ממלכת קרואטיה (ההבסבורגית)

ממלכת קרואטיה (ההבסבורגית) הייתה חלק מממלכת הבסבורג, ולאחר מכן חלק מהאימפריה האוסטרית. בשנת 1867 נחתמה הפשרה האוסטרו-הונגרית של 1867 ולפיה נכללה קרואטיה כחלק מהנחלות ההונגריות באימפריה, ובשנת 1868 נחתמה הפשרה ההונגרית-קרואטית ובה צורפה קרואטיה לסלבוניה ליצירת ממלכת קרואטיה-סלבוניה, שהתקיימה עד לאחר תבוסת האימפריה האוסטרו-הונגרית במלחמת העולם הראשונה בשנת 1918.

ממלכת קרואטיה
Kraljevina Hrvatska, Hrvatsko Kraljevstvo (קרואטית)
Regnum Croatiae (לטינית)
Horvát Királyság (הונגרית)
Flag of the Kingdom of Croatia (Habsburg) Coa Croatia Country History (Fojnica Armorial)
דגל סמל
Kroatien Donaumonarchie
יבשת אירופה
שפה נפוצה לטינית
גרמנית
קרואטית
עיר בירה זאגרב (1527-1756)
ואראז'דין (1756-1776)
זאגרב (1776-1868)
משטר מונרכיה
הקמה
תאריך
קרב מוהאץ'
1527
פירוק
תאריך
הפשרה ההונגרית-קרואטית
1868
ישות קודמת Coat of arms of Croatia 1495.svg קרואטיה באיחוד עם הונגריה
ישות יורשת Flag of Croatia-Slavonia.svg ממלכת קרואטיה-סלבוניה
Map of the Kingdom of Croatia (1848)

רקע

בשנת 1102 עלה לשלטון בקרואטיה קאלמאן, מלך הונגריה, והיא אוחדה באוניה פרסונלית תחת שלטונם של מלכי הונגריה.

בשנת 1526 נהרג לאיוש השני, מלך בוהמיה והונגריה בקרב מוהאץ', ועם מותו נכחד בית יגלו (המשפחה ממנה באו מלכי פולין, ליטא, צ'כיה והונגריה). התבוסה הדגישה את חוסר היכולת של הנוצרים הפאודלים להילחם באימפריה העות'מאנית.

היסטוריה

המאה ה-16

לאחר קרב מוהאץ', הוטל בשנת 1527 על האצילים הקרואטים (וההונגרים) לבחור מלך חדש. לאחר שארגנו אספה בצטין (Cetinski Sabor), האצילים הקרואטים בחרו בפרדיננד, ארכידוכס אוסטריה מבית הבסבורג. חלק מהאצילים דווקא העדיפו את יאנוש זאפויה, אשר טען לכתר הונגריה, אך אלו חזרו בדבריהם לאחר מות בשנת 1540.

במהלך המאה ה-16 כבשה האימפריה העות'מאנית את בוסניה המערבית, ליקה וסלבוניה, ובעקבות כך התאחדו בשנת 1558 הפרלמנטים של קרואטיה וסלבוניה.

כשסולימאן הראשון, הסולטאן העות'מאני, ראה את המאבק בין מקסימיליאן השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה לבין זיגמונט השני, מלך פולין, הוא ניצל את ההזדמנות ופשט על הונגריה ב-1565 עם צבא של 150,000 חיילים. העות'מאנים התקדמו צפונה בהצלחה רבה, עד 1566, כשהם החליטו לקצר את הדרך לווינה ולעבור ליד מבצר סיגט (סיגטבאר, Szigetvár) שאותו הם נכשלו לכבוש עשור קודם לכן.

על המבצר הקטן הגן הרוזן ניקולה שוביץ' זרינסקי עם צבא קטן המונה 2,500 חיילים. הם הצליחו להחזיק במבצר במשך חודש, עד שחוסלו בידי הצבא הטורקי. הקרב הזה אפשר לאוסטרים לקנות זמן ולארגן את צבאם לפני שהטורקים יכלו להגיע לווינה.

