ממלכת קסטיליה

ממלכת קסטיליה הייתה אחת מממלכות ימי הביניים בחצי האי האיברי. הופעתה הראשונה כישות פוליטית אוטונומית מתוארכת למאה ה-9 לספירה. היא נקראה בתחילה רוזנות קסטיליה והייתה וסאלית של ממלכת לאון. מקור שמה הוא בטירות (בספרדית Castillos) הרבות שנבנו בשטחה. קסטיליה היא אחת הממלכות אשר מתוכן נוצרו כתר קסטיליה ומאוחר יותר ממלכת ספרד.

ממלכת קסטיליה (עב')
Reino de Castilla (ספ')
Estandarte del Reino de Castilla Castile Arms
דגל סמל
506-Castile 1210
יבשת אירופה
שפה נפוצה קסטיליאנית (עם מיעוטים דוברי בסקית, גליסיאנית, ולאונזית), וערבית
עיר בירה בורגוס
משטר מונרכיה
הקמה
תאריך
רוזנות קסטיליה נפרדת מממלכת לאון והופכת לממלכה עצמאית
1035
פירוק
תאריך
ממלכת קסטיליה וממלכת לאון מתאחדות לתוך הכתר של קסטיליה
1230
ישות קודמת Leon banner.svg ממלכת לאון
EstandNavarra.png ממלכת פמפלונה
ישות יורשת Bandera de la Corona de Castilla.svg הכתר של קסטיליה
ספרד
ערך זה הוא חלק מסדרת
היסטוריה של ספרד

היספניה

הכיבוש המוסלמי של ספרד

אל-אנדלוס והרקונקיסטה

ממלכת ספרד

ספרד ההבסבורגית

עידן ההארה

המאה ה-19

אנרכיזם בספרד

הרפובליקה הראשונה

הרסטורציה

הרפובליקה השנייה

מלחמת האזרחים

שלטון פרנקו

ספרד המודרנית

ספרד

היסטוריה

מהמאה ה-9 למאה ה-11: ההתחלה

על פי התיעוד של המלך אלפונסו השלישי, מלך אסטוריאס, העדות הראשונה לשם "קסטיליה" נמצאת במסמך המתוארך לשנת 800 לספירת הנוצרים.

רוזנות קסטיליה יושבה מחדש על ידי תושבים ממוצא קנטברי, אסטורי, בסקי, וויזיגותי. היה לה דיאלקט רומאני וחוקים משלה. הרוזן הראשון של קסטיליה היה רודריגו בשנת 850, תחת אורדוניו הראשון, מלך אסטוריאס ואלפונסו השלישי, מלך אסטוריאס. בשנת 931 הרוזנות אוחדה על ידי הרוזן פרנאן גונזאלס אשר הפך את אדמותיו לניתנות לירושה מאב לבן, ועצמאיות ממלכי לאון אשר בעבר הייתה להם את הזכות להכתיר את רוזני קסטיליה כראות לבם.

המאות ה-11 וה-12: התרחבות ואיחוד עם ממלכת לאון

בשנת 1028, סנצ'ו השלישי, מלך נווארה נשא לאישה את אחותו של הרוזן גרסיה סאנצ'ז וירש את רוזנות קסטיליה לאחר מות גיסו. בשנת 1035 העביר סנצ'ו השלישי את הרוזנות לידי בנו פרננדו אשר בתורו העלה את הרוזנות לדרגת ממלכה. פרננדו היה נשוי לסאנצ'ה, אחותו של ברמודו הראשון, מלך לאון. פרננדו הראשון כרת ברית עם נווארה נגד ממלכת לאון שבה הוא ניצח, ובקרב טמארון ברמודו הראשון מת ללא יורשים. במצב זה פרננדו, גיסו של ברמודו, תבע לעצמו את הכתר של ממלכת לאון על ידי הדגשת זכות הירושה של אשתו לכתר, ובכך להביא לאיחוד הראשון בין קסטיליה ללאון.

ב-24 בדצמבר 1065 מת פרננדו הראשון, ולאחר מותו פוצלה הממלכה בין בניו: סנצ'ו השני ירש את ממלכת קסטיליה, אלפונסו השישי ירש את ממלכת לאון, גרסיה ירש את ממלכת גליסיה, אוראקה ירשה את העיר סמורה (Zamora) ואלוירה ירשה את טורו (Toro).

