מנדט השמים

מנדט השמים הוא מונח בהגות המדינית הסינית שנטבע במהלך עליית שושלת ג'ואו לשלטון.

על פי התפיסה המכונה "מנדט השמים", השמיים (במובן הכוח העליון, האלוהות) מעניקים את זכות השלטון לבני אדם ישרים ולא לרעים ולמושחתים, מכאן זכותה של שושלת קיסרית חדשה להפיל שושלת קיימת, אם השושלת המופלת מושחתת. מכאן באה ההצדקה להפלת שושלת שאנג. תפיסה זו, המנוגדת לתפיסה שהקיסר הוא בן השמיים, מקנה צידוק להחלפת השושלת המכהנת. אולם בכך טמון גם את זרע הפורענות של השיטה, כשכל אדם, ולו גם בן למשפחה חסרת יחוס, יכול לאתגר את המשפחה הקיסרית בטענה שסר חינה בעיני השמים והמנדט עבר אליו.

לאורך תקופות סין הקדומה, וסין הקיסרית, שימשה טענה למנדט השמים, ככלי בידי מפילי שושלות, ומדיחי קיסרים.

Zhou gong
הדוכס של ג'ואו שחבר למלך הראשון של השושלת של ג'ואו, בקרב מויה בו הפילו מהשלטון את אחרון מלכי שושלת שאנג, תוך הטבעת המונח מנדט השמים

קונפוציוס, הפילוסוף הסיני החשוב ביותר, ביסס את המושג בפילוסופיה שלו. על פיו, מנדט השמיים שמור לשליט שהוא "איש המעלה" (סינית- 君子 ג'ונזי), האדם האידיאלי על פי קונפוציוס, וחי על פי העקרונות שמחייבים את איש המעלה.

הופעת הטיעון לראשונה - קרב מוּיֵה

לקראת סיום האלף השני לפנה"ס הופיעה שושלת ג'ואו, בתחום שליטת שושלת שאנג סביב אגן הנהר הצהוב, כשהיא דוחקת את רגלי שושלת שאנג. בשנת 1046 לפנה"ס נערך קרב מויה, בו הצליחו שליטי ג'ואו (המלך והדוכס) להכניע את אחרון מלכי שושלת שאנג די קסין.

אחת האמונות במורשת הסינית היא שישנם שני סוגים של רוחות: הרוח הגדולה, שהיא רוח השושלת, ורוחות המשפחה, שיכולות לנהל משא ומתן עם הרוח הגדולה. קיימת היררכיה בעולם הרוחות. במקרה של שושלת שאָנְג, הרוח הגדולה הייתה שאָנְג-די (shangdi 上帝 ה"אל במרומים"). כאשר שושולת ג'וֹאוּ הפכה לשולטת, נדרשה הוכחה לכך שהרוחות שלה הן החזקות ביותר ורוחות האב של המלך הן הגבוהות בהיררכיה. כדי להצדיק את השינוי ההיררכי בעולם הרוחות, הרוח הגדולה הוחלפה משאָנְג-די לרוח בשם טְיׇאן ("שמיים" 天), שאינה מעניקה מעמד של קבע לרוחות משפחה מסוימת, אלא מקנה מנדט על תנאי לשושלת הזכאית לכך, ומסירה מנדט זה כשהזכאות פגה בשל שלטון כושל.

תפיסות הטיעון

טיעון: צדיקים מול מושחתים ורשעים

על פי גרסה זו ניתנה זכות השלטון לישרים ולא לרעים ולמושחתים, ויש זכות לשושלת קיסרות חדשה להפיל שושלת קיימת עקב היותה של השושלת המופלת מושחתת. ההוכחה לצדקת המהלך, טמונה בהצלחתו, כלומר מהלך שייכשל לא נועד להצליח מתחילה, בעוד הפיכה מוצלחת היא הוכחה לצדקת המורדים.

טיעון לפי התפיסה הדאואיסטית

התפיסה הדאואיסטית, המאוחרת יותר, טוענת שמורת רוחם של השמים מובעת באמצעות אסונות טבע, כדוגמת רעידות אדמה, בצורת, שיטפונות, ארבה, מקרי מוות תכופים של השליטים.

