מנחם המאירי

רבי מנחם בן שלמה למשפחת המאירי. מגדולי מפרשי התלמוד וחכמי פרובנס, בן המאה ה-13 (1249-1306). תושב העיר פרפיניאן שבפרובאנס (כיום בחבל לנגדוק-רוסיון שבדרום מערב צרפת). היה מצאצאיו של רבי משולם בן משה מבדרש בעל ספר ההשלמה. (ר' משולם) היה תלמיד של רבי ראובן בר' חיים בעל ספר התמיד.

מנחם המאירי
Menaḥem ben Shelomoh Meʾiri
כינוי המאירי
השתייכות בית המדרש בפרובנס, מושפע מאוד משיטת הרמב"ם
תחומי עיסוק פרשן מקרא, פרשן תלמוד, פוסק ופילוסוף ביהדות
חיבוריו פירושו לתלמוד - "בית הבחירה", חידושים על התלמוד, ספר 'מגן אבות', "חיבור התשובה"; פירוש לספר תהילים ופירוש לספר משלי; "קריית ספר" וספרים נוספים שככל הנראה אבדו.

חיבוריו וספריו

רוב כתביו של המאירי לא התפרסמו עד ראשית המאה העשרים, והם התגלו בכתב יד יחידי שנמצא בספרית פרמה. קטעים בודדים מכתביו התפרסמו קודם לכן בספר שיטה מקובצת. בעקבות זאת, החזו"א (מועד סימן סז אות יב) טען שכיון שלא עבר במסורת ישראל, הרי היעלמותו במשך מאות שנים היא סימן אלוקי לכך שאין לדבריו מעמד שווה לדברי שאר הראשונים. לעומת זאת, רוב האחרונים ראו את כתביו כדברי שאר הראשונים, בולט בגישה זו הוא המשנה ברורה שמביא להלכה את דברי המאירי למעלה ממאתיים פעמים. כמענה לטענת החזו"א, יש שכתבו שכשם שהיעלמותו של הספר יכולה להוות סימן אלוקי על אי חשיבתו, כך גם העובדה שהספר שרד כמעט במילואו והתגלה בדורות האחרונים היא ראיה על חשיבותו וסמכותו.

בית הבחירה

חיבורו המרכזי הוא ספרו ההלכתי על סדר התלמוד - "בית הבחירה". בחיבור זה הוא מביא סיכום על דרך הפשט של הסוגיות עם נטייה לדברי הרמב"ם, וסיכום של דעות הפוסקים בדורות לפניו, וכותב את מסקנות הסוגיא בהלכה ומוסר היוצאים ממנו.

בחיבור מצויות פרשניות הן מאשכנז והן מספרד. מלבד זאת, בניגוד לרוב פרשני התלמוד, הרבה המאירי להשתמש בתלמוד ירושלמי לצורך פרשנותו, ולפניו היו מונחות נוסחאות של חיבור זה, שאינן בידינו כיום.

המאירי מרבה לצטט חכמים אחרים, אך הוא אינו מזכירם בשמם אלא בתוארי כבוד כמו:[1]

  • "גדולי הרבנים" - רש"י
  • "גדולי המפרשים" - ראב"ד (או "גדולי המגיהים" כאשר מצוטטות השגותיו על הרמב"ם או הרי"ף)
  • "גדולי הפוסקים" - רי"ף
  • "גדולי המחברים" - רמב"ם
  • "גאוני ספרד" - ר"י מיגאש
  • "חכמי הצרפתים" - רשב"ם

חיבורים נוספים

המאירי כתב ספרים רבים, והיה אחד מגדולי המחברים בתולדות ישראל. מלבד ספרו "בית הבחירה" חיבר המאירי חידושים על התלמוד, שרק מיעוטם שרדו (למשל על מסכת עירובין וביצה). כמו כן כתב את ספר 'מגן אבות', בו הוא דן ב-24 נושאים הלכתיים שונים. ספר זה כתב המאירי בעקבות מחלוקת עם תלמידי הרמב"ן שרצו להנהיג בפרובנס את מנהגי רבם, והוא ביקש להגן על מנהגי המקום. הספר שימש מקור הלכתי חשוב לראשונים שלאחריו.