בשנת 1069 כרת סנצ'ו השני, מלך קסטיליה ברית עם אלפונסו השישי, ובשנת 1071 כבשו השניים את ממלכת גליסיה. סנצ'ו, אשר לא היה מרוצה מכך שבבעלותו נמצאות ממלכת קסטיליה וחצי מממלכת גליסיה, תקף בשנת 1072 את אלפונסו השישי ופלש לממלכת לאון בעזרתו של אל סיד. לאחר תבוסתו בגולפחרה שעל גדות הנהר קריון, אילץ סנצ'ו את אלפונסו להימלט לעיר הווסאלים המורית טולדו, שם שלט מאמוּן. טורה, עירה של אחותו אלווירה, נפלה במהרה, ונדמה היה כי דבר לא יעצור את סנצ'ו. אחותו אוּרַאקַה נתנה לחלק הארי של הצבא הלאונזי למצוא מחסה בעיר שלה, סמורה. סאצ'ו הטיל מצור על העיר, אך ב-7 באוקטובר 1072 נרצח על ידי בלידו דולפוס, אציל גליסיאני, דבר שהוביל לנסיגת הכוחות הקסטיליאנים מן העיר.

אלפונסו חזר כמעט לאלתר מהגלות בטולדו ותפס את מקום אחיו כמלך לאון וקסטיליה. היה זה האיחוד השני בין קסטיליה ללאון, אם כי שתי הממלכות נשארו עדיין שתי ישויות נפרדות המאוחדת יחדיו רק באיחוד פרסונלי. בקסטיליה נחשד אלפונסו בידי רבים, כנראה בצדק, במעורבות ברצח סנצ'ו. האגדה מספרת כי האצילים הקסטיליאנים, בראשות אל סיד ותריסר "עוזרים לשבועה", הכריחו את אלפונסו להישבע בפומבי, מול כנסיית גדיאה הקדושה בבורגוס, שלא היה מעורב בקנוניה לרצח אחיו.

תחת אלפונסו, נעשתה התקרבות לשאר הממלכות האירופיות ובמיוחד לצרפת. הוא השיא את בנותיו אוראקה ותרזה לריימון מבורגונדיה, ואנרי מלורן. בוועידת בורגוס בשנת 1080 הוחלף הפולחן המסורתי המוסערבי, בפולחן הרומי-קתולי. עם מותו של אלפונסו השישי, יורשת אותו בתו אוראקה אשר נישאת בנישואין שניים לאלפונסו הראשון, מלך אראגון. כאשר מתברר כי אלפונסו אינו מסוגל לאחד את שתי הממלכות, הוא מתכחש לאוראקה בשנת 1114 ומביא למתיחות בין שתי הממלכות. אוראקה התמודדה גם עם בנה (מלך גליסיה) מהנישואין הראשונים, וכאשר היא מתה הוא הפך לאלפונסו השביעי, מלך לאון. בזמן שלטונו מצליח אלפונסו לספח שטחים מהממלכות החלשות נווארה וארגון אשר נלחמו לרשת את אלפונסו הראשון, מלך אראגון. אלפונסו השביעי סירב לזכות לכבוש את חוף הים התיכון של האיחוד החדש של ממלכת אראגון עם רוזנות ברצלונה.

המאה ה-12: חיבור בין הנצרות לאסלאם

במהלך המאה ה-12, אירופה נהנתה מהתקדמות עצומה בהישגים אינטלקטואלים אשר סופקו על ידי ממלכת קסטיליה. הכתבים הקלאסיים האבודים של האימפריה המוסלמית בדרום אירופה נמצאו, והחל הקשר לידע ולכתבים של המדענים המוסלמיים.

במחצית הראשונה של המאה החלה תוכנית של תרגומים, הנקראת באופן מסורתי "האסכולה של טולדו", אשר הבטיחה את תרגומם של הרבה כתבים פילוסופיים ומדעיים מיוונית וערבית ללטינית. הרבה מלומדים אירופאיים ובכללם דניאל ממורליי נסעו לספרד כדי להרחיב את ידיעותיהם.

דרך סנטיאגו הרחיבה עוד יותר את החליפין התרבותי בין ממלכות קסטיליה ולאון ובין שאר אירופה.

המאה ה-12 חזתה בהקמתם של הרבה מסדרים דתיים, כפי שהיה צו האופנה אז, כגון מסדר קלטרבה, אלקנטרה, וסנטיאגו; וכן גם את ייסודם של המנזרים הציסטריאניים.

המאה ה-13: איחוד מקיף בין קסטיליה ללאון

אלפונסו השביעי החזיר את הנוהג הפיאודלי לחלק את ממלכותיו בין בניו. כך, סנצ'ו השלישי ירש את ממלכת קסטיליה, ופרננדו השני ירש את ממלכת לאון.

