ממשל

מִמְשָׁל הוא תחום החיים בו נעשות ההחלטות הרשמיות והכוללות של חברה או מדינה. הממשל מכיל את המוסדות המרכזיים של החברה, האחראים על עיצובה הכולל, ואינם מייצגים תחום חלקי בה.

שיטות ממשל

אוליגרכיה
אנרכיזם
דיקטטורה
דמוקרטיה
סוציאל-דמוקרטיה
דמוקרטיה ליברלית
דמוקרטיה רפובליקנית
דמוקרטיה מסורתית
ליברליזם
ליברטריאניזם
מונרכיה
מונרכיה חוקתית
משטר צבאי
פשיזם
קומוניזם
סוציאליזם
רפובליקה
תאוקרטיה
מריטוקרטיה

פורטל מדע המדינה

תפקידיו העיקריים של הממשל

לממשל שני תפקידים עיקריים:

  • קביעת החוק המוגדר לכל החברה בה פועל הממשל, וממסד נורמה מסוימת בה.
  • קבלת החלטות זמניות המתמודדות עם מציאות פנימית או חיצונית שנוצרה.

הממשל לובש צורות רבות, והוא מושפע הן ממבנה החברה בה הוא מתקיים והן מהתרבות הקיימת בחברה. ניתן למיין ממשל על פי קריטריונים שונים.

קריטריונים עיקריים למיון ממשלים

  • היקף וסיווג החברה לה הוא שייך (החל בהנהלת בית ספר וכלה במוסדות השלטון): הממשל בנוי בצורה שונה לכל מעגל השתייכות. כאן יש להבדיל בין ממשל של תת-חברה (לדוגמה, עירייה או ראשי הצבא), המהווה חלק מממשל רחב יותר המוגדר עבור כלל החברה, לבין ממשל עצמאי, הממוין על פי גודל החברה לגביו הוא חל.
  • התחום עליו מופקד הממשל: לרוב אין הממשל קובע את כל התנהלות החיים בחברה, אלא רק תחומים חלקיים בה. כמעט אין תחום בו הממשל אינו מעורב כלל, אך בתחומים מסוימים מידת ההשפעה שלו קטנה ביחס לגורמים אחרים שאינם ממשל.
לדוגמה: במקום בו יש עיתונות עצמאית, תחום תקשורת ההמונים נתון בידי בעלי העיתונים, ולא בידי הממשל, אף על פי שהוא עשוי לקבוע חוקים שונים המגבילים את העיתונים.
דוגמה אחרת היא תהליך ההפרטה, בו מאבד הממשל תחומים שונים של עיצוב החברה (בריאות, חינוך, וכדומה) לידי בעלות פרטית.
  • צורת הממשל: האופן בו נקבעות ההחלטות השלטוניות, הגורמים המשפיעים על הממשל וההיקף של הממשל בתוך החברה הם מרכיבים מכריעים של צורת הממשל.

שיטות ממשל

מיון ממשל על פי קריטריון פורמלי של ראש המדינה יחלק את המדינה לשני סוגים: מונרכיה ורפובליקה. מעבר לחלוקה זו ניתן לסווג את המדינות לפי קריטריונים ממשיים:

שיטת הממשל בכל מדינה כוללת מספר מאפיינים, וניתן לסווג אותה לפי כל אחד מהקריטריונים הנ"ל.

להלן רשימה של שיטות ממשל שונות שהתקיימו במדינות שונות עם מיון בסיסי.

בשנת 2009, כ-89 ממדינות העולם הוגדרו כדמוקרטיות ליברליות (ביניהן מדינת ישראל), 54 מדינות היו דמוקרטיות לא ליברליות (אין הגנה חוקתית על זכויות הפרט, בין השאר, דוגמה: רוסיה), ואילו 49 מדינות - המונות כ-37% מאוכלוסיית העולם - הוגדרו כמדינות אוטוריטריות/דיקטטוריות.

