מנשביקים

המֶנְשֶבִיקיםרוסית: Меньшевики) היו תנועה ברוסיה בראשית המאה ה-20, שנוצרה כתוצאה מפירוד בשורות המפלגה המהפכנית מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית (ר.ס.ד.ר.פ). בשנת 1903, בכינוס מפלגת העובדים הסוציאל-דמוקרטית, נחלקו הידידים הטובים ולדימיר איליץ' לנין ויוליוס מרטוב בדעותיהם לגבי השאלה מי ראוי להיות חבר מפלגה. בכנס נערכו הצבעות בכל מיני סעיפי תקנון וחברי הפלג של לנין, שהיו מיעוט בין חברי המפלגה, ניצחו במספר גדול יותר של הצבעות, משום ששבעה מצירי הפלג של מרטוב היו נוכחים בהצבעות. חמישה מבין הצירים הנעדרים, היו צירי הבונד אשר עזבו את הקונגרס במחאה על הפלת ההצעה שלהם למנה פדרטיבי למפלגה. בעקבות זאת קראו לעצמם בני הפלג של לנין בשם בולשביקים (חברי סיעת הרוב) וכינו את סיעת מרטוב בשם מנשביקים. שמות אלה, אף על פי שלא שיקפו את האמת המספרית, דבקו בסיעות והפכו לעובדה היסטורית.

במהפכת 1905 פנו המנשביקים שמאלה, התקרבו מאוד לבולשביקים ועברו לשיתוף פעולה הדוק עימם. אחרי כישלון המהפכה חל פילוג מסוים אצל המנשביקים, כשהחלק הימני של סיעתם פרש והצטרף למפלגות אחרות שפעלו באופן חוקי. פתיחת מלחמת העולם הראשונה הביאה פילוג נוסף במחנה המנשביקים, בין הרוב, שוללי המלחמה, ובין התומכים בה מטעמים לאומיים. עם פרוץ מהפכת פברואר 1917 נוצר פילוג נוסף בין תומכי המשך המלחמה, כדי להגן על המהפכה, ובין מתנגדיה. מרטוב, שהתנגד לשיתוף פעולה עם הימין, שב לרוסיה, אך איחר את המועד ובינתיים חלק מהמנשביקים הצטרפו לממשלה. הפילוגים השונים הביאו להחלשת כוח המנשביקים ובבחירות לאספה המכוננת ב-1918 (אחרי המהפכה בהנהגת הבולשביקים) קיבלו המנשביקים רק 3% מקולות המצביעים לעומת 20% שקיבלו הבולשביקים. במקביל הפילוג במפלגה נהפך לסופי והבולשביקים הקימו מפלגה חדשה שעם הזמן צמחה למפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות.

עם פרוץ מלחמת האזרחים ברוסיה אחרי מהפכת אוקטובר, תמכו מרבית המנשביקים המונהגים על ידי מרטוב בממשלה הקומוניסטית, אך סירבו לנתק את הקשרים שהיו להם עם הענף הימני של מפלגתם, מה שהוביל לצנזורה על בטאונם. בשנת 1922 פעילותם למעשה נאסרה ובשנת 1929 גם הופסקה פעילותם המחתרתית.

Mensevikii
מנהיגי תנועת המנשביקים, סטוקהולם, 1917

המנשביקים והבולשביקים

המנשביקים והבולשביקים היו לשני צדדים בסוציאליזם המרקסיסטי שהתפתח ברוסיה. לקראת סוף המאה ה־19 נוצרו ברוסיה מועדונים סוציאליסטים רבים, אשר החליטו להתמזג למפלגה אחת לשם תיאום טוב יותר של פעולותיהם. בכנס של המפלגה המאוחדת, אשר הוחלט שתיקרא "מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית", בשנת 1903, נפלה מחלוקת בין לנין, שרצה שהמפלגה תהיה קטנה, מאורגנת ושתהליך קבלת ההחלטות יהיה שמור לקבוצה קטנה של "מהפכנים מקצועיים", לבין מרטוב שרצה שהמפלגה תהיה פתוחה יותר לחברים כדוגמת המפלגות הסוציאל־דמוקרטיות באירופה. בהצבעה על מחלוקת זו זכו לנין וסיעתו לרוב. לכן נקראו מאז "בולשביקים" (סיעת הרוב). סיעתו של מרטוב נקראה, בהתאמה, סיעת ה"מנשביקים" (אנשי המיעוט). הבולשביקים הונהגו על ידי לנין, שהוגלה לשווייץ. באוקטובר 1917 השתלטו הבולשביקים על הסובייטים (מועצות חיילים ופועלים), והקימו את ברית המועצות.

