מנחם אוסישקין

אברהם מנחם-מנדל אוּסישְקיןרוסית: Усышкин;‏ 14 באוגוסט 1863 - 2 באוקטובר 1941) היה מראשי הציונות, איש חובבי ציון וראש לקבוצה שכונתה ציוני ציון, אשר פעל רבות בקונגרסים הציוניים, יזם וניהל את "הכנסייה הארצישראלית" והקים מוסדות שונים של התנועה הציונית, ועמד בראש קרן קיימת לישראל.

מנחם אוסישקין
אוסישקין
פטירה 2 באוקטובר 1941 (בגיל 78)
ירושלים

תולדות חייו ופועלו

אברהם מנחם-מנדל אוסישקין נולד בשנת 1863 בעיירה הקטנה דוברובנה שברוסיה הלבנהתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית) למשפחה חב"דית. בילדותו עברה משפחתו למוסקבה. הוא הרבה לעסוק בשאלת הזהות היהודית-לאומית עוד בצעירותו, כשנחשף לספרות התחייה הלאומית ואף ייסד אגודה של עלייה לארץ ישראל שהתאחדה עם תנועת ביל"ו. היה חבר באגודת "בני ציון" ולאחר מכן היה מראשי התאחדות אגודות חובבי ציון באזור מוסקבה, תנועות שדגלו בעלייה והתיישבות ציונית.

בשנת 1891 עבר לפלך יקטרינוסלב שברוסיה. הוא התוודע בווינה לבנימין זאב הרצל והתרשם מספרו מדינת היהודים. בקונגרס הציוני הראשון ב-1897 נבחר להיות "מזכיר לעברית" והשתתף בוויכוח על נוסח תוכנית בזל. בקונגרסים הבאים היה לחבר הוועד הפועל הציוני, פעל רבות למען החדרת השפה העברית, והתמנה למורשה הציוני של כל רוסיה הדרומית.

בעקבות הזעזוע מפרעות קישינוב שהיה עד להן בשנת 1903, ערך אוסישקין ביקור ארוך בארץ ישראל כדי לארגן ולאחד את היישוב היהודי. לשם כך נוסדה ביוזמתו בזכרון יעקב "הכנסייה הארצישראלית" בהשתתפות 67 אנשי היישוב היהודי. אך למרות התקוות, נכשל ניסיון האיחוד תוך זמן קצר ביותר. היו שראו בו ניסיון של אוסישקין לקרוא תיגר על הרצל, בעיקר בשל התנגדותו החריפה לתמיכת הרצל בתוכנית אוגנדה. בכינוס ה"כנסייה" הביא אוסישקין אחרי מאבק קשה להחלטה חלוצית על זכותן השווה של נשים לבחור ולהיבחר, זו הפעם הראשונה בגוף יהודי כלשהו. בנוסף, גם תוכניתו לאגד את המורים לגוף אחד (מיד אחרי כינוס "הכנסייה") עלתה יפה: הוקמה "אגודת המורים העבריים בארץ ישראל", שהפכה מאוחר יותר להסתדרות המורים.

בשנת 1902 נבחר, באספה הכללית של חובבי ציון שהתקיימה באודסה, להיות ראש הוועד שיעסוק ברכישת קרקעות בארץ ישראל ומכירתן לאנשים פרטיים (בהמשך חברת גאולה שנוסדה למטרה זו בשנת 1904).

Ussishkin Weizmann Einstein Mossenson April 1921
אוסישקין (משמאל) במשלחת ציונית לארצות הברית ב-1921, עם חיים ויצמן ואלברט איינשטיין

כאשר התפרסמה תוכנית אוגנדה ביוזמתו של הרצל, עמד אוסישקין בראש מתנגדיה ונאבק כדי לסכלה[1]. קריאתו להתיישבות יהודית בארץ ישראל בלבד התקבלה לבסוף בקונגרס הציוני השביעי ב-1905. בתקופה זו פרסם את חיבורו החשוב "הפרוגרמה שלנו". חיבור זה תרם להתעוררות לפעולה מעשית ולהתיישבות בארץ, ובו הונחו היסודות לזרם הציונות הסינתטית, שעיקרה שילוב בין פעילות מעשית לפעילות מדינית כדי להגשים את הציונות בארץ-ישראל.

משנת 1918 עמד בראש ועד הצירים, שנבחר כדי לארגן את היישוב בארץ מצד אחד, וכדי לקשר בינו לבין השלטון הבריטי מצד שני. אוסישקין היה בעל השפעה בייסוד אספת הנבחרים והוועד הלאומי ופעל רבות למען החדרת השפה העברית כלשון לאומית רשמית. יחד עם חיים ויצמן פעל להקמת האוניברסיטה העברית.

