מלכי יהודה וישראל

על פי המתואר בספר שמואל, שבטי ישראל שבארץ-ישראל התגבשו לממלכה אחת שעליה מלך תחילה שאול המלך ולאחריו דוד המלך. בספר מלכים ובדברי הימים מתואר כיצד לאחר מות שלמה, בנו של דוד, מתפצלת ממלכת ישראל המאוחדת לשתי ממלכות: ממלכת ישראל וממלכת יהודה. ממלכת ישראל כללה את עשרת השבטים ומלכה הראשון היה ירבעם בעוד שבממלכת יהודה, שכללה את השבטים יהודה ובנימין, שלט רחבעם בן שלמה. ממלכת ישראל כללה כמה שושלות, בעוד שושלת בית דוד לא פסקה עד לאובדן העצמאות והיציאה לגלות בבל.

087.King Solomon in Old Age
שלמה המלך בערוב ימיו, איור מאת גוסטב דורה.

רקע

בתנ"ך מוזכר במספר מקומות רצונם של בני ישראל להמליך עליהם מלך.[1]

רצון זה התממש לראשונה בקרב אנשי שכם שהמליכו עליהם את אבימלך בן גדעון, אולם מלוכתו של זה הייתה מוגבלת בזמן ובמרחב. מלך לכלל ישראל נמשח לראשונה רק בימי שמואל הנביא. כאשר שמואל מינה את בניו לשופטים, הם לקחו שוחד והטו משפט ולכן נמצא צידוק לדרוש שינוי שיטת ממשל. שמואל ניסה להניא את העם משינוי זה בטענה שמדובר בכפירה במלכות האל, אולם העם התעקש ושמואל המליך את שאול.

כרונולוגיה של מלכי יהודה וישראל

כל התאריכים הם תאריכי מלוכה מלפני הספירה. התאריכים מבוססים על הקביעה שבית המקדש הראשון נחרב בשנת 586 לפני הספירה, וספירה אחורה בהתאם לכתוב בתנ"ך. התאריכים הם הערכות בלבד שכן יש שיטות שונות (לרוב עם הפרשים של שנים אחדות בלבד) לגבי הבנת התאריכים בתנ"ך, במיוחד לגבי מקרים של מלוכה משותפת. כאשר המלך ביהודה אינו בנו של הקודם, או המלך בישראל הוא כן בנו של קודמו, הדבר יצוין בהערות.

ממלכת ישראל המאוחדת
שם שנות מלוכה הערות
שאול 1029 - 1004 הומלך על ידי שמואל
אשבעל (איש-בשת) 1004 - 1002 בן שאול, הומלך על ידי אבנר בן נר לאחר מות שאול ואחיו. מלך על ממלכת ישראל כאשר דוד מלך על שבט יהודה.
דוד 1004 - 965 הומלך על ידי שמואל
במשך שבע וחצי השנים הראשונות מלך על יהודה בלבד.
שלמה 965 - 928 בנו של דוד
שותף במלוכה 967 - 965
ממלכת יהודה
שם שנות מלוכה הערות
רחבעם 928 - 911 בנו של שלמה
אביה 911 - 908 בנו של רחבעם (מופיע בספר מלכים א' בשם 'אֲבִיָּם')
אסא 908 - 867 בנו של אביה
יהושפט 867 - 846 בנו של אסא. שותף במלוכה 870 - 867
יהורם 846 - 843 בנו של יהושפט. שותף במלוכה 851 - 846
אחזיה 843 - 842 בנו של יהורם
עתליה 842 - 836 בתו של אחאב, אמו של אחזיה ואשת יהורם. תפסה את השלטון בכח.
יהואש 836 - 798 בנו של אחזיה, מלך לאחר הפיכה שהובילו כהני המקדש
אמציה 798 - 769 בנו של יהואש
עוזיהו 769 - 733 בנו של אמציה. שותף במלוכה 785 - 769
יותם   בנו של עוזיהו. שותף במלוכה 758 - 743
אחז 733 - 727 בנו של יותם. שותף במלוכה 743 - 733
חזקיהו 727 - 698 בנו של אחז
מנשה 698 - 642 בנו של חזקיהו
אמון 641 - 640 בנו של מנשה
יאשיהו 639 - 609 בנו של אמון
יהואחז 609 בנו של יאשיהו
יהויקים 608 - 598 בנו של יאשיהו, הומלך במקום אחיו על ידי מצרים.
יהויכין 597 בנו של יהויקים
צדקיהו 596 - 586 בנו של יאשיהו, דודו של יהויכין, הומלך על ידי בבל.
ממלכת ישראל
שם שנות מלוכה הערות
ירבעם בן נבט 928 - 907 הומלך על ידי שבטי ישראל במקום רחבעם
נדב 907 - 906 בנו של ירבעם
בעשא 906 - 883 הרג את נדב ומלך תחתיו
אלה 883 - 882 בנו של בעשא
זמרי 882/1 רצח את אלה ומלך תחתיו
תבני 882/1 - 878 מלך על חצי עם ונאבק עם עמרי
עמרי 882 - 871 רצח את זמרי וניצח במאבק את תבני
אחאב 871/0 - 852/1 בנו של עמרי, שותף במלוכה 873 - 871
אחזיהו 852/1 - 851/0 בנו של אחאב
יורם 851/0 - 842 בנו של אחאב, ירש את כס המלכות מאחיו
יהוא 842 - 814 רצח את יורם ומלך תחתיו בהוראת הנביא אלישע
יהואחז 814 - 800 בנו של יהוא, שותף במלוכה 817 - 814
יואש 800 - 784 בנו של יהואחז
ירבעם השני 784 - 748 בנו של יואש, שותף במלוכה 789 - 784
זכריה 748/7 בנו של ירבעם (השני)
שלוּם 748/7 רצח את זכריה ומלך תחתיו
מנחם 747/6 - 737/6 רצח את שלום ומלך תחתיו
פקחיה 737/6 - 735/4 בנו של מנחם
פקח 735/4 - 733/2 רצח את פקחיה ומלך תחתיו
הושע 733/2 - 724/3 מונה על ידי תיגלת-פלאסר ג' מלך אשור

