מנגן

מַנְגַּן (Manganese) הוא יסוד כימי שסמלו הכימי Mn ומספרו האטומי 25. מנגן הוא מינרל קורט חשוב בגוף האדם.

מנגן
ברזל - מנגן - כרום

Mn
Tc
   
 
25
Mn
 
               
               
                                   
                                   
                                                               
                                                               
   
                                           
כללי
מספר אטומי 25
סמל כימי Mn
סדרה כימית מתכות המעבר
צפיפות 7470 kg/m3
מראה
כסף מתכתי
Mangan 1-crop
תכונות אטומיות
משקל אטומי 54.938049 u
רדיוס אטומי 140 (161) pm
רדיוס ואן דר ואלס ללא pm
סידור אלקטרונים ברמות אנרגיה 2, 13, 8, 2
תכונות פיזיקליות
מצב צבירה בטמפ' החדר מוצק
נקודת התכה 1519K (1245.85°C)
נקודת רתיחה 2334K (2060.85°C)
לחץ אדים 1517Pa ב-121K
מהירות הקול 5150 מטר לשנייה ב-293.15K
שונות
אלקטרושליליות 1.55
קיבול חום סגולי 480 480 J/(kg*K) J/(kg·K)
מוליכות חשמלית 0.695 106/(m·ohm)/m·Ω
מוליכות חום 7.82 W/(m*K) W/(m·K)
אנרגיית יינון ראשונה 999.6 kJ/mol

תכונות

מנגן הוא מתכת אפורה-לבנה. זוהי מתכת קשה ומאוד שבירה, קשה להתכה ומתחמצנת בקלות. מתכת המנגן היא פרומגנטית רק אחרי טיפול מיוחד.
דרגות החמצון העיקריות של מנגן הן 2+, 3+, 4+, 6+ ו7+. מנגן דו ערכי מחליף לעיתים מגנזיום דו ערכי במערכות ביולוגיות.

שימושים

למנגן שימושים רבים בתחום הסגסוגות. מנגן משולב עם אלומיניום בסגסוגות רבות ובעזרתו אפשר לייצר פלדת אל-חלד זולה במיוחד. שימושים נוספים:

היסטוריה

למנגן שימושים עוד מימי קדם - ציורי קיר נצבעו במנגן דו-חמצני לפני אלפי שנים. המצרים והרומאים השתמשו בתרכובות מנגן בשביל לשנות את צבע הזכוכית.

המנגן זוהה בשנת 1774 על ידי יוהאן גוטליב גאהן (Johann Gahn) שבודד אותו ממנגן דו-חמצני. עד אמצע המאה ה-18 השתמשו כבר במנגן דו-חמצני בייצור כלור. בשנת 1816 הבחינו שהוספת מנגן לברזל מקשיחה אותו וגורמת לו להיות פחות שביר, דבר זה הביא לכך שבתחילת המאה ה-19 מדענים החלו לחקור את השימוש במנגן בייצור פלדה. ב-1837 גילה אקדמאי בריטי שחשיפה ממושכת למנגן יכולה לגרום למחלת פרקינסון.

תפקיד ביולוגי

ManganeseOreUSGOV
מחצב מנגן

מנגן חיוני לחיים בכמויות מזעריות:

  • מנגן הוא אחד המרכיבים של האנזימים אוקסידורדוקטז, טרנספראז, הידרולז, החלבון לקטין ועוד.
  • מנגן ממלא תפקיד מפתח בפוטוסינתזה - יוני מנגן במרכז הפעיל של מערכת האור שניהם מקטלזים את ראקציית פרוק המים וייצור החמצן.

אמצעי זהירות

מנגן בנוסף הוא חומר רעיל. חשיפה לאבק ואדי מנגן יכולה להיות מסוכנת אפילו ברמות נמוכות. תמיסת פרמנגנט חומצית תחמצן כל חומר אורגני שתבוא איתו במגע. ב- 2005, מחקר הראה על קשר בין שאיפת מנגן לבין בעיות במערכת העצבים המרכזית אצל עכברים.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ כתבה בניו יורק טיימס
25 (מספר)

25 (במילים בלשון זכר: עשרים וַחֲמִשָׁה; בלשון נקבה: עשרים וחמש) הוא המספר הטבעי הבא אחרי 24 והבא לפני 26.

