ממשלת ישראל השלישית

ממשלת ישראל השלישית, בראשותו של דוד בן-גוריון פעלה מ-8 באוקטובר 1951 עד 24 בדצמבר 1952, בזמן כהונתה של הכנסת השנייה.

ממשלת ישראל השלישית
הממשלה אחרי ישיבתה הראשונה, מימין לשמאל: (שוטר), בכור-שלום שטרית, דוד צבי פנקס, פרץ נפתלי, גולדה מאיר, דוב יוסף, דוד בן גוריון, אליעזר קפלן, יצחק מאיר לוין (חצי מוסתר), משה שרת, לוי אשכול (חצי מוסתר), יוסף בורג
שרי הממשלה לאחר ישיבתה הראשונה, מימין לשמאל: (שוטר), בכור-שלום שטרית, דוד צבי פנקס, פרץ נפתלי, גולדה מאיר, דוב יוסף, דוד בן-גוריון, אליעזר קפלן, יצחק מאיר לוין (חצי מוסתר), משה שרת, לוי אשכול (חצי מוסתר), יוסף בורג.
מידע כללי
תחילת כהונה 8 באוקטובר 1951
סוף כהונה 24 בדצמבר 1952
ראש ממשלה דוד בן-גוריון
הקבינט הקודם ממשלת ישראל השנייה
הקבינט הבא ממשלת ישראל הרביעית

תוצאות הבחירות לכנסת השנייה

רשימה ראש הרשימה מנדטים מספר קולות אחוז מהקולות מושב
מפא"י דוד בן-גוריון 45 256,456 37.3% קואליציה
הציונים הכלליים 20 111,394 16.2% אופוזיציה
מפ"ם מאיר יערי, יעקב חזן 15 86,095 12.5% אופוזיציה
הפועל המזרחי חיים משה שפירא 8 46,347 6.8% קואליציה
חרות מנחם בגין 8 45,651 6.6% אופוזיציה
מק"י שמואל מיקוניס 5 27,334 4.0% אופוזיציה
המפלגה הפרוגרסיבית פנחס רוזן 4 22,171 3.2% אופוזיציה
רשימה דמוקרטית לערביי ישראל סיף-אלדין אל-זועבי 3 16,370 2.4% קואליציה
אגודת ישראל יצחק מאיר לוין 3 13,799 2.0% ישבה בקואליציה ופרשה.
ספרדים ועדות מזרח אליהו אלישר 2 12,002 1.8% אופוזיציה
פועלי אגודת ישראל בנימין מינץ 2 11,194 1.6% קואליציה
המזרחי דוד צבי פנקס 2 10,383 1.5% קואליציה
קידמה ועבודה סאלח-חסן ח'ניפס 1 8,067 1.2% קואליציה
התאחדות התימנים בישראל שמעון גריידי 1 7,965 1.2% אופוזיציה
חקלאות ופיתוח פארס חמדאן 1 7,851 1.0% קואליצה

