ממשלת ישראל השלוש עשרה

ממשלת ישראל השלוש עשרה, בראשותו של לוי אשכול פעלה מה-12 בינואר 1966 עד ה-17 במרץ 1969, והושבעה לאחר כינונה של הכנסת השישית.

ממשלת ישראל השלוש עשרה
The 13 Israeli government
ממשלת ישראל ה-13 בראשות לוי אשכול במליאת הכנסת ב-6 במאי 1968
מידע כללי
תחילת כהונה 12 בינואר 1966
סוף כהונה 17 במרץ 1969
ראש ממשלה לוי אשכול
הקבינט הקודם ממשלת ישראל השתים עשרה
הקבינט הבא ממשלת ישראל הארבע עשרה

תוצאות הבחירות לכנסת השישית

רשימה ראש הרשימה מנדטים מספר קולות אחוז מהקולות מושב הערות
המערך לוי אשכול 45 443,379 36.7% קואליציה רשימה משותפת למפלגות מפא"י ואחדות העבודה-פועלי ציון
גח"ל מנחם בגין 26 256,957 21.3% הצטרפה לקואליציה בתקופת ההמתנה רשימה משותפת למפלגות חרות והמפלגה הליברלית
מפד"ל חיים משה שפירא 11 107,966 8.9% קואליציה
רפ"י דוד בן-גוריון 10 95,328 7.9% הצטרפה לקואליציה בתקופת ההמתנה
מפ"ם מאיר יערי, יעקב חזן 8 79,985 6.6% קואליציה
ליברלים עצמאיים משה קול 5 45,299 3.8% קואליציה
אגודת ישראל יצחק מאיר לוין 4 39,795 3.3% אופוזיציה
רק"ח מאיר וילנר 3 27,413 2.3% אופוזיציה
פועלי אגודת ישראל קלמן כהנא 2 23,430 1.8% קואליציה
קידמה ופיתוח 2 22,066 1.9% קואליציה
שיתוף ואחווה 2 16,034 1.3% קואליציה
העולם הזה-כוח חדש אורי אבנרי 1 14,124 1.2% אופוזיציה
מק"י שמואל מיקוניס 1 13.617 1.1% אופוזיציה

הקמת הממשלה

כנסות וממשלות ישראל
מועצת המדינה הזמנית
הממשלה הזמנית

הכנסת הראשונה

הממשלה הראשונה
הממשלה השנייה

הכנסת השנייה

הממשלה השלישית
הממשלה הרביעית
הממשלה החמישית
הממשלה השישית

הכנסת השלישית

הממשלה השביעית
הממשלה השמינית

הכנסת הרביעית

הממשלה התשיעית

הכנסת החמישית

הממשלה העשירית
הממשלה האחת עשרה
הממשלה השתים עשרה

הכנסת השישית

הממשלה השלוש עשרה
הממשלה הארבע עשרה

הכנסת השביעית

הממשלה החמש עשרה

הכנסת השמינית

הממשלה השש עשרה
הממשלה השבע עשרה

הכנסת התשיעית

הממשלה השמונה עשרה

הכנסת העשירית

הממשלה התשע עשרה
הממשלה העשרים

הכנסת האחת עשרה

הממשלה העשרים ואחת
הממשלה העשרים ושתיים

הכנסת השתים עשרה

הממשלה העשרים ושלוש
הממשלה העשרים וארבע

הכנסת השלוש עשרה

הממשלה העשרים וחמש
הממשלה העשרים ושש

הכנסת הארבע עשרה

הממשלה העשרים ושבע

הכנסת החמש עשרה

הממשלה העשרים ושמונה
הממשלה העשרים ותשע

הכנסת השש עשרה

הממשלה השלושים

הכנסת השבע עשרה

הממשלה השלושים ואחת

הכנסת השמונה עשרה

הממשלה השלושים ושתיים

הכנסת התשע עשרה

הממשלה השלושים ושלוש

הכנסת העשרים

הממשלה השלושים וארבע

הכנסת העשרים ואחת

הכנסת העשרים ושתיים

הממשלה השלושים וחמש
פורטל - הממשל בישראל

בבחירות לכנסת השישית שנערכו ב-2 בנובמבר 1965, זכתה רפ"י ב-10 מנדטים בלבד אל מול 45 מנדטים שלהם זכה המערך (הראשון) בראשות לוי אשכול. כישלונה של רפ"י היה חרוץ. נראה היה כי דרכו של אשכול, ואנשי דור הביניים במפא"י, היא שנצחה, וכי דוד בן-גוריון "והצעירים" הוסטו הצידה לשנים רבות, ולא תהיה להם עוד תקומה.

אשכול התקשה להרכיב ממשלה. בעיות עם השותפים מבחוץ, ובעיות במינוי השרים בתוך מפא"י העיבו על התהליך. לכאורה היה אשכול בשיא עוצמתו לאחר הבחירות. למעשה סימנו הבחירות תחילת תהליך של שחיקה בכוחו ובשליטתו בדעת הקהל.

בממשלה החדשה תמכו 75 חברי כנסת, ובנוסף למערך תמכו בה מפ"ם, המפד"ל, פועלי אגודת ישראל והליברלים העצמאים. רפ"י, על שלל כוכביה, נותרה באופוזיציה. שלושה שרים חדשים מאחדות העבודה מילאו את תפקיד "הצעיר הביטחוניסט" שבו חשקה רפ"י - יגאל אלון, ישראל גלילי ומשה כרמל. הממשלה הוצגה בפני הכנסת רק ב-12 בינואר 1966.

ציוני דרך ומדיניות

מלחמת ששת הימים

ב-15 במאי 1967 צעד בירושלים מצעד יום העצמאות. על בימת הכבוד עמדו אשכול, ועמו הרמטכ"ל יצחק רבין. עוד במהלך המצעד הגיעו אל הנוכחים ידיעות כי גמאל עבד אל נאצר, נשיא מצרים החל להזרים לסיני כוחות צבא גדולים.

