים והתקנות הבריטיים שנחקקו בשנות המנדט הבריטי, ובכללם חוקי המיסים, כגון פקודת מס הכנסה. במהלך השנים בוצעו תיקונים רבים בחוקי המיסים, אך שיטת המיסוי נותרה במהותה השיטה הטריטוריאלית.

תהליך הגלובליזציה ותכנוני מס אגרסיביים בשנות ה-90 (מהמפורסמים שבהם היה מכירת כרומטיס תמורת 5 מיליארד דולר בשנת 2000, אשר לא מוסו כלל כיוון שההתאגדות והרישום נעשו בדלאוור ארצות הברית[דרוש מקור]) אילצו את מקבלי ההחלטות לבצע מהפך בתפיסת מס ההכנסה בישראל. מאחר שגם לשיטה הטריטוריאלית וגם לשיטה הפרסונלית יש חסרונות רבים, הוחלט לאמץ שיטה משולבת, המקטינה את היכולת להימנע מתשלום מס. משנת 2003 נהוגה בישראל "השיטה המשולבת": כל הכנסה שהופקה או נצמחה בישראל חייבת במס הכנסה בישראל, וכל הכנסה שהופקה על ידי תושב ישראל, גם אם הופקה בחו"ל, חייבת במס בישראל. השיטה המשולבת מאפשר למדינה למסות כל מי שהפיק את הכנסה בישראל, גם אם מדובר בתושב חו"ל, ובמקביל למסות תושבי ישראל שהפיקו את הכנסתם מחוץ לישראל.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מיסוי בעולם העתיק, אוניברסיטת פנסילבניה אלמנח, כרך 48, עמוד 28, 2 באפריל 2002
  2. ^ ספר בראשית, פרק מ"ז, פסוק כ"ד
  3. ^ מס רגרסיבי, באתר "מעות"
אינדיאנה

אינדיאנה (באנגלית: Indiana להאזנה (מידע • עזרה)) היא מדינה במערב התיכון של ארצות הברית. בירתה והעיר הגדולה ביותר בה היא אינדיאנפוליס. פירוש השם אינדיאנה הוא "ארץ האינדיאנים".

צפון מערב המדינה יושב בהתחלה על ידי מתיישבים שנדדו מערבה מאזור ניו אינגלנד וניו יורק, מרכז המדינה יושב בעיקר על ידי מתיישבים מאוהיו בעוד שדרום המדינה יושב בעיקר על ידי מתיישבים שהגיעו מטנסי ומקנטקי.

אינדיאנה מחזיקה בכלכלה מגוונת עם תל"ג של 341.9 מיליארד דולר בשנת 2016.

באינדיאנה שוכנות מספר מטרופולינים שאוכלוסייתן גדולה מ-100,000 איש, ועוד מספר ערים תעשייתיות. הגדולות ביותר (לא כולל את עיר הבירה, מדרום לצפון): אוונסויל, בלומינגטון, טרה הוט, אנדרסן, לפאייט, מנסי, פורט ויין, סאות בנד, גרי והמונד.

אינדיאנה היא ביתן של מספר קבוצות ספורט מקצועניות, כולל את אינדיאנפוליס קולטס מה-NFL, אינדיאנה פייסרס מליגת ה-NBA ואינדיאנה פיבר מליגת ה-WNBA (כולן משחקות בעיר הבירה).

אמצעי שליטה

אמצעי שליטה הם אמצעים הנותנים למחזיק בהם את הכוח, או הסמכות, להורות על או למנוע פעילות מסוימת בתאגיד. בחברות פרטיות, פעמים רבות מדובר בהחזקה של יותר מ-51% ממניות החברה, אך בחברות ציבוריות האחוז יכול להיות נמוך הרבה יותר.

גולגולת

גֻּלְגֹּלֶת (TA: Cranium) היא מבנה אנטומי העשוי עצם ושבתוכו נמצא המוח ביצורים בעלי חוליות, ובכללם האדם. בעלי גולגולת היא תת-מערכה של מיתרניים המתאפיינים, כמשמעות השם, בקיום גולגולת של עצם או סחוס.

הגולגולת מגינה על המוח מפני פגיעות. התפתחותה האבולוציונית של הגולגולת אפשרה במקביל למוח לגדול ולהתפתח במרוצת הדורות, וכתוצאה מזאת - אפשרה ליצורים להפוך מפותחים ונבונים יותר. התפתחות הגולגולת אפשרה גם התפתחות משופרת של כל האיברים והמבנים המצויים בַפּנים: העיניים, הפה, השיניים, האף. הגולגולת מהווה נקודת משען וחיבור לשרירים המפעילים איברים אלו.