דוגמאות טיעון: צדיקים מול מושחתים ורשעים, למנדט משמיים

  • הפלת שושלת שאנג על ידי שושלת ג'ואו בפיקוד שליט ג'ואו המלך וו, ודודו העוצר, הדוכס של ג'ואו, שליטי ג'ואו מתוארים כצדיקים ומוסריים, ואילו מלך שאנג מתואר כרשע גמור, הולל, שתיין, רוצח בדם קר, פוגע גם באנשים הקרובים ביותר אליו.
  • כיבוש שש המדינות השכנות העיקריות על ידי קיסר שושלת צ'ין הראשון, שאיחד את סין, ראה עצמו כקיסר-אל, וראה בהצלחת הבסת צבאות שכנותיו על ידי הצבא החזק שבנה, אישור לאלוהותו, וזכותו לקיסרות על כל סין.

דוגמאות טיעון לפי התפיסה הדאואיסטית למנדט משמיים

  • הפלת שושלת האן המערבית על ידי ואנג מאנג קיסר שושלת שין היחיד, נתמכה במותם התכוף של שרשרת קיסרים בשושלת האן המערבית, בין 7 לפנה"ס ועד 8 לספירה שלטו 4 קיסרי האן המערבית.
  • חיסולו של וואנג מאנג על ידי המורדים בשושלת שין, נתמך באסון הצפות קשות של הנהר הצהוב בסין.

ראו גם

היסטוריה של סין

סין היא כנראה התרבות המפותחת והרציפה העתיקה ביותר בעולם[דרוש מקור], כשתיעודים כתובים של התרבות נמצאים כבר מלפני 3,500 שנים והסינים עצמם נוקבים במספר 5,000 כמספר שנות קיומה של תרבותם. שושלות השלטון בסין פיתחו לאורך השנים שיטות ביורוקרטיה שלטונית שהעניקו לסינים יתרון משמעותי על העמים השבטיים שחיו מסביבם. פיתוח אידאולוגיה למדינה, המבוססת על משנתו הפילוסופית של קונפוציוס (המאה ה-6 לפנה"ס), יחד עם פיתוח מערכת כתב זמינה לכל (המאה ה-2 לפנה"ס) חיזקו עוד יותר את התרבות הסינית. מבחינה פוליטית, סין נעה בתנועה מתמדת בין איחוד ופירוד ולעיתים גם נכבשה על ידי כוחות זרים אשר מרביתם התמזגו לתוך תרבותה והפכו לחלק בלתי נפרד ממנה. השפעות תרבותיות ופוליטיות אלו שהגיעו מכל קצוות אסיה כמו גם גלי הגירה אל ומחוץ למדינה יצרו יחד את דמותם של התרבות והעם הסיני הנוכחי.

הצל של הענק

הצל של הענק (2005) הוא הספר הרביעי והאחרון ב"רביעיית הצל" של אורסון סקוט קארד. למרות זאת, נותרו מספיק שאלות בלתי פתורות לספר המשך או אפילו לרביעייה נוספת. קארד הכריז באופן לא רשמי באתרו שהוא מתכנן לכתוב סיפור שיאחד את "רביעיית הצל" ואת "רביעיית אנדר".

הקלאסיקה של המסמכים

הקלאסיקה של המסמכים (בסינית מסורתית: 書經, בסינית מפושטת: 书经, בפין-יין: shū jīng, שׁוּ גִ'ינְג), הידועה במערב גם בשמות "הקלאסיקה של ההיסטוריה" ו"ספר המסמכים", ובסינית גם בשמות "הכתובים הנערצים" או סתם "הכתובים" (書), היא אחת מחמש הקלאסיקות של הספרות הסינית. זהו אוסף של טקסטים רטוריים המיוחסים לדמויות מפתח מסין הקדומה, ושימשו כבסיס לפילוסופיה הפוליטית הסינית במשך יותר מאלפיים שנים.