בפברואר 1919 ייצג את התנועה הציונית בועידת ורסאי בפריז, שם נשא נאום בעברית שעורר הד רב, בו קרא להקמת מדינה יהודית. באותה שנה עלה לארץ ישראל. ביוני 1920, בקבלת פנים רשמית לנציב העליון הרברט סמואל, סירב אוסישקין ללחוץ את ידו של המופתי של ירושלים, כאמל אל-חוסייני, ויצר בכך תקרית דיפלומטית שהוזכרה לימים כמה פעמים מפיו של אמין אל-חוסייני. אוסישקין הסביר את סירובו לגד פרומקין בנימוק "איך יכולתי להושיט ידי לשלום לראש הדת שבניה אנסו בנות ישראל".[2] בקונגרס הציוני ה-13 בשנת 1923 לא נבחר עוד לראש הוועד הפועל הציוני, עקב חילוקי דעות עם חיים ויצמן, ותחת זאת נתמנה ליו"ר הקרן הקיימת לישראל. בתפקידו כראש הקרן (שבו כיהן עד יום מותו ב-1941), נקנו על ידי חברת הכשרת היישוב קרקעות רבות עבור הקק"ל ויוערו יערות; גולת הכותרת הייתה גאולת קרקעות עמק יזרעאל. במסגרת תפקידו פעל רבות נגד חוקי המנדט שהגבילו רכישת אדמות. אוסישקין היה פעיל ביותר גם בקונגרסים הציוניים: ב-1935 נבחר לנשיא הוועד הפועל הציוני וב-1936 נאבק נגד תוכנית החלוקה של ועדת פיל.

גניגר - הנציב העליון ווקופ ומנחם אוסישקין.-JNF042990.jpeg
הנציב העליון ווקופ ומנחם אוסישקין

מאימרותיו : "בשנאה מהרסים עולמות, באהבה בונים עולמות".[3]

מותו וקבורתו במערת ניקנור בהר הצופים

קבר אוסישקין
קבר אוסישקין במערת ניקנור שבהר הצופים בירושלים

ב-1941 נפטר ונקבר לבקשתו על הר הצופים במערת ניקנור הנמצאת במתחם הגן הבוטני הלאומי, אותה קיווה להפוך לפנתיאון לאומי של גדולי האומה. אוסישקין דאג להעלות לשם את עצמותיו של פינסקר מאודסה אך תוכניתו לא התממשה והם היחידים שנקברו שם. לאחר קום המדינה הוקמה חלקת גדולי האומה בהר הרצל בירושלים, בין השאר מכיוון שהר הצופים היה מובלעת בתוך ירדן.

משפחתו

גניגר - לורד פלומר, סיר אלפרד מונד ומנחם אוסישקין.-JNF043981.jpeg
גניגר - לורד פלומר, סיר אלפרד מונד ומנחם אוסישקין.-

בתו רחל נישאה ב-1923 בירושלים לשמעון פריץ בודנהיימר, בנו של מקס בודנהיימר.

בנו, שמואל אוסישקין היה חבר בית הדין של הקונגרס הציוני, וחבר המרכז העולמי של ברית הציונים הכלליים[4], נישא לאלזה, בנם הוא הארכאולוג דוד אוסישקין[5].

הנצחה

אוסישקין זכה להנצחה כבר בחייו: לכבוד יום הולדתו ה-70 החליט ועד שכונת רחביה בירושלים להסב על שמו את הרחוב בו התגורר אוסישקין - יהודה הלוי, על שמו של אוסישקין. גם שמו של הרחוב הסמוך - שמואל הנגיד, שונה לכבודו של אוסישקין ונקרא קרן קיימת לישראל, ושמו של שמואל הנגיד הונצח ברחוב סמוך[6]. לרגל אותו אירוע נקראה גם קבוצת יישובים באצבע הגליל על שמו: מצודות אוסישקין.

לאחר מותו הונצח שמו ברחובות ערים ובמוסדות רבים בכל רחבי ישראל, וביניהם: מוזיאון אוסישקין על יד קיבוץ דן, בית ספר אוסישקין בנתניה, ברמת השרון, בכפר סבא, בתל אביב ועוד.

הקיבוץ כפר מנחם נקרא גם הוא על שמו.

אולם הכדורסל ההיסטורי של הפועל תל אביב נקרא באופן בלתי רשמי על שמו (בשל מיקומו ברח' אוסישקין). אחרי שהאולם נהרס ב-2007, הוקם מועדון כדורסל חדש - הפועל "אוסישקין" תל אביב.

מפרסומיו, חיבוריו וספריו

  • גאולת הקרקע לאור הגאות הכלכלית בארץ , ירושלים: הלשכה הראשית של הקרן הקימת לישראל, תרצ"ג‬-1933.
  • דברים אחרונים, מבוא מאת א. ציוני (יצחק וילקנסקי) וולקני, ירושלים: הלשכה הראשית של הקרן הקימת לישראל, תש"ז-1947.
  • קול האדמה, פרקי מחשבות וזכרונות, תל אביב: ידיעות אחרונות, תש"ח-1948.
  • הפרוגרמה הציונית שלנו, ורשה: ציוני ארץ-ישראל, תרס"ה-1905.
  • ספר אוסישקין (ליובל השבעים שלו), ירושלים: הוועד להוצאת הספר, תרצ"ד-1934.
  • מנחם אוסישקין: מנהיג העם, מבשר התחיה, איש ירושלים, גואל הקרקע – מדבריו, במלאת שנה לפטירתו (י"ב בתשרי תש"ג), ירושלים: הלשכה הראשית של הקרן הקימת לישראל, תש"ג-1943.
  • והנה אלה מצפון ומים, ירושלים: הלשכה הראשית של הקרן הקימת לישראל, תש"א-1941.
  • דברים בעיתם, אודסה: תרע"ח-1918.

