מנחם אלקינד

מנחם (מנדל) אֶלְקִינְדרוסית: Мендл (Менахем) Элькинд;[1]1897, בריסלב, פלך חרסון, האימפריה הרוסית1938, מוסקבה, רוסיה הסובייטית) היה חלוץ מאנשי העלייה השלישית, ממנהיגי "גדוד העבודה" ומחתרת "הקיבוץ" בשנות העשרים. היה בין מייסדי ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל, ומוסדותיה. באמצע שנות העשרים נוצרו ויכוחים בגדוד שגרמו לפילוגו. לאחר הפילוג בין הימין והשמאל בגדוד, הפך אלקינד למנהיגו של הפלג השמאלי. בשנת 1927 חזר לברית המועצות בראש קבוצה מאנשי הגדוד, שם ייסד את המושבה העברית "וויו נובה" (אספרנטו: "דרך חדשה"). בסופו של דבר נעצר והוצא להורג בתקופת הטיהורים של סטלין.

מנחם אלקינד
Menachem elkind
מנחם אלקינד, אשתו ושני בניו ערב ירידתם מהארץ

תולדות חייו

מנדל אלקינד נולד בעיירה בֵּרִיסְלָב (Берислав) שבפלך חרסון, בתחום המושב היהודי באימפריה הרוסית, כבן בכור למשפחה יהודית אורתודוקסית. והיה הבכור בין 7 אחים, אח ושש אחיות. (שניים מאחיו הגיעו אחר כך, בעקבותיו, לגדוד העבודה.) אביו, שלמה, שימש רב בעיר סימפרופול, בחצי האי קרים (כיום ברוסיה, לפני זמן קצר היה חלק מאוקראינה). בשנים ההן היה נהוג באימפריה הרוסית ה"נומרוס קלאוזוס", אשר איפשר רק לילד יהודי אחד ללמוד בכל כיתה. משהגיע הנער לגיל בית הספר התיכון, לא נמצאה כיתה שבה יוכל להיקלט. אביו עבר בין הגויים והבטיח מימון לימודיהם, כדי לאפשר לבנו את הלימודים בתיכון. משנסתיימה השנה נתפזרו ילדי הגויים, והמשפחה לא הייתה יכולה עוד לממן שני ילדים. מנדל אלקינד נשלח לקייב להמשיך את לימודיו, ושם פגש בדעות חדשות; ציונות, סוציאליזם וקומוניזם, ונתפס אליהן. עם תום לימודיו חזר לבית הוריו ונקלע למלחמת אזרחים בין הצבא האדום לצבאות הלבנים, שבמסגרתה נערכו גם פוגרומים ביהודים. כל אחד מן הצבאות גייס נערים לשורותיו בכפייה. המשפחה, שהחליטה להצילו מגורל מר (חטיפה לצבא או פוגרום), רכשה סירת דיג מאחד משכניהם, ציידו אותה כראוי, ואלקינד ואחד מחבריו הפליגו בה לטורקיה. בטורקיה הצטרף אלקינד לקיבוץ הכשרה, שהקים שם יוסף טרומפלדור. זמן רב חולף עד שנודע גורלו בביתו, ועוד שנים רבות שילמה המשפחה את מחיר הסירה וציודה. לקראת 1920 הגיע אלקינד לארץ ישראל והצטרף למייסדי "גדוד העבודה", שנקרא על שמו של יוסף טרומפלדור, לאחר שנפל בתל חי. עד מהרה התבלט בזכות כישרונותיו, והפך לגזבר פלוגת העבודה שלו ואחר כך לגזבר הגדוד. לדברי החוקרת אניטה שפירא, אישים שהכירוהו אז ראו בו את אחד מעמודי התווך של הציונות הסוציאליסטית בארץ ישראל, יחד עם יצחק בן צבי, ברל כצנלסון ודוד בן-גוריון, ולא היה ספק בלבם שלו היה חי בארץ היה הופך לאחד המנהיגים המרכזיים של אחדות העבודה.

הירידה מהארץ ואחריה

אלקינד, שעבר לחיות בתל יוסף, הפך למנהיג הפלג השמאלי בגדוד ותמך בתפיסה ריכוזיות על פני אוטונומיה לפלוגות וליישובים, בהעדפת האינטרס הגדודי על זה של המשק הבודד ובעידוד אופי קומוניסטי-מהפכני. הוא גיבש סביבו קבוצה בת כשלושים איש, שראו בברית המועצות וסטלין דגם להערצה והתרחקו אט אט מן הציונות. ב-1926, בליבו של משבר כלכלי קשה ואבטלה, ומתוך ויכוח עז עם הרוב בהנהגת הגדוד, ירדו מנדל וקבוצתו מהארץ והקימו "קיבוץ" בחצי האי קרים, בשם ויוו נובו (דרך חדשה, באספרנטו, משום שלא יכלו לקרוא למקום בשם עברי, ושם ביידיש או רוסית לא רצו). מנדל עצמו יורד עם אשתו מניה ושני בניו.

