ממלכת פרס

ממלכת פרס היא ישות תרבותית עתיקת יומין, ששורשיה נטועים בעת העתיקה ובגלגולה המודרני היא מוכרת בשם איראן. במהלך הדורות ידע אזור זה כובשים רבים ותרבויות רבות התחלפו בו זו אחר זו. הכובשים השונים של אזור פרס נחשבים כחלק מהיסטוריית תרבותם בעיקר בשל העובדה שרבים מהם דיברו בשפה הפרסית.

Darius I the Great's inscription
הכיתוב הראשון המציין את המילה ארי, כתובות דריווש הראשון בסואץ, המאה ה-6 לפני הספירה
Persepolis The Persian Soldiers
ארמון אפדנה, גילוף מהמאה ה-5 לפני הספירה המתאר את חיילי פרס (עם הכובעים המרובעים) וחיילי מדי (עם הכובעים המעוגלים) בלבוש מסורתי
Archers frieze Darius palace Louvre AOD487
חייל הרגלים הפרסי (כנראה בני האלמוות), ארמון דרוויש, שושן
Battle of Issus mosaic - Museo Archeologico Nazionale - Naples 2013-05-16 16-25-06 BW
"פסיפס אלכסנדר" בו מתואר קרב איסוס בין אלכסנדר מוקדון משמאל, לדריווש השלישי, פסיפס מפומפיי.

הממלכה האחמנית

Map achaemenid empire he
הממלכה האחמאנית בשיאה

ממלכת פרס האחמנית הייתה ממלכה ששלטה בחלק גדול של אסיה במשך תקופה של כמאתיים שנה (550 לפנה"ס - 331 לפנה"ס). היא הייתה הגדולה בממלכות העולם העתיק עד תקופתה, ושלטה על עמים רבים השונים בדתם, שפתם ותרבותם. בספרות חז"ל נמנית האימפריה כאחת משלוש האימפריות ששלטו "בכיפה", כלומר בכל העולם המוכר.[1]

השושלת נוסדה על ידי האחמניש, והגיעה לשיא כוחה בתקופת כורש השני, הידוע כ"כורש הגדול", ששחרר את פרס מידי ממלכת מדי ואף כבש את שטחי ממלכת מדי, שהייתה אחת מן הממלכות החזקות באזור באותה עת. לאחר מכן פלש כורש לאסיה הקטנה, וכבש את ממלכת לידיה ואת ערי המדינה היווניות השוכנות באזור. לאחר מכן, כבש כורש את בבל - בין הממלכות הגדולות ביותר באותה תקופה.

מלכי הממלכה האחמנית שמוזכרים בתנ"ך:

לאחר תבוסת הממלכה האחמנית על ידי אלכסנדר הגדול וכיבושה על ידיו עברה שליטה ליוונים שפתחו את התקופה ההלניסטית באזור. לאחר כמה מלחמות התייצב השלטון באזור תחת בית סלאוקוס ששלט באימפריה הסלאוקית. לאחר מכן עברה השליטה לאימפריה הפרתית, עד 226 לספירה. לאחר תקופה זו שבה השליטה לבני המקום.

תחת שלטון הממלכה הסלאוקית

הממלכה הסלאוקית הייתה מדינה הלניסטית שנוסדה בשנת 312 לפנה"ס על ידי סלאוקוס הראשון ונשלטה על ידי בית סלאוקוס. בשיא כוחה חלשה על מסופוטמיה, אסיה הקטנה, סוריה, ארץ ישראל, והמישור האיראני עד לנהר האינדוס ולזמן קצר אף בתראקיה. הייתה זו המדינה הגדולה ביותר בעולם ההלניסטי.

האימפריה הפרתית

האימפריה הפרתית הייתה המעצמה השלטת באזור שבו שוכנת כיום איראן, מסוף המאה ה-3 לפנה"ס. בהדרגה השתלטה על מסופוטמיה (עיראק של ימינו) בין 190 לפנה"ס ל-224 לספירת הנוצרים, והפכה לאויבתה המרה של האימפריה הרומית, בכך שהגבילה את השתלטותה מזרחה אל מעבר לקפדוקיה (היא מרכז טורקיה של ימינו).

