מלחמת מעמדות

מלחמת מעמדות הוא מונח המתייחס לחיכוכים המתלווים ליחסים חברתיים וכלכליים בין חברי קבוצות או מעמדות חברתיים שונים, למתחים הנסתרים או לניגודים הקיימים בחברה.

השימוש במונח נעשה לרוב על ידי קומוניסטים, סוציאליסטים ואנרכיסטים, אשר מגדירים מעמד לפי הקשר שלו לאמצעי הייצור - כגון מפעלים, קרקעות ומכונות. מנקודת מבט זו, השליטה החברתית בייצור ובמקומות העבודה היא תחרות בין המעמדות השונים, וחלוקת המשאבים הללו כרוכה בקונפליקט ובהסבת נזק.

לעיתים רבות מלחמת המעמדות מובילה למאבקים אלימים. מלחמת מעמדות יכולה להתקיים בגלוי, כמו השבתה של עסק שמטרתה למוטט ארגוני עובדים, או שהיא יכולה להתקיים באופן נסתר, כגון האטה לא רשמית בייצור במחאה על שכר נמוך או על תנאי עבודה לא הוגנים.

Pyramid of Capitalist System
פירמידת המשטר הקפיטליסטי המומחשת באיור שדימויו מייצגים את המעמדות בחברה, 1911

שימוש במונח

בעבר, במונח "מלחמת מעמדות" התשתמשו בעיקר הסוציאליסטים, המגדירים מעמד על פי יחסו לאמצעי הייצור - כגון מפעלים, קרקע ומכונות. מנקודת מבט זו, השליטה על הייצור והעבודה היא תחרות בין המעמדות, וחלוקת המשאבים המגיעים מאותם אמצעים מובילה בהכרח לסכסוך ולפגיעה, העלולים להסלים לעימותים מסיביים, ובמקרים מסוימים, להוביל אפילו לתבוסה כוללת של אחד מהמעמדות המתחרים. עם זאת, בתקופה המודרנית המונח מוצא לעצמו הגדרה חדשה בתוך המרחב הקפיטליסטי בארצות הברית ומדינות מערביים אחרים.

האנרכיסט מיכאיל בקונין טען כי המאבק המעמדי של הפועלים, האיכרים והעניים טומן בחובו את הפוטנציאל למהפכה חברתית שתפיל את האליטות השלטוניות, ותיצור סוציאליזם ליברטריאני. בעוד שזהו רק ​​הפוטנציאל של המאבק, הוא טען כי מאבק אינו תמיד הגורם היחיד או המכריע בחברה, אבל הוא מרכזי. לעומת זאת, מרקסיסטים טוענים כי מלחמת מעמדות תמיד ממלאת את התפקיד המכריע והמרכזי בהיסטוריה של המעמדות ההיררכיים, כגון קפיטליזם ופיאודליזם. המרקסיסטים מתייחסים לביטויים הגלויים שלה כאל מאבק שהפתרון לטובת מעמד הפועלים נתפס על ידם כבלתי נמנע תחת הקפיטליזם הפלוטוקרטי.

מהעת החדשה

כאשר החברות מחולקות חברתית על בסיס מעמד, עושר, או שליטה על הייצור החברתי והפצתו, מבנים מעמדיים צומחים, ולכן הם בעצם מתפתחים עם הציוויליזציה עצמה. תהליך זה מתועד היטב מאז אירופה הקלאסית (במקרים כמו ספרטקוס) ומאז ההתקוממויות העממיות השונות באירופה של ימי הביניים המאוחרים ובמקומות נוספים.

אחד הניתוחים המוקדמים של סכסוכים מסוג זה הוא מאמרו של הפילוסוף והעיתונאי הגרמני פרידריך אנגלס, "מלחמת האיכרים בגרמניה". אחד הניתוחים המוקדמים של התפתחות המעמד כהתפתחות של קונפליקטים בין המעמדות הצומחים הוא מאמרו של פיטר קרופוטקין "סיוע הדדי" (באנגלית: Mutual Aid: A Factor of Evolution). בעבודה זו, קרופוטקין מתאר את ההיפטרות מטובין לאחר המוות בחברות כמו הציידים-לקטים, וכיצד הירושה מחוללת מחלוקות וסכסוכים מעמדיים.