למשבר קדמו חודשים של חיכוכים עם סוריה, שהביאו לפגיעות ביישובי הצפון, ולקרב אווירי באפריל 1967 שבו הופלו שישה מטוסי מיג 21 סוריים. נראה כי החלטתו של נאצר להזרים את הכוחות הייתה צעד שנועד להניא את ישראל מהתערבות וניסיון להפיל את המשטר הסורי, צעד שעליו רמז הרמטכ"ל רבין. רבים מעריכים כי המשבר החל מבלי שתהייה כוונה אצל איש מן הצדדים להביא למלחמה כוללת, אך שורה של צעדים שלא ניתן היה לחזותם מראש, הביאו את האזור אל המלחמה.

עם כניסת הכוחות המצריים לסיני, הורה מזכ"ל האו"ם, או תאנט, על פינוי כוחות האו"ם שהיו בסיני, וזאת לאחר דרישתו של נאצר כי יפנה הכוחות באופן חלקי. פעולה זו הביאה לכך שנאצר ישלוט במצרי טיראן דבר שהביא למצור ימי על מדינת ישראל. בתוך יומיים, מ-19 במאי ואילך, גויס כוח המילואים של מדינת ישראל והועמד בכוננות. החלה תקופת המתנה, במהלכה שותק המשק הישראלי עקב שהיית כל הגברים הכשירים בשירות מילואים, וחרדה קיומית ירדה על המדינה.

הציבור הישראלי לא חש ביטחון באשכול. ככל שהתמשכה תקופת ההמתנה, ואשכול לא הורה על יציאה למלחמה, גבר החשש כי מדינות ערב יקדימו את מדינת ישראל, ויפתחו ראשונות במתקפה.

ב-1 ביוני מסר אשכול את תיק הביטחון לידיו של משה דיין. כן צורפו לממשלה החדשה שהוקמה נציגי גח"ל מנחם בגין ויוסף ספיר, כשרים בלי תיק. הייתה זו ממשלת האחדות הראשונה שהוקמה במדינת ישראל, ובאותו הזמן כונתה "ממשלת ליכוד לאומי". עם מינויו של דיין לשר הביטחון, איבד אשכול את ההנהגה, ולמעשה מסר בידיו של דיין את ההכרעה על היציאה למלחמה ועל מהלכה.

Cheering reserve soldiers greeting Levi Eshkol and min. Menahem Begin in Sinai. June 1967. D705-048
ראש הממשלה לוי אשכול והשר מנחם בגין מבקרים חיילי מילואים בסיני, יוני 1967

המלחמה, לכשפרצה, הייתה הניצחון הצבאי הגדול ביותר שלו זכתה מדינת ישראל מאז ומעולם. תוך שישה ימים הביס צה"ל את צבאות ערב, כבש את חצי האי סיני, את יהודה ושומרון, את רצועת עזה ואת רמת הגולן. ירושלים אוחדה, ונכבש הכותל המערבי.

סיום כהונת הממשלה

לאחר המלחמה שקע אשכול מבחינה אישית ומבחינה בריאותית. מחלת הסרטן הכתה בו, והוא הלך ואיבד את כושרו להמשיך בחיים הפוליטיים. בסוף שנת 1968 היה ברור כי אשכול לא יאריך ימים. עוד בימי חייו סוכם בין ראשי מפלגת העבודה כי יורשתו תהיה גולדה מאיר[דרוש מקור]. ב-3 בפברואר 1969 לקה אשכול בהתקף לב, אך לאחר שנמסר כי החלים ממנו ושב לעבודה, לקה בהתקף נוסף, וב-26 בפברואר 1969 נפטר והממשלה סיימה את כהונתה. יגאל אלון מילא את מקומו במשך 19 יום כראש ממשלה בפועל, עד אשר מאיר הקימה ממשלה ב-17 במרץ.

סיעות הקואליציה

סיעה מנדטים משרדי השרים משרדי סגני השרים תחילת חברות בממשלה סיום חברות הערות
המערך 45 משרד ראש הממשלה, משרד הביטחון,
משרד העבודה, המשרד לקליטת עלייה,
משרד האוצר, משרד המסחר והתעשייה,
משרד הדואר, משרד המשטרה,
משרד ההסברה, משרד החוץ,
משרד החינוך והתרבות, משרד החקלאות,
משרד המשפטים, משרד התחבורה,
2 שרים בלי תיק
משרד הביטחון,
משרד האוצר,
משרד החינוך והתרבות,
משרד החקלאות,
משרד המסחר והתעשייה,
המשרד לקליטת עלייה
12 בינואר 1966 17 במרץ 1969
גח"ל 26 2 שרים בלי תיק 5 ביוני 1967 17 במרץ 1969
מפד"ל 11 משרד הדתות, משרד הסעד,
משרד הפנים
משרד הדתות,
משרד הפנים
12 בינואר 1966 17 במרץ 1969
רפ"י 10 משרד הביטחון 1 ביוני 1967 17 במרץ 1969
מפ"ם 8 משרד הבריאות, משרד השיכון 12 בינואר 1966 17 במרץ 1969
ל"ע 5 משרד הפיתוח, משרד התיירות משרד הפיתוח 12 בינואר 1966 17 במרץ 1969
פא"י 2 משרד החינוך והתרבות 12 בינואר 1966 17 במרץ 1969
קידמה ופיתוח 2 12 בינואר 1966
1 בינואר 1967
5 ביולי 1966
17 במרץ 1967
שיתוף ואחווה 2 12 בינואר 1966
1 בינואר 1967
5 ביולי 1966
17 במרץ 1967
  • הייתה חברה בקואליציה ללא ייצוג
    בממשלה
  • בין 5 ביולי 1966 ל-1 בינואר 1967
    הייתה חלק מסיעת שיתוף ופיתוח
שיתוף ופיתוח 4 5 ביולי 1966 1 בינואר 1967
  • הייתה חברה בקואליציה ללא ייצוג
    בממשלה
  • הסיעה סיימה את חברותה בממשלה
    עקב התפרקותה
מספר הח"כים החברים בקואליציה

הרכב הממשלה

הממשלה מנתה עם כינונה 18 שרים, לעומת 16 שרים בממשלה השתים עשרה, בעקבות הצטרפות שני שרים של מפ"ם ושר של הליברלים העצמאיים, וירידת הנציגות של המערך (שהורכבה ממפא"י ואחדות העבודה - פועלי ציון) מ-13 ל-12, שהתבטאה בעזיבת עקיבא גוברין, גולדה מאיר ודב יוסף וכניסת ישראל גלילי ויעקב שמשון שפירא. לפני מלחמת ששת הימים עלה מספר השרים ל-21 עם יצירת "ממשלת הליכוד הלאומי" בהצטרפות משה דיין, מנחם בגין ויוסף ספיר. ביולי 1968 עלה מספר השרים ל-22, עם הצטרפות יוסף אלמוגי, שהיה ברפ"י והצטרף למערך, אל הממשלה.

