מנצ'וריה

מַנְצ'וּריה וצפון-מזרח סין הם שמותיו של חבל ארץ בצפון־מזרח סין שכיום מצוי בשטחה של הרפובליקה העממית של סין וגובלת ברוסיה ובקוריאה הצפונית. כיום מונה אוכלוסיית החבל כ-110 מיליון איש.

במאה ה-17 פלשה קואליציה של שבטים מצפון לחומה הסינית, בהנהגת שבט אַיִסִין גיוֹרוֹ, ממנצ'וריה לסין, והחליפה בשלטון את שושלת מינג. השבט הקים שושלת חדשה, שושלת צ'ינג, ששלטה בסין עד תחילת המאה ה-20 והייתה לשושלת הקיסרית האחרונה ששלטה בסין.

החל מהעשור האחרון של המאה ה-19 עמדה מנצ'וריה התיכונה תחת השפעה רוסית חזקה, בשל בניית מסילת הברזל הסינית מזרח-אסיאתית[1] דרך חרבין לוולדיווסטוק. אחרי מלחמת רוסיה-יפן (19041905) גברה השפעתה של יפן באזור, בעיקר לאור הנחת מסילת הברזל הדרום מנצ'ורית ב-1906 לדאליאן (פורט ארתור).

בין השנים 19321945 נכבשה מנצ'וריה על ידי האימפריה היפנית, והייתה למדינת חסות יפנית בשם "מַנְצ'וּקְווֹ". המדינה נשלטה על ידי שליט-בובה, הקיסר הסיני לשעבר פויי, הקיסר האחרון של שושלת צ'ינג. חבל הארץ הוחזר בשנת 1945 לסין לאחר כניעתה של יפן.

Manchurian visa 1939
ויזת כניסה למנצ'וריה משנת 1939 שניתנה על ידי הנציגות הכלכלית של מנצ'וריה בשנגחאי
Manchuria in China
אזור מנצ'וריה

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ סלע המחלקות בירכתי מזרח, הצפירה, 19 בפברואר 1904
17 באוקטובר

17 באוקטובר הוא היום ה-290 בשנה (291 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 75 ימים.

7 בפברואר

7 בפברואר הוא היום ה-38 בשבוע ה-5 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 327 ימים (328 בשנה מעוברת).

אמור (נהר)

אַמוּר (ברוסית: Амур; בסינית מפושטת: חן לון-ציאן או חיילונגג'יאנג, 黑龙江; בסינית מסורתית: 黑龍江; במונגולית: Хара-Мурэн), הוא נהר הזורם בצפון-מזרח אסיה וגובל במדינות רוסיה, סין ומונגוליה. יחד עם נהרות השילקה והאונון, אשר מהווים חלק ממקורותיו, הוא מגיע לאורך של כ-4,416 ק"מ.

הנהר, אשר נקרא Hēilóng Jiāng בסינית ("נהר הדרקון השחור") זורם מזרחה ונשפך למצר הטטרים (או ליתר דיוק לאַמוּר לימאן), הוא הנהר העשירי באורכו בעולם. הנהר מהווה את קו הגבול בין סין ובין רוסיה לאורך כ-2,300 ק"מ. זהו הגבול לאורך נהר הארוך ביותר בעולם. יחד עם מקורותיו, מגיע אגן הניקוז של האמור לשטח של 1,855,000 קמ"ר.

הנהר מפריד בין מנצ'וריה הפנימית, מצפון לו, השייכת לרוסיה, ובין מנצ'וריה החיצונית מדרומו, השייכת לסין. פרובינציית היילונגג'יאנג הסינית מדרומו קרויה על שמו כמו גם מחוז אמור הגובל בו ברוסיה.

האימפריה הרוסית קיבלה שליטה על כל השטחים מצפון לנהר במסגרת חוזה אייגון (1858). רוסיה קיבלה גם את האדמות שממזרח לאוסורי והאמור התחתון במסגרת אספת פקין (1860). לאחר קבלת השליטה על שטחים אלו, הגיעו מתיישבים רוסים לאזור והקימו ערים כגון: בלגובשצ’נסק וחברובסק.

הנהר מהווה סמל וגורם גאופוליטי חשוב ביחסים בין רוסיה וסין. לנהר הייתה חשיבות גבוהה במיוחד בתקופה שלאחר השבר הפוליטי בין ברית המועצות וסין בשנות ה-60.

