ממשלת ישראל השש עשרה

ממשלת ישראל השש עשרה, בראשותה של גולדה מאיר פעלה מה-10 במרץ 1974 עד ה-3 ביוני 1974, והושבעה עם כינונה של הכנסת השמינית. ממשלה זו כיהנה את תקופת הזמן הקצרה ביותר מכל ממשלות ישראל.

ממשלת ישראל השש עשרה
The 16 Israeli government
ראש ממשלת ישראל ה-16 גולדה מאיר במליאת הכנסת ב-10 במרץ 1974, ועמה (מימין לשמאל) שר החוץ אבא אבן, השר בלי תיק ישראל גלילי, שר החינוך והתרבות יגאל אלון, שר הביטחון משה דיין ושר הפנים יוסף בורג
מידע כללי
תחילת כהונה 10 במרץ 1974
סוף כהונה 3 ביוני 1974
ראש ממשלה גולדה מאיר
הקבינט הקודם ממשלת ישראל החמש עשרה
הקבינט הבא ממשלת ישראל השבע עשרה

תוצאות הבחירות לכנסת השמינית

רשימה ראש הרשימה מנדטים מספר קולות אחוז מהקולות מושב הערות
המערך גולדה מאיר 51 621,183 39.6% קואליציה רשימה משותפת למפלגות העבודה ומפ"ם
הליכוד מנחם בגין 39 473,309 30.2% אופוזיציה רשימה משותפת למפלגות חרות, המפלגה הליברלית, הרשימה הממלכתית,
המרכז החופשי, והתנועה למען ארץ ישראל השלמה
מפד"ל יוסף בורג 10 130.349 8.3% קואליציה
חזית דתית תורתית 5 60,012 3.8% אופוזיציה רשימה משותפת למפלגות אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל
ליברלים עצמאיים משה קול 4 56,560 3.6% קואליציה
רק"ח מאיר וילנר 4 53,353 3.4% אופוזיציה
רצ שולמית אלוני 3 35,023 2.2% אופוזיציה
קידמה ופיתוח 2 22,604 1.4% אופוזיציה הצטרפה למערך עוד בטרם הקמת הממשלה
מוקד מאיר פעיל 1 22,147 1.4% אופוזיציה
רשימה ערבית
לבדואים וכפריים
חמאד אבו רביעה 1 16,408 1.0% אופוזיציה הצטרפה למערך עוד בטרם הקמת הממשלה

הקמת הממשלה

כנסות וממשלות ישראל
מועצת המדינה הזמנית
הממשלה הזמנית

הכנסת הראשונה

הממשלה הראשונה
הממשלה השנייה

הכנסת השנייה

הממשלה השלישית
הממשלה הרביעית
הממשלה החמישית
הממשלה השישית

הכנסת השלישית

הממשלה השביעית
הממשלה השמינית

הכנסת הרביעית

הממשלה התשיעית

הכנסת החמישית

הממשלה העשירית
הממשלה האחת עשרה
הממשלה השתים עשרה

הכנסת השישית

הממשלה השלוש עשרה
הממשלה הארבע עשרה

הכנסת השביעית

הממשלה החמש עשרה

הכנסת השמינית

הממשלה השש עשרה
הממשלה השבע עשרה

הכנסת התשיעית

הממשלה השמונה עשרה

הכנסת העשירית

הממשלה התשע עשרה
הממשלה העשרים

הכנסת האחת עשרה

הממשלה העשרים ואחת
הממשלה העשרים ושתיים

הכנסת השתים עשרה

הממשלה העשרים ושלוש
הממשלה העשרים וארבע

הכנסת השלוש עשרה

הממשלה העשרים וחמש
הממשלה העשרים ושש

הכנסת הארבע עשרה

הממשלה העשרים ושבע

הכנסת החמש עשרה

הממשלה העשרים ושמונה
הממשלה העשרים ותשע

הכנסת השש עשרה

הממשלה השלושים

הכנסת השבע עשרה

הממשלה השלושים ואחת

הכנסת השמונה עשרה

הממשלה השלושים ושתיים

הכנסת התשע עשרה

הממשלה השלושים ושלוש

הכנסת העשרים

הממשלה השלושים וארבע

הכנסת העשרים ואחת

הכנסת העשרים ושתיים

הממשלה השלושים וחמש
פורטל - הממשל בישראל

התחושות הקשות של הציבור לאחר מלחמת יום הכיפורים לא מצאו את ביטוין בבחירות ואחריהן, כך סברו לפחות ראשי המערך, וניתן היה להמשיך כבעבר. הממשלה החדשה שהוקמה כללה את גולדה מאיר כראש הממשלה ואת משה דיין כשר הביטחון, כאילו לא אירע דבר.