הקלאסיקה של המסמכים גם שימשה נושא לאחת מהמחלוקות הספרותיות העתיקות ביותר בסין, בין תומכיהן של שתי גרסאות של הטקסט: גירסת "הטקסט החדש" וגירסת "הטקסט הישן".

זכותם האלוהית של מלכים

זכותם האלוהית של מלכים היא דוקטרינה דתית-פוליטית שמשמשת להצדקת מלוכה אבסולוטית.

הרעיון העומד מאחוריה הוא שסמכותו של המלך נובעת מאלוהים, לפיכך המלך הוא אדם ששולט בחסד אלוהי ומכיוון שכך אף אדם או מוסד בממלכתו, בין אם האצולה, הכנסייה או הפרלמנט, לא יכול לפקפק בו אלא רק אלוהים יוכל לשופטו. לפי קו המחשבה הזה כל ניסיון לשפוט את המלך בכלים ארציים מהווה חילול קודש.

מחשבה מדינית

מחשבה מדינית או פילוסופיה פוליטית הוא העיסוק הפילוסופי בענייני המדינה, הפוליטיקה והחברה וביחסי הגומלין בין המערכות הללו. הוגים בתחום זה מעלים לדיון שאלות ערכיות שעוסקות בטיב המדינה הרצויה, ובודקים כיצד המציאות הפוליטית הקיימת חופפת להגדרתם. השאלות ותחומי הדיון שהוגים מציגים מקורם ברצון להבין את עצם החיים המשותפים של בני אדם בסביבה אחת. חלק מהעניינים עוסקים בחיי היומיום, ומהם עולות שאלות נוספות וכבדות משקל העוסקות בעניינים עקרוניים, כגון: מדוע האדם יצר את המדינה?

הגדרת ה"פילוסופיה המדינית" ותיחומה אינה קבועה. התחום משיק לכמה תחומים אחרים, והגות של פילוסופים במחשבה מדינית נלמדת הן בחוגים לפילוסופיה, הן בחוגים למדע המדינה, והן בחוגים אחרים כמו כלכלה או סוציולוגיה.

פילוסופיה - מונחים

המונחים הפילוסופיים נוצרו מאז העת העתיקה ביוונית עתיקה, שפות סינו-טיבטיות, סנסקריט, פאלי, ערבית, לטינית, ומאז העת החדשה בגרמנית, צרפתית ואנגלית. לרוב, השפה המקורית בה נטבעו לראשונה היא השפה בה הם כונו בהמשך לאורך ההיסטוריה האקדמית. חלק מהמושגים קיבלו מובנים נוספים על ידי הוגים שחידשו אותם או השתמשו בהם.

מונחים פילוסופיים הופיעו בעברית בספרות הולכת וגדלה של כתבים מקוריים ומתורגמים מאז תחיית הלשון העברית. למרות זאת, עד כה לא הוסכם על תרגום מקובל למונחים בסיסיים רבים. ועדת המינוח של האקדמיה ללשון העברית הוציאה לאור מספר מילוני מונחים, אולם עבודתה בתחום הפילוסופיה נמשכת שנים רבות ועדיין לא נסתיימה. יחד עם זאת, מונחים רבים השתרשו בשפה העברית, אם על פי המקובל באקדמיה ואם בתרגומים של חיבורים פילוסופיים מקוריים.

המונחים בערך זה ממויינים על פי:

סדר האלפבית

תחומים

פילוסופים

פילוסופיה סינית

במקביל להתפתחות הפילוסופיה במערב התפתחה הפילוסופיה בסין. פילוסופיה זו החלה להתפתח במאה ה-5 לפני הספירה, בתקופה שנקראת תקופת האביב והסתיו.

בעוד שהפילוסופיה המערבית שמה דגש על חיפוש האמת, הטוב לעומת הרע, הפילוסופיה הסינית התמקדה בחיפוש הדרך הנכונה (דאו).

