ממשלת ישראל התשע עשרה

ממשלת ישראל התשע עשרה בראשות מנחם בגין הושבעה ב-5 באוגוסט 1981 (ה' באב ה'תשמ"א). בממשלה זו נמשכו מגמות שונות אשר את שורשיהן ניתן למצוא בממשלה הקודמת, כדוגמת המדיניות הכלכלית הליברלית והסכמי השלום עם מצרים. בין מהלכיה הבולטים של הממשלה כלולים החלת החוק הישראלי על רמת הגולן, ופתיחה במלחמת לבנון הראשונה; ראש הממשלה מנחם בגין התפטר ב-28 באוגוסט 1983, עם הכרזתו בישיבת ממשלה "איני יכול עוד", והממשלה סיימה את כהונתה עם השבעתה של הממשלה ה־20 בראשות יצחק שמיר ב-10 באוקטובר 1983 (ג' בחשוון ה'תשמ"ד), ממשלה שהייתה דומה מאוד בהרכבה לממשלה זו.

ממשלת ישראל התשע עשרה
The 19 Israeli government
ממשלת ישראל ה-19 בראשות מנחם בגין ב-6 באוגוסט 1981, יום לאחר השבעתה, בבית הנשיא יצחק נבון
מידע כללי
תחילת כהונה 5 באוגוסט 1981
סוף כהונה 10 באוקטובר 1983
ראש ממשלה מנחם בגין
הקבינט הקודם ממשלת ישראל השמונה עשרה
הקבינט הבא ממשלת ישראל העשרים

סיעות הכנסת ערב כהונת הממשלה

תוצאות הבחירות לכנסת העשירית

רשימה ראש הרשימה מנדטים מספר קולות אחוז מהקולות מושב הערות
הליכוד מנחם בגין 48 718,941 37.1 קואליציה רשימה משותפת למפלגות חרות, המפלגה הליברלית ולע"ם
המערך שמעון פרס 47 708,536 36.6 אופוזיציה רשימה משותפת למפלגות העבודה ומפ"ם
מפד"ל יוסף בורג 6 95,232 4.9 קואליציה
אגודת ישראל 4 72,312 3.7 קואליציה
החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון 4 64,918 3.7 אופוזיציה
תמ"י אהרון אבוחצירא 3 44,466 2.3 קואליציה
התחייה יובל נאמן 3 40,700 2.3 קואליציה
תנועה להתחדשות ממלכתית משה דיין 2 30,600 1.6 קואליציה
שינוי אמנון רובינשטיין 2 29,837 1.5 אופוזיציה
ר"צ שולמית אלוני 1 27,921 1.4 אופוזיציה

גושים בכנסת העשירית

כנסות וממשלות ישראל
מועצת המדינה הזמנית
הממשלה הזמנית

הכנסת הראשונה

הממשלה הראשונה
הממשלה השנייה

הכנסת השנייה

הממשלה השלישית
הממשלה הרביעית
הממשלה החמישית
הממשלה השישית

הכנסת השלישית

הממשלה השביעית
הממשלה השמינית

הכנסת הרביעית

הממשלה התשיעית

הכנסת החמישית

הממשלה העשירית
הממשלה האחת עשרה
הממשלה השתים עשרה

הכנסת השישית

הממשלה השלוש עשרה
הממשלה הארבע עשרה

הכנסת השביעית

הממשלה החמש עשרה

הכנסת השמינית

הממשלה השש עשרה
הממשלה השבע עשרה

הכנסת התשיעית

הממשלה השמונה עשרה

הכנסת העשירית

הממשלה התשע עשרה
הממשלה העשרים

הכנסת האחת עשרה

הממשלה העשרים ואחת
הממשלה העשרים ושתיים

הכנסת השתים עשרה

הממשלה העשרים ושלוש
הממשלה העשרים וארבע

הכנסת השלוש עשרה

הממשלה העשרים וחמש
הממשלה העשרים ושש

הכנסת הארבע עשרה

הממשלה העשרים ושבע

הכנסת החמש עשרה

הממשלה העשרים ושמונה
הממשלה העשרים ותשע

הכנסת השש עשרה

הממשלה השלושים

הכנסת השבע עשרה

הממשלה השלושים ואחת

הכנסת השמונה עשרה

הממשלה השלושים ושתיים

הכנסת התשע עשרה

הממשלה השלושים ושלוש

הכנסת העשרים

הממשלה השלושים וארבע

הכנסת העשרים ואחת

הכנסת העשרים ושתיים

הממשלה השלושים וחמש
פורטל - הממשל בישראל
  • גוש שמאל - המערך, חד"ש, ר"ץ. סה"כ: 52 מנדטים.
  • גוש מרכז - תל"ם, שינוי. סה"כ: 4 מנדטים.
  • גוש ימין - הליכוד, התחייה. 51 מנדטים.
  • גוש חרדים - דתיים- מפד"ל, אגו"י, תמ"י. סה"כ: 13 מנדטים.
  • גוש שמאל-מרכז - המערך, תל"ם, שינוי, ר"ץ. סה"כ: 52 מנדטים.
  • גוש ימין-חרדים-דתיים - הליכוד, מפד"ל, אגו"י, התחייה, תמ"י. סה"כ: 64 מנדטים.

