מנסרת סנחריב

מנסרת סנחריב היא כינוי לאנלים (כרוניקות אשוריות) שנכתבו על גבי מנסרות על ידי סופרי האימפריה האשורית החדשה לתיאור מסע סנחריב בארץ ישראל בסוף המאה השמינית לפני הספירה.

מנסרת סנחריב התפרסמה בכך שבמסעו השלישי של סנחריב למערב היא מתארת את מלחמתו בממלכת יהודה עם חזקיה, אירוע המוזכר במקרא בהרחבה בספר מלכים, בספר דברי הימים ובספר ישעיה, ואף נשנה בכתבי הרודוטוס.[1]

בתואם לכתוב במקרא המנסרה מתארת את כיבושיו בערי יהודה, לעומת זאת כלפי ירושלים נכתב, "וספרתי כשלל. (חזקיהו) עצמו, כציפור בכלוב". ומהעדר תיאור כיבוש, מוכח שהוא כשל בכיבוש ירושלים ככתוב במקרא.

מסעו השלישי של סנחריב נכתב לראשונה חודשים ספורים לאחר תום המסע, בראשית שנת 700 לפנה"ס, במהדורה הקרויה "גליל ראסאם", והוא מופיע לאחר מכן בכל מהדורת האנלים כמעט ללא שינוי. מהדורות ידועות הן:

Sennacherib's Prism in the Israel Museum (2)
מנסרת סנחריב, המוצגת במוזיאון ישראל
Taylor Prism-1
מנסרת טיילור

המנסרות השונות וגילויין

ב-1830 התגלתה על ידי הקונסול הבריטי בעיראק קולונל ר' טיילור המנסרה הראשונה המכונה "מנסרת טיילור" בנינוה שהייתה בירתה העתיקה של האימפריה האשורית, כיום צפון עיראק. המנסרה התגלתה בחורבות ארמונו של המלך סנחריב. המוצג נרכש מאלמנתו של הקולונל בשנת 1850 על ידי המוזיאון הבריטי[2]. מנסרה אחרת שוכנת כעת במכון האוריינטלי של אוניברסיטת שיקגו והיא הידועה כמנסרת סנחריב, מנסרה זו נרכשה על ידי ג'יימס הנרי ברסטד מסוחר עתיקות בבגדד בשנת 1919 לטובת אוניברסיטת שיקגו.[3]. מנסרה שלישית שוכנת במוזיאון ישראל בירושלים, המנסרה ניתנה למוזיאון כמתנה על ידי מרים סאקר וג'וי אוונגרלייר מאוסף קבורקיאן[4], והיא פורסמה לציבור רק בשנת 1990[5].

שלוש המנסרות הן המנסרות השלמות היחידות עליהן ידוע והכיתוב עליהן כמעט זהה, למעט שינויים קלים. על כל מנסרה יש תאריך המסמל מתי נכתבה ומסתבר שהן נכתבו במרווח של 16 חודשים זו מזו (טיילור ומוזיאון ישראל בשנת 691 לפנה"ס ושל המכון המזרחי ב-689 לפנה"ס). בנוסף למנסרות השלמות ישנן לפחות שמונה מנסרות מקוטעות אחרות עם שימור של חלקים מאותו טקסט, כולן במוזיאון הבריטי, ורוב שבריהן מכילים רק כמה שורות.

הכתובת

מנסרת סנחריב, מתארת את מסעו של סנחריב ליהודה:

[18] ואשר לחזקיהו היהודי, [32] למיתינתי, מלך אשדוד,
[19] שלא נכנע לעולי: 46 ערים בצורות, [33] פאדי, מלך עקרון, וסילי-בל,
[20] והערים הקטנות [34] מלך עזה, נתתי אותן. וכך הקטנתי את אדמתו. ...
[21] שהיו רבות באזור, בהרסם עם אילי ניגוח, [37] ואשר לחזקיהו
[22] על ידי הבאת כלי מצור ובהתקפות רגלים, [38] תפארת מלכותי המאיימת ניצחה אותו, ו
[23] ועל ידי חפירות וחורים תחת לחומה, צרתי עליהן ולקחתיהן. [39] הערבים ושכירי חרבו, שהוא הביא כדי לחזק
[24] 200,150 אנשים, גדולים וקטנים, נשים וגברים, [40] את ירושלים, עיר מלכותו,
[25] סוסים, פרדים, חמורים, גמלים [41] נטשו אותו. בתוספת לשלושים ככרות הזהב ו
[26] בקר וכבשים ללא מספר, הבאתי משם [42] שמונה מאות ככרות כסף, אבנים יפות, פוך מובחר,
[27] וספרתי כשלל. (חזקיהו) עצמו, כציפור בכלוב [43] יהלומים, אבני אודם גדולות, מיטות שנהב,
[28] סגרתיו בירושלים, עיר מלכותו. [44] כיסאות שנהב, עור פילים, שנהב,
[29] בניתי סוללה כנגדו [45] הובנה, תאשור, מיני סוגים של אוצרות,
[30] כל אשר יצא משערי העיר, החזרתי לצערו. [46] וכמו כן בנותיו, הרמונו, נשותיו וגבריו
[31] את עריו, אשר בזזתי, קרעתי מאדמתו, ו [47] נגנים, ששלח אחריי
[48] לנינוה, עיר מלכותי. לשלם לי מס
[49] ולקבל את שיעבודו, הוא שלח את שליחיו.

קישורים חיצוניים

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

הערות שוליים

  1. ^ כתבי הרודוטוס, חלק שני, סעיף 141 (עמ' 13)
  2. ^ המנסרה באתר המוזיאון הבריטי
  3. ^ המוצג ב אתר המכון האוריינטלי של אוניברסיטת שיקגו
  4. ^ דברי ימי הארץ, ארכאולוגיה במוזיאון ישראל ירושלים, עמ' 342
  5. ^ לינג-ישראל מנסרת סנחריב במוזיאון ישראל בפרסומי המכון לאשורולוגיה בבר-אילן
ארכאולוגיה מקראית

ארכאולוגיה מקראית היא תחום בארכאולוגיה שעוסק בממצאים מתקופת המקרא בארץ ישראל ובסביבתה, ומנסה לשחזר את תולדות עם ישראל ושאר עמי הארץ על בסיס ממצאים אלה. העוסקים בתחום זה חושפים את העדויות הארכאולוגיות ומנסים לפרש לאורן את הכתוב במקרא ולהעריך את מידת מהימנותו של הדיווח המקראי.

אשדוד ים

אַשְׁדּוֹד יָם הייתה עיר נמל לחוף הים התיכון, שייסודה בתקופת הברזל. שרידיה נמצאים באתר הארכאולוגי בחוף הים הדרומי של העיר אשדוד המודרנית. האתר מצוי כ־5 ק"מ צפונית לתל אשדוד, התל של אשדוד היבשתית (אזוֹטוֹס מסוֹגיוֹס, ביוונית: Azotos Mesogeios) - אחת מחמש ערי פלשתים. בין שתי ערים אלה, היה קשר של עיר יבשתית ועיר הנמל שלה, וההיסטוריה שלהן הייתה שלובה זו בזו לאורך מאות שנים.העדות הראשונה על אודות המקום היא מפי סרגון השני, מלך אשור, שבנה את העיר וביצר אותה במהלך המאה ה־8 לפנה"ס כדי שתשמש תחנת מסחר ונמל בפחוות אשדוד. זאת לאחר שעיר הנמל המקורית של אשדוד היבשתית, תל מור, נחרבה במהלך המאה ה־10 לפנה"ס. מאותה עת ועד לתקופה הביזנטית בארץ ישראל לא ידוע מה התרחש באשדוד־ים, ובמאה ה־4 גדלה והייתה לעיר מסחר משגשגת עם נמל עמוק־מים שנקראה בשם היווני אזוֹטוֹס פאראליוֹס (ביוונית: Άζωτος πάραλος, שפירושו "אשדוד־חוף"), ותועדה במפת מידבא. העיר המשיכה להתקיים בתקופה הערבית הקדומה, בין המאה ה־8 למאה ה־11 - התקופה ממנה נשמרו השרידים המרשימים שנמצאים לחופה הדרומי של אשדוד, וביניהם מצודת אשדוד־ים הגדולה, שמכונה בערבית קלעת אל־מינה.

