מנחם מיכלסון

מנחם מיכלסון (נולד ב-1947) הוא סופר, ביוגרף ועיתונאי ישראלי.

ביוגרפיה

מנחם מיכלסון גדל והתחנך בבני ברק, למד בבית ספר תיכון עירוני דתי בני ברק. שירת בנח"ל ושימש כתב צבאי של "במחנה נח"ל". בוגר אוניברסיטת בר-אילן בחוגים לספרות עברית ומדע המדינה, ונמנה עם מקימי המגמה לתקשורת ביחידה ללימודי המשך באוניברסיטה.

משנת 1969 הוא חבר מערכת ידיעות אחרונות והיה עורך חדשות בעיתון, עורך-משנה של מוסף "7 ימים", מעורכי המוסף הפוליטי וכתב לעניינים כלליים. בנוסף היה עורך "זרעים" - ירחון בני עקיבא, ומעורכי "בת-קול", עיתון הסטודנטים של בר-אילן.

בשנת 1983 זכה בפרס זיו לעיתונות.

בשנים 1985–1987 כיהן כשליח עלייה וכאחראי על יחסי הציבור של מחלקת העלייה בבריטניה.

בשנים האחרונות הוא מגיש תוכניות רדיו בקול ישראל וברדיו קול חי.

ספריו

  • מנחם מיכלסון, יהודה סלומון, משה מילנר, מקומות קדושים וקברי צדיקים בארץ ישראל, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2000
  • מנחם מיכלסון, משה קצב: ממעברת קסטינה - לקריית הממשלה, הוצאת ידיעות אחרונות, 1992
  • מנחם מיכלסון, משה שי, 24 שעות בחיי צה"ל, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2001
  • מנחם מיכלסון, מרטין גילברט, חיים פזנר האיש שידע - הידיעה על הפתרון הסופי ומאמצי ההצלה, הוצאת יד ושם, 2007
  • מנחם מיכלסון, הלל ממוצב המזח, ספרית בית-אל
  • מנחם מיכלסון, מאת שליחנו ללונדון, הוצאת ידיעות אחרונות
  • מנחם מיכלסון, נגד הזרם - סיפורו של מאיר שטרית, ספריית מעריב, 1993
  • מנחם מיכלסון, הצופה לבית ישראל: סיפור חייו ויצירתו העיתונאית של עורך עיתון הצפה, משה אישון ז"ל. 2018.
  • בעריכתו: חיים טופול, חיים מספר על טופול, הוצאת ידיעות אחרונות, 1983
  • מנחם מיכלסון רואים את הקולות - סיפורו של בית חינוך עיורים ירושלים, הוצאת ראובן מס, 2019
  • מנחם מיכלסון יד ימינו - סיפור חייו של יחיאל קדישאי מזכירו האישי של מנחם בגין, הוצאת גפן, 2013, זוכה פרס ז'בוטינסקי 2015
אורי אורבך

אורי שרגא אורבך (28 במרץ 1960, כ"ט באדר ה'תש"ך – 16 בפברואר 2015, כ"ז בשבט ה'תשע"ה) היה השר לאזרחים ותיקים וחבר הכנסת מטעם סיעת הבית היהודי. לפני כניסתו לחיים הפוליטיים התפרסם כסופר, עיתונאי, בעל טור, סאטיריקן, פובליציסט ומאנשי התקשורת הבולטים בציבור הדתי לאומי.

אורי גורדון

אורי גורדון (14 באפריל 1935 – 30 ביולי 2000) היה פעיל ציוני. מילא תפקידים בכירים בהנהלה הציונית ובסוכנות היהודית.

בית ספר תיכון עירוני דתי בני ברק

בית ספר תיכון עירוני דתי בני ברק היה בית ספר ממלכתי דתי על יסודי לבנים ולבנות בבני ברק. בסוף שנות ה-70 הפך לבית ספר לבנות בלבד.

במחנה נח"ל

במחנה נח"ל היה ירחון לחיילים, אנשי ההתיישבות העובדת וחברי תנועות הנוער, שהופיע בשנים 1991-1949 מטעם פיקוד הנח"ל ואגף הנוער והנח"ל במשרד הביטחון.

