ממלכת בולגריה

ממלכת בולגריהבולגרית: Царство България) או ממלכת בולגריה השלישית, היה שמה הרשמי של המדינה הבולגרית בין 1908 ל-1946, עת הייתה מונרכיה חוקתית מבית סקסה קובורג גותה.

ממלכת בולגריה השלישית
Flag of Bulgaria Coat of arms of Bulgaria (1927–1946)
דגל סמל
Kingdom of Bulgaria (1942)
יבשת אירופה
שפה נפוצה בולגרית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
סופיה
42°42′N 23°19′E / 42.700°N 23.317°E
משטר מונרכיה חוקתית
הקמה
תאריך
הכרזת העצמאות הבולגרית
5 באוקטובר 1908
פירוק
תאריך
ביטול המלוכה ב"משאל עם", בחסות השלטון הקומוניסטי ב-15 בספטמבר 1946
1 בדצמבר 1946
ישות קודמת בולגריה נסיכות בולגריה
ישות יורשת בולגריה הרפובליקה העממית הבולגרית
מטבע לב
Map of Bulgaria during WWII
בולגריה
ערך זה הוא חלק מסדרת
היסטוריה של בולגריה
  • בולגריה תחת שלטון האימפריה העות'מאנית
בולגריה

רקע

ב-1393 כבשו צבאותיו של הסולטאן העות'מאני באיזיט הראשון את העיר טרנובו והביאו אל קיצה את האימפריה הבולגרית השנייה. באזור וידין נותרה ישות חצי עצמאית ששליטיה היו וסלים של הסולטאן. ב-1422 הוצא להורג בבלגרד הצאר קונסטנטין השני אסן וכך הקיץ הקץ על שושלת בית שישמן, משפחת המלוכה הבולגרית.

בולגריה נתונה הייתה תחת שלטון עות'מאני במשך 450 שנים. המאה ה-19 סימנה את המפנה. החלשות כוחם הצבאי, הקיבעון במנגנוני הממשל העות'מאנים וההעדפת המיעוט המוסלמי על פני הרוב הנוצרי, הביאו להתמרמרות גוברת והולכת בשטחי בולגריה. אביב העמים לא פסח על אזור זה, בשילוב אינטרסים הולכים וגוברים של המעצמות להגמוניה על השטח המהווה חיץ בין מערב למזרח אירופה והחולש על הים השחור ומבואותיו. כל המעצמות החשובות של אירופה באותה עת היו מעורבות בסכסוך שבבלקאנים: האימפריה הרוסית, הבריטית והקיסרות האוסטרית, שהפכה לאוסטרו הונגרית והקיסרות הגרמנית.

באפריל 1876 פרץ מרד אפריל הבולגרי, אשר דוכא באכזריות על ידי העות'מאנים, תוך גרימת 12,000 הרוגים מקרב האוכלוסייה הנוצרית. המעצמות ניסו לכפות על העות'מאנים שינוי ביחסם לאוכלוסייה הנוצרית במסגרת ועידת קונסטנטינופול אך ללא הועיל. באפריל 1877, הכריזה האימפריה הרוסית מלחמה על האימפריה העות'מאנית והיא הסתיימה בתבוסה העות'מאנים וכיבוש כל אזור בולגריה על ידי הרוסים.

ב-3 במרץ נחתם חוזה סאן סטפנו במסגרתו הכירה האימפריה העות'מאנית במתן אוטונומיה לבולגריה (אשר בה כלולים כל רומליה ופלך הדנובה). האימפריה הבריטית שחששה מהגמוניה רוסית בבלקן כפתה שינויים בחוזה במסגרת קונגרס ברלין. השינוי המהותי היה הפיכת חלק מבולגריה לנסיכות עצמאית וווילאייט רומליה המזרחית, שבירתו פלובדיב הוחזר לאימפריה העות'מאנית.[1] כעשרים כפרים של מוסלמים-בולגרים (פומאקים) בהרי רודופי סירבו להכיר בריבונות רומליה המזרחית, והקימו את הרפובליקה הפומאקית. ב-29 באפריל 1879 מונה בהמלצת הרוסים ואישור האספה הלאומית הבולגרית, אלכסנדר בטנברג לנסיך בולגריה. הנסיכות אימצה את חוקת טרנובו שהייתה חוקה מתקדמת וליבראלית לתקופתה, שהבטיחה את זכויות המיעוטים.

בשנת 1887 נערכה הפיכה צבאית בנסיכות, ואלכסנדר בטנברג התפטר מתפקידו, ולאחר מכן הוכרז פרדיננד מבית סקסה-קובורג-גותה על ידי האספה הלאומית הבולגרית, כנסיך פרדיננד הראשון. בזירה הפנים בולגרית השכיל פרדיננד להפוך את בולגריה למדינה אירופאית מתוקנת, שיקם והרחיב את תשתיות התחבורה, החשמל והמים ובנה שירותים ציבוריים לאזרחי הנסיכות.