ציוני דרך ומדיניות

גל המחאה

להפתעת הממשלה החלה מחאת יחיד של הלוחם מוטי אשכנזי מול משרדי הממשלה לצבור תאוצה. אשכנזי תבע, בפשטות, נטילת אחריות ודרש את התפטרותו של דיין. שר הביטחון אמנם איבד הרבה מיהירותו הזחוחה ומהפופולריות שלו, אך עדיין הייתה הדרישה כי על שרים או ראשי ממשלה לשאת באחריות לביצועיהם או תפקודם בבחינת רעיון מהפכני, שלא עלה כלל על דעת ראשי המערך. המחאה מול משרדי הממשלה בירושלים הלכה והתעצמה, כשאל אשכנזי מצטרפים אנשים נוספים, ביניהם רבים שהשתחררו משרות המילואים בחזית.

ועדת אגרנט

"המחדל", שהוא הכינוי של הכישלון המודיעיני והמנהיגותי שאיפשר את פרוץ המלחמה בהפתעה, הביא, בסופו של דבר, להקמת ועדת אגרנט. פרסומו של דוח הביניים של ועדת אגרנט ב-1 באפריל 1974 היה אמור להשתיק את קולות המחאה. המנדט שהוענק לוועדה מנע עיסוק באחריות הדרג המדיני. בדו"ח הביניים הטילה הוועדה אחריות כבדה על כתפי הרמטכ"ל דוד אלעזר, על ראש אמ"ן, האלוף אלי זעירא ועל אלוף פיקוד הדרום שמואל גונן ("גורודיש"). נקבע כי הם אחראים למחדלים שבהכנת הצבא למלחמה, ולכשלים המבצעיים והמודיעיניים שאירעו עד לפריצת המלחמה, ואשר גרמו לתוצאותיה הקשות. הוועדה לא קבעה כל קביעות אישיות לגבי הדרג המדיני, ראש הממשלה גולדה מאיר, ושר הביטחון, משה דיין. כאשר הופיע דוח הביניים נתפשו המסקנות, שהטילו את מלוא האחריות על הדרג הצבאי, כהתחמקות מאחריות של הדרג המדיני. האמירה המקובלת הייתה: "זרקו את דדו לכלבים", כלומר, הטילו את האשמה ברמטכ"ל דוד אלעזר (דדו) והאשמים האמתיים יצאו פטורים בלא כלום. חרף מסקנות הוועדה שלא מצאו כי היא אחראית למחדל. המחאה התעצמה ומכיוון שדיין הבהיר כי אינו מוכן לשלם את המחיר לבדו, התפטרה הממשלה כולה. ב-11 באפריל 1974 הגישה ראש הממשלה, גולדה מאיר את התפטרותה לנשיא המדינה, אפרים קציר.[1]

סיעות הקואליציה

סיעה מנדטים משרדי השרים משרדי סגני השרים תחילת חברות בממשלה סיום חברות
המערך 54 משרד ראש הממשלה, משרד החינוך והתרבות,
משרד האוצר, משרד הביטחון,
משרד הבריאות, משרד ההסברה,
משרד החוץ, משרד החקלאות,
משרד המסחר והתעשייה, משרד הפיתוח,
משרד המשטרה, משרד המשפטים,
משרד העבודה, המשרד לקליטת עלייה,
משרד השיכון, משרד התחבורה,
משרד התקשורת, שר בלי תיק
משרד התקשורת 10 במרץ 1974 3 ביוני 1974
מפד"ל 10 משרד הדתות, משרד הסעד,
משרד הפנים
10 במרץ 1974 3 ביוני 1974
ל"ע 4 משרד התיירות, שר בלי תיק 10 במרץ 1974 3 ביוני 1974
מספר הח"כים החברים בקואליציה

