מלחמת שלושים השנים

מלחמת שלושים השנים נערכה בין השנים 16181648, בעיקר על אדמתה של האימפריה הרומית הקדושה שבמרכז אירופה, הגם שרוב המעצמות האירופיות בנות אותו הזמן נטלו בה חלק. גורמי המלחמה רבים הם; אף שפרצה כעימות דתי בין פרוטסטנטים וקתולים, המניע העיקרי למלחמה היה שאיפתה של השושלת ההבסבורגית לשמר ולהגדיל את עוצמתה ביבשת.

מלחמת שלושים השנים
מפת אירופה בשנת 1648

מפת אירופה בשנת 1648 לאחר שלום וסטפליה. האזור האפור מייצג מדינות גרמניות קטנות בתוך האימפריה הרומית הקדושה.
תאריך התחלה: 1618
תאריך סיום: 1648
משך הסכסוך: כ־30 שנים
מקום: אירופה, בעיקר גרמניה
תוצאה: שלום וסטפליה
הצדדים הלוחמים
מפקדים
כוחות

סך הכל: 475,000
150,000 שוודים,
75,000 הולנדים,
100,000 גרמנים,
150,000 צרפתים

סך הכל: 450,000
300,000 ספרדים,
100,000-200,000 גרמנים

Thirtywar
ניצחון מלך שוודיה, גוסטבוס אדולפוס, בקרב ברייטנפלד, 1631

גורמי המלחמה

במסגרת שלום אוגסבורג, אשר נחתם ב-1555 והביא לקץ מעשי האיבה בין הקתולים והלותרנים בגרמניה, הוסכם על מספר עקרונות:

  • הנסיכים הגרמניים (225 במספר) רשאים לבחור את הדת השלטת (נצרות לותרנית או נצרות קתולית) בנסיכויותיהם על פי צו מצפונם ואמונתם, בהתאם לעקרון "cuius regio eius religio" (דת השליט - דת האזור).
  • לותרנים החיים בנסיכות קתולית (תחת פיקוחו הדתי של בישוף קתולי) רשאים להיוותר לותרנים.
  • לותרנים רשאים להחזיק בשטחים שכבשו מהכנסייה הקתולית מאז החתימה על שלום פסאו (1552).
  • מנהיגים קתוליים (בישופים) שהמירו דתם לנצרות לותרנית חויבו להשיב את אדמותיהם לכנסייה הקתולית.

למרות ההסכם, מתיחות דתית צברה תאוצה ברחבי אירופה בעשורים הבאים. שלום אוגסבורג הופר ברציפות לאורך מחציתה השנייה של המאה ה-16, שכן בישופים שהמירו דתם לנצרות לותרנית סירבו לוותר על אדמותיהם, כמתחייב מהסכם השלום; נוסף על כך, הלך הרוח הקלוויניסטי התפשט ברחבי נסיכויות גרמניה, מה שהוסיף דת נוספת לאזור וערער את היציבות הדתית שהושגה קודם לכן; ולבסוף, הקתולים במזרח אירופה (פולין ושליטיה ההבסבורגים של אוסטריה) ביקשו להשיב את מעמד הבכורה של הנצרות הקתולית באזור. בנוסף, חלקו הראשון של ההסכם הפך את גרמניה לתשבץ שבו היו בעירבוביה נסיכים לותרנים וקתולים. כל עוד דת השליט הייתה דתם של רוב התושבים, המצב היה נסבל, אך אם לא כך היה, החל מצב של כפיה דתית ותסיסה של העם כנגד שליטיו.

בראשית המאה ה-17 גברה אף המתיחות הכלכלית והפוליטית בין המעצמות האירופיות. ספרד שאפה להשיג דריסת רגל בנסיכויות הגרמניות, כיוון שמלכה, פליפה השני, היה נצר לבית הבסבורג והחזיק אגב כך בשטחים שהקיפו את גבולן המערבי של הנסיכויות הגרמניות; צרפת אף היא גילתה מעורבות בעניינן של הנסיכויות, כיוון שרצתה לרסן את כוחם העולה של ההבסבורגים אשר הקיפו את גבולה של צרפת (אוסטריה ממזרח, וספרד מדרום); שוודיה ודנמרק ביקשו לספח את הנסיכויות הגרמניות הצפוניות הגובלות בים הבלטי מטעמים כלכליים.

עיקר עניינם של השליטים לבית הבסבורג היה בשימור עוצמתם ברחבי היבשת ובהגדלתה. מסיבה זו נכונו לעיתים לשתף פעולה עם הפרוטסטנטים, במה שרק העצים את המתיחות בין הפלגים השונים. רודולף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ויורשו מתיאס, לא החזיקו בזהות קתולית איתנה ולא לחמו בשמה, שכן ביקשו בעיקר להעצים את בסיס כוחו של בית הבסבורג. בנוסף, קיסרים אלה הצטיינו בסובלנותם, במה שאפשר התפשטותן של הדתות השונות והעצמת המתיחות הבין-דתית. שוודיה ודנמרק היו לותרניות בעיקרן.

המתיחות הבין-דתית הוסלמה לכלל מעשי אלימות בעיר הגרמנית דונאוורת (Donauwörth) בשנת 1606. הרוב הלותרני מנע מהתושבים הקתולים לקיים תהלוכה בעיר והציתו בכך מהומות אלימות בין הפלגים. הדבר גרם לדוכס בוואריה, מקסימיליאן הראשון (1573-1651), להתערב לטובת הקתולים. לאחר ששככו מעשי האיבה בעיר, הקלוויניסטים ברחבי גרמניה (שהיו בשלב זה מיעוט זניח) חשו מאוימים מפני התעמרות קתולית, ולכן בחרו להתאגד בחבר האיחוד האוונגלי תחת הנהגתו של פרידריך הרביעי (1583–1610), שליט הפאלטינט (Palatinate). מדינתו, אשר שכנה לאורך נהר הריין, נמנתה עם הנסיכויות שאותן שאפה ספרד להשיג. צעד זה של הקלוויניסטים עורר תגובת נגד של הקתולים, אשר התאגדו בליגה הקתולית (נוסדה בשנת 1609) תחת הנהגתו של הדוכס מקסימיליאן הראשון.