Apple TV

Apple TV הוא מזרים מדיה המיוצר, משווק ונמכר על ידי חברת אפל. המכשיר מנגן מדיה דיגיטלית שמקורה ב-iTunes Store או במחשב לטלוויזיה בהפרדה גבוהה המתחברת אליו. את המדיה ניתן לאחסן בכונן קשיח פנימי, או להזרימה דרך רשת תקשורת באמצעות תוכנת iTunes הרצה על גבי OS X או Windows, בהתאם לרצון המשתמש. מכשיר זה הוכרז לראשונה במסיבת עיתונאים מיוחדת בסן פרנסיסקו, ב-12 בספטמבר 2006, על ידי מנכ"ל אפל דאז, סטיב ג'ובס.

הגרסה ההתחלתית, בעלת נפח אחסון של 40 GB, החלה להשלח למזמינים ב-12 במרץ 2007. גרסה שנייה, עם דיסק קשיח של 160 GB, שוחררה ב-31 במאי 2007. ב-14 בספטמבר 2009 הפסיקה אפל את ייצור גרסת ה-40 GB, והוזילה את מחיר הגרסה השנייה.

בשנת 2010 הוצג הדור השני בממדים קטנים יותר. המכשיר לא כלל עוד דיסק קשיח פנימי והסתמך על הזרמת תוכן בלבד. לשם שיפור הביצועים כלל המכשיר זיכרון מטמון של 8GB. הדור השלישי הוצג בשנת 2012. הוא היה זהה באופן חיצוני ובחלק מרכיביו לדור הקודם, אך כלל מעבד וזיכרון משופרים המאפשרים שידור בהפרדה גבוהה של 1080p.

IPod

iPod (אייפוד) הוא מותג של נגני מולטימדיה ניידים (MP3), שמעוצבים ומשווקים על ידי חברת אפל. המותג הושק באוקטובר 2001. קו האייפודים הנוכחי מורכב מנגן הדיסק-הקשיח בסגנון המקורי iPod Classic (אייפוד קלאסיק), ה-iPod Touch (אייפוד מגע) הדומה לאייפון, ה-iPod Nano (אייפוד נאנו) הקומפקטי, והנגן חסר המסך iPod Shuffle (אייפוד שאפל), שמנגן באופן אקראי את השירים או לפי רשימות השמעה. נגנים קודמים כוללים את האייפוד מיני הישן (שהוחלף על ידי הנאנו) והנגן קצר המועד אייפוד פוטו (תמונות), שהפונקציות המיוחדות שבו הוכנסו לבסוף לקו הראשי של החברה, קלאסיק). כמו נגני מדיה אחרים, האייפוד יכול לשמש גם ככונן אחסון מידע.

בשנת 2014 הופסק שיווק וייצור של האייפוד קלאסיק.

בשנת 2015 הוכרז הדור השישי לאייפוד טאץ' (iPod touch 6) הכולל מעבד A8 מהיר הרבה יותר, מצלמה 8 מגה פיקסל, צבעים חדשים ומערכת ההפעלה iOS 11 העדכנית ביותר, אך העיצוב והגודל של המכשיר נשארו זהים. בנוסף לאייפוד טאץ' החדש, הוכרזו שדרוגים עיצוביים לאייפוד נאנו ולאייפוד שאפל.

VH1

VH1 (אוית VH-1 עד 1994) הוא ערוץ טלוויזיה אמריקני בנושא מוזיקה שהוקם בינואר 1985 על ידי Warner-Amex Satellite Entertainment, אז חלק מוורנר קומיוניקיישנס. VH1 הוא ערוץ-אח לערוץ MTV והוא חלק מרשת ויאקום.

יחד עם עליית הפופולריות של ערוץ MTV, שהיה אז בן 4 שנים, בקרב בני נוער, התחיל ערוץ VH1 להעביר את תשומת הלב אל טרנד הוידאו קליפים. לעומת זאת, ערוץ VH1 החליט להתמקד על מוזיקה יותר קלה, כולל מוזיקאים כגון אלטון ג'ון, סטינג, דיאנה רוס, בילי ג'ואל, ואניטה בייקר, בתקווה למשוך אנשים בין הגילאים 18 ל-35, ואף מבוגרים יותר.

