ממשלת מצרים

ממשלת מצרים ידועה גם בתור מועצת השרים של מצריםערבית مجلس الوزراء ) היא הרשות המבצעת אשר בראשה עומד ראש הממשלה. לממשלה יש תפקיד מוביל בעיצוב סדר היום של הפרלמנט. כאשר הממשלה יכולה להציע חוקים לפרלמנט ותיקונים עבור חוקים אשר נדונים במהלך ישיבות של הפרלמנט.

הפרלמנט המצרי רשאי להגיש הצעה של אי אמון בממשלה, דבר אשר על להוביל להתפטרות מועצת השרים. לפרלמנט סמכות להורות לשרים לענות על שאלות חברי הפרלמנט, בכתב ובעל פה, במסגרת חקירות פרלמנטריות או דרך הצגת הנעשה במשרדי הממשלה.

בנוסף, השרים משתתפים בפגישות פרלמנטריות, כאשר מדובר בחוקים הנוגעים לתחומי האחריות שלהם.

תפקידי הממשלה

  • קביעת המדיניות הכללית של המדינה בשיתוף עם נשיא הרפובליקה ופיקוח על יישומה בהתאם לחוקים ולהחלטות הרפובליקניות.
  • ניהול תיאום ומעקב אחר עבודתם של משרדי מחלקות שונות הפועלים תחת הממשלה, וכן ארגונים ומוסדות ציבוריים.
  • קבלת החלטות ניהוליות וביצוען בהתאם לחוקים ולצווים ופיקוח על יישומן.
  • הכנת חשבונות וצווים.
  • הכנת טיוטה כללית עבור תקציב המדינה.
  • הכנת טיוטת תוכנית כללית לניהול המדינה.
  • התקשרות ומתן הלוואות לגופים פרטים בהתאם לכללי החוקה.
  • פיקוח על יישום החוק, שמירה על ביטחון המדינה והגנה על זכויות האזרחים והאינטרסים של המדינה.

מבנה הממשלה

מועצת השרים בדרך כלל מורכבת מהשרים הבאים (יורדים לפי חשיבות):

  • ראש הממשלה: ראש ממשלת מצרים והעומד בראש מועצת השרים.
  • השרים: חברי מועצת השרים. כיום יש 27 שרים בממשלה זו.
  • שרי המדינה: 8 שרים במשרד ראש הממשלה (שרים קבועים), שרים עם אחריות ספציפית. תפקיד שרי המדינה הוא מעבר לתפקיד שר רגיל, שבו ניתן ליצור או לבטל את המינויים כך שיתאימו לסדרי העדיפויות של הממשלה לטווח קצר או עם כישורים מסוימים במועמדים ללא שינויים במבנה הממשל, למשל משרד המדינה לענייני איכות הסביבה.
  • שרים ללא תיק: שרים שאינם נושאים תיק ספציפי אך פועלים תחת הממשלה ולפעמים נמצאים בפגישות של מועצת השרים, למשל: האלוף מוראד מואפי, לשעבר ראש המודיעין המצרי .
  • ראשי הגופים: אשר מנהלים מחלקות חשובות בתחומים ספציפיים ואינם שייכים לתחום השיפוט של אף אחד מהשרים, אלא כפופים ישירות אל ראש הממשלה, למשל ראש רשות תעלת סואץ.
  • סגני השרים: המספקים סיוע לשרים בהתמחויותיהם, כמעט ולא משתתפים בישיבות הממשלה.

השרים

על מנת לכהן כשר בממשלה החוקה המצרית מחייבת את קיום תנאי הזכאות הבאים לכל השרים:

  • להיות אזרח מצרי, לא פחות מ -30 שנה, וליהנות מזכויות אזרחיות ופוליטיות מלאות.
  • השר אינו רשאי לעסוק או להחזיק בכל עסק עצמאי, פיננסי או תעשייתי בתקופת כהונתו.

הממשלה הנוכחית בראשות מוסטפא מדבולי מכהנת החל מ-14 ביוני 2018, בממשלה זו 8 שרות, היצוג הנשי הגבוה ביותר אי פעם בממשלת מצרים.