לקריאה נוספת

ספרים

  • שלום שווארץ, אוסישקין באגרותיו: ממוסקבה ועד ירושלים, ירושלים: ראובן מס, תש"י-1949.
  • יוסף ויץ, אוסישקין – שרטוטים לדיוקנו, ירושלים: תשכ"ב-1962.
  • יוסף גולדשטיין, אוסישקין – ביוגרפיה, ירושלים: מאגנס, תשס"א-2001.

מאמרים

  • נורית גוברין, על שלושה ועל רביעי : "ארבעה שומרים" מאת מנחם אוסישקין, בתוך עיתון 77, 56, תשמ"ד-1984.
  • אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, כרך ב', פרק ס"ה: "בליל פסח בירושלים עם אחד העם": מזכרונות מנחם מנדל אוסישקין, 1891
  • אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, כרך ב': פרק ע"ה: "שעות כושר שהוחמצו": מנחם מנדל אוסישקין, 1903
  • יוסי כץ, המפנה ביחסם של אוסישקין וחובבי ציון לפיתוח ירושלים ולהקמת האוניברסיטה העברית לפני מלחמת העולם הראשונה , בתוך: "ירושלים בתודעה ובעשיה הציונית", תשמ"ט-1989.
  • מתתיהו מינץ, בורוכוב ואוסישקין בעת פולמוס אוגאנדה, בתוך: "אסופות", מס' 12, תשכ"ח-1968
  • חיים ראובן רבינוביץ, מ.מ. אוסישקין ויחסו לדת, בתוך: "שנה בשנה", תשל"ב-1972.
  • יאיר שפירא, שרוצה להיקבר שם אצל פינסקר: אתגרי צוואתו וקבורתו של מנחם מנדל אוסישקין, בתוך: עת-מול, 233, 2014, עמ׳ 19 - 22.
  • יאיר שפירא, מערת ניקנור בהר הצופים: הפנתאון שקדם להר הרצל, בתוך: ארץ-ישראל, כרך כ"ח, 2007, עמ׳ 454 - 462.
  • דותן גורן, זכר איש הברזל בעיר אבן ושמיים: הנצחת אוסישקין בירושלים – מהעיר העתיקה לבנייני האומה", עת-מול, 233 (מרץ 2014), עמ' 23–26.
  • דותן גורן, נמצא במותו נפרד מעמו: ביקורים בקבר אוסישקין בתקופת ירושלים החצויה, עת-מול, 241 (יולי 2015), עמ' 30–33.
Menachem Ussishkin at the 12th Zionist Congress in Carlsbad. 1921 (id.15221816)
בקונגרס ה-12 בקארלסבאד, 1921
Menachem Ussishkin in Istanbul 1919 (id.15222697)
אוסישקין באיסטנבול, 1919
Menachem Ussishkin. 1924-1934 (id.14832988)
אוסישקין בין השנים 1924-1934
Menachem Ussishkin by Hermann Struck (FL12172001)
אוסישקין, איור של הרמן שטרוק
M. Ussishkin 1890 (id.15220423)
אוסישקין, 1890

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ י.ק, אוסישקין אברהם מנחם (מנדל), האנציקלופדיה העברית שני אוסטרליץ-איסטיס, הוצאת ספרת פועלים, 1988, עמ' 31-36
  2. ^ גד פרומקין, דרך שופט בירושלים, עמוד 224; התקרית והשלכותיה נדונות אצל אילן פפה, אצולת הארץ: משפחת אל-חוסייני, עמודים 229-230
  3. ^ פרופ'אדיר כהן, "ספר הציטטות הגדול", הוצאת כנרת, 1966, עמוד 527
  4. ^ ראו עליו עוד: 'אוסישקין, שמואל', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי,‫ תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 33.
  5. ^ תולדות משפחת אוסישקין.
  6. ^ ראו: תום שגבמה רוצים ממנחם אוסישקין, באתר הארץ, 10 בנובמבר 2007; אנשיל פפרהאם אוסישקין ייפול שנית, גם בבירה?, באתר הארץ, 20 בספטמבר 2007
אולם אוסישקין

אולם אוסישקין (בשמו הרשמי: אולם "הפועל" תל אביב) היה אולם כדורסל בן כ-2,500 מושבים בתל אביב, בין השנים 1980–2005, ששימש כאולם הבית של הפועל תל אביב. האולם היה על גדות נחל הירקון, ברחוב מנחם מנדל אוסישקין שממנו נגזר שמו.

בית אוסישקין

האם התכוונתם ל...