ראו גם

קישורים חיצוניים

אוטונומיה

אוֹטוֹנוֹמְיָה (מיוונית: αυτονομία "עצמיות בחוק"; מקור המושג בצירוף המילים αὐτο - עצמי, ו-νόμος - חוק, שמשמעו: 'הקובע חוק לעצמו'), מושג רחב שהוראתו הכללית מציינת מידת ריבונות או יכולת תפקוד בלתי תלויה, בתחום פעילות כלשהו או ביחס לפרמטרים כלשהם. המושג עשוי לשמש להתייחסות לאופן הפעולה של פרט או גוף חברתי, כמו גם של מערכות ביולוגיות ושל מכונות ועצמים מופשטים (כגון, פונקציות מתמטיות), ומהווה מושג בסיסי במגוון תחומים החל מפילוסופיה של המוסר ותאוריה פוליטית וביואתית, דרך סוציולוגיה ופסיכולוגיה ועד לביולוגיה, רפואה, הנדסה ומתמטיקה.

השימוש הראשון המוכר במונח הוא מאמצע המאה השבע עשרה (1623-4) אך את שורשיו הרעיוניים ניתן למצוא כבר בפילוסופיה היוונית העתיקה.

בשימוש העממי מבטא המונח בדרך כלל שאיפה לחירות בתחום מסוים של החיים. שימוש זה מטשטש את ההבחנה שתבעו פילוסופים בין 'אוטונומיה אישית', ל'אוטונומיה מוסרית' ו'אוטונומיה פוליטית'. "אוטונומיה מוסרית, ששורשי הדיון בה מיוחסים בדרך כלל לעמנואל קאנט, היא היכולת של הפרט להתלבט ולבחור לעצמו את חוקי המוסר המנחים אותו, במקום להיענות ללא שיקול דעת לתכתיבים חיצוניים; אוטונומיה אישית היא יכולתו של פרט לקבל החלטות לגבי עצמו ולנתב את פעילותו (הגדרה זו אינה מתייחסת בדרך כלל להיבטים או תכנים מוסריים); ואוטונומיה פוליטית היא מצב בו החלטותיו של הפרט מכובדות, מוערכות ונענות במסגרת הקשר פוליטי."

בהקשרים מדיניים משמש המושג אוטונומיה להגדרת מצב בו לאוכלוסייה מוגדרת (אם מבחינה טריטוריאלית או זהותית) מוענקת ריבונות עצמית מוגבלת. לרוב מדובר בממשל עצמי האחראי לניהול ענייני הפנים (כולל חקיקת חוקים), כאשר בכל הנוגע לענייני חוץ, ביטחון, מסחר וקשרי חוץ, הישות האוטונומית כפופה לחלוטין לשלטון המרכזי; לעיתים מדובר בריבונות רחבה או צרה יותר (למשל, אוטונומיה תרבותית).

בהקשרים שאינם חברתיים, כבהתייחסות למערכות ביולוגיות ומכניות או לעצמים מופשטים, משמש המושג לציון מידת החופש של המושא לפעול ללא תלות במערכות חיצוניות או פרמטרים מסוימים.

אופוזיציה

אוֹפּוֹזִיצְיָה במובנה הרחב היא כלל העמדות, הארגונים והתנועות המתנגדים פוליטית או אידאולוגית לממשל או לעמדתו. בהקשר הפרלמנטרי-מדיני, אופוזיציה (בעברית: נֶגְדָּה) היא כלל המפלגות שאינן חברות בקואליציה, כלומר שלא התאגדו עם מפלגת השלטון והמפלגות שתומכות בה (אשר נציגיהן חברים בממשלה) לשיתוף פעולה ברשות המבצעת.

מטרת האופוזיציה היא לייצג בפרלמנט את דעות המיעוט שלא זכו לייצוג בממשלה, לבקר את הממשל, להציג חלופה לדרכו ואף לנסות להדיחו בהתאם לחוק. במשטר פרלמנטרי-יחסי כמקובל בישראל, חברי האופוזיציה מהווים מיעוט בקרב חברי הרשות המחוקקת, מכיוון שחברותם של רוב חברי הפרלמנט בקואליציה הכרחית ליציבותה. לעיתים נקבע בחוק או בנוהג שנציג של האופוזיציה יהיה נוכח תמיד בוועדות, על מנת לתת יצוג למיעוט. למשל, בישראל נקבע בחוק שברשויות המקומיות יינתן לאופוזיציה ייצוג בכל אחת מוועדות החובה של הרשות המקומית.