משרד שם השר
ראש הממשלה מוסטפא מדבולי
הביטחון השר מוחמד אחמד זכי
היצור הצבאי מוחמד אל אעסר
הפנים השר מוחמד תאופיק
החוץ השר סאמח שוכרי*
האוצר מוחמד מהיט
תחום העתיקות (ער') פרופסור ח'אלד אל-ענני*
איכות הסביבה השרה יסמין פואד
פיתוח מקומי(ער') מחמוד סראווי
התיירות השרה ראניה אל-מאשט
החקלאות והקרקעות עז א-דין אבו סטיאת
המים וההשקיה חוסאם מוגאזי
התקשורת וטכנולוגיית המידע עמר טלאת
התרבות השרה ד"ר אינס עבד-אל דאייהם
הבריאות והאוכלוסייה האלה חלמי אל-סעיד*
הרווחה והסולידריות(ער') ג'יאדה ואהלי**
ההגירה וכח האדם ג'אמל סאוראור
ההגירה (מחוץ למצרים) (ער') נביל מכרם עבד אל-שהיד*
הווקף וההקדשים מוחמד מוכתאר ג'ומעה**
התעופה האזרחית מוחמד עבאס חלימי
התחבורה סעד אל-גיושי
המסחר והתעשייה אמיר נאסר
המגזר העסקי הציבורי(ער') (חברות ממשלתיות) ח'אלד בדווי
האספקה והמסחר הפנימי(ער') עמר אדל ביואמוי
פיתוח מנהלי(ער') (אוחד לתוך משרד הבריאות)
שיתוף פעולה בינלאומי(ער') ד"ר סהר נאסר**
המשפטים מוחמד חוסאם עבד אל-רחים*
עניינים פרלמנטרים(ער') מג'די אל עג'תי
החינוך והחינוך הטכני(ער') אל-אלהלי אל סהרביני
השכלה גבוהה והמחקר האקדמי ח'אלד עבדול ג'אפר*
השיכון והבינוי מוסטפא מדבולי
האנרגיה והחשמל מוחמד שאקר**
הנפט ומשאבי הטבע טארק אל מולאא*
הנוער והספורט(ער') אשרף סאובי

שרים אשר שירותו תחת הממשלה הקודמת בהנהגת שריף אסמאעיל.*

שרים אשר שירותו גם תחת הממשלה בהנהגת אבראהים מחלב**

ראו גם

אובליסק

אוֹבֶּלִיסְק הוא מונומנט צר וגבוה, בעל ארבעה צדדים וקצה עליון בצורת פירמידה. מכונה לעיתים בעברית "מצבת מחט". אובליסקים קדומים נבנו מגוש סלע יחיד (מונולית).

אוניברסיטת קהיר

אוניברסיטת קהיר (בערבית: جامعة القاهرة; תעתיק: ג'אמעת אלקאהרה) היא מוסד להשכלה גבוהה הנמצא בעיר גיזה במצרים, בפרברי קהיר. אוניברסיטת קהיר היא האוניברסיטה הגדולה במצרים עם למעלה מ-160 אלף סטודנטים ולמעלה מ-12,000 אנשי סגל.

האוניברסיטה נוסדה ב-21 בדצמבר 1908, תחת השם האוניברסיטה המצרית, בטקס בהשתתפות החדיו עבאס השני ומשלחות בינלאומיות. האוניברסיטה הוקמה במסגרת מאמץ להקים מרכז להגות חינוכית חילונית במצרים. להקמת האוניברסיטה קדמו מספר מכללות, בהן המכללה להנדסה (בערבית: كلية الهندسة) אשר הוקמה בשנת 1816 ונסגרה בהוראת מוחמד סעיד פאשה בשנת 1854. אוניברסיטת קהיר נוסדה כאוניברסיטה אזרחית בהשראה אירופית, זאת בניגוד למוסדות דתיים להשכלה גבוהה במצרים, דוגמת אל-אזהר. כבר מעת שהחלה לפעול, נשלחו בוגריה הבולטים להמשך לימודי דוקטורט באוניברסיטאות באירופה, במלגת לימודים מלאה, זאת בתנאי שישובו ללמד באוניברסיטת קהיר במשך 10 שנים. האוניברסיטה הפכה לדגם לחיקוי באוניברסיטאות אזרחיות אחרות במזרח התיכון.