הגשר הקבוע הראשון על האמור (גשר חברובסק) הושלם בשנת 1916. הדבר איפשר לרכבות על המסילה הטרנס-סיבירית לעבור את הנהר לאורך כל השנה ללא צורך בשימוש במעבורות או במסילות זמניות שהונחו על הנהר כשהיה קפוא. בשנת 1941 התווספה גם תעלה עם מסילה מתחת לנהר.

הדג הגדול ביותר החי בנהר הוא הקלוגה שאורכו מגיע עד 5.6 מטרים.

ג'ילין

גִ'ילִין (吉林/Jílín) (או קִירִין) הוא מחוז בצפון מזרח סין. שטחו - 187,400 קמ"ר; אוכלוסייתו מונה כ-27 מיליון נפש; בירתו היא העיר צָ'אנְגְצ'וּן (长春/Chángchūn).

זהו מחוז המשתייך לאזור המוכר כמנצ'וריה. בעבר הייתה רוב אוכלוסייתו מנצ'ורית. עם זאת, כיום מהווים המנצ'ורים 4% בלבד מאוכלוסייתו והקוריאנים כ-4% נוספים, בעוד עיקר האוכלוסייה היא בני האן. המחוז גובל בקוריאה הצפונית וברוסיה וכן במחוזות חיילונגג'יאנג, ליאונינג ומונגוליה הפנימית.

ב-1932 הפכו היפנים את המחוז לחלק ממדינת מנצ'וקוו כשמושב ממשלת הבובות הוא בצ'אנגצ'ון, בירתה של ג'ילין. עם תבוסת היפנים ב-1945 הועברה ג'ילין, יחד עם יתר מנצ'וריה לידי הקומוניסטים על ידי הסובייטים, והאזור שימש כבסיס לקומוניסטים שמאוחר יותר כבשו את יתר סין.

זהו מחוז הררי עם חורפים ארוכים וקרים (14°c- עד 20°c- בינואר). עיקר החקלאות שלו מתבססת על אורז, תירס ודורה, וכן חטיבת עצים בהרי צ'אנגבאי ורעיית צאן במערב המחוז. עיקר מוצרי התעשייה של המחוז הם מכוניות, קרונות רכבת וסגסוגות ברזל.

האימפריה היפנית

האימפריה היפנית (大日本帝國, "הקיסרות הגדולה של יפן") התקיימה החל מאמצע המאה ה-19 (תקופת מייג'י) עד לסוף מלחמת העולם השנייה. נעשה שימוש במונח "אימפריה" בגלל השאיפות האימפריאליסטיות שאפיינו את יפן באותה עת.

יפן התאפיינה באותן שנים בתיעוש מהיר, החלפת מסורות ישנות בחדשות (מודרניזציה) תוך בניית צבא קיסרי וצי קיסרי מודרניים, וכן התפשטות טריטוריאלית שהגיעה לשיאה במלחמת העולם השנייה.

הערבה האירואסייתית

הערבה האירואסייתית (מכונה גם ה"סְטֶפָּה" בעקבות המילה הרוסית степь), היא שם כולל לרצף של מישורים ורמות המשתרע בין הרי החינגן הגדולים (Greater Khingan) בגבול מונגוליה-מנצ'וריה במזרח, לבין חצי האי קרים במערב.

יש המרחיקים את גבולה המערבי של הערבה האירואסייתית עד לקצה מישור אלפלד (Alföld), שבהונגריה, קרי בין קו אורך 120 במזרח לקו אורך 28 עד 18 במערב. אזור נרחב זה מכליל בתוכו את כל הערבות הגדולות של מזרח אירופה ומרכז אסיה. כאשר משתמשים במונח "הערבה" לבדו מתכוונים לערבה האירואסייתית או לערבה האסייתית, אותו אזור גאוגרפי ללא הערבות של מערב רוסיה, אוקראינה והונגריה.

הפלישה היפנית למנצ'וריה

הפלישה היפנית למנצ'וריה התרחשה בשנת 1931, ובה כבש צבא יפן חלקים נרחבים ממנצ'וריה, אזור בסין.

חביי

חֶבֵּיי (בכתב סיני: 河北; בפין-יין: Héběi) הוא מחוז במזרח סין. בירת המחוז היא שְה-גְ'יָאגְ'וָואנְג.

