מן

מן בסיפור המקראי, הוא מזון שירד מהשמים לבני ישראל במסעותיהם לאחר צאתם ממצרים בדרכם לארץ ישראל. הוא החל לרדת ביום ט"ז באייר, חודש ימים לאחר שיצאו ממצרים[1]. הוא הפסיק לרדת כעבור 40 שנה, לקראת מעבר הירדן וכניסה לארץ ישראל[2].

Gathering of the Manna
ליקוט המן, ציור משנות ה-60 של המאה ה-15.
MilagroDelMana
נס המן, ציור משנת 1577.
Weingarten Fresken Querschiff Süd3
פרסקו משנת 1720.

הופעת המן במקרא

על פי המקרא, לאחר יציאת מצרים וקריעת ים סוף, החלו בני ישראל במסע לעבר ארץ כנען דרך מדבר סיני. במהלך המסע אזל המזון, ובני ישראל באו בתלונות אל משה ואהרון כי הם מעדיפים את שעבוד מצרים, על פני מוות מרעב במדבר. בתגובה, הבטיח אלוהים למשה כי יוריד לעם לחם מן השמים.

סיפור המן מופיע באריכות בספר שמות, פרק ט"ז:

וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם, וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיִּלּוֹנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר. וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע, כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב. וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם. וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ...

מקור השם

הסיבה לקריאתו בשם זה היה מאחר שבני ישראל לא ידעו את שמו כינוהו בשם "מן", כלומר "אוכל מוכן ומזומן". לפי הסבר אחר, המילה "מן" היא מילה נרדפת למילת השאלה "מה" וכשראו בני ישראל את המן שאלו זה את זה "מן הוא?".

ירידת המן היא תופעה חריגה בין מעשי הנסים, שבדרך כלל אינם מביאים לעולם יצורים חדשים או חומרים שלא היה ידוע עליהם קודם לכן.[3] אולם המן מכונה גם "לחם אבירים".[4] כינוי זה בספר תהלים, טוען שהמן הוא הלחם אותו אוכלים מלאכי השרת (אבירים). נראה כי מזמור זה בתהלים משמר מסורת עתיקה לגבי מהותו של המן ובכך מסביר מדוע הוא הומטר משמיים. הסבר זה מבטל אם כך את חריגותו של הנס, מאחר שהאלוהים שיתף את בני ישראל במזון שכבר קיים, מזונם של יושבי מרום. מסורת זו, שנשתמרה והופיעה בקצרה בתהלים, נדחתה ככל הנראה בתורה, משום שהיא מודה כי למלאכים היושבים במרום יש צרכים אנושיים וגם הם נזקקים למזון.[5]

בתלמוד הבבלי מופיע הסבר נוסף לכינוי "לחם אבירים".[6] רבי ישמעאל משנה את הקריאה של הביטוי ל"לחם איברים" – מזון פלאי שנבלע באיברים, נותר כולו בגוף ואינו מפריש פסולת.[5]

תכונות המן

על פי המתואר בתורה, המן היה יורד מדי יום ביומו עבור אותו יום בלבד, חוץ מביום שישי, שבו הייתה יורדת מנה כפולה - ליום שישי ולשבת. המן ירד בין שתי שכבות של טל, ולקטו אותו מוקדם בבוקר. מן שלא נלקט היה נמס כ"חום היום".

  • על פי המתואר במקרא המנה היומית לכל אדם היה כמידת עומר השוה לכ-43 ביצים.
  • המן ירד כל בוקר בששת ימי השבוע, וביום השישי ירד סכום כפול גם עבור שבת שכן בשבת הוא לא ירד.
  • המן היה ראוי לאכילה ביום הירידה, שכן למחרתו הוא הבאיש, יוצא מן הכלל הוא המן שירד ביום שישי ואכלו אותו בשבת.
  • תכונה פלאית המתוארת במקרא למן, הייתה שהן המרבה ללקוט מן והן הממעיט ללוקטו, מצאו בהגיעם לאוהליהם מידה השוה לעומר, ובלשון המקרא:[7] ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו.
  • על פי מדרשי חז"ל, היה ניתן לטעום כל טעם אפשרי, באכילת המן. במדרש שמות רבה, כה, ג, נאמר: "והיה כל אחד מישראל טועם כל מה שהיה רוצה... אף דבר שלא היה אומר בפיו, אלא חושב בלבו לומר מה שנפשו מתאווה, והיה הקב"ה עושה רצונו, והיה טועם טעם מה שהיה מתאווה".[8]
  • על פי חז"ל, המן היה נבלע באיברים, ולא נצרכו אוכלי המן לנקביהם.
  • במדרשי חז"ל נכתב, שהמן היה מגיע קרוב או רחוק לכל אדם ואדם, לפי מידת כשרותו וצדקותו, כך שהצדיק לא נדרש לטרוח וללכת ללקוט מן, שכן זה המתין לו קרוב אל ביתו, לעומת האנשים שאינם צדיקים שעליהם היה מוטל לטרוח בהליכה ללקוט מן.

תיאור המן במקרא: צורתו הייתה עגולה כזרע של כוסברה, צבעו לבן - שקוף, עוביו דק, וטעמו כדבש או שמן.
"ותעל שכבת הטל, והיא על-פני המדבר, דק מחוספס, דק ככפור על-הארץ" (ספר שמות, פרק ט"ז, פסוק י"ד).
"והוא כזרע גד לבן, וטעמו כצפיחית בדבש" (ספר שמות, פרק ט"ז, פסוק ל"א).
"והמן כזרע-גד הוא, ועינו כעין הבדלח. שטו העם ולקטו וטחנו ברחים, או דכו במדכה ובשלו בפרור ועשו אתו עגות, והיה טעמו כטעם לשד השמן. וברדת הטל על-המחנה לילה, ירד המן עליו" (ספר במדבר, פרק י"א, פסוקים ז'-ט').