לגבי גורלו של אלקינד לאחר 1934 ידוע אך מעט. הוא עזב את ויוו נובו ללנינגרד ולמד באוניברסיטה הנדסה, אך לא סיים. ב-1936 עבר למוסקבה ועבד במערכת העיתון היידי הקומוניסטי "דער עמעס". ב-1937 נולד בנו השלישי וסבו בא כדי למול אותו, חודשיים לאחר מכן, ב-2 בדצמבר, נעצר אלקינד (או משום שהייתה הלשנה על ברית המילה, או משום ש"דער עמעס" הפך ללא חוקי או בשל עברו הציוני שהחשידו כמרגל). ב-19 בפברואר שנת 1938 הוצא אלקינד להורג בירייה בעיר מוסקבה[2]

מניה אשתו, שהייתה רופאת ילדים, חיה עם שלושת ילדיה במוסקבה. בכור הבנים, אורי (יליד תל יוסף), התגייס לצבא האדום ונפל בחזית סטלינגרד. שני הבנים הנותרים למדו והמשיכו לחיות ברוסיה.

לקריאה נוספת

  • Götz Hillig, “Vojo Nova” v Krymu: zabytaia sel’khozkommuna (kibuts), Marburg: University of Marburg, 2005. ('ווֹיוֹ נוֹבָה' בקרים: הקומונה החקלאית הנשכחת (קיבוץ))
  • אניטה שפירא, 'גורלה של "קבוצת אלקינד" ברוסיה', שבות, כרך 1 (תשל"ג), עמ' 94-87.
  • מרדכי נאור, ספר המאה, עם עובד, 1996 עמ' 132.
  • נתן שחם, עצם אל עצמו, עם עובד, 1981 – רומן שגיבורו (המספר) הוא איש גדוד העבודה שהצטרף לאלקינד וחבורתו בוויו נובה, ולאחר תלאות בברית במועצות חזר ארצה בשנות ה-70. אלקינד נזכר לאורך הספר כאחד המשפיעים על המספר.
  • שמואל דותן, אדומים, שבנא הסופר. 1991

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ נכתב גם Мендель.
  2. ^ על פי נתוני הפס"ב הרוסי, המובאים במאמרו של גטץ היליג (Goetz Hillig):‏ Гётц Хиллиг, Забытый опыт построения коммунизма в Крыму, Зеркало Недели, № 32 (711) 30 августа — 5 сентября 2008 (גרסה ב-Jewish Observer, אוקטובר 2008).
גדוד העבודה

גדוד העבודה וההגנה על־שם יוסף טרומפלדור, או בשמו המקוצר גדוד העבודה, היה ארגון חלוצים שיתופי. חברי גדוד העבודה דגלו במנעד רעיונות סוציאליסטי וקומוניסטי, לאומי וציוני. "פלוגות" גדוד העבודה עבדו ברחבי ארץ ישראל בשנים 1920–1929. כאשר הוקם חשבו להכליל בשמו את המילה: "הגנה", אך זו הוסרה, או הוסתרה, בשל החשש משלטונות המנדט הבריטי.

הסולל

הסּוֹלֵל, כלי מבטא לפועלי העבודות הציבוריות, היה כתב עת של פועלים וחלוצים בתקופת העלייה השלישית, פועלי העבודות הציבוריות של ממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל, אשר ראה אור במהלך שנת תרפ"א, 1920–1922.

הקיבוץ

הקיבוץ (מכונה גם הקיבוץ החשאי) היה כח מגן עברי מחתרתי צבאי, שהוקם בשנת 1921 על ידי אנשי השומר לשעבר ואנשי גדוד העבודה, והתפרק בשנת 1927. כמה מן האירועים הדרמטיים בתולדות היישוב בשנים אלו נקשרים בשמו ובפעולותיו של 'הקיבוץ'. פעל בפריסה ארצית ואף מעבר לגבולות ארץ ישראל המערבית. ייסד אקדמיה צבאית ומערך אימונים מסועף בתל יוסף - כמה מחבריו השתלמו בנושאים צבאיים באירופה כולל טיס וימאות. מחסני הנשק שברשות הארגון בשנות פעילותו היו גדולים מאלו של ההגנה, גוף ההגנה הרשמי שפעל תחת מוסדות היישוב באותה תקופה. עד היום מלווה חשאיות רבה את פעולותיו של ארגון זה, ומרבית המעורבים בו לא פירסמו את קורותיו.

וויו נובה

וויו נובה (באספרנטו: Vojo Nova, "דרך חדשה") היה קיבוץ שהקימה קבוצה מפורשי גדוד העבודה בהנהגת מנחם אלקינד בחצי האי קרים, לאחר שהתאכזבו מן הציונות הסוציאליסטית וירדו מארץ ישראל. הקיבוץ הפך ב-1935 לקולחוז, וחוסל סופית במהלך מלחמת העולם השנייה.