ראו גם

1920 ברוסיה

1920 ברוסיה הייתה השנה בה השלטון הסובייטי במוסקבה חגג את השנה השלישית למהפכת אוקטובר.

אדולף יופה

אדולף יופה (ברוסית: Адольф Абрамович Иоффе‏ (10 באוקטובר (הלוח היוליאני, 22 באוקטובר לפי הלוח הגרגוריאני) 1883 סימפרופול - 17 בנובמבר 1927 מוסקבה) מהפכן יהודי רוסי, בן בריתו של לאון טרוצקי ומראשי משרד החוץ הסובייטי.

אנדריי וישינסקי

אנדריי ינוארביץ' וישינסקי (ברוסית: Андре́й Януа́рьевич Выши́нский) ‏ 10 בדצמבר (לפי הלוח הישן 28 בנובמבר) 1883, אודסה - 22 בנובמבר 1954 בניו יורק) היה שופט רוסי וסובייטי ומאוחר יותר דיפלומט. שירת כשר החוץ הסובייטי מ-1949 עד 1953.

וישינסקי היה ממוצא פולני, דיבר מעט אנגלית וצרפתית משובחת.

הוא נעשה מנשביק ב-1903 ובשנת 1917 חתם על הפקודה לאסור את לנין לפי החלטת ממשלת המעבר הרוסית.

בשנת 1920 הצטרף לבולשביקים. בשנת 1928 הוא היה יושב ראש מושב מיוחד של בית משפט עליון במסגרת משפט שכטי ובשנת 1930 במשפט מפלגת התעשייה. בשנת 1935 נעשה התובע הכללי של ברית המועצות, ההוגה המשפטי של הטיהורים הגדולים של סטלין. הוא נתן תוקף חוקי תאורטי לטיהורים תחת סעיפי אישום בבגידה. אחד העקרונות של התאוריה של וישינסקי היה שהחוק הפלילי הוא כלי שרת של מאבק המעמדות.

המונוגרפיה שלו שהצדיקה חקיקה זו, "תאוריה של הוכחות משפטיות במערכת הצדק הסובייטי", זיכתה אותו בפרס סטלין לשנת 1947.

וישינסקי היה התובע במשפטי הראווה העיקריים בתקופת הטיהורים הגדולים שכונו בשם "משפטי מוסקבה", ובתפקידו זה רמס את קורבנותיו חסרי ההגנה ברטוריקה שנונה ואכזרית. דווקא בעיניו של היטלר נשא חן תפקודו של וישינסקי כתובע והוא אמר על השופט הנאצי רולנד פרייזלר, מי שדן בפראות ובארסיות את מתנגדי המשטר ואת קושרי קשר העשרים ביולי, כי "הוא הווישינסקי שלנו".

ביוני 1940 נשלח וישינסקי לרפובליקה של לטביה כדי לפקח שם על הקמת משטר בובות ועל סיפוח המדינה לברית המועצות. מאוחר יותר, ב-1945, סייע לכונן משטר קומוניסטי שעלה לשלטון ברומניה.

וישינסקי היה אחראי להכנות הסובייטיות למשפטים של פושעי המלחמה הגדולים על ידי בית הדין הצבאי הבינלאומי (משפטי נירנברג) ב-1946.

בשנים 1939 עד 1944 כיהן כסגן ראש הממשלה, ב-1940 עד 1949 כסגן הקומיסר לענייני חוץ, ובשנים 1949 עד 1953 כשר החוץ. היה חבר האקדמיה הסובייטית למדעים משנת 1939 ונציג קבוע של ברית המועצות באומות המאוחדות.