בשנת 1217 פרננדו השלישי, מלך קסטיליה ירש את ממלכת קסטיליה מאמו בֶּרֶנְגֶלַה, מלכת קסטיליה, אולם נאלץ להיאבק באביו אלפונסו התשיעי, מלך לאון. לאחר מות אביו בשנת 1230 ירש פרננדו אף את ממלכת לאון, ואיחד את שתי הממלכות, דבר אשר נחשב לייסוד הכתר של קסטיליה ואשר כלל בתוכו את ממלכת קסטיליה, ממלכת לאון, טאיפות ושטחים אחרים שנכבשו מהמוסלמים כגון: ממלכת קורדובה, ממלכת מורסיה, ממלכת חַאאֶן, וממלכת סביליה.. בנוסף, ניצל פרננדו את ההתדרדרות בכוחה של ממלכת אל-מוואחידון כדי לכבוש את עמק גואדלכביר, ובנו אלפונסו העשירי כבש את ממלכת מורסיה.

המאות ה-14 וה-15: בית טראסטמרה

בית טראסטמרה הייתה שושלת אשר שלטה בקסטיליה משנת 1369 עד 1504, בממלכת אראגון משנת 1412 עד 1516, בנווארה משנת 1425 עד 1479, ובנאפולי משנת 1442 עד 1501.

מקור השם בא מהתואר רוזן (או דוכס) טראסטמרה אשר שימש את אנריקה השני, מלך קסטיליה מהמרסדס, לפני עלייתו לכס המלוכה ב-1369, במהלך מלחמת אזרחים עם אחיו הלגיטימי פדרו. אנריקה חונך על ידי הרוזן רודריגו אלווארס.

המאה ה-16: איחוד פרסונלי בין הכתר של קסטיליה לכתר של אראגון

עם מותו של חואן השני בתו, לאונור, ירשה את נווארה, ואחיה למחצה, פרננדו "הקתולי" (פרדיננד) ירש את אראגון. חתונתם של פרננדו ואיזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה בשנת 1469, בארמון פַּלַאסְיוֹ דֶה לוֹס וִיוֶארוֹ (Palacio de los Vivero), בוואיאדוליד, ייסד את האיחוד בין שני הכתרים. איחוד זה, מכל מקום, איים על כוחם של האצילים בקסטיליה, ומלחמת אזרחים פרצה בעקבות כך. בשנת 1474, כחמש שנים לאחר חתונתם, פרננדו ואיזבלה קיבלו על עצמם את הכתר של קסטיליה. עם נטילת הכתר פרננדו ואיזבלה, ייסדו את הקורטס של קסטיליה, אספה עממית המיועדת לקיים שלום בכל הארץ ולהעניש את אלה המבצעים פשעים כנגד החוקים המתקבלים בה.

שלטון: מועצות עירוניות ופרלמנטים

כבכל הממלכות הימי-ביניימיות, הכוח העליון הובן כשוכן אצל המונרך המושל "בחסד האל", כפי שהנוסחה החוקית הסבירה זאת. עם זאת, קהילות כפריות ועירוניות החלו ליצור אספות כדי להנפיק תקנות המתעסקות בבעיות היום-יום. עם הזמן, אסיפות אלו התפתחו למועצות עירוניות אשר נודעו בשמות "איונטאמיינטוס" (Ayuntamientos) או "קאבּילדוס" (Cabildos), אשר אצל חלק מהמשתתפים, מאלה אשר באו מקרב ראשי בעלי המשקים, נהוג היה לייצג את השאר. עד המאה ה-14, מועצות אלו צברו עוד ועוד כוחות כגון הזכות לבחור שופטי שלום עירוניים, פקידים (אלקאלדה, דוברים ולבלברים), ונציגים לפרלמנטים (הקורטס).

בעקבות הכוח הרב של המועצות העירוניות והצורך בתקשורת ביניהם ובין המלך, הקורטס הוקם בממלכת לאון ב-1188, ובקסטיליה בשנת 1250. בקורטס הלאונזי והקסטיליאני המוקדם ביותר, תושבי הערים יצרו קבוצה קטנה של נציגים וללא כל סמכות חקיקתית, אך הם היו קשר בין המלך ובין האוכלוסייה הכללית, דבר שהיה פורץ דרך בממלכות לאון וקסטיליה. בסופו של דבר, השיגו נציגי הערים את הזכות לחוקק ולהצביע בקורטס, לרוב בברית עם המלך כנגד האצילים הגדולים.

סמל ממלכת קסטיליה

בזמן שלטונו של המלך אלפונסו השמיני, הממלכה החלה להשתמש בשלטי גיבורים וגם בדגלים במבצר בעל שלושה צריחים בצבע זהב/צהוב, קווי מתאר שחורים ושערים וחלונות כחולים.