מתיאס, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ומלך בוהמיה, מת בשנת 1619 מבלי שהותיר אחריו יורש ביולוגי. בן דודו, פרדיננד משטיריה, ירש אותו כמלך בוהמיה והיה לקיסר פרדיננד השני. הלה היה קתולי אדוק, אשר התחנך על ברכי הישועים, ושאף להחזיר את הקתוליות לגדולתה. משום כך היה בלתי אהוד על ידי תושבי בוהמיה, שהיו קלוויניסטים ברובם. התנגדותם של תושבי בוהמיה למלכם החדש הייתה הניצוץ שחולל את מלחמת שלושים השנה, אותה ניתן לחלק לארבעה שלבים עיקריים: המרד הבוהמי, ההתערבות הדנית, ההתערבות השוודית וההתערבות הצרפתית.

המרד הבוהמי (1618-1625)

במאי 1618 שלח פרדיננד השני נציגים קתוליים מטעמו לבירת בוהמיה, פראג, על מנת שיכשירו את הקרקע לקראת הגעתו וביסוס מלכותו. תושביה הקלוויניסטים של העיר השליכו את הנציגים בבוז מחלון טירת ראדצ'ני, במה שנודע כ"ההשלכה מהחלון השנייה של פראג". השליחים ניצלו הודות לגל אשפה שהיה מתחת לחלון שממנו נזרקו, אך המסר היה ברור והביא לפריצתו של "המרד הבוהמי". העימות התפשט ברחבי בוהמיה רבתי, הכוללת את מדינות בוהמיה, שלזיה, לוסאטיה ומוראביה, שטחים אשר סבלו בלאו הכי ממתיחות בין קתולים ופרוטסטנטים. האירועים זכו לתהודה רבה ברחבי היבשת, ומהומות בין-דתיות פרצו בערים ובממלכות נוספות. נראה כי לו הוגבל היקף המרד למזרח אירופה בלבד, מלחמת שלושים השנה הייתה מסתיימת כעבור שלושים חודשים לכל היותר. עם זאת, חולשתם של פרדיננד מזה והמורדים הבוהמיים מזה הביאה להתפשטות הלחימה גם לנסיכויות שבמערב גרמניה. פרדיננד נאלץ להזעיק את אחיינו, פליפה הרביעי, מלך ספרד, כדי שיסייע לו לדכא את המרד.

Gerard van Honthorst 006
פרידריך החמישי, הנסיך הבוחר מפפאלץ - מנהיג האיחוד הקלוויניסטי ו"מלך החורף של בוהמיה".

הבוהמים, אשר חיפשו נואשות אחר בני ברית שיילחמו לצידם כנגד הקיסר, גמרו אומר להצטרף לחבר האיחוד האוונגלי בהנהגתו של הקלוויניסט פרידריך החמישי, הנסיך הבוחר מפפאלץ ובנו של פרידריך הרביעי, הנסיך הבוחר מפפאלץ, מייסד האיחוד. הבוהמים רמזו כי אם תאושר הצטרפותם לאיחוד וחסותו תיפרש עליהם, יוכתר פרידריך כמלך בוהמיה. הצעות דומות הוגשו לשליט דוכסות סבויה, קרלו אמנואלה הראשון ולשליט סקסוניה וטרנסילווניה, גאבור בתלן. שליטיה ההבסבורגים של אוסטריה, אשר ריגלו אחר התכתובות היוצאות מפראג, חשפו כפילויות אלה ופגעו משמעותית במעמדה הבינלאומי של בוהמיה, במיוחד בחצר הסקסונית.

עם זאת, בראשית המרד נחלו הבוהמים הצלחות, תוך שהם נעזרים בגורמים פרוטסטנטים שונים ברחבי אירופה. תמיכה רבת חשיבות הגיעה מאוסטריה העלית, אזור שבו בני האצולה היו לותרנים וקלוויניסטים בעיקרם (מצב זה ישתנה משמעותית בשנים הבאות). הפרוטסטנטים באוסטריה התחתית הצטרפו אף הם למרד ובשנת 1619 מנהיגם, היינריך מתיאס פון תורן, צר על וינה עצמה. במזרח, נסיכה הפרוטסטנטי של טרנסילווניה, גאבור בתלן, זכה לברכתו ולתמיכתו של הסולטאן העות'מאני עות'מאן השני במסעו להונגריה הקתולית.

הקיסר פרדיננד מיהר לשגר צבא שיבלום את הבוהמים ואת בני בריתם מהשתלטות מוחלטת על ארצו. הרוזן בוקואה, בן בריתו של הקיסר ומפקד הצבא האוסטרי-קתולי, הביס את צבאות חבר האיחוד האוונגלי בפיקודו של הרוזן ארנסט פון מנספלד בקרב סבלט, אשר נערך ב-10 ביוני 1619. הדבר פגע בקווי התקשורת והאספקה של הרוזן תורן עם פראג, והוא נאלץ לסגת מהמצור שהטיל על וינה. באותו קרב איבדו הפרוטסטנטים גם בת-ברית מרכזית, דוכסות סבויה, שהתנגדה זה זמן רב להתפשטות ההבסבורגית ושלחה סיוע כלכלי נדיב ואף כוחות צבא שישמשו כחילות מצב במצודות פרוטסטנטיות חשובות בריינלנד.

למרות הכישלון בסבלט, צבאו של הרוזן תורן הוסיף להתקיים כצבא יעיל ומיומן, ואף מנספלד ארגן מחדש את צבאו בצפונה של בוהמיה. הנסיכויות המורדות של אוסטריה העלית והתחתית חתמו על ברית רשמית עם הבוהמים בתחילת אוגוסט, 1619, כאשר ב-22 באוגוסט הוכתר פרידריך החמישי כמלך בוהמיה, במקום הקיסר פרדיננד. בינתיים המשיכו הצבאות הטרנסילבניים להתקדם בהונגריה, ועד שנת 1620 סילקו את כל צבאות הקיסר משם.