וישינסקי מת בניו יורק. גופתו הועברה למוסקבה, שם נקבר בחומת הקרמלין.

כחלק מהדה-סטליניזציה בסוף שנות ה-50 משפחתו הפסיקה לקבל הטבות מהמשטר וספריו הפסיקו להיות חומר לימוד בנושא משפטי באוניברסיטאות.

בולשביזם

בולשביזם (ברוסית: большевики), היא צורת ההתנהלות של הקומוניסטים ברוסיה בין 1903 ל-1917. במובן הרחב זהו כינוי המשמש, לעיתים ככינוי גנאי, לכל סוג של קומוניזם וסוציאליזם.

גאורגי פלחנוב

גאורגי ולנטינוביץ' פְּלֵחַנוֹב (בכתב רוסי: Георгий Валентинович Плеханов;‏ 29 בנובמבר (כך על פי הלוח היוליאני, שנהג ברוסיה בזמנו; על פי הלוח הגרגוריאני: 11 בדצמבר), 1856, גודלובקה, האימפריה הרוסית – 30 במאי 1918, טריוקי, פינלנד, כיום ברוסיה) היה מהפכן רוסי, תאורטיקן מרקסיסטי וממנהיגי המנשביקים. נחשב לאבי המרקסיזם ברוסיה.

פלחנוב היה נרודניק מראשי ארגון "זמליה אי ווליה" ("אדמה וחופש"). לאחר שהיגר מרוסיה בשנת 1880 יצר קשרים עם התנועה הסוציאל-דמוקרטית במערב אירופה, והחל לקרוא את כתבי קרל מרקס ופרידריך אנגלס. בעקבות הקריאה זנח את הנרודניקיות והיה למרקסיסט מושבע. בשנת 1883 ייסד בשווייץ את הקבוצה "האמנציפציה של העבודה", שעסקה בהפצת המרקסיזם בין הגולים הרוסים. לאחר שהקבוצה התפרקה הצטרף ל"מפלגה הסוציאל-דמוקרטית של העבודה ברוסיה", ובמסגרת זו פגש את לנין ושיתף פעולה איתו תקופת מה.

ב-1892 פרסם את המאמר "על מטרות הסוציאליסטים במאבקם נגד הרעב ברוסיה", שבו הטיף להתאגדות בקנה מידה גדול של הפועלים (אגיטציה) על בסיס צורך כלכלי, במקום הגישה שרווחה עד תקופתו, של עבודה בקבוצות קטנות (חוגים).

בשנת 1903, לאחר הפיצול בקונגרס השני של המפלגה, הצטרף פלחנוב לפלג המנשביקים. במהלך מלחמת העולם הראשונה החזיק בדעה שיש להמשיך במלחמה עד לניצחון על גרמניה, והציג בכך עמדה לאומית, מנוגדת לעמדה הקוסמופוליטית של הבולשביקים בהנהגת לנין.

זמן קצר לאחר מהפכת פברואר שב לרוסיה לאחר שעזב אותה 37 שנים קודם לכך. יחד עם ורה זסוליץ' ולב דייטש תמך בשיתוף פעולה עם הממשלה החדשה והמשך השתתפות המדינה במלחמת העולם הראשונה. אך לא היה לו שום תפקיד רשמי.

לאחר מהפכת אוקטובר עזב שוב לנוכח עוינות הבולשביקים. הוא מת ממחלת השחפת בטריוקי, אז בפינלנד (כיום זלנוגורסק, סנקט פטרבורג, רוסיה).

גיאורגי צ'יצ'רין

גיאורגי ואסילייביץ' צ'יצ'רין (ברוסית: Георгий Васильевич Чичерин‏ (12 בנובמבר (הלוח היוליאני, 24 בנובמבר לפי הלוח הגרגוריאני) 1872 - 7 ביולי 1936) היה דיפלומט רוסי

וסובייטי, שר החוץ של ברית המועצות בשנות ה-20 של המאה ה-20.

גיאורגי צ'יצ'רין נולד באחוזה משפחתית במחוז טמבוב למשפחה אצילה. אימו הייתה ממשפחת גרמנים-בלטים וקרובי משפחתה רבים היו דיפלומטים. המשפחה הייתה דתייה מאוד.