הגיליון הראשון ראה אור ב-1949. מ-1951 הופיעו הגיליונות באופן סדיר עד 1991. הירחון חדל להופיע בהוראת הרמטכ"ל אהוד ברק, כחלק ממדיניותו לצמצום מספרם של הביטאונים הצבאיים.

העיתון הִרבה לעסוק בנח"ל, בהתיישבות ובביטחון המדינה והקדיש מקום גם לתולדות ארץ ישראל ולראיונות עם אנשי צבא בכירים, מדינאים, סופרים ואמנים.

בין הכותבים בו היו הסופרים והמשוררים חיים גורי, נתן שחם, נעמי שמר, בנימין גלאי, ניסים אלוני ועוד. את שעריו עיטרו אמנים ידועים, בהם נחום גוטמן, ראובן רובין, שמואל כץ, שמואל בק ועוד.

עורכי העיתון: אורי סלע, יצחק וייט, שמעון רכבי, רפאל ספורטה, יצחק לבני, מרדכי נאור, זאב ענר, יורם טהרלב, יוסף ארגמן, דני בירן, מיכאל (מייקל) שיר.

העיתון הצמיח עם השנים רשימה ארוכה של כתבים וצלמים, שתפסו מקומות מרכזיים בתקשורת ובתרבות בישראל, בהם: עקיבא נוף, גדעון סאמט, יורם פרי, נחמן שי, צבי רימון, עלי מוהר, איל מגד, ניבה לניר, אברהם חי, מנחם מיכלסון, תלמה אדמון, שוש אביגל, יגאל גלאי ובוקי נאה.

תפקיד מרכזי במערכת, במשך עשרות שנים, היה לצלם אלכס גל (גוטליב).

במחנה נח"ל אימץ את הרעיון של מדור הכזבים שהיה ב"במחנה" וזכה להצלחה ולפופולריות, ובעמוד האחרון שלו בתקופה ארוכה הופיעו כזבים [בדיחות] פרי עטם של קוראיו ובלטו בהם אותם כוכבים שבלטו ב"תחרות כזבים" ב"במחנה" - אברהם בן-עזרא, אלי אייל, ראובן גרינברג ואחרים.

תפוצת העיתון הגיעה בשיאה (בשנות ה-60 וה-70) ל-15 אלף עותקים.

במחנה נח"ל היה במשך תקופה ארוכה כתב עת פורץ-דרך – בתיאורים בלתי-שגרתיים של חיי הנח"ל וצה"ל, בכתבות דיוקן, בשיתוף אנשי רוח ואפילו ב"מתיחות" שזכו לתהודה גדולה בציבור.

דלתון (מושב)

דַּלְתּוֹן הוא מושב בצפון ישראל, ליד צפת, השייך למועצה אזורית מרום הגליל.

את היישוב הקימו עולים מהעיר טריפולי שבלוב, בשנת 1950 בעזרת איגוד המושבים של הפועל המזרחי.

יישוב יהודי התקיים בדלתון בימי תקופת המשנה והתלמוד, התקופה הערבית בארץ ישראל, התקופה הצלבנית בארץ ישראל, התקופה הממלוכית בארץ ישראל, והתקופה העות'מאנית. במקום התקיים עד לשנת 1948 כפר ערבי בשם א-דלאתה, ששימר את שמו של היישוב היהודי, וניטש לאחר שנכבש על ידי חטיבה 7 במבצע חירם.

תושבי היישוב עוסקים בחקלאות, בין השאר בגידול גפנים, מהם מיצרים את יינות דלתון וכן מתיירות - השכרת צימרים במושב.

חיים פזנר

חיים פזנר (22 בינואר 1899 - 14 במאי 1981) היה פעיל ציוני בשווייץ ומהראשונים להביא לידיעת אמצעי התקשורת את הידיעה על השמדתם של יהודי אירופה.

חלחול (עיר)

חלחול (בערבית: حلحول) היא עיר פלסטינית בהרי יהודה, כק"מ אחד צפונית לחברון. העיר שייכת לנפת חברון של הרשות הפלסטינית. ייתכן שמקור שמה נעוץ בכך שהמשקעים מחלחלים בקלות לתוך הסלעים עליהם בנויה העיירה.