הרכב הממשלה

הממשלה מנתה 22 שרים, 5 יותר מממשלת ישראל החמש עשרה בתום כהונתה. הגידול במספר השרים נבע מדרישת המפד"ל, לה היו עשרה חברי כנסת, להגדיל את מספר השרים שלה מ-3 ל-4[2]. בעקבות היענות המערך לדרישה זאת, עלה מספר שרי הליברלים העצמאיים מ-1 ל-2 ומספר שרי המערך עלה מ-13-14 ל-17. המפד"ל עצמה לא ניצלה את הגדלת הממשלה, שכן השר המיועד הרביעי, זרח ורהפטיג, סירב להיכנס לממשלה בגלל התנגדותו להסכם הקואליציוני. במהרה התפטר גם מיכאל חזני ובסיום כהונת הממשלה היו בה רק שני נציגים של המפד"ל.

מתוך 22 השרים, 15 המשיכו מממשלות קודמות (מאיר, אלון, ספיר, דיין, שם טוב, פרס, אבן, גבתי, בר-לב, הלל, חזני, בורג, קול, גלילי וצדוק שלא כיהן בממשלה ה-15) ו-7 שרים כיהנו לראשונה בממשלה זו (אוזן, יריב, האוזנר, רבינוביץ, רבין, רוזן ורפאל)

שם סיעה משרד תאריך תחילת כהונה תאריך סיום כהונה הערות דיוקן
גולדה מאיר המערך משרד ראש הממשלה 10 במרץ 1974 3 ביוני 1974 ראש הממשלה Golda Meir 03265u
יגאל אלון המערך משרד החינוך והתרבות 10 במרץ 1974 3 ביוני 1974 סגן ראש הממשלה Hare Majesteit ontvangt Allon op Huis ten Bosch (928-2632).A
פנחס ספיר המערך משרד האוצר 10 במרץ 1974 3 ביוני 1974 Pinchas Sapir 1955
משה דיין המערך משרד הביטחון 10 במרץ 1974 3 ביוני 1974 Persconferenties, ministers, portretten, Bestanddeelnr 930-3763
ויקטור שם-טוב לא היה חבר כנסת משרד הבריאות 10 במרץ 1974 3 ביוני 1974 כיהן כשר מטעם המערך VictorShemTov
יצחק רפאל מפד"ל משרד הדתות 10 במרץ 1974 3 ביוני 1974 Yitzhak Refael
שמעון פרס המערך משרד ההסברה 10 במרץ 1974 3 ביוני 1974 President Shimon Peres (5574033977)
אבא אבן המערך משרד החוץ 10 במרץ 1974 3 ביוני 1974 Abba Eban 1970
חיים גבתי לא היה חבר כנסת משרד החקלאות 10 במרץ 1974 3 ביוני 1974 כיהן כשר מטעם המערך Haim Gvati 1964
חיים בר-לב לא היה חבר כנסת משרד המסחר והתעשייה, משרד הפיתוח 10 במרץ 1974 3 ביוני 1974 כיהן כשר מטעם המערך HaimBarLev1948
שלמה הלל המערך משרד המשטרה 10 במרץ 1974 3 ביוני 1974 Portrait of Knesset Speaker Shlomo Hillel 1986
חיים יוסף צדוק המערך משרד המשפטים 10 במרץ 1974 3 ביוני 1974 Haim Yosef Zadok
מיכאל חזני מפד"ל משרד הסעד 10 במרץ 1974 4 באפריל 1974 Michael Hazani
יצחק רבין המערך משרד העבודה 10 במרץ 1974 3 ביוני 1974 Yitzak Rabin PD-2
יוסף בורג מפד"ל משרד הפנים 10 במרץ 1974 3 ביוני 1974 Yosef Burg
שלמה רוזן לא היה חבר כנסת המשרד לקליטת עלייה 10 במרץ 1974 3 ביוני 1974 כיהן כשר מטעם המערך Shlomo Rosen 1965-12-17
יהושע רבינוביץ לא היה חבר כנסת משרד השיכון 10 במרץ 1974 3 ביוני 1974 כיהן כשר מטעם המערך Yehoshua rabinovitz
אהרן יריב המערך משרד התחבורה 10 במרץ 1974 3 ביוני 1974 Aharon Yariv
משה קול לא היה חבר כנסת משרד התיירות 10 במרץ 1974 3 ביוני 1974 כיהן כשר מטעם הליברלים העצמאיים Moshe Kol
אהרן אוזן לא היה חבר כנסת משרד התקשורת 10 במרץ 1974 3 ביוני 1974 כיהן כשר מטעם המערך Aharon Uzan 1966-01-12
ישראל גלילי המערך שר בלי תיק 10 במרץ 1974 3 ביוני 1974 Israel Galili
גדעון האוזנר לא היה חבר כנסת שר בלי תיק 10 במרץ 1974 3 ביוני 1974 כיהן כשר מטעם הליברלים העצמאיים Gideon Hausner and Robert Servatius at the Eichmann trial USHMM No 65284