בשנים 1891-1896 צ'יצ'רין למד באוניברסיטת סנקט פטרבורג בפקולטה לפילוסופיה והיסטוריה. בשנת 1897 הוא החל לעבוד במשרד החוץ הרוסי, בו עבד גם אביו.

צ'יצ'רין מאוד אהב מוזיקה ותרם רבות להכרת יצירות של ריכארד וגנר ופרידריך ניטשה ורוסיה. בשנת 1904 הוא התקרב למנשביקים ונסע לגרמניה למרות שבאופן רשמי היה בשרות משרד החוץ.

בשנת 1905 צ'יצ'רין הצטרף באופן רשמי למפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית. הוא היה פעיל במנגנון המפלגתי ובשנת 1907 השתתף בוועידת המפלגה בלונדון. בשנת 1907 הוא נעצר בברלין עקב שימוש בדרכון מזויף. בסופו של דבר הוא הועבר לצרפת.

לקראת תחילת מלחמת העולם הראשונה צ'יצ'רין עבר ללונדון. צ'יצ'רין נבחר ליושב ראש הוועדה לעזרה למהפכנים העצורים בכלא הרוסי. בראשות צ'יצ'רין הארגון הפך להיות למוסד תעמולה נגד מדיניות השלטון הרוסי.

לאחר מהפכת פברואר צ'יצ'רין ארגן מעבר מהפכנים גולים לרוסיה. ב-22 באוגוסט 1917 הוא נעצר, אך שוחרר תוך זמן קצר. בינואר 1918 הוא חזר לרוסיה הסובייטית ומונה לסגן שר החוץ לב טרוצקי.

הנריק ארליך

הנריק (הרש וולף) ארליך (בפולנית: Henryk Ehrlich; ‏1882 לובלין - 1942 סמרה) היה פעיל בבונד ואחד ממארגני הוועד היהודי האנטי פשיסטי.

ולדימיר איליץ' לנין

ולדימיר אִילִיץ' אוּליַאנוֹב (ברוסית: Влади́мир Ильи́ч Улья́нов להאזנה (מידע • עזרה) ‏; 10 באפריל 1870 (כך על פי הלוח היוליאני שהיה נהוג ברוסיה בזמנו; על פי הלוח הגרגוריאני: 22 באפריל)‏ – 21 בינואר 1924), הידוע בכינוי לֶנִין (Ленин), היה מהפכן רוסי ואידאולוג מרקסיסטי, מנהיג מהפכת אוקטובר ב-1917 ומייסד ברית המועצות. הנהיג את המדינה הסוציאליסטית בשנותיה הראשונות והיה בעל השפעה מכרעת על התפתחותה.

לנין נודע כסופר מרקסיסטי פורה במיוחד וכנואם מצטיין שהותיר השראה רבה על סובביו. האידאולוגיה שפיתח, שזכתה לכינוי "לניניזם", השפיעה רבות על החשיבה המרקסיסטית בדורות הבאים, והמהפכה הקומוניסטית שהנהיג הייתה לאחד מהאירועים המעצבים של המאה העשרים.

ורה זסוליץ'

ורה איוואנובנה זָסוּלִיץ' (ברוסית: Вера Ивановна Засулич;‏ 8 באוקטובר 1849 – 8 במאי 1919) הייתה מהפכנית, מבקרת ספרות וסופרת רוסייה.

יולי מרטוב

יוּלי (יוּליוּס) אוֹסיפּוֹביץ' מַרטוֹב (ברוסית: Юлий Осипович Мартов, בכתיב ארכאי: Мартовъ; נולד צֶדֶרבּוים, Цедербаум; כתב בפסבדונים לֵב מרטוב, Лев Мартов;‏ 24 בנובמבר 1873 (על פי הלוח היוליאני: 12 בנובמבר)‏ – 4 באפריל 1923) היה מהפכן יהודי רוסי, מנהיג המֶנשֶביקים.