סקירה כרונולוגית

הבחירות לכנסת העשירית היו שונות בתוצאותיהן מהבחירות הקודמות, ובישרו מגמה העתידה להימשך ב-20 השנים הבאות- תיקו פוליטי בין שמאל-מרכז (ואחר כך שמאל-מרכז-ערבים) לבין ימין-חרדים-דתיים. מאז 1977 אירעו אירועים שהשפיעו על הבחירות באופן דרסטי- "המהפך הכלכלי", הסכם השלום עם מצרים, המהפכה האיסלאמית באיראן, עלייתו לשלטון של סדאם חוסיין בעיראק ו"מבצע אופרה". בפוליטיקה ובחברה הישראלית אירעו שינויים כמו ההתפלגויות בציבור הדתי בכלל ובמפד"ל בפרט, על רקע עדתי ועל רקע מדיני; פרישתם של פוליטיקאים מהליכוד והקמת מפלגת "התחייה", שסימנה את ראשיתו של הימין הקיצוני בישראל; ותופעה שהחלה כבר ב-1977 אם כי נמשכה גם בבחירות אלו (ובשנים רבות אחר כך)- "מפלגות מצב רוח"- מפלגות שקמו לאור מצבו הנוכחי של הציבור ונעלמו זמן מה אחרי שנכנסו לכנסת.

הקמת הממשלה

ערב הבחירות נדמה כי ישנו שוויון בין המערך והליכוד, שקיבלו כל אחד קרוב ל-50 מנדטים; אם כי הליכוד ניצח את המערך בהפרש של עשרת אלפים קולות, והנשיא יצחק נבון הפקיד בידי מנחם בגין את הרכבת הקואליציה. בגין הצליח להקים קואליציה מבוססת על רוב דחוק של 61 ח"כים, והממשלה יצאה לדרכה ב-5 באוגוסט 1981, ה באב ה'תשמ"א. ביולי 1982 הצטרפה סיעת התחיה לקואליציה, וזו גדלה ל-66 ח"כים. ב-5 ביולי 1982 הצטרפה סיעת היחיד "התנועה להתחדשות ציונית חברתית", וחברה מרדכי בן פורת מונה לשר בלי תיק.

ציוני דרך ומדיניות

אירועים שקדמו לכהונת הממשלה

  • הסכם השלום עם מצרים: ב-26 במרץ 1979 נחתם הסכם השלום בין ישראל ומצרים. החוזה קבע, בין היתר על נורמליזציה של היחסים בין המדינות (דהיינו הקמת שגרירויות, תיירות ויחסים כלכליים) שיתוף פעולה בנושאים ביטחוניים והוסכם על הגבול המנדטורי כגבול בינלאומי. עיקר הנושא היה החזרת חצי האי סיני לידי מצרים, משמע פינוי היישובים הישראלים ממנו. החוזה עצמו התבסס על החלטות 338 ו-242 של האו"ם, והיה אמור להוות בסיס לשלום כולל במזרח התיכון. בכנסת, התנגדו לו חברי הכנסת הקומוניסטים, חברי הכנסת מהמפד"ל ומספר ח"כים מהליכוד, ביניהם שר החוץ העתידי, יצחק שמיר; שר האוצר לימים, יגאל הורביץ; ושר החוץ והביטחון בממשלות ישראל השונות, משה ארנס. בעקבות הסכם השלום אירעו התפלגויות במפד"ל ובליכוד. בעקבות הסכם השלום פונה חצי האי סיני, והוא משפיע על הפוליטיקה והחברה הישראלית עד היום.
  • "מבצע אופרה": מטוסי חיל האוויר השמידו ב-6 ביולי 1981 את הכור הגרעיני של עיראק, באחת הפעולות הנועזות ביותר של החיל. 16 טון פצצות הונחתו על הכור במשך שתי דקות, מומחה גרעין עיראקי אחד נהרג, והכור הושמד כליל. נשיאה של עיראק, סדאם חוסיין, העמיד לדין את מפקדי סוללות הטילים שמסביב לכור, על שלא התקיפו את המטוסים הישראליים, שיצאו בלא נזק. ההפצצה נעשתה לאחר שהקבינט הביטחוני-מדיני קיבל לידיו דו"ח מודיעיני, שקבע כי הכור יופעל בתוך חודש, ואז הפצצתו תגרום לנשורת רדיואקטיבית בעיר בגדד. יו"ר האופוזיציה דאז, שמעון פרס, הובא בסוד העניינים על ידי פרופסור עוזי אבן, אז בכיר במערכת הביטחון, ולימים חבר כנסת. פרס שיגר מכתב לבגין, בו ביקש ממנו להמתין, ולנסות לעצור את התפתחות הגרעין של עיראק באמצעות גורמים דיפלומטיים. בגין דחה את הפעולה בלמעלה מחודש, ואחרי התלבטויות רבות, אישרה הממשלה את המבצע, כאשר תומכיה העיקריים היו ראש הממשלה בגין והשרים יצחק שמיר ואריאל שרון. העיתוי שבו נערך המבצע, 3 שבועות לפני הבחירות, עורר ביקורת בישראל, על כך שהמבצע היה בגדר תעמולת בחירות. ארצות הברית בפרט ובעולם בכלל גונתה הפעולה, אם כי 9 שנים מאוחר יותר, בפרוץ מלחמת המפרץ הראשונה, הודו אישים ביטחוניים מכל רחבי העולם כי הפעולה הייתה צודקת, ומנעה מלחמה גרעינית בין עיראק למדינות המערב. רבים טוענים כי המבצע הוא זה שהביא לניצחון הליכוד בבחירות לכנסת העשירית.