ארצות הברית במאה ה-21

ביל מוירס, עיתונאי אמריקאי ששירת כדובר הבית הלבן בממשל לינדון ג'ונסון נשא נאום ב"מרכז ברנאן לצדק" בשנת 2013 בהתייחסו למאבק הנוכחי בין הדמוקרטיה לפלוטוקרטיה בארצות הברית שכותרתו "מלחמת המעמדות האמריקנית הגדולה". כריס הדג'ס כתב טור עבור האתר "Truthdig" תחת הכותרת "בואו נתחיל את מלחמת המעמדות הזאת", שהיה פראפרזה על שירה של פינק "בואו נתחיל את המסיבה הזאת".

ההיסטוריון סטיב פרייזר, מחבר הספר "עידן ההתמכרות: החיים והמוות של ההתנגדות האמריקאית לעושר ריכוזי וכוח", טוען כי הסכסוך המעמדי הוא בלתי נמנע אם התנאים הפוליטיים והכלכליים הנוכחיים יימשכו, וציין כי:

"לאנשים נמאס יותר ויותר... הקולות שלהם לא מקבלים מענה. אני חושב שזה לא יכול להימשך זמן רב עד שיופיעו יותר ויותר התפרצויות של מה שנקרא פעם מאבק המעמדות, מלחמת המעמדות."

חברות קפיטליסטיות

הדוגמה האופיינית לסכסוך מעמדי היא קונפליקט מעמדי בתוך הקפיטליזם. קונפליקט מעמדי זה מתרחש בעיקר בין הבורגנות לבין הפרולטריון, בנוגע לדיון על שעות עבודה, שווי השכר, חלוקת הרווחים, עלות מוצרי צריכה, תרבות עבודה, שליטה בפרלמנט, ביורוקרטיה ואי שוויון כלכלי. היישומן של תוכניות ממשלתיות כגון תוכניות הבראה למקרה אסון, אשר עשויות להיראות מטעמים הומניטריים גרידא, עלולות למעשה להיות סוג של מאבק מעמדי. בארצות הברית, מאבק מעמדות מתואר לעיתים קרובות בסכסוכי עבודה או בסכסוכי ניהול. עוד בשנת 1933, נציג ארגון הטייסים של חיל האוויר הבריטי ("ALPA") אדוארד המילטון, השתמש במונח "מלחמת מעמדות" כדי לתאר את התנגדותה של הנהלת התעופה בדיוני הוועד הארצי באוקטובר של אותה שנה. מלבד צורות "יומיומיות" אלו של סכסוכים מעמדיים, בתקופות משבר או מהפכה סכסוכים נוטלים אופי אלים וכוללים דיכוי, תקיפה, הגבלת חירויות אזרחיות, ואפילו אלימות רצחנית וחיסולים.

תומאס ג'פרסון

על אף שהיה מהאבות המייסדים וכיהן כנשיא ארצות הברית במשך 8 שנים, ג'פרסון נפטר כשברשותו חובות רבים. בנוגע למלחמת המעמדות, כך ציין במכתב לחבר הקונגרס מוירג'ניה, אדוורד קרינגטון:

"אני משוכנע שהחברות הללו (כמו האינדיאנים), החיות ללא ממשלה, נהנות במידה רבה יותר של אושר מאשר אלה החיים תחת ממשלות אירופאיות. מבין החברות האלו, דעת הקהל נמצאת במקום החוק, והיא מרסנת את המוסר בעוצמה חזקה כמו שחוקים הצליחו לעשות בעבר. מבין החברות האירופאיות, תחת השלטון הם חילקו את אומותיהם לשני מעמדות, זאבים וכבשים. אני לא מגזים. זו תמונה אמיתית של אירופה. לכן, הוקיר את רוח העם שלנו, ושמור על תשומת הלב שלהם. אל תהיה חמור מדי בנוגע לטעויותיהם, אלא תגיב אליהם בהארה ובנאורות. אם ברגע שהם יהיו קשובים לענייני הציבור, אתה ואני, הקונגרס, שופטים ומושלים, יהפכו כולם לזאבים. נראה שזה החוק הכללי של הטבע שלנו, למרות חריגים בודדים; הניסיון מצהיר שהאדם הוא החיה היחידה שטורפת את זניה שלה, שכן איני יכול לייחס לממשלות אירופה מושגים יותר עדינים, ואת טרף העשירים את העניים."

