מנדעים

מנדעים הם בני קבוצה אתנו-דתית בעלת דת ולשון ייחודים השוכנים בעיקר בדרום עיראק. דתם דוגלת בהשקפת עולם דואליסטית-גנוסטית. במרכז דתם עומדת הטבילה. המנדעים רואים באדם, הבל, שת, אנוש, נח, שם וארם קדושים, ומעריצים בעיקר את יוחנן המטביל. הם מתארים את אברהם, משה, ישו ומוחמד כנביאי שקר. מנדעים מאמינים כי יוחנן המטביל הוא הנביא החשוב ביותר.

המנדעים יושבים בעיקר בדרום עיראק ובמחוז האיראני ח'וזסתאן, וכן ישנה פזורה קטנה באירופה, אוסטרליה וצפון אמריקה. מספרם הכולל אינו עולה על 50 עד 70 אלף איש. בשל רדיפות בעיראק ובאיראן היגרו כמה אלפים לשוודיה, לירדן ולאוסטרליה, ומספר המנדעים בפזורה עלה מאוד בעקבות מלחמת האזרחים השנייה בעיראק.

חלק מההיסטוריונים סבורים כי המנדעים הם למעשה קבוצה שנפרדה מעם ישראל,[דרוש מקור] או מעין "נגזרת" מתוך עם זה - בדומה לשומרונים - בשל היותם מחזיקים בכתבי קודש הכוללים תוכן רב יחסית, מהתנ"ך העברי והברית החדשה, וכן, היותם דוברים ניב ארמי הדומה לזה של התלמוד הבבלי, והיות התפילה שלהם מכוונת ירושלים. אך היום, לאחר פרסומים נוספים כגון "גאריתא הרן" ומחקרים נוספים על המנדעים, הם עצמם מזהים את עצמם כבנים של ארם בן שם, והם עצמם ארמים אשר חיו בארץ כנען והוגלו אחרי חורבן בית ראשון. זה מסביר את הדמיון, ומסביר את התנגדותם החריפה ליהדות כי לדעתם אברהם, משה והנביאים הם נביאי שקר, וכך גם ישו.[דרושה הבהרה]

Mandaeans 03
מנדעי מתפלל מסידור תפילה, בעת טקס טבילה.

מקור המושג "מנדעה" והשפה המנדעית

הכינוי "מנדעים" הוא שמה של העדה בשפה המנדעית. שפתם היא אחד הניבים של ארמית וקרובה במיוחד לארמית הבבלית של התלמוד הבבלי ולנבטית, שפות שהן כולן שמיות וקרובות לעברית. המגורים בארץ כנען יכולים להסביר את הקרבה לשפה הארמית של התלמוד הבבלי[דרושה הבהרה]. רוב כתבי הקודש המנדעיים כתובים בשפה זו, אך בעיקר הכוהנים דוברים אותה. פירוש המילה "מנדעים" הוא ה"יודעים". הדת המנדעית חולקת מאפיינים רבים עם כתות גנוסטיות שהיו נפוצות במזרח התיכון, במאה הראשונה לספירה ובמאות שלאחר מכן. המנדעים הם העדה היחידה, מאז העת העתיקה המאוחרת, שמזהים את עצמם כגנוסטים ("גנוסיס" פירושו ביוונית "דעת"). יש להדגיש שזיהוי כגנוסטים הוא בעיקר תוצאה של מחקר מערבי, ולא היה מקובל בקהילה המנדעית עצמה עד לאחרונה.