אירועים מרכזיים במהלך כהונת הממשלה

  • סיפוח רמת הגולן: ב-14 בדצמבר 1981 אושר בכנסת חוק רמת הגולן, שסיפח את האזור לישראל והחיל עליה את החוק הישראלי. בעדו הצביעו 63 ח"כים, רובם מן הקואליציה, והשאר שמונה ח"כים מהמערך שהצביעו כנגד החלטת מפלגתם. החוק (ועצם אישורו בכנסת) היווה מפנה במדיניותה של ישראל. הן בשמאל והן בקהילה הבינלאומית התנגדו לחוק, אבל בגין הצדיק בנאומו מאותו היום, את החוק:"...לא ימצא איש... שלמד את תולדותיה של ארץ ישראל, אשר ינסה להכחיש כי במשך דורות רבים הייתה רמת הגולן חלק בלתי נפרד של הארץ... מאז חידוש עצמאותנו... הסורים עשו את חייהם של רבבות אזרחים (ישראלים) לגיהנום... שבתי ואמרתי כי אני מוכן לצאת לדמשק למען פתיחת משא ומתן על השכנת שלום ביננו. הסורים דחו את ידנו המושטת, בשלילה מוחלטת של זכות קיומנו כמדינת היהודים".
בעולם בכלל ובסוריה בפרט הגיבו כנגד ההחלטה בחריפות. שר ההגנה הסורי אף טען כי דרך הכוח היא הדרך הטובה ביותר להגיב להחלטה זו, ולאור דבריו הוכן צה"ל למלחמה עם סוריה. החלטת או"ם קראה לביטול מיידי של החוק. ארצות הברית ביטלה את יישום מזכר ההבנה בין ישראל וארצות הברית ואת הרכש הישראלי. זכור בגין בתגובתו:"האם אנחנו מדינת וסאלים שלכם? האם אנחנו רפובליקת בננות?"
  • השלמת פינוי סיני: באפריל 1982 השלים צה"ל את פינוי חצי האי סיני, כשפינה את העיר ימית. כוח צבאי גדול הגיע ב-21 לחודש לפנות את אחרוני המתנגדים לנסיגת ישראל מחצי האי. רבים מהמפונים התבצרו על גגות העיר. בין המסרבים להתפנות היו הרבנים משה צבי נריה וחיים דרוקמן לצידם של חברי הכנסת יובל נאמן, גאולה כהן וחנן פורת. קבוצת מתבצרים סירבה להתפנות ואיימה בהתאבדות. במטרה לשכנע אותם להתפנות הוזעק הרב מאיר כהנא. בין המתבצרים היה סטודנט צעיר בשם צחי הנגבי, לימים חבר כנסת ושר בממשלות ישראל. במהלך הפינוי היו מהמתבצרים שנקטו באלימות: הבערת צמיגים ולפידים, מטחי יריות באוויר ויידוי אבנים ובקבוקי זכוכית לעבר החיילים. ארבעה ימים מאוחר יותר הושלם פינוי העיר ובהוראת שר הביטחון אריאל שרון נהרסה העיר באמצעות דחפורים. מצרים קיבלה את חורבותיה של העיר הישראלית הגדולה ביותר שהוקמה על שטח שנכבש במלחמת ששת הימים.
  • מבצע שלום הגליל: מבצע צבאי שהחל ב-5 ביוני 1982, לאור התקפות מצד קיני המחבלים של אש"ף בדרום לבנון. שר הביטחון, אריאל שרון, הורה לצה"ל לחסל את קיני המחבלים, ובנאומו בכנסת הודיע כי המבצע ייערך שבועיים וצה"ל לא יעבור את גבול ה-40 ק"מ מהגבול הבינלאומי. לאחר זמן מה המבצע הסתבך, וצה"ל נאלץ להגיע עד לביירות, שם איים על חברי הפרלמנט הלבנוני ואלה בחרו בנשיא פרו-ישראלי. המבצע החל בקונצנזוס רחב, גם מצידה של האופוזיציה, אם כי לאור ההסתבכות הפך למוקד לוויכוח, שאף החריף אחרי טבח סברה ושתילה, שבעקבותיו הוקמה ועדת כהן שחקרה ומצאה כי חלק גורמים פוליטיים וביטחוניים לא עשו דבר במטרה למנוע את הטבח, ובעקבות אותו דו"ח חקירה התפטר שר הביטחון אריאל שרון.
  • רצח אמיל גרינצווייג: במהלך הפגנה של תנועת "שלום עכשיו" ב-10 בפברואר 1983 נזרק רימון תוצרת צה"ל לכיוון המפגינים וגרם למותו של אחד המפגינים, אמיל גרינצווייג. אחרי הירצחו האשים מחנה השמאל את הממשלה ואת מפלגות הימין בהסתה כנגד מחנה השמאל. רוצחו, צעיר ירושלמי בשם יונה אברושמי נעצר מספר חודשים מאוחר יותר וטען כי הושפע מתעמולה. הוא נידון למאסר עולם.