האימפריה הפרתית הייתה אחת מהאימפריות העמידות ביותר של המזרח הקרוב. היא שלטה בכל השטח הקרוי כיום איראן, עיראק וארמניה, וכן בחלקים מטורקיה, גאורגיה, אזרבייג'ן, טורקמניסטן, אפגניסטן וטג'יקיסטן, ולתקופות קצרות בשטחים המהווים כיום חלקים מפקיסטן, סוריה, לבנון ואף ארץ ישראל. סופה של אימפריה זו בא בשנת 224 לספירה, כאשר מלכה האחרון הובס על ידי אחד מן הווסאלים שלו, ונוצרה האימפריה הסאסאנית.

האימפריה הסאסאנית

האימפריה הסאסאנית ( ساسانیان, 226651) הייתה האימפריה הפרסית הקדם-אסלאמית האחרונה.

תחת שלטון האימפריה המוסלמית

Map of expansion of Caliphate
תקופת שלטון הח'ליפים
  התרחבות תחת הנביא מוחמד, 622-632
  התרחבות תחת הח'ליפים ישרי הדרך, 632-661
  התרחבות תחת הכליפים של שושלת של בית אומיה, 661-750

במאה ה-7 נכבשה האימפריה הסאסאנית על ידי המוסלמים מחצי האי-ערב ורוב תושביה קיבלו עליהם את דת האסלאם. אף על פי שהיו מוסלמים, שמרו הפרסים על עצמאות לאורך מרבית תקופת ח'ליפות אומיה ועבאס.

דוגמה לעצמאות זו באה בדמותה של השושלת הסמאנית שנאבקה ממושכות בשושלת העבאסית. וכך קרה שבמאה ה-9 איסמעיל סמאני, אציל פרסי שהתאסלם, השיג מהח'ליף הסכמה לשליטתו באזור. השושלת הסאמאנית היא למעשה שושלת פרסית מוסלמית שנקראה על שם סמאני הנ"ל. נכדיו סייעו לח'ליף אל מאמון ומונו למושלים בח'וראסאן. בשנת 874 הוכרו הסאמאנים כשליטי טראנסאוכסניה (אזור בוכרה באוזבקיסטן של היום). הם כוננו ממלכה תקיפה ובוכרה נהייתה לבירתם. בימי האמיר איסמעיל הראשון ששלט בבוכרה (907-892) נקרעה טראנסאוכסניה מעל חוראסאן ונעשתה ממלכה חזקה, שנתפשטה מן הערבה בצפון ועד המפרץ הפרסי בדרום, בואכה בגדד במערב. הוא היה שליט מוכשר ונמרץ. בנו אחמד (907-913) ונכדו נאצר (913-943) היו אף הם שליטים מעולים (בימי נאצר בן אחמד השתרעה ממלכת הסאמאנים כמעט על כל פני איראן). בזמנם פרחה הארץ. ממלכת הסאמאנים שגשגה, כנראה, בגלל קשרי מסחר הדוקים עם אירופה. השושלת הסאמאנית השיבה את זוהר התרבות הפרסית לאזור - הפעם עם ניחוח איסלמי.ב-999 כבשו הטורקים (גזנווים) את טרנסאוקסניה וחיסלו את מלכות הסמאנים. ואולם כיבוש זה הוחלף במהרה על ידי הסלג'וקים שגם כן היו ממוצא טורקי. בתחילת המאה ה-11 נכבשה הח'ליפות העבאסית על ידי השושלת הסלג'וקית. במאה ה-12 נשלטה פרס בידי האימפריה הח'ווארזמית.

במאה ה-13 נכבשה פרס מידי הח'ווארזמים ועברה לשליטת האימפריה המונגולית במסגרת כיבושי שטחים שביצעה בקרב ארצות האסלאם.