בסך הכל כיהנו כשרים בממשלה 24 אנשים. 17 מהם היו שרים בממשלות קודמות (אשכול, אלון, אבן, ארן, בורג, אלמוגי, גבתי, ספיר, ורהפטיג, חיים שפירא, ששון, צדוק, כרמל, שטרית, וכן משה דיין ו-2 שרי מפ"ם: ברזילי ובנטוב אשר לא היו חברים בממשלה ה-12 אבל היו כבר שרים בעברם, ושבעה שרים כיהנו לראשונה בממשלה זו (שרף, יוסף ספיר, יעקב שפירא, גלילי, ישעיהו-שרעבי, בגין, קול)

שם סיעה משרד תאריך תחילת כהונה תאריך סיום כהונה הערות דיוקן
לוי אשכול המערך משרד ראש הממשלה, משרד הביטחון 12 בינואר 1966 26 בפברואר 1969 Portrait of prime minister Levy Eshkol. August 1963. D699-070
יגאל אלון המערך משרד העבודה,
המשרד לקליטת עלייה
12 בינואר 1966 17 במרץ 1969 Hare Majesteit ontvangt Allon op Huis ten Bosch (928-2632).A
פנחס ספיר המערך משרד האוצר, שר בלי תיק 12 בינואר 1966 17 במרץ 1969 Pinchas Sapir 1955
זאב שרף המערך משרד המסחר והתעשייה,
משרד האוצר
22 בנובמבר 1966 17 במרץ 1969
  • התמנה לשר המסחר והתעשייה לאחר התפטרותו
    של חיים יוסף צדוק
  • כיהן גם כשר האוצר החל מ-5 באוגוסט 1968 לאחר
    התפטרותו של פנחס ספיר
Zeev Sherf
משה דיין רפ"י משרד הביטחון 1 ביוני 1967 17 במרץ 1969 Moshe Dayan cropped
ישראל ברזילי לא היה חבר כנסת משרד הבריאות 12 בינואר 1966 17 במרץ 1969 Israel Barzilai 1966-01-16
אליהו ששון המערך משרד הדואר,
משרד המשטרה
12 בינואר 1966 17 במרץ 1969
  • כיהן כשר הדואר עד ל-2 בינואר 1967, עת החל לכהן כשר
    המשטרה בעקבות פרישתו של בכור-שלום שטרית
Eliahu sasson.jpeg
ישראל ישעיהו-שרעבי המערך משרד הדואר 2 בינואר 1967 17 במרץ 1969 Yisrael Yeshayahu Sharabi 1951
זרח ורהפטיג מפד"ל משרד הדתות 12 בינואר 1966 17 במרץ 1969 Zerach Warhaftig - D709-075
ישראל גלילי המערך שר בלי תיק,
משרד ההסברה
12 בינואר 1966 17 במרץ 1969
  • כיהן כשר בלי תיק עד ל-5 ביוני 1967, עת מונה
    לשר ההסברה
Israel Galili
אבא אבן המערך משרד החוץ 12 בינואר 1966 17 במרץ 1969 Abba Eban 1970
זלמן ארן המערך משרד החינוך והתרבות 12 בינואר 1966 17 במרץ 1969 Zalman Aranne
חיים גבתי המערך משרד החקלאות 12 בינואר 1966 17 במרץ 1969 Haim Gvati 1964
חיים יוסף צדוק המערך משרד המסחר והתעשייה 12 בינואר 1966 22 בנובמבר 1966 Haim Yosef Zadok
בכור-שלום שטרית המערך משרד המשטרה 12 בינואר 1966 2 בינואר 1967
  • נפטר מספר שבועות לאחר פרישתו מהממשלה
Bechor-Shalom Shitreet
יעקב שמשון שפירא לא היה חבר כנסת משרד המשפטים 12 בינואר 1966 17 במרץ 1969 Yaakov Shimshon Shapira 1966-01-11
יוסף בורג מפד"ל משרד הסעד 12 בינואר 1966 17 במרץ 1969 Yosef Burg
יוסף אלמוגי המערך משרד העבודה 8 ביולי 1968 17 במרץ 1969 Almogi yosef
משה קול לא היה חבר כנסת משרד הפיתוח,
משרד התיירות
12 בינואר 1966 17 במרץ 1969 Moshe Kol
חיים משה שפירא מפד"ל משרד הפנים 12 בינואר 1966 17 במרץ 1969 Moshe Shapira
מרדכי בנטוב מפ"ם משרד השיכון 12 בינואר 1966 17 במרץ 1969 MordechaiBentov
משה כרמל המערך משרד התחבורה 12 בינואר 1966 17 במרץ 1969 Moshe Carmel 1955
מנחם בגין גח"ל שר בלי תיק 5 ביוני 1967 17 במרץ 1969 Menachem Begin, Andrews AFB, 1978
יוסף ספיר גח"ל שר בלי תיק 5 ביוני 1967 17 במרץ 1969 Yosef Sapir 1946 D841-096