בית אוסישקין (תל אביב)

בית אוסישקין הוא בניין בקרן הרחובות הירקון (מספר 52) ואלנבי בתל אביב הצופה על מגדל האופרה, כיכר הכנסת וחוף תל אביב. מנחם אוסישקין ומשפחתו התגוררו בבניין שנקרא על שמו.

בית מנחם אוסישקין (ירושלים)

בית מנחם אוסישקין המכונה גם בית מחניים הוא מבנה בשכונת רחביה בירושלים, ברחוב אוסישקין 7 (פינת רמב"ן 32).

בני משה (אגודה ציונית)

בני משה היה ארגון סתרים מסוג ארגון אחווה גברי וציוני, שהוקם במתכונת דומה לארגון הבונים החופשיים. מייסד הארגון היה אחד העם. הארגון נוסד באודסה בשנת 1889 בתאריך ז' באדר, שעל פי המסורת היהודית הוא יום הולדתו ויום פטירתו של משה רבנו, ועל שמו הוא נקרא. החברים הידועים בארגון היו ד"ר יהודה לייב מטמון-כהן, שייסד מאוחר יותר את הגימנסיה העברית "הרצליה", הסופרים יהושע ברזילי ויהודה גור, העסקנים מנחם אוסישקין ומאיר דיזנגוף, הרופא ד"ר הלל יפה והסוחר ופעיל ההתיישבות יחזקאל דנין (סוכובולסקי), בביתו הוקם הסניף הארץ־ישראלי. הארגון פעל באמצעות הלשכות של תנועת "חובבי ציון" באודסה, בוורשה בווילנה וביפו.

האגודה דגלה בהכשרה רוחנית שתטפח לאומיות יהודית מוסרית כהכנה להתיישבות בארץ. היא כללה מאה חברים בקירוב, שנבחרו בקפדנות.

ב-1896 הצטרף אליה חיים ויצמן.חברי הארגון חיפשו דרך חדשה בתוך תנועת חובבי ציון, בהנהגת אחד העם, הם דגלו בציונות הרוחנית. רבים מחברי התנועה חשו כי התנועה חייבת בשינוי רדיקלי, שינוי שיפנה את המאמץ העיקרי מעלייה לארץ ישראל או מאמצים דיפלומטיים במסגרת הציונות המדינית, אל תהליך "הכשרת הלבבות" ולהרחיב בקרב העם את רעיון הלאומיות היהודי:

חברי הארגון, הקשור קשר הדוק לארגון מנוחה ונחלה, באו משורות חובבי ציון ותפקידו המוצהר היה "להכשיר את הדור למילוי תפקידיו הלאומיים", דהיינו "הכשרת הלבבות". הם סברו כי על מנת להגשים את התחייה הלאומית של היהודים בארץ ישראל יש להכשיר הנהגה של יחידי סגולה שינהיגו את העם. חברי האגודה הצעירים יצאו בעיקר נגד אפוטרופסות הברון רוטשילד במושבות והתערבותו בהתנהלות היישוב.

חברי הארגון פעלו להקמת בתי ספר, ובפרט בתי ספר לבנות, אספו ספרים לשם הקמת ספריות בארץ ישראל, הוציאו לאור עיתון בשם "מכתבים מארץ ישראל". בווארשה יסדו את הוצאת הספרים "אחיאסף" ואת "השילוח".

ל"בני משה" קמו מתנגדים משני כיוונים: חובבי ציון רבים דרשו שלא לעכב את העבודה המעשית בארץ, וחרדים חששו כי כוונת "בני משה" היא להנהיג רפורמה בדת. האגודה הייתה חסרת תוכנית פעולה מעשית וכוחה נחלש. היא התפרקה בשנת 1897 לאחר שמונה שנות פעולה.

גאולה (חברה)

גאולה הייתה חברה שהוקמה בשנת 1904 למטרת גאולת קרקע בארץ ישראל. החברה הוקמה לאחר שבשנת 1902 הוחלט באספה הכללית של חובבי ציון שהתכנסה באודסה על הקמת ועד שיעסוק ברכישת קרקעות ומכירתן לאנשים פרטיים. שמו של הוועד נקבע כ"ועד גאולה", מנחם אוסישקין נקבע כיושב ראש הוועד ומאיר דיזנגוף מונה למזכיר.

גאולה הייתה החברה הציונית הראשונה שעסקה בגאולת קרקע ממניעים ציוניים, רק ב-1910 הצטרפה חברת הכשרת הישוב לפעילות רכישת הקרקע.

על מנת להתגבר על האיסור שהוטל על יהודים רוסים לרכוש קרקעות בשטחי האימפריה העות'מאנית, הוחלט כי הקרקעות תרשמנה על שם אפ"ק שהיה ארגון בריטי, ואפ"ק יתן לוועד גאולה אישור שהקרקעות הן שלו.

קהל היעד לגיוס הכסף הוגדר כיהודים אמידים שמעוניינים לרכוש קרקעות בארץ ישראל לצורך השקעה ולא לצורך התיישבות בעתיד הקרוב.