בישראל, בממלכה המאוחדת ובמשטרים פרלמנטריים דומים, מקובל שראש האופוזיציה הוא יושב ראש המפלגה הגדולה מבין המפלגות החברות באופוזיציה. בישראל עד שנת 2000, "ראש האופוזיציה" היה תפקיד ללא משמעות שנקבעה בחוק כלשהו. בשנת 2000 נחקק תיקון לחוק שהסדיר את מעמדו, סמכויותיו, שכרו וכדומה. בין היתר חויב ראש הממשלה למסור לו עדכונים בענייני המדינה. כמו כן נחשב ראש האופוזיציה כ"סמל מדינה" וזכאי לאבטחה כראש ממשלה ונשיא.

דבלין

דבלין (באנגלית: Dublin; באירית: Baile Átha Cliath) היא בירת אירלנד והעיר הגדולה ביותר במדינה. העיר שוכנת במרכז החוף המזרחי של אירלנד, בשפך נהר הליפי, במחוז דבלין. אוכלוסייתה של דבלין מונה כ-527,000 נפש (2011) בגבולותיה הרשמיים של העיר, אך רבים נוספים גרים בערי לוויין ובפרברים שלא נכללו במפקד זה. במחוז דבלין אוכלוסייה של כ-1.27 מיליון נפש.

דיקטטורה

דִּיקְטָטוּרָה (בעברית: רוֹדָנוּת), שיטת ממשל בה נשלטת המדינה על ידי אדם יחיד או קבוצת מיעוט של אנשים המרכזת בידה כוח מוחלט, ללא הפרדת רשויות, כך שהדיקטטור (הרודן) שולט בשלוש רשויות השלטון: הרשות המחוקקת, הרשות השופטת והרשות המבצעת. בדרך כלל, מבדילים בין דיקטטורה לבין מונרכיה (לרבות מונרכיה אבסולוטית, בה מרכז המונרך את כל סמכויות השלטון) שבה קיימת טענה ללגיטמיות השלטון מכוח ירושה או מסורת חוקתית.

דמוקרטיה

דֵּמוֹקְרַטְיָה (ביוונית: Δημοκρατία שלטון העם [δήμος "דמוס" עם, κράτος "קרטוס" שלטון]) היא שיטת ממשל בה כוחם של האזרחים בא לידי ביטוי בדרך של הצבעה. לאזרחי המדינה זכות חוקית להשפיע על המדיניות הציבורית במדינתם או בעירם, לדוגמה, באמצעות הבעת דעות בפומבי, הצבעה בבחירות או במשאלי עם, השתתפות בדיונים לפני ההחלטות ובהחלטות עצמן, התמודדות בבחירות או הצטרפות אל מפלגה המתמודדת בהן. דמוקרטיות של ימינו מעמידות במרכז גם את ההקפדה על שמירת זכויות אדם כמו: הזכות לחירות, חופש הביטוי, חופש התאגדות, זכות הקניין וחופש התנועה.

נכון לעשור הראשון של המאה ה-21, מרבית המדינות הדמוקרטיות דוגלות גם בשוויון הזדמנויות ועושות מאמצים לאפשר השפעה שלטונית שווה של כלל האזרחים, בלא תלות במוצא, מעמד חברתי וכלכלי, מין, גזע, דת וכיוצא באלה. כדי לממש שוויון כזה ניתן, למשל, להגביל את יכולתו של מועמד בבחירות לממן תעמולה מכיסו הפרטי ולמנוע יתרון של מועמדים עשירים או לדאוג לקלפיות נגישות ולאפשר הצבעה לאזרחים נכים וזקנים.

הסנאט של ארצות הברית

הסנאט של ארצות הברית (באנגלית: United States Senate) הוא הבית העליון של הקונגרס של ארצות הברית – הפרלמנט (הרשות המחוקקת) של ארצות הברית - אשר מורכב מהסנאט ומבית הנבחרים (הבית התחתון).