לפילוסופיה הסינית יש היסטוריה של אלפי שנים. את מקורותיה אפשר למצוא ב"אי צ'ינג" ("ספר התמורות"), ספר הדרכה לגילוי עתידות, שכבר קיימים בו כמה מהמושגים הבסיסיים ביותר של הפילוסופיה הסינית. את גילו של הספר אפשר רק להעריך, אך הוא בוודאי שואב ממסורת בעל פה המגיעה עד התקופה הנאוליתית.

צ'ו (מדינה)

צ'וּ (בסינית: 楚, בפין-יין: Chǔ. בסינית עתיקה: *s-r̥aʔ) הייתה מדינה עצמאית בתקופת שושלת ג'ואו. החל מן המלך ווּ מצ'ו במאה ה8 לפנה"ס, הכריזו שליטי צ'ו על עצמם מלכים במעמד זהה למלכי ג'ואו. על אף שבתחילה הייתה צ'ו חסרת חשיבות בהיותה ממוקמת בדרום הרחוק ובעלת מנהגים שונים מאלו של המישור המרכזי, הרי שבהמשך יישמה בהצלחה שורת רפורמות מנהליות והפכה למדינה מצליחה ומתרחבת במהלך תקופת האביב והסתיו. עם התרחבותה הפכה צ'ו לכוח משמעותי בתקופת המדינות הלוחמות, עד שנכבשה בידי צִ'ין בשנת 223 לפנה"ס.

צ'ו נודעה גם בשמות גִ'ינְג וגִ'ינְגְצ'וּ, וכללה את רוב שטחם של המחוזות המודרניים חוביי וחונאן, בצירוף חלקים מצ'ונגצ'ינג, גוויג'ואו, חנאן, אנחווי, ג'יאנגסו, ג'ג'יאנג ושאנגחאי. במשך יותר מ-400 שנים הייתה דָאן-יָאנְג, בירתה של צ'ו, ממוקמת בצומת של נהרות דָאן ושִׂי בקרבת נפת סיצ'ואן במחוז חנאן של היום, אולם מאוחר יותר הפכה יִינְג לעיר הבירה. במקור המשפחה ששלטה בצ'ו השתייכה לשבט נָאי (嬭) ולשושלת יֵן (酓), אולם בשלב מאוחר יותר נכתב שם השבט בתור מִי (芈), ושם השושלת בתור שְׂיונְ'ג (熊).

קונפוציוס

קונפוציוס (גרסה לטינית של שמו הסיני; שם משפחה: קונג 孔, שם פרטי: צ'יו 丘, כינוי: ג'ונג ני 仲尼 (בסינית: 孔夫子; בפין-יין: Kǒng Fūzǐ, קוֹנְג-פוּ דְזְה, 551 לפנה"ס - 479 לפנה"ס), מגדולי הפילוסופים של סין ובעל השפעה מכרעת על תרבותה.קונפוציוס לא השאיר אחריו כתבים, אך תלמידיו הרבים אספו את דבריו לספר שתורגם לעברית בשם "המאמרות", או "האנלקטים". תורתו מדברת על היות האדם מוסרי, ועל תכונותיו של אדם מוסרי. קונפוציוס שם דגש רב על החינוך, והאמין כי המנהגים הם אלו המעצבים את האדם והופכים אותו למוסרי.

קיסר סין

קיסר סין (במנדרינית תקנית: 皇帝, בפין-יין: Huángdì, תעתיק: חְוָאנְגדִי) הוא תואר המתייחס לכל מונרך ששלט בסין הקיסרית החל ביסוד שושלת צ'ין ב-221 לפנה"ס ועד נפילת שושלת צ'ינג ב-1912. כינוי נוסף מקובל היה "בן השמים" (天子), תואר שנוצר בשלהי תקופת שושלת שאנג, וייחס לקיסר שלטון על "הכול מתחת לשמים" (天下 טְייֵן שְׂיָה, הכינוי המקובל בסין עד המאה ה-20 לעולם כולו). בדרך כלל היה הקיסר השליט העליון על מדינתו, אם כי היו מקרים שלא זה היה המצב.