כרונולוגיה של מלכי יהודה וישראל לפי המסורת היהודית

לפי המסורת היהודית התחילה תקופת המלכים בשנת ב'תתפ"א (879 לפנה"ס), ונמשכה 457 שנה עד חורבן בית המקדש הראשון בשנת ג'של"ח (422 לפנה"ס).

מפרשי התנ"ך וכותבי הדורות מציינים, שישנם מלכים שמספרי שנות מלכותם (המוזכרים בתנ"ך) הם שנים "מקוטעות", כלומר, שישנם שנים שנמנו גם למלך הקודם וגם למלך הבא, כיון שכל אחד מלך בחלק מאותה שנה. עקב כך, המפרשים נחלקו (בשינויים קלים) לגבי תאריכי שנות מלכותם. להלן מובאים תאריכי שנות מלכותם לפי הרב יחיאל הלפרין בספרו סדר הדורות.

ממלכת ישראל המאוחדת
שם מספר שנות מלכותם תאריכי שנות מלכותם לפי העברי תאריכי שנות מלכותם לפי הלועזי
שאול 2 שנים ב'תתפ"א - ב'תתפ"ג 879 - 878
איש בושת (אשבעל) לא מלך על יהודה 2 שנים ב'תתפ"ג - ב'תתפ"ה 877 - 876
דוד 40 שנה, מתוכם 7 שנים ביהודה בלבד ב'תתפ"ד - ב'תתקכ"ד 876 - 836
שלמה 40 שנה ב'תתקכ"ד - ב'תתקס"ד 836 - 796
ממלכת יהודה
שם מספר שנות מלכותם תאריכי שנות מלכותם
לפי העברי
תאריכי שנות מלכותם
לפי הלועזי
רחבעם 17 שנה ב'תתקס"ד - ב'תתקפ"א 798 - 781
אביה קרוב ל-3 שנים[2][3] ב'תתקפ"א - ב'תתקפ"ג 781 - 779
אסא 41 שנה[2] ב'תתקפ"ג - ג'כ"ד 779 - 738
יהושפט 25 שנה[4] ג'כ"ד - ג'מ"ז[5] 738 - 715
יהורם 8 שנים[6] ג'מ"ז - ג'נ"ה 715 - 707
אחזיהו שנה אחת[7] ג'נ"ה - ג'נ"ו 707 - 706
עתליה קרוב ל-6 שנים[8] ג'נ"ו - ג'ס"א 706 - 701
יהואש 40 שנה[9] ג'ס"א - ג'ק"א 701 - 661
אמציה 14 שנה[10] ג'ק"א - ג'קט"ו 661 - 647
עוזיהו 52 שנה[11] ג'קט"ו - ג'קס"ז 647 - 595
יותם 16 שנה[12] ג'קס"ז - ג'קפ"ג 595 - 579
אחז 16 שנה[13] ג'קפ"ג - ג'קצ"ט 579 - 563
חזקיהו 29 שנה[14] ג'קצ"ט - ג'רכ"ח 563 - 533
מנשה 55 שנה[15] ג'רכ"ח - ג'רפ"ג 534 - 479
אמון 2 שנים[16] ג'רפ"ג - ג'רפ"ה 479 - 477
יאשיהו 31 שנה[17] ג'רפ"ה - ג'שט"ז 477 - 446
יהואחז 3 חודשים[18] ג'שט"ז 446
יהויקים 11 שנה[19] ג'שט"ז - ג'שכ"ז 446 - 435
יהויכין 3 חודשים[20] ג'שכ"ז 435
צדקיהו 11 שנה[21] ג'שכ"ז - ג' של"ח 435 - 424
ממלכת ישראל
שם מספר שנות מלכותם תאריכי שנות מלכותם
לפי העברי
תאריכי שנות מלכותם
לפי הלועזי
ירבעם בן נבט קרוב ל-22 שנים ב'תתקס"ד - ב'תתקפ"ה 798 - 777
נדב קרוב ל-2 שנים[22] ב'תתקפ"ה - ב'תתקפ"ו 777 - 776
בעשא קרוב ל-24 שנים[23] ב'תתקפ"ו - ג'ט 776 - 753
אלה 2 שנים[24] ג'ט - ג'י 753 - 752
זמרי 7 ימים[25] ג'י 752
תבני (עם עמרי) קרוב ל-5 שנים[26] ג'י - ג'י"ד 752 - 748
עמרי (לבד) 7 שנים[27] ג'י"ד - ג'כ"א 748 - 741
אחאב קרוב ל-22 שנה[28] ג'כ"א - ג'מ"ב 741 - 720
אחזיהו קרוב ל-2 שנים[29] ג'מ"ב - ג'מ"ג 720 - 719
יורם 12 שנה[30] ג'מ"ג - ג'נ"ה 719 - 707
יהוא 28 שנה[31] ג'נ"ה - ג'פ"ג 707 - 679
יהואחז קרוב ל-17 שנה[32] ג'פ"ג - ג'צ"ח 679 - 664
יואש 16 שנה[33] ג'צ"ח - ג'קי"ד 664 - 648
ירבעם השני 41 שנה[34] ג'קי"ד - ג'קנ"ג 648 - 609
זכריה 6 חודשים[35] ג'קנ"ג 609
שלוּם חודש אחד[36] ג'קנ"ג 609
מנחם 10 שנים[37] ג'קנ"ד - ג'קס"ד 608 - 598
פקחיה 2 שנים[38] ג'קס"ד - ג'קס"ו 598 - 596
פקח 20 שנה[39] ג'קס"ז - ג'קפ"ז 595 - 575
הושע 8 שנים[40] ג'קפ"ז - ג'ר"ה 575 - 557