זאב און

זאב און (איסרזון) (28 במרץ 1900 – 6 בפברואר 1979) היה מראשוני תנועת "השומר הצעיר" בפולין ובארץ ישראל. מחלוצי "העלייה השלישית", ממנהיגי "גדוד העבודה ע"ש יוסף טרומפלדור", ממייסדי קיבוץ תל יוסף ודמות מרכזית בו, פעיל מרכזי ביזום, הקמה וניהול של מפעלים כלכליים בתנועה הקיבוצית, בתנועת המושבים ובהסתדרות העובדים הכללית, חבר בהנהגת מפא"י. בין תפקידיו הבולטים: מנהל "תנובה חיפה", מזכיר מפא"י בעת הכרזת המדינה, מזכיר חברת העובדים של ההסתדרות הכללית.

ישראל שוחט

ישראל שוחט (30 בינואר 1886, ליסקובו, חבל גרודנה, כיום בבלארוס - 7 ביולי 1961) היה מחלוצי העלייה השנייה, ממקימי ארגון בר גיורא והמנהיג המקובל על חברי אגודת השומר עד לפירוקה, חבר בגדוד העבודה, ממנהיגי הארגון החשאי "הקיבוץ" ופעיל בתנועת העבודה הישראלית.

מחיינו (כתב עת)

מֵחַיֵּינוּ, עיתון גדוד העבודה ע"ש יוסף טרומפלדור היה כתב העת של גדוד העבודה.

קומוניזם

קוֹמוּנִיזְם היא שיטה כלכלית-חברתית בה כל מוצרי ההון (ובפרט, אמצעי הייצור) נמצאים בבעלות משותפת, תוך שמירה על שוויון כלכלי וחברתי. מונח זה הפך לנפוץ בזכות פרסום המניפסט הקומוניסטי מאת קרל מרקס ופרידריך אנגלס שם תואר הקומוניזם כשלב הבא בהתפתחות החברה האנושית ובו יפתרו מצוקות האדם והחברה אשר נגרמו לטענתם על ידי השיטה הקפיטליסטית.

במאה ה-20 הפך הקומוניזם לאידאולוגיה פוליטית ויושם כשיטת ממשל במספר רב של מדינות, כאשר הבולטת שבהן היא ברית המועצות. רוב המדינות בהן הקומוניזם יושם היו בפועל דיקטטורות.

רשימת הקיבוצים בישראל

להלן רשימה של הקיבוצים בישראל, אלה הקיימים כיום או שפולגו, הועתקו ממקומם או פורקו.

נכון לשנת 2018 קיימים בישראל 265 קיבוצים, בהם חיים 170.8 אלף תושבים בסך הכל. פחות מ-20% מהם נחשבים כשיתופיים.

שירה גורשמן

שירה גוֹרְשְׁמַן (בכתיב יידי: שירה (שירע, שירקע) גאָרשמאַן; ברוסית: Шира Григорьевна Горшман;‏ 10 באפריל 1906 – 4 באפריל 2001) הייתה סופרת יידיש, מחברת סיפורים קצרים וממוארים, שפעלה בברית המועצות ובישראל. היא הייתה בין אנשי גדוד העבודה שעזבו את ארץ ישראל ב-1927 והקימו את הקיבוץ היהודי וויו נובה בחצי האי קרים. עם התפרקות ברית המועצות עלתה בשנית לישראל, בה חייתה עד מותה.

שכונת מחלול

שכונת מחלול הייתה שכונה שהתקיימה משנות ה-20 ועד תחילת שנות ה-60 של המאה ה-20, לאורך חוף תל אביב כ-500 מטרים על מצוק הכורכר, במקביל לרצועת חוף הים, ונתחמה מעט דרומה מרחוב גורדון ומעט צפונה משדרות קק"ל (כיום שדרות בן-גוריון). שמה של השכונה הוא מושג בדיני הקרקעות העות'מאניים, על פיו קרקע לא-מעובדת היא "מחלול".

שמואל דותן

ד"ר שמואל דותן (ג' כסלו תש"ג, 12 בנובמבר 1942 – י"ג אב תשנ"ח, 5 באוגוסט 1998), היסטוריון, מרצה ואיש חינוך. מרבית מחקריו עוסקים בתולדות היישוב בתקופת המנדט הבריטי.

תל יוסף

תֵּל יוֹסֵף הוא קיבוץ בעמק חרוד, הוקם בשנת 1921 על ידי חברי פלוגת גדוד העבודה עין חרוד, במקום מושבה הראשון ליד מעיין חרוד. נקרא על שם יוסף טרומפלדור ממייסדי הגדודים העבריים, וממנהיגי ארגון החלוץ ברוסיה, שרבים מחניכיו היו חברי גדוד העבודה.

בלב הקיבוץ מצויים מבנים בעלי חשיבות ארכיטקטונית גבוהה. אחד מהם בניין חדר האוכל שתוכנן על ידי האדריכל לאופולד קרקואר. בקיבוץ נמצא מוזיאון בית טרומפלדור, ובו רישומים, פרוטוקולים, כרזות, כלי עבודה, וכן ידו התותבת של טרומפלדור (דבר שגרם בעבר למחלוקת עם היישוב והמוזיאון בתל חי).

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.