בסנאט מכהנים שני סנאטורים מכל אחת ממדינות ארצות הברית והוא ממוקם באגף הצפוני של בניין הקפיטול בוושינגטון הבירה. מקור שמו הוא בסנאט הרומי.

הקבינט של ארצות הברית

הקבינט של ארצות הברית, המכונה גם הקבינט הנשיאותי, הוא גוף המורכב מבעלי התפקידים הבכירים ביותר ברשות המבצעת של ארצות הברית, ברובם מזכירי המחלקות הביצועיות הפדרליות. חברי הקבינט משמשים יועצים לנשיא ארצות הברית, אשר עומד בראשו. הקבינט הנשיאותי הראשון מונה על ידי נשיאה הראשון של ארצות הברית, ג'ורג' וושינגטון, שהרכיב קבינט בן ארבעה חברים: מזכיר המדינה תומאס ג'פרסון, מזכיר האוצר אלכסנדר המילטון; מזכיר המלחמה הנרי נוקס, והתובע הכללי אדמונד רנדולף לייעץ לו ולסייע לו במילוי תפקידו.

כל חברי הקבינט ממונים בידי נשיא ארצות הברית ולאחר מכן נדרשים לקבל את אישור הסנאט. לאחר שמינוים מאושר בידי הסנאט, עליהם להישבע אמונים בטרם יתמנו סופית לחברי הקבינט הנשיאותי. כלל חברי הקבינט מכונים "מזכירים", למעט התובע הכללי ובעבר גם המנהל הכללי של שירות הדואר הפדרלי. כלל חברי הקבינט כפופים לנשיא, וביכולתו לפטרם או למנותם למשרה אחרת בקבינט, כרצונו. חבר נוסף בקבינט הוא סגן נשיא ארצות הברית, אשר אינו נדרש באישור של הסנאט אלא מתמנה לקבינט מעצם תפקידו.

ישנם בעלי תפקידים בכירים נוספים בממשל הפדרלי, המוגדרים תפקידים המקבילים ברמתם לתפקיד מזכיר, ואף הם חברים בקבינט הנשיאותי.

הקונגרס של ארצות הברית

הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית: United States Congress) הוא הרשות המחוקקת הפדרלית של ארצות הברית. הפרק הראשון של חוקת ארצות הברית מחייב ייסודו של קונגרס בן שני בתים המורכב מסנאט ומבית נבחרים, ומעניק לו את הסמכות הבלעדית לחקיקה פדרלית.

שני בתי הקונגרס יושבים בבניין הקפיטול האמריקני בבירת ארצות הברית, וושינגטון.

טריטוריה

טריטוריה (לפי החלטת האקדמיה ללשון: תְּחוּמָה ) היא ההגדרה המתארת שטחים השייכים לפרט, לחברה, למדינה או לרשות מסוימת (שטח שליטה). שטחים אלה מוגדרים או מתוחמים באמצעות גבול, בין אם על ידי אמצעים פיזיים טבעיים (כמו נהרות וימים) או מלאכותיים (גדרות למשל) ובין אם על ידי אמנות, הבנות והסכמים בינלאומיים.

טריטוריה מסוג שונה יש לאנשים פרטיים בשטח קטן כמו בית או חצר. גם להרבה בעלי חיים ישנה טריטוריה עליה הם מגוננים מחיות אחרות.

ממשל צבאי

ממשל צבאי הוא שלטונו המאורגן של צבא באוכלוסייה אזרחית, בדרך כלל לאחר מלחמה וכיבוש. לרשות הממשל עומדת מערכת משפטית, הכוללת חוקים, תקנות ומוסדות, והיא מופעלת על ידיו.

ממשל צבאי מונהג בנסיבות הבאות:

הפיכה צבאית, שבה משתלטים קציני צבא על השלטון במדינה כלשהי.

תפיסה לוחמתית או כיבוש של שטח בידי צבא של מדינה זרה.