Tilly
גנרל יוהאן ט'סרקלס פון טילי, מפקד צבאות הליגה הקתולית

ואולם, באותה שנה השתנו פני הדברים: הספרדים שלחו כוח עזר בפיקודו של אמברוסיו ספינולה כדי לתמוך בקיסר, בזמן שהשגריר הספרדי בווינה שכנע את סקסוניה הפרוטסטנטית לצאת נגד בוהמיה. הסקסונים פלשו לבוהמיה, כשהצבא הספרדי במערב מונע מכוחותיו של מנספלד לסייע לה. הספרדים אף ביקשו להשיג את תמיכתו של דוכס בוואריה ומנהיג הליגה הקתולית. תחת פיקודו של יוהאן ט'סרקלס פון טילי, צבא הליגה הקתולית (שבשורותיו שרת, בין היתר, הפילוסוף רנה דקארט כמשקיף), פלש לאוסטריה העלית, בשעה שצבא הקיסר פלש לאוסטריה התחתית. הדבר ניטרל את הגורם הפרוטסטנטי-אוסטרי ממעגל הלחימה. לאחר מכן התאחדו הצבאות ונעו צפונה לכוון בוהמיה. בקרב ההר הלבן, שנערך סמוך לפראג בשנת 1620, הכניע הקיסר פרדיננד השני את מלך בוהמיה, פרידריך החמישי. בוהמיה נותרה בשליטת ההבסבורגים מאז למשך שלוש מאות השנים הבאות.

תבוסה זו הביאה לפירוקו של האיחוד האוונגלי ולהחרמת נכסיו של פרידריך החמישי; ספרד, שביקשה לאגף את ההולנדים לקראת חידוש מלחמת שמונים השנים, השתלטה על אדמותיו של פרידריך לאורך הריין. פרידריך גורש מן האימפריה הרומית הקדושה ותואר הנסיך הבוחר מפפאלץ הועבר לדוכס בוואריה, מקסימיליאן. הגם שנושל מנכסיו, הוסיף פרידריך לבחוש גם ממקום גלותו בפוליטיקה, וניסה לגייס תמיכה במטרותיו בדנמרק, שוודיה ובארצות השפלה. על פי ספרה הקלאסי של פרנסס ייטס, "נאורות רוזנקרויצרית" (Rosicrucian Enlightenment), קיווה פרידריך להגשים רפורמה במציאות התרבותית והפוליטית באירופה, על בסיס השקפת עולם "רוזנקרויצרית", שהייתה מעין מדע אזוטרי שתכליתו "להביא לריפוי ותיקון העולם". שאיפה זו הייתה אמורה להתממש גם בעזרת נישואיו לאליזבת סטיוארט, בתו של מלך אנגליה ג'יימס הראשון, אולם האחרון העדיף לשמור על מדיניות מאוזנת בין הכוחות השונים באירופה ובהם בית הבסבורג, ובכך הוביל בעקיפין לתבוסתו של פרידריך.

יתר-על-כן, התבוסה הייתה מכה ניצחת לגורמים הפרוטסטנטיים באזור. שרידי המרד הבוהמי דוכאו, והחרמות רכוש ודיכוי האצולה הבוהמית היו לנורמה, ובוהמיה איבדה את חירותה הדתית. איכרים ואצילים כאחד עזבו את בוהמיה ואוסטריה, על מנת שיוכלו לשמור על אמונתם הפרוטסטנטית. סיומו הרשמי של שלב הלחימה הראשון במזרח גרמניה בא עם החתימה על הסכם שלום בין הקיסר לבין נסיך טרנסילבניה גאבור בתלן בינואר 1622, שבמסגרתו זכה האחרון להחזיק בשטחים רבים שכבש במזרח הונגריה.

שרידי הצבא הפרוטסטנטי, בהנהגתו של מנספלד, עוד ניסו לנוע מערבה במטרה לחבור עם הצבא ההולנדי. ואולם צבאו של טילי קטע את נתיב התקדמותם, וב-6 באוגוסט 1623, נפגשו הצבאות בסטדלון (Stadlohn). כשני שלישים מצבאו של מנספלד, אשר מנה קרוב ל-21,000 חיילים, אבדו בקרב. ללא אספקה, כח אדם והון זמין, פיזר מנספלד את צבאו בשנת 1624.

ההתערבות הדנית (1625-1629)

השלב הדני של המלחמה נפתח כאשר מלכה הלותרני של דנמרק, כריסטיאן הרביעי (15771648), שיגר חיל משלוח דני כדי לסייע לפרוטסטנטים המובסים בגרמניה נגד האימפריה הרומית הקדושה, כמכת נגד בטרם תנסה האחרונה לאיים על ריבונותה של דנמרק כממלכה פרוטסטנטית. תחת שרביטו של כריסטיאן נהנתה ממלכת דנמרק מיציבות רבה ומעושר כלכלי שאין שני לו באירופה כולה, דבר שסייע לה לבנות כוח צבאי איתן. בנוסף, הקרדינל רישלייה, השר הראשי בממשלתו של מלך צרפת, לואי השלושה עשר, היה נכון – מטעמיו הוא – לממן פלישה דנית לנסיכויות גרמניה. כוח הפלישה הדני שבראשו עמד כריסטיאן הורכב מכ-20,000 שכירי חרב, ומומן כמעט כולו מהונו הפרטי.

Albrecht Wallenstein.jpeg
הגנרל הקתולי אלברכט פון ולנשטיין

על מנת לבלום את המלך הדני, שכר הקיסר פרדיננד השני את שירותיו הצבאיים של אלברכט פון ולנשטיין, בנו הלא חוקי של אציל בוהמי עשיר שעלה לגדולה כ"קבלן צבאי". וולנשטיין הסכים להעמיד את צבאו, אשר מנה בין 30,000 ל-100,000 חיילים, לרשות הקיסר, בתמורה לזכות לבזוז את השטחים שיכבוש. כריסטיאן, שלא ידע כלל על קיומם של וולנשטיין וצבאו בעת הפלישה, נאלץ לסגת במהרה לפני שישמידו הוא וטילי את צבאו. מזלו של כריסטיאן אתרע בשנית כאשר כל בני בריתו הפוטנציאליים סירבו לעמוד לצדו: צרפת ואנגליה היו בעיצומן של מלחמות אזרחים, שוודיה לחמה לחיים ולמוות בפולין, ונסיכויות ברנדנבורג וסקסוניה לא הסכימו להפר את השקט במזרח גרמניה. בסופו של דבר השיג צבאו של טילי את הצבא הדני בשנת 1626, והכה בו בקרב לותר.