סגני שרים

שם סיעה משרד תאריך תחילת כהונה תאריך סיום כהונה הערות דיוקן
צבי דינשטיין המערך משרד הביטחון, משרד האוצר 17 בינואר 1966 17 במרץ 1969 Zvi Dinstein 1965-06-30
בנימין שחור מפד"ל משרד הדתות 1 בפברואר 1966 17 במרץ 1969 Binyamin Shahor.jpeg
קלמן כהנא פועלי אגודת ישראל משרד החינוך והתרבות 17 בינואר 1966 17 במרץ 1969 Kalman Kahana
אהרון ידלין המערך משרד החינוך והתרבות 17 בינואר 1966 17 במרץ 1969 Aharon Yadlin1974
אהרון אוזן המערך משרד החקלאות 17 בינואר 1966 17 במרץ 1969 Aharon Uzan 1966-01-12
אריה לובה אליאב המערך משרד המסחר והתעשייה,
המשרד לקליטת עלייה
17 באוקטובר 1966 17 במרץ 1969 PikiWiki Israel 28620 Art of Israel (cropped)
יהודה שערי הליברלים העצמאיים משרד הפיתוח 17 בינואר 1966 17 במרץ 1969 Yehuda Shaari 1966-1972
ישראל שלמה בן-מאיר מפד"ל משרד הפנים 17 בינואר 1966 17 במרץ 1969 Israel Shlomo Benmeir 14-01-1966

חילופי שרים

השר היוצא סיעה משרד עילת סיום התפקיד תאריך סיום התפקיד השר המחליף סיעה תאריך כניסה לתפקיד
חיים יוסף צדוק המערך משרד המסחר והתעשייה התפטרות 22 בנובמבר 1966 זאב שרף המערך 22 בנובמבר 1966
בכור-שלום שטרית המערך משרד המשטרה התפטרות 2 בינואר 1967 אליהו ששון המערך 2 בינואר 1967
אליהו ששון המערך משרד הדואר החל לכהן כשר המשטרה 2 בינואר 1967 ישראל ישעיהו-שרעבי המערך 2 בינואר 1967
לוי אשכול המערך משרד הביטחון מסירת תיק הביטחון לשר מקצועי 1 ביוני 1967 משה דיין המערך 1 ביוני 1967
יגאל אלון המערך משרד העבודה החל לכהן כשר לקליטת עלייה 1 ביולי 1968 יוסף אלמוגי העבודה 8 ביולי 1968
פנחס ספיר המערך משרד האוצר החל לכהן כשר בלי תיק 5 באוגוסט 1968 זאב שרף העבודה 5 באוגוסט 1968
לוי אשכול המערך משרד ראש הממשלה פטירה 26 בפברואר 1969 יגאל אלון (כראש ממשלה בפועל) המערך 26 בפברואר 1969
צבי דינשטיין המערך סגן שר במשרד הביטחון לפי החוק, סיים תפקידו עם תום כהונת לוי אשכול כשר הביטחון 5 ביוני 1967 לא מונה מחליף
אריה לובה אליאב המערך סגן שר במשרד המסחר והתעשייה התפטרות 26 ביוני 1967 לא מונה מחליף

קישורים חיצוניים

הקודם:
ממשלת ישראל השתים עשרה
1964-1966
ממשלת ישראל השלוש עשרה
12 בינואר 1966 - 17 במרץ 1969
הבא:
ממשלת ישראל הארבע עשרה
מרץ 1969-דצמבר 1969
1966 בישראל

ב-1966 חגגה ישראל 18 שנה מיום היווסדה. במוקד השיח הציבורי עמד המצב הכלכלי ובייחוד העלייה באבטלה ו"המיתון".

1967 בישראל

1967 בישראל הייתה השנה בה חגגה 19 שנה מיום היווסדה. האירוע הבולט בשנה זו היה מלחמת ששת הימים, המתיחות שקדמה לה, ושחרור יהודה ושומרון וחבל עזה, סיני ורמת הגולן

1968 בישראל

1968 בישראל הייתה השנה בה חגגה 20 שנה מיום היווסדה.

1969 בישראל

1969 בישראל הייתה השנה בה חגגה 21 שנה מיום היווסדה.

הבחירות לכנסת השישית

הבחירות לכנסת השישית, שהתקיימו ב-2 בנובמבר 1965, ז' בחשוון ה'תשכ"ו, עמדו בסימן העימות בין המערך לאחדות פועלי ארץ ישראל, רשימה משותפת שהוגשה בבחירות על ידי שתי המפלגות מפא"י ואחדות העבודה - פועלי ציון ושבראשה עמד לוי אשכול, ורפ"י בראשות דוד בן-גוריון. הרקע לעימות היה לכאורה חילוקי דעות בנוגע ל"פרשה". בפועל, היה העימות סביב הדחתו של בן-גוריון מהנהגת מפא"י על–ידי "דור הביניים" של המפלגה.

בתום מערכת הבחירות התברר כי למרות המאמצים הניכרים שהשקיע בן-גוריון והשקיעו "הצעירים" במפלגה, הצליח דור הביניים להדיח את המנהיג הקשיש בלי שייפגע כוחה של המפלגה. רפ"י זכתה בבחירות בעשרה מנדטים בלבד, וניצחונו של לוי אשכול היה שלם. כישלון זה הביא לקצו הפוליטי של בן-גוריון, שחדל מעתה ואילך להוות דמות פוליטית בעלת חשיבות.

מערכת בחירות זו תיזכר גם בזכות פסילת "רשימת הסוציאליסטים" על ידי ועדת הבחירות המרכזית. פסק הדין שניתן בערעורה של הרשימה בפני בית המשפט העליון, הידוע בשם "פסק דין ירדור", מהווה אחד מעמודי התווך במשפט החוקתי במדינת ישראל.

המשרד לביטחון הפנים

המשרד לביטְחון הפנים הוא משרד ממשלתי של מדינת ישראל המופקד על ביטחון הפנים במדינה.

המשרד לביטחון פנים, שנקרא עד לאמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 משרד המשטרה, הוא גוף ממשלתי ייחודי למדינת ישראל. בעוד שברחבי העולם כפופות רשויות ביטחון הפנים כמו המשטרה למשרד הפנים או למשרד המשפטים, ובמקומות רבים מהוות רשויות אלו חלק ממארג השלטון המקומי וראשי המערכות ממונים בידי ראשי הערים, במדינת ישראל הוקם משרד משטרה נפרד, מסיבות שונות. גוף דומה הוקם ב-2003 בקנדה בעקבות פיגועי 11 בספטמבר 2001, הגוף נקרא המשרד לביטחון הציבור וכפופים לו גם גופי חירום שבישראל כפופים לפיקוד העורף.