המקום מהווה את פסגת הר חברון והפסגה הגבוהה בהרי יהודה, בגובה של 1020 מטרים מעל פני הים. משום כך, העיר חלחול הוא היישוב העירוני הגבוה ביותר בארץ-ישראל. כיום, ידועה חלחול גם בזכות מחצבות סלעים רבות הסמוכות לה.

טבריה

טְבֶרְיָה (בערבית: طبريا - טַבָּרִיַא) היא עיר במחוז הצפון בישראל, בגליל התחתון ובבקעת כינרות. טבריה שוכנת לחופה המערבי של הכנרת והיא העיר היחידה הממוקמת לחופי אגם זה. מספר תושביה מוערך ב-2016 בכ-43,100. שטח השיפוט שלה הוא כיום 15,392 דונם.

העיר נוסדה בשנת 20 לספירה על ידי הורדוס אנטיפס ונקראה על שמו של הקיסר הרומי טיבריוס. על פי הברית החדשה, לאחר הקמת העיר פעל ישו באזור צפון הכנרת, ועל כן בנצרות נחשב האזור לקדוש. בטבריה ובסביבותיה קמו כנסיות רבות, והעיר הפכה למרכז לצליינות. בהיסטוריה היהודית, טבריה נחשבת לאחת מארבע ערי הקודש, ביחד עם ירושלים, חברון וצפת, שבהן התרכזה מרבית האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל מסוף ימי הביניים ועד המאה ה-19.

בין המאה ה-2 למאה ה-10 הייתה בטבריה אוכלוסייה יהודית גדולה ומפותחת, מרכז לכל יהודי ארץ ישראל. גדולי ישראל פעלו בעיר ונקברו בתחומיה, ובהם רבן יוחנן בן זכאי, רבי עקיבא והשל"ה הקדוש, וכמו כן הועלו לטבריה עצמותיו של הרמב"ם, שנפטר במצרים, ונקבר בטבריה לפי צוואתו. קברים אלו מהווים היום מוקדי עלייה לרגל. בתקופת מסעות הצלב שימשה טבריה בירת נסיכות הגליל הצלבנית. לאחר קרב קרני חיטין בשנת 1187 חרבה העיר, ובתקופה הממלוכית ובתחילת התקופה העות'מאנית הייתה אך כפר קטן. במהלך המאה ה-18 ביצר שליט הגליל, דאהר אל-עומר, את חומות טבריה, ובשנת 1740 הזמין את הרב חיים אבולעפיה לגור בעיר (ראו: חצר היהודים בטבריה). בשנים שלאחר מכן הפכה לעיר בעלת רוב יהודי, ומרכז חשוב ליישוב היהודי. במלחמת העצמאות נכבשה טבריה על ידי כוחות "ההגנה", והאוכלוסייה הערבית פונתה על ידי הבריטים.

כיום נחשבת טבריה למרכז תיירות חשוב, המתבסס הן על קרבתה לכנרת, והן על קדושתה הדתית ליהדות ולנצרות. העיר משמשת גם מרכז תעשייתי ומסחרי אזורי.

טיבור רוזנבאום

פנחס טִיבּוֹר רוזנבאום (Tibor Rosenbaum;‏ 2 בנובמבר 1923 - 23 באוקטובר 1980) היה איש עסקים יהודי ועסקן ציוני אשר היה אחראי להצלת מאות יהודים בזמן השואה. בשנות השישים נקשר שמו בקשרים עם המאפיה ובתאוריית קשר בנוגע לרצח נשיא ארצות הברית ג'ון קנדי.

יחיאל קדישאי

יחיאל קדישאי (מאי 1923 - 16 בנובמבר 2013) היה מזכיר תנועת החרות בכנסת, מנהל לשכת ראש הממשלה מנחם בגין, ומי שכונה על ידי רבים "יד ימינו של בגין".

יעקב

יַעֲקֹב, המכונה במסורת היהודית יַעֲקֹב אָבִינוּ, ונקרא גם יִשְׂרָאֵל, הוא דמות מקראית. יעקב הוא השלישי בשלושת האבות, בנם של יצחק ורבקה ונכד לאברהם ושרה. אחיו התאום של עשו, ואביהם של שבטי ישראל.

ע"פ המסורת יעקב נולד בערב חג סוכות בשנת ב'ק"ח, ונפטר בערב סוכות בשנת ב'רנ"ה בגיל 147.