מדיניות חוץ וביטחון

עם השבעתה, היה ברור כי הממשלה תמשיך בתהליך השלום עם מצרים שהחל כבר ב-1977. פינוי סיני עוד לא הושלם, והתקפות המחבלים מדרום לבנון הובילו לפלישת ישראל לדרום לבנון. מבצע של"ג הפך במהרה למלחמת לבנון הראשונה, שהובילה, אחרי לחץ ציבורי, להתפטרות שר הביטחון אריאל שרון. ראש הממשלה בגין נטל את תיק הביטחון במקומו למשך זמן מה ואחריו מונה משה ארנס. שר החוץ, שכיהן לאורך כל כהונת הממשלה היה יצחק שמיר (שאחר כך היה ראש הממשלה בעצמו).

מדיניות כלכלית

נמשכה אותה מדיניות כלכלית שהנהיגה הממשלה הקודמת. שר האוצר יורם ארידור ניסה לייצב את המשק בלא הצלחה. האינפלציה, שעלתה בקצב איטי מאמצע שנות השבעים וזינקה החל מ-1977 (בעקבות המעבר החד לכלכלה ליברלית) הפכה לתלת ספרתית.

התנגדות לממשלה

היות הממשלה ממשלה צרה מאוד והיות העובדה שהאופוזיציה מולה הייתה חזקה מאוד (הן מבחינת מספר מושביה בכנסת והן מבחינת התמיכה הציבורית) היא ספגה ביקורת והתנגדות רבה, אם כי במידה הרגילה כביכול יום. גם כשיצא צה"ל למבצע שלום הגליל היה זה בקונצנזוס ציבורי ופוליטי רחב. אחרי התרחבות המבצע הפך הקונצנזוס להתנגדות עזה, שהובילה, שלוש שנים מאוחר יותר, לנסיגת צה"ל לרצועת הביטחון.

סיום כהונת הממשלה

הממשלה התפטרה בעקבות התפטרותו של ראש הממשלה מנחם בגין, שאמר בישיבת ממשלה דרמטית "איני יכול עוד להמשיך". בגין לא הסביר מדוע התפטר ופרש מן החיים הפוליטיים עד יום מותו. לסיבת התפטרותו היו מספר השערות: פטירתה של אשתו עליזה; ההסתבכות בלבנון ועליית מספר הקורבנות הרב; המצב הכלכלי, שהיה בכי רע ומה שהייתה הסיבה הרשמית- מצב בריאותי קשה. בכל אופן, התפטרות בגין הובילה להרכבתה של ממשלת ישראל העשרים על ידי יצחק שמיר. ממשלה זו התמודדה עם השלכות המדיניות שהונהגה והאירועים שאירעו בתקופת כהונתה של הממשלה ה-19.

סיעות הקואליציה

סיעה מנדטים משרדי השרים משרדי סגני השרים תחילת חברות בממשלה סיום חברות הערות
הליכוד 48 משרד ראש הממשלה, משרד החקלאות,
משרד הבינוי והשיכון, משרד האוצר,
משרד האנרגיה והתשתית, משרד הביטחון,
משרד הבריאות, משרד החוץ,
משרד הכלכלה והתיאום הבין משרדי, משרד המשפטים,
משרד התחבורה, משרד התיירות,
משרד התעשייה והמסחר, משרד התקשורת,
3 שרים בלי תיק
משרד האוצר,
משרד הביטחון,
משרד הבינוי והשיכון,
משרד החינוך, התרבות והספורט,
משרד החקלאות,
משרד התחבורה,
משרד ראש הממשלה
5 באוגוסט 1981 10 באוקטובר 1983
מפד"ל 6 משרד הדתות, משרד הפנים,
משרד החינוך, התרבות והספורט
המשרד לענייני דתות,
משרד החוץ
5 באוגוסט 1981 10 באוקטובר 1983
אגו"י 4 5 באוגוסט 1981 10 באוקטובר 1983 הייתה חברה בקואליציה ללא ייצוג בממשלה
תמ"י 3 משרד העבודה והרווחה, המשרד לקליטת עלייה משרד העבודה והרווחה,
המשרד לקליטת עלייה
5 באוגוסט 1981 10 באוקטובר 1983
התחיה 3 משרד המדע והטכנולוגיה 26 ביולי 1982 10 באוקטובר 1983
תל"ם 2 שר בלי תיק 5 ביולי 1982 6 ביוני 1983 עד להתפרקות הסיעה
התנועה להתחדשות
ציונית חברתית
1 שר בלי תיק 6 ביוני 1983 10 באוקטובר 1983 החל מיצירת הסיעה לאחר התפרקות תל"ם
מספר הח"כים החברים בקואליציה

הרכב הממשלה

הממשלה מנתה בעת השבעתה 17 שרים, ושבוע לאחר מכן עלה מספר השרים ל-18. הרכב הממשלה היה דומה לזה של הממשלה השמונה עשרה בסוף כהונתה, ללא שני שרי ד"ש שנעלמה וחיים לנדאו מתנועת החרות, בתוספת חמישה שרים נוספים של הליכוד: מרדכי ציפורי, חיים קורפו, יעקב מרידור, אברהם שריר ויצחק ברמן.