על-פי הוראות המלך ב-1553 ו-1578, קרואטיה וסלבוניה הוכרזו כ"חזית צבאית" (Vojna Krajina, גרמנית: Militärgrenze) אשר נשלט הישר ממפקדת הצבא בווינה. בשל הקרבה המסוכנת לצבאות העות'מאנים, האזור הפך לשומם מאדם, ומשום כך עודדה אוסטריה יישוב סרבי, גרמני, הונגרי, צ'כי, סלובקי ורוסי בחזית, מה שיצר אזור המיושב בידי אנשים ממוצא מגוון.

ההשפעות השליליות של הפיאודליזם תפסו תאוצה בשנת 1573 כשאיכרים בצפון קרואטיה ובסלובניה מרדו באדוניהם הפאודלים מפאת אי-צדק, כמו מיסים מוגזמים והפליית נשים. מאתיה גובץ (Matija Gubec) היה בין הבולטים ממנהיגי המרד. בינואר 1573 איכרים מרדו ביותר מ-60 אזורים ברחבי קרואטיה וסלובניה, אך המרד דוכא בתחילת פברואר של אותה שנה. מאטיה גובץ ועוד אלפים הוצאו להורג בפומבי, כדי להוות דוגמה לציבור.

המאות ה-17 וה-18

בשנת 1592, רק חלקים קטנים מקרואטיה לא נכבשו בידי הטורקים. ה-16,800 קמ"ר שנותרו נקראו "שרידי השרידים של הממלכה הקרואטית אשר הייתה גדולה". אך בתחילת המאה ה-17, הטריטוריות הכבושות הוחזרו בהדרגה לאימפריה האוסטרית, ובסוף החצי הראשון של המאה, העות'מאנים כבר הוברחו מהונגריה ומקרואטיה, ואוסטריה ליכדה את האימפריה תחת שלטון מרכזי אחד.

הצבא הקיסרי האוסטרי נחל מספר ניצחונות על הטורקים, אך בשנת 1664 לאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה לא הצליח לשמור על ההצלחות שלו בכך שחתם על הסכם שלום, שקבע כי האימפריה העות'מאנית תפסיק להילחם נגד ממלכת הבסבורג, בתנאי שלהונגריה וקרואטיה יהיה אסור לקחת בחזרה את השטחים שתחת שלטון העות'מאנים. הסכם זה גרם לזעם רב בקרב בני האצולה ההונגרים והקרואטים, שרקמו קשר נגד הקיסר אך לא היו חזקים מספיק לבצע אותה - למרות שניהלו משא ומתן עם הצרפתים והטורקים. מרגלים קיסריים גילו את הקשר וב-30 באפריל 1670 הועלו על המוקד מספר אצילים קרואטים והונגרים בוינר נוישטאדט.

קרואטיה תמכה באוסטריה ברוב מלחמותיה בלי קשר לאיחוד. במלחמת הירושה האוסטרית, קרואטיה תמכה במריה תרזה ובתמורה מריה תרזה שינתה את המערכת הניהולית בקרואטיה, את המיסים ואת הפיאודליזם, ואף נתנה את הנמל העצמאי של רייקה לקרואטיה בשנת 1776. למרות זאת, היא התעלמה ואף ביטלה את הפרלמנט הקרואטי, ובשנת 1779 לקרואטיה היה רק מושב אחד במועצה המושלת בהונגריה, שהשתייך לבאן הקרואטי.

עם נפילת רפובליקת ונציה בשנת 1797, נכסיה בים האדריאטי הועברו לצרפת שהעבירה את הזכויות שלה לאוסטריה באותה שנה.

המאה ה-19

ב-9 בפברואר 1801, חתמו פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ונפוליאון על הסכם לונוויל, שבו אושרה שליטתה של אוסטריה בוונציה, בדלמטיה ובאיסטריה. בשנת 1805 הובסו הכוחות האוסטרים בקרב אוסטרליץ, ובעקבות כך חתמה על חוזה פרסבורג, שבו איבדה את כל נחלותיה באיטליה ובחוף הים האדריאטי. ב-6 באוגוסט 1806 פורקה האימפריה הרומית הקדושה, ופרנץ השני נודע מכאן ולהבא כפרנץ הראשון, קיסר אוסטריה.

בקונגרס וינה בשנת 1815 קיבלה אוסטריה בחזרה את ונציה, דלמטיה ואיסטריה, אך בעוד שדלמטיה ואיסטריה היו חלק מהנחלות האוסטריות, קרואטיה הייתה חלק מממלכת הונגריה.