אמונת המנדעים

מנדעים הם קהילה אתנו-דתית סגורה, המתרגלת את המנדאיזם, שהיא דת גנוסטית (ארמית' 'מנדא פירושו "ידע", כמו גם גנוסיס יווני) עם השקפת עולם דואליסטית. חסידיה מעריצים את אדם, הבל, שת, אנוש, נח, שם, ארם בנו של שם - אב המנדעים. הם מדגישים במיוחד את יוחנן המטביל. הם אינם מלים את עצמם. מרכז הדת המנדעית הוא הפולחן. אתרי הפולחן המסורתיים הם המוקדים העיקריים של הקהילות המקומיות. הם ממוקמים תמיד ליד נהרות או תעלות. הטקסים החשובים והוותיקים ביותר הם "טבילת" ( מעברות, פרון, מעווטה) ו"העלייה ".טבילות הן נושא מרכזי במנדאיזם, הם מאמינים כי זה נחוץ לגאולה של הנפש. יוחנן המטביל נקרא "תלמיד" או "כומר", הידוע ביותר במספר הטבילות שהוא ביצע, אשר סייעו לישועה .יום ראשון, כמו במסורות דתיות אחרות, הוא יום הקודש שלהם, שמרכזו אמונות מיתולוגיות.

הספרות המנדעית, אף שהיא נרחבת למדי, עוסקת בנושאים כמו אסכטולוגיה, ידיעת האל, והחיים שלאחר המוות, וידועה בעיקר לאנשי הדת.

אמונות עיקריות

על פי אי. ס. דרואר בהקדמה לספרו The Secret Adam יש לגנוסיס המנדעי תשעה מאפיינים עיקריים, שמופיעים גם בכתות גנוסטיות אחרות:

  1. ישות עליונה חסרת-צורה, שהביא ליצירה של עולמות רוחניים וחומריים. ישות זו אינה יוצרת את העולם בעצמה, אלא בידי ישות או ישויות יוצרות שמקורן בו. הקוסמוס נוצר על ידי אדם ארכיטיפי, שמעצב אותו על פי דמותו.
  2. דואליזם: אם ואב קוסמיים, אור וחושך, ימין ושמאל.
  3. כמאפיין של דואליזם זה, גם עולם רעיונות המורכב מניגודים.
  4. הנשמה מוצגת כגולה, במאסר: ביתה ומקורה הם הישות העליונה שאליה היא חוזרת לבסוף.
  5. הכוכבים משפיעים על הגורל ועל בני האדם, והם גם המקומות שאליהם תגענה הנשמות לאחר המוות.
  6. נשמות או אנשים גואלים שעוזרים לנשמה בדרכה בחיים ולאחר מכן אל "עולמות האור".
  7. שפת-כת סמלית ומטאפורית. רעיונות ואיכויות מואנשים.
  8. 'מיסטריות', כלומר טקסים העוזרים לנשמה ומטהרים אותה, על מנת להבטיח שהיא תיוולד מחדש לגוף רוחני, ותצא מעולם החומר. אלה הם לעיתים קרובות התאמות של טקסים מסורתיים, שנוספה להם פרשנות אזוטרית.
  9. חברי הכת מחויבים לסודיות; הסברים לסעיפים 1, 2 ו-8 שמורים רק לאלה שנחשבים כמסוגלים להבין ולשמר את הגנוסיס.

המנדעים מאמינים בנישואין ובילודה, בחשיבות של סגנון חיים אתי ומוסרי בעולם הזה, ומדגישים את חיי המשפחה. לפיכך, הם אינם מתנזרים. עם זאת, הם נמנעים ממשקאות חריפים או בשר אדום. אף שהם מסכימים עם הכתות הגנוסטיות האחרות בכך שהעולם הוא כלא שנשלט על ידי ארכונים - כוחות נמוכים, הם עדיין לא רואים בו מקום אכזרי ומרושע בהכרח.

המנדעיזם מדגיש בחריפות את התנגדותו ליהדות, לנצרות ולאסלאם, ורואה בנביאיהן מלאכי-חבלה שבאו להטעות את בני האדם.

כתבי המנדעים

התיעוד הקדום ביותר של השפה המנדעית נמצא על גבי קערות-השבעה מאגיות, מן המאות 5-6 לספירה. למנדעים יש כמה כתבי קודש, שהחשובים בהם הם הגינזה רבה (קובץ החכמה/התורה), שבו אוסף של היסטוריה, תאולוגיה ותפילות. הגינזה רבה מחולקת לשני חצאים - ה"גינזה שמאלה" וה"גינזה יאמינא". על פי מידע שמצוי בכתבי יד של ספרים אלה, מקור הטקסט הוא בסוף המאה השנייה או תחילת השלישית לספירה. אמנם, כתבי היד עצמם הם מאוחרים הרבה יותר (מן המאה השביעית). על פי המסופר בכתבים אלה, המנדעים עזבו את ארץ ישראל במאה הראשונה לספירה לאחר חורבן המקדש בידי הרומאים ושכנו תחילה במדבר מזרחית לירושלים המנדעים נמלטו מרודפיהם אל עבר הירדן ושכנו שם מאות שנים לפי מקורותיהם לפני שהתיישבו באימפריה הארסדית בבבל.