בעקבות הצטרפות התנועה להתחדשות ממלכתית והתחייה לממשלה ביולי 1982, עלה מספר השרים ל-20.

סך הכל כיהנו בממשלה 23 אנשים, מתוכם 14 כיהנו בעבר בממשלה (בגין, המר, בורג, ארליך, ארידור, אבוחצירה, אוזן, לוי, מודעי, נסים, שוסטק, שרון, שמיר ופת) ו-9 שרים כיהנו לראשונה בממשלה זו (שריר, קורפו, נאמן, מרידור, ברמן, בן פורת, ציפורי, ארנס ודורון)

שם סיעה משרד תאריך תחילת כהונה תאריך סיום כהונה הערות דיוקן
מנחם בגין הליכוד משרד ראש הממשלה,
משרד הביטחון,
משרד החקלאות
5 באוגוסט 1981 10 באוקטובר 1983
  • ראש ממשלת ישראל
  • כיהן כשר הביטחון אחרי התפטרות השר אריאל שרון עד למינויו של השר משה ארנס
  • כיהן כשר החקלאות אחרי פטירתו של השר שמחה ארליך
Menachem Begin, Andrews AFB, 1978
שמחה ארליך הליכוד משרד החקלאות 5 באוגוסט 1981 19 ביוני 1983 Erlich simcha
דוד לוי הליכוד משרד הבינוי והשיכון 5 באוגוסט 1981 10 באוקטובר 1983 David Levy (26927184749) (cropped)
יורם ארידור הליכוד משרד האוצר 5 באוגוסט 1981 10 באוקטובר 1983 Emblem of Israel
יצחק ברמן הליכוד משרד האנרגיה והתשתית 5 באוגוסט 1981 30 בספטמבר 1982
  • התפטר בגלל הסירוב להקמת ועדת כהן, ולא חזר בו גם אחרי שהוחלט על הקמת הוועדה
Portrait of MK Yitzhak Berman 1977
יצחק מודעי הליכוד שר בלי תיק,
משרד האנרגיה והתשתית
5 באוגוסט 1981 10 באוקטובר 1983
  • כיהן כשר בלי תיק עד ל-19 באוקטובר 1982, עת מונה לשר האנרגיה והתשתית,
    בעקבות התפטרות השר ברמן
Yitzhak Modai 1
אריאל שרון הליכוד משרד הביטחון, שר בלי תיק 5 באוגוסט 1981 10 באוקטובר 1983 Ariel Sharon, by Jim Wallace (Smithsonian Institution)
משה ארנס לא היה חבר כנסת משרד הביטחון 23 בפברואר 1983 10 באוקטובר 1983
  • החליף את השר אריאל שרון
  • כיהן כשר מטעם הליכוד
Moshe Arens
אליעזר שוסטק הליכוד משרד הבריאות 5 באוגוסט 1981 10 באוקטובר 1983 Eliezer Shostak
יוסף בורג מפד"ל משרד הדתות, משרד הפנים 5 באוגוסט 1981 10 באוקטובר 1983 Yosef Burg
יצחק שמיר הליכוד משרד החוץ 5 באוגוסט 1981 10 באוקטובר 1983 Yitzhak Shamir (1980)
זבולון המר מפד"ל משרד החינוך 5 באוגוסט 1981 10 באוקטובר 1983 Flickr - Government Press Office (GPO) - Soccer Player Yehoshua Glazer Receiving Medal (Zevulon Hammer)
יעקב מרידור הליכוד משרד הכלכלה והתיאום
הבין משרדי
5 באוגוסט 1981 10 באוקטובר 1983 Meridor yaakov.jpeg
יובל נאמן התחייה משרד המדע והטכנולוגיה 26 ביולי 1982 10 באוקטובר 1983 Neman yuval
משה נסים הליכוד משרד המשפטים 5 באוגוסט 1981 10 באוקטובר 1983 Moshe Nissim Portrait 2007
אהרון אבוחצירא תמ"י משרד העבודה והרווחה,
המשרד לקליטת עלייה
5 באוגוסט 1981 4 במאי 1982
  • התפטרותו ממשרד העבודה והרווחה נכנסה לתוקפה ב-2 במאי 1982, יומיים לפני
    התפטרותו מהמשרד לקליטת עלייה
אהרן אבוחצירא
אהרון אוזן תמ"י משרד העבודה והרווחה,
המשרד לקליטת עלייה
3 במאי 1982 10 באוקטובר 1983
  • החל לכהן גם כשר לקליטת העלייה החל מ-4 במאי 1982
Aharon Uzan 1966-01-12
חיים קורפו הליכוד משרד התחבורה 5 באוגוסט 1981 10 באוקטובר 1983 Haim Corfu
גדעון פת הליכוד משרד התיירות,
משרד התעשייה והמסחר
5 באוגוסט 1981 10 באוקטובר 1983 Gideon Patt 1980 crop
אברהם שריר הליכוד משרד התיירות 11 באוגוסט 1981 10 באוקטובר 1983
  • מונה במקום השר פת
אברהם שריר
מרדכי ציפורי הליכוד משרד התקשורת 5 באוגוסט 1981 10 באוקטובר 1983 Mordechai zipori
מרדכי בן פורת תל"ם שר בלי תיק 5 ביולי 1982 10 באוקטובר 1983 Mordechai Ben-Porat
שרה דורון הליכוד שרה בלי תיק 5 ביולי 1983 10 באוקטובר 1983 Sarah Doron D475-087