הקמת הממשלה

כנסות וממשלות ישראל
מועצת המדינה הזמנית
הממשלה הזמנית

הכנסת הראשונה

הממשלה הראשונה
הממשלה השנייה

הכנסת השנייה

הממשלה השלישית
הממשלה הרביעית
הממשלה החמישית
הממשלה השישית

הכנסת השלישית

הממשלה השביעית
הממשלה השמינית

הכנסת הרביעית

הממשלה התשיעית

הכנסת החמישית

הממשלה העשירית
הממשלה האחת עשרה
הממשלה השתים עשרה

הכנסת השישית

הממשלה השלוש עשרה
הממשלה הארבע עשרה

הכנסת השביעית

הממשלה החמש עשרה

הכנסת השמינית

הממשלה השש עשרה
הממשלה השבע עשרה

הכנסת התשיעית

הממשלה השמונה עשרה

הכנסת העשירית

הממשלה התשע עשרה
הממשלה העשרים

הכנסת האחת עשרה

הממשלה העשרים ואחת
הממשלה העשרים ושתיים

הכנסת השתים עשרה

הממשלה העשרים ושלוש
הממשלה העשרים וארבע

הכנסת השלוש עשרה

הממשלה העשרים וחמש
הממשלה העשרים ושש

הכנסת הארבע עשרה

הממשלה העשרים ושבע

הכנסת החמש עשרה

הממשלה העשרים ושמונה
הממשלה העשרים ותשע

הכנסת השש עשרה

הממשלה השלושים

הכנסת השבע עשרה

הממשלה השלושים ואחת

הכנסת השמונה עשרה

הממשלה השלושים ושתיים

הכנסת התשע עשרה

הממשלה השלושים ושלוש

הכנסת העשרים

הממשלה השלושים וארבע

הכנסת העשרים ואחת

הכנסת העשרים ושתיים

הממשלה השלושים וחמש
פורטל - הממשל בישראל

אחרי הבחירות, בן-גוריון ניסה לפנות אל מפ"ם, אל הציונים הכלליים, אל הפרוגרסיבים ואל המפלגות הדתיות כדי להקים ממשלה רחבה ככל האפשר. במהלך המשא-ומתן הקואליציוני, בן-גוריון לא הצליח לרצות את מפ"ם על רקע נאמנותה של זו לברית המועצות. המשא ומתן עם הציונים הכלליים לא צלח לאחר שבן-גוריון לא הסכים להקל את משטר הצנע, ולאחר שלא הסכים לתת להם את תיק המסחר והתעשייה (אלא רק את תיק התעשייה). בעקבות כך הואשמו הציונים הכלליים באופורטוניזם ובכך שהסיבה היחידה שלא הצטרפו לממשלה היא שהם לא קיבלו "עוד חצי תיק". הפרוגרסיביים, לעומת זאת, לא רצו לשבת בממשלה כשהציונים הכלליים ישבו באופוזיציה כדי למנוע מעבר של תומכיהם אל הציונים הכלליים.

בסופו של דבר, הסכים בן-גוריון לויתורים מפליגים למפלגות הדתיות בתמורה לתמיכה בממשלתו. סך הכל תמכו בממשלה 65 חברי כנסת. תנועת החירות ביקרה את העובדה ש-5 מחברי הכנסת שתמכו בממשלה היו מסיעות הלוויין הערביות של מפא"י, ולכן לממשלה לא היה "רוב יהודי".

7 שרים חדשים כיהנו בממשלה זו ו-9 שכיהנו גם בממשלה הקודמת, הממשיכים היו: בן-גוריון, קפלן, שפירא, שרת, יוסף, שטרית, לוין, מאיר ולבון.

השרים החדשים היו: לוי אשכול, יוסף בורג, בן ציון דינור, חיים כהן, מרדכי נורוק, פרץ נפתלי, דוד צבי פנקס. שניים מתוכם: דינור וכהן לא היו חברי כנסת.

שני שרים: קפלן ופנקס נפטרו במהלך כהונת הממשלה. שר אחד - לוין התפטר.

ציוני דרך ומדיניות

מדיניות כלכלית

הממשלה הייתה צריכה להתמודד עם משבר כלכלי חריף שהתבטא בהדלדלות יתרות המט"ח. במהלך כהונת הממשלה התמוטטה לחלוטין מדיניות הקיצוב, בגלל מירמור גודל של הציבור ממנה. לכן, שר האוצר אליעזר קפלן החליט להנהיג את המדיניות הכלכלית החדשה, שהתחילה משא ומתן על הסכם השילומים עם ממשלת גרמניה, בקשת סיוע מארצות הברית, ומכירת אגרות חוב של המדינה בחו"ל.

סיום כהונת הממשלה

ב-23 בספטמבר 1952 עזבו אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל את הקואליציה בגלל התנגדותן לגיוס נשים לצה"ל ולמעשה השאירו את הקואליציה עם 60 חברי כנסת בלבד[1]. בגלל ויכוח על החינוך הדתי, בן-גוריון התפטר ב-19 בדצמבר 1952.

