מנמוניקה

מְנֶמוֹנִיקָהיוונית עתיקה: μνημονικός מְנֶמוֹנִיקוֹס, "קשור לזיכרון") או עזר זיכרון היא אמצעי או שיטה חזותיים או מילוליים העוזרים לזכור דברים.

Month - Knuckles (en)
מנמוניקה חזותית מוכרת היא השימוש בכפות הידיים לצורך זכירת אורך חודשי השנה בלוח הגרגוריאני. מפרק בולט, ממנו יוצאת אצבע, משמעו חודש ארוך בן 31 יום. לעומתו, השקע שבין מפרקי האצבעות נספר כחודש קצר.

היסטוריית השימוש

לשיטה הייתה חשיבות רבה כבר בתקופה שלפני הופעת הכתב. היא שימשה אז כנראה בעיקר עורכי טקסים דתיים. גם עם הופעתו של הכתב עד תקופת הייצור התעשייתי של ספרים הייתה שיטה זו נחוצה כדי לזכור פרטים מן הכתבים וספרים שהיו נדירים.

שיטה בה לכל אות עברית משויך מספר סידורי (א=1; ב=2; ג=3 וכך הלאה - גימטריה) אף היא סוג של מנמוניקה עתיקת יומין בה המושגים של מספר ואות כבר היו מופרדים אך נשמרו ביחד בכתב. שיטה מנמונית הפוכה הופיעה עם הופעת טלפונים עם לחצנים שאותיות היו רשומות על כל לחצן: חברות מסחריות החלו להשתמש בכך בבחירת מספרים הכוללים את אותיות שמה של החברה.

הטקסטים הראשונים בתורת המנמוניקה יוצרו בידי היוונים העתיקים.

שיטות מנמוניות בתחומים שונים

אסטרונומיה

Mercury (כוכב חמה), Venus (נוגה), Earth (כדור הארץ), Mars (מאדים), Jupiter (צדק), Saturn (שבתאי), Uranus (אורנוס), Neptun (נפטון).

(בעבר, עם פלוטו, זה היה My Very Excited Mom Just Served Us Nine Pizzas)

בהקשר של כוכבי הלכת ידועים גם ראשי התיבות הקדומים שצ"מ חנכ"ל, דהיינו: שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, כוכב, לבנה.

או בעברית: חנה ניסתה אתמול מאפה צרפתי שגרם אי נעימות. חמה, נוגה, ארץ, מאדים, צדק ,שבתאי, אורנוס, נפטון

  • סיווג ספקטרלי של כוכבים (O, B, A, F, G, K, M) מהגדול אל הקטן זוכרים לפי המשפט הבא: Oh, Be A Fine Girl/Guy, Kiss Me

אנטומיה

לזכירת סדר העצמות הקרפליות בכף היד באנגלית קיימים מספר משפטים: Some Lovers Try Positions That They Cannot Handle Sally Left The Party To Take Cathy Home S,L,T,P,T,T,C,H - scaphoid, lunate, triquetrum, pisiform, trapezium, trapezoid, capitate, hamate

בלשנות

  • בג"ד כפ"ת בראש מילה היא שיטה לזכור אותיות המופיעות עם דגש.
  • האותיות הלטיניות המשמשות כספרות רומיות הבאות אחרי 10 ניתן לזכור בעזרת ראשי תיבות LCDM :L=50; C=100; D=500; M=1000 בהתאמה.
  • בלימודי ערבית, משתמשים ב"דוד' ארז" כדי לזכור אחרי אילו אותיות יש הפסקה בכתיבה. כל האותיות באלפבית הערבי מתחברות לאות הבאה אחריהן, למעט שש אותיות אלה: אליף, ואו, דאל, ד'אל, רא וזאי.
  • בלימודי ערבית, "סרטן זללן צד רשת" משמשות לזכירת אותיות שמש וירח.

הוראה מתקנת

  • בהוראה מתקנת נעשה שימוש רב בעזרי זיכרון כמו סימני כתיב המשמשים ללימוד איות נכון.