ראו גם

23 באוקטובר

23 באוקטובר הוא היום ה-296 בשנה (297 בשנה מעוברת), בשבוע ה-43 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 69 ימים.

איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה

איזבלה הראשונה (בספרדית: Isabel I de Castilla‏; 22 באפריל 1451 - 26 בנובמבר 1504), מלכת קסטיליה, אשתו של פרננדו השני מלך אראגון.

אלפונסו השמיני, מלך קסטיליה

אלפונסו השמיני (11 בנובמבר 1155 - 5 באוקטובר 1214) היה מלך קסטיליה בין השנים 1158–1214.

בנדיקטוס השלושה עשר (אנטי-אפיפיור)

בנדיקטוס השלושה עשר (נולד בשם פדרו מרטינז דה לונה ב-1328 - מת ב-23 במאי 1423) היה אראגוני שנחשב בכנסייה הקתולית לאנטי-אפיפיור. מושבו היה באביניון, אך הוא הוכרז לאפיפיור על ידי תומכיו לאחר חזרת אפיפיורות אביניון לוותיקן. אין לבלבלו עם האפיפיור בנדיקטוס השלושה עשר, שכיהן בין 27 במאי 1724 ל-21 בפברואר 1730.

דה לונה נולד למשפחת אצולה באראגון והיה פרופסור למשפט דתי במונפלייה. ב-1375 הכריז עליו גרגוריוס האחד עשר כחשמן. ב-1376 הוא ליווה את גרגוריוס האחד עשר לרומא ולאחר מותו השתתף בבחירתו מעוררת המחלוקת של אורבנוס השישי לאפיפיור (ב-8 באפריל 1378). במשך תקופה ארוכה יחסית הוא תמך באורבנוס מול מתנגדיו, אך לאחר מספר חודשים שוכנע כי הבחירה לא הייתה חוקית והשתתף בבחירתו של קלמנס השביעי. אורבנוס לא הסכים לרדת מכס האפיפיור, התרחש קרע בכנסייה (ר' הקרע המערבי). קלמנס השביעי לא יכול היה לשלוט ברומא ובהזמנת מלכי אביניון, העביר את הכס הקדוש לעיר זו. כשליחו של קלמנס, דאג לונה להשגת לגיטימציה בחצי האי האיברי ובממלכות הספרדיות (ממלכת קסטיליה, פורטוגל - עד 1385, ממלכת אראגון וממלכת נווארה).

גירוש ספרד

גירוש ספרד היה סילוקם בכפייה בשנת 1492 ה'רנ"ב של יהודי ממלכות קסטיליה ואראגון אשר סירבו להתנצר. גירוש בתנאים שונים מעט הוחל חמש שנים מאוחר יותר, בשנת 1497 ה'רנ"ז, על יהודי פורטוגל. עוד שנה אחר כך, בשנת 1498 ה'רנ"ח, גורשו גם יהודי ממלכת נווארה.

הגירוש התבצע מכח צו שנחתם בידי פרדיננד השני מלך ארגון ואשתו, המלכה איזבלה הראשונה מקסטיליה, ב-31 במרץ 1492 ופורסם ב-29 באפריל, ג' בניסן הרנ"ב. נאסרה בחוק ישיבתם של יהודים בקסטיליה ואראגון, והם הועמדו בפני הברירה להתנצר או לעזוב עד ל-31 ביולי, ז' באב ה'רנ"ב. חלק גדול מהיהודים העדיפו להתנצר לפחות למראית עין, ונותרו בספרד יחד עם מאות אלפי "נוצרים חדשים" או "מראנוס", צאצאי יהודים שהתנצרו במאה הקודמת מאז גזירות קנ"א אך לא נטמעו בחברה הספרדית הכללית שהוסיפה לנהוג בהם בחשד מסוים. רבים מהמומרים הוסיפו לקיים את יהדותם בסתר כאנוסים. אף כי אין אפשרות להעריכו במדויק, רוב ההיסטוריונים אומדים את מספר המגורשים מספרד ב-1492 בין 40,000 ל-160,000 נפש. המגורשים עזבו את ספרד לארצות השוכנות לחופי הים התיכון אל צפון אפריקה ולאימפריה העות'מאנית, ובגלים למערב ומרכז אירופה.