סגני שרים

שם סיעה משרד תאריך תחילת כהונה תאריך סיום כהונה דיוקן
ג'בר מועדי המערך משרד התקשורת 6 במאי 1974 3 ביוני 1974 الشيخ جبر داهش معدي

חילופי שרים

השר היוצא סיעה משרד עילת סיום התפקיד תאריך סיום התפקיד השר המחליף
מיכאל חזני מפד"ל משרד הסעד התפטרות 4 באפריל 1974 לא מונה מחליף

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ טוביה מנדלסון, ג. מאיר מסרה על התפטרותה לממשלה לנשיא ולכנסת, דבר, 12 באפריל 1974
  2. ^ יהושע ביצור, בורג לוורהפטיג: אל תטיל בנו את האבן הזאת, מעריב, 10 במרץ 1974
הקודם:
ממשלת ישראל החמש עשרה
1969-1974
ממשלת ישראל השש עשרה
10 במרץ 1974 - 13 ביוני 1974
הבא:
ממשלת ישראל השבע עשרה
1974-1977
הכנסת השמינית

כהונתה של הכנסת השמינית החלה ב-21 בינואר 1974, בעקבות הבחירות שנערכו ב-31 בדצמבר 1973. בחירות אלו נדחו בחודשיים בשל מלחמת יום הכיפורים. את ישיבתה הראשונה פתח נשיא המדינה אפרים קציר, ולאחר מכן העביר את ניהול הישיבה לראש הממשלה, גולדה מאיר, שהייתה זקנת חברי הכנסת. מיד אחר כך נבחר ישראל ישעיהו-שרעבי לכהונה שנייה כיושב ראש הכנסת. בעוד שבכנסות קודמות הוצג מועמד שהיה מקובל על רובן המוחלט של סיעות הבית, הציגה הפעם האופוזיציה מועמד מטעמה, בנימין הלוי. ישעיהו-שרעבי נבחר ברוב של 70 מול 37. חמישה מחברי הכנסת נמנעו.

עם כינונה של הכנסת, הוחלט להקים את הוועדה לענייני ביקורת המדינה. עד אז דנו ועדת הכספים וועדת הכנסת בדו"חות מבקר המדינה. בנוסף, יושב ראש ועדת הפנים שינה את שמה, והיא נקראה ועדת הפנים ואיכות הסביבה.

הבחירות לכנסת התשיעית הוקדמו בעקבות התרגיל המבריק, והתקיימו ב-17 במאי 1977. כהונתה של הכנסת השמינית הסתיימה עם תחילת כהונתה של הכנסת התשיעית, ב-13 ביוני אותה שנה.

המשרד לביטחון הפנים

המשרד לביטְחון הפנים הוא משרד ממשלתי של מדינת ישראל המופקד על ביטחון הפנים במדינה.