בזמן ש-VH1 עדיין מנגן לפעמים וידאו קליפים, ההתמקדות היא יותר בנושא תוכניות המציאות בנושא מוזיקה.

ארד

אָרָד (בְּרוֹנְזָה בלעז) היא סגסוגת של נחושת בתוספת בדיל להקשיה. סגסוגת ארד טיפוסית מכילה 88% נחושת ו-12% בדיל. יש סגסוגות ארד שבהן יסודות אחרים כמו זרחן, מנגן, אלומיניום או צורן, מחליפים את הבדיל.

באסו קונטינואו

באסו קונטינואו (מאיטלקית: Basso Continuo, בתרגום מילולי: "בס מתמשך") או בקיצור הרווח קונטינואו, היא שיטת הלחנה ופרקטיקת ביצוע אשר ליוותה את תקופת הבארוק, ונמשכה הלאה גם לתקופה הקלאסית. בהלחנה "יחידת" או "קו" הבאסו קונטינואו כתובה בחמשה התחתונה בפרטיטורה, עבור כלי הרמוני בדרך כלל כלי מקלדת או תֵיאוֹרבּוֹ), המנגן "קו" הבס ואקורדים, לעיתים יחד עם כלי בס מלודיים כמו צ'לו, ויולה דה גמבה או בסון, המכפילים ומקשטים את קו הבס במה שהוא למעשה תפקיד אובליגטו. כל הכלים השותפים לנגינת הקונטינואו מהווים ה"יחידה", והמלחין על פי שיקול דעתו מציין בקיצור בקו הקונטינואו איזה כלי מנגן כל חלק מקו המנגינה, אולם לרוב הציון חסר, מאחר שהנוהג המקובל היה שלא לציין הקטעים המבוצעים על ידי כלי המקלדת, או אם המלחין לא ראה חשיבות מיוחדת בכלי הקונטינואו והעדיף להעניק חופש הבחירה למבצעים (בהתאם לכלים הזמינים להם) או אם מצא הבחירה כברורה מאליה. לכן כאשר מצוין כלי מסוים כחלק מיחידת הקונטינואו יש לראותו כתוספת לכלי המקלדת ולרוב הקטעים הרלוונטיים בקו המנגינה יצוינו עבור המבצעים, הכל בחמשה אחת.

יחד עם זניחת שיטת ההלחנה המודאלית, התמורה הסגנונית בכתיבה ההרמונית שבתורה הזמינה תמורות בבניית כלי הנגינה כיוונם (Pitch) וכוונונם (Temperament), הבאסו קונטינואו מהווה נקודת המפנה ואבן בוחן בין מוזיקת הרנסאנס למוזיקת הבארוק. הקונטינואו הוא חלק כל כך מהותי ושגרתי הטבוע במוזיקת בארוק עד כדי הנוהג המקובל לציין במיוחד יצירות שאינן דורשות קונטינואו, ולא רק באילו יצירות נדרש, לדוגמה הסיווג המיוחד של הסוויטות לצ'לו והסונטות ופרטיטות לכינור מאת באך כ"סוויטות לצ'לו ללא ליווי קונטינואו" וכיוצא בזאת.

תפקיד הכלי ההרמוני לא נכתב במלואו, ועל הנגן למלא את ההרמוניה הנכונה לפי ראות עיניו, כך שנשמרת מידה רבה של אלתור. צירופי הכלים היו שונים בתקופות שונות. כך למשל בבארוק המוקדם היו נפוצות קבוצות קונטינואו גדולות (עוגב, מספר צ'מבלי, מספר תיאורבי, נבל וכו'), ואילו במחצית הראשונה של המאה ה-18 היה נפוץ צירוף מופחת כלים של צ'מבלו וצ'לו. ברוב המקרים לא ציין המלחין באילו כלים להשתמש, והסתפק בציון המילים "באסו", "קונטינואו", "פונדמנטו" וכדומה.

כל קו באס נוגן כקונטינואו. ברוב המקרים - אם כי לא תמיד - הוסיפו המלחינים שורת מספרים מעל קו הבאס כדי לייצג את ההרמוניה שיש לנגן. המספרים מייצגים את המרווח מקו הבס - למשל הספרה 6 מסמלת סקסטקורד, אקורד המורכב מטרצה וסקסטה מעל הבס. בכל-אופן, ביצירות רבות אין מספרים (או מספר מועט שלהם) ועל נגן הקונטינואו לדעת לפענח את ההרמוניה בלעדיהם.