ממלכת בולגריה

בשנת 1908 הכריז פרדיננד על התנתקותו הסופית מהאימפריה העות'מאנית ובולגריה הפכה מנסיכות לממלכה.[2] בתחום מדיניות החוץ ביצע פרדיננד שגיאות מכריעות שנבעו מחוסר ניסיונו הפוליטי מחד, וחלומו להפוך למלכה של "בולגריה הגדולה", מימי הזוהר של האימפריה הראשונה מאידך. ב-1912 הצטרף המלך לליגה הבלקנית במלחמת הבלקן הראשונה במטרה לגרוע שטחים מהאימפריה העות'מאנית. הצבא הבולגרי החדש, זכה להישגים כגון כיבוש מרבית חבל תראקיה והם זכו להכרה במסגרת הסכם לונדון (1913). אך רעיון בולגריה הגדולה לא הירפה מהמלך ועד מהרה הסתכסך עם חברותיו לליגה הבלקנית ופרצה מלחמת הבלקן השנייה, כשמטרתה של בולגריה, להשיג נתחים טריטוריאליים גם במקדוניה. לא רק שבולגריה לא הצליחה בהשגת שטחים נוספים, אלא אף איבדה את מרבית הישגיה כולל חבל תראקיה ודוברוג'ה והעניין בא לידי ביטוי בהסכם בוקרשט (1913).

המלך הבולגרי לא ויתר על שאיפותיו, הצטרף למעצמות המרכז במלחמת העולם הראשונה וב-15 באוקטובר 1915 תקף את סרביה. המלחמה שהחלה בתנופה רבה הסתיימה בתבוסה לצבאות מדינות ההסכמה וסכנה ממשית לאובדן העצמאות. ההרפתקנות הצבאית של המלך פרדיננד ושאיפותיו לחזור לגבולות האימפריה הבולגרית הראשונה, עלו לבולגרים במלחמות הבלקן ומלחמת העולם הראשונה ברבע מליון חיילים ואזרחים הרוגים ,[3][4] ולמלך עצמו בכיסאו עליו נאלץ לוותר ב-3 באוקטובר 1918.

בנו בכורו, הפך למלך בוריס השלישי. בשנותיו הראשונות בתפקיד, טרוד היה המלך בעיקר בניסיונות הישרדות אישיים בשל ניסיונות חוזרים ונשנים להתנקש בחייו. עד ינואר 1935 לא היה המלך דומיננטי במהלכי השלטון, אך לאחר שהדיח את ראשי המשטר הצבאי של הליגה הצבאית, הפך לאוטוקרט באופן מעשי והידק את קשריו עם גרמניה הנאצית כמשקל נגד לברית המועצות, אשר עודדה את החתרנות הקומוניסטית בממלכה ולצרפת אשר הייתה בעלת בריתה של ממלכת יוגוסלביה, יריבתה ההיסטורית של בולגריה בבלקן.[5] כך, עם פתיחת מלחמת העולם השנייה הכריזה בולגריה על נייטראליות, בהמשך חתמה על ההסכם התלת צדדי והפכה לבעלת ברית של מדינות הציר. המלך הבולגרי התחמק ככל יכולתו משליחת חיילים בולגרים ללחימה פעילה בזוכרו את תוצאות מלחמת העולם הראשונה. חבל דרום דוברוג'ה הוחזר לבולגריה במסגרת הסכם קראיובה והצבא הבולגרי השתלט על חבלי תראקיה ומקדוניה הווארדארית. הממשלה האנטישמית של הממלכה בראשות פרופסור בוגדן פילוב חוקקה את החוק להגנת האומה והצבא הבולגרי עצר וגירש למחנות ההשמדה את 11,343 יהודי תראקיה ומקדוניה ופירוט. תוכניותיהם לגירוש 48,000 יהודי בולגריה לא צלחו. באוגוסט 1943, הלך המלך בוריס במפתיע לעולמו לאחר שלקה בהתקף לב.[6]