מנהלה הראשון של האוניברסיטה היה אחמד לוטפי א-סייד.

מול הכניסה לאוניברסיטה ניצב הפסל המונומנטלי "תחיית מצרים".

אל-אהראם

אל-אהראם (בערבית: الأهرام, "הפירמידות") הוא עיתון יומי מצרי בשפה הערבית, אשר נוסד ב-27 בדצמבר 1875.

"אל-אהראם" מייצג את הקו הרשמי של ממשלת מצרים, והוא זוכה לתפוצה רבה במצרים ומחוצה לה. העיתון יוצא לאור גם בגרסה שבועית אנגלית (Al-Ahram Weekly, מאז 1991), ובגרסה שבועית צרפתית (Al-Ahram Hebdo). העורך הראשי הוא אוסאמה סראיא (أسامة سرايا). ראש ההוצאה לאור הוא סלאח אל-ע'מרי (صلاح الغمري).

"אל-אהראם" נוסד בעיר המצרית אלכסנדריה בידי שני אחים סורים, בשארה וסלים תקלא (بشارة وسليم تقلا). הוא החל לצאת לאור במהלך שנת 1876 כשבועון שכל גיליון שלו כלל ארבעה עמודים בלבד. הוא הופץ במצרים ובסוריה, ובתוך חודשיים בלבד, החליטו האחים תקלא להוציא אותו לאור כיומון. בכך, הפך העיתון ליומון המצרי הראשון. ב-1899 עברה מערכת העיתון מאלכסנדריה לקהיר.

בין האישים הבולטים המזוהים עם העיתון במאה ה-20, אפשר למנות את מוחמד חסנין הייכל ששימש כעורך הראשי במשך עשרות שנים, היה מקורב לנשיאים גמאל עבד אל נאצר ואנואר סאדאת, ונחשב לעיתונאי בעל השפעה רבה בצמרת השלטון המצרית.

אנואר סאדאת

מוחמד אנואר א-סַּאדַאת (בערבית: محمد أنور السادات, תעתיק מדויק: מֻחַמַּד אַנְוַר אלסַאדַאת; 25 בדצמבר 1918 – 6 באוקטובר 1981) היה נשיא מצרים בשנים 1970–1981. יזם את מלחמת יום הכיפורים ביחד עם סוריה נגד ישראל ב-1973. ב-1977 ערך ביקור היסטורי בישראל, שהוביל לחתימת הסכמי קמפ דייוויד והסכם השלום בין ישראל למצרים - הסכם השלום הראשון בין ישראל לבין מדינה שגובלת בה. על מאמציו להשגת הסכם זה זכה (יחד עם מנחם בגין) בפרס נובל לשלום לשנת 1978. נרצח בהתנקשות בידי אנשי הג'יהאד האסלאמי המצרי.

המוזיאון המצרי

המוזיאון המצרי (בערבית: المتحف المصري) נמצא בקהיר, בירת מצרים, ובו נמצא אוסף הפריטים הגדול ביותר ממצרים העתיקה (כ-120,000). חלק מן הפריטים מוצגים במוזיאון ושאר הפריטים נמצאים במחסנים.

הפרלמנט המצרי

הפרלמנט המצרי (בערבית: البرلمان المصري) הוא מוסד המהווה את הרשות המחוקקת של רפובליקת מצרים הערבית המורכב מבית נבחרים אחד.

עד ניסוח החוקה ב-2014 הפרלמנט הורכב משני בתים:

המועצה המייעצת (مجلس الشورى, מַגְלֵס א-שוּרא) – הבית העליון, ובו היו 264 חברים.

אספת העם (مجلس الشعب, מגלס א-שַעב) – הבית התחתון, ובו היו 454 חברים.שני בתי הפרלמנט היו מתכנסים בעיר הבירה של מצרים, קהיר.