לב דייטש

לב (לֶיְיבּ, לֶאוֹ) גריגורייביץ' דֶיְיטש (נכתב לעיתים דייץ'; גם דוֹיְטְש; ברוסית: Лев Григорьевич Дейч;‏ 26 בספטמבר 1855, טולצ'ין, מחוז פודוליה, האימפריה הרוסית – 4 באוגוסט 1941, מוסקבה, ברית המועצות) היה מהפכן רוסי ממוצא יהודי, נרודניק ולאחר מכך בין מנהיגי המנשביקים.

לובוב אקסלרוד

לובוב (אסתר) איזקובנה אקסלרוד (רוסית: Любо́вь (Эмтер) Исаа́ковна Аксельро́д;‏ 1868 פלך וילנה - 5 בפברואר 1946 מוסקבה) הייתה מהפכנית יהודיה רוסית, פילוסופית, חוקרת ספרות ופובליציסטית. כינויה הספרותי היה "אורתודוקס".

מהפכת 1905

מהפכת 1905 הייתה ניסיון כושל של סוציאליסטים וליברלים להפיל את שלטון הצאר הרוסי, ניקולאי השני. המהפכה התפרשה על כל שנת 1905 אולם בסוף השנה דוכאה. שתי התוצאות הישירות של המהפכה היו: פרסום מנשר אוקטובר על ידי הצאר שהעניק מספר זכויות לתושבים והקמת הדומה - פרלמנט רוסי שבו היה רוב לשׂוחרי המודרניזציה.

מושל סנקט פטרבורג

מושל סנקט פטרבורג (ברוסית: Губернатор Санкт-Петербурга) הוא ראש הרשות המבצעת של סנקט פטרבורג העומד בראש ממשלת סנקט פטרבורג, מאז 1996. בעת השלטון הקומוניסטי כונה ראש עיריית לנינגרד (שמה של סנקט פטרבורג בזמן השלטון הסובייטי) "המזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית". עם שינוי שמה של העיר לסנקט פטרבורג הוקמה עיריית סנקט פטרבורג, ובראשה עמד אנאטולי סובצ'אק.

ב-1996 הועלה מעמד העיר למעמד שווה לזה של הבירה מוסקבה, ותפקיד ראש העיר הפך למושל עם הפיכת העירייה לממשלת העיר.

ב-2002 הפכה סנקט פטרבורג לעיר פדרלית לצד מוסקבה, וב-2003 מונתה ולנטינה מטוויינקו למושלת העיר, האישה הראשונה בתפקיד ראש העיר סנקט פטרבורג והמושלת האישה היחידה ברוסיה.

עד 2014 הייתה העיר סנקט פטרבורג העיר היחידה ברוסיה שבראשה עמד מושל (מאז סיפוח חצי האי קרים הוחלט כי ראש עיריית סבסטופול יכונה רשמית "מושל העיר"). מינוי מושל התאפשר עקב היותה הבירה ההיסטורית של רוסיה, ולכן זהו גם התפקיד היוקרתי ביותר בממשל המקומי ברוסיה, ורק תפקיד ראש עיריית מוסקבה משתווה לו.

מושל העיר הנוכחי הוא אלכסנדר בגלוב, המכהן ברציפות מאז 3 באוקטובר 2018.

מרד אוגוסט

מרד אוגוסט (בגאורגית: აგვისტოს აჯანყება, אגוויסטוֹס אג'אנקֶ'בָּה) היה מרד כושל כנגד השלטון הסובייטי ברפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של גאורגיה, שהתרחש מסוף אוגוסט ועד לתחילת ספטמבר 1924.

המרד הונהג על ידי הוועדה לעצמאות גאורגיה, במטרה להחזיר את עצמאות גאורגיה מברית המועצות, ואיחד קבוצת ארגונים פוליטיים אנטי סובייטיים, שהונהגו על ידי המפלגה הגאורגית הסוציאל-דמוקרטית (מנשביקית). תקופת המרד הייתה בשיאו של מאבק מתמשך בשלטון הבולשביקי שנמשך שלוש שנים. השלטון הבולשביקי כונן על ידי הצבא האדום בתום מערכה צבאית כנגד הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה בתחילת 1921. המרד דוכא בידי הצבא האדום ויחידות של הצ'ה קה (ארגון הביון והמשטרה החשאית הראשית של הסובייטי הראשון), בגלים של דיכוי שבהם טוהרו אלפי תושבים גאורגים (לפני הטיהורים הגדולים). מרד אוגוסט היה אחד מהמרידות הגדולות האחרונות כנגד הממשל הסובייטי המוקדם וכשלונו סימן את הביסוס הסופי של השלטון הקומוניסטי בגאורגיה.