החלטה של ממשלה חוקית להעביר חלק מסמכויותיה לצבא הכפוף לה, עקב מצב חירום או משיקולים אחרים.ממשל צבאי מתאפיין בקשיחות יחסית, ובשיתוף מועט (אם בכלל) של הציבור הנשלט בהחלטות השלטון. כמו כן, בממשל צבאי אין הפרדת רשויות מלאה. מאז מלחמת העולם השנייה רואה הקהילה הבינלאומית בממשל צבאי כורח בל-יגונה שנועד למצבי חירום בלבד ואשר יש לסיימו במהירות האפשרית.

ממשל צבאי מבטל תמיד חלק מזכויות האזרח. ממשל כזה מגביל את זכות הקניין, את חופש התנועה, מקצר הליכים משפטיים מקובלים, מחמיר את הענישה, ולפעמים אף מחמיר את נטל המיסים. במדינות רבות, הממשל הצבאי מטיל עונש מוות גם על פשעים שעליהם בדרך כלל לא מוטל עונש כזה.

במדינות רבות ממשל צבאי אוכף חוקים מיוחדים, למשל עוצר. לעיתים קרובות, בממשל כזה, מערכת המשפט מוכפפת לצבא, כך שגם אזרחים נשפטים בבתי דין צבאיים. ממשל צבאי עשוי להנהיג מעצרים בלא משפט, ולהשעות צווי הביאס קורפוס.

ממשלה

הממשלה היא חלק מהרשות המבצעת הממונה על ניהול ענייניה של מדינה או של אוטונומיה. זהו מוסד הקיים במדינות המתבססות על חוקה או מערכת משפטית כלשהי. הממשלה היא, בדרך כלל, האחראית הבלעדית על הכוחות החמושים (צבא, משטרה וכדומה), על גביית מיסים, על ניהול נכסי המדינה וקיום התחייבויותיה, על קשרי החוץ של המדינה וכיוצא באלה. במדינות מסוימות יש לממשלה סמכויות חיקוק של תקנות משנה בחוקים הקימים (בתנאי שלא יסתרו את החוק) וכן סמכות לצאת למלחמה על דעת עצמה, לחתום על חוזי שלום ולקבוע את הפיחות במטבע היציג.

נשיא ארצות הברית

נשיא ארצות הברית של אמריקה (באנגלית: President of the United States, ובקיצור POTUS) הוא ראש המדינה וראש הרשות המבצעת הנבחר של ארצות הברית. הנשיא מנהיג את הרשות המבצעת ואת הממשל הפדרלי והוא המפקד העליון של הכוחות המזוינים של ארצות הברית.

הנשיא נבחר באמצעות העם בדרך לא ישירה על ידי חבר האלקטורים לכהונה בת ארבע שנים, והוא אחד משני הנבחרים הפיקודיים הנבחרים ברמה הלאומית הפדרלית, לצד סגן נשיא ארצות הברית. התיקון ה-22 לחוקה, שאומת בשנת 1951, מגביל את הנשיא מבחירה לכהונה שלישית מלאה. הוא גם מגביל נשיא לשעבר מלהיבחר פעם נוספת לאחר סיום כהונתו.

44 בני אדם שירתו בתפקיד זה (בספירת שתי כהונותיו הלא רציפות של גרובר קליבלנד). הנשיא הנוכחי וה-45 במספר של ארצות הברית הוא דונלד טראמפ, המכהן מאז 20 בינואר 2017 ותקופת כהונתו צפויה להסתיים ב-20 בינואר 2021.

פוליטיקאי

פּוֹלִיטִיקַאי הוא אדם העוסק בפוליטיקה, אישיות הפעילה במפלגה פוליטית, נושא משרה או איש ממשל. במדינות בעלות משטר דמוקרטי, הפוליטיקאים מסתמכים על דעת הקהל ונבחרים לתפקיד בהצבעה רובנית או בבחירות לתפקיד פוליטי כזה או אחר, או לעיתים במינוי זמני במקום פוליטיקאים אחרים שהלכו לעולמם או התפטרו מתפקידם. במדינות לא דמוקרטיות, הפוליטיקאים נושאים משרה רמה ומתמנים אליה באמצעות מינוי או קרבה לשליטי המדינה. פוליטיקאי יכול להיות כל אחד שמחפש להשיג השפעה פוליטית בכל מוסד ביורוקרטי שהוא והוא גם מדינאי הנושא משרה רמה כנשיא או ראש ממשלה.