בשל ייחודיותו של המשרד כפופים לו גופים מתחומים שונים הקשורים לביטחון הפנים: מערכת אכיפת החוק (למעט החלק המשפטי הכפוף למשרד המשפטים: משטרת ישראל, השיטור העירוני, הרשות להגנה על עדים ושירות בתי הסוהר. מנגנון בטיחות הכולל רק את הרשות הארצית לכבאות והצלה מאחר שגורמי הבטיחות הקשורים בבריאות כפופים למשרד הבריאות, ותחומי רווחה הקשורים לביטחון הפנים ולכן הוכפפו למשרד ולא למשרד הרווחה: הרשות למאבק באלימות, בסמים ובאלכוהול, מצילה ועיר ללא אלימות.

שר המשטרה הראשון היה בכור-שלום שטרית, שוטר ושופט לשעבר, שכיהן בתפקיד החל מיום הקמת המדינה במאי 1948 ועד ינואר 1967, מספר שבועות לפני מותו. שטרית כיהן כשר המשטרה לאורך ארבע-עשרה ממשלות (18 שנים וחצי), מה שהפך אותו לשר שכיהן בתפקיד לאורך תקופה רצופה הארוכה ביותר מבין כל שרי ממשלות ישראל לדורותיהן.

יוסף ספיר

יוסף ספיר (27 בינואר 1902 – 26 בפברואר 1972) היה שר בממשלות ישראל, מראשי מפלגת הציונים הכלליים, ממקימי המפלגה הליברלית וגוש חרות ליברלים (גח"ל).

ממשלת אחדות לאומית (ישראל)

בישראל, ממשלת אחדות לאומית (בעבר היה נהוג הכינוי "ממשלת ליכוד לאומי") הוא כינוי לממשלה שבה חברים נציגים ממפלגות יריבות. ממשלות כאלו כללו נציגים משתי המפלגות הגדולות, למשל מפלגת העבודה לגלגוליה השונים והליכוד לגלגוליו.

הסיבות להקמת ממשלת אחדות לאומית היו:

מצב חירום, כגון מלחמה או משבר כלכלי, שלא איפשר ניהול רגיל של יחסי ממשלה-אופוזיציה בכנסת.

מצב של תיקו בין גושי המפלגות העיקריים בכנסת, כך ששום גוש לא הצליח לגבש קואליציה בעלת רוב. במצב כזה אפשר להקדים את הבחירות לכנסת או להרכיב ממשלת אחדות. כיוון שמערכות בחירות תכופות עלולות לערער את יציבות המשטר, לעיתים ישתפו שני הגושים פעולה עד למועד הרגיל של הבחירות.ממשלות האחדות הלאומית בישראל:

יש הרואים בממשלה הזמנית כממשלת אחדות לאומית[דרוש מקור] (אף על פי שהכינוי טרם נטבע). בממשלה זו היו מיוצגות כמעט כל סיעות מועצת המדינה הזמנית, למעט סיעות המפלגה הרויזיוניסטית והמפלגה הקומוניסטית.

ממשלת ישראל השלוש עשרה בכנסת השישית, בראשות לוי אשכול. בשנת 1967, ערב מלחמת ששת הימים חש לוי אשכול, ראש הממשלה, העומד בראש מפא"י כי אינו זוכה לתמיכה ציבורית במצב הקשה בו נתונה המדינה. לחץ ציבורי למינוי משה דיין לשר הביטחון, הבהיר לאשכול כי אם לא יקים ממשלה הכוללת את דיין בתפקיד זה, יכולים מתנגדיו להקים ממשלה אלטרנטיבית. ב-1 ביוני 1967 הקים אשכול "ממשלת ליכוד לאומי" תוך צירוף סיעות רפ"י וגח"ל (גוש חירות ליברלים, מהגלגולים הקודמים של תנועת הליכוד). לממשלה הצטרפו משה דיין בתפקיד שר הביטחון, מנחם בגין ויוסף ספיר, שרים בלי תיק. על אף שמטרת המהלך הייתה מינויו של דיין, החשיבות ההיסטורית היא במתן לגיטימציה למנחם בגין ולתנועתו,[דרוש מקור] שהיו עד אז מחוץ לקונצנזוס הלאומי. מינויו של דיין התקבל בהקלה על ידי הציבור החרד, וכעבור ימים ספורים פרצה מלחמת ששת הימים. בינואר 1968 הצטרפה רפ"י למפא"י ולמפלגת אחדות העבודה לייסוד מפלגת העבודה.

לאחר פטירת אשכול הקימה גולדה מאיר ממשלת המשך בהרכב דומה. לקראת הבחירות לכנסת השביעית חברו מפלגת העבודה ומפ"ם להקמת המערך השני.

ממשלת ישראל החמש עשרה בכנסת השביעית, בראשות גולדה מאיר, 1969. לאחר הבחירות לכנסת השביעית ב-1969 זכה המערך של מפלגת העבודה ומפ"ם ב56 מנדטים. גולדה מאיר,[דרוש מקור] ביקשה להתבסס לאחר הבחירות על ההרכב הקואליציוני שקדם להן, והקימה ממשלה אליה הצטרף מנחם בגין בראש מפלגתו גח"ל. הימים היו ימי מלחמת ההתשה, שבה דגל בגין בקו אקטיבי, אל מול התפיסות הזהירות יותר של שר הביטחון משה דיין והרמטכ"ל חיים בר לב. הממשלה ניהלה באותם ימים שיחות בלתי ישירות עם מצרים בתיווך הדיפלומט השוודי גונאר יארינג. משהגיעו הצדדים להסכמה, והושג מסמך שהביא לסיום מלחמת ההתשה, פרשו שרי גח"ל מן הממשלה, ב-4 באוגוסט 1970.