יהדות

כימיה

  • על מנת לזכור איך להתנהג עם ערבוב של חומצות ותמיסות מימיות משתמשים בשיטה מנמוטית "תה עם לימון": תמיסה מימית ("תה") צריכה להימצא בכלי לפני החומצה ("לימון").
  • שיטה לזכור את סדר האלקאנים: "מת אתמול פרופסור לבוטניקה בפנטגון הקסום". המולקולות בהתאמה הן: מתאן, אתאן, פרופאן, בוטאן, פנטאן והקסאן.
  • רשימת חד-סוכרים שהם איזומרים של גלוקוז: All Altruists Gladly Make Gum In Gallon Tanks - (אלוז, אלטרוז, גלוקוז, מנוז, גולוז, אידוז, גלקטוז, טלוז).

ביולוגיה

על מנת לזכור את שלבי חלוקת תא, ניתן להשתמש בסימנים שבביטוי "פרופסור, מת, אנא טלפן". שלבי חלוקת התא בהתאמה: פרופאזה, מטאפאזה, אנאפאזה, טלופאזה.

לוח שנה ושעון קיץ

  • מנמוניקה חזותית מוכרת היא השימוש בפרקי אצבעות הידיים כדי לזכור כמה ימים יש בכל חודש בשנה בלוח הגרגוריאני (ראו תמונה): מתחילים מהקצה הימני (או השמאלי) של שני האגרופים הצמודים, ומונים את החודשים כסדרם בלוח השנה. כל בליטה מציינת חודש של 31 יום וכל שקע מציין חודש של 30 יום (חוץ מפברואר שהוא חודש מיוחד ובו 28 או 29 ימים).
  • בהעברה משעון קיץ ואליו יש לזכור כי המחוג רץ לקראת הקיץ (באביב הוא מועבר שעה אחת קדימה). דרך מילולית נוספת לזכור את כיוון הזזת המחוג בעת החלפת השעון היא על ידי הצירוף: קיץ-קדימה, חורף-אחורה.
  • באנגלית זוכרים את השינויים בשעון קיץ לפי משחק המילים: SPRING Forward, FALL Back.

מוזיקה

  • לזכירת סדרם של מיתרי הגיטרה משמשת המנמוניקה Easter Bunnies Get Drunk At Easter, או Every Boy Get Down And Eat, שבה כל אות מייצגת תו של מיתר לפי סדר הופעתו בגיטרה: E - התו מי, B - התו סי וכו'. מנמוניקה חלופית הופכת את סדר המיתרים: Eat A Darn Good Breakfast Everyday.
  • על מנת לזכור את סדר המודוסים, משמשת המנמוניקה "יש דרך פשוטה ללמוד מודוסים אם לומדים", כאשר כל אות מייצגת את האות הראשונה של המודוס - יוני, דורי, פריגי, לידי, מיקסולידי, אאולי, לוקרי.

מחשבים ותכנות

  • על מנת לזכור סדר הפרוטוקולים לפי מודל ה-OSI‏ (Physical, Data link, Network, Transport, Session, Presentation, Application)משתמשים במשפטים הבאים:
    • Please, Do Not Throw Sausage Pizza Away
    • Peter Did Not Take Suzy Partying All Night
    • All People Seem To Need Data Processing (בכיוון ההפוך)

מתמטיקה

עזרים מילוליים רבים משמשים לזכירת קבועים מתמטיים.

  • לפאי, שערכו ...3.1415926535897932384626, נוצרו עזרים רבים, בצורת משפט שמספר האותיות בכל מילה שלו מייצג ספרה של פאי,[1] למשל:
    • How I wish I could recollect pi easily today
    • How I want a drink, alcoholic of course, after the heavy lectures involving quantum mechanics!
    • Que j'aime a faire apprendre, un nombre utile aux sages. Immortel Archimede, artiste, ingenieur, qui de ton jugement peut priser la valeur?"