ביקורת תמונת הכרונולוגיה של יהודה וישראל על פי חקר המקרא

קיים ויכוח בחקר המקרא לגבי האמת ההיסטורית בתיאורי הכרונולוגיה של מלכי יהודה וישראל כפי שהיא מופיעה במקרא. מצדדי ״הכרונולוגיה הנמוכה״, שהציע ישראל פינקלשטיין, מצביעים על היעדר ממצאים ארכאולוגיים המאששים את קיומה של ממלכה מאוחדת בימי שאול, דוד ושלמה. לפי שיטה זו, לא התקיימה בימי בית ראשון ממלכה מאוחדת ושאול מלך על ברית שבטים צפונית, שקדמה לממלכת ישראל, ואילו דוד ושלמה שלטו בממלכה קטנה סביב ירושלים[41].

יגאל בן נון בספרו קיצור תולדות יהוה מעלה שאלות על רציפות שושלת בית דוד. הוא מצביע על כך ש:

״בניגוד למצב בישראל, לאחר רציחתם של אחזיה, עתליה, יהואש, אמציה, אמון ויאשימו, לפי ספר מלכים לא התחלפה השושלת. עתליה הישראלית מלכה ביהודה לאחר שבנה אחזיהו נהרג במלחמה; שלושה מלכים נהרגו בידי שליטים זרים: אחזיהו, יאשיהו וצדקיהו; יהואש, אמציה ועזריה מלכו אף על פי שאביהם נרצח, קרוב לוודאי לאחר התקוממות פוליטית ולא בעקבות התנגשות יחידים בחייהם. מצב דברים זה מחזק את התמיהות באשר לרציפות שושלתית ביהודה. האם יתכן שהעם שמאס במלך ורצח אותו ידאג למנות מיד את בנו תחתיו? שתיקתו הרועמת של המחבר כאשר התבקש הסבר היא משמעותית, היא מחייבת אותנו לשאול שאלות ואף להניח הנחות.״