היסטוריה של העם היהודי בארץ ישראל

ערש תרבותו של העם היהודי בארץ ישראל. מאז ואילך שמר העם היהודי על זיקה פיזית, תרבותית ודתית אל מכורתו. על פי המקרא ראשיתה של ממלכת ישראל המאוחדת במאה ה-11 לפנה"ס ואילו האיזכור הארכאולוגי החוץ מקראי הראשון לשם "ישראל" הוא במצבת ישראל (מצבת מרנפתח המצרית), אשר מתוארכת לשנת 1200 לפנה"ס. בתקופת המקרא, לאחר פילוג ממלכת ישראל המאוחדת, היו שתי ממלכות באזור הרי יהודה - ממלכת ישראל בצפון וממלכת יהודה בדרום. ממלכת ישראל נכבשה על ידי האימפריה הנאו-אשורית (בערך בשנת 722 לפנה"ס) וממלכת יהודה על ידי האימפריה הנאו-בבלית (בשנת 586 לפנה"ס). עם תבוסתה של האימפריה הנאו-בבלית על ידי האימפריה האחמנית בהנהגת כורש הגדול (538 לפנה"ס), האליטה היהודית הורשתה לשוב לירושלים, והקימה את בית המקדש השני.

בשנת 332 לפנה"ס כבשו היוונים תחת הנהגתו של אלכסנדר מוקדון את האימפריה האכמנית, שכללה את יהוד מדינתא. בעקבות כך החל מאבק דתי ארוך שפיצל את האוכלוסייה היהודית ליהודים-מסורתיים (אורתודוקסים) ויהודים-הלניסטיים. בשנת 165 לפנה"ס, לאחר מרד החשמונאים, הוקמה ממלכה חשמונאית-מסורתית עצמאית. בשנת 64 לפנה"ס כבשו הרומאים את יהודה והפכו אותה לפרובינציה רומית.

על אף שהאוכלוסייה היהודית הייתה תחת שליטת אימפריות שונות ועל אף שחיו בארץ ישראל מגוון קבוצות אתניות, הרי ארץ ישראל לאורך מרבית תקופת הבית השני הייתה תחת שלטון יהודי עד למרידות יהודה ברומא בשנים 66–136 לספירה, שבמהלכן גירשו הרומאים את רוב היהודים מהאזור, הקימו במקום את המחוז הרומי פלשתינה, והחלה תקופת הגלות היהודית. לאחר תקופה זו, היהודים הפכו למיעוט ברוב האזורים בארץ ישראל, למעט באזור הגליל. האזור ארץ ישראל הפך נוצרי יותר ויותר לאחר המאה ה-3 לספירה. עד לכיבוש המוסלמי כמות היישובים היהודיים בארץ ישראל ירדה מ-160 ל-50. לטענת מיכאל אבי-יונה האוכלוסייה היהודית היוותה 10% - 15% מאוכלוסיית ארץ ישראל בעת כיבוש ירושלים בידי הפרסים שנת 614, ואילו לטענת משה גיל היהודים היוו את רוב האוכלוסייה עד הכיבוש המוסלמי בשנת 638 לספירה.