שטחו של המחוז מקיף 187,700 קמ"ר ואוכלוסייתו מונה כ-68 מיליון נפש, רובה ככולה בני ההאן. כפי שניתן לראות במפה, חלקים משטח מחוז זה הועברו לטובת המטרופולינים של בייג'ינג וטיינג'ין. טיינג'ין הייתה בירתו של המחוז, לפני שקיבלה מעמד של עירייה עצמאית.

החומה הגדולה של סין עוברת לאורך הצפון ההררי של המחוז עד לחוף הים בשאנהאיגוואן. בדרומו המישורי של המחוז נמצאו שרידיו של אדם פקין, סוג של הומו ארקטוס שהתגורר באזור לפני מאתיים עד שבע מאות אלף שנה.

אקלימו של המחוז מונסוני יבשתי. החורפים קרים, הקיצים חמים, לחים וגשומים, והאביבים מאובקים עם נטייה לסופות חול; בנוסף, המחוז נוטה לסבול משטפונות ובצורות. חביי מהווה מקור לפחם וברזל והוא מרכז תעשיות טקסטיל, פלדה, ברזל ועוד.

רוב תושבי חביי כיום הם בני הקבוצה האתנית האן, שהם גם קבוצת האתנית הגדולה בסין. שאר אוכלוסיית חביי כוללת בעיקר את בני "חְווֵי", בני "מָאן", מאנצ'ורים (שמוצאם מחבל הארץ מנצ'וריה), ומונגולים.

חבר הלאומים

חבר הלאומים (בצרפתית: La Société des Nations; בראשי תיבות: SDN או SdN; באנגלית: The League of Nations,‏ LoN) היה ארגון בינלאומי אשר הוקם ב-10 בינואר 1920, לאחר מלחמת העולם הראשונה, על פי החלטה של ועידת השלום בפריז, שהתקבלה ביוזמתו של נשיא ארצות הברית וודרו וילסון. מטרות החבר כללו מניעת מלחמה באמצעות ביטחון קיבוצי, פירוק מנשק, יישוב סכסוכים בין מדינות באמצעות משא ומתן ודיפלומטיה ושיפור הרווחה העולמית.

תפיסת העולם הדיפלומטית שהביאה להקמת חבר הלאומים ייצגה שינוי משמעותי במחשבה המדינית של מאה השנים שקדמו להקמתו. תפיסת העולם הקודמת, מורשתו של קונגרס וינה, ראתה באירופה שדה לבריתות מתחלפות בין המעצמות שהיו קיימות ב-1815, היווצרות מאֲזני כוחות הנשמרים על ידי צבאות חזקים, ובריתות חשאיות. לפי תפיסת העולם החדשה, היה אמור הארגון להיות ממשלתן של הממשלות, ולו תפקיד מוגדר, של יישוב סכסוכים בפורום פתוח הפועל על פי כללים חוקיים. היוזמה להקמת הארגון באה מנשיא ארצות הברית וודרו וילסון, אך כמדינות רבות אחרות, ארצות הברית מעולם לא הצטרפה לחבר הלאומים.

בשונה ממוסד ממשלתי, חבר הלאומים קם ללא כוח צבאי או משטרתי משלו, והיה תלוי למעשה בחסד רצונן של המעצמות החברות בו על מנת שייכפו את החלטותיו בכוחן, דבר שהתקיים רק לעיתים נדירות. כך, בשנות השלושים, לא היה חבר הלאומים מסוגל למנוע תוקפנות מצד המדינות הפשיסטיות, והעולם הידרדר אל המלחמה שאותה נועד הארגון למנוע – מלחמת העולם השנייה. מוראות המלחמה הזו והרצון להימנע מחזרה נוספת עליהן היוו את הבסיס להקמתו של הארגון הבינלאומי שהחליף את חבר הלאומים, הלא הוא האומות המאוחדות. ואולם בדומה לקודמו, גם ארגון האומות המאוחדות לא הצליח להתפתח לכדי מוסד ממשלתי עולמי, ואף הוא סובל מחולשות שמונעות ממנו להגשים את מטרותיו.