הנסיך סימאון בן ה-6 הפך למלך סימאון השני ומונתה קבוצת עוצרים בראשות הנסיך קיריל. בספטמבר 1944 נכבשה סופיה על ידי הצבא האדום וברחבי הממלכה התחוללה הפיכה שהובלה על ידי חזית המולדת הבולגרית. בולגריה הצטרפה לבעלות הברית וצבאה הצטרף לצבא האדום במלחמתו בורמכט הנסוג. בפברואר 1945 הוצאו להורג הנסיך קיריל, בוגדן פילוב ועוד שורה ארוכה של פוליטיקאים, אנשי צבא ועיתונאים. למלך סימאון הותר להשאר בתפקידו והוא לא נפגע. ב-15 בספטמבר 1946 נערך משאל עם בחסות ברית המועצות, בו הוחלט על ביטול המלוכה בבולגריה והמלך סימאון יצא לגלות. באופן רשמי בוטלה המלוכה ב-1 בדצמבר 1946 והמדינה כונתה הרפובליקה העממית הבולגרית.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ L.S.Stavrianos ,The Balkans Since 1453- Balkan Crisis and the treaty of Berlin: 1878
  2. ^ בר-זוהר, מיכאל, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, ירושלים, 1999, עמוד 25.
  3. ^ Schurman, Jacob Gould,. The Balkan Wars 1912 To 1913
  4. ^ US War Dept 1924 data listed in the Encyclopedia Britannica
  5. ^ רומנו, אלברט. א, יהדות בולגריה, בתוך: אנצקלופדיה של גלויות, ירושלים, 1967, עמודים 512-514,566.
  6. ^ בר זוהר מיכאל, הרכבות יצאו ריקות, עמודים 204-209.
איוואן בגריאנוב

איוואן איוואנוב בָּגְרִיָאנוֹב (בבולגרית: Иван Иванов Багрянов;‏ 29 באוקטובר 1891, ראזגרד, נסיכות בולגריה – 1 בפברואר 1945, סופיה, ממלכת בולגריה) היה פוליטיקאי בולגרי, אשר כיהן במשך מספר חודשים כראש ממשלת בולגריה.

איוואן גשוב

איוואן אֶבְסְטְרָטִיֶיב גֶשוֹב (בבולגרית: Иван Евстратиев Гешов;‏ 20 בפברואר 1849, פלובדיב, האימפריה העות'מאנית – 11 במרץ 1924, סופיה, ממלכת בולגריה) היה פוליטיקאי בולגרי אשר כיהן במספר כהונות שר וכן כראש ממשלת ממלכת בולגריה.

אנדריי טושב

אנדריי סלאבוב טושב (בבולגרית: Андрей Славов Тошев;‏ 16 באפריל 1867, סטארה זאגורה, האימפריה העות'מאנית – 10 בינואר 1944, סופיה, הרפובליקה העממית הבולגרית), היה מדען ופוליטיקאי בולגרי, אשר כיהן ב-1935 למשך מספר חודשים כראש ממשלת ממלכת בולגריה.

בין 1909 ל-1913 כיהן טושב כשגריר ממלכת בולגריה בסרביה וסייע לכינון הליגה הבלקנית. לאחר תום מלחמת הבלקן השנייה וחתימת הסכם בוקרשט (1913), מונה טושב לשגריר באימפריה העות'מאנית ובין 1913 ל-1914 הוצב באיסטנבול. טושב היה מלוכן ונחשב איש אמונה של משפחת המלוכה הבולגרית בכלל ושל המלך בוריס השלישי, בפרט. ב-21 באפריל 1935 פיטר המלך את ראש הממשלה פנצ'ו זלאטב ומינה במקומו את טושב. בנובמבר נערכו בבולגריה בחירות כלליות. המלך בוריס השלישי הטיל על נאמנו גאורגי קיוסאיבנוב להרכיב ממשלה ולעמוד בראשה.

בוגדאן פילוב

פרופסור בוגדאן דימיטרוב פילוב (בבולגרית: Богдан Димитров Филов;‏ 10 באפריל 1883, סטארה זאגורה, רומליה המזרחית, האימפריה העות'מאנית – 1 בפברואר 1945, סופיה, ממלכת בולגריה), היה פוליטיקאי, היסטוריון וארכאולוג בולגרי, אשר כיהן כראש ממשלת בולגריה במהלך מלחמת העולם השנייה. בתקופת כהונתו הצטרפה בולגריה להסכם התלת צדדי שהפך את הממלכה לבעלת בריתה של גרמניה הנאצית, גורשו 11,343 יהודי תראקיה ומקדוניה אל מחנות ההשמדה ונכשל ניסיון גירושם של 48,000 יהודי "בולגריה הישנה" למחנות אלו.

בולגריה במלחמת העולם הראשונה

ממלכת בולגריה לחמה במלחמת העולם הראשונה מ-14 באוקטובר 1915 ועד 29 בספטמבר 1918 לצד מעצמות המרכז. הרפתקנותו הצבאית של מלך בולגריה פרדיננד הראשון, אשר הקים צבא מודרני מאומן ומצויד במיטב הציוד הגרמני ושאף להקים מחדש את האימפריה הבולגרית כבר גבתה מבולגריה מחיר כבד, כאשר ב-1913 הובסה במלחמת הבלקן השנייה, אך שאיפותיו להחזרת השטחים שאבדו לבולגריה, בשילוב לחץ מהפיקוד הצבאי, הביאו להצטרפות בולגריה למלחמה. היה זה הימור מצדו של המלך, אם כי נראה היה, לפחות בתחילת הקרבות, שההימור היה מושכל, שכן בחודשים הראשונים נראה היה שסיכויי הניצחון של מעצמות המרכז גבוהים. לאחר תבוסת הסרבים, החזיקו הבולגרים בשטחים נרחבים באזור מקדוניה הווארדארית ובהמשך כבשו שטחים במזרח מקדוניה ותראקיה. בגזרה הרומנית עלה בידי הבולגרים לכבוש את חבל דרום דוברוג'ה ולהשתתף בקרבות שהובילו לתבוסתה של רומניה. אלא שבהמשך נטתה המערכה לרעת הבולגרים, שהלכו ונשחקו בחזית המקדונית עד תבוסתם בספטמבר 1918. המלך פרדיננד אולץ לוותר על כיסאו, ויורשו, בוריס השלישי, נכנע למדינות ההסכמה.