הצו שיקף מדיניות של הכתר הספרדי שביקש ליצור חברה נוצרית אחידה, ללא מיעוטים דתיים. במקביל לגירוש היהודים פעלו השלטונות גם לדחיקת המוסלמים מספרד. לאחר סידרה של גירושי מוסלמים מאזור גרנדה הוציאה ממלכת קסטיליה בשנת 1502 צו מלכותי המורה למוסלמים בממלכות להתנצר או לעזוב. בעקבות הצו בחרו רבים מהמוסלמים להתנצר לפחות למראית עין והיתר גורשו (המומרים ממוצא מוסלמי התמרדו מספר פעמים והוסיפו לעורר חשש; ב-1609 גורשה אוכלוסייה זו על אף היותה נוצרית להלכה). בשנת 1507 הורחב צו גירוש היהודים על כל תחום השליטה של מלכי ספרד: דרום איטליה, סיציליה וסרדיניה.

גירוש היהודים מספרד סימן את סיומו של פרק בתולדות עם ישראל. הוא הותיר רושם משמעותי בספרות, בשירה, בספרות ההלכה בדורות הבאים ובהתפתחות הקהילות היהודיות שאליהן הגיעו המגורשים מחצי האי האיברי, ומאוחר יותר גם צאצאי האנוסים.

וודאם ערד, קיסר אתיופיה

וודאם ערד היה קיסר אתיופיה בין השנים 1299–1314. הוא היה אחיו של הקיסר יאגבה ציון, ועלה לשלטון לאחר אחיינו.

ישנה רק מערכה צבאית אחת שנרשמה בתקופתו. בשנה הראשונה למלכותו, השייח' אבו עבדאללה אסף חסידים רבים, והכריז ג'יהאד כנגד אתיופיה. ערד שלח מספר שליחים לתוך המחנה של אבו עבדאללה, שהצליחו לשכנע את רוב צבאו לערוק. בלי כוח-אדם מספיק, אבו עבדאללה הוכרח להסכים לאמנה עם הקיסר ונתן לאתיופיה אדמות הנמצאות בגבולה של שאווה וידועות בשם "עבדאללה".בשנת 1306 הקיסר שלח משלחת של 30 שגרירים לאירופה על מנת לחפש את "מלך הספרדים" (ככל הנראה ממלכת קסטיליה וממלכת אראגון). כנראה בגלל החדשות שהגיעו על ההצלחות של הנוצרים כנגד אל-אנדלוס בספרד, הקיסר שאף להקים ברית הגנה הדדית עם הספרדים כנגד האויבים המוסלמים. לא ידוע אם השגרירים הגיעו ליעד שלהם, אך הם ביקרו ברומא והגיעו עד לאביניון. בדרך חזרה לאתיופיה, הם עברו בג'נובה, ושם רואיינו על ידי הגאוגרף ג'ובאני דה כריגנו ("Giovanni da Carignano"). דיווחו של ג'ובאני על הראיונות אבד, אך סיכום של דוח זה נכתב על ידי ג'קומו פיליפו פוראסטי ("Giacomo Filippo Foresti") בסופלמנטום כרוניקרום (Supplementum Chronicarum), החיבור הראשון המזהה את ממלכתו של הכומר יוחנן עם האימפריה האתיופית.

חואנה הראשונה, מלכת קסטיליה

חואנה הראשונה (ספרדית: Juana I, כונתה לעיתים חואנה המשוגעת, Juana la Loca, ‏6 בנובמבר 1479 - 12 באפריל 1555), הייתה מלכת קסטיליה ואראגון.

כתר קסטיליה

כתר קסטיליה, כישות היסטורית, נחשבת בדרך כלל כישות אשר נוצרה בשנת 1230 כאשר ממלכות לאון וקסטיליה התאחדו בפעם האחרונה והמקיפה, או כמה עשורים לאחר מכן כאשר הפרלמנטים של שתי הממלכות התמזגו לתוך פרלמנט אחד. בשנת 1230 המלך פרננדו השלישי "הקדוש" הוכתר כמלך קסטיליה (אשר כללה גם את ממלכת טולדו לשעבר), וכמלך לאון (אשר כללה גם את ממלכת גליסיה).

לאון (ספרד)

לאון (בספרדית: León, בניב לאונזי: Llión) היא עיר ומוניקיפיום בספרד, בצפון-מזרחו של חצי האי האיברי, בירת המחוז לאון שבקהילה האוטונומית של קסטיליה ולאון. בשנת 2011 אוכלוסייתה מנתה 132,744 תושבים ושטח העיר הוא 39,03 קמ"ר. אוכלוסיית האזור המטרופוליטני מגיעה ל-204,212 תושבים ושטחו, הכולל 10 מוניקיפיומים, הוא 708,1 קמ"ר. העיר לאון הייתה בעבר בירת ממלכת לאון, אחת הישויות המדיניות שעמדו ביסוד המדינה הספרדית.