בשנת 1099 כבשו הצלבנים את ירושלים ואת שטחי החוף הסמוכים. 200 שנים לאחר מכן נכבשה ממלכת ירושלים ונהרסה על ידי הממלוכים ב-1291. ב־1517 האימפריה העות'מאנית כבשה את האזור, ושלטה באזור עד שהבריטים כבשו את ארץ ישראל ב־1917, ושלטו בו בתקופת המנדט הבריטי עד 1948, עם הכרזת עצמאותה של מדינת ישראל, שהוקמה הודות לפועלם של חברי התנועה הציונית וההמהגרים היהודים הרבים שנהרו אליה.

המוזיאון הבריטי

המוזיאון הבריטי (באנגלית: British Museum) הוא אחד מהמוזיאונים הגדולים והמפורסמים בעולם. המוזיאון מציג בעיקר עתיקות, ונמצא בשכונת בלומסברי ברובע קמדן שבלונדון. הוא נוסד בשנת 1753 על ידי סר הנס סלואן, מדען ופיזיקאי, ונפתח לראשונה לציבור ב-15 בינואר 1759. במוזיאון יותר משישה מיליון מוצגים.

חזקיהו

חִזְקִיָּהוּ היה מלך יהודה החל משנת 727 לפנה"ס או 715 לפנה"ס עד 698 לפנה"ס או 686 לפנה"ס. בתקופת מלכותו החריבה האימפריה האשורית החדשה את הממלכה השכנה, ממלכת ישראל, ואף כבשה חלקים מממלכתו. חזקיהו מתואר במקרא כמלך שלחם בפלשתים, מרד נגד אשור, וסילק את פולחן האלילים ואת הפולחן מחוץ למקדש.

ירושלים בתקופת בית ראשון

העיר ירושלים בתקופת בית ראשון המקבילה לתקופה הארכאולוגית תקופת הברזל השנייה (המחצית הראשונה של האלף הראשון לפני הספירה), והייתה, על פי התנ"ך, כבירתה של ממלכת יהודה.

בספרי המקרא מתוארת ירושלים כעיר בירה לשבטי ישראל בתקופת מלכותו של דוד המלך ובנו שלמה המלך, שמתואר במקרא כמייסד בית המקדש הראשון, במאה העשירית לפני הספירה. עם פילוג הממלכה המאוחדת, הייתה ירושלים לבירת ממלכת יהודה, עד לחורבנה, עם נפילת ממלכת יהודה בידי האימפריה הבבלית בראשות נבוכדנצר השני בשנת 586 לפנה"ס.

מוזיאון ישראל

מוזיאון ישראל הוא המוזיאון הגדול והחשוב בישראל. המוזיאון שוכן בגבעת רם בירושלים והוא אחד המוזיאונים הגדולים במזרח התיכון. במוזיאון רשומים כחצי מיליון חפצי אמנות המשקפים את תרבויות העולם; מצויים בו אוספים בתחומי הארכאולוגיה, האתנוגרפיה, היודאיקה, האמנות הישראלית ואמנות העולם ותערוכות מתחלפות.

אבי המוזיאון ומייסדו הוא טדי קולק, אז מנכ"ל משרד ראש הממשלה ולימים ראש עיריית ירושלים, שגם הביא למוזיאון תרומות של אוספים חשובים מהעולם. אדריכלי המוזיאון הם אל מנספלד ודורה גד. המוזיאון נפתח בחודש מאי 1965. המוזיאון פועל תחת חברה מעורבת בבעלות בחלקים שווים של ממשלת ישראל, עיריית ירושלים, הסוכנות היהודית, אקדמיה בצלאל, האוניברסיטה העברית, בית הנכות בצלאל וקרן היכל הספר.

ממלכת יהודה

ממלכת יהודה הייתה הממלכה הדרומית מבין שתי הממלכות העבריות שהתקיימו בארץ ישראל במהלך תקופת הברזל השנייה, החל מהשליש האחרון של המאה ה-10 לפנה"ס ועד לחורבן בית המקדש הראשון על ידי האימפריה הבבלית בשנת 586 לפני הספירה.

לפי הכרונולוגיה היהודית המסורתית התקיימה ממלכה זו בין השנים ב'תתקס"ד - ג'של"ח (796 לפנה"ס - 422 לפנה"ס).