על פי המסורת כל המינים והטעמים היו כלולים במן.

יחסם של בני-ישראל למן

בני ישראל צוו ללקוט כל יום, עבור אותו היום בלבד, וביום שישי - ללקוט כמות כפולה, עבור יום שישי ועבור שבת. שני הציוויים לא קוימו במלואם - באמצע השבוע אגרו יותר מדי מן, והוא הסריח ועלו בו תולעים, ובשבת יצאו ללקוט ולא מצאו.

בהמשך מסעם מאסו בני ישראל במן, מכיוון שלא היה מגוון דיו, במה שנודע כחטא המתאווים, והאל ספק להם גם שלווים.

המן הוא חלק ממסכת הניסים שנעשתה לבני ישראל במסעם במדבר והוא מסמל יותר מכל את התלות המלאה של בני ישראל באל. תלות זו באה כהנגדה לאחריות שהוטלה על ישראל כשנכנסו לארץ ישראל. פרשנים ממשילים את המסע ממצרים לישראל לתהליך גידולו של ילד: היציאה ממצרים היא כמו לידה, המסע במדבר מומשל לשלב שבו הילד תלוי בהוריו והכניסה לארץ - לשלב העצמאות. כמות הניסים הולכת ומצטמצמת לאורך השלבים ואחריותם של ישראל עולה. אחת מהמטרות של הורדת המן, כדברי האל, הייתה: "למען אנסנו, הילך בתורתי אם לא". מהות הניסיון לא מוזכרת בתורה, אך אפשר להניח כי הכוונה היא לבדוק אם ישמרו בני ישראל על הציוויים שקבלו בקשר לליקוט המן. ניסוי זה משתלב היטב בתאוריה על העברת האחריות ההדרגתית - האל נותן הנחיות פשוטות ובודק אם 'הילד' עומד בהן.

אחר שנכנסו בני ישראל לארץ הונחה "צנצנת המן" צנצנת שהכילה בתוכה את המן והונחה בבית המקדש כתזכורת לגודל הנס במדבר.

יש דיון באחרונים אם היו מברכים על המן, ואם כן מה היו מברכים. ה"בני יששכר" (מאמר שבתות ג, ג) כותב בשם הרב המקובל רבי ישראל דוב זצ"ל, שלא ברכו כלל על המן משום שהיה לחם אבירים שנבלע באיברים, וכל תיקון הברכה על האוכלים הוא כדי לברר ולהפריד את הניצוצות מהפסולת, וזה לא שייך במן. לדעת הרמ"ע מפאנו שלעתיד לבוא יאכלו הצדיקים מצנצנת המן ויברכו "המוציא לחם מן השמים" . לפי הבן איש חי ברכו על המן "ברוך הממטיר לחם מן השמים".

הגאון מטעש'יבין סבר שעל המן מברכים "המוציא לחם מן הארץ", כפי שמברכים על הלחם. בפרדס יוסף (פ' בשלח) מביא בשם ספר חמדת ישראל שבירכו על המן "ברכת בורא פרי האדמה".

לדברי חז"ל שטעם המן השתנה לכל הטעמים שבעולם, אזי בירכו עליו לפי טעמו. האדמו"ר משומרי אמונים זצ"ל אמר שהיו שלש דרגות בישראל, הצדיקים שלא הרגישו שום טעם במאכל, מחמת דביקותם בהקב"ה, לא בירכו על המן כלל, הצדיקים הבינונים הרגישו מעט טעם במאכל בירכו "המוציא לחם מן השמים" ואילו פשוטי העם בירכו "המוציא לחם מן הארץ"

פירושים מדעיים מזהים את המן עם סוגים נפוצים של קקטוסים המצויים בסיני עם ארבה כשר, או עם הפרשות של כנימות החיות במדבר ונקראות גם טל דבש.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר שמות, פרק ט"ז וכפי המופיע בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף פ"ז, עמוד ב' המן החל לרדת למחרת היום בו ביקשו. אומנם יש לציין כי על פי המדרש מיום שכלה החררה שהוציאו ממצרים הלכו ג' ימים בלא לחם, ואחר כך ירד המן, ולפי זה ירידת המן הייתה ביום ל"ג בעומר. (שו"ת חתם סופר חלק ב סימן רלג). וראה עוד בפירוש אבן עזרא שמות פרק טז פסוק א.
  2. ^ ספר יהושע, פרק ה', פסוק י"ב
  3. ^ יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך, עמ' 52.
  4. ^ ספר תהלים, פרק ע"ח, פסוק כ"ה.
  5. ^ 5.0 5.1 יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך, עמ' 54–55.
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ע"ה, עמוד ב'.
  7. ^ ספר שמות, פרק ט"ז, פסוק י"ח
  8. ^ שמות רבה, כה, ג.
אב

אָב הוא חודש בלוח העברי, החמישי במספר לפי המסורת המקראית והאחד-עשר לפי המסורת החז"לית. חודש זה חל בשיא הקיץ בארץ ישראל.

חודש אב הוא תמיד חודש מלא בן 30 ימים. ראש חודש אב חל בימים שני, רביעי, שישי או שבת.

