מלקות (הלכה)

מלקות הן עונש שנקבע על פי ההלכה היהודית, כענישה במקרה של עבירה במזיד על מצוות לא תעשה ('לאו'). בעל העבירה מקבל שלושים ותשע מלקות על כל חוק שעבר. דיני המלקות נמצאים במסכת מכות פרק שלישי.

רקע

על פי המסורת היהודית, כל העובר על מצוות לא תעשה במזיד בעדים והתראה חייב במלקות, בתנאי שלאו זה אינו איסור שחייבים עליו מיתת בית דין, (ואפילו אם חייבים עליו כרת או מיתה בידי שמים), הוא אינו לאו הניתק לעשה (לאו שניתן "לתקן" אותו על ידי קיום מצוות עשה, כגון איסור גזילה, שניתן לתקנו על ידי קיום מצוות השבת הגזילה), ואיננו לאו שאין בו מעשה (לאו שעוברים עליו ללא עשיית מעשה, אלא בדיבור, במחשבה, או באי עשייה.) (למעט עדים, שבועה, תמורה וקללה), ואינו לאו שבכללות (הרבה איסורים שנאמרו יחד). סך כל העבירות שלוקים עליהן הוא 207 עבירות[1].

המקור לדין זה, הוא ממה שהסמיכה התורה לאו של חסימת שור בדישו (שהוא לאו שיש בו מעשה, ואינו ניתק לעשה), לדין מלקות האמור בתורה, ומזה לומדים בבניין אב לכל הלאוים שבתורה.

סדר הענישה

הלוקה סופג שלושים ותשע מלקות: בתורה נכתב וְהִכָּ֣הוּ לְפָנָ֔יו כְּדֵ֥י רִשְׁעָת֖וֹ בְּמִסְפָּֽר׃ אַרְבָּעִ֥ים יַכֶּ֖נּוּ לֹ֣א יֹסִ֑יף, ובמשנה במסכת מכות מפורש "וְכַמָּה מַלְקִים אוֹתוֹ? אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת שֶׁנֶּאֱמַר בְּמִסְפַּר אַרְבָּעִים, מִנְיָן שֶׁהוּא סָמוּךְ לְאַרְבָּעִים". המסורת לגבי שלושים ותשע קדמה לפחות במאה וחמישים שנה לעריכת המשנה: כבר פאולוס העיד ש"חָמֵשׁ פְּעָמִים לָקִיתִי עַל־יְדֵי הַיְּהוּדִים אַרְבָּעִים חָסֵר אֶחָת" (τεσσεράκοντα παρὰ μίαν).

ההלקאה נעשית על ידי שמש בית הדין ברצועה רחבה של עור עגל שמחוברות לה שתי רצועות קטנות של עור חמור, כשהמוכה עומד וגופו מוטה קדימה על עמוד ושתי ידיו כפותות על העמוד. לוקה שליש מהמלקות מלפניו על חזהו, ושני שלישים על גבו, שליש על כתפו הימנית ושליש על השמאלית. בשעת ההכאה היה גדול הדיינים קורא לפניו פסוקים מפרקי המוסר והתוכחה שבפרשת כי תבוא. כמו כן קוראים את הפסוק "והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו", שלוש פעמים - סך הכל 39 מילים. בשביל להימנע מהמתת הלוקה, בכל פעם שנפסק לאדם חיוב מלקות, מביאים רופא שאומד האם הלוקה יכול לספוג 39 מלקות מבלי שימות, ואם לא, כמה הוא יכול לספוג. לאחר מכן מעגלים את המספר שקבע הרופא כלפי מטה כך שיתחלק בשלוש, כדי שיוכל ללקות שליש שליש ושליש, וזהו מספר המלקות שיִלְקה בפועל.

מאפיינים הלכתיים

מכת מרדות

מכת מרדות היא ענישה של מלקות שמלקים את העובר על איסור מדברי סופרים. נקראות "מרדות" מלשון רידוי ונתינת עול. בניגוד למלקות שהן מדין תורה, מכת המרדות באה גם על ידי בתי דין שמחוץ לישראל שאינן סמוכים[2].

נחלקו הדעות כמה מלקות מלקים למי שחייב מכת מרדות. יש הסוברים שאין מספרן קצוב, אלא הדבר נתון לשיקול דעתם של הדיינים. יש אומרים שמלקין עד שחוזר בו החוטא.[דרוש מקור] ויש הסוברים שקיים שיעור מדויק - יש הסוברים 39, כדין מלקות של תורה, ויש הסוברים 13 (שליש ממלקות של תורה).

מכות מרדות ניתנות במקל, ולא ברצועה כמו במלקות מהתורה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ פירוט העבירות נמצא במשנה תורה לרמב"ם, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק י"ט הלכות א'-ד'.
  2. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק ט"ז, הלכה ג'.
הענישה בהלכה

הענישה בהלכה מורכבת מעונשים בידי שמיים ועונשים בידי אדם למי שעברו על חוקי התורה במזיד. העונשים בידי שמיים, כרת או מיתה בידי שמים, מובטחים בתורה עבור החוטאים בעבירות מסוימות.

העונשים בידי אדם הם עונשים פיזיים שהיו מוטלים בעבר בבתי הדין. העונש על עבירות חמורות הוא עונש מוות בארבע מיתות בית דין, ועל עבירות קלות יותר העונש הוא מלקות או מכת מרדות. המערכת המשפטית הפלילית העוסקת בעונשים אלו נקראת דיני נפשות.

מלקה

האם התכוונתם ל...

מלקות

האם התכוונתם ל...

מניין המצוות על פי ספר החינוך

מניין תרי"ג מצוות על פי ספר החינוך. החידוש העיקרי של מניין זה, לעומת מוני המצוות האחרים כמו הרמב"ם והרמב"ן, הוא בסדר המצוות. החינוך מונה את מצוותיו על פי סדר פרשיות התורה, מציין את מספר המצוות המופיעות בכל פרשה ומספר מצוות עשה ולא תעשה בכל פרשה.

הבדל נוסף הוא הוספת מצווה תפ"ז לפי מניין החינוך: איסור הקרבת הפסח בבמת יחיד בזמן היתר במות. במקומה החסיר החינוך את איסור אכילת קדשי קדשים לזר, המופיע כלאו קמ"ט במניין המצוות של הרמב"ם. ככל הנראה השינוי איננו חידוש של ספר החינוך, אלא מקורו בנוסח מוטעה של ספר המצוות שהיה לפני המחבר (ראו ספר החינוך).

מצוות לא תעשה

מצוות לא תעשה או לאווים הן מצוות התורה שבהן נוסח הציווי המקראי הוא שלילי, כמו: "לא תרצח", "לא תגנוב" וכדומה. זאת לעומת המצוות המנוסחות כציווי חיובי, המכונות "מצוות עשה". על פי המסורת, מתוך תרי"ג (613) המצוות, 365 (שס"ה) הן מצוות לא תעשה, כמספר הימים בשנה השמשית. על פי ההלכה, רבות ממצות הלא-תעשה קשורות בעונשים של מלקות או מיתת בית דין למי שעובר עליהן.

ענישה גופנית

ענישה גופנית היא סוג של ענישה, הגורם לנענש סבל פיזי, כגון: כאב, התשה, או תחושת אי נוחות. המקרים הקיצוניים של ענישה גופנית הם: עינויים, נזק גופני ואף מוות. ענישה גופנית הייתה נפוצה מאוד בעבר הלא רחוק. בימינו ישנן עדיין מדינות המתירות ענישה גופנית בגין פשעים מסוימים.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.