סיעות הקואליציה

סיעה מנדטים משרדי השרים משרדי סגני השרים תחילת חברות בממשלה סיום חברות הערות
מפא"י 45 משרד ראש הממשלה, משרד הביטחון,
משרד האוצר, משרד החקלאות,
משרד החוץ, משרד המסחר והתעשייה,
משרד המשפטים, משרד המשטרה,
משרד החינוך והתרבות, משרד העבודה,
משרד התחבורה, משרד הסעד
משרד החקלאות 8 באוקטובר 1951 24 בדצמבר 1952
הפועל המזרחי 8 משרד הפנים, משרד הדתות,
משרד הבריאות
8 באוקטובר 1951 24 בדצמבר 1952
אגודת ישראל 3 משרד הסעד 8 באוקטובר 1951 18 בספטמבר 1952 פרשה מהקואליציה עקב התנגדותה לגיוס
נשים לצה"ל
רשימה דמוקרטית
לערביי ישראל
3 8 באוקטובר 1951 24 בדצמבר 1952 הייתה חברה בקואליציה ללא ייצוג בממשלה
המזרחי 2 משרד הדואר, משרד התחבורה 8 באוקטובר 1951 24 בדצמבר 1952 לאחר פטירת שר התחבורה דוד צבי פנקס
הועבר התיק למפא"י
פא"י 2 משרד החינוך והתרבות 8 באוקטובר 1951 24 בדצמבר 1952 פרשה מהקואליציה עקב התנגדותה לגיוס
נשים לצה"ל
קידמה ועבודה 1 8 באוקטובר 1951 24 בדצמבר 1952 הייתה חברה בקואליציה ללא ייצוג בממשלה
חקלאות ופיתוח 1 8 באוקטובר 1951 24 בדצמבר 1952 הייתה חברה בקואליציה ללא ייצוג בממשלה
מספר הח"כים החברים בקואליציה

הרכב הממשלה

הממשלה מנתה 13 שרים בעת השבעתה. ביוני 1952 עלה מספר השרים ל-14 עם מינוי חיים כהן לשר המשפטים, אך חזרה ל-13 שרים בעקבות התפטרות יצחק מאיר לוין.

דיוקן שם סיעה משרד תאריך תחילת כהונה תאריך סיום כהונה הערות
Ben-Gurion דוד בן-גוריון מפא"י משרד ראש הממשלה, משרד הביטחון,
משרד התחבורה, משרד הסעד
8 באוקטובר 1951 24 בדצמבר 1952
Eliezer Kaplan אליעזר קפלן מפא"י משרד ראש הממשלה, משרד האוצר 8 באוקטובר 1951 13 ביולי 1952
Levi Eshkol לוי אשכול מפא"י משרד האוצר, משרד החקלאות 8 באוקטובר 1951 24 בדצמבר 1952 לאחר התפטרות השר אליעזר קפלן ב-25 ביוני 1952 התמנה
לשר האוצר, ועזב את משרד החקלאות
Moshe Sharett (1948) משה שרת מפא"י משרד החוץ 8 באוקטובר 1951 24 בדצמבר 1952
Dov Yosef דב יוסף מפא"י משרד המסחר והתעשייה, משרד המשפטים 8 באוקטובר 1951 24 בדצמבר 1952 כיהן גם כשר המשפטים עד ה-25 ביוני 1952
Cohen haim חיים כהן לא היה ח"כ משרד המשפטים 25 ביוני 1952 24 בדצמבר 1952 מונה לאחר שהשר דב יוסף עזב את המשרד
Bechor-Shalom Shitreet בכור-שלום שטרית מפא"י משרד המשטרה 8 באוקטובר 1951 24 בדצמבר 1952
Ben-Zion Dinur בן ציון דינור לא היה ח"כ משרד החינוך והתרבות 8 באוקטובר 1951 24 בדצמבר 1952 כיהן כשר מטעם מפא"י
Moshe Shapira חיים משה שפירא הפועל המזרחי משרד הפנים, משרד הדתות 8 באוקטובר 1951 24 בדצמבר 1952
Yosef Burg יוסף בורג הפועל המזרחי משרד הבריאות 8 באוקטובר 1951 24 בדצמבר 1952
Golda Meir 03265u גולדה מאיר מפא"י משרד העבודה 8 באוקטובר 1951 24 בדצמבר 1952
Yitzhak Meir Levin יצחק מאיר לוין אגודת ישראל משרד הסעד 8 באוקטובר 1951 18 בספטמבר 1952 התפטר עקב פרישת הסיעה מהקואליציה
Mordechai Nurol, 1951 מרדכי נורוק המזרחי משרד הדואר 3 בנובמבר 1952 24 בדצמבר 1952
Peretz Naphtali פרץ נפתלי מפא"י שר בלי תיק, משרד החקלאות 8 באוקטובר 1951 24 בדצמבר 1952 כיהן כשר בלי תיק עד ה-25 ביוני 1952, אז מונה לתפקיד
שר החקלאות במקום לוי אשכול
David Zvi Pinkas דוד צבי פנקס המזרחי משרד התחבורה 8 באוקטובר 1951 14 באוגוסט 1952 נפטר במהלך הכהונה
Pinhas Lavon פנחס לבון מפא"י שר בלי תיק 17 באוגוסט 1952 24 בדצמבר 1952