בהתחלתה מחנה רומי - של הלגיון השישי "ויקטריקס" (בסביבות 29 לפנה"ס) ואחר כך של הלגיון השביעי "גמינה" - שם העיר בא מן המילה הלטינית "לגיו" שמשמעותה לגיון. אחרי דלדול אוכלוסיית היישוב בימי הפלישה הערבית-ברברית בהנהגת בית אומאיה, העיר השתקמה כחלק מממלכת אסטוריאס. היא ידעה ימי תהילה כבירת ממלכת לאון, שהשתתפה במלחמת הרקונקיסטה נגד המורים. בשנת 1188 העיר ארחה פרלמנט ראשון בתולדות אירופה ("קורטס"), שכונס על ידי המלך אלפונסו התשיעי של לאון. כעבור זמן, עדיין בימי הביניים המוקדמות, העיר איבדה מחשיבותה, בין השאר, בעקבות התחזקות האיחוד בין ממלכת לאון ובין ממלכת קסטיליה בשנת 1301.

אחרי תקופה ארוכה של קפאון, בהתחלתה המאה ה-19 הייתה לאון אחת מן הערים הראשונות שקמה נגד הכיבוש של נפוליון וכעבור זמן מה, השיגה מעמד של בירת מחוז. בשלהי המאה ה-19 ובמאה ה-20 התפתחה לאון בקצב מהיר, בין היתר, הודות למיקומה כצומת מסילות ברזל וכמרכז לתעשיית כריית הפחם.

לאון נמצאת ב"דרך הצרפתית" שבמסלול עולי הרגל הקתולים אל סנטיאגו דה קומפוסטלה ומשמשת אכסניה לחגיגות דתיות רבות, שהמפורסמות שבהן מתרחשות בחג הפסחא.

יעד של תיירות מקומית ובינלאומית לאון ידועה בקתדרלה הגותית שלה בסגנון צרפתי ובניינים היסטוריים אחרים כדוגמת הבזיליקה איסידורו הקדוש, בסגנון רומנסקי, עם פנתאון מלכי לאון, מנזר מרקוס הקדוש, מופת של אמנות הפלטרסקו והרנסאנס הספרדי או קסה דה לוס בוטינס, יצירה מוקדמת של האדריכל הקטלאני אנטוני גאודי.

דוגמה של אדריכלות מודרנית הוא בניין המוזיאון לאמנות בת זמננו. בגלל נכסיה האמנותיים וההיסטוריים הוכרה העיר כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

ממלכת אראגון

ממלכת אָרָאגוֹן (או בשלב מוקדם יותר רוזנות אראגון) (באראגונית ובספרדית:Reino d'Aragón, בקטלאנית:Regne d'Aragó, בלטינית: Regnum Aragonum) הייתה אחת הישויות הפוליטיות החשובות בספרד של ימי הביניים. מרוזנות פיאודלית קטנה במאה ה-9 לספירה הפכה אראגון לשליטה של חבל אראגון במאה ה-12, ומאוחר יותר, לאחר איחודה עם קטלוניה, למעצמה צבאית באגן הים התיכון. מתוך איחודה בסוף המאה ה-15 עם ממלכת קסטיליה נולדה ספרד של העת החדשה.

סמל אקסטרמדורה

סמל אקסטרמדורה הוא סמלה הרשמי של הקהילה האוטונומית אקסטרמדורה שבספרד.

הסמל מעוצב כמגן "ספרדי" מחולק במאוזן, והחלק העליון מחולק בניצב. הרבע השמאלי העליון הוא שדה זהב שבו אריה אדום זקוף. זהו סמלה של ממלכת לאון ההיסטורית ששלטה באזור בעבר. הרבע הימני העליון הוא שדה אדום ובו טירת זהב בעלת שלושה צריחים, חלונותיה ודלתה כחולים וקווי המתאר של הלבנים, בשחור. זהו סמלה של ממלכת קסטיליה ההיסטורית שממנה מצחה לבסוף ספרד. החצי התחתון הוא שדה כחול שבו עמודי הרקולס בזהב, וביניהם מגילה שעליה המוטו של ספרד בלטינית: "PLUS ULTRA", כלומר עוד מעבר. תחת העמודים ארבעה גלים לבנים. העמודים, המוטו והגלים נלקחו מסמל ספרד. באמצע הסמל נמצא מגן קטן, לבן, שעליו עץ שעם שעליו ירוקים והוא מסמל את תעשיית השעם המקומית, שתופסת מקום חשוב בכלכלת המדינה.