המשרד לביטחון פנים, שנקרא עד לאמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 משרד המשטרה, הוא גוף ממשלתי ייחודי למדינת ישראל. בעוד שברחבי העולם כפופות רשויות ביטחון הפנים כמו המשטרה למשרד הפנים או למשרד המשפטים, ובמקומות רבים מהוות רשויות אלו חלק ממארג השלטון המקומי וראשי המערכות ממונים בידי ראשי הערים, במדינת ישראל הוקם משרד משטרה נפרד, מסיבות שונות. גוף דומה הוקם ב-2003 בקנדה בעקבות פיגועי 11 בספטמבר 2001, הגוף נקרא המשרד לביטחון הציבור וכפופים לו גם גופי חירום שבישראל כפופים לפיקוד העורף.

בשל ייחודיותו של המשרד כפופים לו גופים מתחומים שונים הקשורים לביטחון הפנים: מערכת אכיפת החוק (למעט החלק המשפטי הכפוף למשרד המשפטים: משטרת ישראל, השיטור העירוני, הרשות להגנה על עדים ושירות בתי הסוהר. מנגנון בטיחות הכולל רק את הרשות הארצית לכבאות והצלה מאחר שגורמי הבטיחות הקשורים בבריאות כפופים למשרד הבריאות, ותחומי רווחה הקשורים לביטחון הפנים ולכן הוכפפו למשרד ולא למשרד הרווחה: הרשות למאבק באלימות, בסמים ובאלכוהול, מצילה ועיר ללא אלימות.

שר המשטרה הראשון היה בכור-שלום שטרית, שוטר ושופט לשעבר, שכיהן בתפקיד החל מיום הקמת המדינה במאי 1948 ועד ינואר 1967, מספר שבועות לפני מותו. שטרית כיהן כשר המשטרה לאורך ארבע-עשרה ממשלות (18 שנים וחצי), מה שהפך אותו לשר שכיהן בתפקיד לאורך תקופה רצופה הארוכה ביותר מבין כל שרי ממשלות ישראל לדורותיהן.

מיכאל חזני

יעקב מיכאל חזני (קנטרוביץ) (27 ביוני 1913 - 2 ביולי 1975) היה שר וחבר הכנסת, מראשי המפד"ל.

ממשלת ישראל החמש עשרה

ממשלת ישראל החמש עשרה, בראשותה של גולדה מאיר הושבעה עם כינונה של הכנסת השביעית, ופעלה מ-15 בדצמבר 1969 עד ל-10 במרץ 1974.

ממשלת ישראל השבע עשרה

ממשלת ישראל השבע עשרה, בראשותו של יצחק רבין פעלה מה-3 ביוני 1974 עד ה-20 ביוני 1977, בתקופת כהונתה של הכנסת השמינית.

משרד האוצר

משרד האוצר הוא המשרד הממשלתי האחראי על קביעת המדיניות הכלכלית של ממשלת ישראל, ויסות הפעילות הכלכלית והעסקית במשק, קביעת תקציב המדינה השנתי לפעילות הממשלה וחלוקתו למשרדי הממשלה השונים.

משרד הביטחון

משרד הביטחון (או בראשי תיבות: משהב"ט) הוא המשרד הממשלתי האמון על ביטחונה של מדינת ישראל. זהו המשרד הממשלתי בעל התקציב הגדול בישראל, אחריו משרד החינוך. מטה המשרד ממוקם במחנה רבין (הקריה) בתל אביב-יפו.

משרד הבינוי והשיכון

משרד הבינוי והשיכון הוא המשרד האחראי על תחום הבנייה והדיור בישראל, כמו גם על יצירת תנאים שיאפשרו למשקי הבית בה אפשרות סבירה לדיור. בין השאר, המשרד מעודד הגברת הבנייה למגורים, אכיפת תקני בנייה, שיקום שכונות ותיקות והתחדשות עירונית.

משרד הבריאות

משרד הבריאות הוא אחד ממשרדי הממשלה בישראל. משרד זה אחראי על נושא הבריאות בישראל, ובכלל זה:

אחריות על מערכת הבריאות בישראל, ובכלל זה בתי חולים, מרפאות, ומוסדות רפואיים אחרים.

אחריות על כלל הפעילות בתחום הבריאות בישראל, ובין היתר - רפואה מונעת, בריאות הציבור, בריאות הסביבה, בריאות תלמידים ועובדים, וקידום בריאות.