יגאל בן נון (2016) ״קיצור תולדות יהוה״ תל אביב: רסלינג. עמ׳ 97

ראו גם

ספר: מלכי יהודה וישראל

לקריאה נוספת

  • אמנון שפירא, דמוקרטיה ראשונית במקרא:יסודות קדומים של ערכים דמוקרטים,תל אביב:הילל בן חיים- הקיבוץ המאוחד, 2009.
  • זאב ויסמן, עם ומלך במשפט המקראי, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1991.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר שופטים, פרק ח', פסוק כ"ב; פרק ט', פסוק ו'; ספר שמואל א', פרק ח', פסוקים ד'-ה', כ'
  2. ^ 2.0 2.1 ספר מלכים א', פרק ט"ו, פסוק ב'
  3. ^ "קרוב" - כלומר, נמנו לשנותיו רק שנתיים, משום שלא מלך 3 שנים שלמות. וכן בהרבה מלכים ובעיקר במלכי ישראל צויין שנה פחות כיון שלא מלכו שנים שלמות
  4. ^ ספר מלכים א', פרק כ"ב, פסוק מ"ב
  5. ^ נמנו לשנותיו רק 23 שנה, כי יהורם בנו, מלך 2 שנים בחייו
  6. ^ ספר מלכים ב', פרק ח', פסוק י"ז
  7. ^ ספר מלכים ב', פרק ח', פסוק כ"ו
  8. ^ ספר מלכים ב', פרק י"א, פסוק ג'
  9. ^ ספר מלכים ב', פרק י"ב, פסוק ב'
  10. ^ ספר מלכים ב', פרק י"ד, פסוק ב'
  11. ^ ספר מלכים ב', פרק ט"ו, פסוק ב'
  12. ^ ספר מלכים ב', פרק ט"ו, פסוק ל"ג
  13. ^ ספר מלכים ב', פרק ט"ז, פסוק א'
  14. ^ ספר מלכים ב', פרק י"ח, פסוק ב'
  15. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"א, פסוק א'
  16. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"א, פסוק י"ט
  17. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ב, פסוק א'
  18. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק ל"א
  19. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק ל"ו
  20. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ד, פסוק ח'
  21. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ד, פסוק י"ח
  22. ^ ספר מלכים א', פרק ט"ו, פסוק כ"ה
  23. ^ ספר מלכים א', פרק ט"ו, פסוק ל"ג
  24. ^ ספר מלכים א', פרק ט"ז, פסוקים ח'-י'
  25. ^ ספר מלכים א', פרק ט"ז, פסוק ט"ו
  26. ^ ספר מלכים א', פרק ט"ז, פסוק כ"א
  27. ^ ספר מלכים א', פרק ט"ז, פסוקים כ"ג-כ"ט
  28. ^ 1ספר מלכים א', פרק ט"ז, פסוק כ"ט
  29. ^ ספר מלכים א', פרק כ"ב, פסוק נ"ב
  30. ^ ספר מלכים ב', פרק ג', פסוק א'
  31. ^ ספר מלכים ב', פרק י', פסוק ל"ו
  32. ^ ספר מלכים ב', פרק י"ג, פסוק א'
  33. ^ ספר מלכים ב', פרק י"ג, פסוק י'
  34. ^ ספר מלכים ב', פרק י"ד, פסוק כ"ג
  35. ^ ספר מלכים ב', פרק ט"ו, פסוק ח'
  36. ^ ספר מלכים ב', פרק ט"ו, פסוק י"ג
  37. ^ ספר מלכים ב', פרק ט"ו, פסוק י"ז
  38. ^ ספר מלכים ב', פרק ט"ו, פסוק כ"ג
  39. ^ ספר מלכים ב', פרק ט"ו, פסוק כ"ז
  40. ^ ספר מלכים ב', פרק י"ז, פסוק א'
  41. ^ ישראל פינקלשטיין יחד עם ניל אשר סילברמן (2003) "ראשית ישראל: ארכאולוגיה, מקרא וזיכרון היסטורי", תל אביב תשס"ג.
אלה (מלך ישראל)

אֵלָה הוא דמות מקראית, לפי המתואר בתנ"ך מלך על ממלכת ישראל בשנים 883 עד 882 לפנה"ס. הוא עלה למלוכה לאחר מות אביו, בעשא מלך ישראל. ימי מלכותו לא נמשכו זמן רב ולא מסופר רבות על מפעלי חייו, מלבד על מלחמה שערך נגד פלשתים.

כמו אביו, ניסה גם אלה להמשיך במאבק עם יהודה, אך מאמצו המיידי היה להמשיך בניסיון לכיבוש גבתון, במטרה לכתר את יהודה ממערב ולנתק את המגע הישיר בין ממלכת יהודה לפלשת וכך נאמר במלכים א טז,טו: "... וְהָעָם חֹנִים עַל-גִּבְּתוֹן אֲשֶׁר לַפְּלִשְׁתִּים". מסתבר שהמלך עצמו לא חונך ברוח לחימה, ובחר לבלות את זמנו - בעת שצבאו חנה "על גבתון אשר לפלשתים" - בתרצה, עיר בירתו, תוך שתייה לשכרה. וכך מסופר על נסיבות מותו:

"וַיִּקְשֹׁר עָלָיו עַבְדּוֹ זִמְרִי שַׂר מַחֲצִית הָרָכֶב וְהוּא בְתִרְצָה שֹׁתֶה שִׁכּוֹר בֵּית אַרְצָא אֲשֶׁר עַל-הַבַּיִת בְּתִרְצָה. וַיָּבֹא זִמְרִי וַיַּכֵּהוּ וַיְמִיתֵהוּ בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו. וַיְהִי בְמָלְכוֹ כְּשִׁבְתּוֹ עַל-כִּסְאוֹ הִכָּה אֶת-כָּל-בֵּית בַּעְשָׁא לֹא-הִשְׁאִיר לוֹ מַשְׁתִּין בְּקִיר וְגֹאֲלָיו וְרֵעֵהוּ" (ספר מלכים א', פרק ט"ז, פסוקים ט'-י"ב).