רחוב גאולה בתל אביב נקרא על שם החברה שבנתה את השכונה.

החברה פורקה סופית בשלהי שנות ה-50 של המאה ה-20.

ה' באלול

ה' באלול הוא היום החמישי בחודש השנים עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום החמישי בחודש השישי

למניין החודשים מניסן. ה' באלול לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדז".

הכנסייה הארצישראלית

הכנסייה הארצישראלית הייתה ניסיון לכנס גוף כעין-פרלמנטרי של ציוני ארץ ישראל, במקביל לקונגרס הציוני העולמי, אשר ייצג את ציוני ציון החיים בארץ ישראל הן בפני השלטון העות'מאני והן בפני מוסדות הקונגרס וגורמים אחרים בארץ ובחו"ל. ה"כנסייה" הראשונה אורגנה ביוזמתו של מנחם אוסישקין בשנת 1903, במטרה להתכנס אחת לשנה, אך למיזם לא היה המשך והכנסייה הראשונה הייתה גם האחרונה. עם זאת מהווה הכנסייה ציון דרך חשוב לקראת הכרה בעצמאות היישוב היהודי-ציוני בארץ ישראל.

הפועל תל אביב (כדורסל)

הפועל תל אביב היא קבוצת כדורסל ישראלית מהעיר תל אביב, המתמודדת בליגת העל. צבעי המועדון הם אדום ולבן, ואולמה הביתי של הקבוצה הוא היכל קבוצת שלמה.

הקבוצה נוסדה בשנת 1935 כחלק מאגודת הפועל תל אביב, והיא מחזיקה במספר התארים הרב ביותר בכדורסל הישראלי לאחר יריבתה העירונית מכבי תל אביב: 5 אליפויות ו-4 גביעי מדינה. הקבוצה נמצאת בבעלות אוהדיה, והיא מועדון הספורט הישראלי הראשון שנמצא בבעלות אוהדים, שמשחק בליגה בכירה בענף ספורט כלשהו.

הקונגרס הציוני העולמי השני

הקונגרס הציוני השני של הקונגרס הציוני העולמי, התקיים בבית הקזינו בבזל בימים 31-28 באוגוסט 1898.

השתתפו בקונגרס 385 צירים ו-531 אורחים.

צירי הקונגרס נבחרו הפעם על ידי משלמי-מס (שוקלי השקל הציוני) בכ-400 "מחוזות בחירה".

בראש הקונגרס עמד בנימין זאב הרצל. השתתפו בו המנהיגים מרדכי אהרנפרייז, מנחם אוסישקין, מכס בודנהיימר, מרקו ברוך, דוד וולפזון, פרופ' עמנואל מנדלשטאם, מכס נורדאו, נחמן סירקין, יחיאל צ'לנוב ויצחק רילף.

מרקו ברוך חצה את הרי האלפים ברגל כדי להגיע לקונגרס. בקונגרס נכחו בפעם הראשונה גם חיים ויצמן, סטפן וייז וברנאר לזר.מספר שעות לפני הפתיחה החגיגית, עברו מתחת לחלונות הקונגרס כמה עשרות סטודנטים שווייצרים בלבוש ססגוני בתהלוכה לכבוד קדוש מקומי. כאשר הבחינו בדגל הציוני הכחול-לבן המונף על הבניין, קראו בקול "הידד ליהודים!" (!Hoch die Juden). מקס נורדאו התרגש מאד ואמר: "דבר מעין זה לא נתרחש בעולם כולו אלפיים שנה". הרצל הזכיר את התקרית הזו בנאום הפתיחה שלו. הקונגרס נפתח לצלילי "טנהויזר" של ריכרד וגנר. הרצל התייחס בנאומו לביקור קיסר הגרמני בארץ ישראל בחודש הבא וטען כי זו הוכחה לחשיבותה של ארץ ישראל לאנושות כולה.

הרצל התייחס בנאומו להתנגדות שקמה לתנועה הציונית, אצל מנהיגים בקהילות היהודיות בעולם, וקרא לפעילות הסברה ותמיכה לתנועה הציונית, וזאת במקביל להכנות ולהתארגנות להתיישבות בארץ ישראל.

אחרי הרצל נאם נורדאו, שאמר כי מאז הקונגרס הקודם מצב היהודים בעולם "לא נשתפר בשום מקום. במקומות מסוימים אף הוחמר".בקונגרס נבחר "ועד פועל" להסתדרות הציונית, שבו היה רוב לציוני רוסיה. חברי "הוועד הפועל" היו הרב שמואל יעקב רבינוביץ, מנחם אוסישקין, פנחס יאמפולסקי, ד"ר ישראל ילסקי, ד"ר יחיאל צ'לנוב, זאב טיומקין, יהושע סירקין, ישראל יסינובסקי, פרופ' עמנואל מנדלשטאם וד"ר יעקב ברנשטיין-כהן.