תחת שלטון האימפריה המונגולית

Mongol Empire map
התפשטותה של האימפריה המונגולית במהלך השנים

בשנת 1219 החלה האימפריה המונגולית ובראשה ג'ינגיס חאן בכיבוש שטחי ממלכת פרס. במלחמת הכיבוש השתתף גם בנו, גויוק חאן. לאחר מות ג'ינגיס חאן חולקה האימפריה המונגולית בין ארבעת ילדיו, התפרקה וירדה מגדולתה. השושלת המונגולית ששלטה בפרס נקראה השושלת האילח'אנית וקבעה את בירתה, תחילה במרגה אחר כך בתבריז ולבסוף בסולטנייה. תחילה היו השליטים המונגולים שמאניסטים ובודהיסטים אחר כך התאסלמו, מרבית שליטיהן האחרונים היו סונים מלבד הח'אן אולג'יתו חודבנדה שהיה שיעי.

פרס התגלגלה בין כמה שושלות טורקיות, שהאחרונה בהן הייתה אק קויונלו. בשנת 1500 נכבשה פרס על ידי האימפריה הספווית.

תחיית האימפריות והשושלות המוסלמיות בפרס

כיבוש פרס והעברתה לידי האימפריה הספווית בשנת 1500 סימל את החזרה והתחייה של השליטה האסלאמית בפרס. על פרס שלטו 3 אימפריות/שושלות מוסלמיות שיעיות עיקריות: האימפריה הספווית (משנת 1500 עד 1722), השושלת הקג'ארית (משנת 1722 עד 1925) ושושלת פהלווי (משנת 1925 עד 1979). בין היתר החלו ארצות אירופאיות: פורטוגל, בריטניה, האימפריה הרוסית וצרפת לייסד היאחזויות קולוניאליות באזור. כתוצאה מכך איבדה פרס את שלטונה על רבים ממחוזותיה בחוזים עם האימפריה הרוסית – הסכם טורקמנצ'אי, הסכם גוליסטן ואחרים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "שלושה מלכו בכיפה: אחאב ואחשוורוש ונבוכדנצר" (תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יא עמוד א), בהתאם לזיהוי של חשיארש הראשון כאחשורוש התנכ"י.
אנשאן

אנשאן (בפרסית: انشان Anšan) הוא שמה הקדום של אחת מבירות עילם החל מהאלף ה-3 לפנה"ס. היא שוכנת באיראן, צפונית לשיראז במחוז פארס בהרי הזגרוס.

במאה ה-7 לפנה"ס נפלה אנשאן תחת שלטון ממלכת פרס האחמנית, לאחר שנכבשה על ידי צ'ישפיש, אביו של כורש הראשון.

הכובש המפורסם ביותר שעלה מאנשאן היה כורש הגדול.

חפירות ארכאולוגיות במקום החלו בשנת 1971 והופסקו בשנת 1978 בעקבות המהפכה. בשנת 1999 חודשו החפירות בראשות כאמיאר עבדי.

אסיה

אסיה היא היבשת הגדולה ביותר בכדור הארץ, ומהווה 8.6% משטחו הכולל וכ-29.6% משטחו היבשתי. בצפון-מערב היא חוברת לאירופה (ביניהן רכס הרי אורל) ובדרום-מערב לאפריקה (חצי האי סיני). אסיה גובלת בצפון באוקיינוס הקרח הצפוני, בדרום באוקיינוס ההודי ובמזרח גובלת באוקיינוס השקט.

באסיה נמצאות שתי המדינות המאוכלסות ביותר בעולם, סין והודו, והיא היבשת המאוכלסת בעולם, עם למעלה מ-4.4 מיליארד בני אדם (אסייתים), המהווים כ-60% מכלל תושבי כדור הארץ (נכון ל-2011).

ביזנטיון

ביזנטיון (ביוונית: Βυζάντιον, ההגייה ביוונית מודרנית: "ויזאנדיון", בלטינית נכתב השם: Byzantium. לעיתים מוזכרת בשם ביזנץ) הייתה עיר בעת העתיקה אשר שכנה במיקום אסטרטגי בפתח מצר הבוספורוס, והתפרנסה במשך הדורות מהסחר בין הים השחור והים התיכון ומדיג.