קיסרים מאותה משפחה סווגו בדרך כלל לתקופות היסטוריות הידועות כשושלות. מקובל להניח כי רוב השליטים הקיסריים של סין היו חברי הקבוצה האתנית של בני ההאן, אם כי מחקרים מודרניים נוטים להיות זהירים יותר לגבי הסיכונים שביישום קטגוריות אתניות עכשוויות לתקופות קודמות בהיסטוריה. במהלך שושלת יואן ושושלת צ'ינג נשלטה סין על ידי מונגולים ומנצ'ורים אתניים בהתאם. ההשקפה ההיסטורית המקובלת שהתעצבה במשך השנים היא ששושלות אלו הן שושלות זרות שעברו סיניזציה במהלך השנים, בעוד שחוקרים מודרניים טוענים כי פעולת הגומלין שבין פוליטיקה ואתניות היו מורכבות הרבה יותר.

שושלת ג'ואו

שושלת ג'וֹאוּ (סינית: 周, פיניין: Zhōu; מבוטא כ"צ'ואו", IPA: ‏[ʈʂoʊ̯]) הייתה, לפי ההיסטוריוגרפיה הסינית, השושלת השלישית בתולדותיה של סין; היא שלטה מ-1046 לפנה"ס ועד 256 לפנה"ס. עלייתה לשלטון התרחשה כאשר מייסד השושלת ניצח בקרב מויה את מלכה האחרון של שושלת שאנג. שליטתה של השושלת הייתה מלאה רק בזמן שושלת ג'ואו המערבית, הנקראת גם שושלת ג'ואו המוקדמת; תקופה זו נמשכה מהיווסדותה של השושלת עד ל-771 לפנה"ס. בתקופות מאוחרות יותר (בעיקר בתקופת המדינות הלוחמות) שלטונה היה "על הנייר" בלבד, ולא הייתה לה השפעה ממשית על השטחים שהיו שייכים לה. בסופו של דבר, השושלת הוחלפה ב-256 לפנה"ס על ידי שושלת צ'ין.

זמן שלטונה הרציף של שושלת ג'ואו הוא הארוך ביותר בהיסטוריה הסינית. זו הייתה התקופה בה הגיעה סין לשיאי ייצור הארד ועברה לתקופת הברזל, והכתב התפתח מהצורה הראשונית שלו לכתב הדומה מאוד לנמצא בשימוש כיום. בשלהי שלטונה של השושלת התפתחה הפילוסופיה הסינית הקלאסית. הפילוסופים הנחשבים בעלי ההשפעה הגדולה ביותר על ההגות הסינית ובעלי השפעה כלל עולמית פעלו בתקופת שושלת זו, בהם קונפוציוס מייסד הקונפוציאניזם ולאו דזה מייסד הטאואיזם.

שושלת יואן

שושלת יואן (במונגולית: ᠶᠡᠬᠡ ᠦᠨ ᠤᠯᠤᠰ, Их Юань Улс, במנדרינית תקנית: 元朝, בפין-יין: Yuán Cháo) הייתה אימפריה של שושלת קיסרים ממוצא מונגולי ששלטה בסין בין תחילת המאה ה-13 לאמצע המאה ה-14. מייסד האימפריה היה קובלאי חאן, נכדו של ג'ינגיס חאן, מקים האימפריה המונגולית. אף שהמונגולים שלטו על שטחים שכללו את צפון סין במשך עשרות שנים, רק ב-1271 הכריז קובלאי חאן רשמית על הקמת שושלת קיסרים בסגנון הסיני המסורתי. באותה תקופה הייתה ממלכתו רק אחת מהישויות (ח'אנות) שנוצרו מהאימפריה המונגולית שהקים ג'ינגיס חאן, ושלטה רק על השטחים שהשתרעו על מרבית סין של ימינו והשטחים סביבה, כולל מונגוליה המודרנית. הייתה זו השושלת הזרה הראשונה ששלטה על כל סין, והיא הצליחה לשמור על השלטון עד שהוחלפה ב-1368 על ידי הקיסרים משושלת מינג. למרות התקופה הארוכה שבה שלטו הקיסרים משושלת יואן על כל סין, שליטתם בשפה הסינית ובכתב הסיני הייתה שטחית והם השתמשו בשפה ובכתב המונגולי.שושלת יואן נחשבת הן כממשיכת דרכה של האימפריה המונגולית והן כשושלת קיסרים סינית. בהיסטוריה הרשמית של סין קיבלה שושלת יואן את מנדט השמים, כשהמשיכה את שושלת סונג וקדמה לשושלת מינג. אף שמייסד השושלת בפועל היה קובלאי חאן הוא מיקם בדיעבד בראש השושלת את סבו, ג'ינגיס חאן, כקיסר בשם טָאיְדְזוּ (太祖, בפין-יין: Tàizǔ).