חצי האי הקוריאני

חצי האי הקוריאני הוא חצי אי במזרח אסיה, החופף במידה רבה את הגבולות המדיניים, התרבותיים והאתניים של קוריאה. עד מלחמת העולם השנייה שכנה בשטחו ישות פוליטית אחת, קוריאה, וכיום שוכנות בשטחו המדינות קוריאה הדרומית וקוריאה הצפונית. חצי האי מחובר ליבשה מצפון, ומוקף בים מיתר עבריו - ים יפן ממזרח, מצר קוריאה מדרום והים הצהוב ממערב. ההגדרה המקובלת לגבולו הצפוני של חצי האי חופפת את גבולותיה של קוריאה הצפונית עם סין ועם רוסיה, הקבועים ברובם לאורך גבולות טבעיים, הנהרות יאלו וטומן. בגבולות אלה, שטחו של חצי האי ושל האיים הסמוכים לו 220,847 קמ"ר. בסך הכל גרים בחצי האי כ-74 מיליון בני אדם שחיים בצפיפות של כ-337 נפש לקמ"ר.

הרים משתרעים על כ-70% משטח חצי האי. רובם של הרים אלה נמוכים, והגבוה שבהם, הר פאקטו, מתנשא לגובה של 2,744 מ' מעל פני הים. אורך קו החוף של חצי האי הקוריאני הוא 8,460 ק"מ. החופים הדרומי והמערבי מפורצים במיוחד, ורוב רובם של 3,579 האיים הפזורים לאורך קו החוף מצויים בסמוך לחופים אלו.

האקלים בחצי האי משתנה מצפון לדרום. הדרום חם ולח יותר מהצפון, והוא מושפע מזרמי ים חמים. הצפון קר ויבש יותר, והאקלים בו דומה לזה של מנצ'וריה. בעוד שכמות המשקעים השנתית בעמק של שנהר יאלו הצפוני היא כ-600 מ"מ, בחופי הדרום עומדת כמות המשקעים על כ-1500 מ"מ. הבדלי הטמפרטורות בין אזורים אלה עשויים להגיע גם ל-20°C. בקיץ פוקדות את חצי האי סופות מונסון, ובסתיו סופות טייפון. עיקר המשקעים יורדים בקיץ, וכמחצית מהם בזמן המונסון.

מבצע סערת אוגוסט

מבצע סערת אוגוסט היה מבצע צבאי שנערך בשלהי מלחמת העולם השנייה, בין 9 באוגוסט ל-2 בספטמבר 1945, ובמהלכו תקפה ברית המועצות שטחים בשליטת יפן בצפון-מזרח סין ובצפון האוקיינוס השקט. המתקפה הסובייטית נפתחה יומיים לאחר הטלת פצצת האטום האמריקאית על הירושימה. תוך 11 יום הביסו שלוש החזיתות הסובייטיות שהשתתפו במתקפה את צבא קוואנטונג היפני בצפון סין, והשתלטו על שטח עצום הכולל את מנצ'וריה, קוריאה הצפונית, דרום האי סחלין והאיים הקוריליים, בסדרת מבצעים מהירים שבהם השתתפו כוחות יבשה, ים ואוויר. המבצע נחשב כפסגת היישום של דוקטרינת קרב העומק, שפותחה בברית המועצות בשנות ה-30, וכמבצע הצבאי הסובייטי המוצלח ביותר בתקופת מלחמת העולם השנייה. במסגרת המבצע הנחיל הצבא האדום לצבא היפני את התבוסה הקשה ביותר, שנחלו כוחות היבשה שלו במהלך המלחמה כולה.

במסגרת ועידת יאלטה בראשית 1945 הסכימה ברית המועצות, לבקשת ארצות הברית, לבטל את הסכם הנייטרליות שלה עם יפן ולהצטרף למערכה במזרח הרחוק נגד יפן, שלושה חודשים לאחר תום המלחמה באירופה נגד גרמניה הנאצית. במהלך ועידת פוטסדם ביולי 1945, שב סטלין ואישר את מחויבות ארצו להצטרף למלחמה נגד יפן. זה היה הרקע לעריכת המתקפה הסובייטית על הצבא היפני בצפון-מזרח אסיה בשלב הסיום של המערכה הצבאית, שניהלו כוחות בעלות הברית נגד האימפריה היפנית.

המתקפה הסובייטית הפתיעה לחלוטין את ההנהגה היפנית וזעזעה אותה. לפחות לדעת מספר חוקרים הייתה לה השפעה משמעותית על החלטת יפן להסכים להיכנע ללא תנאי ב-14 באוגוסט 1945. יצוין כי לפיקוד הסובייטי היו תוכניות לפלוש לאי הצפוני של יפן, הוקאידו, לפני הפלישה האמריקאית המתוכננת לאי קיושו, אילו המלחמה הייתה נמשכת.