נואה ז'ורדניה

נוֹאֶה ז'וֹרדַניה (בגאורגית: ნოე ჟორდანია‏, 2 בינואר 1868 או 21 במרץ 1869 - 11 בינואר 1953) היה עיתונאי גאורגי ופוליטיקאי מנשביקי, שמילא תפקיד חשוב בתנועה המהפכנית הסוציאל-דמוקרטית באימפריה הרוסית. כמו כן הנהיג את הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה במשך שלוש שנות קיומה (1918–1921) ואת ממשלתה, שאולצה לצאת לגלות לצרפת, עד למותו בשנת 1953.

ישנו ויכוח על התאריך המדויק של לידתו כאשר מקורות שונים מציינים 1868, 1869 ואף 1870. שינוי תאריך הלידה, מכל מיני סיבות, היה נפוץ באותם ימים. ז'ורדניה עצמו בזכרונותיו, "העבר שלי" ("צֶ'מי צאסוּלי") טוען כי נולד ב-1868.

נואה רמישווילי

נוֹאֶה רַמישווילי (בגאורגית: ნოე რამიშვილი‏; 1881 - 7 בדצמבר 1930) היה פוליטיקאי גאורגי ואחד ממנהיגי המנשביקים ומנהיג מפלגת הפועלים הרוסית הסוציאל-דמוקרטית (РСДРП) היה ידוע גם בשם העט שלו "פיוטר" ו"סמיונוב נ".

פאבל אקסלרוד

פאבל בוריסוביץ' אַקְסֶלְרוֹד (ברוסית: Павел Борисович Аксельрод;‏ ~1850 – 16 באפריל 1928) היה מהפכן רוסי יהודי, נרודניק שהפך בהמשך למרקסיסט והיה ממנהיגי המנשביקים.

רומצ'רוד

רומצ'רוד (ברוסית: Румчерод, וברומנית: RumCerOd) הוא השם המקוצר של "הוועד הפועל המרכזי של הסובייטים בחזית הרומנית, צי הים השחור ואזור אודסה" (ברוסית: Центральный исполнительный комитет Советов Румынского фронта, Черноморского флота и Одессы וברומנית: Comitetul Executiv Central al Sovietelor Frontului Român, Flotei Mării Negre și regiunii Odessa), גוף מהפכני בולשביקי, שישב בקייב והשפיע על המתרחש באזור אוקראינה ובסרביה בשנים 1917 - 1918.

רומצ'רוד נוסד באודסה, ב-23 במאי לפי לוח השנה היוליאני 1917 (9 ביוני לפי לוח השנה הגרגוריאני), כשרוב המייסדים היו מנשביקים וחברי המפלגה הסוציאל-רבולוציונית והיו תומכי ממשלת המעבר הרוסית. רומצ'רוד היה הגוף השלטוני של הרפובליקה הסובייטית של אודסה.

ניקולאי קרילנקו הדיח את הנהגת רומצ'רוד בטענה שאינה משקפת את רוח הציבור. בבחירות חדשות נבחר לרומצ'רוד ועד בן 180 חברים, כשהסיעה הגדולה ביותר הייתה הסיעה הבולשביקית, שהיו בה 70 חברים.

ב-1 בינואר 1918 רומצ'רוד פרסם צו מס' 1 ובו הודעה על כך שכל הסמכויות בבסרביה עוברות ל"פרונטוטדל" (Frontotdel), הגוף הצבאי של רומצ'רוד, שינהל את כל היחידות הצבאיות ואת כל המוסדות. פרונטוטדל לקח את הפיקוח על הדואר, הטלגרף ותחנת הרכבת של קישינב.

פרונטוטדל הופעל גם נגד החיילים הרומנים מטרנסילבניה, שנפלו בשבי והיו בקייב, עד שנשלחו לבסרביה, לחיזוק כוחה של מועצת הארץ.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.