באחריות הפרלמנט המצרי מצויים תחום החקיקה, אישור מדיניות ממשלת מצרים, אישור תקציב המדינה, פיקוח על הרשות המבצעת, וכן זכות ההצבעה על הדחת נשיא מצרים והצבעת אי אמון בממשלת מצרים והעומד בראשה.

חוסני מובארכ

מוחמד חוסני סייד אבראהים מובארכ (כתיב נפוץ: מובארק, בערבית: محمد حسني سيد إبراهيم مبارك, תעתיק מדויק: מחמד חסני סיד אבראהים מבארכ; נולד ב-4 במאי 1928) הוא מנהיג צבאי ופוליטי מצרי לשעבר, שכיהן כנשיא מצרים מ-14 באוקטובר 1981 עד 11 בפברואר 2011. הוא ירש את מקומו של הנשיא הקודם, אנואר סאדאת, שנרצח שבוע קודם לכן על ידי הג'יהאד המצרי.

בתקופת כהונתו בנשיאות נחשב מובארכ לאחד המנהיגים החזקים והמשפיעים ביותר במזרח התיכון ובעולם הערבי. הוא התפטר מכהונתו בעקבות ההפגנות העממיות נגדו, ולאחר מכן נעצר, הועמד למשפט על הרג מפגינים, הורשע ונדון למאסר עולם; אך התקבלה בקשתו למשפט חוזר בינואר 2013. ב-22 באוגוסט 2013 שוחרר מובארכ למעצר בית. ב-29 בנובמבר 2014 זוכה מובארכ במשפטו החוזר מהאישום בהרג מפגינים וכן מאישום בפרשת שחיתות שלטונית במסגרת סחר גז עם ישראל. עם זאת, משפט חוזר חל בפרשת השחיתות ובמאי 2015 הורשעו מובארכ ובניו, ונשפטו למאסר 3 ו-4 שנים בהתאמה. מובארכ הוחזק בבית חולים צבאי, ובניו שוחררו באוקטובר 2015 על ידי בית משפט בקהיר. במרץ 2017 זוכה מההאשמות בהרג מפגינים והוא שוחרר ממאסרו.

חטיפת מטוס

חטיפת מטוס היא החזקה של מטוס שלא כחוק על ידי קבוצה או יחיד. ברוב המקרים, הטייס מאולץ לטוס לפי הוראותיהם של החוטפים, אם כי היו מקרים שבהם חוטפים הטיסו את המטוס בעצמם. במקרה אחד לפחות, נחטף המטוס על ידי הטייס הרשמי בעצמו.

שלא כמו במקרים של חטיפת כלי רכב יבשתיים או ימיים, מטוסים בדרך כלל אינם נחטפים במטרה לבזוז את מטענם. ברוב מקרי החטיפה של מטוסים, הנוסעים משמשים בני ערובה. לחטיפה מניעים שונים, ובהם שאיפה לשחרור אסירים, הצגה לאור הזרקורים של עוול (אמיתי או מדומה) שנעשה לציבור מסוים (כמו בחטיפת טיסת אייר פראנס 8969). החוטפים עשויים להשתמש במטוס ככלי נשק על מנת לפגוע ביעד כלשהו (כפי שנעשה בפיגועי 11 בספטמבר). במקרים אחרים יבקשו החוטפים כופר עבור הנוסעים החטופים.

ברוב המקרים של חטיפת מטוס במסגרתם מוחזקים בני ערובה, מתקיים משא ומתן בין החוטפים לרשויות, המגיע בדרך כלל להסדר כלשהו בין הצדדים. אולם, מקרי חטיפת מטוס לא תמיד מסתיימים בהסדר כזה, ולעיתים נעשה שימוש על ידי הרשויות בכוחות מיוחדים, כדי להשתלט על החוטפים ולשחרר את בני הערובה. מקרים בולטים כאלה:

חטיפת מטוס סבנה על ידי מחבלים מארגון ספטמבר השחור והנחתתו בנמל התעופה לוד הסתיימה בהשתלטות של סיירת מטכ"ל, שבה נהרגו שניים מהחוטפים ונלכדו שתי חוטפות. בפעולה נהרגה אחת מנוסעי המטוס.