הגולגולת היא המבנה המוכר ביותר בשלד האדם, ולפיכך המזוהה ביותר עם מוות. סמלים ושלטים רבים הבאים להזהיר מפני סכנה מציגים באופן מסורתי תמונה של גולגולת (ראו גולגולת (סמל)).

האי מאן

האי מאן (באנגלית: Isle of Man, במאנית: Ellan Vannin) הוא אי הממוקם בים האירי, במרחק שווה בין בריטניה ואירלנד.

האי הוא חלק משטחי החסות של הכתר הבריטי (Crown dependency), ואינו שייך לממלכה המאוחדת. אין לו ייצוג בפרלמנט הבריטי, אך ענייני החוץ והביטחון שלו מנוהלים על ידי בריטניה. האי אינו שייך לאיחוד האירופי. הפרלמנט המאני, טינוואלד (Tynwald), נחשב לפרלמנט העתיק בעולם, אשר עדיין קיים (למרות שפרלמנטים נוספים בעולם טוענים לתואר זה).

שטחו של האי 572 קמ"ר, ואוכלוסייתו מנתה בשנת 2011 84,497 תושבים (כשליש מהם בדאגלס, עיר הבירה). תושבי האי דוברי אנגלית. כ-300 תושבים דוברים מאנית, שפה קלטית הקרובה לאירית. השפה נכחדה כשפת אם במהלך המאה ה-20, וכעת ישנם מאמצים להחיותה. האי מאן הוא אחד מהאומות הקלטיות.

חלק נכבד מהכנסות האי נובעות מהיותו מקלט מס.

ביוזמת אלן בל, השר לפיתוח כלכלי של האי מאן, אין באי מס חברות, מס רווחי הון, מס רכוש, מס ירושות או מס ביול. מס ההכנסה עומד על 20% למיליון הדולרים הראשונים בשנה. כל הכנסה אישית מעבר למיליון דולר פטורה ממס. ממשלת האי מתירה להעביר כספים בין חברות ללא פיקוח, ורשות ניירות ערך שלו אינה מחייבת לבצע אסיפות שנתיות לבעלי המניות ואינה מגבילה תשלומי דיבידנדים. פרנסת הממשלה מגיעה ממס של 10% על רווחי הבנקים וחברות הפיננסים באי, שנהנות מ־11 אלף החברות שרשומות בו, ושבזכותן מגזר הבנקאות באי ניצל מכל פגע במשבר האחרון. התוצאה היא כלכלה שצומחת זה 26 שנים רצופות, ובעשור האחרון בקצב של 8%–10% בשנה. את המגמה מוביל המגזר הפיננסי. שיעור האבטלה עומד על כ־2%. דירוג האשראי של האי נשמר זה שנים על AAA נקי - זהה לזה של שווייץ, והאי מופיע במקומות גבוהים ברשימות המדינות הטובות ביותר ליזמים והתחרותיות ביותר מבחינה כלכלית.באי מאן מתקיים מדי שנה אירוע בינלאומי הכולל מספר מרוצי אופנועים ומושך אליו צופים רבים מרחבי העולם. המרוץ המכונה 'TT' (מלשון Tourist Trophy) מתקיים כבר מתחילת המאה ה-20 ונחשב למעשה לאחד המרוצים הוותיקים שעדיין מתקיימים ברצף. בשנת 2007 התקיים המרוץ בפעם ה-100.

בתקופת מלחמת העולם השנייה ומעט לאחריה שימש חלק מהאי (בעיקר במלונות של הטיילת מול הים) כמחנה לפליטים שהגיעו לבריטניה מארצות אויב. בעיקר הושמו במחנה הסגר זה אנשים שנחשדו כמשתפי פעולה עם השלטון הנאצי. כצפוי, רוב המהגרים היו יהודים שברחו מהנאצים. מחנה ההסגר הפך עם הזמן למרכז תרבותי וחינוכי, ובתקופות מסוימות, שהו במחנה גם פרופסורים מאוניברסיטאות מרכז אירופאיות ודיקנים מאוקספורד וקיימברידג' שנמלטו מאירופה. המהגרים היהודים הקימו במחנה בית ספר וגם "אוניברסיטה".