צבאו של ולנשטיין התקדם צפונה וכבש את נסיכויות מקלנבורג, פומרניה ובסופו של דבר גם את יוטלנד עצמה. עם זאת, היעדר צי מנע ממנו לכבוש את הבירה הדנית באי זילנד. הוא צר על שטרלזונד, נמל האויב היחיד לחופי הים הבלטי שבו ניתן היה להקים צי שיאפשר כיבוש האיים הדניים, אך נכשל במשימתו זו. הקיסר עצמו הבין כי מימון צבאו של וולנשטיין איננו נבון כלכלית, במיוחד לאור הרווחים שניתן היה להשיג מהמלחמה עם דנמרק. לכן, בשנת 1629 נחתם הסכם ליבק, שבו ויתר כריסטיאן הרביעי על תמיכתו בפרוטסטנטים בגרמניה על מנת לשמור על ריבונותה של דנמרק.

Peter Paul Rubens (1577-1640) Peace and War (1629)
"מינרווה מגוננת על פאקס מפני מרס" מאת רובנס, משנת 1629. רובנס היה צייר ודיפלומט פעיל בשנות המלחמה.

המלחמה יכולה הייתה להסתיים בשלב זה, אלמלא דחקה הליגה הקתולית בפרדיננד השני להשיב לחזקת הכנסייה נכסים לותרניים, שעל פי שלום אוגסבורג בעליה החוקיים היה האפיפיור. מדובר היה בשתי ארכיבישופויות, שש-עשרה בישופויות ומאות מנזרים.

ההתערבות השוודית (16301635)

Gustavus Adolphus at the Battle at Breitenfeld
גוסטבוס אדולפוס בקרב ברייטנפלד

ב-1630 נחלץ מלך שוודיה, גוסטבוס אדולפוס, לעזרת הפרוטסטנטים בגרמניה. כמו כריסטיאן הרביעי, אדולפוס ביקש למגר את התוקפנות הקתולית נגד אדמותיהם וכן לזכות בהשפעה כלכלית בנסיכויות הגרמניות השוכנות על חופי הים הבלטי. בנוסף, בדומה למלך הדני, זכה אדולפוס למימונו הנדיב של הקרדינל רישלייה הצרפתי, ואף של גורמים בחצר ההולנדית. פרדיננד, שפיטר באותה שנה את אלברכט פון ולנשטיין מטעמים פוליטיים (חשד כי וולנשטיין מנסה לנגוס בעוצמתו הפוליטית), נאלץ להזעיקו בשנית שנתיים אחר כך. בין השנים 1630 ו-1634 נחלו השוודים שורת ניצחונות נגד האימפריה הרומית הקדושה, דחקו את רגלי הקתולים והשיבו שטחים רבים לחזקה פרוטסטנטית.

ללא צבאו של וולנשטיין, נשען הקיסר בעיקר על תמיכת צבא הליגה הקתולית בפיקודו של טילי. ואולם בקרב ברייטנפלד, שנערך ב-17 בספטמבר 1631, הביס אדולפוס את הצבא הקתולי. שנה אחר כך נפגשו הניצים בשנית, והפעם נהרג הגנרל טילי בקרב (1632). עם מותו של טילי, נדרש פרדיננד השני לפנות בלית ברירה לוולנשטיין ולצבאו הגדול. וולנשטיין ואדולפוס נפגשו בקרב ליצן (1632), שהסתיים בניצחון השוודים, אם כי המלך השוודי עצמו נהרג באותו קרב. שנתיים אחר כך נוצחו הפרוטסטנטים בקרב נורדלינגן (1634).

חשדותיו של פרדיננד השני בכוונותיו של וולנשטיין שבו ועלו בשנת 1633, כאשר וולנשטיין ניסה לתווך בין הקתולים והפרוטסטנטים הלוחמים. פרדיננד חשש, ככל הנראה, כי וולנשטיין מתכוון לערוק לטובת הצד הפרוטסטנטי, ולפיכך הדיחו מהפיקוד וציווה לעוצרו בחשד לבגידה. בסופו של דבר נרצח וולנשטיין ב-25 בפברואר 1634, על ידי אחד מחייליו, סרן דברה (Devereux), בעודו מנסה ליצור קשר עם השוודים בעיירה הגרמנית אגר (Eger).

משא ומתן בין השוודים לקתולים נפתח כעבור מספר חודשים. השלב השוודי של המלחמה הגיע לקיצו הרשמי עם החתימה על שלום פראג (1635), אשר

  • קבע כי נכסים פרוטסטנטים (לותרנים) וקתוליים שלא החליפו בעלות בין השנים 1552 ו-1627 יוותרו בחזקת בעליהם, ולא יועברו לצד שכנגד. בכך בוטלה התביעה הקתולית להשבת ארכיבישופויות, בישופויות ומנזרים שנותרו בידי לותרנים.
  • איחד את צבא הקיסר יחד עם צבאות הנסיכויות הגרמניות לכדי צבאה הרשמי של האימפריה הרומית הקדושה.
  • אסר על כריתת בריתות פנימיות בין הנסיכויות הגרמניות.
  • ביטל את האיסור החוקי על הקלוויניזם.
  • פתר בהצלחה את המחלוקות הדתיות שעמדו במוקד מלחמת שלושים השנים.

מוצלח ככל שיהיה, חוזה השלום לא היה לשביעות רצונם של הצרפתים, כיוון שההבסבורגים נותרו חזקים מאוד. הדבר הוביל לשלב האחרון של מלחמת שלושים השנים, השלב הצרפתי.

ההתערבות הצרפתית (16351648)

אף שהייתה ממלכה קתולית, רחשה צרפת יריבות היסטורית עזה כלפי האימפריה הרומית הקדושה וספרד, ועתה נכנסה למלחמה כבת בריתם של הפרוטסטנטים. הקרדינל רישלייה, השר הראשי בממשלתו של לואי השלושה עשר, הניח כי ההבסבורגים עודם חזקים יתר על המידה, כיוון שהחזיקו במספר שטחים בגבולה המזרחי של צרפת ונהנו מהשפעה רבה בארצות השפלה.

Battle of Lens
קרב לאנס, 1648

לפיכך, הכריזו הצרפתים מלחמה על האימפריה הרומית הקדושה, והתייצבו לצד שוודיה וההולנדים. בתגובה, פלשה ספרד למחוזות הצרפתיים שמפיין ובורגונדי, ואף איימה על פריז בשנת 1636. הצבאות ההבסבורגיים, בפיקודם של הגנרל יוהאן פון וורת (Johan von Werth) והמפקד הספרדי הקרדינל פרדיננד הבסבורג, נחלו הצלחות ראשוניות, ואולם בסופו של דבר ספגו תבוסה משמעותית בקרב קומפיין מידי הגנרל הצרפתי ברנרד דה סקס-ויימר, אשר איים לדחוק רגליהם מצרפת. קרבות רבים נערכו בין הצדדים במהלך השנים הבאות, ואולם עד מהרה הדרדרה החזית למצב קיפאון, כשלאף צד אין יתרון ברור על האחר.