חטיפת מטוס איירבוס A300 של חברת התעופה הצרפתית אייר פראנס, בטיסה מנתב"ג לפריז, לאחר שערך חניית ביניים באתונה. המטוס הונחת באנטבה שבאוגנדה. החטופים חולצו על ידי צה"ל במבצע יונתן. במהלך המבצע נהרג יונתן נתניהו, מפקד סיירת מטכ"ל, וסמ"ר סורין הרשקו נפצע קשה בעמוד השדרה ונותר משותק בארבע גפיו. שלושה בני ערובה נהרגו במהלך החילוץ, ואחת (דורה בלוך) נרצחה לאחריו בבית חולים באוגנדה (שבו אושפזה לפני החילוץ). 6 בני ערובה נוספים נפצעו. נהרגו כל 7 המחבלים החוטפים וכ-45 חיילים אוגנדים, 11 מטוסי מיג-17 הושמדו על הקרקע.

חטיפת טיסה 648 של איג'יפטאייר מאתונה לקהיר ב-23 בנובמבר 1985 על ידי מחבלים מארגונו של אבו נידאל שהנחיתו אותו במלטה. ממשלת מצרים שלחה כוח קומנדו לחילוץ החטופים. בקרב הכושל נהרגו החוטפים ו-58 מתוך 91 נוסעי המטוס.

יחסי טורקיה–מצרים

יחסי טורקיה–מצרים הם היחסים הדו-צדדיים בין מצרים לטורקיה. מצרים וטורקיה קשורות בקשרים דתיים, תרבותיים והיסטוריים חזקים, אך הקשרים הדיפלומטיים בין השניים היו לעיתים ידידותיים במיוחד ולעיתים מתוחים מאוד. במשך שלוש מאות שנים הייתה מצרים חלק מהאימפריה העות'מאנית, שבירתה הייתה קונסטנטינופול בטורקיה המודרנית.

טורקיה כוננה יחסים דיפלומטיים עם מצרים בשנת 1925 ברמה של משלחת דיפלומטית, ושדרגה את המשלחת בקהיר לשגרירות בשנת 1948. שתי המדינות חתמו על הסכם סחר חופשי בדצמבר 2005. שתי המדינות חברות מלאות באיחוד לים התיכון. עסקת הגז הטבעי בין מצרים לטורקיה - הפרויקט המצרי-טורקי המשותף הגדול ביותר עד כה, אשר מוערך בעלות של 4 מיליארד דולר - מיושמת. ב־16 באפריל 2008 חתמו מצרים וטורקיה על מזכר הבנות לשיפור והמשך היחסים הצבאיים ושיתוף הפעולה בין המדינות.

אולם היחסים היו מתוחים למדי בהזדמנויות רבות בהיסטוריה של שתי המדינות, כולל תקופת נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר במצרים בשנות החמישים והשישים. זה גם הידרדר מאוד בתקופה שלאחר הפלתו של נשיא מצרים מוחמד מורסי ב-3 ביולי 2013, לאחר מועד אחרון של 48 שעות ב-1 ביולי, לציון סיום ההפגנות נגד השלטון שהתקיימו בין 30 ביוני ל-3 ביולי באותה שנה.

ב-23 בנובמבר 2013 גירשה ממשלת מצרים את שגריר טורקיה בקהיר לאחר משבר דיפלומטי שנמשך חודשים.

יחסי ירדן–מצרים

יחסי מצרים–ירדן מתייחסים ליחסים הדיפלומטים המלאים שבין הממלכה הירדנית ההאשמית לבין הרפובליקה הערבית המצרית. מאז העצמאות של ירדן, שתי המדינות שומרות על יחסים טובים. שתי המדינות החברות בארגונים: הליגה הערבית, ארגון הסחר העולמי, הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי, המועצה לאחדות כלכלית ערבית והאומות המאוחדות. היחסים בין שתי המדינות כוננו לראשונה בשנת העצמאות של ירדן, 1946, ימים ספורים לאחר הכרזת העצמאות.