בקונגרס הציוני השני הייתה הפעם הראשונה בתולדות התנועה הציונית של הרצל, שבה דובר בפומבי על נושא הימצאותה של אוכלוסייה ערבית בארץ ישראל. ליאו מוצקין, שחזר מארץ ישראל בשליחות הוועד הפועל הציוני, מסר לקונגרס דוח רשמי על המצב בה. הדוח שלו דן בעניינים כלכליים, והוא הדגיש בו את "העובדה כי החלקים הפוריים ביותר של ארצנו תפוסים על ידי הערבים". הוא מסר גם שבשנים האחרונות "אירעו הרבה התנגשויות בין יהודים וערבים מוסתים". מוצקין תיאר את הארץ כ"תערובת ססגונית של שממה, תיירות וצליינים". ציר אחר ציין כי אוכלוסיית הארץ דלילה ו"שמית, כלומר קרובה לנו קרבת דם" ולכן "בלי ספק יעלה בידנו לחיות אתם בשלום".הקונגרס וההכנות להקמתו היו המסגרת למיזמים חדשים ותקדימיים אחדים בתנועה הציונית ובעם היהודי:

ועידות: ועידת נשים ציוניות ראשונה, ועידת רבנים ייחודית לדיון בשאלות הציונות, ועידה לשאלות התרבות העברית העתידית.

הקמת בנק של ההסתדרות הציונית בשם אוצר התיישבות היהודים, לקראתה נבחרה ועדה מכינה.

הופעתה בראשונה של קבוצת ציונים סוציליסטים מאורגנת אשר חתרה להשתתפות בהנהגת ההסתדרות הציונית.

ועד הצירים

ועד הצירים לארץ ישראל (נודע גם בשמות הוועדה הציונית או הקומיסיה הציונית, וכן "הקומיסיה הציונית לפלשתינה" ו"הוועדה הארצישראלית"), שנודע בקיצור בשם ועד הצירים (באנגלית: Zionist Commission), היה משלחת מנהיגים ציוניים לארץ ישראל. הוא הוקם בעקבות הצהרת בלפור ופעל בין השנים 1918–1921, בראשותו של חיים ויצמן. מטרותיו העיקריות היו הנחת יסוד יציב לבניית בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, דאגה ליהודי הארץ ולקשר בין ההסתדרות הציונית והיישוב העברי לבין השלטונות הבריטים בארץ ישראל.

הוועד כלל קבוצה של שמונה מנהיגים ציונים שבאה מטעם ההסתדרות הציונית לארץ ישראל באפריל 1918, לאחר כיבוש חלקה הדרומי על ידי הבריטים והתייצבות הכוחות הלוחמים משני עבריו של קו שתי העוג'ות, על מנת לקשר בין השלטון הבריטי לבין היישוב היהודי ולייעץ לו על יישום הצהרת בלפור. הוועד עסק גם בתחומי בריאות, חינוך, סעד והתיישבות יהודית. בין היתר פעל לייסוד האוניברסיטה העברית בירושלים. הוועד אף פעל להחזרת פליטים ומגורשים ואף גישר לקיום יחסים טובים בין היהודים לערבים ובין שאר האוכלוסייה הלא-יהודית שגרה בארץ ישראל.

הוועד מנה 11 שליחים. בראש עמד חיים ויצמן, ואחריו מנחם אוסישקין. מזכירו היה משה שרת, ועם אישיו הבולטים נמנו אהרן אהרנסון, איש ארץ ישראל, שהיה עוזרו של חיים ויצמן, והמייג'ור ויליאם אורמסבי-גור, קצין בריטי אוהד הציונות. כמו כן היו חברים בוועד: סילוואן לוי מכי"ח, לא ציוני שהצטרף על פי מינוי של הממשלה הצרפתית, זלמן דוד ליבונטין, ז'יל רוזנהק (פקיד יק"א), ישראל זיו, דוד אידר מאנגליה (נציג הארגון הטריטוריאליסטי היהודי, ITO), ג'יימס דה רוטשילד, אלטר מאיר, אמריקאי שנלווה לוועד כיועץ כלכלי לויצמן, מ. אלוני ורב החובל אנג'לו לוי-ביאנקיני מאיטליה. בראש הוועד עמדו אישים חשובים ובעלי יוקרה, דבר שהגדיל את השפעתו.

לפי מעמדו הרשמי היה הוועד רשאי לעסוק בעניינים ארגוניים, כלכליים ומדיניים, אך בסופו של דבר מיעט לעסוק בהתיישבות, בשל חילוקי דעות פנימיים רבים. השלטון הבריטי לא אהד את פעילותו ובמקומו נוסד הוועד הלאומי.

י"א בתשרי

י"א בתשרי הוא היום האחד-עשר בחודש הראשון

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום האחד-עשר בחודש השביעי

למניין החודשים מניסן. י"א בתשרי לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדז".

בקרב עדות החסידים, מכונה יום זה בשם "שם ה'" (או ביידיש: גאטס נאמען).

כ"ט באב

כ"ט באב הוא היום העשרים ותשעה בחודש האחד עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים ותשעה בחודש החמישי

למניין החודשים מניסן. כ"ט באב לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

שלישי

וחמישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אגה".