אדם

אדם או אדם נבון (שם מדעי: Homo sapiens, בלטינית: "הומו" – אדם, "סָפִּיֶינס" – חושב או תבוני) על פי ההגדרה המדעית, הוא מין של יונק במשפחת ההומינידיים, והמין היחיד שנותר כיום בתת-השבט הומינינים. כל בני-האדם בני-ימינו, וכן בני-אדם בעבר אשר היו זהים מבחינה אנטומית לבני-אדם בני-ימינו, מסווגים לתת-מין אדם נבון מודרני (Homo sapiens sapiens). סיווג זה נועד להבדילם מאוכלוסיות נכחדות קרובות אך שונות באנטומיה שלהן, כמו האדם הניאנדרטלי, אשר מסווג כתת-מין נפרד בתוך המין "אדם נבון" או כמין נפרד בסוג אדם (Homo). האדם הנבון המודרני נחשב לתת-המין היחיד ששרד עד ימינו מבין תת-המינים של הומו ספיינס, מבין הסוג הומו ומבין תת-שבט ההומינינים.

האדם ייחודי בעולם החי במוחו הגדול (בהתחשב בגודל גופו) יותר משל כל בעלי החיים: גדול פי שלושה בערך אפילו ממוחות קופי האדם הקרובים ביותר לאדם החי כיום, השימפנזה והגורילה. האדם נבדל מהם גם בהליכתו הזקופה על שתי רגליו האחוריות, ובהתאמת זרועותיו ואצבעות ידיו לשימוש משוכלל בכלים. הוא מאכלס מגוון עשיר יותר מכל בעל חיים אחר של בתי גידול יבשתיים, שאותם הוא משנה כך שיתאימו לצרכיו ולמחייתו, ועל כן הוא נחשב למין מהנדס סביבה. האדם מחשיב את עצמו כמין התבוני היחיד על כדור הארץ, והמין התבוני היחיד המוכר לנו ביקום. הוא מתאפיין בתודעה ובהכרה מפותחות, ביכולתו המתקדמת להמציא ולהשתמש באומנות, בטכנולוגיה, במדע, בסמלים מופשטים דוגמת אלו המשמשים בשפה ובכתב, ברעיונות, באידאולוגיות ובמוסדות חברתיים מורכבים.

האדם נפוץ כיום בכל יבשות כדור הארץ, והוא חי דרך קבע בכולן למעט באנטארקטיקה. בני אדם מודרניים התפתחו לראשונה ביבשת אפריקה לפני כ-200 אלף שנה, ומעט לאחר מכן החלו להתפשט בהדרגה לשאר יבשות העולם, תוך החלפה והטמעה של אוכלוסיות אדם קדומות יותר שחיו במזרח התיכון, באירופה ובאסיה. לאורך מרבית הפרהיסטוריה הם חיו כציידים-לקטים, ורק לפני כעשרת אלפי שנים החלו לביית צמחים ובעלי חיים בהיקף נרחב לצורך חקלאות. לפני כחמשת אלפי שנים לכל היותר פיתחו לראשונה כתב והחלו לתעד את ההיסטוריה שלהם. במאות השנים האחרונות, אפשרו המהפכה התעשייתית וחידושי המדע גידול דרמטי באוכלוסיית האנושות, העומדת כיום על כשבעה וחצי מיליארד נפש.

אחרונים

אחרונים הוא כינויים, במיוחד בהקשר של השתלשלות ההלכה ופרשנות התלמוד וגם בתולדות עם ישראל בכלל, של הרבנים והיוצרים שפעלו באשכנז מן המאה ה-14 ואילך ובתפוצות יהודי ספרד מן המאה ה-16 ואילך. בתקופת האחרונים כונסה ההלכה בחיבורים קאנוניים כמו השולחן ערוך והגהות הרמ"א עליו יחד עם נושאי כליהם, פשטה הקבלה בכל תפוצות ישראל, שיטת הפלפול עלתה ושקעה, וקמו החסידות וההתנגדות לה. אחרוני האחרונים התמודדו עם המודרנה ותהליכי החילון שחוללה.

גרמנים

הגרמנים הם קבוצה אתנית, שחבריה חולקים במשותף תרבות, שפה, היסטוריה ומוצא. חלק ניכר מן הגרמנים שייכים למסגרת המדינית הגרמנית, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, שהגרמנים החיים בה מכונים "Bundesdeutsche" - גרמנים של המדינה (ובמסגרות מדיניות קודמות "Reichsdeutsche" - גרמנים של הרייך). גרמנים החיים מחוץ לגרמניה מכונים "Volksdeutsche", גרמנים אתניים, בני העם הגרמני.

בעולם קיימים כ-100 מיליון אנשים הדוברים גרמנית כשפת אם, וכ-75 מיליון מהם מגדירים עצמם כגרמנים. ישנם בין 75 ל-80 מיליון אנשים ממוצא גרמני שאינם דוברים גרמנית כשפת אם, לרוב בארצות הברית, בברזיל, בארגנטינה, בפרו, בצרפת ובקנדה. השייכות לתרבות הגרמנית והדיבור בשפה הגרמנית אינם מהווים לעיתים קריטריון מספיק להגדרה כגרמני. כך, למשל, רואים עצמם האוסטרים כקבוצה נפרדת, על אף שהם דוברים גרמנית, ושייכים מבחינה היסטורית לתרבות הגרמנית. ההיסטוריה של מאות השנים האחרונות, מאז איחודה של גרמניה, במהלך המאה ה-19, ואירועי מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה הביאו לתנודות ביחס לתת קבוצות אתניות כדוגמת האוסטרים, שלעיתים משייכים עצמם לקבוצה הגרמנית, ולעיתים מבדילים עצמם ממנה.

מספרם של הגרמנים בעולם הוא אפוא בין 75 ל-160 מיליון, תלוי בקריטריונים המיושמים להגדרת האדם כ"גרמני". בארצות הברית, 43 מיליון איש, או כ-15.2% מהאוכלוסייה, הצהירו כי מוצאם גרמני, במפקד אוכלוסין שנערך בשנת 2004.