מעל המגן מותקן כתר זהב בעל שמונה פרחים מעוטרים בפנינים שבסיסו מקושט בפנינים, אבני אודם וברקת. הכתר הוא למעשה בסיסו של כתר ממלכת ספרד ללא הקשתות והכיפה.

הסמל נקבע בחוקה ב-3 ביוני 1985.

סמל מדריד (קהילה אוטונומית)

סמל מדריד הוא סמלה הרשמי של הקהילה האוטונומית מדריד שבספרד.

המגן מעוצב כשדה אדום שבו שתי טירות זהב בעלות שלושה צריחים משוננים שחלונותיהן ודלתותיהן כחולים. הטירות והרקע האדום נלקחו מסמל ממלכת קסטיליה ששלטה באזור בעבר ומספר הטירות הוא שניים כדי לסמל את קסטיליה-לה מנצ'ה ואת קסטיליה ולאון שבשטחן. מעליהם שבעה כוכבים מחומשים לבנים מסודרים בשתי שורות, ארבעה בעליונה, ושלושה בתחתונה. הכוכבים מייצגים את שבעת המחוזות האדמיניסטרטיביים שבשטח הקהילה האוטונומית ואת שבעת הכוכבים שבסמל העיר מדריד, בירת הקהילה האוטונומית. הסבר נוסף לשבעת הכוכבים הוא שהם מייצגים את שבעת כוכבי הדובה הגדולה.

מעל המגן מותקן כתר ממלכת ספרד.

הסמל נקבע בחוק ב-23 בדצמבר 1983.

סמל מלייה

סמל מלייה הוא סמלה הרשמי של העיר האוטונומית הספרדית מלייה.

הסמל מעוצב כמגן "ספרדי" שבו שדה כחול מוטען בשני סלים, אחד מעל השני. הסלים משובצים אדום וזהב ובכל אחד מהם שתי קבוצות של שבעה נחשים ירוקים. סביב המגן גבול עשוי מתשעה סמלי ממלכת לאון ותשעה סמלי ממלכת קסטיליה, לסירוגין. סמל ממלכת לאון הוא שדה לבן שבו אריה אדום זקוף וכתר לראשו. סמל ממלכת קסטיליה הוא שדה אדום שבו טירת זהב בעלת שלושה צריחים משוננים שחלונותיה ודלתה כחולים. הסמל יורש את עיצובו מסמלו של הדוכס אלונסו פרס דה גוסמן (Alonso Pérez de Guzmán;‏ 1256–1309), שכבש את העיר מידי המורים.

במגן תומכים שני עמודים לבנים שעליהם מגילה עם הכתובת הלטינית "Non Plus Ultra", דהיינו "אין עוד מעבר". עמודים אלו מייצגים את עמודי הרקולס והם מופיעים גם בסמל ספרד עם הכתובת "Plus Ultra". מעל המגן, כתר דוכס זהב וצריח זהב שבו עומד אביר בבגדים לבנים שמשליך חרב מידו. מעליו סרט עם המוטו "Praeferre Patriam Liberis Parentem Decet" שפירושו: "ראוי להעדיף את המדינה על פני המשפחה". חלק זה של המגן מסמל את הסיפור על הדוכס דה גוסמן, שעמד במצור בעיר טריפה (Tarifa). האויב המורי תפס את בנו ואיים להוציאו להורג אם העיר לא תיכנע. בתגובה, השליך הדוכס את פגיונו לאויב באומרו "אני מעדיף את מדינתי על פני משפחתי".

תחת המגן דרקון ירוק, שעל פי האגדה הרג בתושבי העיר עד שהדוכס דה גוסמן הרג אותו.

הסמל משמש מ-11 במרץ 1913.

סמל ספרד

סמל ספרד הוא שלט אצולה אשר הוכר חוקית כסמלה של ספרד ב-5 באוקטובר 1981‏ והחליף את הסמל הזמני אשר בזמנו החליף את סמלה הרשמי של ספרד מתקופת שלטונו של פרנקו. הסמל משובץ על דגל ספרד.

השלט מסמל את הממלכות הישנות של ספרד, את היותה מונרכיה חוקתית ואת מיקומה הגאוגרפי.

סמל קסטיליה-לה מנצ'ה

סמל קסטיליה-לה מנצ'ה הוא סמלה הרשמי של הקהילה האוטונומית קסטיליה-לה מנצ'ה שבספרד.