בנוסף לתוארו כקיסר סין תבע קובלאי חאן גם את התואר החאן הגדול, שליט עליון על כל שאר הח'אנות שנוצרו מהאימפריה המונגולית: צ'אגאטאי, אורדת הזהב ואילחאן. משום כך נהגו לעיתים להתייחס לאימפריה של יואן כאל "האימפריה של החאן הגדול". עם זאת, אף שלעיתים הכירו החאנים המערביים בתביעה זו של הקיסרים משושלת יואן, הייתה הכפיפות שלהם מן השפה ולחוץ והישויות שעמדו בראשם התפתחו בנפרד.הקיסרים בשושלת יואן זיהו את המדינה שבה שלטו עם המושג ההיסטורי "סין" (中國, פין-יין: Zhōngguó, ג'ונְגְגְווֹ, תרגום מקובל "הממלכה התיכונה"), אם כי האימפריה תחת שלטון השושלת הייתה קרויה "יואן הגדולה" (大元, בפין-יין: Dà yuán).

שושלת מינג

שושלת מינג (בסינית: 明朝, בפין-יין: Míng cháo - מִינְג צָ'אוֹ) הייתה שושלת קיסרים ששלטו בסין במשך 276 שנים מ-1368 ועד 1644. היא הייתה השושלת האחרונה של קיסרים ממוצא סיני אתני (בני האן). שושלת זו עלתה לשלטון במקומה של שושלת יואן של קיסרים ממוצא מונגולי והוחלפה על ידי שושלת צ'ינג של בני המאנצ'ו (תושבי מנצ'וריה). סין תחת שלטון שושלת מינג הייתה קרויה "אימפריית מינג הגדולה" (大明國, בפין-יין: Dàmíng guó - דָאמִינְג גְווֹ), והיא שלטה על אזורים נרחבים: בצפונה שלטה בקוריאה, ואזורים במונגוליה ובטורקסטן של ימינו היו אזורי חסות שלה, עליהם הוטלו מיסים, ובדרומה שלטה על וייטנאם ובורמה של ימינו. שטחה של האימפריה בשיאה היה השטח הגדול ביותר שעליו שלטו קיסרים ילידי סין אי־פעם, כ-6,500,000 קילומטרים רבועים.תחת שלטון שושלת מינג נהנתה סין מקרוב ל-300 שנים של יציבות יחסית. מקים השושלת, הקיסר חונגוו (שלט 1368–1398), ניסה לבנות מערכת חברתית שכלליה נוקשים הבנויה מקהילות כפריות עצמאיות שנועדה להבטיח ולקיים מעמד קבוע של חיילים עבור השושלת. בשירות האימפריה הוקמו צבא גדול שכלל בין כמיליון חיילים, למעל לשני מיליון חיילים והמספנות בנאנג'ינג היו הגדולות בעולם בתקופתן. הוא גם ניסה לשבור את כוחם של הסריסים ואת מעמד הסוחרים העשירים. הוא חילק טריטוריות ברחבי סין לבניו הרבים כשהוא מנסה לחייבם להתנהל לפי סדרת כללים שהכין המכונה "חְוָאנְג מִינְג דְזוּ שׂוּן" (皇眀祖訓). תוכניתו כשלה כאשר נכדו בן ה-22, בנו של יורש העצר שמת קודם לכן, עלה לשלטון ב-1398 כקיסר ג'יינוון (שלט 1398–1402). ג'יינוון ניסה לצמצם את כוחם של דודיו, וגרם בכך למרידה אותה הוביל דודו, נסיך יֵן, בנו הרביעי של חונגוו. במערכה שארכה כשלוש שנים הובס הקיסר ודודו עלה לשלטון כקיסר יונגלה (שלט 1402–1424). יונגלה העביר את בירת הקיסרות מנאנג'ינג (מילולית "הבירה הדרומית") לבייפינג, מרכז שלטונו כנסיך יֵן, ושינה את שם היישוב לבייג'ינג ("הבירה הצפונית"), בנה את העיר האסורה, שיקם את התעלה הגדולה, וחידש את שיטת הבחינות הקיסריות, שהיוו תנאי לקבלת תפקיד בשירות המדינה. הוא גמל לסריסים שתמכו בו והעסיק אותם כמשקל נגדי לפקידי הממשל המשכילים שעברו את הבחינות הקיסריות. אחד מסריסים אלו, ג'נג חה, הוביל שבעה מסעות מחקר גדולים אל האוקיינוס ההודי שהגיעו לחצי האי ערב ולחופה המזרחי של יבשת אפריקה.