ממשלות אוסטריה והונגריה ניסו במשך השנים לאכלס את קרואטיה: הם כפו את שפותיהם על הקרואטים ויישבו מתיישבים אוסטרים והונגרים בערים הקרואטיות. בתחילת המאה ה-19, הופיעה לראשונה הלאומיות הקרואטית כדי לעמוד מול הגרמאניזציה והמגיאריזציה.

התחייה הלאומית הקרואטית החלה בשנות ה-30 של המאה ה-19, עם "התנועה האילירית" (Ilirski Pokret), שכנראה נקראה אחרי ילידי אזור קרואטיה בעבר, האילירים. היא משכה עליה מספר דמויות בעלות השפעה והפיקה התקדמויות חשובות בתרבות ובשפה הקרואטית. מוביל התנועה היה ליודביט גאי (Ljudevit Gaj), שהפך את השפה הקרואטית לשפה המרכזית באזור.

בשנת 1840, נערך מפקד אוכלוסין אוסטרי בקרואטיה וסלבוניה, ועל פי המפקד חיו 526,550 תושבים בממלכת קרואטיה, מתוכם 519,426 (98,64%) קרואטים, 3,000 (0,56%) גרמנים, 2,900 (0,55%) סרבים ו-1,3737 (0,19%) יהודים.

בשנות ה-40 של המאה ה-19, התנועה עברה ממטרות תרבותיות להתנגדות לדרישות הפוליטיות ההונגריות. לפי הפקודה המלכותית ב-11 בינואר 1843, שמקורה במטרניך, נאסר השימוש בסמל התנועה בציבור. הדבר האט את התקדמות התנועה, אך היה כבר מאוחר מדי להפסיק את השינויים החברתיים שהתנועה החלה.

במהלך מהפכות 1848 באימפריה האוסטרית, הבאן הקרואטי יוסיף ילצ'יץ' (Josip Jelačić) שיתף פעולה עם האוסטרים בדיכוי המרד בהונגריה על ידי כך שפלש לתוך הונגריה. בנוסף הצליח הבאן ילצ'יץ' לסלק את הצמיתות מקרואטיה, מה שגרם להקטנת כוחם של בעלי האדמות, לחלוקת האדמות החקלאיות ולצמצום הסיכון לרעב. קרואטים רבים החלו להגר לארצות אמריקה, מגמה שנמשכה במאה השנים הבאות וגרמה ליצירת פזורה קרואטית גדולה.

בשנת 1867 הושגה הפשרה האוסטרו-הונגרית של 1867, ולפיה הפכה קרואטיה לנחלת כתר הונגרית. בשנת 1868 הושגה פשרה בין קרואטיה להונגריה ונחתמה הפשרה ההונגרית-קרואטית, ולפיה אוחדו ממלכות קרואטיה וסלבוניה לממלכת קרואטיה-סלבוניה. קרואטיה קיבלה אוטונומיה מסוימת בעניינים מנהליים, חינוכיים, דתיים ומשפטיים, בעוד שהונגריה נשארה אחראית על תחומי החוץ והביטחון.

לאחר מכן

ממלכת קרואטיה-סלבוניה התקיימה עד לאחר תבוסת האימפריה האוסטרו-הונגרית במלחמת העולם הראשונה. עם תום המלחמה הוקמה מדינת הסלובנים, הקרואטים והסרבים, שלאחר מכן הצטרפה לממלכת סרביה ליצירת ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים, שהפכה בשנת 1921 לממלכת יוגוסלביה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

אהרן פאלוטה

הרב אהרן פאלוטה (במקורות בעברית גם: אהרן פאלוטא, וכן אהרן מפאלוטא. בגרמנית: Aron Palotta;‏ 1776, וארפאלוטה, אזור מחוז וספרם המודרני, ממלכת הונגריה – 1843, זאגרב, ממלכת קרואטיה (ההבסבורגית)) היה הרב הראשי הראשון ליהודי זאגרב וכיהן במשרתו מ-1809, עד 1840 בפועל, ובאופן רשמי עד למותו ב-1843.