המאירי חיבר גם ספר בשם "חיבור התשובה"; פירוש לספר תהלים ופירוש לספר משלי; וכן הספר "קריית ספר" - הכולל הלכות כתיבת ספר תורה ובו רשימת מילים הכתובות בכתב מלא או כתב חסר, וספרים נוספים שככל הנראה אבדו.

מתפיסותיו העקרוניות

בנוסף להיותו של המאירי איש תלמוד והלכה מובהק, הוא גילה עניין בפילוסופיה ומדע יהודית. המאירי הושפע במיוחד ממשנתו של הרמב"ם. בוויכוח הגדול שהתפתח בעקבות ספרו של הרמב"ם 'מורה נבוכים' והחרם שהטיל הרשב"א על לימוד הפילוסופיה, התנגד המאירי לחרם ותמך ללא סייג בעמדת המגינים על עמדת הרמב"ם, וטען שאין בכך כל פסול.[2]

בנוסף ראוי לציון גם יחסו של המאירי לגויים. בפירושו הוא עומד על כך שהאיסור לתת להם מתנות לא נאמר ב- "אומות הגדורות בדרכי הדתות ושמודות באלהות", ולפיכך אינו חל על המוסלמים, ואף לא על הנוצרים, שלדעתו אף הם אינם נחשבים לעובדי עבודה זרה.

דוגמה לכך ניתן להביא מדבריו על מסכת עבודה זרה דף כא' בדין מכירת בתים לגויים: "ולעניין פסק, דבר זה לא נאמר אלא בארץ, ובזמנים שהזכרנו." ... "שדבר זה עיקר איסורו לאותם עובדי האלילים שהיו אליליהם בבתיהם ומקטרים ומזבחים להם שם:"
יש הטוענים, שדבריו אלה של המאירי נאמרו מתוך חשש מן הנוצרים, ואינם משקפים את דעתו האמיתית. עמדה זו נדחתה על ידי יעקב בלידשטיין, אשר הראה כי עמדתו ביחס לגויים חוברת לדיונו הייחודי באשר לגר תושב וכי התלבטויותיו של המאירי וניסוחיו מורים כי אין המדובר באפולוגטיקה.[3] כך סבר גם הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אשר קבע, "שהעיקר הוא כדעת המאירי, שכל העמים שהם גדורים בנימוסים הגונים בין אדם לחבירו הם כבר נחשבים לגרים תושבים בכל חיובי האדם".[4] לעומתם, רבי דוד צבי הילמן כתב מאמר בו הביא מספר ראיות לכך שדבריו של המאירי בנושא זה אכן נכתבו רק כלפי חוץ ואינם משקפים את דעתו.[5]

לקריאה נוספת

  • בין תורה לחכמה: ר' מנחם המאירי ובעלי ההלכה המיימונים בפרובנס - משה הלברטל, הוצאת מאגנס, 2003
  • יעקב כ"ץ, בין יהודים לגויים, ירושלים תשכ"א, עמ' 116–128
  • אפרים אלימלך אורבך, "שיטת הסובלנות של ר' מנחם המאירי – מקורה ומגבלותיה", בתוך: פרקים בתולדות החברה היהודית בימי-הביניים ובעת החדשה – מוקדשים לפרופסור י' כ"ץ, ירושלים תש"מ, עמ' לד-מד 
  • יעקב בלידשטיין, "יחסו של מנחם מאירי לנוכרי", ציון נא (תשמ"ו), עמ' 153–166

קישורים חיצוניים

ספרים

אודות

הערות שוליים

  1. ^ המאירי, מחבר פורה שספריו כמעט ונשכחו, he.chabad.org (בעברית)
  2. ^ תשובתו נדפסה בסוף בית הבחירה על מסכת אבות בהוצאת מכון אופק, ירושלים תשנ"ח.
  3. ^ יעקב בלידשטיין, יחסו של מנחם מאירי לנוכרי, ציון נא, תשמ"ו, עמ' 165-166
  4. ^ הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אגרות הראי"ה, ירושלים, תשמ"ה, אגרת פט.
  5. ^ דוד צבי הילמן, "לשונות המאירי שנכתבו לתשובת המינים", צפונות א (תשמ"ט), עמ' סה-עב.
  6. ^ יוצא לאור מחדש על פי כתב יד לנינגרד (פטרסבורג), אוסף פירקוביץ, בצירוף הערות הגאון רבי חיים פאלאג'י, ו'שערי ציון' לר' יצחק די לאטיש, היוצא לאור מחדש על פי כתבי יד אוקספורד ומוסקבה.
אברהם בן דוד מפושקירה