מלחמת רוסיה–יפן

מלחמת רוסיה–יפן (ברוסית: Русско-японская война; ביפנית: 日露戦争) התנהלה בין ה-8 בפברואר 1904 ל-5 בספטמבר 1905. המלחמה פרצה בעקבות סכסוך בין רוסיה ליפן על השליטה בצפון-מזרח האימפריה הסינית המתפוררת, ובעיקר על חבל מנצ'וריה וחצי האי קוריאה.

הקרב הראשון במלחמה היה התקפה של הצי הקיסרי היפני על בסיס הצי הרוסי הקיסרי בפורט ארתור ב-8 בפברואר 1904. המלחמה הסתיימה בניצחון היפנים לאחר תבוסת הצי הרוסי בקרב צושימה (27–28 במאי 1905) וכניעת המבצר הרוסי פורט ארתור. מפלתה של רוסיה הייתה אחד הגורמים לפרוץ מהפכת 1905.

תבוסתה של רוסיה במלחמה הכתה בהלם את העולם כולו. העובדה שמדינה לא-מערבית הצליחה להביס בשדה הקרב מעצמה גדולה כרוסיה הפיחה רוח חיים בתנועות אנטי-קולוניאליות בעולם כולו.

אף על פי שנציגים ממדינות רבות נשלחו לחזות בקרבות מלחמת רוסיה-יפן השכילו מעטים בלבד להבין את משמעות השינויים שחלו בשדה הקרב, ולקחי המלחמה לא הופקו עשר שנים לאחר מכן בשדות הקטל של מלחמת העולם הראשונה.

מנצ'וקוו

מָנְצ'וּקְווֹ (ביפנית: 滿洲國,‏ ברומאג'י: Manshū koku, מילולית: "מדינת מנצ'וריה"; בסינית מפושטת: 满洲国,‏ בפין-יין: Mănzhōu Guó, מָאנג'וֹאוּ גְווֹ) הייתה מדינת חסות יפנית שהתקיימה בין השנים 1932–1945, שנשלטה על ידי שליט בובה – הקיסר הסיני לשעבר פויי, הקיסר האחרון של שושלת צ'ינג. המדינה השתרעה על פני מנצ'וריה ועל מזרח מונגוליה הפנימית. ממשלת סין ובעלות בריתה התייחסו למנצ'וקוו כאל "ממשלת בובות" שהוקמה על ידי יפן הקיסרית ולא כאל מדינה ריבונית.

מרבית בני ההאן התייחסו למנצ'וקוו כאל ממשלת בובות יפנית. יפן לחצה על הרפובליקה הסינית להכיר במנצ'וקוו עם הקמתה ב-1932, למרות שמרבית הסינים התייחסו אליה כאל שטח כבוש. עם פרוץ מלחמת סין-יפן השנייה ביולי 1937 התייחסו כמעט כל הישויות הפוליטיות הסיניות - כולל הקוומינטנג והמפלגה הקומוניסטית הסינית - למנצ'וקוו כממשלת בובות.

מנצ'וקוו הייתה לבסיס צבאי ממנו המשיכו היפנים לפלוש לאזורים אחרים בסין. כיבוש מנצ'וריה נתן ליפן חיזוק מוראלי ואסטרטגי. במנצ'וקוו ביצעו היפנים פשעי מלחמה איומים, הכוללים רצח של מיליונים, הרעבה, אונס ועינויים.

פויי, קיסר סין

פּוּיִי (בסינית: 溥儀, פין-יין: Pǔyí‏; 7 בפברואר 1906 – 17 באוקטובר 1967) היה הקיסר האחרון של סין. שימש כ"שליט בובה" של מנצ'וריה בתקופת הכיבוש של האימפריה היפנית.