הממלכה המאוחדת

הַמַמְלָכָה הַמְאֻחֶדֶת שֶׁל בְּרִיטַנְיָה הַגְּדוֹלָה וצפון אירלנד (באנגלית: The United Kingdom of Great Britain and Northern Ireland), המוכרת לרוב כממלכה המאוחדת (UK - United Kingdom) או בריטניה (Britain), היא מדינה השוכנת באיים הבריטיים, לא הרחק מחופיה המערביים של יבשת אירופה, מול צרפת. הממלכה המאוחדת היא הציר המרכזי של 54 מדינות חבר העמים הבריטי, שבראשן עומדת המלכה אליזבת השנייה, המכהנת מאז 1952. כמו במונרכיות אחרות באירופה בימינו, סמכותה של המלכה מצומצמת ביותר, ותפקידה בעיקרו טקסי, אם כי (בניגוד ליתר המונרכיות החוקתיות) בממלכה המאוחדת כל מוסדות השלטון עדיין כפופים להלכה למלכה.

הממלכה המאוחדת היא המדינה ה-22 בגודלה מבחינת אוכלוסייה, עם אוכלוסייה המוערכת בכ-65 מיליון תושבים. היא מונרכיה חוקתית עם שלטון דמוקרטי פרלמנטרי. בירתה היא לונדון, עיר גלובלית חשובה ומרכז כלכלי עם אוכלוסייה של כ-10,310,000 תושבים, והיא הרביעית בגודלה באירופה והשנייה בגודלה באיחוד האירופי. המדינה מורכבת מארבע אומות (המכונות אומות הבית, באנגלית: Home Nations), שבעבר התקיימו כמדינות נפרדות: אנגליה, ויילס, סקוטלנד וצפון אירלנד. בעבר אירלנד הייתה חלק מהממלכה אך היא פרשה מהאיחוד בשנת 1921 ולממלכה המאוחדת נותרה צפון אירלנד, שמהווה שישית בלבד מהאי האירי.

מאז התפרקות האימפריה הבריטית, הממלכה המאוחדת כבר לא נחשבת למעצמת על, אך היא בעלת אחד הצבאות הגדולים בעולם ואחת המעצמות המתועשות והחזקות בתבל. כחברת ארגון המדינות המתועשות (G7)‏ ו-G20, כלכלתה של בריטניה היא מהמשגשגות בעולם והיא המדינה בעלת התקציב השלישי בגודלו בעולם. הממלכה המאוחדת היא חברה מייסדת של האו"ם עם זכות וטו במסגרת חברותה הקבועה במועצת הביטחון; אחת החברות המייסדות של ברית נאט"ו; ומדינה בעלת נשק גרעיני באופן רשמי.

היא המדינה המרכזית בחבר העמים הבריטי, שכולל את רוב המדינות שהיו בעבר חלק מהאימפריה הבריטית. במרץ 2017 החלה הממלכה בהליך היפרדות מן האיחוד האירופי.

חוק

חוק (מונח משפטי המגדיר מהו חוק מדינה), הוא הוראה רשמית מחייבת, מנוסח בכתב, באופן משפטי אחיד וברור, מחייב את כלל התושבים וניתן לאכיפה. חוקים נחקקים על ידי הגוף המחוקק במערכת השלטון במדינה, על מנת לשמור ולהגן על שלום הציבור ורווחתו, להסדיר את החיים בחברה ואת יחסי החברה-שלטון, וכדי שמוסדות השלטון יוכלו לנהל את המדינה בצורה מיטבית. בחוק מפורטים איסורים והיתרים בנוגע להתנהגות הפרט וכן חובות וזכויות האזרח. החוק הוא נורמה משפטית מחייבת לדפוסי התנהגות, כללים ויחסים בין-אישיים. כל אדם חייב לציית לחוק (כולל מוסדות השלטון).

כל חוק תקף מרגע שנחקק ואושר על ידי המוסדות השלטוניים ואינו זקוק לאישור או להסכמת מרכיבי החברה על מנת שיהיה תקף. במדינות שונות, יש סמכות למוסד העליון של הרשות השופטת לקבוע שחוק מסוים איננו תקף מסיבות שונות.

החוק מהווה את הבסיס לפעילות השלטון. כמעט ולא התקיימו מצבים היסטוריים, שבהם שלטון חדל מלהתקיים בלא שינוי בחוקים הנוגעים.ברוב המדינות, פועלים גופים לאכוף ציות לחוק תוך ענישה המוטלת על הפרתו, על ידי הרשות השופטת. שימוש בענישה זו מכונה אכיפת החוק, והוא חוקי ומקובל.

ברוב המדינות ישנם חוקים האוסרים גניבה, רצח ושוד. איסורים אלו והעונשים הנלווים להם מסדירים התנהגות מיטבית מבחינת השלטונות והחברה.

סדר חברתי מבוסס על מערכת החוקים שבחברה, ובציות לחוקים. לולא הייתה קיימת מערכת חוקים הייתה החברה חיה באי-סדר חברתי.

מבחינה משפטית טכנית "חוק" הוא חלק מן הדין. ה"דין" הוא מערכת כלל הנורמות המשפטיות החלות במערכת משפטית מסוימת, וכולל לדוגמה גם את התקדים המחייב, שנקבע על ידי בית המשפט הרלוונטי, או את המנהג המחייב, ושניהם שונים באופן מהותי מן החוק.

תהליך יצירתו של החוק קרוי חקיקה.

התחום העוסק בחוק ובשפיטה מכונה משפטים.