הסמל מעוצב כמגן מחולק בניצב והוא מבוסס על עיצוב הדגל, למרות שהנהוג הוא ההפך. בצד שמאל מוצג סמל ממלכת קסטיליה: שדה אדום ובו טירת זהב בעלת שלושה צריחים שחלונותיה ודלתה כחולים. החלק השני כולו לבן והוא מייצג את המסדרים הצבאיים הנוצרים שלחמו במוסלמים בתקופת הרקונקיסטה באזור: מסדר קלטלבה (Calatrava), מסדר סנטיאגו ומסדר סן חואן.

מעל המגן מותקן כתר ממלכת ספרד.

לאחר שהוצעו שבעה עיצובים, נבחרו ב-1980 הדגל והסמל בעיצובו של רמון חוזה מלדונדו (Ramón José Maldonado) ונקבעו בחוק ב-1983.

סמל קסטיליה ולאון

סמל קסטיליה ולאון הוא סמלה הרשמי של הקהילה האוטונומית קסטיליה ולאון שבספרד.הסמל מעוצב כמגן "ספרדי" מחולק לרבעים שמבוססים על הסמלים ההיסטוריים של ממלכת קסטיליה וממלכת לאון. הרבע הראשון והרביעי מציגים את סמל קסטיליה: שדה אדום ובו טירת זהב בעלת שלושה צריחים שחלונותיה ודלתה כחולים.

הרבע השני והשלישי מציגים את סמל לאון: שדה לבן שעליו אריה סגול זקוף שפונה שמאלה, לשונו וטפריו אדומים ובראשו כתר זהב.

מעל המגן מותקן כתר בעל שמונה פרחים מעוטרים בפנינים שבסיסו מקושט בפנינים, אבני אודם וברקת.

סמלי הממלכות היו בשימוש כבר מהמאה ה-12 והסמל הנוכחי נוצר לאחר איחוד הממלכות ב-1230. הסמל חזר לשימוש לאחר הקמת הקהילה האוטונומית ומעמדו נקבע בחוק ב-1983. הסמל מופיע גם בסמלי ערים בהן שלטה הממלכה, כגון סמלי חאאן, טולדו ולוס אנג'לס.

הסמל והדגל של ממלכת קסטיליה ולאון היו בשימוש הקרוולות שבהן שטו מגלי הארצות ובכללם כריסטופר קולומבוס. גם בציור בו תובע קולומבוס בעלות על היבשת החדשה נראה הסמל על נסו.

פרננדו השלישי, מלך קסטיליה

פרננדו השלישי (5 באוגוסט 1199 - 30 במאי 1252) היה מלך קסטיליה משנת 1217, ומלך לאון משנת 1230, ובכך החל את תהליך האיחוד של ספרד.

קסטיליה

האם התכוונתם ל...

קסטיליה (אזור היסטורי)

קסטיליה הייתה ממלכה נוצרית באזור הצפון מרכזי של ספרד אשר במהלך ההיסטוריה של ספרד התפשטה על ידי כיבוש אזורים מוסלמיים במסגרת הרקונקיסטה ועל ידי בריתות, נישואי מלכים והגירה לאזורים נוצריים של ספרד.

השטח שהיה כלול בקסטיליה כולל היום את הקהילות האוטונומיות קסטיליה-לה מנצ'ה, קסטיליה ולאון ומדריד של ספרד. עם זאת, ממלכת קסטיליה כללה בתקופות מסוימות שטחים גדולים יותר של ספרד.

קסטיליה החלה את דרכה העצמאית כמדינה נוצרית כאשר השתחררה בסביבות שנת 930 מממלכת לאון וקבעה את בירתה בבורגוס ולאחר מכן בוואיאדוליד. בשנת 1085 כבשה קסטיליה את טולדו מידי המוסלמים וספחה את השטחים סביב טולדו לשלטונה, תחת השם "קסטיליה החדשה". בשנת 1212, בקרב לאס-נאבאס דה טולוזה, כבשה קסטיליה מידי המוסלמים את רוב דרומה של ספרד. ב-1230 התאחדו ממלכות קסטיליה ולאון ובהמשך כבשו את קורדובה ב-1236, את מורסיה ב-1243 ואת סביליה ב-1248. ב-1460 העבירה פורטוגל לידי קסטיליה את האיים הקנריים.

בשנת 1469 נישאו פרננדו השני מלך אראגון ואיזבלה הראשונה מלכת קסטיליה בנישואים שהביאו בסופו של דבר בשנת 1516 לאיחוד של אראגון וקסטיליה.

השפה של קסטיליה, הקסטיליאנית, היא השפה הדומיננטית בספרד, ועד כינונה של הדמוקרטיה בספרד ב-1977 הייתה השפה הרשמית היחידה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.