פיזיקה

תחבורה

  • אורות ניווט על ספינות מסודרים לפי החוק: "אדום זהו לב". הדבר מבוסס על השיוך המסורתי של הלב לחלק השמאלי של גוף האדם. הירוק נמצא בחלקו הימני של כלי שיט בהתאמה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ איאן סטיוארט, תיבת האוצרות המתמטיים של פרופסור סטיוארט, כנרת זמורה-ביתן דביר, 2012, הפרק "איך לזכור מספר עגול", עמ' 54–56.
גווידו ד'ארצו

גווידו ד'אָרצוֹ (או: גווידו מֵאָרֶצוֹ; באיטלקית: Guido d'Arezzo;‏ 991 או 992 - אחרי 1033) היה תאורטיקאי מוזיקה מתקופת ימי הביניים. נחשב לממציא התיווי המוזיקלי המודרני, כתב התווים על גבי חמשה (שאז כללה רק ארבע שורות במקום חמש, כנהוג כיום) שהחליף את רישומי הנוימות; הטקסט שלו, ה"מיקרולוגוס", היה החיבור הנפוץ ביותר בנושא מוזיקלי בימי הביניים אחרי כתביו של בואתיוס.

גווידו היה נזיר מן המסדר הבנדיקטיני מעיר המדינה האיטלקית ארצו. מחקר עדכני מתארך את ה"מיקרולוגוס" שלו לשנת 1025 או 1026; הואיל וגווידו קבע במכתב את גילו כשלושים ושבע כאשר כתב את המסה, משערים ששנת הולדתו הייתה בסביבות 991 או 992. ראשית הקריירה שלו הייתה במנזר פומפוזה על חוף הים האדריאטי, סמוך לפרארה. בתקופת חייו שם, עמד על הקושי שיש לזמרים לזכור מזמורים גרגוריאניים. הוא המציא שיטה לשינון מהיר של מזמורים ותוך זמן קצר עשה לו שם בצפון איטליה. בד בבד עם פרסומו, עורר את עוינותם של הנזירים האחרים במנזר, וזו הניעה אותו לעזוב את המקום ולעבור לארצו, עיר שלא היה בה מנזר, אך הייתה בה קבוצה גדולה של זמרי קתדרלה, ובישוף ארצו, טבאלד, הזמינו להדריכם.

בתקופת חייו בארצו פיתח גווידו טכנולוגיות הוראה חדשות, כגון תיווי חמשה וסולפז', אביו-מולידו של סולם דו-רה-מי, שהברותיו לקוחות מן ההברות הראשונות של כל אחד מפסוקי המוזיקה הראשונים בבית הראשון של מזמור התפילה Ut queant laxis. ייתכן שעבודתו זו התבססה על עבודתו הקודמת בפומפוזה, אבל האנטיפונים שכתב שם אבדו. לגווידו מייחסים גם את המצאת "היד הגווידונית",

שיטת מנמוניקה נפוצה בשימוש, של מיפוי שמות התווים לפי חלקי היד האנושית. ה"מיקרולוגוס", שנכתב בקתדרלת ארצו והוקדש לטבאלד, מכיל את שיטת ההוראה של גווידו כפי שפותחה באותו זמן. תוך זמן קצר משכה השיטה את תשומת לבו של האפיפיור יוחנן ה-19, שהזמין את גווידו לרומא. קרוב לוודאי שגווידו יצא לשם ב-1028, אך הוא חזר עד מהרה לארֶצו, מחמת בריאותו הרעועה. דבר אינו ידוע עליו לאחר זמן זה, פרט לכך שהאנטיפון האבוד שלו הושלם ככל הנראה בשנת 1030.

על שם גווידו ד'ארצו קרוי "תיווי מוזיקה גווידו" (GUIDO music notation), פורמט לתצוגת מחשב של פרטיטורות.