הממשלות העשרים ואחת והעשרים ושתיים בכנסת האחת עשרה, רוטציה בין שמעון פרס ויצחק שמיר, 1984. לפני הבחירות לכנסת האחת עשרה בשנת 1984 נראה היה כי "המערך" (גוש פרלמנטרי של מפלגת העבודה ומפ"ם) יזכה ברוב מוחץ. לאחר מלחמת לבנון הראשונה, אינפלציה הרסנית, וקרבות ירושה בין מועמדים בליכוד על תפקידו של מנחם בגין, נראה היה כי הליכוד, תחת הנהגתו של יצחק שמיר, צפוי לתבוסה. התוצאות היוו הפתעה, ולא נחזו באף תחזית קודמת. המערך ירד מ-47 מנדטים בכנסת העשירית ל 44 מנדטים. הליכוד ירד מ-48 מנדטים ל-41. נראה כי קיים שוויון בין גוש הימין וגוש השמאל, כאשר לשון המאזניים הן המפד"ל ומפלגתו של עזר ויצמן. הנשיא חיים הרצוג הטיל את הרכבת הממשלה על שמעון פרס, אך לאחר סבב שיחות הודיע פרס כי אין ביכולתו להקים ממשלה. אז השפיע הנשיא הרצוג על נציגי הסיעות לתמוך בממשלת אחדות לאומית. סוכם כי במשך השנתיים הראשונות ישמש בתפקיד ראש הממשלה שמעון פרס, לאחר מכן יוחלף על ידי יצחק שמיר. במהלך כל התקופה יהיה יצחק רבין מהמערך שר הביטחון, ואילו יצחק מודעי מהליכוד יהיה שר האוצר. ההסכם כובד, וחילופי התפקידים בוצעו לאחר שנתיים באופן הבא: שמעון פרס הגיש לנשיא את התפטרותו והמליץ לנשיא להטיל את הרכבת הממשלה החדשה על יצחק שמיר. למעט החילופים בין יצחק שמיר לשמעון פרס לא השתנתה חלוקת התפקידים בממשלה, ולא שונו קווי היסוד שלה. מבחינה חוקית-פורמלית היו אלה שתי ממשלות, ולא ממשלה אחת, כיוון שהתפטרות ראש הממשלה היא כהתפטרות הממשלה כולה, ומחייבת הקמת ממשלה חדשה. חלופת התפקידים הרשמית התרחשה ב-20 באוקטובר 1986, והחל מאותו יום שמיר הפך לראש הממשלה הרשמי.השגיה של הממשלה היו רבים, ביניהם בלימת האינפלציה שהגיעה למאות אחוזים, ונסיגת צה"ל לרצועת הביטחון בדרום לבנון. עם זאת, משניסה פרס לצעוד צעד דרמטי ויצר מגעים עם המלך חוסיין לחתימת הסכם לונדון, לפיו תקבל עליה ממלכת ירדן את השליטה בשטחים, במהלך שיביא לחתימת הסכמי שלום, טירפד שמיר את קבלת ההסכם. כן ראויות לציון[דרוש מקור] עסקת ג'יבריל השנויה במחלוקת, לפיה שוחררו 1,150 מחבלים תמורת שלושה מחיילי צה"ל, והתפוצצות פרשת קו 300 שבה התברר כי בכירים בשב"כ זייפו עדויות והסתירו את הריגתם ללא משפט של מחבלים שחטפו אוטובוס. הפרשה הושתקה באמצעות מתן חנינה בטרם משפט לבכירי השב"כ שסרחו. לקראת סיום כהונת ממשלת הרוטציה פרצה האינתיפאדה הראשונה. הממשלה הראתה קו אחיד, ונתנה ליצחק רבין להוביל את האופן ואת האמצעים בהם התמודד הצבא עם ההתקוממות העממית בשטחים.

על אף היציבות שהושגה, סבלה הממשלה ממשברים תכופים, שנפתרו במשא ומתן אינטנסיבי בין הצדדים. סכסוך שהתגלע בין שמעון פרס ליצחק מודעי הביא להחלפת מודעי במשה נסים כשר האוצר. לקראת סוף כהונתה ניסה שמעון פרס, כשר חוץ, לקדם יוזמה לכינוס "ועידת שלום בינלאומית" לפתרון הסכסוך במזרח התיכון, כל זאת תוך התנגדות חריפה של ראש הממשלה יצחק שמיר.

ממשלת ישראל העשרים ושלוש בכנסת השתים עשרה, בראשות יצחק שמיר, 1988: מערכת הבחירות לכנסת השתים עשרה בשנת 1988 הייתה צמודה אף היא. בעימות הטלוויזיוני שנערך בין שמיר ופרס ערב הבחירות הצהיר שמיר במפורש כי לאחר הבחירות יתמוך בהקמת ממשלת אחדות נוספת. הדבר הביא לו ליתרון קל, ותוצאות הבחירות הביאו 40 מנדטים לליכוד ו-39 מנדטים למערך. על אף שניסה בתחילה להקים ממשלה צרה עם המפלגות הדתיות והמפלגות הימניות, הצטרפו בסוף אנשי המערך אל הממשלה, כאשר פרס משמש כשר האוצר ורבין שר הביטחון. לראשונה הצטרף לממשלה שר צעיר, אריה דרעי מש"ס. הממשלה סבלה מלחצים וחיכוכים פנימיים מתחילת דרכה, ונראה כי ההרמוניה ששרתה בממשלה הקודמת אבדה. בחודש מרץ 1990 הגו אנשי מפלגת העבודה עם אריה דרעי את רעיון "התרגיל המסריח" שעיקרו הפלת הממשלה, ויצירת קואליציה חדשה של המערך והמפלגות הדתיות. הממשלה הופלה ביום 15 במרץ 1990, ונשיא המדינה חיים הרצוג הטיל על שמעון פרס את הרכבת הממשלה. באופן מפתיע, חזרו בהם השותפים הקואליציונים אגודת ישראל, וש"ס מהסכמתן להקים ממשלה עם המערך, ופרס התבזה בכך שלאחר שהודיע כי הצליח להרכיב את הממשלה, וביקש לכנס לשם כך את הכנסת, היה אנוס להודיע כי נכשל. לאחר כשלושה חודשים של אי ודאות, הצליח יצחק שמיר להקים ממשלה צרה עם המפלגות הדתיות ומפלגות הימין. אף ימיה של ממשלה זו היו קצרים ומרים. האירועים שהתרחשו, מלחמת המפרץ הראשונה וועידת מדריד שבאה בעקבותיה, ערערו את אמונם של אנשי הימין בממשלה שהסכימה לשבת בוועידת מדריד, והם הביאו להפלת הממשלה בחודש ינואר 1992.