בית המקדש השני

בית המקדש השני היה מקדש לאלוהים אשר נבנה בהר הבית בירושלים על ידי עולי בבל בראשית שיבת ציון בתקופת בית שני בהנהגת זרובבל מבית דוד ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, כ-70 שנה לאחר חורבן הבית הראשון, ונחנך ביום ג' באדר בשנה הששית לדריווש הראשון מלך פרס, בתמיכת הפרסים ובעידודם, כפי שבוטאה בהצהרת כורש. המקדש עבר שיפוץ והורחב במידה ניכרת על ידי המלך הורדוס בשנת 19 לפנה"ס, ונחרב בשנת 70 לספירה בידי הרומאים.

לפי המחקר ההיסטורי, המקדש הוקם בשנת 516 לפנה"ס ועמד על תלו כ-586 שנים. לפי חז"ל המקדש עמד על תלו 420 שנים (351 לפני הספירה עד 70 לספירה, או לפי חישוב אחד 353 לפני הספירה עד 68 לספירה). ההפרש הגדול נובע מתארוך שונה של אורך שלטון הממלכה האחמנית על ממלכת פרס, הידוע בשם "השנים החסרות".

בסדר קדשים במשנה נמצאת מסכת מידות המתארת את מראה בית המקדש השני.

דריווש השני

דריווש השני (בפרסית: داریوش دوم), או דריווש נותוס (מיוונית: "דריווש הממזר"), שליט ממלכת פרס במשך 19 שנים, החל מינואר-פברואר 423 לפנה"ס עד ל-404-405 לפנה"ס. בנו הלא חוקי של ארתחשסתא הראשון מאם בבלית.

הממלכה האחמנית

ממלכת פרס האחמנית או האימפריה האחמנית (שם השושלת בפרסית: هخامنشیان - Haxāmanišiyan) הייתה ממלכה ששלטה בחלק גדול של אסיה במשך תקופה של כמאתיים שנה (539 לפנה"ס - 331 לפנה"ס). היא הייתה הגדולה בממלכות העולם העתיק עד תקופתה, ושלטה על עמים רבים השונים בדתם, שפתם ותרבותם. מרכז ממלכת פרס נמצא במקום שבו נמצאת כיום איראן.

ממלכה זו הייתה חלק מסדרה של ממלכות פרסיות ששלטו באזור דובר הפרסית. הישות המוקדמת ביותר היא מדינת השושלת האחמנית (648 לפנה"ס עד 330 לפנה"ס). לאחר מכן הייתה תקופה של שלטון זר, הלניסטי (330 לפנה"ס-150 לפנה"ס, בתקופת בית סלאוקוס), ולאחר מכן פרתי (150 לפנה"ס-226 לספירה). השליטה שבה לבני המקום בתקופת האימפריה הסאסאנית (651-224). הכיבוש המוסלמי התרחש בשנת 650.

חשישיון

חשישיון (בערבית: الحشاشون או الحشاشين או الحشيشية, החשישיים) היה מסדר של ניזארים (אחת הקבוצות של הפלג האסלאמי איסמאעיליה) בעיקר מפרס ומסוריה, שנוסד בשלהי המאה ה-11. המסדר הציב איום צבאי על שלטונה של השושלת הסלג'וקית בשטחי ממלכת פרס, באמצעות השתלטות על מבצרים רבים, בהנהגתו של חסן-י סבאח.

אנשיו נודעו באכזריותם ובמנהגם לחסל את אויביהם הפוליטיים והדתיים (בעיקר מוסלמים). התפרסמו בעולם בעיקר בשל המיתוסים שדבקו בהם.

יהדות מצרים

יהדות מצרים היא קהילה יהודית עתיקה, אשר הוקמה על ידי פליטים מארץ ישראל שהגיעו למצרים עם ירמיהו הנביא לאחר חורבן הבית הראשון. לאחר מכן, בתקופת ממלכת פרס ובתקופה ההלניסטית הובאו למצרים שכירי חרב יהודים כדי להגן על גבולות המדינה בדרום ובמזרח. כאשר הוקמה אלכסנדריה על ידי אלכסנדר מוקדון, נוסדה קהילה יהודית גדולה בעיר והם התגוררו בשנים מתוך חמשת רבעי העיר. באלכסנדריה היה בית כנסת גדול במיוחד, אשר עליו מסופר במקורות התלמודיים. מאלכסנדריה יצאו סוחרים שהקימו את הקהילות היהודיות ברומא וסביבתה.