בשנת 1642 מת הקרדינל רישלייה. שנה לאחר מכן מת לואי השלושה עשר, ויורשו, לואי הארבעה עשר, עלה לשלטון בגיל חמש בלבד. העוצר, הקרדינל מזראן, יורשו של רישלייה בתפקיד השר הראשי בממלכה, החל לפעול לטובת קידום השלום וסיום המלחמה.

בשנת 1645 הביס הגנרל השוודי לנארט תורסטנסון את הצבא הקיסרי בקרב ינקאו סמוך לפראג. גם הצבא הבווארי הקתולי נחל תבוסה בקרב נורדלינגן (1645). בקרב זה אף נהרג המפקד המוכשר האחרון של הכוחות הקתוליים, הרוזן פרנץ פון מרסי.

ב-14 במרץ 1647 חתמו בוואריה, צרפת ושוודיה על הסכם הפסקת האש באולם (Truce of Ulm). שנה לאחר מכן הביסו השוודים והצרפתים את הצבא הקיסרי בקרב זוסמרשהאוזן ובקרב לאנס. רק אדמותיה הקיסריות של אוסטריה נותרו תחת שליטה הבסבורגית איתנה.

שלום וסטפליה

התבוסה שהנחילו הצרפתים לספרדים בקרב רוקרואה (Rocroi) בשנת 1643 הביאה לפתיחת משא ומתן רשמי בין הכוחות הלוחמים. בדיונים נכחו פרדיננד השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, הצרפתים, הספרדים, ההולנדים, השווייצרים, השוודים, הפורטוגלים ונציגי האפיפיור. בסופם חתמו הצדדים על הסכם שלום וסטפליה ב-24 באוקטובר 1648.

השלכות

ההרס שחוללה מלחמת שלושים השנים ביבשת היה במוקד מחלוקות רבות בקרב היסטוריונים. הערכות בדבר מותם של קרוב לשלושים אחוזים מכלל אזרחי הנסיכויות הגרמניות נתפסות היום כמוגזמות. המלחמה אמנם זעזעה את כלכלתה של מרכז אירופה, אף ייתכן כי עיקר השפעתה הייתה בהחרפת תהפוכות קיימות שהתרחשו במסחר האירופי מבלי שהיו קשורות קשר ישיר למלחמה.

התוצאה המיידית של המלחמה הייתה כינונה של האימפריה הרומית הקדושה כאוסף נסיכויות רבות, שחרף חברותן ארוכת השנים באימפריה עד לקריסתה הסופית ב-1806, נהנו מריבונות מלאה דה פקטו. היו שטענו כי חולשה מבנית זו הייתה בבחינת גורם מרכזי להיווצרות המיליטריזם הגרמני של המאות ה-19 וה-20.

מלחמת שלושים השנים עיצבה מחדש את הסדר הפוליטי באירופה, וחוללה שינויים חשובים בחלוקת העוצמה במערכת הבינלאומית. השינוי המשמעותי ביותר היה האצת דעיכתה של ספרד בעקבות המלחמה, קבל-עם ולעיני כל. ספרד הייתה מאז גילוי אמריקה המדינה העשירה באירופה, אך היא ביזבזה את הונה הרב על מלחמות הדת שהחלו בסכסוך עם בריטניה בראשות הנרי השמיני ובתו אליזבת הראשונה, המשיכו בהמרד ההולנדי והסתיימו במלחמה הזאת. ב"שלב הצרפתי", בעוד שספרד נלחמת בצרפתים, הכריזה פורטוגל על עצמאותה (פורטוגל הייתה עד אז תחת כיבוש ספרדי מתקופת המלך פליפה השני, אשר ניצל את עובדת מותו של מלך פורטוגל ללא יורש כדי להשתלט על המדינה). ז'ואאו הרביעי מבית ברגנסה הוכתר למלך פורטוגל. לעומת שקיעתה של ספרד התחזק מעמדה של צרפת, והיא הלכה ונתפסה בעקבות המלחמה כמעצמה השלטת באירופה.

לקראת סופה של מלחמת שלושים השנה (1643–1645) התפתח עימות אלים בין שוודיה לדנמרק, המכונה מלחמת תורסטנסון. הניצחון השוודי במלחמה זו, כמו גם סיום המלחמה באירופה עם חתימת שלום וסטפליה בשנת 1648, הפכו את שוודיה למעצמה אירופית מן הדרג הראשון.

חתימת שלום וסטפליה הניחה את התשתית לערכי היסוד של מדינת הלאום הריבונית המודרנית. עם קביעת גבולותיהן הטריטוריאליים הקבועים של מדינות ונסיכויות רבות שנטלו חלק במלחמה (וגם של כאלה שהוקמו לאחריה), הוסכם כי אזרחיה של כל מדינה כפופים בראש ובראשונה לחוקיה ולנוהליה של ממשלתם הם, ולא לאלה של ממשלות שכנות, תהא דתם ומידת אדיקותם אשר תהא. קביעה מהפכנית זו הייתה מנוגדת ניגוד מוחלט לחפיפת הנאמנויות הדתיות והמדיניות, שהייתה מקובלת בעבר ובשלביה הראשונים של מלחמת שלושים השנים.

רשימת קרבות במלחמת שלושים השנים

המרד הבוהמי

ההתערבות הדנית

ההתערבות השוודית

ההתערבות הפרנקו-שוודית

ראו גם

לקריאה נוספת

Parker, Geoffrey, The Thirty Years' War, New York: Routledge, 1997.

קישורים חיצוניים

אורבנוס השמיני

האפיפיור אורבנוס השמיני (בלטינית: Urbanus VIII;‏ 5 באפריל 1568 - 29 ביולי 1644) נולד בשם מפאו ברבריני (Maffeo Barberini), כיהן כאפיפיור מה-6 באוגוסט 1623 ועד מותו. היה אפיפיור פעלתן שהצליח לשמור על ריבונות מדינת האפיפיור בשנים הסוערות של מלחמת שלושים השנים, והיה האחרון שהגדיל את שטחה באמצעים צבאיים. כבעל השכלה רנסאנסית, תמך ביד נדיבה באמנים. אולם הרפתקנותו וראוותנותו שיקעו את מדינתו בחובות כבדים והביאוה לסף התמוטטות כלכלית.