סגני שרים

דיוקן שם סיעה משרד תאריך תחילת כהונה תאריך סיום כהונה
Efrati yosef יוסף אפרתי מפא"י משרד החקלאות 9 ביולי 1952 24 בדצמבר 1952
Kalman Kahana קלמן כהנא פועלי אגודת ישראל משרד החינוך והתרבות 4 בנובמבר 1951 18 בספטמבר 1952

חילופי שרים

השר היוצא סיעה משרד עילת סיום התפקיד תאריך סיום התפקיד השר המחליף סיעה תאריך כניסה לתפקיד
לוי אשכול מפא"י משרד החקלאות מונה לשר האוצר 25 ביוני 1952 פרץ נפתלי מפא"י 25 ביוני 1952
אליעזר קפלן מפא"י משרד האוצר התפטרות מטעמים בריאותיים 25 ביוני 1952 לוי אשכול מפא"י 25 ביוני 1952
דב יוסף מפא"י משרד המשפטים מסירת התיק לשר במשרה מלאה 25 ביוני 1952 חיים כהן לא היה חבר כנסת 25 ביוני 1952
דוד צבי פנקס המזרחי משרד התחבורה פטירה 14 באוגוסט 1952 דוד בן-גוריון מפא"י 14 באוגוסט 1952
יצחק מאיר לוין אגודת ישראל משרד הסעד פרישת הסיעה מהקואליציה 18 בספטמבר 1952 דוד בן-גוריון מפא"י 18 בספטמבר 1952

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ פועלי אגודת ישראל ואגודת ישראל עזבו את הקואליציה הממשלתית, שערים, 19 בספטמבר 1952
הקודם:
ממשלת ישראל השנייה
1950-1951
ממשלת ישראל השלישית
8 באוקטובר 1951 - 24 בדצמבר 1952
הבא:
ממשלת ישראל הרביעית
1952-1954
1951

שנת 1951 היא השנה ה-51 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1951 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1951 בישראל

1951 הייתה השנה השלישית לעצמאותה של מדינת ישראל.

1952 בישראל

שנת 1952 הייתה השנה הרביעית לקיום המדינה. במוקד השיח הציבורי עמד בין היתר הסכם השילומים עם גרמניה המערבית, אשר עליו נמתחה ביקורת עזה;

7 באוקטובר

7 באוקטובר הוא היום ה-280 בשנה בלוח הגרגוריאני (281 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 85 ימים.

8 באוקטובר

8 באוקטובר הוא היום ה-281 בשנה (282 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 84 ימים.

המשרד לביטחון הפנים

המשרד לביטְחון הפנים הוא משרד ממשלתי של מדינת ישראל המופקד על ביטחון הפנים במדינה.