על פי המקרא, הוקמה הממלכה לאחר התפרקות ממלכת ישראל המאוחדת לממלכת ישראל בצפון, וממלכת יהודה בדרום. ממצאים ארכאולוגיים מצביעים על כך שבמהלך תקופת הברזל הראשונה (מאות 12-10 לפנה"ס) החלו להיווצר באזור מקומות יישוב, ובמהלך תקופת הברזל השנייה התגבשה ממלכת יהודה.

ממלכת יהודה לעיתים מוזכרת כממלכה הדרומית כדי להבחינה מהממלכה הצפונית (היא ממלכת ישראל). מלכי ממלכת יהודה השתייכו כולם (למעט עתליה) לשושלת בית דוד. בירתה של ממלכת יהודה הייתה ירושלים, בה ניצב בית המקדש.

מסע סנחריב בארץ ישראל

המסע השלישי של סנחריב למערב היה מסע עונשין של אשור נגד קואליציה של מדינות ובהן יהודה בשנת 701 לפנה"ס. האשורים יצאו למסע עונשין הן כדי להעניש את הממלכות המורדות על מרידתן באשור והן כדי לשעבד את הממלכות שמרדו באשור.המלחמה מוזכרת במקורות עתיקים רבים למדי ביחס לתקופה. המלחמה נזכרת במקורות מקראיים כאחד הניצחונות הגדולים של יהודה בזמן ההוא, שכן הביסה את אשור, האימפריה הגדולה ביותר באותה עת, ולאחר המלחמה הממלכה נותרה עצמאית בעוד שלפניה הייתה מדינה וסאלית. עם זאת ההרס היה רב, כל ערי יהודה מלבד ירושלים נלכדו, יהודים רבים הוגלו, שטחים רבים נכבשו והועברו לממלכות הפלשתיות וכל אוצרות בית המקדש נמסרו ככופר לאשור. עדויות ארכאולוגיות מראות על הרס רב ושיטתי בכל הערים הגדולות באותה תקופה. מקורות אשוריים מדווחים על כניעה מוחלטת של יהודה שכנראה נשארה כמדינת חסות של אשור עד ימי אשורבניפל.

סנחריב

סַנְחֵרִיב (באכדית: סִן-אחֵ-אֵרִבּ, סין (=אל הירח) פיצה (נתן פיצוי) על האח), בארמית חדשה או סורית חדשה ܣܢܚܪܝܒ) היה בנו ויורשו של סרגון השני מלך אשור. עלה לכס המלכות בשנת 705 לפנה"ס. שלטונו היה בלתי יציב, ומלא מרידות. המלך פיאר את נינוה והפכה למרכז העולם המסופוטמי, ניהל מלחמה מפורסמת ביהודה, והיה איש ארגון מוצלח. סופו שנרצח בידי בנו אדרמלך (או בשמו האשורי - ארד-מוליסו) בשנת 681 לפנה"ס בכ’ בכסלו.

עקרון (עיר מקראית)

עֶקְרוֹן הייתה עיר קדומה בארץ ישראל שיושבה לראשונה על ידי הכנענים בתקופת הברונזה. בתקופת הברזל, עם פלישתם של גויי הים למישור החוף, הפכה לעיר פלשתית חשובה. בשלהי המאה ה-8 לפנה"ס כבשו האשורים את עקרון והשתלטו עליה. באותה תקופה נודעה העיר כיצרנית שמן זית בהיקף גדול. בשנת 603 לפנה"ס הוחרבה העיר כליל על ידי האימפריה הבבלית בראשות נבוכדנצר. מעט לאחר מכן התקיים במקום יישוב קטן בעיר התחתונה, ולאחר זמן קצר ננטש אף הוא, ומאז לא יושבה העיר יותר.

האתר מזוהה כיום עם התל הארכאולוגי תֵּל מִקְנֶה, הסמוך לקיבוץ רבדים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.