אלברכט פון ולנשטיין

אלברכט ונצל אוזביוס פון ולנשטיין (בגרמנית: Albrecht Wenzel Eusebius von Waldstein ‏24 בספטמבר 1583 בוהמיה - 25 בפברואר 1634 אגר) היה אציל בוהמי והמצביא המפורסם ביותר שפעל בשירות האימפריה הרומית הקדושה. פיקד על כוחות הליגה הקתולית במהלך מלחמת שלושים השנים, אולם ניסה לתווך בין הקתולים והפרוטסטנטים בניגוד לרצון הקיסר ונרצח באגר.

גוסטב השני אדולף, מלך שוודיה

גוסטב השני אדולף (שוודית: Gustav II Adolf‏, 9 בדצמבר 1594 - 6 בנובמבר 1632), הידוע גם בתור גוסטב אדולף הגדול או בשמו הלטיני, גוסטבוס אדולפוס, היה מלך שוודיה החל מה-30 באוקטובר 1611, ועד מותו בקרב ליצן כעבור 21 שנים. הוא נולד בטירת שלושת הכתרים שבסטוקהולם כבנו בכורו של המלך קרל התשיעי לבית ואסה (Vasa).

כמלך שוודיה, שיחק גוסטב אדולף תפקיד מהותי במלחמת שלושים השנה, ואף זכה לכינוי "ארי הצפון, מושיע הפרוטסטנטים". הוא נישא למאריה אלונורה, בתו של שליט הנסיכות הגרמנית החשובה ברנדנבורג-פרוסיה, ובחר בעיר הפרוסית אלבינג כבסיס המבצעים שתכנן נגד אויביו הקתוליים (קיסר האימפריה הרומית הקדושה ויתר השליטים האירופים לבית הבסבורג).

במהלך תקופת שלטונו יסד גוסטב אדולף את העיר השוודית גטבורג, לצד ערים נוספות, קטנות יותר. בנוסף, כונן את אוניברסיטת טרטו הממוקמת בעיר טרטו, אסטוניה, שהייתה אז בשליטת הכתר השוודי. בתקופתו, שלוש הערים הגדולות בממלכה היו ריגה (כיום בירת לטביה), סטוקהולם וטאלין (בירתה הנוכחית של אסטוניה).

כמצביא, התפרסם המלך לנוכח נטייתו להשתמש בארטילריה מתנייעת בשדה הקרב, כמו גם בטקטיקה הדינמית וההתקפית שנקט, בה ניתן דגש מיוחד על ניעות הכוח התוקף, בשונה מהמקובל בטקטיקה הקווית הנפוצה באותן שנים. עובדות אלה היו ביסוד ההערצה שרחשו לו הוגים צבאיים וגנרלים מאוחרים יותר, כדוגמת קרל פון קלאוזביץ ונפוליאון בונפרטה. זאת ועוד, גוסטב אדולף מתואר כמצביא אהוד מאוד על פקודיו, החל מהקצינים הבכירים וכלה בחיילים הפשוטים, וזאת על שום קשרי החברות שיצר עם רבים מאנשי צבאו. המלך השתתף באופן פעיל בקרבות, ונפצע מספר פעמים, לרבות פצעי ירי בגרונו ובבטנו. פצעי המלחמה הביאוהו לעטות שריון גמיש עשוי עור גס, להבדיל משריון המתכת המקובל, וזה השריון שעטה בקרב לוצן.

גוסטב אדולף נהרג בקרב המפורסם שנערך בליצן (ליד לייפציג) ב-6 בנובמבר 1632 מול כוחותיו של הגנרל הקתולי אלברכט פון ולנשטיין. הוא הוטעה על ידי ערפל כבד וראות גרועה, והסתער על האויב הערוך במבנה מסודר. לאחר מותו, אשתו שמרה את גופתו, ולאחר מכן את לבו, בטירתה למשך יותר משנה. הוא הובא לקבורה בסטוקהולם ב-22 ביוני 1634. בפברואר 1633, העניקה לו אספת המעמדות השוודית (Ståndsriksdagen) את התואר "גוסטב אדולף הגדול" (או Gustav Adolf den store בשוודית), כבוד שלא ניתן מאז לאף אדם אחר.

בתם של גוסטב אדולף ומאריה אלונורה, כריסטינה, הוכתרה למלכת שוודיה עם מות אביה.

דוכסות וירטמברג

דוכסות וירטמברג הייתה דוכסות שהתקיימה בדרום גרמניה בין השנים 1495–1803, ולאחר מכן קיבלה מעמד של נסיך בוחר, ובהמשך הפכה לממלכת וירטמברג.

המאה ה-17

המאה ה-17 היא התקופה שהחלה בשנת 1601 והסתיימה בשנת 1700.

בתקופה זו עלה כוחה של ממלכת אנגליה והפרובינציות המאוחדות (מה שהיום מכונה הולנד) וירד כוחן של ספרד ופורטוגל.

הקרדינל רישלייה

ארמן ז'אן דו פלסי, דוכס דה רישלייה (9 בספטמבר 1585 – 4 בדצמבר 1642), הידוע בתור הקרדינל רישלייה, היה מדינאי ואיש כנסייה קתולי צרפתי, שמונה לראש מנגנון השלטון בצרפת בשנת 1616. רישלייה עלה לגדולה הן בממסד הדתי והן בממסד השלטוני. בשנת 1622 היה לקרדינל, וב-1624 התמנה לשרו הראשי של המלך לואי השלושה עשר, משרה בה החזיק עד מותו ב-1642, אז ירש אותו הקרדינל ז'ול מאזארן (Mazarin).