גוטפריד וילהלם לייבניץ

גוטפריד וילהלם פון לייבניץ (בגרמנית: Gottfried Wilhelm von Leibniz‏; 1 ביולי 1646 – 14 בנובמבר 1716 בהנובר) היה מתמטיקאי, פילוסוף, פיזיקאי ואיש אשכולות גרמני שהשפעתו בולטת הן בהיסטוריה של המתמטיקה והן בהיסטוריה של הפילוסופיה. לייבניץ כתב בעיקר בלטינית ובצרפתית.

במתמטיקה, הוא פיתח את החשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי באופן בלתי תלוי באייזק ניוטון, וכן כיום, שיטת הסימון שלו היא זו הנמצאת בשימוש רווח בשל פשטותה. כמה מהעקרונות הפילוסופיים שלו מצאו ביסוס מתמטי רק במאה ה-20. היה מהפוריים שבממציאי ומפתחי המחשבים המכניים, ובעבודתו על הוספת פונקציות של כפל וחילוק לפסקלין הוא המציא את "התוף המדורג", בו עשה שימוש כדי לבנות את מחשב הפסיעות שלו, ש-150 שנה מאוחר יותר שימש בסיס לאריתמומטר, המחשב המכני הראשון בייצור סדרתי. כמו כן היה הראשון לתאר את מנגנון "מחשבון החוגה" ב-1685. בשנות ה-1670 הוא פיתח את מכונת ההצפנה המורכבת הראשונה בהיסטוריה, והציע לרתום אותה לצורכי הממלכה בפני לאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. בנוסף הגה ופיתח את השיטה הבינארית, בהמשך לרעיונותיהם של פילוסופים כמו רמון ליול, העומדת בבסיסה של כתיבת התוכנה במחשבים האלקטרוניים.

בפילוסופיה, הוא נודע במיוחד בשל קביעתו האופטימית שהיקום הוא הטוב ביותר שאלוהים היה יכול ליצור, והפך בשל קביעה זו למושא לעג בידי מחברים מאוחרים יותר כמו וולטר. יחד עם רנה דקארט וברוך שפינוזה, נמנה עם המייצגים הבולטים של זרם הרציונליזם במאה ה-17. בניגוד לעמדות אלה של אופטימיזם ו"שפע" וכן גישתו הרציונליסטית, שהפכו פחות מקובלות בקרב אנשי מדע, עבודתו של לייבניץ בענפים אחרים של הפילוסופיה הניחה יסודות לגישה פילוסופית מעין-אמפיריציסטית שהתקבלה לימים בחוגים שונים במדע דוגמת הפוזיטיביזם הלוגי. עבודה פילוסופית חלוצית זו הקדימה את הלוגיקה המודרנית של פרגה והפילוסופיה האנליטית. כאמור גישה חלוצית זו עומדת בסתירה לפן הרציונליסטי שבהגותו, הנשען במידה על המסורת הסכולסטית, שבתורה מבוססת על הלוגיקה של אריסטו, ובה היקשים מושגים באמצעות "הפעלת ההיגיון" על עקרונות ראשוניים או הגדרות אפריוריות, ולא על עדות שהושגה באופן ניסיוני. לייבניץ תרם תרומות מכריעות לפיזיקה ולטכנולוגיה, וחזה רעיונות ומושגים שבוססו מאוחר יותר בביולוגיה, רפואה, גאולוגיה, תורת ההסתברות, פסיכולוגיה, בלשנות ובתורת המידע. בכתביו עסק גם בפוליטיקה, משפטים, אתיקה, תאולוגיה, והיסטוריה. תרומותיו למגוון רחב זה של תחומים פזורות בכתבי עת מדעיים, ובעשרות אלפי תכתובות וכתבי יד שלא פורסמו במהלך חייו. גם כיום, חסר אוסף שלם שיאגד את כתביו, וכפועל יוצא דין וחשבון מקיף על הישגיו אינו אפשרי, אם כי ניכר רוחב ועומק היריעה בהגותו.