יום ראשון

יום ראשון הוא היום הראשון בשבוע למניין הימים מן השבת. זהו יום קדוש כמעט בכל העדות הנוצריות ויום מנוחה במדינות אירופה ואמריקה. לפיכך, בחלק ממדינות העולם, ועל פי תקן ISO-8601, זהו היום השביעי בשבוע וחלק מימי סוף השבוע. מקובל לקשור את יום ראשון לשמש, ולכן הוא מכונה בלשונות רבות "יום השמש", למשל באנגלית "Sunday", ובגרמנית "זונטאג". כמו כן, בהשפעה נוצרית, הוא מכונה "יום האדון" בלשונות אחרות, למשל בספרדית "Domingo".

יונקים

יונקים (שם מדעי: Mammalia) היא מחלקה במערכת המיתרניים, המונה כ-5,400 מינים של בעלי חיים. המאפיין המובהק ביותר של היונקים (ממנו נגזר שמה של המחלקה) הוא קיומן של בלוטות חלב, שבאמצעותן מזינה האם את צאצאיה.

מחלקת היונקים היא אחת המחלקות המפותחות והמגוונות ביותר שחיות על פני כדור הארץ. היא כוללת בעלי חיים ממשקל של 2 גרם עד משקל של 180 טון, מטילי ביצים או יולדים, אשר מאכלסים את מרבית האזורים הגאוגרפים ובתי-הגידול. יש בהם שוכני-יבשה ההולכים על ארבע רגליים או על שתיים, שוכני-ים מובהקים, בעלי חיים מעופפים, מטפסים על עצים ושוכני מחילות תת-קרקעיות. האדם משתייך אף הוא למחלקת היונקים.

עורם של מרבית היונקים מכוסה לפחות חלקית בשיער, והם מווסתים את טמפרטורת הגוף שלהם באמצעות תהליכי חילוף חומרים הפולטים חום, תכונה המכונה גם הומיאותרמיות או "דם חם". מוח היונקים גדול יחסית לגופם, והם מצטיינים באינטליגנציה גבוהה יחסית ובדאגה לצאצאיהם.

מזון

מזון (קרוי גם "אוכל" בשפת היום היום), הוא חומר הנצרך על ידי בעלי חיים, בני אדם וצמחים, נאכל או נספג על ידי הגוף, על מנת לספק אנרגיה וחומרי צריכה אחרים (כגון חלבונים, מלחים, ויטמינים, שומנים, פחמימות וכו'). נוזלים המשמשים למטרה זו נקראים "משקה", אולם גם אלה נכנסים תחת ההגדרה של מזון.

לכל מזון יש ערך קלורי, המייצג את כמות האנרגיה שהגוף האנושי יכול להפיק מהמזון על ידי עיכולו. הערך הקלורי נקבע על פי כמות הפחמימות, השומנים והחלבונים.

תזונה היא סך המזונות והמשקאות מהם ניזון האדם בפרק זמן נתון.

המרכיבים הבסיסיים הנחוצים לתפקודו ובריאותו התקינה של אדם נקראים "אבות המזון". הם כוללים: פחמימות, חלבונים, שומנים, מינרלים, ויטמינים ומים. בני האדם הם אוכלי כול, כלומר גופם מותאם הן לצריכת מזון מן החי והן לצריכת מזון מן הצומח. יש הנמנעים מאכילת בשר מטעמים שונים, ובעברית נהוג לכנותם "צמחונים" (אם כי תזונתם אינה בהכרח צמחית לחלוטין). אנשים שנמנעים לחלוטין מצריכת מזון מן החי נקראים "טבעונים".

אדם המתמחה בחקר או בייעוץ טיפולי בתחום התזונה נקרא "תזונאי".

מרץ

מרץ או מארס (מלטינית, Martius, דרך גרמנית ויידיש) הוא החודש השלישי בלוח הגרגוריאני. לפני קביעת הלוח היוליאני, היה חודש זה הראשון בשנה.

משפחה (טקסונומיה)

משפחה (בלטינית: familia) היא אחת הקבוצות הטקסונומיות הבסיסיות במיון עולם הטבע. לעיתים באות לידי שימוש גם קבוצות משנה: על-משפחה ותת-משפחה.

בהיררכיה של מיון עולם הטבע, נמצאת המשפחה מתחת לסדרה, ומעל הסוג.

שמה של המשפחה, נקבע בהתאם לחוקים המקובלים בקהילות הזואולוגים והבוטניקאים בכל העולם. בזואולוגיה, נוצר שם המשפחה משם הסוג האופייני, בתוספת הסיומת idae. בבוטניקה, נוצר שם המשפחה משם הסוג האופייני בתוספת aceae.

לדוגמה, בזואולוגיה, שם המשפחה Canidae (כלביים) נוצר על ידי תחילת שמו - Can מן הסוג Canis (כלב) והסיומת idae.

בבוטניקה, שם המשפחה Liliaceae (שושניים) נוצר על ידי תחילת שמו - Lili מן הסוג Lilium (שושן) והסיומת aceae.

בעברית נהוג להוסיף את הסיומת יים לשם המשפחה כגון חתוליים, דוביים או שושניים. ו-ים לתת-משפחה כגון יעלים, ערפדים.