בן-הדד השלישי

בֶּן הֲדַד בֶּן חֲזָאֵל (קרוי גם מרא) היה מלך ארם דמשק ובנו של המלך חזאל. הוא מלך בתחילת המאה ה-8 לפנה"ס בתקופת יהואחז ויהואש מלכי יהודה וישראל. אחריו מלך רצין, אחרון מלכי ארם.

כשבן הדד ירש את חזאל אביו ועלה על כס המלוכה, ארם כבר נחלה מספר ניצחונות על ישראל, ובן הדד המשיך בהם. הוא הכה קשות את הצבא הישראלי, וצר על הבירה שומרון, אולם נסוג בעקבות שמועה על כוונת מלכי החתים ומצרים לסייע לישראל.

בן הדד יצא למלחמה גם כנגד זַכֻּר מלך חמת על השליטה במחוז לעש שבצפון סוריה שזכר סיפח לממלכתו. בן הדד צר על חדרך בירתו של זכר אולם הובס בסופו של דבר על ידיו. הסיפור על המצור מופיע בכתובת זכור.

ארם סבלה מעלייתה מחדש של אשור. אדד-ניררי השלישי מלך אשור פלש לממלכה תוך שהוא זורע הרס ופוגע פגיעה אנושה בכוחה. הוא הטיל בשנת 806 לפנה"ס מצור על דמשק, הביס את בן הדד והכריח אותו לשלם לו מס כבד. לאחר נסיגתו של אדר ניררי יצא בן הדד למלחמה חדשה כנגד ישראל ויהודה והצליח להטיל מצור על ירושלים. אולם, תוכניותיו השתבשו כשאדר ניררי חזר ופלש לארם.

הפלישות של אשור החלישו את ארם ואיפשרו ליואש מלך ישראל יואש לפתוח בסדרת מלחמות שבהם הצליח להביס את בן-הדד להחזיר את כל השטח שארם כבשה מממלכת ישראל.

הכרונולוגיה המקראית והמסורתית

הכרונולוגיה של המסורת היהודית מבוססת בעיקר על התנ"ך ועל מדרשי האגדה שרוכזו וסודרו בספר "סדר עולם". כרונולוגיה זו התקבלה על רוב ספרי תולדות עם ישראל שנתחברו אחרי התלמוד, ובהם: ספר הישר, ספר יוחסין השלם, סדר עולם זוטא, איגרת רב שרירא גאון, ספר הקבלה, שלשלת הקבלה, צמח דוד וסדר הדורות. הכרונולוגיה של המדרש מסתיימת בחורבן בית המקדש השני, ומשם ואילך מתואמת עם הכרונולוגיה המקובלת במחקר.

הכתרה

הכתרה היא טקס המעניק למלך סמכויות שלטון רשמיות או טקסיות. במהלך הטקס מונח על ראש המלך או המלכה כתר הכתרה.

הכתרה, בצורה זו או אחרת, קיימת מאז העת העתיקה. מקורות מצריים מתארים הכתרתם של פרעונים והתנ"ך מתאר הכתרתם של מלכי יהודה וישראל.

בעבר הייתה הכתרה חלק מטקס דתי שכלל משיחה בשמן המשחה על ידי כהן דת - טקס המסמל את בחירתו של המלך על ידי האל.

בעברית, המילה הכתרה משמשת לעיתים גם כתרגום למילה האנגלית Inauguration, כלומר טקס כניסה לתפקיד של אדם חשוב, דוגמת ראש ממשלה או נשיא.

התנקשויות פוליטיות

על משמעותן של התנקשויות פוליטיות ראו בערך רצח פוליטי.

רשימה זו ממוינת בסדר כרונולוגי עולה. רציחות של נשיאי ארצות הברית מופיעות ברשימה נפרדת בהמשך ערך זה.

זכריהו בן ירבעם

זכריה מלך על ממלכת ישראל בשנים 748 עד 747 לפנה"ס.

לאחר מות ירבעם השני ב-748 לפנה"ס חזר והתערער מעמדה של ממלכת ישראל. זכריה, בנו של ירבעם, עלה למלוכה, אך נרצח 6 חודשים לאחר מכן, ועמו נשמד בית יהוא: "בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה לַעֲזַרְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ זְכַרְיָהוּ בֶן-יָרָבְעָם עַל-יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים. וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו לֹא סָר מֵחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת-יִשְׂרָאֵל. וַיִּקְשֹׁר עָלָיו שַׁלֻּם בֶּן-יָבֵשׁ וַיַּכֵּהוּ קָבָל-עָם וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו" (מלכים ב' טו,ח-י).