הוצאת ראובן מס

הוצאת ראובן מס היא הוצאת ספרים עברית.

את ההוצאה ייסד ראובן מס בשנת 1927, לאחר שרכש הוצאת ספרים עברית בברלין, בשם "ילקוט".

בשנת 1933, עם עליית הנאצים לשלטון, נמלט ראובן מס לארץ ישראל והקים את ההוצאה בירושלים. עם נפילת בנו, דני מס, מפקד מחלקת הל"ה, בשנת 1948 ייסד לזכרו את סדרת הספרים "ספריית דני למדע פופולרי", בה יצאו 84 ספרים בענפי מדע שונים.

ההוצאה מתמקדת בספרי עיון בהגות יהודית ולימודי ארץ ישראל, לשון עברית, אמנות פלסטית, לוחות שנה ועוד. בנוסף משמשת ההוצאה כמרכז איתור והפצה של ספרים עבריים וכתבי עת לתפוצות.

מאז שנות ה-70 מנהל את ההוצאה נכדו של ראובן, אורן מס, בנו של יונתן מס.

השתמטות ממס

השתמטות ממס (או התחמקות ממס או העלמת מס) היא עריכת צעדים בלתי חוקיים שמטרתם הקטנת גובה המס (להבדיל מהימנעות ממס, שעניינה דרכים חוקיות להקטנת גובה המס).

בחוק הישראלי השתמטות ממס היא עבירה פלילית שעונשה מאסר, אך רבים מתייחסים אליה כנורמטיבית.

התרמה

התרמה היא פעולה לשם איסוף תרומות, כלומר בקשת כסף, מזון או ציוד מאדם או מארגון.

לעיתים אדם תורם מיוזמתו, למשל לאות תודה או הוקרה למקבל התרומה, אך בתרומות כאלה לא די, וארגונים שחלק מתקציבם (או כולו) נובע מתרומות, עוסקים, בדרכים שונות, בפעולות התרמה, שמטרתן להגדיל את היקף התרומות הניתן.

חנינה

חנינה היא צעד שבו הגוף המוסמך (על-פי רוב ראש מדינה, דהיינו נשיא או מלך) מוחל לאדם שנאשם או הורשע בפלילים ומבטל בכך כל הליך משפטי רלוונטי, בין של חקירה, משפט או מאסר. בדרך כלל, החנינה מאפשרת לאסיר לצאת מהכלא, אך לעיתים היא כוללת רק הפחתה במידת העונש. לעיתים, החנינה כוללת לא רק ביטולו של עונש, אלא אף את ביטולה של העבירה ומחיקתה מהרישום הפלילי. על-פי רוב, סמכותו של ראש המדינה לתת חנינה היא מוחלטת, סופית, ולא נתונה לערעור. מסיבה זו, במדינות רבות מגבילים אותה על ידי כך שמחייבים כתנאי נוסף גם את הסכמתה של ועדה מיוחדת או של שר המשפטים (או שניהם). במדינות פדרטיביות, הנשיא נותן חנינה למי שעברו על חוקים פדרליים ואילו המושלים נותנים חנינה על כל פשע אחר. חנינה המונית נקראת אמניסטיה (Amnesty).

מונקו

נסיכות מונקו (בצרפתית: Principauté de Monaco, קרי: "פְּרָנְסִיפּוׁטֶה דה מונקו", במונגאסקית: Principatu de Munegu) היא נסיכות המהווה עיר מדינה באירופה. מונקו שוכנת בריביירה הצרפתית, בקרבת הגבול עם איטליה. העיר העתיקה של מונקו ואזורים שנבנו בתקופות מאוחרות יותר נכללים בטריטוריה של מונקו.

מונקו נמצאת במקום השני בעולם (אחרי קריית הוותיקן) ברשימת המדינות העצמאיות בעלות השטח הקטן ביותר. תחום שיפוטה משתרע על פני 2.02 קילומטר רבוע בלבד, ונכון לשנת 2015 היא המדינה הצפופה ביותר בעולם, עם אוכלוסייה של 38,300 תושבים, כ-19,000 נפש לקמ"ר.