הגותו המקיפה של לייבניץ היא מוקד היסטורי לכמה ענפים שקיבלו את עיקר פיתוחם בשפה הגרמנית, הגם שעיקר עבודתו נכתבה במקור בלטינית. ניתן לזהות את הדמיון בין מכונות החישוב וההצפנה שלו למערכת ההצפנה הגרמנית אניגמה. בעיקר בענפי הפילוסופיה המשיקים לתחומי המתמטיקה והמדע בולטת השפעתו, ובין היתר השפיע על ההוגים בגרמנית: שופנהאואר, ארנסט מאך, גוטלוב פרגה ובאופן עקיף על לודוויג ויטגנשטיין.

הארי לוריין

הארי לוריין (באנגלית: Harry Lorayne; נולד ב-4 במאי 1926) הוא קוסם ואמן זיכרון אמריקאי. לוריין ידוע בעיקר בזכות ההדגמות שלו של טכניקות מנמוניקה במספר תוכניות טלוויזיה. ספרו "ספר הזיכרון" היה ברשימת רבי-המכר של הניו יורק טיימס. פרסם עשרות ספרים בנושא זיכרון, קסמים וטכניקות מנמוניקה.

לוריין נודע ביכולת שלו לזכור שמות. כהדגמה ליכולת זו היו מציגים בשני לוריין מאות אנשים כאשר לוריין היה מתחייב לשלם 1,000 דולר לכל אדם אשר לא יזכור את שמו, דבר שמעולם לא קרה.

זיכרון

זיכרון הוא יכולתו של האורגניזם לאגור מידע מהסביבה דרך החושים ולהשתמש בו.

המילה "זיכרון" מתייחסת גם ליכולת אגירת המידע וגם למידע הנאגר עצמו.

קיימים יותר ממאה מיליארד תאי עצב במוח האנושי היוצרים רשת סבוכה ומורכבת של קשרים ביניהם. הזיכרון מתהווה כאשר נוצרים קשרים כימיים בין תאי עצב במוח.

תהליך יצירת הזיכרון מתרחש כאשר תאי עצב אלו מעבירים אותות חשמליים ביניהם. ככל שהאדם יקלוט מידע רב ומורכב יותר, כך כמות גדולה יותר של תאי עצב ישתתפו במסלול הזיכרון (הקשרים שבין תאי עצב במוח יוצרים את מסלול זיכרון) ומסלול זה יתחזק. יש לציין כי מוחנו מתעלם מגירויים סתמיים ולכן לא כל מידע המגיע אלינו מאוחסן בזיכרון או יוצר מסלול זיכרון.

כחלק מקבוצת היכולות ההכרתיות-קוגניטיביות, זיכרון נחשב לאחד מהביטויים המשפיעים והמושפעים מהאינטליגנציה ומהיכולות הלימודיות של האדם -יעילות האחסון ואחזור המידע מושפעים וכן גם משפיעים על היכולות הלימודיות של האדם.

בפסיכולוגיה קוגניטיבית והתחומים משיקים לה, כגון בינה מלאכותית, מדעי העצב וכן תחומים נוספים, זיכרון היא היכולת לקודד, לאחסן ולשלוף מידע ממאגר זיכרון.

גם למחשבים קיימים תאי זיכרון בהם הם מאחסנים ושולפים, על פי דרישה את המידע המאוחסן בהם.

לימוד בעל פה

לימוד בעל פה היא שיטת לימוד שבה מתמקדים בשינון החומר כך שהתלמיד יהיה מסוגל לחזור על החומר הנלמד בדיוק בדרך שבה הוא נקרא או נשמע, בדרך כלל על חשבון הבנה עמוקה או טובה יותר של הטקסט.