המשרד לביטחון פנים, שנקרא עד לאמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 משרד המשטרה, הוא גוף ממשלתי ייחודי למדינת ישראל. בעוד שברחבי העולם כפופות רשויות ביטחון הפנים כמו המשטרה למשרד הפנים או למשרד המשפטים, ובמקומות רבים מהוות רשויות אלו חלק ממארג השלטון המקומי וראשי המערכות ממונים בידי ראשי הערים, במדינת ישראל הוקם משרד משטרה נפרד, מסיבות שונות. גוף דומה הוקם ב-2003 בקנדה בעקבות פיגועי 11 בספטמבר 2001, הגוף נקרא המשרד לביטחון הציבור וכפופים לו גם גופי חירום שבישראל כפופים לפיקוד העורף.

בשל ייחודיותו של המשרד כפופים לו גופים מתחומים שונים הקשורים לביטחון הפנים: מערכת אכיפת החוק (למעט החלק המשפטי הכפוף למשרד המשפטים: משטרת ישראל, השיטור העירוני, הרשות להגנה על עדים ושירות בתי הסוהר. מנגנון בטיחות הכולל רק את הרשות הארצית לכבאות והצלה מאחר שגורמי הבטיחות הקשורים בבריאות כפופים למשרד הבריאות, ותחומי רווחה הקשורים לביטחון הפנים ולכן הוכפפו למשרד ולא למשרד הרווחה: הרשות למאבק באלימות, בסמים ובאלכוהול, מצילה ועיר ללא אלימות.

שר המשטרה הראשון היה בכור-שלום שטרית, שוטר ושופט לשעבר, שכיהן בתפקיד החל מיום הקמת המדינה במאי 1948 ועד ינואר 1967, מספר שבועות לפני מותו. שטרית כיהן כשר המשטרה לאורך ארבע-עשרה ממשלות (18 שנים וחצי), מה שהפך אותו לשר שכיהן בתפקיד לאורך תקופה רצופה הארוכה ביותר מבין כל שרי ממשלות ישראל לדורותיהן.

מכתב הסטטוס קוו

מכתב הסטטוס קוו (או מסמך הסטטוט קוו) הוא מכתב ששלח בשנת 1947 דוד בן-גוריון, אז ראש הסוכנות היהודית, לאגודת ישראל. המסמך מציג את עמדת הנהלת הסוכנות ביחס לענייני דת ומדינה במדינה שבדרך ובמידה רבה הוא מייצג סטטוס קוו בנושאים אלה.

המכתב נשלח במטרה ליצור הבנה עם אגודת ישראל כדי שזו תסייע להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל בעדותה בפני ועדת אונסקו"פ - ועדת האו"ם שהמליצה בסופו של דבר על החלטת החלוקה ושבקרה באותם ימים בארץ. המכתב ציין את חובתה של המדינה שתקום להבטחת חופש המצפון במדינה לכל אזרחיה וכי לא תהיה מדינה תאוקרטית. הוא לא הכיל התחייבות לגבי החוקה של המדינה שתקום והסביר את עמדת הסוכנות בארבעה נושאים הקשורים לדת ויחסיה עם המדינה שתקום:

שבת - "ברור שיום המנוחה החוקי במדינה היהודית יהיה יום השבת", ובני דתות אחרות יוכלו לשבות בחג השבועי שלהם.

כשרות - "יש לאחוז בכל האמצעים הדרושים למען הבטיח, שבכל מטבח ממלכתי המכוון ליהודים יהיה אוכל כשר".

דיני אישות - "ייעשה כל מה שאפשר למען ספק בנידון זה את הצורך העמוק של שלומי הדת, למנוע חלילה חלוקת בית ישראל לשניים".

חינוך - "תובטח אוטונומיה מלאה של כל זרם בחינוך", והמדינה תקבע את "המינימום של לימודי חובה" במקצועות כגון עברית, היסטוריה ומדעים.על המכתב, שנחתם ב-19 ביוני 1947, חתמו גם הרב יהודה לייב פישמן ויצחק גרינבוים, שהיו באותה עת חברי הנהלת הסוכנות היהודית.