ספר חשוב אחר הוא הקולסטה, ספר התפילה הקנוני של המנדעים. ספר אחר הוא ספר "יוחנן המטביל", שכולל דיאלוג בין יוחנן וישו.

קישורים חיצוניים

אהל אל-כתאב

אהְל אל-כִּתַאבּ (בערבית: أهل الكتاب; תעתיק מדויק: אהל אלכתאב), "אנשי [או: בעלי] הספר", הוא מונח באסלאם המתייחס ליהודים, לנוצרים ולצאבִּאים, ולפעמים גם לבני דתות אחרות כמו הזורואסטרים.

הקוראן משתמש במונח בהתייחסו ליהודים, לנוצרים ולצאבִּאים במגוון רחב של הקשרים, מפולמוס דתי ועד לשותפות האמונה המונותיאיסטית בעמים שקיבלו כתבי קודש. בשלב מאוחר יותר, המונח התרחב והוחל גם על קהילות דתיות אחרות תחת שלטון האסלאם, כולל קבוצות פוליתאיסטיות. מבחינה היסטורית, קהילות אלה היו במעמד של ד'ימה.

ביהדות משמש המונח "עם הספר" לייחד את העם היהודי. כמה זרמים נוצריים, כגון הבפטיסטים, המתודיסטים, הכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי, הפוריטנים והשייקרים, אימצו את המונח "אנשי הספר" ביחס לעצמם.

איראן

הרפובליקה האסלאמית של איראן (בפרסית: جمهوری اسلامی ايران, ג'וֹמְהוּרִי-יֶה אֶסְלַאמִי-יֶה אִירַאן; להאזנה (מידע • עזרה)) היא רפובליקה אסלאמית-שיעית בעלת מיעוט סוני הנמצאת במערב אסיה, והיא כיום בעלת משטר תיאוקרטי. היא גובלת באפגניסטן ובפקיסטן במזרח, בטורקמניסטן בצפון-מזרח, בארמניה ובאזרבייג'ן בצפון-מערב, בעיראק ובטורקיה במערב. למדינה קו חוף עם הים הכספי בצפון, ועם המפרץ הפרסי יחד עם מפרץ עומאן בדרום.

לאיראן היסטוריה עתיקת יומין, החל מהאימפריה הפרסית שהוקמה על ידי כורש בשנת 550 לפני הספירה. שפתה הרשמית של איראן היא הפרסית.

ארביל

אַרְבִּיל (בערבית: أربيل; בכורדית: ھەولێر, Hewlêr; בארמית חדשה: ܐܪܒܝܠ) היא עיר בעיראק, בירת החבל האוטונומי של כורדיסטן העיראקית, והעיר הגדולה ביותר בו (כמיליון וחצי תושבים נכון ל-2013). שוכנת בין הנהרות הזב הגדול והזב הקטן, 88 קילומטר מזרחית למוסול.

בצרה

בצרה (בערבית: البصرة, תעתיק לעברית: אלבצרה, ובהגייה פשוטה: אלבסרה) היא העיר השנייה בגודלה בעיראק ומונה כ-2,300,000 תושבים (2008). בצרה היא בירת מחוז אל-בצרה שבעיראק, היא הנמל הראשי של עיראק ושוכנת על גדת נהר השט אל-ערב הנשפך אל המפרץ הפרסי.

האזור סביב בצרה כולל מספר רב של בארות נפט. בעיר קיים שדה תעופה, שלאחרונה החל לפעול מחדש. סביב בצרה אדמות מתאימות לחקלאות למרעה, והיבולים העיקריים מאזור העיר הם אורז, תירס, שעורה, דוחן, חיטה ותמרים. בית הזיקוק בעיר יכול להפיק כ-140,000 חביות נפט ביום.