חותם

חותם הוא סימן, סמל או שלט אצולה אשר מוטבע, מודפס, מובלט או מצורף למסמך (או כל חפץ אחר) במטרה לאשר את מקוריותו, כתחליף או תוספת לחתימה. ברוב המקרים נעשה שימוש בנוזל (כגון דיו, או שעווה מומסת) המאפשר גיוון בצבע, אולם "חותם יבש" מטביע סימן באמצעות הפעלת לחץ והשקעת החותם בנייר. המילה חותם משמשת גם לתיאור הסמל או הציור המיוצג בו וכמו כן כשם עצם לתיאור כל מכשיר, טבעת חותם או חותמת המשמשים להטבעות חותם.

יהואחז (מלך ישראל)

יהואחז (יואחז) בן יהוא היה מלך ממלכת ישראל בשנים 814 לפנה"ס עד 800 לפנה"ס .

על יואחז מלך ישראל מסופר במלכים ב יג,א-ט. ימי יואחז הם ימי השפל הקשים ביותר בתולדות ממלכת ישראל. מלכי ארם-דמשק – חזאל ובנו בן הדד השלישי – שלטו הלכה למעשה על רוב שטחי ממלכת ישראל, ויואחז היה בבחינת מלך גרור לארמים. על מצבהּ החמור של ישראל ניתן ללמוד מספר מלכים ב', פרק י"ג, פסוק ז': "כִּי לֹא הִשְׁאִיר לִיהוֹאָחָז עָם כִּי אִם חֲמִשִּׁים פָּרָשִׁים וַעֲשָׂרָה רֶכֶב וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים רַגְלִי כִּי אִבְּדָם מֶלֶךְ אֲרָם וַיְשִׂמֵם כֶּעָפָר לָדֻשׁ".

ממחזור סיפורי אלישע הנביא (מלכים ב פרקים ה-ז) משתקפת גם-כן תקופת שפל זו. למרות ששמו של יואחז לא נזכר במפורש, והסיפורים מופיעים בתוך ימי יורם, רבים פירשו שהתואר "מלך ישראל" מכוון דווקא אליו. הוא זה שהצטווה לרפא את נעמן שר-צבא ארם מצרעתו, והוא גם זה שעמד אין אונים בפני מסעות השוד המרובים שערכו הארמים בארץ, ובימיו אף התרחש מצור ארמי על בירתו שומרון (מלכים ב ה,ו; ו,ח-כג).

חוקר המקרא יחזקאל קויפמן טוען כי תקופת השעבוד לארמים משתקפת בנבואות עמוס על הגויים ויש בהן הד לאכזריות הארמים: "כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי דַמֶּשֶׂק וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל דּוּשָׁם בַּחֲרֻצוֹת הַבַּרְזֶל אֶת הַגִּלְעָד" (ספר עמוס, פרק א', פסוק ג'). גם אדום נזכרת באותה נבואה: "כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי אֱדוֹם וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו וְשִׁחֵת רַחֲמָיו וַיִּטְרֹף לָעַד אַפּוֹ וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח" (שם,יא); וגם הנבואה המגנה את בני עמון: "כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי בְנֵי עַמּוֹן וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל בִּקְעָם הָרוֹת הַגִּלְעָד לְמַעַן הַרְחִיב אֶת גְּבוּלָם" (שם,יג). נבואות אלה זוכרות לעמים השכנים את מעלליהם שהשתדלו באותם ימי השפל הקשים של ממלכת ישראל לנשל את היישוב הישראלי מעבר הירדן המזרחי.

בימי בנו יואש החלה הממלכה להתאושש בעידוד הנביא אלישע, ובימי נכדו ירבעם השני הגיעה עצמתה של הממלכה לשיאה, וארם-דמשק נכבשה.

מונרך

מונרך הוא ראש המדינה במדינות בעלות משטר מונרכי. מונרך על פי רוב יורש את תפקידו, אך לעיתים נתפס תפקיד זה בהפיכה, וישנם גם מקרים בהם נבחר המונרך. המונרך שולט עד מותו, אלא אם הוא מופל ותפקיד המונרך נלקח ממנו. בדרך כלל שולט המונרך בצורת שלטון יחיד.

כיום ישנן מונרכיות בהן למונרך כוח אבסולוטי (ר' מונרכיה אבסולוטית), אך ישנן גם מונרכיות בהן המונרך מוגבל במערכת חוקים וזו נקראת מונרכיה חוקתית. ישנן גם בעת המודרנית מונרכיות בהן לשליט תפקיד סמלי יותר ופחות קבלת החלטות או שליטה בפועל.

המילה "מונרך" באה מהביטוי היווני "monos archein" שמשמעותו "שליט יחיד" ושהתייחס לשליט אבסולוטי ביוון העתיקה. עם הזמן נוספו מילים כמו אוטוקרט או דיקטטור שגם הן מתארות שליט יחיד, והמילה מונרך כיום מתייחסת לרוב למערכת מסורתית של שלטון מורש.

המילה "מלך", כצורתה העברית הנפוצה של המילה מונרך, מגיעה מן השפה האכדית, שם הוא נקרא malku או־maliku. פירושה המקורי של המילה היא 'יועץ', והיא מופיעה במיתוס הבריאה הבבלי.