ראשיתה של טכניקת הקונטינואו בסביבות שנת 1600 באיטליה, כשהמקור הראשון המסביר את הטכניקה החדשה הוא של לודוביקו ויאדנה. הקונטינואו המשיך ללוות את כל תקופת הבארוק כפונקציה הכרחית הן בטכניקת ההלחנה והן בפרקטיקה הביצועית. בסוף המאה ה-18 החלה דעיכתה של הטכניקה, והחל מ-1800 היה נדיר למצוא תפקיד קונטינואו, למעט במוזיקה כנסייתית ובאופרה, בה היה נהוג ללוות רצ'יטטיבים בצ'מבלו או פורטפיאנו קונטינואו. עם זאת, הכתיבה ב"סגנון קונטינואו" המשיכה במשך כל התקופה הקלאסית; תפקידי באס מן התקופה דומים מאוד באופיים לקונטינואו, גם אם לא משתתף בהם כלי הרמוני.

עם התפתחות אסכולת הנגינה בגישה היסטורית, קם דור מבצעים היודעים לפענח ולנגן קונטינואו, תוך הסתמכות על המקורות ההיסטוריים השונים של תקופת הבארוק.

בוקובינה

בוקובינה (ברומנית: Bucovina; ברומנית "ישנה": Ţara de Sus - "הארץ העלילת" ; באוקראינית וברוסית: Буковина, בגרמנית:Bukowina או Buchenland ובפולנית: Bukowina) היא אזור היסטורי המחולק בין רומניה במחציתה הדרומית (המחוז סוצ'אבה) לאוקראינה, במחציתה הצפונית (המחוז צ'רנוביץ). האזור מכסה שטח של 10,422 קמ"ר, הוא מיוער מאוד ומייצא עץ, טקסטיל, מלח, מנגן, ברזל ונחושת. בעבר בימי הביניים ועד למאה ה-18 הייתה בוקובינה לאורך מאות שנים חלק מנסיכות מולדובה. בשנים 1918-1775 הייתה דוכסות רב-אתנית במסגרת האימפריה ההבסבורגית , על גרסאותיה. בצפון-מערב גובלת בוקובינה בגליציה המזרחית, מדרום מזרח עם אזור בוטושאן שבחבל מולדובה ובמדרום-מערב עם חבל טרנסילבניה.

ברזל

ברזל (בלטינית: Ferrum) הוא יסוד כימי מתכתי שסמלו הכימי Fe ומספרו האטומי 26.

ברזל הוא היסוד העיקרי בהרכב כדור הארץ מבחינת מסה, והרביעי בהרכב קרום כדור הארץ. יש לו שימושים רבים בתרבות האנושית עוד מתקופות פרהיסטוריות. שיטות להפקת ברזל ועיבודו התפתחו בעיקר החל מהמאה ה-19 והביאו לפיתוח התעשייה הכבדה, בה הברזל הוא היסוד המופק בכמות הרבה ביותר. בתרבות המודרנית ברזל הוא מרכיב עיקרי בבנייה ובייצור מכונות, כלים ומוצרי צריכה רבים.

הברזל הוא החומר הפרומגנטי הראשון שזוהה, ותכונה זו קרויה על שמו. תכונה זו גורמת לברזל להימשך אל קוטבי מגנט ומאפשרת יצירת מגנטים מברזל.

בבעלי חיים, הברזל הוא מינרל קורט החיוני לבניית התרכובת האורגנית הם, אשר מאפשרת נשיאת חמצן על ידי תאי דם אדומים. כמו כן הברזל משמש בשמירת החמצן בתוך רקמת תא בתוך מיוגלובין.

גלוקנשפיל

גלוקנשפיל (בעברית: פַּעֲמוֹנָה, בגרמנית: Glockenspiel, ובתרגום חופשי: מערכת פעמונים) הוא כלי נגינה ממשפחת כלי ההקשה בעל צליל נקי דמוי צלצול פעמון. הגלוקנשפיל הוא סוג של מטאלופון.