ממשלת ישראל הרביעית

ממשלת ישראל הרביעית, בראשותו של דוד בן-גוריון פעלה מ-24 בדצמבר 1952 עד 26 בינואר 1954, בזמן כהונתה של הכנסת השנייה.

ממשלת ישראל השנייה

ממשלת ישראל השנייה הושבעה ב-1 בנובמבר 1950, בעת כהונתה של הכנסת הראשונה, וסיימה את כהונתה ב-8 באוקטובר 1951, לאחר הבחירות לכנסת השנייה.

מנחם בגין

מנחם בגין (להאזנה (מידע • עזרה); 16 באוגוסט 1913, י"ג באב תרע"ג, ברסט ליטובסק – 9 במרץ 1992, ד' באדר ב' תשנ"ב, תל אביב) היה ראש הממשלה השישי של מדינת ישראל, יו"ר תנועת החרות ומפלגת הליכוד, שר בממשלות ישראל, מפקד האצ"ל בתקופת המאבק במנדט הבריטי, חותם הסכם השלום בין ישראל למצרים וחתן פרס נובל לשלום לשנת 1978.

בגין החל את דרכו הפוליטית כמנהיג ציוני בתנועת בית"ר בבלארוס ובמזרח אירופה. במלחמת העולם השנייה נעצר על ידי המשטרה החשאית הסובייטית, הנ.ק.ו.ד. ונשלח לגולאג. לאחר שחרורו, יחד עם אזרחים פולנים נוספים, התגייס לצבא הפולני. בעת שירותו בצבא הפולני הגיע לארץ ישראל, יצר קשרים עם אצ"ל, והפך למפקד הארגון בסוף שנת 1943. בארבע השנים שבהן פיקד בגין על אצ"ל, ביצע הארגון קרוב ל-300 פעולות.

לאחר פירוק אצ"ל בקיץ 1948, הקים בגין את תנועת החרות ובמשך שנים כיהן כמנהיגה הבלתי מעורער. בגין התנגד בחריפות להסכם השילומים של ישראל עם גרמניה המערבית, ותמך בממשלה בעת מלחמות ישראל. לאחר עליית הליכוד לשלטון ב"מהפך" של 1977, חתם בגין כראש הממשלה על הסכם השלום עם מצרים וב-1982 יצא ל"מבצע שלום הגליל" שהתפתח למלחמת לבנון הראשונה. ב-1983 התפטר בגין מתפקידו והסתגר בביתו. הוא סירב לפרט את המניעים שגרמו לו לפרוש.

משרד האוצר

משרד האוצר הוא המשרד הממשלתי האחראי על קביעת המדיניות הכלכלית של ממשלת ישראל, ויסות הפעילות הכלכלית והעסקית במשק, קביעת תקציב המדינה השנתי לפעילות הממשלה וחלוקתו למשרדי הממשלה השונים.

משרד הביטחון

משרד הביטחון (או בראשי תיבות: משהב"ט) הוא המשרד הממשלתי האמון על ביטחונה של מדינת ישראל. זהו המשרד הממשלתי בעל התקציב הגדול בישראל, אחריו משרד החינוך. מטה המשרד ממוקם במחנה רבין (הקריה) בתל אביב-יפו.

משרד הבריאות

משרד הבריאות הוא אחד ממשרדי הממשלה בישראל. משרד זה אחראי על נושא הבריאות בישראל, ובכלל זה:

אחריות על מערכת הבריאות בישראל, ובכלל זה בתי חולים, מרפאות, ומוסדות רפואיים אחרים.

אחריות על כלל הפעילות בתחום הבריאות בישראל, ובין היתר - רפואה מונעת, בריאות הציבור, בריאות הסביבה, בריאות תלמידים ועובדים, וקידום בריאות.