סין (אזור)

סין (סינית מפושטת: 中国, סינית מסורתית: 中國, פין-יין:. Zhōnghuá Rénmín Gònghéguó Zhōng guó (מידע • עזרה)), היא ישות תרבותית בת אלפי שנים במזרח אסיה. סין היא אחת מן העתיקות שבתרבויות העולם, עם מורשת רציפה בת אלפי שנים. מלחמת האזרחים הסינית (1927–1950) פיצלה ארץ זו לשתי ישויות פוליטיות הנושאות את השם "סין" וטוענות לחזקה על אותו השטח בקירוב (אך השם המוכר כ"סין" ניתן למדינה הראשונה):

הרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין, השולטת על שטחה היבשתי של סין וכן על שני אזורים מנהליים מיוחדים: הונג קונג הונג קונג מקאו ומקאו;

טייוואן הרפובליקה הסינית, השולטת על האי טאיוואן וסביבותיו, ולכן מוכרת גם בשם טאיוואן.הכתב הסיני הוא צורת הכתב העתיקה ביותר, הנמצאת בשימוש רציף. סין העתיקה גם תרמה לעולם כמה מן ההמצאות החשובות ביותר ובהן המצפן, הנייר והשטר, אבק השריפה והדפוס.

עופות

עופות (שם מדעי: Aves) היא מחלקה של בעלי חיים במערכת המיתרניים. מחלקת העופות כוללת כעשרת-אלפים מינים המפוזרים כיום על פני מרבית האזורים הגאוגרפים של כדור הארץ, והופכים אותה לאחת מהמחלקות המצליחות והמוכרות ביותר של המיתרניים.

העופות מכוסים בנוצות, תכונה המייחדת אותם מכל שאר בעלי החיים בני-ימינו, והגפיים הקדמיות שלהם הפכו לכנפיים המאפשרות למרביתם לעופף באוויר. ואולם יש מיני עופות שהכנפיים שלהם מנוונות חלקית והם אינם מסוגלים לעופף. בגוף העופות בני ימינו חלו התאמות מקיפות לתעופה, כמו מקור קל במקום שיניים, עצמות חלולות לחסכון במשקל, ומערכת ייחודית של שקי אוויר וריאות לנשימה יעילה במיוחד. העופות הם הומיאותרמים (בעלי "דם חם"), מתרבים באמצעות הטלת ביצים (ראו תטולה), וההורים מטפלים בצאצאיהם.

למרות האחידות הרבה במבנה הגוף הבסיסי שלהם, מיני עופות מפגינים מגוון צורות וגדלים, החל ב-5 סנטימטרים בקוליברי עד 275 סנטימטרים ביען ואף יותר במיני עופות נכחדים כמו המואה. רבים מהם מטילים את ביציהם בקן שבנו, וחלקם נודדים באורח קבע למרחקים גדולים מדי שנה. מינים רבים הם חברתיים, ומתקשרים ביניהם במגוון של מחוות טקסיות וקריאות ייחודיות. ציפורי שיר ותוכאים לומדים שירים מורכבים מהוריהם, ולעיתים מסוגלים לחקות קולות אדם.

העופות משכו מאז ומתמיד את לב האדם, ויש להם מקום מרכזי בתרבות ובאמנות. התחום הזואולוגי העוסק בחקר העופות נקרא אורניתולוגיה, וחובבי טבע רבים מקדישים מזמנם לתחביב הצפרות. מיני עופות מקבוצות כמו התרנגולאים והאווזאים בויתו על ידי האדם, ויש להם ערך כלכלי רב. כ-130 מיני עופות הוכחדו על ידי האדם, וכ-1,200 נוספים נמצאים כיום בסכנת הכחדה.

המאובנים העתיקים ביותר של עופות קדומים מתוארכים לתור היורה, לפני כ-150 מיליון שנה, והם דומים מאוד למאובני דינוזאורים מתקופה זו. בתחום הביולוגיה כיום ישנה הסכמה נרחבת שהעופות התפתחו אבולוציונית מדינוזאורים מנוצים מתת-סדרת התרופודים, ומבחינה מדעית העופות בימינו הם למעשה קבוצה של דינוזאורים אשר שרדו את ההכחדה הגדולה

של סוף הקרטיקון.

פיסול

פיסול הוא ענף בתחום האֳמָנוּת במסגרתו יוצר האָמָּן (בקמץ קטן, כלומר יש לקרוא: אוֹמָּן) יצירה בעלת איכות תלת-ממדית. השינוי אשר מבצע הפַּסָּל הוא לרוב שינוי פיזי, על ידי שינוי והתאמה של חומרים, אולם באמנות המודרנית קיימת האפשרות גם לשינוי סמנטי של החומר, כלומר לבדיקת יחסו של האובייקט התלת-ממדי אל הסביבה. התוצאה של שינויים אלו מכונה "פֶּסֶל".

בנסיון לענות על שאלת הגדרתו של המדיום, מבחין מחקר תולדות האמנות בין פיסול אנדרטאות, פיסול בקנה מידה קטן ו"אמנות זעירה". הבחנה זו התבססה הן על ערכים כגון גודלו של הפסל ומיקומו במרחב, והן על הערכה שיפוטית של חשיבות היצירה. "אמנות זעירה" (Minor Art), להבדיל משאר סוגי הפיסול המסורתיים, נתפסה כקטגוריה המכילה מגוון של חפצים קטנים, כגון פסלונים, נרות חרס מעוטרים, קופסאות מקושטות, מטבעות ומדליות שעליהן חקוק תבליט וכדומה. על פי רוב, אלו הם חפצים בעלי שימוש ולא נועדו רק לקישוט. המחקר העכשווי מגדיר חפצים כאלו כשייכים לתחום העיצוב. ההבחנה בין פיסול אנדרטאות לפיסול היא מסובכת ובעייתית יותר, כיוון שההפרדה בין תחומים אלו מטושטשת כיום לחלוטין. הבחנה נוספת הקיימת בחקר הפיסול הקלאסי היא בין פסל, החופשי מכל עבריו, לבין תבליט, הצמוד לאלמנט אדריכלי.