מקור המושג "פוליטיקאי" הוא מהמילה היוונית "Πολιτικά", "פוליטיקה" שמציינת "עניינים אזרחיים" ובדרך כלל פוליטיקאי הוא למעשה נבחר ציבור אך מתאר גם אדם שיודע למשוך בחוטים ולנהל את סביבתו לצורך השגת מטרותיו, באמצעים שונים.

המונח "פוליטיקאי" נוטה לסבול לרוב מתדמית רעה לכל הדעות והדעה הרווחת היא שחלקים נרחבים בציבור מאסו בפוליטיקאים בכל רמות השלטון ויש תחושה מסוימת של ניתוק. בדרך כלל פוליטיקאי הוא בעל מקצוע, אשר במקרים רבים למד בראשית דרכו במסלול אקדמי של מדעי המדינה, אם כי זה לא מוגבל רק לתחום למידה זה. ברמת העקרון פוליטיקאי הוא איש המתעסק במדיניות ובתחום דינמי המחפש להיות בעמדה שתאפשר לו לשנות דברים ולהשפיע על מהלכים בכל רמה של משרה ציבורית.

פרלמנט

פרלמנט (נגזר מהמילה הצרפתית: parler, קרי: פַּארְלֶה, "לדבר") או בית נבחרים, הוא מוסד פוליטי המורכב מנציגיהם של אזרחי המדינה, ומשמש כרשות המחוקקת במדינות שהן דמוקרטיות יצוגיות.בדמוקרטיה, השלטון על המדינה וקביעת חוקיה נתונים בידי העם. בדמוקרטיה ישירה, "אספת עם" המורכבת מכלל האזרחים בעלי זכות הבחירה, היא הגוף באמצעותו מתקבלות ההחלטות, וזאת באמצעות דיונים, הצבעה וקבלת דעת הרוב. בדמוקרטיה ייצוגית לעומת זאת, כלל האזרחים בעלי זכות הבחירה בוחרים במספר מצומצם של נציגים לפרלמנט, אשר מתפקד במקום אספת העם ובאותו האופן. בחירת הנציגים על ידי העם היא שאמורה ליצור פרלמנט המשקף את רצון העם, כך שההחלטות המתקבלות בו יתאמו עד כמה שניתן את ההחלטות שהיו מתקבלות באספת עם.

היתרונות המרכזיים של פרלמנט על פני אספת עם הם:

קל יחסית לנהל דיונים והצבעות עם מספר מצומצם של משתתפים.

חברי הפרלמנט יכולים לייחד זמן לדיון בנושאים סבוכים (זוהי עבודתם), בעוד שלמרבית הציבור אין פנאי לכך.

בפרלמנט ניתן לכנס בנקל את כל החברים, וכך ההחלטות מייצגות את רצון העם, ואילו באספת עם עלולים חלקים נרחבים בעם שלא להופיע להצבעות, ובכך לקבל החלטות המנוגדות לרצון הרוב.החסרונות של פרלמנט ביחס לאספת עם:

לאחר שנבחרו הנציגים, הם יכולים, ובפועל פועלים על פי אינטרסים אישיים, או פנים מפלגתיים, ולהציג חוקים שנוגדים את הרצון הכללי של הציבור.

הפרלמנט עלול לקבל חוקים שאינם תואמים את רצון הציבור, מבלי שהציבור יוכל להתנגד.

לציבור יש השפעה קטנה מאוד על התנהלות המדינה, מרגע שנבחרו הנציגים.

קיסר

קֵיסָר (בלטינית - Imperator) הוא תואר אצולה שניתן למונרך במדינות או אימפריות שונות ובתקופות שונות. מקור המילה העברית "קיסר" בשמו של יוליוס קיסר (בלטינית Caesar), שהכריז על עצמו כשליט יחיד ברומא העתיקה. יוליוס קיסר עצמו כונה דיקטטור, ורק יורשו אוגוסטוס, שאומץ על ידיו וצירף לשמו את השם "קיסר", נחשב הקיסר הראשון של הקיסרות הרומית. שאר קיסרי רומא אחריו נשאו בתואר זה כאחד מהשמות הקבועים של המשרה, אולם נירון היה האחרון ש"קיסר" היה גם שם משפחתו הרשמי.