אחריות על רישוי מקצועות הבריאות, ופיקוח על העיסוק במקצועות אלה בישראל. עם בעלי המקצוע בתחום זה נמנים, בין היתר, רופאים, רופאי שיניים, אחיות, מיילדות, רוקחים, דיאטניות, מרפאים בעיסוק, פיזיותרפיסטים, פסיכולוגים, ועוד.

אחריות על פיקוח על פעילות קופות החולים לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי.

אחריות על נושאים נוספים כגון מחקרים רפואיים בבני אדם ובבעלי חיים, פיקוח על פעילות מגן דוד אדום, שותפות בפיקוח על נושאי איכות הסביבה יחד עם המשרד להגנת הסביבה, פיקוח על ייצור וייבוא מזון, תרופות וכדומה.משרד הבריאות הוא המחזיק והמפעיל של בתי החולים הגדולים במדינה, ותקציבו הוא התקציב השלישי בגודלו בממשלה (לאחר משרד הביטחון ומשרד החינוך). למרות זאת, משרד הבריאות אינו נחשב כמשרד בעל עוצמה בתוך הממשלה, עקב ריבוי הבעיות וחוסר יכולת ממשית לעריכת שינויים משמעותיים וברי-מדידה בזמן קצר, בתחום הבריאות. תפקיד שר הבריאות אינו, בדרך כלל, תפקיד מבוקש, בין השאר בשל הקושי למנות בו מינויים פוליטיים. משרד הבריאות הוא אחד ממשרדי הממשלה היחידים שמנהלו הכללי מתמנה מתחום המקצוע הרלוונטי, רפואה. בדרך כלל התמנה המנכ"ל מבין מנהלי בתי החולים הממשלתיים, או קציני רפואה ראשיים לשעבר, אך בתחילת המאה ה-21 הפך התפקיד לפחות אטרקטיבי, ונוצר קושי למצוא מועמדים מתאימים המעוניינים בתפקיד.

בשנת 2015, הכריז סגן שר הבריאות יעקב ליצמן (שבהמשך הכהונה מונה לשר הבריאות), זמן קצר לפני שנכנס לתפקידו, כי ימנה את משה בר סימן טוב לתפקיד מנכ"ל המשרד. בר סימן טוב היה סגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר וכן הנספח הכלכלי בשגרירות בוושינגטון, אבל לא רופא, ומעולם לא עסק ברפואה. זו הפעם הראשונה שמונה מנכ"ל למשרד שלא בא מעולם הרפואה, והצעד ספג ביקורת מיושב ראש ההסתדרות הרפואית בישראל, ליאוניד אידלמן. ליצמן, מנגד, זקף זאת לזכותו. הממשלה אישרה את המינוי ב-7 ביוני 2015.

משרד החוץ

משרד החוץ בישראל, כבמדינות אחרות בעולם, עוסק בגיבוש מדיניות החוץ של הממשלה, בביצועה ובהסברתה - המשרד מטפל בניהול יחסיה הבינלאומיים של המדינה. המשרד מייצג את המדינה בפני ממשלות זרות וארגונים בינלאומיים; שוקד על קידום קשרי הכלכלה, התרבות והמדע, ומקדם את שיתוף הפעולה עם ארצות מתפתחות. המשרד גם משמש ככלי מרכזי בטיפוח הקשרים עם הקהילות היהודיות בתפוצות. המשרד פועל בכמה מוקדים, דרך המשרד הראשי הממוקם בקריית הלאום בירושלים, ודרך נציגויות ישראל בחו"ל, שגרירויות וקונסוליות.

בראש המשרד עומד שר החוץ, והוא האחראי על הניהול התקין של המשרד, ועל ביצוע מדיניות החוץ של הממשלה. בעיצוב וגיבוש של מדיניות החוץ יש השפעה רבה לראש הממשלה (השפעה רבה מהשפעתו על משרדי ממשלה אחרים), ולעיתים מבצע ראש הממשלה מהלכים מדיניים חשובים באופן עצמאי, או תוך שיתוף מזערי של משרד החוץ.