מוסד ללא כוונת רווח

מוסד ללא כוונת רווח (מוכר גם בראשי התיבות - מלכ"ר) הוא ארגון שמטרתו איננה צבירת רווחים לבעליו, אלא קידום מטרות שונות שאינן עסקיות. מטרתו של מלכ"ר היא לעודד, לסייע, לעזור, ולממן את המטרה לשמה הוא הוקם. השימוש במושג מלכ"ר הוא בעיקרו למטרות מיסוי: כללי המיסוי של מלכ"ר שונים מאלה של גוף הפועל למטרת רווח.

מונחים שכיחים נוספים לתיאור מלכ"ר הם אלכ"ר - ארגון ללא כוונת רווח, או המונח המקביל באנגלית - N.P.O. - Non Profit Organization.

קטגוריות עיקריות של מלכ"רים:

המגזר הממשלתי: משרדי הממשלה וגופים אחרים המשמשים את הממשלה, כגון צבא, משטרה ורשויות ממשלתיות

מגזר הרשויות המקומיות, הפועל בקשר הדוק עם המגזר הממשלתי

המגזר השלישי: ארגונים שאינם נכללים בשתי הקטגוריות הקודמות, ופועלים במגוון רחב של תחומים כמו אמנות, ספורט, דת, פוליטיקה, מחקר, צדקה לנזקקים, סיוע לאוכלוסיות מוגדרות ועוד

חברה לתועלת הציבור

הקדש ציבורי (מוקם על פי כתב הקדש בהתאם לחוק הנאמנויות 1979 על ידי אדם המקדיש נכס למטרה ציבורית)אף שמלכ"ר פועל ללא כוונת רווח, וכל הכנסותיו משמשות למימון פעולתו, עלול להיווצר בו רווח (עודף של הכנסות על ההוצאות). רווח זה נצבר לנכסי המלכ"ר, ובניגוד לגוף הפועל למטרת רווח, אין לחלק רווח זה לבעלים.

מכס

מכס הוא מס המוטל על יבוא או יצוא של סחורות.

מס הכנסה

מס הכנסה הוא מס שמטילה מדינה על ההכנסה של תאגיד ושל יחיד. חוקי המס מתירים לנכות מההכנסה הוצאות שהוצאו בייצורה, כך שלמעשה המס מוטל על הרווח. בנוסף לניכויים של הוצאות המותרות בניכוי, לעיתים ניתן לקזז הפסדים משנים קודמות או לנצל פטורים. במקרה זה המס מוטל על "ההכנסה החייבת" - כלומר, הכנסה לאחר ניכויים, קיזוזים ופטורים המותרים על פי החוק. פעמים רבות זהו מס פרוגרסיבי, כלומר שיעורו עולה עם עליית ההכנסה החייבת.

עבודת כפייה

עבודת כפייה היא עבודה, לעיתים קשה ומאומצת, אשר מבוצעת בתנאים קשים על ידי עובדים שאולצו לכך כצורה של מס (בעיקר בעת העתיקה) או באיומי אלימות, מאסר או אף מוות.

עבודת כפייה מתבצעת לרוב בין כותלי כלא, או במחנה המיועד לכך ונקרא "מחנה עבודה".

עורך דין

עורך דין (בראשי תיבות: עו"ד) הוא אדם המורשה לעסוק בעריכת דין ובמתן ייעוץ משפטי, לאחר שלמד משפטים.

באנגליה (ובמדינות אחרות בהן שיטת המשפט שאובה מהמשפט האנגלי, כגון אוסטרליה) מקובלת הפרדה בין עורך דין המופיע בבית המשפט (barrister) ובין עורך דין העוסק בכל פעילות משפטית אחרת (solicitor). הפרדה זו אינה נהוגה בישראל, וכל עורך דין רשאי לעסוק בשני סוגי הפעילות. למרות ההבחנה, בישראל עורך דין המופיע בבית המשפט ומייצג את לקוחותיו שוטח את טענותיו או תביעותיו ומבקש מבית המשפט להכריע בסוגיה. הופעה בבית המשפט מוגדרת "ליטיגציה", אם בתחום האזרחי, הפלילי, או המנהלי.

בקרב עורכי הדין מקובלת התמחות לתחומים ספציפיים של המשפט, כגון דיני עבודה, דיני מיסים, משפט מסחרי, משפט פלילי וכו'. משרד גדול לעריכת דין מעסיק לעיתים עורכי דין בעלי מגוון התמחויות, כדי לספק קשת שלמה של שירותים ללקוחותיו; עם זאת, ישנם משרדים גדולים המתמחים בתחום מסוים.