רבי אברהם בן דוד מפּוֹשְקְיֶרָה (ראב"ד, 1120 לערך - 1198), היה רב, ראש ישיבה בעיר פּוֹסְקְיֶיר, שבחבל פרובנס שבצרפת, פרשן תלמוד ומקובל. כונה גם "ראב"ד השלישי" "הראב"ד מקרית יערים" ו"בעל ההשגות", על שם השגותיו המפורסמות על ספר משנה תורה שכתב הרמב"ם. היה חתנו של הראב"ד השני בעל ספר האשכול, ואביו של ר' יצחק סגי נהור.

אברהם מן ההר

רבי אברהם בן יצחק מן ההר (נפטר ה'ע"ה, 1315) היה מחכמי מונטפלייר (מבוטא מוֹנְפֶּלְיֶה) שבחבל פרובנס שבדרום צרפת. בסוף ימיו עבר לקרפנטרץ (ככל הנראה קרפנטרה, Carpentras) ושימש כחבר בבית דינו של רבי מרדכי בן יהוספה מחבר הספר שערי נדרים.

אדר (עץ)

אֶדֶר (שם מדעי: Acer) הוא סוג של עצים הנמנים עם משפחת הסבונניים. בעבר הוא נמנה עם משפחת ה"אדריים", אולם מחקרים מודרניים (כמו למשל APG II) מכלילים אותו במשפחת הסבונניים.

המפורסם במיני האדר הוא אדר הסוכר (Acer saccharum). זהו עץ בעל שיפה מתוקה במיוחד שממנה מפיקים סירופ סמיך ומתוק. אדר הסוכר נפוץ בארצות הברית ובקנדה, שם הוא גם סמל לאומי (עלה האדר מופיע בדגל קנדה).

אם אין אני לי מי לי

אם אין אני לי מי לי הוא פתגם עברי מתקופת התנאים. מקורו בדברי הלל הזקן במשנה, מסכת אבות, פרק א', משנה י"ד: "הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו אימתי."

המשמעות השגורה בשימוש בפתגם זה היא שמוטלת על האדם אחריות אישית לתפקודיו, והוא לעולם אינו יוצא ידי חובתו. מאידך, המשך המשנה מלמד שגם כאשר האדם נקט פעולה יכולתו מוגבלת והוא תלוי בעזרת הקב"ה, וכדברי המלבי"ם:

הדברים מתקשרים לעקרון הבחירה החופשית ביהדות.

כך מפרש את הדברים רבי מנחם המאירי: "הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי, כלומר: אם אני בעצמי איני מעורר נפשי למעלות, מי ישתדל בעדי להטיב אורחותי, והרי הבחירה בידי ואין עלי מכריע ומונע במעשי אלא הכל בידי, אם ארצה להיות מלאכתי בחק הנפש ושלמותה, אם בצרכי גופי לבד."

מלבד פירושים רבים זכתה משנה זו גם ללחנים רבים, בהם לחנו של חיים בנט ("הנה אנכי"), שני לחנים של מרדכי בן דוד ("אני מאמין" ו"כולם אהובים") ולחנו של אודי דוידי ("רוחות טובות").