במהלך המאה ה-20 השתנתה באופן רדיקלי הגדרתו של מדיום הפיסול, עם כניסתן של טכניקות חדשות כגון וידאו ארט, רדי מייד, אמנות אדמה, מיצג, מיצב וכדומה. לצד השינוי המושגי שהתחולל, התלווה אל התהליך גם מהפך בתדמיתו החזותית של הפיסול - מדימוי של אובייקט בודד העשוי מאבנים חצובות, מתכת או עץ, הפך הפסל למגוון של אובייקטים העשויים מחומרים שונים ואף משילוב של חומרים וטכניקות, שינוי שערער על תחושת ה"נצחיות" של הפיסול הקלאסי.

פרופסור

פרופסור (מלטינית: Professor, בתרגום חופשי: "המכריז על עצמו כמומחה") הוא מומחה בתחום מחקר בו התמחה וזכה להכרה של מוסד אקדמי מוכר, ובדרך כלל משמש כחוקר ומרצה, חבר הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטה או במכללה. פרופסורים חוקרים ומעמיקים בתחום התמחותם, חונכים תלמידים לתארים מחקריים מתקדמים, מנחים סמינרים בתחום התמחותם, ומעבירים הרצאות. הקריטריונים לקידומם של פרופסורים אינם אחידים - הם תלויים במוסד, במקום ובזמן. לדוגמה, בכל האוניברסיטאות האירופאיות ובחלק מהאוניברסיטאות בארצות הברית, פרופסורים זוכים לקידום רק על בסיס הישגיהם המחקריים, ואילו באוניברסיטאות פרטיות בארצות הברית איכות ההוראה מהווה מרכיב חשוב בקידום. באוניברסיטאות בישראל, המרכיב העיקרי בעלייה בדרגה הם ההישגים המחקריים ופרסומם, המוניטין הבינלאומי והמנהיגות בתחום.

בחלק מהמדינות, למשל בארצות הברית, ברזיל, קנדה והונג קונג, נהוג להשתמש בשם התואר "פרופסור" כדרך לפנות אל כל מרצה או חוקר באוניברסיטה או מכללה, ללא קשר לדרגתו האקדמית. ישנן גם מדינות, כמו אוסטריה, צרפת, רומניה, סרביה, פולין ואיטליה, בהן נהוג לפנות בשם תואר זה אף למורים בבית ספר תיכון.

עמדת המועצה להשכלה גבוהה, שאושרה בבג"ץ היא ש"פרופסור" אינו רק דרגה, אלא גם תואר אקדמי.

צ'כיה

צֶ'כְיָה, או בשמה הרשמי: הָרֶפּוּבְּלִיקָה הַצֵּ'כִית (צ'כית: Česká republika, להאזנה (מידע • עזרה)), היא מדינה במרכז אירופה – ללא מוצא לים. היא גובלת בצפונה בפולין, במערבה בגרמניה, בדרומה באוסטריה ובמזרחה עם סלובקיה. היא מורכבת משני אזורים עתיקים בשם בוהמיה ומורביה וחלקים מאזור שלזיה. בירתה של המדינה, והעיר הגדולה ביותר בה, היא פראג. במרץ 1999 הצטרפה הרפובליקה הצ'כית לברית נאט"ו ובמאי 2004 הפכה לחברה באיחוד האירופי.

בשטחה של צ'כיה התקיימו בימי הביניים הממלכות הסלאביות של בוהמיה ומוראביה. לאחר מכן הייתה נתונה לשלטון בית הבסבורג, והיוותה חלק מן האימפריה הרומית הקדושה ומאוחר יותר מן האימפריה האוסטרו-הונגרית. אחרי מלחמת העולם הראשונה השתחררה מהשלטון האוסטרי ויחד עם סלובקיה, שכנתה מממזרח, הייתה למדינה פדרטיבית עצמאית שנקראה צ'כוסלובקיה, אשר בה הייתה צ'כיה הרכיב הדומיננטי. במלחמת העולם השנייה נכבשה בידי גרמניה הנאצית. לאחר המלחמה הפכה שוב לחלק מצ'כוסלובקיה, שבה כוּנן משטר סוציאליסטי הנתון לשליטתה של ברית המועצות. ב-1989, בעקבות קריסת ברית המועצות, נפל המשטר הקומוניסטי בצ'כוסלובקיה, וכעבור זמן קצר התפרקה המדינה בהסכמה לשני מרכיביה, צ'כיה וסלובקיה, שהפכו למדינות עצמאיות ב-1993. בצ'כיה מתקיים משטר דמוקרטי פרלמנטרי יציב. כלכלתה היא כלכלת שוק חופשי מפותחת, מהמצליחות שבין מדינות הגוש הקומוניסטי לשעבר.

אוכלוסיית צ'כיה הומוגנית למדי, וברובה הגדול מורכבת מבני העם הצ'כי, עם סלאבי מערבי, הדובר בשפה הצ'כית.

צומח

צומח (שם מדעי: Plantae או Viridiplantae) היא ממלכה שכוללת בתוכה יצורים חיים מבצעי פוטוסינתזה המכילים את הפיגמנטים שהם כלורופיל a וכלורופיל b. חומר התשמורת העיקרי אצלם הוא עמילן. ממלכת הצומח ממוינת לשתי קבוצות עיקריות:

מערכת הירוקיות.

קבוצה הכוללת בתוכה את תת-ממלכת הצמחים, סדרת הנאווניתאים ועוד שככל הנראה התפתחה מן הירוקיות.מקובל להניח שצמחים התפתחו מאצות ירוקיות בגלל המשותף ביניהם: הפיגמנטים הפוטוסינתטיים הם כלורופיל a וכלורופיל b, חומר התשמורת העיקרי הוא עמילן, דופן התא מכיל תאית.