משרד החוץ אמון גם על ההסברה ויצירת תדמית חיובית למדינת ישראל. בעקבות אירועי האינתיפאדה השנייה והמלחמה על ההסברה בתקשורת, נמתחה ביקורת על תפקודו של מערך ההסברה במשרד החוץ.

משרד החוץ הישראלי נוהג לסייע לישראלים השוהים בחו"ל ונקלעים למצוקה בשל אסון טבע, תאונה או מלחמה. במקרים כאלה מקים משרד החוץ חדר מצב ומעדכן את משפחותיהם בארץ.

רחבת הכניסה הראשית קרויה על שם אבא אבן.

משרד החינוך

משרד החינוך הוא אחד ממשרדי הממשלה בישראל.

המשרד אחראי על מערכת החינוך בישראל, כלומר גנים, בתי ספר, השכלה גבוהה וחינוך בלתי פורמלי. שר החינוך הנוכחי הוא הרב רפי פרץ.

בעבר היה משרד החינוך אמון גם על כלל הפעילות התרבותית בישראל כגון: קולנוע, תיאטרון, מוזיקה וכן על ענפי הספורט והעיסוק הספורטיבי בישראל. בתחום זה נכללו בין השאר תמיכה בספורטאים ישראלים וארגון השתתפות ישראלית באירועי ספורט בינלאומיים כדוגמת האולימפיאדה. האחריות על תחומי התרבות והספורט הועברה למשרד התרבות והספורט.

משרד החקלאות ופיתוח הכפר

משרד החקלאות ופיתוח הכפר הוא משרד בממשלת ישראל האחראי על החקלאות והמרחב הכפרי. בין פעילויותיו העיקריות של המשרד: תכנון ופיתוח ההתיישבות, החקלאות והכפר, מתן שירותים וטרינריים, שימור קרקע, ניקוז והגנת הצומח. המשרד משתף פעולה עם גופים ציבוריים כגון מינהל מקרקעי ישראל, הרשות הממשלתית למים ולביוב, קרן קיימת לישראל, החטיבה להתיישבות ועוד.

מבנה וסמכויות המשרד שונו במקצת במהלך השנים (למשל: נציבות המים הייתה שייכת בעבר למשרד זה) ועד לממשלת ישראל העשרים וחמש נקרא "משרד החקלאות".

משרד הכלכלה והתעשייה

משרד הכלכלה והתעשייה הוא משרד של ממשלת ישראל שהוקם בשנת 1949, ומופקד על יישום מדיניות הממשלה לעידוד הצמיחה הכלכלית של ישראל בדגש על חדשנות ופריון, הפחתת יוקר המחיה, הגברת התחרות במשק, פיתוח ההון האנושי וקידום הסחר הבינלאומי.

פועלי אגודת ישראל

פועלי אגודת-ישראל, או בראשי תיבות פא"י וכן פאג"י, היא תנועת פועלים חרדית אשר פעלה תחילה במסגרת אגודת-ישראל ומאוחר יותר מחוצה לה, והייתה קשורה בהסכם עם ההסתדרות הכללית. היא פעלה כמפלגה שהתמודדה בבחירות לכנסת והיא מוּכרת כ"תנועה מיישבת" שמשתייכים לה 14 יישובים, בהם 9 מושבים ושני קיבוצים.

גם קבוצה אופוזיציונית אנטי ציונית בתוך אגודת ישראל, שפעלה תקופת מה בשנות ה-40 של המאה ה-20, השתמשה בשם פאג"י, אך אין לה כל קשר לפועלי אגודת ישראל.

ראש האופוזיציה

ראש האופוזיציה בישראל, המכונה גם יושב ראש האופוזיציה, הוא מנהיג האופוזיציה בכנסת, ובדרך כלל ממלא את התפקיד מי שעומד בראשות הסיעה הגדולה מבין סיעות האופוזיציה. לראש האופוזיציה במדינת ישראל לא היה תפקיד מוגדר בחוק עד שנת 2000, אז שינתה הכנסת את החוק, והתפקיד הפך למשמעותי יותר.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.