ב-6 באפריל 1972 ניתקה ממשלת מצרים את היחסים במחאה על התוכנית הירדנית לפדרציה עם יהודה ושומרון, שלא לקחה בחשבון את האינטרסים של אש"ף. יחסים אלה כוננו בשנית ב-11 בספטמבר 1973. היחסים נותקו שוב ב-1979, הפעם על ידי ממשלת ירדן, במחאה על הסכמי קמפ דייוויד בין ישראל למצרים. בעקבות פרוץ מלחמת לבנון ב-1982, הפעילה ממשלת ארצות הברית לחץ על שתי הממשלות להגיע להסדר במטרה לגבש אסטרטגיית שלום משותפת מול ממשלת ישראל, והיחסים כוננו בשלישית ב-25 בספטמבר 1984.

כתב חרטומים

כתב חרטומים או כתב הירוגליפי מצרי הוא צורת כתב שהייתה נהוגה במצרים העתיקה על ידי המלומדים ומכשפים, שנקראו בתנ"ך חרטֻמים (כתיב מלא: חרטוּמים). כתב זה ייחודי בכך שהוא מבוסס על שילוב של לוגוגרמות (סימנים שכל אחד מהם מייצג מילה שלמה) יחד עם סימנים אלפאבתיים (שכל אחד מהם מייצג עיצור או תנועה). טקסטים בכתב חרטומים נמצאים על מגילות פפירוס ממצרים העתיקה, וכן על קירות קברים ומקדשים מתקופה זו. הכתב כולל אלפי סימנים, חלקם בדמויות אנשים, אלים ובעלי חיים.הכינוי הלועזי המקובל לכתב חרטומים הוא הירוגליפים על פי המילה היוונית: ἱερογλύφος (היירוס - קדוש, גליף – תחריט או כתב מגולף). היוונים השתמשו בכינוי זה עבור הכתב המצרי בלבד, אם כי בעת החדשה התפשט השימוש בו לכל כתב שבו נעשה שימוש בסמלי תמונות כתווים, כדוגמת כתביהם של החיתים, המאיה, האצטקים, ילידי אי הפסחא ותרבות עמק האינדוס. בנוסף להירוגליפים, נכתבו טקסטים במצרים העתיקה גם בכתב ההיראטי (ששימש בעיקר לכתבי קודש) והכתב הדֶמוטי (ששימש יותר לצורכי יום־יום).

לאורך התקופה ההלניסטית ובהמשך תחת שלטון רומי נמשך השימוש בכתב זה באנדרטאות על פועלם של השלטונות, אך השימוש בהם ונפוצות הבנת הכתיבה ואף הקריאה בהם הלכה ודעכה. בשנת 391 לספירה, בהוראת תיאודוסיוס הראשון, הקיסר הרומאי הנוצרי, הוחרבו כל המקדשים במצרים, ואיתם אבד סוד פענוח כתב החרטומים. בגלל האופי הציורי של הכתב, נקשרה בשמו של כתב זה הילה של מסתורין וכשפים. פענוח אבן רוזטה על ידי סרן שמפוליון ב-1799 שנה אחר כיבושי נפוליאון במצרים, הובילה להבנת הכתב, הבנה שפתחה פתח חדש לתרבות מצרים העתיקה.

בישראל נמצאו כתבי חרטומים במקדשים מצריים בתמנע, בבית שאן (כתובת של סתי הראשון) ובקיסריה ('ייבוא' רומי של 'עתיקות' ממצרים). בסיני נמצאו מקדשים בערי מכרות כמו זו שבסרביט אל-ח'אדם (מכרה טורקיז) ובאל עריש, המזוהה עם סוכות הקדומה. בכונתילת עג'רוד נמצא מקדש ישראלי ובו כתובות רבות, ביניהן גם בכתב הכנעני (או העברי העתיק). הממצאים הועברו לרשות ממשלת מצרים מכוח הסכם השלום עמה, ומאז אינם נגישים לחוקרים ישראלים.