בולגריה במלחמת העולם השנייה

בתחילת מלחמת העולם השנייה הכריזה ממלכת בולגריה על נייטראליות, אך בהמשך הצטרפה למדינות הציר מתוך שאיפה להשבת השטחים שנגרעו מבולגריה במסגרת חוזה ניי שסיים את מלחמת העולם הראשונה. הסתבכותו של הוורמאכט במבצע ברברוסה ומותו הפתאומי של המלך בוריס השלישי הובילו לשינוי המגמה ועם כיבושה של הממלכה על ידי הצבא האדום, הצטרפו החיילים הבולגרים בפועל למלחמה לצד בעלות הברית. סיום המלחמה הביא לסיום המלוכה בבולגריה והפך אותה לגרורה סובייטית. במהלך המלחמה גירשו הבולגרים אל מחנות ההשמדה את 11,343 יהודי תראקיה, מקדוניה ופירוט. מספר פוליטיקאים וראשי הכנסייה הבולגרית מנעו את גירושם של 48,000 יהודי בולגריה גופא והם ניצלו מהשמדה.

בוריס השלישי, מלך בולגריה

בוריס השלישי, מלך בולגריה (בבולגרית: Борѝс III Обединител, ‏30 בינואר 1894, סופיה, נסיכות בולגריה - 28 באוגוסט 1943, סופיה, ממלכת בולגריה) היה מלך בולגריה מ-3 באוקטובר 1918 ועד יום מותו.

בוריס השלישי עלה לכס השלטון לאחר תבוסת בולגריה במלחמת העולם הראשונה וסיום כהונתו של אביו פרדיננד הראשון. עד אמצע שנות ה-30 לא היה מעמדו של המלך איתן, הוא ניצל ממספר ניסיונות התנקשות בחייו כאשר במקביל התחוללו בממלכתו הפיכות וניסיונות הפיכה במחיר דמים גבוה. נסיבות סיום מלחמת העולם הראשונה וכפיית חוזה ניי על בולגריה, הובילו לאי-שקט חברתי ופוליטי ומשבר כלכלי חריף שהקשה על התנהלות הממלכה. החל מאמצע שנות ה-30 התקרב המלך במדיניותו לגרמניה הנאצית והעניין הניב פירות כלכליים ומדיניים לבולגריה. המלך חיזק את מעמדו ושלטונו הפך אוטוקרטי. בלחצה של גרמניה העבירה רומניה לבולגריה במסגרת הסכם קראיובה את חבל דרום דוברוג'ה.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הכריזה ממלכת בולגריה על נייטרליות, אך בהמשך הצטרפה להסכם התלת-צדדי ובתמורה קיבלה לחזקתה את חבלי תראקיה היוונית, ומקדוניה הווארדארית. צעד זה העלה מאוד את הפופולריות של בוריס השלישי בקרב ההמונים והוא זכה לכינוי "המלך המאחד" על השבת השטחים שאבדו לבולגריה לאחר מלחמת העולם הראשונה. בוריס השלישי, אשר חשש לחזור על טעויותיו של אביו, סירב לצרף את הצבא הבולגרי לקרבות החזית המזרחית ולהכריז מלחמה על ברית המועצות והעניין הוביל למתיחות בין בולגריה לגרמניה, ובכלל זה מתיחות אישית בינו לבין אדולף היטלר.