תואר תפקידם של הקיסרים במאות הראשונות של הקיסרות היה פרינקפס ("ראשון האזרחים") ולא קיסר. בתקופת הטטררכיה שימש התואר את שני הזוטרים בשליטי האימפריה אשר היו כפופים לשני האוגוסטוסים.

מאוחר יותר, שימש התואר קיסר לציון תפקידו של המונרך באימפריה הביזנטית, באימפריה הרומית הקדושה ובמקומות נוספים. כך למשל, נפוליאון בונפרטה (שהקים את הקיסרות הראשונה) ונפוליאון השלישי (שהקים את הקיסרות השנייה) נשאו בתואר זה בצרפת. דוגמאות נוספות כוללות את הקייזרים הגרמנים בשנים 1871–1918, את שליטי האימפריה האוסטרו-הונגרית, ואת שליטי האימפריה הרוסית.

באנגלית, המילה "אמפרור" (Emperor) מקבילה למילה "קיסר" ומציינת את תוארו של שליט אימפריה. על כן זה התואר המיוחס כיום למונרכים שונים ברחבי העולם שעמדו בראש אימפריה. מקור המלה הוא בתואר הצבאי הרומאי "אימפרטור", שהפך לאחד מתואריהם של קיסרי רומא מאז אוגוסטוס. כך למשל, המילה "קיסר" היא התרגום לעברית של התואר שנשאו שליטי סין, יפן, אתיופיה, מונגוליה ופרס בתקופות שונות.

כיום, הקיסר היחיד בעולם הוא קיסר יפן.

ראש עירייה

ראש עירייה (מכונה לעיתים "ראש עיר") הוא תוארו של בעל תפקיד העומד בראש העירייה - הגוף שנבחר במדינות דמוקרטיות על ידי תושבי העיר לשם ניהולה, או שממונה על ידי הממשל במדינות בעלות שיטת משטר שאיננה דמוקרטית.

בראש רשויות מקומיות קטנות מעיר ניצב בעל סמכות דומה: ראש מועצה מקומית (בראשות מועצה מקומית) וראש מועצה אזורית (בראשות מועצה אזורית).

רפובליקה

רֶפּוּבְּלִיקָה (בלטינית: Res publica, בתרגום מילולי: עניין הציבור) היא שיטת ממשל שבה השלטון (לרבות שלטון פורמלי) אינו עובר בירושה, אלא נקבע על ידי האזרחים לתקופה מסוימת, בדרך כלל באמצעות קיום בחירות. בהתאם להחלטת האקדמיה ללשון העברית קרויה בעברית בשמה הלועזי. אליעזר בן יהודה קרא לה בשם קְהִלִּיָּה (שם הניתן כיום לחברות קטנות יותר).

לפי הגדרה זו, משטרים מונרכיים או דיקטטוריים אינם רפובליקות. גם משטר שבו נבחר "נשיא לכל החיים" אינו נחשב כרפובליקה. מקור המילה בביטוי הלטיני "res publica" שפירושו "עניין הציבור" ומכאן משתמע, כי רפובליקה היא החזקת השלטון על ידי חלק גדול מהציבור. רפובליקה אינה בהכרח גם דמוקרטיה (לדוגמה הרפובליקות האסלאמיות או מרבית מדינות אפריקה), ודמוקרטיה יכולה להתפתח גם במדינה בה שיטת השלטון היא מונרכיה חוקתית כמו הממלכה המאוחדת (בריטניה).

בדרך כלל ברפובליקה נבחר ראש המדינה בידי הציבור והוא מכהן לתקופת זמן קצובה, שלאחריה נערכות בחירות חדשות והוא יכול להיבחר מחדש או לפנות את מקומו לנבחר אחר.