רוב המונרכים גדלים בתוך משפחת מלוכה בתוכה הם לומדים על חובותיהם העתידיות ומורישים את כתרם עם מותם לאחד מחברי אותה משפחה, בדרך כלל לבן הבכור. כתוצאה מכך רוב המונרכיות היציבות נשלטות במשך מאות שנים על ידי משפחת מלוכה אחת.

ישנן מעט מדינות בהן נוהגים לבחור את המונרך, כמו מלזיה, הוותיקן או האימפריה הרומית הקדושה בעבר. יש המגדירים גם את המנהיג העליון באיראן כמונרך אבסולוטי נבחר.

על אף שבאירופה של ימי הביניים לא היו נשים שליטות, אין זו תופעה מודרנית, במהלך ההיסטוריה היו מנהיגות רבות ברחבי העולם. בשושלות העתיקות ביותר הידועות לנו, כמו אלו של מצרים העתיקה, ניתן למצוא נשים פרעוניות.

מונרכים נשאו בתארים שונים במקומות ובזמנים שונים. תואר המונרך הנפוץ ביותר כיום הוא התואר מלך, והוא גם התואר ששימש בעברית בתקופת התנ"ך.

מלך היהודים

האם התכוונתם ל...

ממלכת ישראל

ממלכת ישראל הוא שמה של הממלכה הצפונית מבין שתי הממלכות העבריות, שלפי המקרא התקיימו בימי בית ראשון, בתקופה החופפת למחצית הראשונה של האלף הראשון לפני הספירה, או תקופת הברזל השנייה. ממלכת ישראל הורכבה מבני עשרת השבטים, כאשר שני השבטים הנותרים הרכיבו את ממלכת יהודה.

לפי הכרונולוגיה היהודית המסורתית התקיימה ממלכה זו בין השנים ב'תתקס"ד - ג'ר"ה (796 לפנה"ס - 554 לפנה"ס).

במקרא מכונה ממלכת ישראל בשמות נוספים, כמו ממלכת שומרון, על-שם בירתה, או אפרים, על שם השבט המקראי הגדול שבה ומייסדה.

נדב בן ירבעם

נָדָב הוא דמות מקראית, היה מלך ישראל השני, שמלך על ממלכת ישראל בשנים 907 לפנה"ס עד 906 לפנה"ס. היה בנו של ירבעם.

מיד לאחר מות אביו ירש את מקומו בתרצה, בירת ממלכת ישראל. המקרא מתאר אותו: "וְנָדָב בֶּן-יָרָבְעָם מָלַךְ עַל-יִשְׂרָאֵל בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ עַל-יִשְׂרָאֵל שְׁנָתָיִם. וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ אָבִיו וּבְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת-יִשְׂרָאֵל" (ספר מלכים א', פרק ט"ו, פסוקים כ"ה-כ"ו).

גם מלך צעיר זה יזם תנופה חדשה במלחמת האחים בין ממלכת ישראל לממלכת יהודה. כיוון שחשש לתקוף את יהודה במישרין לאחר התבוסות שנחלה ממלכת ישראל בקרבות עם אביה, הוא בחר לצור על גבתון וללוכדה מידי הפלשתים במטרה לתקוע טריז בין יהודה לפלשת, ולכתר את ממלכת יהודה ממערב. גבתון השתייכה לממלכת עקרון, אחת מחמשת המרכזים הפלישתיים, שגבלה בממלכת יהודה. לעקרון השתייכו, מלבד גבתון, הערים אלתקה, תמנה, ואפשר שגם גזר.

בשעת המצור על גבתון, בעת שעמד בראש הצבא הצר, נרצח נדב על ידי בעשא בן אחיה לבית יששכר שהמליך עצמו כמלך: "וַיִּקְשֹׁר עָלָיו בַּעְשָׁא בֶן-אֲחִיָּה לְבֵית יִשָּׂשכָר וַיַּכֵּהוּ בַעְשָׁא בְּגִבְּתוֹן אֲשֶׁר לַפְּלִשְׁתִּים וְנָדָב וְכָל-יִשְׂרָאֵל צָרִים עַל-גִּבְּתוֹן. וַיְמִתֵהוּ בַעְשָׁא בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו" (ספר מלכים א', פרק ט"ו, פסוקים כ"ז-כ"ח).

נווה דוד

נווה דוד (נקראה בעבר מחנה דוד) היא שכונת מגורים במערב חיפה. היא נמצאת במבואה הדרומית של חיפה, על כביש 4 וציר דרך הים, בצדה הצפוני היא גובלת בשכונה הוותיקה שער העלייה, בצדה המזרחי נמצאת שכונת רמת הנשיא, ומצדה הדרומי היא גובלת בבתי הקברות של חיפה. מרבית הרחובות נקראים על שם מלכי יהודה וישראל, כפי שמופיעים במקרא.