במרידות נגד האימפריה הרומית, לאחר חורבן הבית השני, הגירושים והתנכלויות פגעו בקהילה ויהדות מצרים ירדה מחשיבותה. לאחר הכיבוש המוסלמי הגיעו למצרים הקראים, פעלו בה החכמים רבי סעדיה גאון והרמב"ם, שאף היה רופאו של שליט מצרים.

לקראת התקופה העות'מאנית הגיעו למצרים גולי ספרד. במאה ה-18 החלה החדירה האירופית למצרים. פתיחת תעלת סואץ והגברת מעבר הסחורות להודו ולמזרח הרחוק דרך התעלה גרמו לעליית חשיבתן של ערי מצרים כמרכזי מסחר. התוצאה הייתה נהירה של יהודים, כולל אשכנזים למצרים. ההגירה של יהודי מזרח-אירופה גברה אחרי הרדיפות בסוף המאה ה-19, ואלו הקימו קהילה נפרדת בקהיר. ההתנכלות ליהודים מ-1948, רדיפת היהודים שערך שליט מצרים גמאל עבד אל נאצר, עסק הביש שהתרחש בשנת 1952, נטישת הבריטים את תעלת סואץ ומלחמת סיני הביאו לקיצה של יהדות עתיקת יומין זו.

לפי משרד החוץ, ב-2007 מנתה הקהילה כ–40 איש בלבד, מתוכם 30 באלכסנדריה. בראש הקהילה בקהיר עמדה עד פטירתה באפריל 2013, כרמן וינשטיין, ובראש הקהילה באלכסנדריה עומד ד"ר מקס סלאמה.

יחסי איראן–הוותיקן

יחסי איראן–הוותיקן הם היחסים הדיפלומטיים המתקיימים בין הרפובליקה האסלאמית של איראן למדינת הוותיקן.

המגעים הראשונים בין מדינת האפיפיור לבין ממלכת פרס החלו כבר בתקופת שלטונו של עבאס שאה הראשון אשר שלח שליחים אל האפיפיור. הוותיקן מקיים יחסים רשמיים עם איראן מאז 1954, ויחסים אלו נשמרו גם לאחר המהפכה האיראנית. ב-1979 שלח האפיפיור פיוס השנים עשר שליח כדי לסייע בפתרון משבר בני הערובה באיראן. כיום מחזיקה איראן שגרירות בוותיקן. היחסים בין שתי המדינות נחשבים לחמים למדי חרף העובדה שאיראן היא רפובליקה אסלאמית-שיעית, מאידך - כיוון שתי הישויות הן ישויות בהן לדת יש מעמד עליון, יש ביניהן שותפות ברמה האידאולוגית. יש אף המוצאים הקבלות בין הפילוג השיעי-סוני באסלאם לפילוג הקתולי-פרוטסטנטי בנצרות.ב-2008 הצהיר מחמוד אחמדינז'אד שהוותיקן הוא "כוח חיובי לצדק ולשלום". באוקטובר 2010 פנה אחמדינז'אד לאפיפיור בנדיקטוס השישה עשר, והצהיר שהנוצרים והמוסלמים צריכים לפעול יחדיו כדי להיאבק בחילוניות והחומריות בעולם. באותה הזדמנות, שיבח אחמדינז'אד את האפיפיור על כך שביקר כומר אמריקאי שאיים לשרוף את הקוראן. בנובמבר של אותה שנה האפיפיור שלח מכתב תשובה בו המליץ על הקמתה של ועדה איראנית-אפוסטולית משותפת על מנת להסדיר את מעמדה של הכנסייה הקתולית באיראן.