תקופת כהונתו מאופיינת בניסיונות לרכז ולחזק את הסמכות המלכותית, לצד מיגור גורמים שאפתניים בתוך הממלכה. הגבלת כוחה של האצולה אפשרה לו להפוך את צרפת למדינה ריכוזית ביותר. מדיניות החוץ שלו, התמקדה בהחלשת כוחה של השושלת האוסטרו-ספרדית לבית הבסבורג; ועל אף היותו קרדינל קתולי, לא בחל בכריתת בריתות עם שליטים פרוטסטנטים כדי להשיג את היעדים שהציב למדינתו. מדיניות ריאליסטית זו, שביסודה התעלמות משיקולים דתיים, אידאולוגיים ואישיים בתהליך מימוש היעדים הלאומיים, זכתה לכינוי "Raison d'Etat" (הגיון המדינה), והייתה בבחינת יסוד מרכזי בהתפתחות הדיפלומטיה המודרנית. שלטונו של רישלייה עמד בסימן מלחמת שלושים השנה, שסחפה מעצמות רבות ברחבי אירופה.

וסטפאליה

וסטפאליה (בגרמנית: Westfalen) היא חבל ארץ היסטורי בגרמניה המחולק כיום בין מדינות נורדריין-וסטפאליה וסקסוניה התחתונה.

וסטפאליה מוגדרת גאוגרפית כחבל הארץ שבין הריין ובין הווזר, הכולל את הערים בילפלד, בוכום, דורטמונד, גלזנקירכן, מינסטר ואוסנבריק. הגבולות הגאוגרפיים של החבל השתנו במהלך ההיסטוריה שלו. בחבל מדברים ניב גרמני מיוחד, וסטפלית, השייך לקבוצת השפות הסקסונית תחתית מערבית.

בחבל וסטפאליה נכרת ב-1648 שלום וסטפאליה שסיים את מלחמת שלושים השנים.

ב-1807, לאחר הסכם טילזיט, נפולאון בונפרטה יצר מחלק מווסטפאליה וחבלים נוספים את ממלכת וסטפאליה, שעליה המליך את אחיו, ז'רום בונפרטה.

יהדות אירופה

יהודים התיישבו באירופה לראשונה בתקופה ההלניסטית וביתר שאת בתקופת הרפובליקה הרומית.

במהלך התקופה ההלניסטית בארץ ישראל התפתחו קשרי מסחר בין ארץ ישראל ויוון, כחלק מקשרים אלו היו סוחרים שנסעו לשהייה של תקופות קצרות או ארוכות ליוון והתפתחה קהילה קטנה שם.

בצורה דומה התפתחה גם הקהילה היהודית באיטליה (ובמיוחד ברומא) ובמדינות שכנות.

הזינוק הגדול במספר היהודים והקהילות בדרום אירופה חל אחרי דיכוי המרד הגדול ואחריו מרד בר כוכבא, כאשר אלפי שבויים הובאו מישראל לאיטליה.

יהודים נדדו למקומות נוספים באימפריה הרומית והקימו קהילות בכל מדינות הבלקן, ספרד, צרפת וגרמניה.

במהלך רדיפות שונות, בהן מסעי הצלב, המוות השחור נדדו קהילות יהודיות ממערב אירופה למזרחה. גירוש ספרד גרם לנדודיהם של יהודים רבים מחצי האי האיברי מזרחה, חלקם לתחומי האימפריה העות'מאנית, חלקם למדינות שונות באירופה, כולל האיים הבריטיים ומיעוטם למדינות יבשת אמריקה.

במאה ה-17 אירעו מספר אירועים שגרמו לנדידה הפוכה, ממזרח אירופה למרכזי הסחר במערבה ומצפון אירופה לדרומה. וזאת במקביל להגירה מועטה לארצות הברית ומדינות דרום אמריקה. בין האירועים הללו מלחמת שלושים השנים, פרעות חמלניצקי ופלישת השוודים לפולין.

במאות ה-18 וה-19 היגרו לארצות הברית יהודים מפולין וממדינות אשכנז.

השואה וההגירה שאחריה גרמו להתרוקנות מדינות רבות מיהודיהן ולהעברת מרכז הכובד היהודי האירופאי לרוסיה.

פתיחת שערי ברית המועצות גרמה לפריחה מחודשת של קהילות יהודיות באוסטריה, גרמניה ומדינות נוספות.

כלכלת גרמניה

כלכלת גרמניה, על פי מדדים כלכליים מקובלים, היא הראשונה בגודלה באירופה. מאז איחוד גרמניה לכדי מדינת לאום, המדינה תועשה במהרה ורשמה זינוק כלכלי עצום. נכון לשנת 2017, היא החמישית בגודלה בעולם במונחי תוצר לאומי גולמי (ביחס לכוח הקנייה), אחרי סין העממית, ארצות הברית, הודו ויפן. נכון לשנת 2016 גרמניה היא היצואנית השלישית בגודלה בעולם, ומייצאת שירותים וסחורות בסך של 1.21 טריליון אירו. שותפות הסחר העיקריות שלה כוללות את צרפת, ארצות הברית, הממלכה המאוחדת, איטליה והולנד.

גרמניה ענייה יחסית במוצרי גלם. רק ליגניט ומלח אשלג זמינים בכמויות משמעותיות מבחינה כלכלית. תחנות כוח לשריפת ליגניט הן ממקורותיה העיקריים בגרמניה להפקת חשמל. נפט, גז טבעי ומשאבים נוספים, על פי רוב, מיובאים ממדינות אחרות. גרמניה מייבאת כשני שלישים של האנרגיה אותה היא צורכת. המדינה ידועה בתעשיותיה בתחום ההנדסה, בעיקר כלי רכב, מכונות, מתכות וסחורות כימיות.

גרמניה היא היצרנית מובילה בעולם של טורבינות הרוח וטכנולוגיית הכוח הסולאריות. 37 מתוך 500 החברות בעלות המניות הגדולות ביותר בשוק, הנמדדות על פי פדיון, בסיסן בגרמניה. ב-2010 עשר הגדולות היו קבוצת פולקסווגן, אליאנץ, E.ON‏, דיימלר AG, סימנס, Metro AG, דויטשה טלקום, מינכן רה, BASF ו-BMW.

נכון לספטמבר 2008, כפי שנמדד לפי הסטנדרטים של ארגון העבודה הבינלאומי, שיעור האבטלה הגרמני עמד על כ-4.7%.

לואי השלושה עשר, מלך צרפת

לואי השלושה עשר, מלך צרפת "הישר" (צרפתית: Louis XIII, ‏27 בספטמבר 1601 - 14 במאי 1643), בן לשושלת בורבון, מלך על צרפת מ-1610 עד מותו.

לואי השני, נסיך דה קונדה

לואי השני דה בורבון, נסיך דה קונדה (בצרפתית: Louis II de Bourbon-Condé, המוכר יותר בשם "נסיך דה קונדה"; 8 בספטמבר 1621 - 11 בדצמבר 1686), היה מצביא צרפתי.