החל משלהי שנות ה-30, ובמקביל לחיזוק הקשרים עם גרמניה הנאצית, אימצה בולגריה מדיניות אנטי-יהודית. בספטמבר 1939 גורשו 4,022 מיהודי בולגריה, שהוגדרו "נתינים זרים", במסגרת "המסע לגירוש נתינים זרים". בהמשך חוקק בבולגריה החוק להגנת האומה ובמסגרתו נשלחו 9,000 גברים יהודים בגילאי 20–40 לעבודות כפייה. במרץ 1943 גירשו הבולגרים בצו שאישר בוריס השלישי את 11,343 יהודי תראקיה, מקדוניה והעיר פירוט אל מותם במחנה ההשמדה טרבלינקה. במקביל, נכשל ניסיון גירושם לטרבלינקה של לפחות 6,365 מיהודי בולגריה "הישנה".ב-28 באוגוסט 1943 מת בוריס השלישי מהתקף לב לאחר ששב לבולגריה מפגישה קשה ומתוחה עם היטלר. סביב נסיבות מותו רווחו תאוריות קשר רבות שלא הוכחו. מותו סימן את קץ ימיה של ממלכת בולגריה. בנו, יורש העצר סימאון, היה בן 6 ולכן מונתה מועצת עוצרים בראשות הנסיך קיריל, אחיו של בוריס השלישי. ב-9 בספטמבר 1944 התחוללה בבולגריה הפיכה, שהובלה על ידי חזית המולדת של בולגריה. המשטר הפרו-מלוכני הודח ובהדרגה השתלטו הקומוניסטים על המדינה. בפברואר 1945 הוצא הנסיך קיריל, אחיו של בוריס להורג, ב-1946 כוננה הרפובליקה העממית של בולגריה ובני משפחת המלוכה הצטוו לעזוב את בולגריה.

האימפריה הבולגרית הראשונה

האימפריה הבולגרית הראשונה (בבולגרית, Първото българско царство ובגרסאות נוספות: בולגריה של הדנובה, או בולגריה הבלקנית וכן הממלכה הבולגרית הראשונה) הייתה ישות שלטונית עצמאית במרבית שנות קיומה, אך לפרקים וסלית של האימפריה הביזאנטית. האימפריה נוסדה על ידי השבטים הפרוטו-בולגרים ומנהיגם אספרוך בשנת 681 לספירה והתקיימה עד שנת 1018, עת נפלה שוב לשליטה ביזאנטית מלאה. בשיאה השתרעה האימפריה מהים האדריאטי, דרך נהר הדנייפר, עד הים השחור, בואכה ממלכת הונגריה והיוותה יריב עיקש לביזאנטים.

האימפריה הבולגרית השנייה

האימפריה הבולגרית השנייה (בבולגרית: Втората българска държава, נודעה גם בשם הממלכה הבולגרית השנייה) הייתה ממלכה אשר התקיימה משנת 1185 ועד 1422. יש היסטוריונים בני זמננו, הטוענים כי מוצאם של איוון אסן ואחיו פטר מייסדי הממלכה הוא קומני, או ולאכי ועל כן בחלק מסוים מהמקורות, היא מתוארת כאימפריה בולגרית ולאכית. האימפריה הגיעה לשיאה בימי הצארים, קאלויאן ואיוון אסן השני, במחצית המאה ה-13, עת הפכה למעצמה אזורית בבלקנים והיוותה לשון מאזניים בין האימפריה הלטינית והאימפריה של ניקאה. בהמשך קראה תיגר על המעמד ההגמוני האזורי של האימפריה הביזאנטית. אז החלה בתהליך נסיגה הדרגתי, כתוצאה מפלישות של מונגולים, המאבקים הבלתי פוסקים מול הביזאנטים, ההונגרים ובעלי בריתם בדספוטות סרביה עד לפירוקה הסופי בידי האימפריה העות'מאנית. העות'מאנים שלטו על הארץ במשך כ-500 שנים עד למלחמה העות'מאנית-רוסית (1877-1878) שהביאה לעצמאותם המחודשת של הבולגרים.

ההסכם התלת-צדדי

ההסכם התלת-צדדי, הידוע גם בתור "ההסכם המשולש" או "הסכם הציר", היה ברית צבאית שנחתמה בברלין ב-27 בספטמבר 1940 בין סבורו קורוסו מהאימפריה היפנית, אדולף היטלר, מנהיג גרמניה הנאצית ובניטו מוסוליני מנהיג איטליה הפאשיסטית. ההסכם ייסד את הברית המכונה "מדינות הציר", שהיוותה את הצד התוקפני במלחמת העולם השנייה ולחמה נגד בעלות הברית.

ההסכם נתן תוקף רשמי לשותפות אסטרטגית שהייתה קיימת בפועל מזה שנים, לאחר שב-1936 נחתם הסכם אנטי-קומינטרן בין גרמניה ליפן וב-1939 נחתמה ברית הפלדה בין איטליה וגרמניה. במאזן האסטרטגי שהיה קיים בעת חתימתו ניתן לראות בו מעין אזהרה לארצות הברית להישאר נייטרלית במלחמת העולם השנייה, פן תהיה מעורבת במלחמה בשתי חזיתות. כן סייע ההסכם להתגבר על החשדנות שחשה יפן כלפי גרמניה לאחר חתימת הסכם ריבנטרופ מולוטוב בשנת 1939.