מגילת אסתר

מְגִלַּת אֶסְתֵּר היא אחת מחמש המגילות שבחלק ה"כתובים" שבמקרא. היא מספרת את סיפור ניסיון השמדתם של יהודי ממלכת פרס בימי המלך אחשוורוש והצלתם. מאורע זה, לפי המגילה, שימש יסוד לקביעת חג הפורים. במוקד המגילה עומדת מזימתו של המן האגגי, בכיר השרים בממלכה, להשמיד את כל היהודים, כשמולו עומדים מרדכי היהודי ובת דודתו ולפי הגמרא גם אשתו אסתר, אשר נבחרת בראשית הסיפור להיות למלכה, והודות למעמדה ותושייתה מצליחה לסכל את מזימתו של המן. על פי ההלכה, יש מצווה לקרוא את המגילה בחג פורים, בלילה וביום. מצווה זו נקראת "מצוות מקרא מגילה".

מרדכי היהודי

מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי הוא דמות מקראית ומגיבוריה הראשיים של מגילת אסתר; בן דודה של אסתר המלכה. מרדכי שירת בחצר המלך הפרסי אחשוורוש, כנראה כשופט, והציל יחד עם אסתר את יהודי ממלכת פרס מרצח המוני שתכנן כנגדם המן. לאחר תלייתו של המן תפס מרדכי את מקומו כמשנה למלך אחשוורוש והפך לבכיר שרי ממלכת פרס וגדול היהודים.

יחד עם אסתר תיקן מרדכי לדורות את חג הפורים.

משך

משך, השישי בבני יפת, לאחר יוון ותובל, נכדו של נח.את משך מקובל לזהות עם מֻשְׁכִּ המוכר ממקורות אשוריים וכן ממקורות קלאסיים מאוחרים יותר כעם מעמי אסיה הקטנה.

המֻשְׁכִּ נזכרים לראשונה במקורות אשוריים מימי תגלת פלאסר הראשון אשר בשנת מלכותו הראשונה (1116 לפנה"ס) ניצח את חמשת מלכי מֻשְׁכִּ והרג בין 12,000 ל-20,000 מחייליהם. ממקורות אלה עולה כי המֻשְׁכִּ שכנו באזור הדרום מזרחי של הרמה האנטולית באזורים שכבשו מידי האשורים כ-150 שנה קודם לכן. התיישבותם באנטוליה היא אחת מתוצאות חורבנה של ממלכת החתים.

האזכור הבא של המֻשְׁכִּ מאוחר בכ-250 שנה, והוא מימי אשורנצרפל השני במחצית הראשונה של המאה ה-9 לפנה"ס שם נזכרים המֻשְׁכִּ כמעלי מיסים על כלי נחושת, בקר ויין.

מבחינת תיעוד המֻשְׁכִּ, בנקודה זו נוצר חלל נוסף של כמאה שנה בהם פנתה ממלכת אשור השוקעת לעסוק בעיקר במלחמות מול ממלכת אררט השכנה ואילו המֻשְׁכִּ מצידם גיבשו ככל הנראה את כוחם בתקופה זו במרכזה של אסיה הקטנה. החל מימי שלמנאסר החמישי אנו שבים ושומעים על התנגשויות בין המֻשְׁכִּ לאשורים, התנגשויות שהגיעו לשיאן בתקופת מלכות סרגון השני (705-722 לפנה"ס). מלכם של המֻשְׁכִּ בתקופה זו נקרא במקורות האשוריים מִתַ אותו יש לזהות עם מידס הפריגי הנזכר במקורות יווניים.

מחלופת המכתבים שבין סרגון לבין שרי צבאו באסיה הקטנה שנמצאה בארכיון המלכותי בנינוה עולה כי מִתַ כרת ברית נרחבת כנגד אשור, יחד עם מלכי כרכמיש, תובל ואררט. עם זאת, לקראת סוף ימיו של סרגון, בשנת 709 לפנה"ס כרתו המִתַ והאשורים ברית.