סגני שרים

שם סיעה משרד תאריך תחילת כהונה תאריך סיום כהונה הערות דיוקן
חיים קופמן הליכוד משרד האוצר 28 באוגוסט 1981 10 באוקטובר 1983 Kaufman haim
מרדכי ציפורי הליכוד משרד הביטחון 11 באוגוסט 1981 10 באוקטובר 1983 Mordechai zipori
משה קצב הליכוד משרד הבינוי והשיכון 11 באוגוסט 1981 10 באוקטובר 1983 Moshe Katsav 2, by Amir Gilad
חיים דרוקמן מפד"ל המשרד לענייני דתות 11 באוגוסט 1981 2 במרץ 1982 התפטר עקב אישור הנסיגה מחבל ימית בכנסת Haim Drukman
יהודה בן-מאיר מפד"ל משרד החוץ 11 באוגוסט 1981 10 באוקטובר 1983 Emblem of Israel
מרים גלזר תעסה הליכוד משרד החינוך 11 באוגוסט 1981 10 באוקטובר 1983 מרים תעסה
פסח גרופר הליכוד משרד החקלאות 11 באוגוסט 1981 10 באוקטובר 1983 Pesach gruper
מיכאל דקל הליכוד משרד החקלאות 11 באוגוסט 1981 10 באוקטובר 1983 Bundesarchiv B 145 Bild-F077436-0025, Bonn, BMI, Staatssekretär mit Minister aus Israel
בן-ציון רובין תמ"י משרד העבודה והרווחה 11 באוגוסט 1981 10 באוקטובר 1983 Emblem of Israel
אהרון אוזן תמ"י המשרד לקליטת עלייה 5 באוגוסט 1981 3 במאי 1982 התפטר עקב מינויו לשר העבודה והרווחה Aharon Uzan 1966-01-12
דוד שיפמן הליכוד משרד התחבורה 11 באוגוסט 1981 18 באוקטובר 1982 נפטר במהלך הכהונה David Shiffman 1979-1981
דב שילנסקי הליכוד משרד ראש הממשלה 11 באוגוסט 1981 10 באוקטובר 1983 Portrait of Knesset Speaker Dov Shilansky 1991

חילופי שרים

השר היוצא סיעה משרד עילת סיום התפקיד תאריך סיום התפקיד השר המחליף סיעה תאריך כניסה לתפקיד
גדעון פת הליכוד משרד התיירות מסירת התיק לשר במשרה מלאה 11 באוגוסט 1981 אברהם שריר הליכוד 11 באוגוסט 1981
אהרן אבוחצירא תמ"י משרד העבודה והרווחה התפטרות 2 במאי 1982 אהרן אוזן תמ"י 3 במאי 1982
אהרן אבוחצירא תמ"י המשרד לקליטת עלייה התפטרות 4 במאי 1982 אהרן אוזן תמ"י 4 במאי 1982
יצחק ברמן הליכוד משרד האנרגיה והתשתית התפטרות 30 בספטמבר 1982 יצחק מודעי הליכוד 19 באוקטובר 1982
אריאל שרון הליכוד משרד הביטחון התפטרות 14 בפברואר 1983 משה ארנס הליכוד 23 בפברואר 1983
שמחה ארליך הליכוד משרד החקלאות פטירה 19 ביוני 1983 מנחם בגין הליכוד 19 ביוני 1983
חיים דרוקמן מפד"ל סגן שר במשרד הדתות התפטרות 2 במרץ 1982 לא מונה מחליף
אהרן אוזן הליכוד סגן שר במשרד לקליטת עלייה מונה לשר העבודה והרווחה 3 במאי 1982 לא מונה מחליף
דוד שיפמן הליכוד סגן שר במשרד התחבורה פטירה 18 באוקטובר 1982 לא מונה מחליף

קישורים חיצוניים

הקודם:
ממשלת ישראל השמונה עשרה
1977-1981
ממשלת ישראל התשע עשרה
5 באוגוסט 1981 - 10 באוקטובר 1983
הבא:
ממשלת ישראל העשרים
1983-1984
1981 בישראל

1981 (ה'תשמ"א - ה'תשמ"ב) הייתה השנה בה חגגה ישראל 33 שנה מיום היווסדה. במוקד האירועים במדינה עמדו מערכת הבחירות לכנסת העשירית, שהייתה רווית מתיחות בין-עדתית; והפצצת הכור הגרעיני שפיתחה עיראק.

1982 בישראל

1982 בישראל (ה'תשמ"ב-ה'תשמ"ג) הייתה השנה ה-34 לעצמאותה של מדינת ישראל. פרוץ מלחמת לבנון היה האירוע העיקרי בשנה זו, לצד פינוי חצי האי סיני בהתאם להסכמי השלום, ובכלל זאת העיר ימית.

1983 בישראל

1983 (ה'תשמ"ג - ה'תשמ"ד) הייתה השנה בה חגגה ישראל 35 שנה מיום היווסדה. במוקד האירועים במדינה עמדו פרסום מסקנות ועדת כהן בנושא הטבח בסברה ושתילה ומשבר מניות הבנקים.