בית המקדש

בֵּית הַמִּקְדָּשׁ היה, על פי המקרא, מרכז הפולחן הדתי הקבוע של עם ישראל עד למאה הראשונה לספירה. הוא שכן בהר המוריה שבירושלים ושימש כמרכז להקרבת קורבנות, עליה לרגל ותפילה. בית המקדש היה מקום משכנו של ארון הברית, כפי שהיה המשכן לפניו. במקדש כיהנו הכהנים, כשלצדם סייעו הלויים, כאשר במרבית התקופה כיהנו בכהונה הגדולה צאצאי צדוק, הכהן הגדול בימי שלמה המלך. לצד הקרבת הקרבנות, פעל במקדש בית הדין הגדול (כינויו המאוחר: סנהדרין הגדולה), שישב בלשכת הגזית והורה הלכה לעם ישראל.בית המקדש הראשון נבנה, על פי המקרא, על ידי שלמה המלך על הר המוריה, בשנת 480 ליציאת מצרים. חז"ל תארכו זאת לשנת 2928 לבריאת העולם. במחקר נהוג לתארך את התקופה ל-930-970 לפנה"ס. על פי המסורת היהודית, בית המקדש הראשון נחרב על ידי נבוכדנאצר מלך בבל בשנת 3339 לבריאת העולם, ועל פי המחקר היה זה בשנת 586 לפנה"ס.

כ-70 שנה לאחר חורבן הבית הראשון, נבנה בית המקדש השני על ידי עולי בבל ובראשם זרובבל בראשית שיבת ציון, בעקבות הצהרת כורש. המלך הורדוס (19 לפנה"ס) שיפץ והרחיב את המקדש באופן יסודי. בית המקדש השני נחרב בעקבות המרד הגדול של היהודים ברומאים, על ידי טיטוס, בנו של אספסיאנוס קיסר, בשנת 3830 לבריאת העולם, היינו שנת 70 לספירה.

ברכת משנה הבריות

ברכת מְשַנֶּה הַבְּרִיּוֹת היא אחת מברכות הראיה שקבעו חז"ל בראיית יצורים חריגים המעוררים תשומת לב או רתיעה, ולאו דווקא הנאה אסתטית. הברכה נתקנה על בני אדם חריגים בצבע עורם ובתבנית גופם, כמו כן גם על בעלי חיים משונים במראיהם כמו פיל וקוף.

הברכה מביעה את ההכרה שהעולם כולו על כל גווניו הוא יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, והוא שעשה את בני האדם ושאר היצורים שונים זה מזה.

המאה ה-14

המאה ה-14 היא התקופה שהחלה בשנת 1301 והסתיימה בשנת 1400 (בין התאריכים 1 בינואר 1301 ל-31 בדצמבר 1400).

במחצית המאה הכתה באירופה ואסיה מגפת המוות השחור, וקטלה, לפי הערכות שונות, כ-35 מיליון בני אדם בסין לבדה, ובין 20 ל-25 מיליון בני אדם באירופה.

באסיה ירדו מגדולתן ארבע המעצמות שירשו את האימפריה המונגולית, בעקבות שורת משברים. שושלת יואן בסין נפלה, אורדת הזהב במזרח אירופה התפוררה ואיבדה מכוחה, החאנות של צ'אגאטאי במרכז אסיה פוצלה, והמדינה האילח'אנית באיראן התפצלה לנסיכויות יריבות וחדלה מלהתקיים.

באירופה זוהי תקופת ימי הביניים הגותיים. במהלכה פרצה מלחמת מאה השנים בין אנגליה וצרפת, בכנסייה הקתולית צמחו מאבקים וסכסוכים, ובאיטליה הופיע ראשית הרנסאנס. במקביל, עלתה קרנה של האימפריה העות'מאנית, תוך איום גובר והולך על אירופה הנוצרית.

המאירי

האם התכוונתם ל...

הסבה

הֲסִבָּה (בכתיב מלא: הֲסִיבָּה) היא תנוחת הישענות בישיבה או חצי-שכיבה, על פי רוב על רהיט רך כמו מיטה או כורסה. ההסבה נעשית בדרך כלל לכיוון שמאל, כדי לאפשר במקביל תנועה ביד ימין.

תנוחת ההסבה מבטאת נינוחות וחופש ואינה מקובלת בפני מקור סמכות. היהדות הרבנית אימצה את ההסבה כאחת ממצוות ליל הסדר מכיוון שהיא מסמלת חירות.