בימי סרגון מֻשְׁכִּ שימשה גבולה המערבי של ממלכתו ובכמה כתובות מתפאר סרגון על שלטונו "מארץ מצרים ועד ארץ מֻשְׁכִּ" ומכאן ניתן להבין את דברי המשורר בתהילים "אוֹיָה-לִי, כִּי-גַרְתִּי מֶשֶׁךְ; שָׁכַנְתִּי, עִם-אָהֳלֵי קֵדָר" כתיחום גבולות העולם התרבותי בצפון ובדרום.

הצמד "משך ותובל", שני בניו של יפת, חוזר על עצמו במקורות רבים גם בתקופות מאוחרות יותר. בספר יחזקאל נזכרים השניים כעמים העוסקים בתיווך בסחר עבדים וכלי נחושת בין יוון למזרח התיכון. בכתבי הרודוטוס נזכרים השניים, לצד עמים נוספים כבעלי בריתם של ממלכת פרס.

גם ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו זיהה את משך המקראי כאבי המשכיים, שבט פרוטו-איברי שחי באזור קפדוקיה, וקישר גם את שם עירם מזקה לשמו של משך. בתקופות מאוחרות יותר קושר שמו של משך גם לשם המחוז מסכתי (סאמצחה-ג'אוואחתי) שבגאורגיה, או לעיר מצחתה, הבירה ההיסטורית של גאורגיה.

ספר יהודית

ספר יהודית הוא אחד הספרים החיצוניים לתנ"ך, שעוסק ככל הנראה בתקופת שלטון ממלכת פרס בארץ ישראל (המאות ה-6 עד ה-4 לפנה"ס).

הספר נמצא לראשונה בתרגום השבעים של התנ"ך ליוונית אם כי הוא נכתב במקור בעברית, והוא אף מוזכר בדברי הגאונים, שהכירו את הספר בגרסתו הסורית. שרידי הספר העברי נעלמו כליל, כמו רוב הספרים שלא נכנסו לקאנון היהודי. ברם, הכנסייה הקתולית והאורתודוקסית רואות אותו כחלק מ"הברית הישנה".

פרסים

פרסים הם בני קבוצה אתנית שמרכזה באיראן, בני הקבוצה דוברים פרסית. בין הקבוצות האיראנית נמנים האיראנים, הכורדים, האוסטים, האזרים, ועוד תושבי מדינות ה"סטאן" כמו הטג'יקים והפרסיוונים, הנמצאים באפגניסטן, טג'יקיסטן, אוזבקיסטן, פקיסטן ובמחוז שינג'יאנג במערב סין. השפה הטג'יקית קרובה מאוד לשפה הפרסית, וכך גם השפה דארי המדוברת באפגניסטן.

הארץ המכונה היום איראן, כונתה שנים רבות פרס ויש המשתמשים בשם זה עד היום. השם "פרס" היה מקובל ביוונית עתיקה בהתייחס לאנשי ממלכת פרס וכך נקלט בלשונות אירופה והיה מקובל באופן רשמי עד שנת 1935. זאת למרות שהאיראנים עצמם מעולם לא קראו לעצמם פרסים. בשנת 1935 דרש השאה האיראני רזא ח'אן מכל מדינות המערב לחדול מהשימוש בשם "פרס" ולאמץ את השם "איראן", ארץ הארים. זאת על סמך התואר שהעניק לעצמו דריווש הראשון, בנוסף לכינוי העצמי שהעניקו לעצמם אנשי ממלכת פרס שמופיע כבר בכתבים פרסיים עתיקים כמו האווסטה, שפירושו: גאה ומכובד.

השם "פרס" הגיע אל היוונית בצורה "פרסיס" (Persis בתעתיק לטיני), ומקורו, ככל הנראה, בשפה האשורית (ניב מאוחר של אכדית), או כמינוח לפרספוליס שהייתה עיר מרכזית באימפריה הפרסית. הפרסים מוזכרים בכתובת אשורית משנת 834 לפני הספירה, שבה מופיע הביטוי "פרס ומדי" (Parsua, Muddai בתעתיק בלשני), שתי הממלכות העיקריות שהרכיבו את האימפריה הפרסית. בתנ"ך מופיע הביטוי "מלך פרס", בהתייחס למלכים כורש ודריווש, בספר דניאל (פרק י', פסוק א'), בספר עזרא (פרק ד', פסוק ג'), ובמקומות נוספים. הביטוי "פרס ומדי" מופיע במגילת אסתר (פרק א', פסוק ג').