בעבר היו בבצרה קהילות יהודיות, וכן ידוע שפעל בה רבי שמעון קיירא מחבר הספר הלכות גדולות, אך רובן עזבו אותה בזמן הקמת מדינת ישראל. כיום, על פי הערכות, יש בבצרה כמה עשרות יהודים בלבד.

כמעט כל תושבי העיר הם ערבים, ו-95% הם שיעים, כאשר 5% הנוספים הם סונים. בעיר מתגוררים קהילה קטנה של מנדעים.

ג'ורג' רוברט סטואו מיד

ג'ורג' רוברט סטואו מיד (באנגלית: George Robert Stowe Mead, אשר נכתב גם באופן מקוצר G. R. S. Mead; נולד בתאריך 22 במרץ 1863, פקהאם, מחוז סארי (או כנראה בנונאיטון, ווריקשייר) - נפטר בתאריך 28 בספטמבר 1933, לונדון), היה היסטוריון, סופר, עורך ומתרגם אנגלי, אשר נמנה בין חבריה המשפיעים של האגודה התאוסופית, כמו גם מייסדה של אגודה נוספת, אגודת קווסט (Quest). עבודות המחקר שלו עסקו בעיקר באמונות הגנוסטיקה וההרמטיציזם מתקופת שלהי העת העתיקה ומבחינת היקף החומר בו התעניין מיד ואשר אותו הוא פרסם, הן היו רחבות יריעה, נכון לאותו הזמן.

גנוסיס

הגנוסטיקה או גנוסטיות (יוונית: γνωστικισμός; "[הדוגלים ב-] ידיעה, הכרה") היא כינוי למגוון השקפות מיסטיות שהופיעו באגן הים התיכון סביב תחילת הספירה. הכתות הגנוסטיות היו מרובות ונבדלו זו מזו בתפישותיהן ואמונותיהן אך היה להן בסיס משותף: הן האמינו בדואליזם מהותי, המדגיש את עקרון חלוקת העולם ליסודות הטוב והרע. בהתאם, האמינו כי קיים אל נשגב רוחני המצוי מעבר לגשמיות, ואל נחות ורשע השולט בעולם הנברא. לפי אמונה זה, כדי לשחרר את התודעה מכלאה הגשמי ולהיוושע, יש להשיג הכרה וידיעה עמוקות, מיסטיות, אודות מהותו האמיתית של הקיום ושקריות החומר.

הרעיונות הגנוסטיים שגשגו מן האימפריה הרומית ועד סין במאות הראשונות לספירה, תוך שהן חודרות אל הנצרות הקדומה, הדתות הפגניות השונות והיהדות. תפישות אלה דוכאו וכמעט שנכחדו, אם כי השפעותיהן הפילוסופיות ושרידים מסוימים להן נוכחים עד ימינו.

דאיזם

דֶאִיזְם הוא השקפה פילוסופית נונתאיסטית, אודות רעיון האלוהות, הדוגלת בקיומה של מציאות מטאפיזית ראשונית-נצחית הקודמת לכל מציאות פיזיקאלית ואשר על פי הדאיסטים, בראה ללא סיבה ברורה לפחות את היקום המוכר במצבו הראשוני, כמתוכנן על ידי חוקים פיזיקאליים וכי החל מהיווצרותו אין אינטראקציה בין מציאות זו לבין יקום זה או שאינטראקציה זו נסתרת ומעטה ביחס להבניות אחרות למושג האלוהות (ובפרט דתיות-תאיסטיות).

מבחינה אידאולוגית, נהוג לחלק את הדאיזם לקלאסי ומודרני.