כנסת ישראל (ארגון)

כנסת ישראל היה הארגון הכללי של יהודי ארץ ישראל בימי המנדט הבריטי.

כבר בתקופה העות'מאנית נעשו ניסיונות להקים מוסדות אוטונומיים יהודיים. אכן הוקמו בתי דין רבניים בעלי סמכות שיפוט מלאה בענייני אישות. בשנת 1903 נעשה ניסיון על ידי מנחם אוסישקין להקים מסגרת ארגונית אוטונומית כוללת בארץ ישראל שנקראה הכנסייה הארצישראלית.

כנסת ישראל נוסדה לאחר תחילת המנדט הבריטי, ב-19 באפריל 1920. אז נערכו הבחירות לאספת הנבחרים הראשונה שהכריזה על עצמה כ"מוסד עליון לסידור ענייניו הציבוריים והלאומיים של העם העברי בארץ ישראל ובאת כוחו היחידה כלפי פנים וכלפי חוץ". האספה הלאומית בחרה בוועד הלאומי, שהיה הרשות המבצעת, והכירה בהסתדרות הציונית העולמית כ"אחראית על השאלות הקשורות בהקמת הבית הלאומי". הארגון (כנסת ישראל = אספת הנבחרים והוועד הלאומי), שכלל את רוב היישוב היהודי בארץ ישראל, למעט החרדים הקיצוניים, זכה להכרה של שלטונות המנדט רק ב-29 בדצמבר 1927. החוגים החרדיים התנגדו לארגון זה, בעיקר עקב מתן זכות בחירה לנשים ודרש הקמת ארגון נוסף שייצג את הציבור החרדי. בראש הארגון עמדו אספת הנבחרים והוועד הלאומי. לכנסת ישראל הייתה כפופה הרבנות הראשית שבראשה שני הרבנים הראשיים, האשכנזי והספרדי. כן היו כפופים לה ועדי הקהילות. כנסת ישראל בטלה עם קום המדינה ורוב סמכויותיה נכללו באחריות המדינה. בית הנבחרים של מדינת ישראל נקרא אף הוא בשם הכנסת.

כנסת ישראל נהגה לגבות מיסים שונים מקרב הציבור, כמו למשל מס מצות עבור רכישת מצות שעל הקופסה הייתה חותמת "שולם מס מצות".

כפר המכבי

כְּפַר הַמַּכַּבִּי, הוא קיבוץ בעמק זבולון השוכן ליד קריית אתא ומשתייך למועצה אזורית זבולון.

הקיבוץ הוקם בשנת 1936 על ידי חמישים מאנשי "המכבי הצעיר" מגרמניה וצ'כיה (ומכאן שמו). הרעיון שיש לקרב את המשתתפים במכביה להתיישבות בארץ ישראל הועלה על ידי מנחם אוסישקין כבר במכביה הראשונה בשנת 1932. הקבוצה הראשונה הייתה בת 50 איש מגרמניה, צ'כיה ואוסטריה, המאפיין את הקבוצה היה המקור העירוני 'חילוני' של החלוצים שהיו אוהבי ספורט, טבע, השכלה ומוזיקה קלאסית. אדמות הקיבוץ נרכשו תודות לתנועת מכבי הצעיר ולמגבית שבוצעה לאחר פגישות עם אוסישקין.

כפר מנחם

כְּפַר-מְנַחֵם הוא קיבוץ מתנועת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר בשפלת יהודה, כ-9 ק"מ מגדרה

גובהו המרבי של הקיבוץ מגיע ל כ-200 מטרים מעל פני הים

מוזיאון בית אוסישקין

מוזיאון בית אוסישקין הוא מוזיאון להיסטוריה ולטבע הנמצא בקיבוץ דן שבצפון עמק החולה. המוזיאון הוקם על מנת להציג בו את הנוף הייחודי ועולם החי שאפיינו את עמק החולה טרם ייבוש החולה והביצות. במוזיאון מוצגים אוספים של פוחלצי בעלי חיים - דגים, פרפרים, זוחלים, דו-חיים, עופות ויונקים.

תערוכה נוספת במוזיאון מציגה את אורח החיים בעמק החולה בתקופת המקרא. במסגרת תערוכה זו מוצגים ממצאים ארכאולוגיים שהתגלו בחפירות תל דן. עוד מוצג בו המופע האור-קולי "ארץ ירדן וחרמונים" - המתאר את עולם החי והצומח של אזורי מקורות הירדן והר החרמון.

המוזיאון נמצא בקצהו הצפוני של שביל ישראל.

המוזיאון שייך לחברה להגנת הטבע ומופעל בשיתוף המועצה האזורית גליל עליון וקיבוץ דן. הוא הוכר כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ועל ידי תוכנית ציוני דרך.

מנהל המוזיאון הראשון היה אלימלך הורביץ. על הקמת וניהול המוזיאון הוא קיבל את פרס העבודה. בעבר היה יוסי לב ארי מנהל המוזיאון. המנהלת הנוכחית היא ענת ניסים.