על פי ההסכם הסכימו המדינות הקשורות בו כי במשך עשר שנים תעמודנה לסיוע זו לזו במטרה הראשונית להקים ולשמור על סדר חדש, "לקדם את השגשוג ההדדי והרווחה של העמים הקשורים בהסכם". ההסכם כלל הכרה ב"מרחב האינטרסים" של כל מדינה והשותפות בו נטלו על עצמן "לסייע זו לזו בכל האמצעים הפוליטיים, הכלכליים והצבאיים כאשר אחד מהצדדים להסכם נמצא תחת מתקפה", ממדינה שאינה קשורה בהסכם, למעט ברית המועצות.

על מנת שתוכל להעביר כוחות דרומה כדי לסייע לאיטליה במלחמתה ביוון, לחצה גרמניה על הונגריה, רומניה ובולגריה להצטרף להסכם. הונגריה הצטרפה ב-20 בנובמבר 1940, רומניה ב-23 בנובמבר 1940 ובולגריה ב-1 במרץ 1941. סלובקיה צורפה עוד קודם לכן, ב-24 בנובמבר 1940. יוגוסלביה חתמה על ההסכם ב-25 במרץ 1941, אך לאחר הפיכה צבאית בברכת בריטניה ב-27 במרץ 1941 חזרה בה מהחתימה, דבר שהוביל לפלישה גרמנית ולכיבושה.

למרות בקשות חוזרות של גרמניה, סירבה פינלנד להצטרף להסכם, בטענה שמלחמתה בברית המועצות היא מלחמה נפרדת ממלחמת העולם השנייה. דבר זה אפשר לה לשמור על קשרים דיפלומטיים עם ארצות הברית עד 1944.

איטליה הצטרפה לבעלות הברית ב-1943, אירוע שציין את תחילת סופו של ההסכם. בולגריה ורומניה הפכו בשלב מאוחר יותר לבעלות ברית של ברית המועצות, לאחר שהצבא האדום התקרב לשטחן. הונגריה מעולם לא פרשה מהברית. ממשלתו של פרנץ סלשי, מנהיג המפלגה הפאשיסטית צלב החץ לחמה לצד הגרמנים כנגד הצבא האדום עד לכיבושה של הונגריה בידי ברית המועצות, אך למעשה הייתה זו מעין ממשלת בובות והונגריה הייתה נתונה למעשה תחת כיבוש גרמני מאוקטובר 1944. בנובמבר 1944 דיכאו הגרמנים בכוח התקוממות עממית בסלובקיה נגד משטרו של יוזף טיסו, וכבשו את המדינה. עם כניעת גרמניה במאי 1945 לא נודעה עוד כל משמעות להסכם, על אף שבאופן טכני הוא נותר בתוקף עד לכניעת יפן.

הסכם בוקרשט (1913)

הסכם בוקרשט, שנחתם ב-10 באוגוסט 1913, בין בולגריה ובין יריבותיה במלחמת הבלקן השנייה, רומניה, סרביה, מונטנגרו, יוון והאימפריה העות'מאנית, סיים את מלחמת הבלקן השנייה וקבע גבולות חדשים בין המדינות. ההסכם נועד לחלוקת השטחים שנכבשו מידי האימפריה העות'מאנית במהלך מלחמת הבלקן הראשונה.

חוזה ניי

חוזה ניי (בבולגרית: Ньойски договор; בצרפתית: Traité de Neuilly; ביוונית: Συνθήκη του Νεϊγύ; ברומנית: Tratatul de la Neuilly) היה הסכם שלום שנחתם בניי-סיר-סן שליד פריז, והסדיר את תנאי כניעתה של בולגריה בתום מלחמת העולם הראשונה.

ההסכם נחתם בין ממלכת בולגריה למדינות ההסכמה ב-27 בנובמבר 1919, במסגרת ועידת השלום בפריז. לפי ההסכם צמצמה בולגריה את צבאה ל-20,000 איש בלבד, ואולצה לוותר על המוצא לים האגאי ועל שטח שעבר לידי יוון. בולגריה מסרה את דרום דוברוג'ה לרומניה, ואולצה לשלם פיצויי מלחמה בסך 400 מיליון דולר (100 מיליון ליש"ט) לרומניה, לממלכת יוגוסלביה וליוון.

ההסכם התקבל בזעם רב על ידי הציבור והשלטון בבולגריה. זעם זה והרצון לקבל חזרה נחלות שנגזלו הביא לכך שבשנת 1940 הצטרפה בולגריה לגרמניה הנאצית לאחר שזו הכריחה את רומניה למסור לרשותה את דרום דוברוג'ה.

חוזה סן סטפנו

חוזה סן סטפנו הוא חוזה כניעה שהכתיבה האימפריה הרוסית לאימפריה העות'מאנית בסיום המלחמה העות'מאנית-רוסית ואשר נחתם בבית בכפר סן סטפנו שליד איסטנבול (כיום ישילקיי , שכונה בעיר) ב-3 במרץ 1878.