הדאיזם הקלאסי נטה לגישה אינטואיטיבית, כדי לבסס את טענתו לקיומה של מציאות מטאפיזית האחראית, לשיטת האסכולה, לקיום המוכר, בראה אותו בצורתו האופיינית כמערכת טבעית, ושהיא אינה מתערבת בקיום הזה או בגורל האדם באופן המפר את חוקי הפיזיקה (כגון נס גלוי), אך נשאר פתוח לאפשרות של התערבות "נסתרת". הדאיזם המודרני לעומת זאת, מתיימר להתבסס על ראיות, או אישושים לוגיים כביכול, וידע, כבסיס לטענה לקיום מניע ראשון, תוך התפלספות אל מחוץ לגבולות הפרדיגמה הנטורליסטית, בעניין מקורה ואופיה של המציאות, ונקיטת עמדה של חוסר וודאות, ולעיתים אף חוסר משמעות לגבי הטענה להתערבות מצד גורם ראשוני כזה, במציאות.

אפשר שהמניע הראשון או המקור הראשון יכונה "אלוהים" (God), אך יש דאיסטים הסולדים מכינוי זה בטענה שהוא מטה או מטעה לחשוב שמדובר באחד מאלוהי הדתות (האברהמיות בפרט), אשר הדאיסטים עצמם, על פי הגדרה רלוונטית, אתאיסטים לקיומם. בניגוד לגרסה הקלאסית שהייתה מוגדרת יחסית, הנחות היסוד האינטגראליות של הדאיזם המודרני גמישות יותר, וייתכנו צורות שונות שלהן במעט. המונח "דאיזם" מתייחס, אלא אם צוין אחרת, לדאיזם מודרני.

דת באיראן

הדת באיראן היא באופן רשמי מוסלמית שיעית וכך גם רוב אנשי המדינה (89%). כ-9% משתייכים לפלג הסוני של האסלאם, ו-2 האחוזים הנותרים הם מיעוטים דתיים שונים הכוללים בהאים, מנדעים, הינדואיסטים, יזידים, זורואסטרים, יהודים, ונוצרים. שלוש הדתות האחרונות שהוזכרו, מוכרות באופן רשמי ומוגנות, ואף שמורים להן מושבים בפרלמנט האיראני. הדת הזורואסטרית הייתה בעבר הגדולה ביותר באיראן, אך כיום מאמיניה נמנים שם בעשרות אלפים בלבד. באיראן שוכנת הקהילה היהודית הגדולה ביותר כיום בעולם המוסלמי. הדת הבהאית אשר אנשיה מהווים את המיעוט הגדול ביותר באיראן שאינו מוסלמי, אינה מוכרת באופן רשמי, ונרדפה במהלך קיומה באיראן. אף על פי שאינם מוכרים על ידי הממשלה קיימים אף אתאיסטים ואגנוסטיקנים איראנים.

המזרח התיכון

המזרח התיכון הוא הגדרה פוליטית-היסטורית של אזור גאוגרפי במפגש היבשות אסיה, אירופה ואפריקה. חלקים מאזור זה נקראו בעבר גם הסהר הפורה והלבנט.

הערבים, הטורקים, הפרסים, הכורדים והאזרים (למעט תושבי אזרבייג'ן) מרכיבים את הקבוצות האתניות הגדולות באזור לפי גודל אוכלוסייה. מיעוטים ילידים במזרח התיכון הם יהודים, אשורים, ארמים, ברברים (בעיקר מתגוררים בצפון אפריקה), קופטים, דרוזים, לורד, מנדעים ושומרונים.

במזרח התיכון יש גם קהילת צוענים. קבוצות אתניות בתפוצות אירופיות באזור כוללות אלבנים, בוסניקים, צ'רקסים (כולל קברדים), טטרים של האי קרים, יוונים, ולבנטינים.

קבוצות מהגרים נוספות הן הבנגלים, אינדיאנים, סינים, פיליפינים, אינדונזים, פקיסטנים, אפגנים וטורקמנים.

יוחנן המטביל

יוחנן המטביל (בין 6 לפנה"ס ל-2 לפנה"ס? – 36 לערך?) הוא דמות המופיעה בברית החדשה. לפי המסופר, היה יהודי בן תקופת בית שני, מורה רוחני, קרוב משפחתו של ישו. הוא מתואר כמבשר בואו של ישו וכמטבילו, ומכאן כינויו. האבטיפוס לדמותו הוא אליהו הנביא, שמתואר בספר מלאכי כאדם שעתיד לבשר על בוא המשיח. במאות הראשונות לספירה היו כתות שהאמינו ביוחנן ולא בישו. אחת מהן ששרדה עד ימינו היא כת המנדעים שהיגרה לדרום עיראק.