קוריאה

קוֹרֵיאָה היא ארץ השוכנת בחצי אי בעל אותו השם בצפון מזרח אסיה, המחולקת מאז מלחמת העולם השנייה לשתי ישויות מדיניות נפרדות: צפונית ודרומית. עד שנת 1910 הייתה כולה מדינה אחת בעלת היסטוריה ותרבות עתיקת יומין, שגבלה בסין בצפון-מערב וברוסיה בצפון. אחרי שסופחה ליפן בשנים 1910–1945, בסוף מלחמת העולם השנייה (1945) חולקה קוריאה לשתי מדינות: הרפובליקה של קוריאה (קוריאה הדרומית) והרפובליקה העממית הדמוקרטית של קוריאה (קוריאה הצפונית). קוריאה הדרומית קמה על השטח שנכבש ב-1945 על ידי כוחות ארצות הברית והפכה ב-1948 למדינה עצמאית שנטתה לכיוון העולם המערבי והמשטר בה, בהתחלה אוטוריטרי, התפתח עם השנים לדמוקרטיה ליברלית ואילו קוריאה הצפונית, קמה על השטח שנכבש ב-1945 על ידי ברית המועצות והפכה למדינה בעלת משטר קומוניסטי. למרות שמה הרשמי המלא, קוריאה הצפונית איננה דמוקרטית כדמוקרטיה ייצוגית אלא במשמעות המרקסיסטית-לניניסטית של המילה, שפירושה דמוקרטיה פופוליסטית חד-מפלגתית או "דמוקרטיה עממית", שם סגי נהור למשטר דיקטטורי שנקרא בעבר "דיקטטורה של הפרולטריון".

אוכלוסיית חצי האי הומוגנית מבחינה אתנית, ומורכבת מהעם הקוריאני.

דגל האיחוד (ראו להלן) מייצג בדרך כלל את קוריאה באירועי ספורט בינלאומיים, אך אינו הדגל הרשמי של אף אחת מן המדינות.

קרב חלקין גול

קרב חלקין גול (במונגולית: Халхын гол. ביפנית: ノモンハン事件 - "נומונהאן ג'יקן", תקרית נומונהאן) קרוי על שם הנהר חלחה שבמונגוליה (במונגולית "חלחין גול". "חלקין גול" הוא ככל הנראה שיבוש שהתקבל בתרגום העברי), שסביבו התנהלה המערכה הצבאית. השם היפני של הקרב, "תקרית נומונהאן", מתייחס לשמו של כפר סמוך לזירת הקרב, על גבול מנצ'וריה ומונגוליה. קרב זה היה האחרון בסדרת עימותים צבאיים בין האימפריה היפנית לבין ברית המועצות, המכונה "מלחמת הגבול הסובייטית-יפנית" בשנת 1939. הקרב ארך כארבעה חודשים, והתנהל בהפסקות בין 11 במאי 1939 ל-16 בספטמבר 1939. הוא הסתיים בניצחון סובייטי מכריע, לאחר כיתור והשמדה של עיקר הכוח היפני בזירת הקרב.

בקרב זה התגלו לראשונה כישוריו הצבאיים של המפקד הסובייטי גיאורגי ז'וקוב, אשר הוכיח עצמו לאחר מכן כאחד מהמפקדים הסובייטים החשובים ביותר במהלך מלחמת העולם השנייה.

הניצחון הסובייטי בקרב שם קץ לשאיפות ההתפשטות של יפן במזרח ברית המועצות וגרם לחתימת הסכם שביתת נשק ונייטרליות בין שני הצדדים, הסכם שנשמר עד לשלב הסיום של מלחמת העולם השנייה ומבצע סערת אוגוסט במסגרתו כבשו הסובייטים את מנצ'וריה ואזורים נוספים במזרח הרחוק. השקט שנשמר בין יפן וברית המועצות במהלך מלחמת העולם השנייה היה גורם חשוב בניצחון ברית המועצות על גרמניה הנאצית, ובין היתר איפשר העברת כוחות צבא ניכרים מהמזרח הרחוק למערב ברית המועצות לאחר פתיחת מבצע ברברוסה. יחידות התגבורת הרעננות מסיביר מילאו תפקיד חשוב בהשגת הניצחון הסובייטי בקרב מוסקבה.

שושלת צ'ינג

שושלת צ'ינג (בסינית: 清朝; פין-יין: Qīng cháo) אשר מוכרת לעיתים כשושלת מַנצ'וּ, הייתה השושלת אשר שלטה בסין בין השנים 1644 ל-1911, והאחרונה בשושלות הקיסריות של סין. מקור השושלת בשבט מנצ'ורי בשם אַיִסִין גיוֹרוֹ, אשר יסד את אימפריית צ'ינג הגדולה במה שמוכר היום כצפון מזרח סין, והתפשט אל תוך סין ואזורים שכנים.

זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה בה היה שלטון ריכוזי אחד שהצליח לאחד תחתיו את המרחב הגאוגרפי המוגדר כיום כסין, תקופת השושלת נמשכה עד 1911, שנה בה ניסו להקים משטר רפובליקני.

שן-יאנג

שֶׁן-יָאנְג (בסינית: 沈阳; בפין-יין: Shěnyáng) היא תת-מחוז עירוני ובירת מחוז ליאונינג שבצפון-מזרח סין העממית. עם אוכלוסייה אורבנית המונה 5,090,000 נפש (נכון לשנת 2008), זוהי העיר הגדולה במחוז. היא מהווה מרכז חשוב של תעשייה כבדה, וכן את צומת התחבורה והסחר העיקרי בצפון-מזרח המדינה.

העיר הוקמה על ידי מדינת יֶן בתקופת המדינות הלוחמות, בשנת 300 לפנה"ס לערך. בשנת 1625 העתיק המנהיג המנצ'ורי נוּרְהָאצִ'י את בירתו לשניאנג, ובשנת 1634 הוחלף שמה למוּקְדֶן במנצ'ורית, או שֶׁנְגגִ'ינְג (סינית: 盛京, פיניין: Shèngjīng) בסינית, שמשמעו "הבירה המשגשגת". היא נשארה עיר הבירה של שושלת צ'ינג המנצ'ורית עד להכנעת שושלת מינג וכיבוש בייג'ינג ב-1644. עם זאת נותרה לה חשיבות מיוחדת בחצר הקיסרות, הארמונות שבה החזיקו ברבים מאוצרות הממלכה, וקברי הקיסרים הראשונים שבה המשיכו להוות מוקד עלייה לרגל עוד זמן רב. כיום מהווים קברים אלו חלק מאתר מורשת עולמית. ארמון מוקדן מהווה אף הוא, ביחד עם העיר האסורה בבייג'ינג, אתר מורשת עולמית נוסף.

לאחר הנחת פסי רכבת שחיברו את המזרח הרחוק הרוסי עם צפון-מזרח סין, הפכה העיר למוקד השפעה רוסי. בשנת 1905 התחולל בעיר קרב מוקדן, הקרב החשוב האחרון במלחמת רוסיה יפן. במקום הוקמה אנדרטה לזכר החיילים הרוסיים שעומדת נטושה ואינה מתוחזקת.

לאחר הניצחון היפני, הפכה העיר למוקד הפעילות הכלכלית של יפן בדרום מנצ'וריה. לאחר כיבוש מנצ'וריה והקמת מנצ'וקוו הפכו היפנים את העיר למרכז תעשייה כבדה.

העיר שוכנת מצפון לנהר הוּן, יובל חשוב של נהר ליאו. אקלימה של העיר הוא יבשתי לח עם השפעה מונסונית. הקיץ חם ולח, עם טמפרטורת מקסימום של 36.1 °C, בהשפעת מונסונים, והחורף קר ויבש, עם טמפרטורת מינימום של 28.5 °C-, בהשפעת אנטי ציקלון סיבירי. כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא 705.5 מ"מ.

תקרית מוקדן

תקרית מוקדן הייתה מבצע דגל כוזב שתוכנן על ידי אנשי הצבא היפני הקיסרי כתירוץ לפלוש למנצ'וריה ב-1931.

ב-18 בספטמבר 1931 התפוצצה כמות קטנה של דינמיט בסמוך למסילת הרכבת של חברת הרכבות של דרום מנצ'וריה ליד העיר מוקדן (כיום שן-יאנג). אף על פי שהפיצוץ היה כה קטן עד שלא נגרם כל נזק למסילה, הצבא היפני האשים בדלנים סינים במעשה, והגיב בפלישה שהסתיימה בכיבוש מנצ'וריה, בה הקימה שישה חודשים לאחר מכן יפן ממשלת בובות בשם מנצ'וקוו. התחבולה נחשפה לקהילה הבינלאומית זמן מה לאחר מכן, ותרמה לבידודה של יפן ברמה הבינלאומית, דבר שהוביל אותה לפרוש מחבר הלאומים.

התקרית ידועה בהיסטוריוגרפיה היפנית בשם "תקרית מנצ'וריה" (Manshujihen 満州事変), ובהיסטוריוגרפיה הסינית בשם "תקרית ה-18 בספטמבר" (Jiǔyībā Shìbiàn 九•一八事变/九•一八事變).

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.