חכמי פרובנס

חכמי פרובנס (נקראו גם חכמי פרובינציה) הם קבוצת תלמידי חכמים שחיו במשך מספר דורות בפרובנס בחלקה אשר ממערב לנהר הרון, כולל חלק ממחוז לנגדוק. החל מראשית המאה ה-9. מרכזם של חכמי פרובנס התקיים בעיר נרבונה והוא התנהל בדומה למוסד ראש הגולה שבבבל. תורתם ופסקי ההלכה של חכמי פרובנס הופצו בכל אירופה וצפון אפריקה, וגאונותם הייתה לשם דבר בקרב חכמי ישראל של אותה תקופה. במקביל למרכז שבנרבונה היו חיי תורה מאורגנים גם בארלדי, לוניל ובהר. חכמי פרובנס נודעו כתומכי הפילוסופיה בעת פולמוס הרבנים אודות לימוד הפילוסופיה.

חסיד שוטה

חסיד שוטה הוא כינוי גנאי שנתנו חז"ל לאדם שמנסה להחמיר בקיום מצוות, אך למעשה הוא נוהג כשוטה; כלומר, רצונו להתנהג כחסיד מוביל אותו לחטוא או לנהוג באופן מטופש. במשנה מתואר "החסיד השוטה", יחד עם דמויות מגונות אחרות, כ"מכַלי-עולם" או "מבַלי-עולם".רבי מנחם המאירי מגדיר מונח זה בהתבסס על דוגמאות מהתלמוד: "עניין חסיד שוטה הוא שמתחסד ביותר מדאי אף במה שחסידותו גורם נזק או לעצמו או לאחר; כגון שמתענה בכל יום, או שרואה אשה טובעת בנהר ואומר איני יורד להצילה כדי שלא אסתכל בערווה, או שראה תינוק מבעבע בנהר ואומר אחלוץ תפילין קודם שאכנס." (בית הבחירה להמאירי, סוטה כ,א)

בשיח הכללי משמש הכינוי "חסיד שוטה" כמטבע לשון המתאר אדם הנוהה אחר מורה רוחני, תאוריה מדעית, תנועה פוליטית וכדומה, ורוחש להם נאמנות עיוורת.

יצחק בן יעקב די לאטיש

רבי יצחק בן יעקב די לאטיש היה מלומד יהודי בפרובנס במאה ה-14, מחבר הכרוניקה "תולדות יצחק" שחלקה המפורסם בשם "שערי ציון" המבוסס על "סדר הקבלה" לרבי מנחם המאירי מהווה מקור חשוב לתולדותיהם של חכמי פרובנס בדורו ובדור שלפניו.

מלבד ספרו זה שאותו חיבר בשנת 1340, כתב גם פירוש לחמשה חומשי תורה בשם "קריית ספר".

מאירי

האם התכוונתם ל...

מלאכת עשיית שתי בתי נירין

מְלֶאכֶת הָעוֹשֶׂה שְׁתֵי בָּתֵּי נִירִין (וגם שְׁנֵי בָּתֵּי נִירִין) היא מלאכה מל"ט מלאכות שבת.

בעבר, נהוג היה לסרוג ולארוג בטכניקה, שבה הניחו שורות של חוטים זה לצד זה, כשראש כל אחד מהחוטים מחובר לכלי שנקרא "בית ניר", ושימש ליישור החוטים שלא יתפזרו. לאחר מכן העמידו שורה אחרת של חוטים בכיוון הנגדי, וארגו אותם יחד. לפי שיטת רש"ימלאכת עשיית בתי שתי נירין, היא הכנסת שתי חוטין, לתוך מקומם בכלי האריגה.

לפי שיטת הרמב"ם ורבי מנחם המאירי מלאכה זו, היא עשיית נפה או כברה או סל או סבכה או סריגת מיטה בחבלים. כוונתם, לכאורה, היא, שכאשר החל העושה לעשות את הכלי, ויצר בו שני חורים שנוצרו כתוצאה מסריגת השתי והערב, הוא עבר על איסור זה. אך גדולי פרשני הרמב"ם, פירשו שגם כוונת הרמב"ם היא כרש"י.

מסכת ברכות

מַסֶּכֶת בְּרָכוֹת היא המסכת הראשונה בשישה סדרי משנה. היא עוסקת בדיני קריאת שמע, תפילה, זימון, ברכת המזון, ברכות הנהנין ושאר הברכות.