ממשלת ישראל העשרים ותשע, בכנסת החמש עשרה, בראשות אריאל שרון, 2001. בבחירות לכנסת החמש עשרה, שהתקיימו בשנת 1999 הצביע הבוחר (בפעם האחרונה) בשני פתקים. האחד לכנסת, ואילו השני לראשות הממשלה. לראשות הממשלה נבחר אהוד ברק שהחל את אחת מתקופות הכהונה הקצרות והסוערות הזכורות לראש ממשלה בישראל. לאחר כישלון ועידת קמפ דייוויד, ותחילת האינתיפאדה השנייה איבד ברק את הבסיס הקואליציוני לממשלתו, ולנוכח הרוב שנוצר בעד הקדמת הבחירות לכנסת הודיע על התפטרותו, ועל עריכת בחירות חדשות לראשות הממשלה בלבד. בבחירות שהתקיימו ב-6 בפברואר 2001 הביס אריאל שרון את ברק. ברק התפטר מחברותו בכנסת, ולמנהיג המפלגה מונה במינוי זמני שמעון פרס. זה הוביל את המפלגה לממשלת אחדות עם הליכוד, בה קיבל פרס את תפקיד שר החוץ, ובנימין בן אליעזר מונה לשר ביטחון. שרון הציג את הממשלה בפני הכנסת ב-7 במרץ.הממשלה התמודדה עם אחת התקופות הקשות בחיי מדינת ישראל, תקופה של פיגועי טרור קשים, ומיתון כלכלי. לרוב שררה הסכמה בין השרים על המדיניות שיש לנקוט, ואף על צעדים קיצוניים כמדיניות הסיכול הממוקד ומבצע חומת מגן. עם זאת, לאחר בחירות פנימיות לתפקיד היושב ראש במפלגת העבודה ב-2001, שבהן זכה (לאחר סיבוב שני שנקבע בעקבות טענות על זיופים בסיבוב הראשון) בנימין בן אליעזר על פני אברהם בורג, החליטה המפלגה על קיום בחירות נוספות לתפקיד. מול בן אליעזר רץ עמרם מצנע שהציג קו שמאלי שהתנגד לממשלת האחדות. הדבר הרתיע כנראה את בן אליעזר, אשר הביא לפרישת מפלגת העבודה מן הממשלה בחודש נובמבר 2002, בטענה כי אינו מסכים לצעדים הכלכליים ולהצעת התקציב. אך צעד זה לא סייע לו, ומצנע הביס אותו בבחירות הפנימיות. פרישת מפלגת העבודה מן הממשלה הביאה להקדמת הבחירות.ממשלת ישראל השלושים, בכנסת השש עשרה, בראשות אריאל שרון, 2003. בבחירות לכנסת השש עשרה, שהתקיימו לראשונה מאז 1992 בפתק אחד לכנסת בלבד, זכה הליכוד לניצחון מוחץ. מצנע מצא עצמו עומד בראש מפלגה בת פחות מעשרים מנדטים, לראשונה מאז הקמתה. עם זאת, נאמן לקו המדיני שנקט, ולהבטחתו המשתמעת לבוחר, ולאחר שיחות הבהרה עם אריאל שרון שהבהיר לו כי "דין נצרים כדין תל אביב", השאיר מצנע את מפלגת העבודה מחוץ לקואליציה.בינואר 2005 לאחר פרישת מפלגת שינוי מהקואליציה בעקבות העברת כספים לחרדים ועל רקע תוכנית ההתנתקות שבישרה על שינוי מוחלט בעמדתו של אריאל שרון בנוגע להתנחלויות, שוב הצטרפה מפלגת העבודה לממשלה. העבודה פרשה מן הממשלה, לאחר מינוי עמיר פרץ כיושב ראש המפלגה, בנובמבר 2005.בממשלת ישראל השלושים ושתיים חברו הליכוד והעבודה, ב-17 בינואר 2011 פרשה מפלגת העבודה מהקואליציה והשרים בנימין בן אליעזר, יצחק הרצוג ואבישי ברוורמן התפטרו. סיעת העצמאות שהתפצלה ממפלגת העבודה נשארה בקואליציה ומטעמה התמנו סגני השרים מתן וילנאי ואורית נוקד לשרים. בכך נמנו סביב שולחן הממשלה 29 שרים ו-7 סגני שרים. ב-8 במאי 2012 התרחבה הקואליציה, עם הצטרפותה של מפלגת קדימה בראשות שאול מופז, וכחודשיים לאחר מכן, ב-17 ביולי 2012 פרשה המפלגה מן הממשלה וחזרה לספסלי האופוזיציה.

ממשלת ישראל הארבע עשרה

ממשלת ישראל הארבע עשרה, בראשותה של גולדה מאיר פעלה מה-17 במרץ 1969 עד ה-15 בדצמבר 1969, בתקופת כהונתה של הכנסת השישית, לאחר פטירתו של לוי אשכול ועד לבחירות לכנסת השביעית.

ממשלת ישראל השתים עשרה

ממשלת ישראל השתים עשרה בראשותו של לוי אשכול, פעלה מה-22 בדצמבר 1964 עד ה-12 בינואר 1966, בתקופת כהונתה של הכנסת החמישית.

משרד האוצר

משרד האוצר הוא המשרד הממשלתי האחראי על קביעת המדיניות הכלכלית של ממשלת ישראל, ויסות הפעילות הכלכלית והעסקית במשק, קביעת תקציב המדינה השנתי לפעילות הממשלה וחלוקתו למשרדי הממשלה השונים.

משרד הביטחון

משרד הביטחון (או בראשי תיבות: משהב"ט) הוא המשרד הממשלתי האמון על ביטחונה של מדינת ישראל. זהו המשרד הממשלתי בעל התקציב הגדול בישראל, אחריו משרד החינוך. מטה המשרד ממוקם במחנה רבין (הקריה) בתל אביב-יפו.

משרד הבינוי והשיכון

משרד הבינוי והשיכון הוא המשרד האחראי על תחום הבנייה והדיור בישראל, כמו גם על יצירת תנאים שיאפשרו למשקי הבית בה אפשרות סבירה לדיור. בין השאר, המשרד מעודד הגברת הבנייה למגורים, אכיפת תקני בנייה, שיקום שכונות ותיקות והתחדשות עירונית.