יזידים

יזידים (בכורדית-קורמאנג'י: Êzidî; סוראני: ئيزيدي), או "אזידים", על-פי המינוח המודרני הנהוג בפיהם, הם מאמיני דת מזרח תיכונית בעלת שורשים עתיקים. כל בני הדת היזידית הם כורדים ורובם מתגוררים בסביבות מוסול וסינג'אר שבעיראק, אך ישנן גם קבוצות בסוריה, טורקיה, איראן, גאורגיה וארמניה (בה הם מהווים את המיעוט הדתי הגדול ביותר).

מספרם הכולל נאמד בין שמונה מאות אלף למיליון.

כורדיסטן

כורדיסטן היא חבל ארץ הררי במערב אסיה, המכיל חלקים גדולים מהרי הזגרוס והרי הטאורוס, צפונית וצפון-מזרחית למסופוטמיה. משמעות השם "ארץ הכורדים". המושג הופיע לראשונה בימי הביניים, אם כי כבר בתקופה הקלאסית יש התייחסויות לממלכת קורדואן ("קרטיגיני" בעברית). שטחו של חבל כורדיסטן כ-195,660 קמ"ר, רוב תושביו כורדים, וכיום הוא משתרע על פני צפון-מערב איראן, צפון עיראק, דרום-מזרח טורקיה והפינה הצפון-מזרחית של סוריה. מספר הכורדים בעולם נאמד בין 25 ל-30 מיליון נפש. כ-50 אחוז מהם חיים בטורקיה (כ-15 מיליון), והיתר בעיראק (כ-5 מיליון), באיראן (כ-5 מיליון), בסוריה (בין מיליון לשלושה) ובארמניה (כ-70 אלף). יש הטוענים, כי הכורדים מהווים את הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בעולם ללא טריטוריה עצמאית.

לאחר מלחמת העולם הראשונה הובטח לכורדים שיוכלו להקים מדינה עצמאית על חורבות האימפריה העות'מאנית, אולם ההבטחה הופרה על ידי המעצמות שניצחו במלחמה, בשל שיקולים פוליטיים וכלכליים. מאז מנהלים הכורדים מערכה להשגת עצמאות. ניסיונות נוספים במהלך שנות העשרים בעיראק ושנות הארבעים באיראן לעצמאות כורדית נכשלו.

בעקבות מלחמת ארצות הברית בעיראק ומיגור שלטונו הדיקטטורי של סדאם חוסיין, זכו הכורדים בעיראק לאוטונומיה רחבה ביותר המכונה כורדיסטן העיראקית, ואילו הכורדים בסוריה הצליחו להשיג שלטון חצי-עצמאי על שטחים עם אוכלוסייה כורדית משמעותית, במהלך מלחמת האזרחים בסוריה בשנת 2012. אולם הכורדים באיראן ובטורקיה מצויים תחת משטר צבאי למעשה, מבלי יכולת לממש את זכותם להגדרה עצמית לאומית. בספטמבר 2017 קיימו הכורדים בכורדיסטן העיראקית משאל עם שאישר את רצון התושבים בעצמאות מדינית. לפי התוצאות הרשמיות שפורסמו ב-26 בספטמבר 2017, 92% מהמצביעים השיבו "כן" לשאלה האם הם מסכימים לעצמאות המחוז. כתגובה לתוצאות אלו הודיעה ממשלת בגדאד על השהיית כל הטיסות מהמחוז ואליו, כל הטיסות לאירביל בירת המחוז וכן לעיר סולימאניה נעצרו.תבנית:הארץ 29.9.17

כורדיסטן העיראקית

כורדיסטן העיראקית (בכורדית: هه‌رێمی کوردستان הרנמי כורדסטאן) היא חבל כורדי אוטונומי בעיראק. היא משתרעת על פני צפון עיראק ומכונה כך לעיתים בפי הממשל העיראקי הפדרלי, לעומת דרום כורדיסטן בפי התושבים הכורדים. החלק העיראקי של כורדיסטן הוא היחיד בו ביססו הכורדים ממשל עצמי הנהנה מאוטונומיה ניכרת.