דן מרידור

דן מרידור (נולד ב-23 באפריל 1947) הוא פוליטיקאי ואיש ציבור ישראלי. לשעבר חבר הכנסת ושר מטעם סיעות הליכוד ומפלגת המרכז. עורך דין במקצועו.

הבחירות לכנסת העשירית

הבחירות לכנסת העשירית, אשר התקיימו ב-30 ביוני 1981, כ"ח בסיוון ה'תשמ"א, היו קיצה של אחת ממערכות הבחירות הסוערות והקשות בתולדות מדינת ישראל. הן הוקדמו ממועדן המקורי שנועד להיות ב-3 בנובמבר אותה שנה, ו' בחשוון ה'תשמ"ב. בבחירות התמודד הליכוד בראשות מנחם בגין מול המערך בראשות שמעון פרס. הליכוד, שפיגר בסקרים בתחילת מסע הבחירות, עשה כל שביכולתו על מנת להמשיך ולהחזיק בשלטון, ומערכת הבחירות הרווייה מתחים עדתיים הייתה סוערת, קשה, ולעיתים אף אלימה. הפצצת הכור בעיראק, ב-7 ביוני 1981, כמו גם יכולתו הרטורית יוצאת הדופן של בגין, היטו את הכף לטובת הליכוד, אשר גבר בסופו של דבר על המערך בהפרש זעיר של עשרת אלפים קולות.

הכנסת העשירית

הכנסת העשירית נבחרה בבחירות לכנסת העשירית אשר התקיימו ב-30 ביוני 1981, הושבעה ב-20 ביולי 1981 וכיהנה עד תאריך 13 באוגוסט 1984.

את ישיבתה הראשונה פתח הנשיא יצחק נבון ובראשה עמד מנחם סבידור.

ממשלת ישראל העשרים

ממשלת ישראל העשרים הוקמה בידי יצחק שמיר ב-10 באוקטובר 1983, לאחר התפטרותו של מנחם בגין.

ממשלת ישראל השמונה עשרה

ממשלת ישראל השמונה עשרה, בראשותו של מנחם בגין פעלה מה-20 ביוני 1977 עד ה-5 באוגוסט 1981, בתקופת כהונתה של הכנסת התשיעית.

מרדכי צפורי

מרדכי (מוטק'ה) צפורי (בנקוביץ'-הנדין) (15 בספטמבר 1924 - 29 במאי 2017) היה חבר הכנסת מטעם סיעת הליכוד. כיהן כשר התקשורת וסגן שר הביטחון בממשלות ישראל. לפני כן שרת כקצין בצה"ל והגיע לדרגת תת-אלוף.

משרד האוצר

משרד האוצר הוא המשרד הממשלתי האחראי על קביעת המדיניות הכלכלית של ממשלת ישראל, ויסות הפעילות הכלכלית והעסקית במשק, קביעת תקציב המדינה השנתי לפעילות הממשלה וחלוקתו למשרדי הממשלה השונים.

משרד האנרגיה

משרד האנרגיה הוא משרד ממשלתי, הממונה על כלל תחומי האנרגיה, המשאבים הטבעיים, התשתיות והמים במדינת ישראל.

משרד הביטחון

משרד הביטחון (או בראשי תיבות: משהב"ט) הוא המשרד הממשלתי האמון על ביטחונה של מדינת ישראל. זהו המשרד הממשלתי בעל התקציב הגדול בישראל, אחריו משרד החינוך. מטה המשרד ממוקם במחנה רבין (הקריה) בתל אביב-יפו.

משרד הבינוי והשיכון

משרד הבינוי והשיכון הוא המשרד האחראי על תחום הבנייה והדיור בישראל, כמו גם על יצירת תנאים שיאפשרו למשקי הבית בה אפשרות סבירה לדיור. בין השאר, המשרד מעודד הגברת הבנייה למגורים, אכיפת תקני בנייה, שיקום שכונות ותיקות והתחדשות עירונית.

משרד הבריאות

משרד הבריאות הוא אחד ממשרדי הממשלה בישראל. משרד זה אחראי על נושא הבריאות בישראל, ובכלל זה:

אחריות על מערכת הבריאות בישראל, ובכלל זה בתי חולים, מרפאות, ומוסדות רפואיים אחרים.

אחריות על כלל הפעילות בתחום הבריאות בישראל, ובין היתר - רפואה מונעת, בריאות הציבור, בריאות הסביבה, בריאות תלמידים ועובדים, וקידום בריאות.

אחריות על רישוי מקצועות הבריאות, ופיקוח על העיסוק במקצועות אלה בישראל. עם בעלי המקצוע בתחום זה נמנים, בין היתר, רופאים, רופאי שיניים, אחיות, מיילדות, רוקחים, דיאטניות, מרפאים בעיסוק, פיזיותרפיסטים, פסיכולוגים, ועוד.

אחריות על פיקוח על פעילות קופות החולים לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי.