בתזמורת מוכרים שני סוגי גלוקנשפיל: סוג אחד שמנגנים בו בשני פטישוני עץ (בעלי ראש עור או לבד) וסוג אחר שמחובר למקלדת הדומה למקלדת פסנתר.

הסוג הראשון דומה לקסילופון בכך שגם הוא מורכב ממוטות באורך מסוים (המכוונים להשמיע צליל כשמקישים עליהם) בסידור דומה לזה של פסנתר. בקסילופון המוטות עשויים עץ, בעוד שבגלוקנשפיל המוטות עשויים ממתכת. הגלוקנשפיל קטן יותר ומשמיע צליל גבוה יותר. כאשר הוא מנוגן בתזמורת צועדת משתמשים לעיתים במנשא נייד שבו המוטות מסודרים בצורה אנכית. כאשר משתמשים בכלי בתזמורת בדרך כלל מונחים המוטות בצורה אופקית.

מנעד הגלוקנשפיל מוגבל, והוא מנגן רק צלילים גבוהים, ובדרך כלל מכיל שתיים וחצי אוקטבות עד שלוש. בפרטיטורה מופיעים התווים לגלוקנשפיל בשתי אוקטבות נמוך יותר מאשר בפועל.

גאורג פרידריך הנדל כתב לגלוקנשפיל בכמה מן האורטוריות שלו (בין השאר בשאול וב-L'Allegro, il Penseroso ed il Moderato). מוצרט השתמש בגלוקנשפיל באופרה "חליל הקסם". בשני המקרים מדובר בכלי המקלדת. בביצועים שאינם בכלי התקופה מחליפים לרוב את הגלוקנשפיל בצ'לסטה. במוזיקה מודרנית יותר הגלוקנשפיל מנגן בשיר "No Surprises" באלבום "OK Computer" של להקת "רדיוהד". כמו כן בשנת 1975 זכה השיר Ding a Dong בייצוג הולנד בתחרות האירוויזיון, בשיר זה קטע המעבר המוביל מנוגן בגלוקנשפיל.

דוד

דָּוִד, דָּוִד בֶּן יִשַׁי או דָּוִד הַמֶּלֶךְ (1040 לפני הספירה (ב' תר"ס) – 970 לפני הספירה (ב' תש"ל), לערך) הוא דמות מקראית, שהיה, לפי המתואר בתנ"ך, מלכהּ של ממלכת ישראל המאוחדת (אחרי שאול המלך ואיש בושת), ומייסדה של שושלת בית דוד ששלטה בממלכת יהודה במשך כ-420 שנה עד חורבן הבית הראשון. התיאורים התנ"כיים השונים, מייחסים לדוד כיבוש חבלי ארץ נרחבים בצפון ארץ ישראל ובמערבה. התנ"ך אומר כי נמנע מדוד לבנות את בית המקדש הראשון כי היה מעורב במלחמות שהיו כרוכות בשפיכות דמים רבה.דמותו ופועלו של דוד תפסה מקום חשוב במסורת היהודית ובפולקלור, והוא נחשב לדמות מופת ולאחד מגדולי האומה. בקבלה נמנה דוד עם אחד מ"ארבעת רגלי המרכבה לשכינה", שעליהם מתבססת השראת השכינה בעולם לאורך ההיסטוריה (השלושה הנוספים הם אבות האומה אברהם יצחק ויעקב). דוד המלך מכונה במקרא "נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל" (שמואל ב', כ"ג, א'), המסורת היהודית רואה בו את מחבר ספר תהילים. על פי המסורת המשיח יהיה אדם מזרע דוד. מסורת זו אומצה גם בברית החדשה, בה נאמר כי ישו הנוצרי היה נצר לבית דוד.התיאור התנ"כי של חיי דוד משקף מסורות רבות, ולאורך השנים חוקרי מקרא, ארכאולוגים והיסטוריונים, היו חלוקים בדעתם ביחס לדוד ולתיאור מלכותו; אסכולות מסוימות מקבלות את הסיפור התנ"כי כנכון בעיקרו, גם אם מוגזם לעיתים, ואחרות דוחות אותו לחלוטין ורואות בו סיפור שנארג מאות שנים מאוחר יותר. טיעון זה הסתמך בין השאר על הטענה כי אין ממצאים ארכאולוגיים או כתובים המתייחסים לבית המלוכה המפואר שהיה אז, לכאורה, בארץ ישראל. גילוי מצבה ארמית בשנת 1993, בה יש אזכור מפורש ל"בית דוד" שם קץ, בעיני רוב החוקרים, למחלוקת על קיומו ההיסטורי של בית דוד, אך הותיר בעינו את הוויכוח האם מפעלי הכיבוש של דוד ומפעלי הבנייה של שלמה אחריו אכן בוצעו על־ידם, שכן תיארוך מפעלי הבנייה העיקריים בארץ ישראל בראשית האלף הראשון לפנה"ס עדיין שנוי במחלוקת. יש המקדימים אותו לימי שלמה ויש המאחרים אותו לימי עמרי.