מלוכת הבסבורג

מלוכת הבסבורג או ממלכת הבסבורג (בגרמנית: Habsburgermonarchie) הוא הכינוי המקובל על ידי היסטוריונים לשטחים שנשלטו על ידי הענף האוסטרי של בית הבסבורג, רובם במסגרת האימפריה הרומית הקדושה. הייתה זו ישות פיאודלית שהורכבה ממספר ממלכות ונסיכויות שיחסיהן מוגדרים כאוניה פרסונלית. לעיתים קרובות, ראש ענף הבסבורג האוסטרי כיהן גם כקיסר האימפריה הרומית הקדושה.

נסיכות הבוחר מבוואריה

נסיכות הבוחר מבוואריה, (מגרמנית: Kurfürstentum Bayern) הייתה אחת מנסיכויות הבוחר באימפריה הרומית הקדושה ששודרגה בשנת 1623 לנסיכות הבוחר, ובשנת 1806 קיבלה מעמד של ממלכה.

נסיכות הבוחר מסקסוניה

נסיכות הבוחר מסקסוניה, (בגרמנית: Kurfürstentum Sachsen) הייתה אחת מנסיכויות הבוחר באימפריה הרומית הקדושה ששודרגה בשנת 1326 לנסיכות הבוחר, ובשנת 1806 קיבלה מעמד של ממלכה.

נסיכות הבוחר מפפאלץ

נסיכות הבוחר מפפאלץ (בגרמנית: Kurfürstentum Pfalz), הייתה אחת מנסיכויות הבוחר באימפריה הרומית הקדושה ששודרגה בשנת 1326 מרוזנות הפפאלץ שעל הריין.

פרדיננד השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה

פרדיננד השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (13 ביולי 1608 – 2 באפריל 1657), שלט בין ה-15 בפברואר 1637, ועד מותו, כעשרים שנים אחר כך.

פרדיננד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה

פרדיננד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (9 ביולי 1578 - 15 בפברואר 1637) לבית הבסבורג, שלט בין השנים 1620–1637.

שטרסבורג

שטרסבורג (בצרפתית: Strasbourg - "סְטְרַסְבּוּר"; בגרמנית: Straßburg; באלזסית: Strossburi או Schdroosburi), בירת גראנד אסט שבצפון-מזרח צרפת והעיר הגדולה ביותר בחבל זה, בעלת אוכלוסייה של 272,222 איש בעיר עצמה ו-764,013 במטרופולין שלה, נכון לשנת 2011, והיא העיר השביעית בגודל אוכלוסייתה בצרפת.שטרסבורג ממוקמת סמוך לגבול צרפת-גרמניה, ופעמים רבות בהיסטוריה עברה העיר משלטון גרמניה לצרפת, דבר שהשפיע רבות על תרבותה. שטרסבורג מהווה כיום מרכז בנייה, הנדסה, רפואה ותקשורת גדול, והיא ידועה בבתיה היפים ואתרי התיירות הפסטורליים שבה. כיום, גרים בעיר גרמנים רבים, וצרפתית וגרמנית שגורות בפי רוב התושבים. מסמל של הסכסוך הגרמני-צרפתי רב השנים הפכה העיר לאחת מהבירות בפועל של האיחוד האירופי (לצד בריסל ולוקסמבורג) ובה שוכנים הפרלמנט האירופי (שמושבו השני בבריסל) ובית הדין האירופי לצדק (כמושב משני, מושבו הראשי נמצא בלוקסמבורג).

כמו כן העיר היא מקום מושבה של מועצת אירופה, ארגון בינלאומי הפועל למען שיתוף פעולה בין מדינות אירופה, בייחוד בתחומי זכויות האדם.

הקהילה היהודית בשטרסבורג היא מהעתיקות והידועות באירופה.

שלום וסטפליה

שלום וסטפליה, הידוע גם כהסכמי מינסטר ואוסנבריק, הוא כינויה של סדרת ההסכמים שהביאו לסיום מלחמת שלושים השנה ומלחמת שמונים השנים ואשר הכירו "רשמית" בפרובינציות המאוחדות של ארצות השפלה ובקונפדרציה השווייצרית. הסכמי וסטפליה נחתמו ב-24 באוקטובר 1648, בנוכחות פרדיננד השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, יתר הנסיכים הגרמניים, צרפת ושוודיה.

הסכם השלום הספרדי-הולנדי, שסיים את מלחמת שמונים השנה שהתחוללה בין שתי המדינות, נחתם ב-30 בינואר 1648, ואילו הסכם הפירנאים, אשר הביא לסיום מעשי האיבה בין ספרד וצרפת, נחתם אחת-עשרה שנים אחר כך, לאחר ניצחון הצרפתים בקרב החוליות (דונקירק).

תוצאות הסכמי וסטפליה היו רחבות היקף. בין היתר, ארצות השפלה הצפוניות הפרוטסטנטיות זכו לעצמאות מספרד, צעד שסיים את מלחמת שמונים השנה, ואילו פומרניה, ויסמר וברמן-ורדן הועברו לשליטה שוודית. כוחה של האימפריה הרומית הקדושה דעך, ושליטי הנסיכויות הגרמניות הורשו לקבוע את הדת השלטת באדמותיהם. שלום וסטפליה אף העניק הכרה חוקית לקלוויניזם.

בעקבות ההסכמים, זכו שלוש ישויות מדיניות - שוודיה, ארצות השפלה וצרפת - למעמד של מעצמות מן הדרג הראשון. עם זאת, מעמדה של שוודיה כמעצמה לא ארך זמן רב.

עבור חוקרי מדע המדינה, מסמלים הסכמי וסטפליה אבן דרך משמעותית בהתפתחות המדינה הריבונית, זאת משום שבהסכמים, לראשונה בהיסטוריה, אושרה זכותה של כל מדינה לקבוע את צביונה הדתי. כמו כן, אושר השוויון הפורמלי בין המדינות השונות, וכך בוטלה הנאמנות הווסאלית של המדינות החלשות למדינה החזקה על פי שיטת הפאודליזם. מכאן, להסכמים מיוחסת השפעה על היווצרות המערכת המודרנית של מדינות הלאום, ועל התפתחות הלאומיות באירופה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.