שיטות הרבייה של הצמחים רבות ומגוונות, החל מהתחלקות תאים, כמו בחלק מהאצות הירוקיות, וכלה בהאבקה והתפתחות זרעים כמו בבעלי הפרחים.

רוב הצמחים הם אוטוטרופים שמייצרים את המזון שלהם עצמאית על ידי הפוטוסינתזה. חלק מהצמחים הם טפילים, ומנצלים לקיומם חומר אורגני מצמחים חיים אחרים. לעומתם, צמחים טורפים מנצלים חומר אורגני מבעלי החיים.

המדע העוסק בחקר הצומח נקרא בוטניקה.

ראשונים

ראשונים הוא כינוי בתולדות עם ישראל לרבנים שפעלו בין המאה ה-11 והמאה ה-15 לערך, במיוחד בהקשר של השתלשלות ההלכה ופרשנות התלמוד. תקופת הראשונים באה אחרי תקופת הגאונים ולפני תקופת האחרונים, ונודעה לה חשיבות רבה בעיצוב עולם ההלכה וביצירת ארון הספרים היהודי.בין הרבנים הבולטים שפעלו בתקופת הראשונים: הרי"ף, רש"י, בעלי התוספות, הרמב"ם, הרא"ש, בנו רבי יעקב בן אשר, הרמב"ן ומאות נוספים שיצרו בתחומי ההלכה, פרשנות המקרא והתלמוד, הפילוסופיה היהודית, המיסטיקה היהודית, השירה, הפיוט ועוד.

תנ"ך

הַתַּנַ"ךְ (ראשי תיבות של תורה, נביאים וכתובים) או הַמִּקְרָא, הוא קובץ הספרים שהם כתבי הקודש היסודיים של היהדות. מבין כל הספרים המרכזיים ביהדות, ספרי התנ"ך הם העתיקים ביותר, וכתיבת המאוחרים שבספרי התנ"ך הסתיימה שנים רבות לפני תחילת ספירת הנוצרים. עם זאת, ספרי התנ"ך לא נכתבו בתקופת זמן אחת. תהליך הקאנוניזציה היה ארוך ועודנו מושא להשערות החוקרים, כשלפי מרבית ההערכות הושלם בין המאה השנייה לפנה"ס למאה השנייה לה. הטקסט המוכר של התנ"ך העברי הוא נוסח המסורה, שהיה מגובש לכל המאוחר במאה העשירית. שפת ספרי התנ"ך היא עברית, אולם היא מכילה מיעוט של קטעים בשפה הארמית המקראית.

התנ"ך מהווה מוקד מרכזי לתרבות היהודית לדורותיה, ונודעה לו השפעה עמוקה גם בדתות המערב האחרות. הספרים שנכללו בקאנון התנ"ך העברי הם גם חלק מכתבי הקודש של הנצרות, ויחד עם כמה מן הספרים החיצוניים שלא נשמרו ביהדות הם מרכיבים את הברית הישנה הנוצרית (ברבים מהזרמים הפרוטסטנטיים, הספרים החיצוניים הוצאו לגמרי במאה ה-19 והברית הישנה זהה לתנ"ך). בדת האסלאם התנ"ך אינו נחשב ספר קדוש, אולם אפשר למצוא השפעות מן התנ"ך בקוראן ובמסורת המוסלמית. חלק מסיפורי התנ"ך מופיעים בקוראן, אם כי בגרסאות שונות.

ספרי התנ"ך, בשל כך שהם כלולים גם בברית הישנה, הם חלק מהביבליה הנוצרית שהיא רב-המכר הגדול בכל הזמנים והספר שתורגם למספר השפות הרב ביותר.

תסריטאי

תסריטאי הוא יוצר הכותב את התסריט באומנויות המסך ולכן הוא בעל מקצוע מרכזי באומנות הקולנוע, הטלוויזיה ובמכלול היצירה האודיו-ויזואלית. התסריטאי הוא אחד משלוש הצלעות המרכזיות בעשייה הקולנועית טלוויזיונית ביחד עם המפיק והבמאי. בדרך כלל בעשייה האומנותית בתחום האודיוויזואלי ובניו-מדיה יהיה זה התסריטאי שיזום את תחילת העשייה, דרך כתיבת תקציר (סינופסיס) ואחריו תסריט, אולם קיימים מצבים, בדרך כלל בעשייה הממוסחרת, בהם יהיה התסריט מוזמן מטעם המפיק.

בשתי צורות עבודה זו התסריטאי כמחברו של התסריט, הוא היוצר הראשון של היצירה ובעל זכויות יוצרים. שלבי עבודתו של התסריטאי: פיתוח התסריט, מרעיון לסינופסיס. כתיבת התסריט, מסינופסיס, לטריטמנט ואז כתיבת הדיאלוגים. התסריטאי עוסק גם בעיבוד מן הספרות אל הקולנוע או אל הטלוויזיה.

התסריטאי המרוויח ביותר בהיסטוריה של הקולנוע הוא סיימון קינברג, אשר שניים מהתסריטים שלו נמכרו ב-$8,000,000 עבור כל אחד כשבנוסף לכך הוא משתכר ברווח שבועי של $350,000.תסריטאות היא מקצוע הנלמד במסגרת בתי ספר לקולנוע ובמסגרת חוגים לקולנוע באוניברסיטאות או מכללות. בישראל ישנם כעשרה מוסדות אקדמיים המכשירים תסריטאים. בישראל פועלים כיום כ-450 תסריטאים מקצועיים המאוגדים באיגוד התסריטאים. יו"ר האיגוד המכהן הוא התסריטאי עמית ליאור.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.