חסידות סטוטשין

חסידות סטוטשין היא חסידות גליציאנית, ענף מחסידות רוזבדוב מגזע דז'יקוב-רופשיץ. מקים החסידות היה רבי יצחק הורוביץ. חסידות סטוטשין היא היחידה מחצרות בית רופשיץ ששרדה אחרי השואה וקיימת עד היום, על אף שרוב החסידים נרצחו בשואה.

יון

יון (מיוונית עתיקה: ἰόν – "מתקדם"; "נע") הוא אטום או מולקולה, הנושאים מטען חשמלי כיוון שמספר האלקטרונים בהם שונה ממספר הפרוטונים. זאת בשונה מאטום או מולקולה נייטרליים, שבהם מספר האלקטרונים והפרוטונים שווה ומטענם החשמלי הכללי הוא אפס.

ביון חיובי, מספר האלקטרונים קטן ממספר הפרוטונים. הוא נקרא קטיון מפני שבתא אלקטרוכימי הוא נמשך לקתודה (האלקטרודה השלילית, כלומר זו שדרכה זורמים אלקטרונים לתוך התא).

ביון שלילי, מספר האלקטרונים גדול ממספר הפרוטונים, והוא נקרא אניון מפני שהוא נמשך לאנודה (האלקטרודה החיובית, כלומר זו שממנה זורמים אלקטרונים החוצה מהתא האלקטרוכימי).

תהליך הפיכת אטום או מולקולה נייטרליים ליון נקרא "יינון", ונעשה על ידי הוספת או הסרת אלקטרון או מספר אלקטרונים.

מתופף

מתופף הוא מוזיקאי העוסק בתיפוף, כלומר מנגן בתוף או במערכת תופים.

סולו (מוזיקה)

במוזיקה, המונח סולו מתייחס ליצירה או לחלק מיצירה המנוגן או מושר על ידי מבצע בודד. למונח משמעות שונה בסגנונות מוזיקליים והקשרים שונים.

צורת הריבוי של סולו היא סולי. ביטוי זה משמש בעיקר במוזיקה קלאסית במשמעויות שונות:

פסוק מוזיקלי המבוצע בידי קבוצה של כלים דומים מתוך התזמורת, כמו כלי צ'לו או כלי נשיפה ממתכת

כל קטעי הסולו ביצירה אחת

אוסף של יצירות סולניות

סולן

סולן, הוא חבר בלהקה אשר שר את החלק העיקרי של השיר. הסולן גם יכול לנגן על כלי נגינה אחד או יותר.

הסולן בלהקה לעיתים נקרא האיש בחזית (Frontman). מונח זה מתייחס לתפקידים של המוזיקאי המוביל בקרב חברי הלהקה, כחבר עם התרומה המשמעותית ביותר לתדמית הלהקה בתקשורת לרבות דובר הלהקה בראיונות ובפני הציבור.

המונח נפוץ מאד במוזיקת הרוק והפופ.

ישנם מקרים בהם האיש בחזית איננו הסולן. כדוגמת קרי קינג, הגיטריסט של להקת סלייר.

הסולן, בדרך כלל, מכתיב את תדמית הלהקה ואישיותה לציבור כגון בלהקות ג'נסיס ודיפ פרפל. עם זאת, להקות רבות כדוגמת איירון מיידן, AC/DC וואן הלן החליפו את סולנם ושמרו על שם הלהקה המקורית ועל אופייה.