מצודות אוסישקין

מצודות אוסישקין הוא שמה של קבוצת יישובים באצבע הגליל שהוקמו בזמן מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט.

ציוני ציון

ציוני ציון היה זרם בתנועה הציונית שדגל בהתיישבות יהודית בארץ ישראל בלבד ונאבק בשנים 1905-1903 בתוכנית אוגנדה שהתקבלה בקונגרס הציוני השישי.

בראש קבוצה זו, שמרביתם היו יהודים ממזרח אירופה, עמדו מנחם אוסישקין, ד"ר יחיאל צלנוב, ד"ר שמריהו לוין, ד"ר אברהם פריידנברג ואחרים. הם דגלו בריכוז העבודה הציונית בארץ ישראל, התנגדו לכל פתרון זמני בכל מקום אחר בעולם וקראו להגברת העלייה וההתיישבות בארץ ישראל. עוד בלטו בקרב תועמלני ציוני ציון דב בר בורוכוב, זאב ז'בוטינסקי ורחל ינאית בן-צבי.

בקונגרס הציוני ה-7 שהתקיים בבזל בשנת 1905 גברה דעתם של 'ציוני ציון' והתקבלה החלטה עקרונית הדוחה את תוכנית אוגנדה וקובעת כי התנועה הציונית קשורה אך ורק בארץ ישראל.

ציונות ישראל
נושאים ומושגים מרכזיים התנועה הציוניתהתקווהארץ ישראלאוטואמנציפציהתוכנית בזלתוכנית אוגנדהתוכנית בילטמור • "אלטנוילנד" ו"מדינת היהודים" • עלייה לארץ ישראל, ההעפלה וחוק השבותתחיית הלשון העבריתעבודה עברית וכיבוש העבודהחלוציותקיבוץמחתרות עבריות בארץ ישראלכוח המגן העבריכרונולוגיית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בעת החדשהאנטישמיותטריטוריאליזם יהודיהצהרת בלפור, הספר הלבן הראשון ותוכנית החלוקההכרזת העצמאות ומלחמת העצמאותדגל ישראלהסכסוך הישראלי-פלסטיניפוסט-ציונות ואנטי ציונותהחלטת האו"ם 3379החלטת האו"ם 4686 Zionism-template
זרמים בציונות ציונות מדיניתציונות מעשיתציונות סינתטיתציונות רוחניתהציונים הכלליים וציונות כללית • ציונות סוציאליסטיתציונות רוויזיוניסטיתציונות דתיתארץ ישראל השלמהציונות נוצרית
ארגונים ציוניים קונגרס פוקשאן והוועד המרכזי ליישוב ארץ ישראל וסוריהההסתדרות הציונית העולמיתהקונגרס הציוני העולמיהוועד הפועל הציוני וההנהלה הציוניתהסוכנות היהודיתקרן קיימת לישראלקרן היסודמינהל מקרקעי ישראלהמשרד הארצישראליהמוסדות הלאומייםהכשרת הישובאוצר התיישבות היהודים ובנק אנגלו-פלשתינהפיק"אהגדודים העברייםההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראלהסתדרות העובדים הכללית החדשהסולל בונההארכיון הציוני המרכזיארכיון התצלומים של קק"ל
תנועות ציוניות ביל"וחובבי ציוןציוני ציוןפועלי ציוןההתיישבות העובדתהתנועה הקיבוציתעליית הנוערתנועת המזרחיברית הציונים הרוויזיוניסטיםציונות ברוסיהציונות בלוב
ראשוני הציונות מבשרי הציונותיהודה לייב פינסקרבנימין זאב הרצלנתן בירנבויםמקס נורדאואחד העםליאו מוצקיןדב בר בורוכובמשה הסנפתלי הרץ אימברדוד וולפסוןחיים ויצמןמשה לייב ליליינבלוםנחום סוקולובנחמן סירקיןיוסף לוריאמקס בודנהיימראדמונד ג'יימס דה רוטשילדיצחק יעקב ריינסאוטו ורבורגנחום גולדמןיחיאל צ'לנובאבא הלל סילברצבי הירש קלישרשמואל מוהליבר
אישים ציונים נוספים ואנשי היישוב אהרן דוד גורדוןמרטין בובררחל המשוררתשמואל הוגו ברגמןהנרייטה סאלדזאב ז'בוטינסקימאיר בר-אילןחיים ארלוזורובזלמן שזראברהם יצחק הכהן קוקארתור רופיןדוד בן-גוריוןמנחם מנדל אוסישקיןאב"א אחימאירחיים בוגר (בוגרשוב)ברל כצנלסוןאלכסנדר זיידיוסף שפרינצקישראל שוחטשמריהו לויןיוסף טרומפלדורמיכאל הלפרןגרשם שלוםיהודה לייב מאגנסיצחק טבנקיןיצחק בן-צבימנחם בגין • ציונים לא יהודים
ראו גם 100 מושגי יסוד • פורטל ישראל • פורטל היישוב • היסטוריה של עם ישראלהיסטוריה של ארץ ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.