על ההסכם חתמו ניקולאי איגנאטייב ואלכסנדר נלידוב מטעם האימפריה הרוסית ומחמד סאוופט פאשה מטעם האימפריה העות'מאנית.

ההסכם הוביל לירידה משמעותית של כוחה של האימפריה העות'מאנית באזור הבלקן לאחר שאלה שלטו בבלקן ב-500 השנים שלפני כן.

הסעיפים המרכזיים בחוזה קבעו כדלקמן:

העות'מאנים ישלטו באלבניה ובחלק האירופי של איסטנבול.

בולגריה תהיה נסיכות אוטונומית בעלת צבא משלה ושלטון עצמי נוצרי, אך תהיה חייבת תשלום מס לאימפריה העות'מאנית. שטחיה יכללו את עמק הדנובה והרי הבלקנים, חבלי סופיה, פירוט וורנז'ה, תראקיה הצפונית, חלקים של תראקיה המזרחית וכמעט כל מקדוניה. מנהיג הנסיכות עמד להיות נבחר על ידי העם הבולגרי, לקבל אישור מהאימפריה העות'מאנית ולזכות בהכרה של המעצמות. הצבא העות'מאני יעזוב את בולגריה ויחליפו צבא רוסי, שישהה באזור זה שנתיים. מועצה של אצילים בולגרים נועדה לחבר חוקה.

מונטנגרו זכתה להכרה עות'מאנית בעצמאותה ולהכפלת שטחה.

סרביה זכתה בעצמאות ובסיפוח שתי ערים.

רומניה קיבלה עצמאות מהאימפריה העות'מאנית, אך נאלצה לוותר לטובת האימפריה הרוסית על דרום בסרביה וקיבלה בתמורה את דוברוג'ה.

בוסניה והרצגובינה תחת חסות אוסטריה במעמד של אוטונומיה.

האימפריה העות'מאנית תשלם פיצויים גבוהים.מעצמות אירופאיות אחרות כמו בריטניה ואוסטרו-הונגריה לא קיבלו את ההסכם מפני שחששו מהגדלת כוחה של רוסיה באזור הבלקן על חשבון האימפריה העות'מאנית דבר שפגע באיזון הכוחות העדין של אירופה. כך למשל, כאשר שמע בנימין דיזראלי על ההסכם, דרש מרוסיה לבטל את ההסכם, אחרת יֵצא למלחמה, וכך נוצר משבר עולמי. במצב זה התגלה ביסמרק כאיש החזק, ביוזמו את קונגרס ברלין שהוביל לשינויים בהסכם.

מלחמת הבלקן הראשונה

מלחמת הבלקן הראשונה התנהלה בתקופה שבין 8 באוקטובר 1912 ובין 18 במאי 1913, בין הליגה הבלקנית, שכללה את בולגריה, סרביה, מונטנגרו ויוון ובין האימפריה העות'מאנית. כוחות הליגה הבלקנית גברו במהירות על האימפריה העות'תמאנית, בגלל יתרונם המספרי והטקטי. כתוצאה ממלחמת הבלקן הראשונה איבדה האימפריה העות'מאנית כמעט את כל הטריטוריות שלה באירופה, אך הטריטוריות שנכבשו על ידי הליגה הבלקנית גרמו למחלוקת עליו התנפצה הברית והייתה וסיבה עיקרית לפתיחת מלחמת הבלקן השנייה.

מלחמת הבלקן השנייה

המלחמה הבלקנית השנייה פרצה ב-1913 בין בולגריה מצד אחד לבין יוון וסרביה מהצד השני.

המלחמה הבלקנית השנייה היוותה המשך למלחמת הבלקן הראשונה שבה כבשו בעלי הברית הבלקנים (בולגריה, יוון, סרביה ומונטנגרו) שטחים שהוחזקו על ידי האימפריה העות'מאנית במקדוניה ובתראקיה.

המלחמה הבלקנית השנייה נבעה מתוצאות המלחמה הראשונה. בולגריה הרגישה מקופחת מחלוקת מקדוניה בין יוון וסרביה מבלי לתת לה חלק מהשטחים. רוסיה, המעצמה האזורית ובעלת בריתם של שני הצדדים, ניסתה לתווך בסכסוך אך ללא הועיל.

המלחמה החלה, בצורה מוגבלת, כבר ב-29 ביוני 1913, עם הפקודות שקיבל הצבא הבולגרי להתקפה מוגבלת כנגד עמדות של הצבא היווני והצבא הסרבי. המותקפים ראו עצמם כקורבנות ואת הבולגרים כתוקפן.