בהגיע המאה ה-16 חלה התרחבות בסחר האירופאי, אם כי הוא הוגבל לאיים בסמוך לגואנגג'ואו כדוגמת מקאו, והוא תרם להופעת מינים חדשים של צמחים ובעלי חיים שמקורם ביבשת אמריקה. כך למשל הגיעה פלפלת צ'ילי למטבח של סצ'ואן והיבולים בעלי כושר ייצור גבוה דוגמת תירס ותפוח אדמה, שצמצמו את הרעב ההמוני וזרזו את הגידול באוכלוסייה. הגידול במסחר בין סין לבין פורטוגל, ספרד והולנד יצר ביקוש חדש למוצרים מסין וגרם לייבוא נרחב של כסף ממכרה איוואמי גינזאן ביפן וממרכז אמריקה באמצעות הגליאון של מנילה. שפע המתכת גרם לשינוי במערכת הכספים של כלכלת מינג, שבה שטרות הכסף, שהיו אמצעי התשלום המקובל, סבלו מהיפר-אינפלציה חוזרת ונשנית והאמון בהם אבד. המשכילים ממשיכי דרכו של קונפוציוס התנגדו לתפקיד הבולט שקיבל המסחר והעושר החדש שיצר, אבל משנתו של הפילוסוף הנאו-קונפוציאני ואנג יאנגמינג סללה דרך לגישה מקילה יותר. הרפורמות של גָ'אנְג ג'וּ'גֶ'נְג, ראש הממשלה בפועל בתקופת שלטונו של הקיסר לונְגְצִ'ינְג (שלט 1567–1572) ובחלק מתקופת שלטונו של הקיסר ואן-לי (שלט 1572–1620), נתגלו כהרסניות. התנובה החקלאית הצטמצמה בשל שינויי האקלים המכונים עידן הקרח הקטן, ובמקביל שינויים במדיניות המסחר של היפנים והספרדים גרמו להפסקה מוחלטת של אספקת מתכת הכסף שהפכה אז חיונית לחקלאים כאמצעי תשלום המיסים. השילוב של הכישלונות בחקלאות, שיטפונות ומגפות גרם לסדרה של מרידות שהתבססו על עקרון מנדט השמים. בייג'ינג נפלה לידיו של המורד לִי דְזְה-צֶ'נְג ב-1644, והקיסר האחרון צ'ונְגְגֶ'ן (שלט 1627–1644) התאבד. זו הייתה ההזדמנות של בני המאנצ'ו להתערב והם הביסו את לִי דְזְה-צֶ'נְג ועלו לשלטון כשושלת צ'ינג.