לא בכל להקה יש סולן. בלהקות כדוגמת הביטלס, פינק פלויד וכוורת חברי הלהקה מתחלקים בתפקידי השירה. בלהקות מסוימות, כדוגמת אפוקליפטיקה כלל אין סולן, אלא זמרי אורח מתחלפים.

עוגב

עוגב (בלעז: אורגן; מיוונית: όργανον) הוא כלי מקלדת, בדרך כלל גדול מאוד, המפיק צליל מהרעדה של אוויר. למרות שקיימים עוגבים הקטנים מפסנתר, עוגב הוא כלי הנגינה הגדול בעולם, היות שעוגב ממוצע גדול בהרבה מכל כלי נגינה אחר.

בניגוד לכלי מקלדת אחרים כגון פסנתר, צ'מבלו וקלאוויקורד אשר צלילם מופק מרעידת מיתרים – הפקת הצליל בעוגב נוצרת מהרעדה של אוויר בעזרת לשוניות, כמו בכלי נשיפה מעץ. הצליל מופק בו באמצעות מפוח הנושף אוויר דרך צינורות. רוב העוגבים העתיקים נמצאים על קירותיהן הקדמיים או האחוריים של כנסיות. עוגבים רבים נמצאים באולמות קונצרטים.

פלדה

פלדה היא סגסוגת המורכבת ברובה מן המתכת ברזל, ומכילה ריכוז נמוך של האל-מתכת פחמן (0.04%-‏2.25%).

לעיתים מוסיפים לסגסוגת הפלדה יסודות אחרים, כמו צורן, מגנזיום, מנגן, כרום וניקל. בעזרת שינוי של שיעורי תוספות אלה, אפשר להפיק סוגים שונים של פלדות בעלות תכונות מיוחדות, כמו: קשיות, גמישות, עמידות בפני חום ועוד. סוגיה השונים של הפלדה מצטיינים בחוזקה ובגמישות רבה.

אחד מסוגי הפלדה הנפוצים הוא פלדת אל-חלד, המכילה כרום בשיעור של 10.5% לפחות, והיא עמידה בפני חלודה.

כיוון שהפלדה מאופיינת בחוזק מתיחה גבוה ובמחיר נמוך היא משמשת כרכיב עיקרי בייצור מוצרים רבים: מכוניות, גשרים, מסמרים, קפיצים, להבים של סכינים, כלי עבודה, מחטים וכדומה.

הברזל הוא המרכיב העיקרי בפלדה. הברזל מופיע בשני מופעים גבישיים שונים: מבנה קובייתי ממורכז גוף ומבנה קובייתי ממורכז פאה, כתלות בטמפרטורת הסביבה. במבנה קובייתי ממורכז גוף (BCC) ישנו אטום ברזל במרכז ושמונה אטומים בקדקודי התא. במבנה קובייתי ממורכז פאה (FCC) ישנו אטום ברזל במרכז של כל אחת משש פאות המבנה הקובייתי ושמונה אטומים בקדקודי התא. האינטראקציה של אלטרופיות הברזל עם שאר היסודות המסוגסגים בפלדה, בראש ובראשונה הפחמן מאפשרת לפלדה וליצקת הברזל מגוון של תכונות ומאפיינים ייחודיים.

בברזל טהור, המבנה הגבישי מאופיין בהתנגדות קטנה יחסית להחלקה של אטומי ברזל אחד כנגד השני, לכן ברזל בתצורתו הטהורה ניתן לריקוע, רך וניתן לשינוי צורה בקלות. בפלדה, כמות נמוכה של פחמן ויסודות אחרים, תהליכים כמו הקשייה, זיקון וכדומה מונעים תנועה של נקעים המצויים במבנים גבישיים-סריגים של אטומי ברזל.

הפחמן בסגסוגות פלדה אופייניות עשוי להרכיב עד 2.14% ממשקלה. שונות כמויות הפחמן ושאר היסודות, מכתיבה את הקשרים הכימיים ואת המאפיינים הפיזיקליים המאפיינים את הפלדה (או כאלמנטים מומסים או כזרזים בפאזות השונות). מרכיבים אלו מאטים את הנקעים שהופכים את הברזל הטהור לרך, מאפשרים שליטה ובקרה על מאפייני הפלדה וכך משפרים את איכות הפלדה. שיפורים אלו יעילים עבור מגוון רחב של תכונות הפלדה: הקשייה, חישול, חיסום, מאמץ כניעה, חוזק למתיחה. עליית חוזק הפלדה בהשוואה לברזל הטהור מקטינה את משיכות הברזל.