צבאות סרביה ויוון הדפו את המתקפה הבולגרית וכוחות צבא שלהן נכנסו במתקפת נגד לתוך בולגריה. רומניה ניצלה את חולשתה של בולגריה ואת העובדה שהצבא הבולגרי היה עסוק בלחימה נגד צבאות יוון וסרביה ואף על פי שלא הייתה שותפה למלחמת הבלקן הראשונה, ולא היו לה טענות שנבעו מסיום מלחמה זו, פלש צבא רומניה לאזור דוברוג'ה אשר לחופי הים השחור ורומניה השתלטה על חבל הארץ.

המלחמה פירקה את הברית הבולגרית-רוסית וגרמה להעתקת התמיכה הרוסית מבולגריה לסרביה, ברית שעודדה רגשות לאומיים בסרביה והייתה אחת הסיבות (אם לא העיקרית שבהן) לפרוץ מלחמת העולם הראשונה.

בסיום המלחמה, בהסכם בוקרשט, נמחקו כל הישגיה של בולגריה מהמלחמה הראשונה. חלק מאזור דוברוג'ה אשר לחופי הים השחור, הקרוי הקדרילטר, עבר משליטת בולגריה לרומניה. יוון קיבלה את השטחים של אזור סלוניקי וסרביה את מקדוניה. כתוצאה מהשינויים הפכה סרביה למעצמה האזורית בבלקנים.

סימאון סקסקובורגותסקי

סימֵאוֹן סָקְסְקוֹבּוּרְגוֹתְסְקִי (בבולגרית: Симеон Сакскобургготски) המכונה סימאון השני, צאר ממלכת בולגריה או סימאון מסקסה-קובורג-גותה (נולד ב-16 ביוני 1937), היה המלך והצאר (קיסר) האחרון של בולגריה בשנים 1943 עד 1946. בין השנים 2001 ו־2005 כיהן כראש ממשלת בולגריה.

פרדיננד הראשון, מלך בולגריה

פרדיננד הראשון, מלך בולגריה (בבולגרית: Фердинанд I;‏ 26 בפברואר 1861, וינה - 10 בספטמבר 1948, קובורג), נולד כנסיך פרדיננד מקסימיליאן קרל לאופולד מריה לבית סקסה קובורג גותה, שהייתה משפחת אצולה גרמנית. פרדיננד היה נסיך והמלך הראשון של ממלכת בולגריה השלישית, בשנים 1887–1918 ובנוסף היה בוטנאי, אנטומולוג ובולאי.

בתקופתו יישמה בולגריה את חוקת טרנובו, שהייתה חוקה מתקדמת וליברלית, שאיפשרה חופש פולחן וזכויות אזרח בסיסיות, גם לבני הקהילה היהודית. תחת שלושים שנות שלטונו של פרדיננד הפכה בולגריה ממדינה שגררה אחריה את הקיבעון העות'מאני, אשר אפיין אותה במשך כמעט 500 שנים, למדינה מתוקנת עם שירותי ציבור, תשתית וכן צבא מודרני. סופיה הפכה לאחת מערי הבירה היפות והמפותחות בבלקן. אך פרדיננד ביצע טעויות קריטיות בכל הנוגע למדיניות החוץ, החל מהתבוסה במלחמת הבלקן השנייה וכלה בתבוסה הקשה וכמעט אובדן העצמאות, במלחמת העולם הראשונה, אשר תוצאותיה אילצו אותו לוותר על כסאו.

קונגרס ברלין

קונגרס ברלין היה כינוס של מספר מעצמות שנערך בברלין בין 13 ביוני עד 13 ביולי 1878. בקונגרס השתתפו האימפריה הרוסית, הקיסרות הגרמנית, בריטניה, צרפת, האימפריה העות'מאנית, ממלכת איטליה והאימפריה האוסטרו-הונגרית. אושררה בו מחדש, כתוצאה מלחץ רוסי, עצמאותן של סרביה, בולגריה, מונטנגרו ורומניה מהאימפריה העות'מאנית. הקונגרס כונס על ידי יריביה של רוסיה על מנת לפתוח מחדש את חוזה סאן סטפנו שסיים את המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878). הקונגרס טיפל בכמה מהנושאים הבוערים הקשורים במצב בחצי האי הבלקני.

רומליה המזרחית

רומליה המזרחית (בולגרית Източна Румелия, טורקית עות'מאנית Rumeli-i Şarki, טורקית Doğu Rumeli, יוונית Ανατολική Ρωμυλία) הייתה מחוז (וילאייט) עצמאי באימפריה העות'מאנית שבירתה בפלובדיב שבבולגריה, ואשר קמה בתראקיה ב-1878, לאחר המלחמה העות'מאנית-רוסית ומכוח הסכמות קונגרס ברלין. רומליה המזרחית התקיימה עד שנת 1885, מועד בו סופחה לבולגריה.

שליטי נסיכות וממלכת בולגריה (1946-1879)
אלכסנדר בטנברגפרדיננד הראשוןבוריס השלישיסימאון השני
Coat of arms of Bulgaria (1927–1946).svg

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.