עושר

עושר פירושו הון ורכוש רב. במשמעותו הבסיסית מתייחס העושר לאדם, ואדם עשיר הוא מי שלרשותו הון ורכוש רבים במידה ניכרת מהנדרש לקיומו. במשמעות רחבה יותר מתייחס המושג לקבוצה רחבה יותר של אנשים, כגון קהילה עשירה או תאגיד עשיר, ובמשמעות זו מדובר בקבוצה שעומדים לרשותה הון ורכוש רבים. בהשאלה משמש המושג לתיאורו של שפע, לא בהקשר של הון, למשל ציור עשיר בצבעים, צליל עשיר וכדומה.

עסק

עסק הוא ארגון הפועל לשם השגת רווח לבעליו. עוסק הוא מי שמעניק שירותים או מוכר טובין, נכסים ומקרקעין. בית עסק הוא המקום בו פועל העסק והוא מחויב ברישיון בהתאם לסוג בית העסק.

עסק הפועל בביתו הפרטי של העוסק הוא עסק ביתי, אם כי לעיתים זהו שימוש חורג או שימוש מעורב בבית. שימושים כאלו דורשים אישור, ויש רשויות שנוטות להקל עם אישור כזה. עסק וירטואלי הוא עסק המספק שירותים או מוכר מוצרים ונכסים באמצעות אתר אינטרנט.

עסקים קטנים לרוב מקיימים שילובים שונים של עסקים ביתיים, וירטואליים ובתי עסק. בעסקים בינוניים וגדולים לרוב קיים שילוב של בית עסק ועסק וירטואלי.

עסק נוסד על מנת לבצע פעילויות כלכליות למטרת רווח. כלומר, מטרתו של בעל העסק והעסק כולו היא החזר כספי בעבור עבודה והון שמושקעים בעסק.

אדם שפעילותו ממוקדת בהקמה ובניהול של עסק (או עסקים) מכונה איש עסקים, אדם העוסק במתן שרותי ייעוץ בתחום תכנון, קביעת מדיניות וליווי פעילויות עסקיות הוא יועץ עסקי.

הכנסה מעסק חייבת במס הכנסה (בישראל: לפי סעיף 2(1) לפקודת מס הכנסה).

פקודת מס הכנסה

פקודת מס הכנסה היא החוק שמכוחו נגבה בישראל מס הכנסה. המילה "פקודה" בשם החוק משקפת את מקורו - החוק נחקק על ידי שלטון המנדט הבריטי בשנת 1941, ומאז עבר שינויים רבים. בגביית המס עוסקת רשות המסים בישראל.

רשות המסים בישראל

רשות המסים בישראל היא גוף ממשלתי הפועל במסגרת משרד האוצר ועוסק בגביית מיסים בישראל.

הרשות הוקמה ב-1 בספטמבר 2004, בעקבות החלטה של ממשלת ישראל לאחד את האגפים לגביית מיסים - אגף מס הכנסה ומסוי מקרקעין, אגף המכס ומע"מ ושע"ם (שירות עיבודים ממוחשבים). המטרה הייתה "לאחד את ניהול נושא גביית המיסים תחת מנהל ראשי אחד ולהסמיך אותו על פי חוק להפעיל את חוקי המס הרלוונטיים".

תושב

תושב הוא אדם המתגורר במקום מסוים: במדינה, ברשות מקומית, בשכונה וכדומה. היותו של אדם תושב מקנה לו זכויות ומטילה עליו חובות. להבדיל מאזרחות, שהיא מעמד פורמלי, על-פי רישום מתאים, תושבות היא מאפיין פחות פורמלי, הנקבע לא רק לפי רישום, אלא בעיקר לפי המציאות בשטח - המקום שבו האדם מתגורר.

תושבות חברתית, היא הכרה של רשויות המדינה באדם כתושב לצורך זכויות חברתיות מסוימות, אף אם איננו מוכר כתושב על ידי משרד הפנים.

התושבות החברתית (Social Residency) נקראת לעיתים גם "תושבות סוציאלית". המדובר במעמד אשר מכוחו זכאי הפרט לזכויות חברתיות בלבד (כגון שרותי בריאות ורווחה), זאת בשונה מאזרחות (Citizenship) או תושבות קבע (Residency) המקנות למחזיק בהן גם זכויות פוליטיות (הזכות להמשיך להתגורר במקום).

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.