פלדה הופקה באמצעות תנורים אלפי שנים, אך בתפוצה רחבה ובאופן תעשייתי נעשה בה שימוש רק לאחר שתהליכי הייצור נעשו יעילים ומתוחכמים יותר בסביבות המאה ה-17, עם המצאת כבשני בטון ולאחר מכן כורי פלדה. עם המצאת תהליך בסמר (Bessemer process) במחצית המאה ה-19, החל עידן חדש של הפקת פלדה בייצור המוני. תהליך בסלר וייצור הפלדה באמצעות תנורי כבשן פתוח שקדם לו העלו ושיפרו את איכות הפלדה. בעקבות פיתוחים אלו, הפלדה החליפה את יצקת הברזל.

שיפורים נוספים בתהליך הפקת הפלדה, החליפו פרוצדורות קודמות, הוזילו את מחיר ההפקה והעלו את איכות התוצר הסופי. היום, הפלדה היא אחת מהחומרים הנפוצים ביותר מעשה ידי אדם בעולם. 1.6 מיליארד טונות פלדה מיוצרים מדי שנה. פלדה מודרנית מזוהה בדרך כלל על ידי ציונים שונים שהוגדרו על ידי ארגונים ותקנים שונים.

פסנתרן

פסנתרן הוא אדם המנגן בפסנתר כמקצוע או כתחביב. פסנתרן מקצועי משמש במגוון רחב של תפקידים ובמסגרות מוזיקליות שונות – נגינה כסולן, ליווי זמרים והשתתפות בהרכבים מוזיקליים.

תזמורת

תזמורת היא הרכב מוזיקלי כֵּלי גדול. התזמורת מחולקת לסקציות שונות, לפי סוגי כלי הנגינה המנגנים בה. השמות תזמורת סימפונית ותזמורת פילהרמונית נרדפים ומשמשים שניהם לתיאור תזמורת קלאסית בגודל מלא, בה שישים נגנים ויותר. מספר הנגנים משתנה בהתאם ליצירות המנוגנות, ועשוי להגיע ליותר ממאה. השם תזמורת סינפונייטה משמש לחלופין להתייחסות לתזמורת סימפונית קטנה ולתזמורת המורכבת רק מכלי קשת. תזמורת קאמרית היא תזמורת קטנה בה מנגן בדרך כלל נגן אחד בכל כלי. סוג נוסף של תזמורת קאמרית משתמש בכלים אותנטיים לביצועים תקופתיים של יצירות מתקופת הרנסאנס או הבארוק. מחוץ למסורת הקלאסית ניתן למצוא סוגים אחרים של תזמורות: תזמורת מארש, המנגנת בצעידה, ובה כלי נשיפה והקשה; תזמורת ביג בנד, המנגנת ג'אז, ובה כלי נשיפה וחטיבת קצב; ותזמורות עממיות שונות, כמו תזמורת כלי מיתר ערבית או תזמורת כלי נשיפה מזרח אירופאית.

הטבלה המחזורית
H He
Li Be B C N O F Ne
Na Mg Al Si P S Cl Ar
K Ca Sc Ti V Cr Mn Fe Co Ni Cu Zn Ga Ge As Se Br Kr
Rb Sr Y Zr Nb Mo Tc Ru Rh Pd Ag Cd In Sn Sb Te I Xe
Cs Ba La Ce Pr Nd Pm Sm Eu Gd Tb Dy Ho Er Tm Yb Lu Hf Ta W Re Os Ir Pt Au Hg Tl Pb Bi Po At Rn
Fr Ra Ac Th Pa U Np Pu Am Cm Bk Cf Es Fm Md No Lr Rf Db Sg Bh Hs Mt Ds Rg Cn Nh Fl Mc Lv Ts Og
מתכות אלקליות מתכות אלקליות-עפרוריות לנתנידים אקטינידים מתכות מעבר מתכות מעבר עמידות מתכות למחצה אל-מתכות הלוגנים גזים אצילים תכונות כימיות לא ידועות

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.