היסטוריה של קרואטיה

ההיסטוריה של קרואטיה כמדינה החלה במאה השביעית לספירה, אם כי התיישבות אנושית שם החלה עוד בתקופת האבן. תחילה היו בקרואטיה שתי דוכסויות, אשר התאחדו לאחת בשנת 925; בשנת 1102, אוחדה קרואטיה עם הונגריה ולא הצליחה להתנתק ממנה עד מלחמת העולם הראשונה. היא הייתה למדינה עצמאית בזמן קצר עד אשר אוחדה עם ממלכת יוגוסלביה ב-1918. בזמן מלחמת העולם השנייה הייתה קרואטיה פעם נוספת מדינה עצמאית, אך הפעם עם שלטון פאשיסטי גזעני שנשלט בידי גרמניה הנאצית. ב-1945 אוחדה קרואטיה פעם נוספת עם יוגוסלביה, ולאחר מלחמת עצמאות בין 1991 ל-1995, קיבלה קרואטיה עצמאות והיא הפכה למדינה עצמאית דמוקרטית.

ליודביט גאי

ליודביט גאי (בקרואטית: Ljudevit Gaj, שמו בלידה: לודוויג גאי Ludwig Gay;‏ 8 באוגוסט 1809 קראפינה, קרואטיה, האימפריה האוסטרית - 20 באפריל 1872 זאגרב) היה לשונאי, פוליטיקאי, עיתונאי וסופר קרואטי ממוצא גרמני, דמות מרכזית בתנועה הפאן-סלאבית ה"אילירית" ששאפה לתחייה לאומית של העם הקרואטי ולהקמת מדינה מאוחדת של הסלאבים הדרומיים. יחד עם הסרבי ווק קרג'יץ' מילא תפקיד חשוב באימוץ הניב השטוקאווי כיסוד לשפה הספרותית של הקרואטים והסרבים - השפה הסרבו-קרואטית. האלפבית הלטיני כפי שהותאם על יד גאי לניב השטוקבי של השפה הקרואטית נמצא בשימוש לא רק בקרואטיה של ימינו אלא גם בבוסניה והרצגובינה, במונטנגרו ובסרביה.

מוריץ גולדמן

הרב מוריץ גולדמן (במקורות בקרואטית גם: מאברו גולדמן, וגם משה גולדמן. בגרמנית: Moritz Goldmann ובקרואטית: Mavro Goldamann;‏ 1790 (משוער), טורנוב, (צ'כיה המודרנית), ממלכת הבסבורג – 1867, זאגרב, ממלכת קרואטיה (ההבסבורגית)) היה הרב הראשי השני ליהודי זאגרב וכיהן במשרתו מ-1840 עד 1849. לאחר 1860 התנצר.

ממלכת סלאבוניה

ממלכת סלָאבוניה הייתה חלק מממלכת הבסבורג, ולאחר מכן חלק מהאימפריה האוסטרית. בשנת 1867 נחתמה הפשרה האוסטרו-הונגרית של 1867 ולפיה נכללה סלאבוניה כחלק מהנחלות ההונגריות באימפריה, ובשנת 1868 נחתמה הפשרה ההונגרית-קרואטית ובה צורפה סלאבוניה לקרואטיה ליצירת ממלכת קרואטיה-סלבוניה, שהתקיימה עד לאחר תבוסת האימפריה האוסטרו-הונגרית במלחמת העולם הראשונה בשנת 1918.

ממלכת קרואטיה-סלאבוניה

ממלכת קרואטיה-סלאבוניה הייתה חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, אשר הוקמה בשנת 1868 על ידי צירוף קרואטיה לסלאבוניה על פי הפשרה ההונגרית-קרואטית, ואשר התקיימה עד לאחר תבוסת האימפריה האוסטרו-הונגרית במלחמת העולם הראשונה בשנת 1918.

ממלכת קרואטיה (925–1102)

ממלכת קרואטיה הייתה מדינה עצמאית בימי הביניים, אשר אוחדה בשנת 1102 עם ממלכת הונגריה, ובשנת 1526 הוכפפה לשלטון בית הבסבורג, עד לאחר תבוסת האימפריה האוסטרו-הונגרית במלחמת העולם הראשונה בשנת 1918.

קרואטיה באיחוד עם הונגריה

ממלכת קרואטיה הייתה מדינה באוניה פרסונלית עם ממלכת הונגריה, אשר בשנת 1526 הוכפפה לשלטון בית הבסבורג לאחר מותו של לאיוש השני, מלך בוהמיה והונגריה, והייתה תחת שלטונם עד לאחר תבוסת האימפריה האוסטרו-הונגרית במלחמת העולם הראשונה בשנת 1918.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.