מוסטפא אל נחאס פאשה

מוסטפא אל נחאס פאשה (בערבית: مصطفى النحاس باشا, 15 ביוני 1879 - 23 באוגוסט 1965). היה משפטן ומדינאי מצרי, מנהיגה השני של מפלגת הוופד, וראש ממשלת מצרים המלוכנית במשך חמש קדנציות לא רצופות.

מוסטפא מדבולי

מוסטפא כמאל מדבולי (בערבית: مصطفى كمال مدبولي‎; נולד ב-28 באפריל 1966) הוא מהנדס ופוליטיקאי מצרי המכהן כראש ממשלת מצרים ה-54 וכשר השיכון והבינוי של מצרים אשר מונה על ידי נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי ב-14 ביוני 2018 כמחליפו של שריף אסמאעיל אשר התפטר בעקבות בחירותו המחודשת של א-סיסי בבחירות 2018

מצרים

מִצְרַיִם (שם רשמי: רפובליקת מצרים הערבית; בערבית מצרית: جمهوريّة مصر العربيّة - גֻמְהוּרִיַּת מַצְר אלְעַרַבִיַּה, בערבית: מִצְר להאזנה (מידע • עזרה)) היא המדינה המאוכלסת ביותר מבין מדינות ערב, והמדינה השלישית המאוכלסת ביותר באפריקה (אחרי ניגריה ואתיופיה). מצרים שוכנת בפינה הצפונית־מזרחית של אפריקה, לחוף הים התיכון בצפון וים סוף במזרח. בצפון-מזרח גובלת בישראל וברצועת עזה, במערב בלוב ובדרום בסודאן. על אף שטחה הגדול, מרוכזת כמעט כל האוכלוסייה בעמק הנילוס שנמצא במזרחהּ. זאת, משום ש־98% משטח מצרים הם מדבר שומם. גם בעמק הנילוס הפורה לא יורדים כמעט גשמים, ומקור המים העיקרי הוא נהר הנילוס, העובר לאורכו. נהר הנילוס יוצר דלתה בחלקו הצפוני, מקום השפך לים התיכון. בדלתה זו מרוכזים השטחים החקלאיים. רובם המכריע של המצריים הם מוסלמים, ושפתם הרשמית היא הערבית.

נשיא מצרים

נשיא הרפובליקה הערבית של מצרים (בערבית: رئيس جمهورية مصر العربية) הוא ראש המדינה של מצרים. על פי החוקה של מצרים, הנשיא הוא גם המפקד העליון של הכוחות המזוינים וראש הרשות המבצעת, ממשלת מצרים. הנשיא המצרי הראשון היה מוחמד נגיב, ממנהיגי מהפכת הקצינים החופשיים של 1952. הוא נכנס לתפקידו ב-18 ביוני 1953, באותו היום שבו מצרים הכריזה על עצמה כרפובליקה.

נשיא מצרים הרביעי היה חוסני מובארק, שנכנס לתפקיד ב-14 באוקטובר 1981 והתפטר ב-11 בפברואר 2011. עד 2011 לא היו הגבלות חוקיות וחוקתיות על מספר הקדנציות (בנות שש השנים) שיכול הנשיא לכהן, אך לאחר האביב הערבי, הוטלה הגבלה של שתי כהונות ואורך הקדנציה קוצר לארבע שנים. עם זאת, ממשלו של עבד אל-פתאח א-סיסי תכנן להאריך מחדש את הקדנציה לשש שנים, דבר שיצא לפועל במשאל העם במצרים (2019). הארמון הנשיאותי הוא ארמון עבּדין בקהיר. בבחירות לנשיאות מצרים, שהתקיימו בחודשים מאי–יוני 2012, נבחר מוחמד מורסי לנשיא, והוא נכנס לתפקיד ב-30 ביוני 2012.