בסלנג המקומי השכונה נקראה גם "מחנה הרוח" בגלל משבי הרוח העזים בחורף.

ריכוז הפולחן

חוק ריכוז הפולחן במקרא הוא חוק המופיע בתורה המגביל את טקסי הפולחן למקום יחיד אשר אותו יבחר ה'. החוק גם מחייב את העם להרוס את כל מקומות הפולחן המפוזרים ברחבי הארץ שהקימו הגויים לאלילים. לפי הכתוב בספר דברים לחוק זה ישנם שני מרכיבים אותם יש לקיים. המרכיב הראשון הוא טיהור הארץ ממתקני הפולחן האליליים והמרכיב השני בא לידי ביטוי בריכוזו של הפולחן במשכן במקום אחד אשר אותו יבחר האל. עד לקיומו של חוק זה ניהלו בני ישראל את טקסי הפולחן לפי הכתוב בחוק המזבח המופיע בספר שמות לפי המשנה, מסכת זבחים, פרק י"ד היתר הפולחן במזבחות פרטיים (במות) התבטל עם הקמת משכן שילה, חזר לתוקפו עם חורבן המשכן, אך בטל לצמיתות עם בחירת ה' בהר המוריה. לפי ספר מלכים, גם רוב מלכי יהודה וישראל שמלכו לאחר הקמת המקדש בירושלים איפשרו פולחן בבמות, ואת ריכוז הפולחן בירושלים יישמו מלכי יהודה חזקיהו ונינו יאשיהו, שהמשיך ליישם את ריכוז עבודת האל, במסגרת הרפורמה הדתית שהחיל לאחר מציאת ספר התורה על ידי חלקיהו בן שלום, בזמן בדק הבית שערך בבית המקדש.

שאול

שָׁאוּל בֶּן קִישׁ הוא דמות מקראית המוזכרת בתנ"ך כמלך הראשון על ממלכת ישראל המאוחדת. תקופת מלכותו מתוארכת למחצית השנייה של המאה ה-11 לפנה"ס. רובם המוחלט של סיפורי שאול המוכרים לנו, מופיעים בספר שמואל. רק סיפור מותו של שאול בהר הגלבוע מוזכר גם בספר דברי הימים.

שלום בן יבש

שַׁלּוּם בֶּן יָבֵשׁ מלך על ממלכת ישראל בשנת 747 לפנה"ס, לאחר שרצח את זכריהו בן ירבעם.

שלום בן יבש, איש הגלעד, החזיק במלוכה חודש ימים בלבד, ונרצח בידי מנחם בן-גדי: "שַׁלּוּם בֶּן-יָבֵשׁ מָלַךְ בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע שָׁנָה לְעֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ יֶרַח-יָמִים בְּשֹׁמְרוֹן. וַיַּעַל מְנַחֵם בֶּן-גָּדִי מִתִּרְצָה וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹן וַיַּךְ אֶת-שַׁלּוּם בֶּן-יָבֵישׁ בְּשֹׁמְרוֹן וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו" (ספר מלכים ב', פרק ט"ו, פסוקים י"ג-י"ד).

שלמה

על פי התנ"ך, שְׁלֹמֹה היה מלכהּ השלישי והאחרון של ממלכת ישראל המאוחדת, אחרי אביו דוד וקודמו שאול. הוא בנה את בית המקדש הראשון בירושלים ונחשב לחכם מכל האדם. נקרא יְדִידְיָהּ על ידי נתן הנביא, איתיאל לפי פרשנות פרק ל במשלי, וקֹהֶלֶת. לפי הפרשנות המסורתית לספרי קהלת ומשלי ולמגילת שיר השירים הם נכתבו על ידי חזקיהו המלך וסיעתו מדבריו של שלמה. שלמה היה בנם השני של דוד ובת שבע (או בנם הראשון – על פי ספר דברי הימים א', פרק ג', פסוק ה'). סיפור מלכותו מופיע בהרחבה בספר מלכים א פרקים א-יא, ובדברי הימים ב, פרקים א-ט.

תבני

תִּבְנִי בֶן גִּינַת הוא דמות מקראית, מלך על ממלכת ישראל בשנים 882/1 במשך פחות משנה.

בשעת מהפכת החצר בממלכת ישראל, כאשר נרצח אלה מלך ישראל על ידי זמרי, השתררה מבוכה בעם. חלקם נטו אחרי זמרי, חלקם אחרי עמרי וחלקם אחרי תבני. זמרי מת עוד בשעת המלחמה, מידי עמרי, אולם המחלוקת סביב מינוי המלך החדש לא הוכרעה:

למרות שעמרי הצליח להכות את זמרי תוך מצור קצר, הרי עד להמלכתו הסופית על כל ישראל צריך היה להמתין עוד 4 שנים עד להכרעת המאבק בינו לתבני, שנאמר: "בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ עָמְרִי עַל-יִשְׂרָאֵל." (ספר מלכים א', פרק ט"ז, פסוק כ"ג).

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.