עד היום שורר בלבול בין המונח "פרסים", שהיוו את המנהיגים של האימפריה הפרסית לבין המונח "איראנים". מקובל להתייחס לדוברי השפה הפרסית ולכל מי שאימץ את השפה הפרסית ואת תרבותה כאל "פרסים", אולם פרסית היא רק שפה אחת מבין קבוצה של שפות קרובות המכונות שפות איראניות, והפרסים הם תת-קבוצה בתוך קבוצת האיראנים. כיוון שהמדינה שבה מרוכזים מרבית הפרסים נקראת "איראן", רוב הפרסים מכונים "איראנים" גם בשל מעמדם המדיני כאזרחי איראן.

צבא ממלכת פרס האחמנית

צבא של ממלכת פרס (אמצע המאה ה-6 לפנה"ס עד סוף המאה ה-4 לפנה"ס) הורכב מבני פרס ומנתיניה של האימפריה רחבת הידיים. ראשיתו של צבא זה בנוודים הפרסיים שחיו בשטחה של אירן המודרנית. אליהם הצטרפו גורמים פרסיים אתניים נוספים כגון תושבי אזור מדי ועילם. מלבד היסודות הפרסיים, כלל הצבא הפרסי גם הרבה מגויסים מקרב נתיני הממלכה. אליהם התווספו שכירי חרב שמספרם הלך וגדל עם השנים. בעת הצורך גייסו פרסים מספרים עצומים של חיילים במונחי העולם העתיק - צבאותיהם עלו לעיתים על מאה אלף חיילים.

צבא היבשה הפרסי התחלק לשני חלקים עיקריים: היחידות הכפופות ישירות לשלטון המרכזי ולקחו חלק במערכות גדולות בלבד ויחידות הכפופות למושלים המקומיים ומטרתם טיפול בבעיות קטנות יחסית. יחידות אלה איישו גם את חילות המצב ברחבי האימפריה.

החשיפה לים התיכון ולמסורות הימאיות העתיקות שלו הביאה את פרס להשתמש בציי נתיניה היוונים והפיניקים. ציים אלה אפשרו לפרס לפלוש ליוון בראשית המאה ה-5 לפנה"ס. הצי היה החלק המשני בכוחותיה המזוינים של פרס והוא לא טופח כמו צבא היבשה, שהיה החיל העיקרי.

קונסטנטינופול

קוֹנְסְטַנְטִינוֹפּוֹל (ביוונית: Κωνσταντινούπολις, בלטינית: Constantinopolis) היא עיר עתיקה שהתקיימה במקום שבו נמצאת כיום איסטנבול. עם התפרקות האימפריה הרומית, הייתה קונסטנטינופול לבירת האימפריה הרומית המזרחית או האימפריה הביזנטית משנת 395 עד שנת 1453 (לא כולל תקופה קצרה בין השנים 1204–1261).

שושן (עיר)

שׁוּשָׁן (בפרסית: شوش שוש) היא עיר עתיקה באיראן של היום, כ-250 ק"מ מזרחית לחידקל. שושן הייתה עיר מרכזית של העילמים, הפרסים והפרתים. היא מוזכרת במגילת אסתר, בספר נחמיה ובספר דניאל. כיום נמצאת באתר העיר שוש. שושן הוכרה כאתר מורשת עולמית בשנת 2015.

תקופת הברזל

תקופת הברזל היא תקופה בתולדות האנושות שבה היכולת הטכנולוגית המתקדמת ביותר אפשרה ייצור כלים העשויים מברזל. עמידותו של הברזל, טמפרטורת ההתכה הגבוהה שלו ושכיחותן של עפרות הברזל הפכה אותו לנפוץ וזול יותר מאשר הברונזה. תקופת הברזל היא האחרונה במערכת שלוש התקופות, המחלקת את ההיסטוריה האנושית לתקופת האבן, תקופת הברונזה ותקופת הברזל.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.