תולדות חייו מסופרים במקרא, ותופסים נתח גדול מספר בראשית, בפרקים כ"ה-נ'.

חלק ממדרשי חז"ל מתייחסים ליעקב ועשו כאל אבות-טיפוס של לאומים. יעקב מייצג את עם ישראל ועשו את אדום, או לחלופין התנהגות טיפוסית של חייל רומאי. לפרשנות זו בסיס מייד עם הופעתם - כאשר התקשתה רבקה בהריונה, נאמר: "וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה'. וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי [גוֹיִם] (גיים) בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" (בראשית, כ"ה, כ"ב-כ"ג). משמע, אין הקורא אמור לבחון את הגיבורים בקני מידה אנושיים פשוטים, כפרט, אלא כייצוג למשהו אחר.

מאיר בראלי

מאיר (מוריק) בראלי (ברודני) (11 באוגוסט 1922 – 2004) היה עיתונאי וסופר ישראלי, חבר מערכת דבר ומעורכי "אשנב", "אשמורת" ו"אֹמֶר", מראשי המשמרת הצעירה של מפא"י.

מיכלסון

מיכלסון הוא שם משפחה יהודי.

האם התכוונתם ל...

עזרה למרפא

אגודת "עזרה למרפא" היא עמותת מלכ"ר ישראלית העוסקת בסיוע לחולים ולמוגבלים, בייעוץ רפואי, בהשאלת ציוד רפואי, בהטסת חולים לחו"ל ועוד. כמו כן מפעילה עזרה למרפא מעון לאנשים בעלי מוגבלות שכלית התפתחותית. העמותה הוקמה ומנוהלת על ידי הרב אלימלך פירר, שבעקבות פעילותו בה זכה בפרס ישראל.

עיתונות חרדית

המונח עיתונות חרדית מתייחס לעיתונים וכתבי עת המיועדים לציבורים חרדיים. העיתונות החרדית מופקת על ידי עיתונאים חרדים וכפופה לכללי צנזורה והוראות מרבנים.

עמוקה

עמוקה (עֲמֻקָּה) הוא יישוב קהילתי קטן בגליל העליון ליד חצור הגלילית וצפת, השייך למועצה אזורית מרום הגליל. היישוב הוקם בשנת 1980 כחלק מתוכנית המצפים בגליל. במקום שכן עד קום המדינה הכפר הערבי עמוקה (ערבית: عمّوقة).

צפונית-מערבית ליישוב שוכן קבר המיוחס לרבי יונתן בן עוזיאל שיש המייחסים לו סגולות לשידוך.

רבי יהושע דסכנין

רבי יהושע דסכנין היה אמורא בן הדור הרביעי לאמוראי ארץ ישראל. חי ופעל במאה הרביעית לספירה.

מקום מגוריו היה בכפר סכנין בגליל התחתון, שם גם מזוהה מקום קברו וקבר אשתו בסמוך לקברו של רבי שמעון דסכנין. במשך הדורות שימש הקבר מקום עלייה לרגל. עולה רגל אלמוני תיאר קבר זה במאה ה-14: "ומשם הלכנו לכפר סכנין, שם רב יהושע דכפר סכנין, בארון של אבן וכיסוי של אבן נאה עליו, כלי נאה מאד, ושני צדיקים אצלו בארונות... והם בתוך בית אחד". בפי הערבים הוא כונה "נבי א-סאדיק" ונראה שקברו היה מקודש גם להם.

ריצ'רד קטלינג

ריצ'רד קטלינג (באנגלית: Richard Charles Catling) ‏ (22 באוגוסט 1912 – 22 במרץ 2006) היה קצין משטרה קולוניאלי בריטי כסגן מפקד הבולשת הבריטית בארץ ישראל בשנים האחרונות של המנדט הבריטי, כראש המטה של מפקד המשטרה במלאיה וכמפקד משטרת קניה בשנים 1954-1964.

שלמה ערמן

שלמה ערמן (28 בינואר 1953 - 8 באוקטובר 1973) היה חייל צה"ל שעוטר בעיטור הגבורה, העיטור הגבוה ביותר שניתן בצה"ל, על לחימתו במלחמת יום הכיפורים. הועלה לדרגת סגן-משנה לאחר מותו.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.