משה הלברטל

משה הַלְבֶּרְטל (נולד ב-1958) הוא פרופסור מן המניין בחוגים למחשבת ישראל ולפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים, חבר סגל בית הספר למשפטים של המרכז הבינתחומי הרצליה, ופרופסור מן המניין ומופקד הקתדרה על שם גרוס בבית הספר למשפטים באוניברסיטת ניו יורק. בשנת 2010 נבחר לחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

משולם בן משה מבדרש

רבי משולם מבדרש (~דתתק"כ, 1160 - דתתקצ"ח, 1238) היה מגדולי רבני פרובאנס בתחלת המאה ה-13, ומחבר 'ספר ההשלמה'.

פרשנות התלמוד הבבלי

פרשנות התלמוד הבבלי מתקיימת החל מתקופת התלמוד עצמו, וחיבורים של פרשנות הולכים ונכתבים גם בימינו. החיבורים החשובים נכתבו בעיקר בתקופת הראשונים. החיבורים המפורסמים והנלמדים ביותר הם פירושו של רש"י, שנכתב במאה ה-11, והתוספות, שנכתבו בין המאה ה-12 למאה ה-14. עיון בפירושים אלה, שנדפסו כמעט בכל מהדורות הש"ס, מהווה חלק אינטגרלי מלימוד התלמוד בישיבות גם היום.

שבועת היסת

במשפט עברי, שבועת היסת היא שבועה שחייב בה הנתבע, אם כפר לגמרי בתביעה ואין כל ראיה לתובע או לנתבע. שבועה זו היא תקנה מאוחרת באופן יחסי שתיקן רב נחמן, וקיימים מספר הבדלים בינה לבין שבועה המוטלת על הנתבע מן התורה, ואף משבועות מדברי חכמים המוזכרות במשנה.

תקופת חייו של הרב מנחם המאירי על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן
ראשונים
אשכנז רבי משולם בן קלונימוסרבנו גרשום מאור הגולה • רבי שמעון הגדול • רבי יצחק הלוי • רבי יעקב בן יקרריב"אראב"ן • רבי אליעזר ממיץראבי"ה • רבי יהודה החסיד • רבי אלעזר מגרמייזא (הרקח) • רבי יצחק אור זרועמהר"ם מרוטנבורגרא"שהמרדכיהגהות מיימוניותתשב"ץ קטן • רבי יצחק מדוראהאגודהמהרא"קמהר"י טירנאמהרי"למהר"י ויילתרומת הדשן
צרפת רש"יבעלי התוספות (רשב"םרבנו תםר"י הזקןריצב"א • רבי שמשון משאנץ) • בעל התרומה • רבי משה מקוצי • רבי יחיאל מפריזיצחק מקורביל (הסמ"ק) • רבנו פרץחכמי איוורא • רבי אליעזר מטוך
אנגליה תוספות חכמי אנגליהרבנו תם מאורליינש • רבי יוסף מניקול • רבי יצחק בן פרץ מנורהטון • רבי משה בן יום טוב • רבי ברכיה מניקולא • רבי אליהו מנחם מלונדריש • רבי יעקב חזן מלונדון
פרובנס בעל האשכולבעל העיטורבעל המאורהראב"ד • רבי יהונתן מלונילהמנהיגבעל שיטת ריב"בבעל ההשלמה • רבי שלמה מן ההר • רבי אברהם מן ההר • המאירי • רבי אהרן הכהן מלונילרבנו ירוחם
ספרד ארבעת השבויים • רבי חנוך בן משה • רבי שמואל הנגידרי"ץ גיאתר"י מיגאש • רבי יהודה הברצלונירמ"ה • רבי שמואל הסרדירמב"ן • רבי יונה גירונדירא"הרשב"אריטב"א • רבי יהודה בן הרא"שמהר"ם חלאווהאבודרהםרבי יעקב בעל הטוריםר"ן • רבי יוסף חביבא • רבי שמואל ירונדי (אוהל מועד)
איטליה רבי משולם בן קלונימוס • רבי נתן מרומי (הערוך) • רבי ישעיה די טראני • רבי אליעזר בן שמואלריבב"ןשבלי הלקטריא"זמהרי"ק
צפון אפריקה ארבעת השבוייםרבנו חננאלרב ניסים גאוןרי"ףרבנו אפריםרמב"םריב"שרשב"ץ
קטגוריה:רבנים: ראשונים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.