שטחו של החבל 40,643 קמ"ר,[דרושה הבהרה] והוא כולל ארבעה מחוזות עיראקיים: מחוז סולימאניה, מחוז ארביל (האולר) מחוז דוהוק ומחוז חלבג'ה. כמו כן, הממשל הכורדי האוטונומי שולט בפועל בחלקים ממחוזות כירכוכ, סלאח א-דין ונינוה – שליטה שאינה מוכרת על ידי השלטון הפדרלי העיראקי בבגדד.

רוב תושביה של כורדיסטן העיראקית הם כורדים (לרוב מוסלמים סונים), וישנם מיעוטים אתנו-דתיים משמעותיים של אשורים נוצרים, ערבים מוסלמים (לרוב סונים), טורקמנים (שיעים), יזידים, שבאקים, מנדעים ירשנים ועדות נוספות. בלי מפקד תושבים רשמי, מספר התושבים בחבל נאמד ב-5.2 מיליון תושבים בשנת 2015, אם כי מספר זה עלה משמעותית מאז תחילת מלחמת האזרחים בסוריה, עם הגעתם של מעל 200 אלף פליטים (רובם כורדים), ועם השתלטות המיליציות הכורדיות על אזור כירכוכ עתיר האוכלוסין.

נאסריה

נַאסֶרִיָה (בערבית: الناصرية; תעתיק מדויק: אלנאצריה) היא עיר הבירה של מחוז ד'י קאר, עיראק. נאסריה ממוקנת על גדות נהר הפרת, כ-370 ק"מ מדרום מזרח לבירת עיראק בגדאד, בסמוך לחורבות העיר העתיקה אור. בשנת 2003 אוכלוסיית העיר הוערכה בכ-560,000 איש,[דרוש מקור] מה שהופך את נאסריה לעיר הרביעית בגודלה בעיראק. בעבר התקיים בעיר מגוון דתי רחב שהורכב ממוסלמים, מנדעים ויהודים. כיום מרבית האוכלוסייה היא מוסלמית שיעית.

העיר נוסדה בזמן השלטון העות'מאני במהלך המאה ה-19 ומאז הפכה למרכז תחבורה ומסחר חשוב. במוזיאוני העיר ישנם פרטים ארכאולוגיים רבים מתקופות שומר, אשור, בבל ובית עבאס.

נתנאל דויטש

נתנאל דויטש (מאנגלית: Nathaniel Deutsch; נולד ב-7 בספטמבר 1967) הוא היסטוריון וחוקר דת יהודי-אמריקאי, פרופסור בחוג להיסטוריה באוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז, וראש המרכז ללימודי יהדות במוסד. תחומי המחקר שלו כוללים ספרות רבנית, מיסטיקה יהודית, תרבות יהדות מזרח אירופה ואתנוגרפיה.

צאבאים

הצאבִּאים (בערבית: الصابئة או الصابئون; תעתיק מדויק: אלצַאבִּאָה או אלצַאבִּאוּן, בהתאמה) היו קבוצה דתית המוזכרת שלוש פעמים בקוראן כאהל אל-כתאב, כלומר, בעלי ספר שמיימי. בחדית' הם מוזכרים בפשטות בתור עם שהתאסלם. העניין בזהות ובהיסטוריה של קבוצה זו גדל לאורך הזמן, באסלאם ומחוצה לו. דיונים ומחקרים על אודות הצאבאים החלו להופיע בספרות אסלאמית מאוחרת. חוקרים שונים זיהו את הצאבאים עם המנדעים, עם המאניכאים או עם קבוצה אחרת שהתגוררה בחרן. הרמב"ם במורה נבוכים מזכיר רבות את כת ה"צאבה" (או הצאביה), עדה שחיה באזור המזרח התיכון במשך מאות שנים, טרם עליית האסלאם.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.