אחריות על נושאים נוספים כגון מחקרים רפואיים בבני אדם ובבעלי חיים, פיקוח על פעילות מגן דוד אדום, שותפות בפיקוח על נושאי איכות הסביבה יחד עם המשרד להגנת הסביבה, פיקוח על ייצור וייבוא מזון, תרופות וכדומה.משרד הבריאות הוא המחזיק והמפעיל של בתי החולים הגדולים במדינה, ותקציבו הוא התקציב השלישי בגודלו בממשלה (לאחר משרד הביטחון ומשרד החינוך). למרות זאת, משרד הבריאות אינו נחשב כמשרד בעל עוצמה בתוך הממשלה, עקב ריבוי הבעיות וחוסר יכולת ממשית לעריכת שינויים משמעותיים וברי-מדידה בזמן קצר, בתחום הבריאות. תפקיד שר הבריאות אינו, בדרך כלל, תפקיד מבוקש, בין השאר בשל הקושי למנות בו מינויים פוליטיים. משרד הבריאות הוא אחד ממשרדי הממשלה היחידים שמנהלו הכללי מתמנה מתחום המקצוע הרלוונטי, רפואה. בדרך כלל התמנה המנכ"ל מבין מנהלי בתי החולים הממשלתיים, או קציני רפואה ראשיים לשעבר, אך בתחילת המאה ה-21 הפך התפקיד לפחות אטרקטיבי, ונוצר קושי למצוא מועמדים מתאימים המעוניינים בתפקיד.

בשנת 2015, הכריז סגן שר הבריאות יעקב ליצמן (שבהמשך הכהונה מונה לשר הבריאות), זמן קצר לפני שנכנס לתפקידו, כי ימנה את משה בר סימן טוב לתפקיד מנכ"ל המשרד. בר סימן טוב היה סגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר וכן הנספח הכלכלי בשגרירות בוושינגטון, אבל לא רופא, ומעולם לא עסק ברפואה. זו הפעם הראשונה שמונה מנכ"ל למשרד שלא בא מעולם הרפואה, והצעד ספג ביקורת מיושב ראש ההסתדרות הרפואית בישראל, ליאוניד אידלמן. ליצמן, מנגד, זקף זאת לזכותו. הממשלה אישרה את המינוי ב-7 ביוני 2015.

משרד החוץ

משרד החוץ בישראל, כבמדינות אחרות בעולם, עוסק בגיבוש מדיניות החוץ של הממשלה, בביצועה ובהסברתה - המשרד מטפל בניהול יחסיה הבינלאומיים של המדינה. המשרד מייצג את המדינה בפני ממשלות זרות וארגונים בינלאומיים; שוקד על קידום קשרי הכלכלה, התרבות והמדע, ומקדם את שיתוף הפעולה עם ארצות מתפתחות. המשרד גם משמש ככלי מרכזי בטיפוח הקשרים עם הקהילות היהודיות בתפוצות. המשרד פועל בכמה מוקדים, דרך המשרד הראשי הממוקם בקריית הלאום בירושלים, ודרך נציגויות ישראל בחו"ל, שגרירויות וקונסוליות.

בראש המשרד עומד שר החוץ, והוא האחראי על הניהול התקין של המשרד, ועל ביצוע מדיניות החוץ של הממשלה. בעיצוב וגיבוש של מדיניות החוץ יש השפעה רבה לראש הממשלה (השפעה רבה מהשפעתו על משרדי ממשלה אחרים), ולעיתים מבצע ראש הממשלה מהלכים מדיניים חשובים באופן עצמאי, או תוך שיתוף מזערי של משרד החוץ.

משרד החוץ אמון גם על ההסברה ויצירת תדמית חיובית למדינת ישראל. בעקבות אירועי האינתיפאדה השנייה והמלחמה על ההסברה בתקשורת, נמתחה ביקורת על תפקודו של מערך ההסברה במשרד החוץ.

משרד החוץ הישראלי נוהג לסייע לישראלים השוהים בחו"ל ונקלעים למצוקה בשל אסון טבע, תאונה או מלחמה. במקרים כאלה מקים משרד החוץ חדר מצב ומעדכן את משפחותיהם בארץ.

רחבת הכניסה הראשית קרויה על שם אבא אבן.

משרד החינוך

משרד החינוך הוא אחד ממשרדי הממשלה בישראל.

המשרד אחראי על מערכת החינוך בישראל, כלומר גנים, בתי ספר, השכלה גבוהה וחינוך בלתי פורמלי. שר החינוך הנוכחי הוא הרב רפי פרץ.

בעבר היה משרד החינוך אמון גם על כלל הפעילות התרבותית בישראל כגון: קולנוע, תיאטרון, מוזיקה וכן על ענפי הספורט והעיסוק הספורטיבי בישראל. בתחום זה נכללו בין השאר תמיכה בספורטאים ישראלים וארגון השתתפות ישראלית באירועי ספורט בינלאומיים כדוגמת האולימפיאדה. האחריות על תחומי התרבות והספורט הועברה למשרד התרבות והספורט.

ראש האופוזיציה

ראש האופוזיציה בישראל, המכונה גם יושב ראש האופוזיציה, הוא מנהיג האופוזיציה בכנסת, ובדרך כלל ממלא את התפקיד מי שעומד בראשות הסיעה הגדולה מבין סיעות האופוזיציה. לראש האופוזיציה במדינת ישראל לא היה תפקיד מוגדר בחוק עד שנת 2000, אז שינתה הכנסת את החוק, והתפקיד הפך למשמעותי יותר.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.