הרפובליקה העתיקה ביותר, שנקראה בשם זה, היא הרפובליקה הרומית ששלטה ברומא העתיקה בין השנים 509 לפנה"ס עד 44 לפנה"ס. במשטר ברומא שלטו שני שליטים (קונסולים) והסנאט הרומי (מלשון "סנקס", שפירושו בלטינית "זקנים"), אשר היווה את הגוף המחוקק, שהעלה הצעות חוק להצבעות דמוקרטיות, בדומה לפרלמנט או לכנסת בימינו.

סן מרינו, אחת המדינות הקטנות ביותר בעולם, רואה בעצמה את הרפובליקה העתיקה בעולם. היא נוסדה כבר בשנת 301, והחוקה שלה - התקפה עד עצם היום הזה - נכתבה ב-1600. המהפכה הצרפתית ידועה בכך שהביאה לתחילת קץ עידן המונרכיות ששלטו באירופה עם הקמת הרפובליקה הצרפתית הראשונה.

רשות מחוקקת

רשות מחוקקת היא הרשות האחראית על חקיקת החוקים, ולעיתים מהווה רשות מבקרת של הרשות המבצעת.

ברוב הדמוקרטיות הייצוגיות בעולם, הרשות המחוקקת מכונה "פרלמנט" (parliament). הרשות המחוקקת של מדינת ישראל נקראת הכנסת.

רשות מקומית

רשות מקומית היא גוף העוסק בניהול העניינים המקומיים של יישוב או קבוצת יישובים. עם השירותים שמעניקה רשות מקומית לתושביה נמנים תכנון היישוב ומתן היתרי בנייה בו, רישוי עסקים, הפעלת מערכת החינוך, ניקוי הרחובות ופינוי פסולת, אירועי תרבות, כבאות ועוד.

ברוב מדינות העולם, הרשות המקומית היא היחידה המנהלית הקטנה ביותר של המדינה המנוהלת על ידי מנהיגים נציגי ציבור הנבחרים בבחירות דמוקרטיות.

ברבות ממדינות אירופה נהוג המושג "קהילה" (מלטינית - "Communis") לכינוי עבור יחידה שלטונית מקומית, שהיא ארגון פוליטי שנבחר במישרין בידי התושבים. כך באיטליה (Comune), בנורווגיה ובדנמרק (Kommune), בגרמניה - Gemeinde, ובאחרות. בארצות מערביות שונות, כצרפת, נעשית הבחנה בין הסטטוס של הרשות המקומית - כיחידה טריטוריאלית, לגוף המנהל אותה; כך, לצורך תיאור הסמכות השלטונית המופקדת על הקהילה, רווח השימוש במושג המוּנִיקִיפֶּה הלטיני, שבמקורו התייחס לערים הרומיות שבהן התושבים הוכרו כאזרחי האימפריה. היום המוניקיפ הוא הדרגה המינהלית הנמוכה הקיימת (לרוב תחת מחוזות) וכולל, למעשה, את מוסדות העירייה. בברזיל, לדוגמה, המוניסיפיו נמצא תחת החלוקה למדינות, ונושא רק בשתי סמכויות - הביצועית והתחיקתית-מקומית.

מספר התושבים המקובל ברשות מקומית יכול להשתנות מאוד מרשות לרשות וממדינה למדינה. כך, למשל, עיריית ירושלים היא רשות מקומית ענקית. היא סיפחה אליה רשויות מקומיות שכנות והגיעה למצב בו כל אדם עשירי, שיש לו אזרחות ישראלית, הוא תושב שטח עירייה זו - בשנת 2011 היו כ-801,000 תושבים בירושלים. מנגד, בצבר הרשויות המקומיות השווייצריות, שקרוי "הלוזאנאים המערביים" יש 71,838 תושבים, שמתחלקים בין שמונה רשויות מקומיות. באחת הרשויות האלו ישנם, נכון לדצמבר 2014 רק כ-670 תושבים.

בישראל נהוגה חלוקה לרשויות מקומיות, ונכון ל-2012 קיימות בישראל 256 רשויות מקומיות, כולל עיריות, מועצה מקומית, מועצה אזורית ומועצה מקומית תעשייתית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.