ב-3 ביולי 2013 הודח מוחמד מורסי. בעקבות כך, מונה עדלי מנסור לנשיאה הזמני של המדינה עד לעריכת בחירות. בבחירות ניצח עבד אל-פתאח א-סיסי, וב-8 ביוני 2014 הושבע לתפקיד נשיא מצרים.

עיסאם שרף

עיסאם עבד אל-עזיז שרף (בערבית: عصام عبد العزيز شرف; נולד ב-1952) הוא פוליטיקאי ואיש אקדמיה מצרי. כיהן כראש ממשלת מצרים למשך מספר חודשים, לאחר נפילת משטרו של חוסני מובארכ.

קנטרה

אלְ-קַנְטַרַה א-שַּרְקִיַּה (בערבית: القنطرة الشرقية, תרגום: הגשר המזרחי) היא עיר בצפון-מזרח מצרים, במחוז אסמאעיליה, בצידה המזרחי של תעלת סואץ, וידועה הודות למרכז הרפואי המצוי בה. העיר ממוקמת 160 ק"מ צפונית-מזרחית לקהיר ו-50 ק"מ דרומית לפורט סעיד.

בקנטרה מצוי גשר לכלי רכב והנקרא גשר שלום מובארכ או גשר תעלת סואץ. גשר זה, הוקם בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 בעקבות שיתוף פעולה של ממשלת מצרים עם ממשלת יפן.

ראש ממשלת מצרים

ראש ממשלת מצרים (בערבית: رئيس الوزراء المصرى, رئيس الحكومة) הוא (כפי שתפקידו מכונה רשמית) יושב ראש מועצת השרים של מצרים ועל פי החוקה של מצרים הוא ראש המפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט המצרי. תפקיד ראש ממשלת מצרים נוצר ב-18 באוגוסט 1878.

מאז סוף שנות ה-70 עברו ממשלות מצרים טלטלות רבות וחילופי גברי אינסופיים, בשל סכסוך בינן לבין נשיא המדינה. אולם מאז 1981 שומרת מפלגת השלטון, המפלגה הלאומית הדמוקרטית, על רוב בפרלמנט.

ראש הממשלה הנוכחי הוא מוסטפא מדבולי, שמכהן כראש ממשלה דה פקטו מ-7 ביוני 2018, וכראש ממשלה דה יורה מ-14 ביוני 2018.

תעלת סואץ

תעלת סואץ (בערבית: قناة السويس) היא תעלת מים מלאכותית העוברת במצרים, ממערב למדבר סיני ומשמשת למעבר אוניות ממזרח אסיה, האוקיינוס ההודי והים האדום, לים התיכון ולאירופה. אורכה 162.5 ק"מ והיא נמתחת בין הערים פורט סעיד ופורט פואד בצפון, לבין העיר סואץ בדרום, ולאורכם של שלושה ממחוזות מצרים: פורט סעיד, אסמאעיליה וסואץ. רוחבה של התעלה נע בין 250 ל-500 מטרים, ועומקה בין 10 ל-20 מטרים.

חשיבותה הגדולה של התעלה היא מתן האפשרות לספינות הנעות בין אסיה לאירופה להימנע מהצורך להקיף את אפריקה דרך כף התקווה הטובה והאוקיינוס האטלנטי הסוער, ובכך לקצר ולהוזיל משמעותית את הדרך.

התעלה מהווה כיום את קו הגבול בין יבשת אסיה ליבשת אפריקה. בין מלחמת ששת הימים (1967) ועד מלחמת יום הכיפורים הייתה התעלה גם קו הגבול בין ישראל למצרים. ישראל עזבה את האזור בהסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים שנחתם ב-1974. ב-6 באוגוסט 2015 נחנכה תעלת סואץ החדשה המקבילה לתעלה הקיימת ואורכה 72 ק"מ. בכך מתאפשרת תנועה דו-סטרית של אוניות. תקוות המצרים שהתעלה הכפולה תניב הכנסה של כ-13 מיליארד דולר בשנה, כפליים מן ההכנסה הנוכחית ותייצר "מיליון" (לדברי נשיא מצרים א-סיסי) משרות חדשות.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.