משרד הבריאות

משרד הבריאות הוא אחד ממשרדי הממשלה בישראל. משרד זה אחראי על נושא הבריאות בישראל, ובכלל זה:

אחריות על מערכת הבריאות בישראל, ובכלל זה בתי חולים, מרפאות, ומוסדות רפואיים אחרים.

אחריות על כלל הפעילות בתחום הבריאות בישראל, ובין היתר - רפואה מונעת, בריאות הציבור, בריאות הסביבה, בריאות תלמידים ועובדים, וקידום בריאות.

אחריות על רישוי מקצועות הבריאות, ופיקוח על העיסוק במקצועות אלה בישראל. עם בעלי המקצוע בתחום זה נמנים, בין היתר, רופאים, רופאי שיניים, אחיות, מיילדות, רוקחים, דיאטניות, מרפאים בעיסוק, פיזיותרפיסטים, פסיכולוגים, ועוד.

אחריות על פיקוח על פעילות קופות החולים לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי.

אחריות על נושאים נוספים כגון מחקרים רפואיים בבני אדם ובבעלי חיים, פיקוח על פעילות מגן דוד אדום, שותפות בפיקוח על נושאי איכות הסביבה יחד עם המשרד להגנת הסביבה, פיקוח על ייצור וייבוא מזון, תרופות וכדומה.משרד הבריאות הוא המחזיק והמפעיל של בתי החולים הגדולים במדינה, ותקציבו הוא התקציב השלישי בגודלו בממשלה (לאחר משרד הביטחון ומשרד החינוך). למרות זאת, משרד הבריאות אינו נחשב כמשרד בעל עוצמה בתוך הממשלה, עקב ריבוי הבעיות וחוסר יכולת ממשית לעריכת שינויים משמעותיים וברי-מדידה בזמן קצר, בתחום הבריאות. תפקיד שר הבריאות אינו, בדרך כלל, תפקיד מבוקש, בין השאר בשל הקושי למנות בו מינויים פוליטיים. משרד הבריאות הוא אחד ממשרדי הממשלה היחידים שמנהלו הכללי מתמנה מתחום המקצוע הרלוונטי, רפואה. בדרך כלל התמנה המנכ"ל מבין מנהלי בתי החולים הממשלתיים, או קציני רפואה ראשיים לשעבר, אך בתחילת המאה ה-21 הפך התפקיד לפחות אטרקטיבי, ונוצר קושי למצוא מועמדים מתאימים המעוניינים בתפקיד.

בשנת 2015, הכריז סגן שר הבריאות יעקב ליצמן (שבהמשך הכהונה מונה לשר הבריאות), זמן קצר לפני שנכנס לתפקידו, כי ימנה את משה בר סימן טוב לתפקיד מנכ"ל המשרד. בר סימן טוב היה סגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר וכן הנספח הכלכלי בשגרירות בוושינגטון, אבל לא רופא, ומעולם לא עסק ברפואה. זו הפעם הראשונה שמונה מנכ"ל למשרד שלא בא מעולם הרפואה, והצעד ספג ביקורת מיושב ראש ההסתדרות הרפואית בישראל, ליאוניד אידלמן. ליצמן, מנגד, זקף זאת לזכותו. הממשלה אישרה את המינוי ב-7 ביוני 2015.

משרד החינוך

משרד החינוך הוא אחד ממשרדי הממשלה בישראל.

המשרד אחראי על מערכת החינוך בישראל, כלומר גנים, בתי ספר, השכלה גבוהה וחינוך בלתי פורמלי. שר החינוך הנוכחי הוא הרב רפי פרץ.

בעבר היה משרד החינוך אמון גם על כלל הפעילות התרבותית בישראל כגון: קולנוע, תיאטרון, מוזיקה וכן על ענפי הספורט והעיסוק הספורטיבי בישראל. בתחום זה נכללו בין השאר תמיכה בספורטאים ישראלים וארגון השתתפות ישראלית באירועי ספורט בינלאומיים כדוגמת האולימפיאדה. האחריות על תחומי התרבות והספורט הועברה למשרד התרבות והספורט.

משרד החקלאות ופיתוח הכפר

משרד החקלאות ופיתוח הכפר הוא משרד בממשלת ישראל האחראי על החקלאות והמרחב הכפרי. בין פעילויותיו העיקריות של המשרד: תכנון ופיתוח ההתיישבות, החקלאות והכפר, מתן שירותים וטרינריים, שימור קרקע, ניקוז והגנת הצומח. המשרד משתף פעולה עם גופים ציבוריים כגון מינהל מקרקעי ישראל, הרשות הממשלתית למים ולביוב, קרן קיימת לישראל, החטיבה להתיישבות ועוד.

מבנה וסמכויות המשרד שונו במקצת במהלך השנים (למשל: נציבות המים הייתה שייכת בעבר למשרד זה) ועד לממשלת ישראל העשרים וחמש נקרא "משרד החקלאות".

משרד הכלכלה והתעשייה

משרד הכלכלה והתעשייה הוא משרד של ממשלת ישראל שהוקם בשנת 1949, ומופקד על יישום מדיניות הממשלה לעידוד הצמיחה הכלכלית של ישראל בדגש על חדשנות ופריון, הפחתת יוקר המחיה, הגברת התחרות במשק, פיתוח ההון האנושי וקידום הסחר הבינלאומי.

משרד התיירות

משרד התיירות הוא המשרד הממשלתי האחראי על פיתוח ושיווק התיירות למדינת ישראל.

ראש האופוזיציה

ראש האופוזיציה בישראל, המכונה גם יושב ראש האופוזיציה, הוא מנהיג האופוזיציה בכנסת, ובדרך כלל ממלא את התפקיד מי שעומד בראשות הסיעה הגדולה מבין סיעות האופוזיציה. לראש האופוזיציה במדינת ישראל לא היה תפקיד מוגדר בחוק עד שנת 2000, אז שינתה הכנסת את החוק, והתפקיד הפך למשמעותי יותר.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.