מסורת שבעל פה

מסורת שבעל פה, או ידע בעל פה, היא צורת תקשורת אנושית שבה ידע, אמנות, רעיונות וחומר תרבותי מתקבלים, נשמרים ומועברים בעל פה מדור לדור. העברת המסורת מתבצעת באמצעות דיבור או שיר ועשויה לכלול סיפורי פולקלור, בלדות, מזמורים, פרוזה או פיוטים. דרך זו מאפשרת לחברה להעביר את ההיסטוריה שבעל-פה, הספרות שבעל-פה, המשפט שבעל-פה וידע אחר לאורך דורות, לא בדרך כתובה, או במקביל לכתוב. דתות כגון בודהיזם, הינדואיזם וג'ייניזם השתמשו במסורת שבעל-פה, במקביל לכתב, כדי להעביר כתבי קודש, ידע כללי, מזמורים ומיתולוגיות מדור לדור.מסורת שבעל פה כוללת מידע, זיכרונות וידע שחולקת קבוצת אנשים במשך דורות רבים, והיא אינה דומה לעדות או להיסטוריה שבעל-פה . ככלל, "מסורת שבעל-פה" מתייחסת לזיכרון ולהעברה של ידע טקסטואלי ותרבותי ספציפי שנשמר, באמצעות אמירה קולית. כדיסציפלינה אקדמית, היא מתייחסת הן לאובייקט של לימוד הן לשיטה שבה הם נלמדים.לימוד המסורת שבעל-פה שונה מן הדיסציפלינה האקדמית של ההיסטוריה שבעל -פה, שהיא רישום של זיכרונות אישיים ותולדותיהם של אלו שחוו תקופות או אירועים היסטוריים. מסורת שבעל פה נבדלת מחקר האוראליות המוגדרת כמחשבה והבעתה המילולית בחברות שבהן הטכנולוגיות של אוריינות (בעיקר כתיבה ודפוס) אינן מוכרות לרוב האוכלוסייה. פולקלור הוא סוג של מסורת שבעל-פה, אך גם ידע שאינו פולקלור הועבר בעל פה וכך נשמר בהיסטוריה האנושית.

מספר סיפורים

מסַפֵּר סיפורים הוא אומן בהשמעת והצגת סיפורים לקהל מאזינים. תפקידו של המספר קיים מקדמת דנא, בכל תרבויות האנושיות. בטרם ידיעת קרוא וכתוב הייתה נפוצה, שימשו מספרי הסיפורים כלי יחיד כמעט להעברת סיפורי עם, אגדות ומיתולוגיות להמון. על מנת שיוכלו לזכור את סיפוריהם בעל פה פיתחו מספרי סיפורים שיטות מנמוניקה (עזרי זיכרון) כגון שימוש בחרוזים ובמשקל, לשון נופל על לשון, חזרות, סידור במספרים טיפולוגיים וכדומה. כן פיתחו מספרי הסיפורים שיטות רטוריות על מנת לרתק את קהלם, להפתיע אותו ולרגש אותו. בתרבויות מסוימות נהוג שהמספר שר את סיפורו כעין בלדה ובאחרות נהוג יותר סיפור בפרוזה.

לרוב מספרי הסיפורים נדדו בין כפרים וערים ולפיכך לא יכלו לסחוב ציוד רב. לכן עשו שימוש מועט בתפאורה והשתמשו לשם יצירת דרמה וגילום דמויות לרוב בקולם בלבד ולעיתים בתלבושות ועזרים פשוטים ובכלי נגינה קל.

כיום נעשה ניסיון מודע לשמר את אומנות סיפור הסיפורים, באמצעות הקלטה של מספרי סיפורים מסורתיים, לימוד האומנות בקורסים ועריכת פסטיבלים למספרי סיפורים. בישראל פעיל מאז 1993 פסטיבל מספרי סיפורים בתיאטרון גבעתיים מייסודו של יוסי אלפי. כן משתלב הנושא במקצועות כגון טיפול בדרמה, הדרכת טיולים, הוראה, נאום פוליטי ועסקי ועוד.

תוכנית הטלוויזיה "סיפורי עמים" נקראה במקור "The Storyteller", מספר הסיפורים. פירוש שמו של תיאטרון אל-חכוואתי אף הוא "מספר הסיפורים".

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.