הממשל בתקופת שושלת מינג חידש מנהגים מהמורשת של בני האן: בתחום הדת חזר הקונפוציאניזם (וליתר דיוק, הנאו-קונפוציאניזם) להיות דת המדינה הרשמית. בתחום החינוך הוקמו מחדש אקדמיות פרטיות רבות ללימודים קלאסיים (书院, בפין-יין: Shūyuàn - שׁוּיְוֵּאן) - מוסדות שנסגרו בתקופת יואן, והן היוו מקור לפריחת הספרות, השירה והציור כפי שמעידות היצירות הרבות ששרדו עד ימינו. בנוסף, בתקופת מינג שוכללה שיטת הדפוס המבוססת על אותיות מיטלטלות עשויות עץ וספרים רבים הודפסו במספר עותקים רב. המסחר והתעשייה התפתחו ומגמת העיור התגברה. ההערכה היא כי בתחילת תקופת מינג חיו בסין פחות מ-60 מיליון נפש ובראשית המאה ה-17 הגיע גודל אוכלוסיית סין ל-130–150 מיליון.אין פלא לכן שבמאה ה-19, תקופת השקיעה של שושלת צ'ינג שבאה אחרי שושלת מינג, שבה החלה האוכלוסייה הסינית לרחוש איבה לשליטים המנצ'ורים ה"זרים" שהתבטאה בסדרת מרידות נגד הממשל, הופיעה בגלוי דרישה להשבת שושלת מינג לשלטון.

שושלת שיה

שושלת שְׂיָה (בסינית: 夏朝, בפין-יין: Xià Cháo), הייתה השושלת הראשונה בתולדות סין הקדומה, שלטה על סין בין השנים 2200 לפנה"ס עד 1600 לפנה"ס. במקביל לשושלת שיה התקיימו שושלת שאנג ושושלת ג'ואו כבר מתחילתה, אך היו כפופות לה. שושלת זו היא השושלת הראשונה המתוארת בכתבים עתיקים כגון: רשומות הבמבוק, ספר המסמכים הסיני ורשומות ההיסטוריון. השושלת נוסדה על ידי יו' האגדי, שקיבל את כסאו לאחר הקיסר שון, הקיסר האחרון משלושת המלכים וחמשת הקיסרים. שושלת שיה, הוחלפה לבסוף על ידי שושלת שאנג בשנת 1600 לפנה"ס.

לפי הכרונולוגיה המסורתית, המבוססת על החישובים של ליו שין, שושלת שין שלטה בין השנים 2205 לפנה"ס ל1766 לפנה"ס. ולפי הכרונולוגיה המבוססת על רשומות הבקבוק, שושלת שין שלטה בין השנים 1989 לפנה"ס ל1558 לפנה"ס. ולבסוף פרויקט כרונולוגית שיה-אנג ז'או, הגיעו למסקנה שהשושלת התקיימה בין השנים 2070 לפנה"ס, ו1600 לפנה"ס. המסורת של חיבור בין קיסרים הירואים מההיסטוריה הפוליטית העתיקה של סין, להצלחתה של שושלת שיה, נובע מרעיון מנדט השמים, לפיו רק שושלת לגיטימית אחת יכולה למלוך בכל זמן נתון. רעיון זה קודם על ידי האכסולה הקונפוציאניסטית בתקופת שושלת ג'ואו המזרחית, שמאוחר יותר הפכה אותו לרעיון הבסיסי שעומד מאחורי ההיסטורגרפיה והאידאולוגיה הקיסרית. אף על פי ששושלת שיה מהווה מרכיב חשוב בהיסטוריה העתיקה של סין, מידע אמין על ההיסטוריה הסינית לפני המאה ה-13 לפני הספירה יכול להימצא רק בעדויות ארכאולוגיות כיוון שמערכת הכתיבה הסינית הראשונה, עצמות הניחוש, לא התקיימה עד אז. לפיכך, הקיום הממשי של שושלת שיה עדיין לא הוכח, למרות מאמציהם של ארכאולוגים סיניים לקשר בינה שושלת שיה לבין ממצאי ארליטואו מתקופת הברונזה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.