אחריות על רישוי מקצועות הבריאות, ופיקוח על העיסוק במקצועות אלה בישראל. עם בעלי המקצוע בתחום זה נמנים, בין היתר, רופאים, רופאי שיניים, אחיות, מיילדות, רוקחים, דיאטניות, מרפאים בעיסוק, פיזיותרפיסטים, פסיכולוגים, ועוד.

אחריות על פיקוח על פעילות קופות החולים לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי.

אחריות על נושאים נוספים כגון מחקרים רפואיים בבני אדם ובבעלי חיים, פיקוח על פעילות מגן דוד אדום, שותפות בפיקוח על נושאי איכות הסביבה יחד עם המשרד להגנת הסביבה, פיקוח על ייצור וייבוא מזון, תרופות וכדומה.משרד הבריאות הוא המחזיק והמפעיל של בתי החולים הגדולים במדינה, ותקציבו הוא התקציב השלישי בגודלו בממשלה (לאחר משרד הביטחון ומשרד החינוך). למרות זאת, משרד הבריאות אינו נחשב כמשרד בעל עוצמה בתוך הממשלה, עקב ריבוי הבעיות וחוסר יכולת ממשית לעריכת שינויים משמעותיים וברי-מדידה בזמן קצר, בתחום הבריאות. תפקיד שר הבריאות אינו, בדרך כלל, תפקיד מבוקש, בין השאר בשל הקושי למנות בו מינויים פוליטיים. משרד הבריאות הוא אחד ממשרדי הממשלה היחידים שמנהלו הכללי מתמנה מתחום המקצוע הרלוונטי, רפואה. בדרך כלל התמנה המנכ"ל מבין מנהלי בתי החולים הממשלתיים, או קציני רפואה ראשיים לשעבר, אך בתחילת המאה ה-21 הפך התפקיד לפחות אטרקטיבי, ונוצר קושי למצוא מועמדים מתאימים המעוניינים בתפקיד.

בשנת 2015, הכריז סגן שר הבריאות יעקב ליצמן (שבהמשך הכהונה מונה לשר הבריאות), זמן קצר לפני שנכנס לתפקידו, כי ימנה את משה בר סימן טוב לתפקיד מנכ"ל המשרד. בר סימן טוב היה סגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר וכן הנספח הכלכלי בשגרירות בוושינגטון, אבל לא רופא, ומעולם לא עסק ברפואה. זו הפעם הראשונה שמונה מנכ"ל למשרד שלא בא מעולם הרפואה, והצעד ספג ביקורת מיושב ראש ההסתדרות הרפואית בישראל, ליאוניד אידלמן. ליצמן, מנגד, זקף זאת לזכותו. הממשלה אישרה את המינוי ב-7 ביוני 2015.

משרד החוץ

משרד החוץ בישראל, כבמדינות אחרות בעולם, עוסק בגיבוש מדיניות החוץ של הממשלה, בביצועה ובהסברתה - המשרד מטפל בניהול יחסיה הבינלאומיים של המדינה. המשרד מייצג את המדינה בפני ממשלות זרות וארגונים בינלאומיים; שוקד על קידום קשרי הכלכלה, התרבות והמדע, ומקדם את שיתוף הפעולה עם ארצות מתפתחות. המשרד גם משמש ככלי מרכזי בטיפוח הקשרים עם הקהילות היהודיות בתפוצות. המשרד פועל בכמה מוקדים, דרך המשרד הראשי הממוקם בקריית הלאום בירושלים, ודרך נציגויות ישראל בחו"ל, שגרירויות וקונסוליות.

בראש המשרד עומד שר החוץ, והוא האחראי על הניהול התקין של המשרד, ועל ביצוע מדיניות החוץ של הממשלה. בעיצוב וגיבוש של מדיניות החוץ יש השפעה רבה לראש הממשלה (השפעה רבה מהשפעתו על משרדי ממשלה אחרים), ולעיתים מבצע ראש הממשלה מהלכים מדיניים חשובים באופן עצמאי, או תוך שיתוף מזערי של משרד החוץ.

משרד החוץ אמון גם על ההסברה ויצירת תדמית חיובית למדינת ישראל. בעקבות אירועי האינתיפאדה השנייה והמלחמה על ההסברה בתקשורת, נמתחה ביקורת על תפקודו של מערך ההסברה במשרד החוץ.

משרד החוץ הישראלי נוהג לסייע לישראלים השוהים בחו"ל ונקלעים למצוקה בשל אסון טבע, תאונה או מלחמה. במקרים כאלה מקים משרד החוץ חדר מצב ומעדכן את משפחותיהם בארץ.

רחבת הכניסה הראשית קרויה על שם אבא אבן.

משרד החינוך

משרד החינוך הוא אחד ממשרדי הממשלה בישראל.

המשרד אחראי על מערכת החינוך בישראל, כלומר גנים, בתי ספר, השכלה גבוהה וחינוך בלתי פורמלי. שר החינוך הנוכחי הוא הרב רפי פרץ.

בעבר היה משרד החינוך אמון גם על כלל הפעילות התרבותית בישראל כגון: קולנוע, תיאטרון, מוזיקה וכן על ענפי הספורט והעיסוק הספורטיבי בישראל. בתחום זה נכללו בין השאר תמיכה בספורטאים ישראלים וארגון השתתפות ישראלית באירועי ספורט בינלאומיים כדוגמת האולימפיאדה. האחריות על תחומי התרבות והספורט הועברה למשרד התרבות והספורט.

משרד החקלאות ופיתוח הכפר

משרד החקלאות ופיתוח הכפר הוא משרד בממשלת ישראל האחראי על החקלאות והמרחב הכפרי. בין פעילויותיו העיקריות של המשרד: תכנון ופיתוח ההתיישבות, החקלאות והכפר, מתן שירותים וטרינריים, שימור קרקע, ניקוז והגנת הצומח. המשרד משתף פעולה עם גופים ציבוריים כגון מינהל מקרקעי ישראל, הרשות הממשלתית למים ולביוב, קרן קיימת לישראל, החטיבה להתיישבות ועוד.

מבנה וסמכויות המשרד שונו במקצת במהלך השנים (למשל: נציבות המים הייתה שייכת בעבר למשרד זה) ועד לממשלת ישראל העשרים וחמש נקרא "משרד החקלאות".

משרד הכלכלה והתעשייה

משרד הכלכלה והתעשייה הוא משרד של ממשלת ישראל שהוקם בשנת 1949, ומופקד על יישום מדיניות הממשלה לעידוד הצמיחה הכלכלית של ישראל בדגש על חדשנות ופריון, הפחתת יוקר המחיה, הגברת התחרות במשק, פיתוח ההון האנושי וקידום הסחר הבינלאומי.

משרד הפיתוח

משרד הפיתוח הוא משרד ממשלתי שפעל משנת 1953 עד שנת 1974 והיה אחראי על משאבי הטבע במדינת ישראל. משרד הפיתוח היה אחראי על החברה הממשלתית מחצבי ישראל ועל המכון הגיאולוגי לישראל, וכן על פיתוח וקידום אזורי. משרד הפיתוח יזם את הקמת הקרן לשיקום מחצבות. שר הפיתוח היה הממונה על חוק הנפט ועל מפעלי ים המלח.

ממשלת ישראל הרביעית שהוקמה ב-24 בדצמבר 1952 הקימה את משרד הפיתוח ב-15 ביוני 1953. המשרד הוקם כדי שדב יוסף ממפלגת פועלי ארץ ישראל יוכל לכהן בממשלה. ממשלת ישראל השש עשרה ביטלה את משרד הפיתוח והעבירה את סמכויותיו למשרד המסחר והתעשייה בתחום החשמל, הנפט ואוצרות הטבע, למשרד האוצר בתחום הדלק.

יורשו של משרד הפיתוח הוא משרד האנרגיה והמים.

ראש האופוזיציה

ראש האופוזיציה בישראל, המכונה גם יושב ראש האופוזיציה, הוא מנהיג האופוזיציה בכנסת, ובדרך כלל ממלא את התפקיד מי שעומד בראשות הסיעה הגדולה מבין סיעות האופוזיציה. לראש האופוזיציה במדינת ישראל לא היה תפקיד מוגדר בחוק עד שנת 2000, אז שינתה הכנסת את החוק, והתפקיד הפך למשמעותי יותר.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.