וורן באפט

המשקיע והמיליארדר והפילנתרופ וורן באפט, אחד מעשרת האנשים העשירים ביותר בעולם, מעריך כי המעמד שלו - "המעמד העשיר" - מנהל מלחמה מעמדית בין שאר חלקי החברה. בשנת 2005 אמר באפט בריאיון ל-CNN: "זו מלחמת מעמדות, והמעמד שלי מנצח, אבל לא כך צריך להיות." בראיון לניו יורק טיימס בנובמבר 2006, באפט קבע כי "ישנה מלחמת מעמדות, והמעמד העשיר, המעמד שלי, הוא זה שעושה מלחמה, ואנחנו מנצחים בה".

מאוחר יותר תרם באפט יותר ממחצית הונו למטרות צדקה באמצעות תוכנית שפותחה על ידו ועל ידי איל התוכנה ביל גייטס. בשנת 2011 קרא באפט למחוקקים בממשלה "תפסיקו לפנק את העשירים".

נועם חומסקי

הבלשן והוגה הדעות היהודי-אמריקאי נועם חומסקי כתב כך על מלחמת המעמדות בארצות הברית:

"ובכן, מלחמת מעמדות מתנהלת תמיד. ארצות הברית, במידה יוצאת דופן, היא חברה עסקית, יותר ממדינות אחרות. המעמדות העסקיים מאוד מודעים למעמדיות שלהם - הם כל הזמן נלחמים במלחמת מעמדות מרה כדי לשפר את כוחם ולמגר את ההתנגדות אליהם. היתרונות העצומים וזכויות היתר שניתנו לעשירים ביותר הם הרבה מעבר לאלה שניתנים בחברות אחרות בהשוואה, והם חלק ממלחמת המעמדות המתמשכת. צריך רק להסתכל על שכר המנכ"לים..."

מקס ובר

מקס ובר (1864-1920) מסכים עם רעיונותיו הבסיסיים של קרל מרקס, וגם לדעתו הכלכלה גורמת לקונפליקט מעמדי. אך בניגוד למרקס, הוא טוען שהסכסוך המעמדי יכול לנבוע גם מאלמנטים אחרים, כמו יוקרה וכוח. ובר טוען כי המעמדות נובעים ממיקומי "רכוש" שונים. מיקומים שונים אלו יכולים להשפיע במידה רבה על מעמדו של אדם ועל החינוך שהוא יקבל, וכן על האנשים שהוא יתחבר איתם.

לדעתו, יוקרה היא ערך מיוחס שלרוב לא ניתן לשנותו. הוא מוסיף כי היוקרה מושפעת מסטטוס קבוצתי שונה, ויוקרה זו מבוססת על המעמד החברתי של ההורים. ובר קובע כי בעקבות כך חילוקי הדעות הובילו להיווצרות מפלגות פוליטיות.

ובר חולק על מרקס בנושא היווצרותם של המעמדות. בעוד שמרקס סבור כי קבוצות הן דומות בשל מעמדן הכלכלי, ובר טוען כי המעמדות נוצרו במידה רבה בגלל מעמד חברתי. ובר אינו מאמין שהקהילות נוצרות על ידי מעמד כלכלי, אלא על ידי יוקרה חברתית זהה. הוא מכירים בכך שיש קשר בין מעמד חברתי, יוקרה חברתית ומעמדות.

חברות סוציאליסטיות

זוויות מרקסיסטיות

רעיון מלחמת המעמדות הוצע לראשונה על ידי הפילוסופים קרל מרקס ופרידריך אנגלס בחיבורם "המניפסט הקומוניסטי". להערכתם, תתרחש בחברה מלחמה בין המעמדות הכלכליים ובמהלכה יתפסו הפועלים את השלטון ויבטלו את ההבדלים בין המעמדות. בעקבות כך, יתוקן המצב החברתי המעוות וייבנה עולם חדש שיהיה מבוסס על שוויון וצדק חברתי.

במניפסט טוען קרל מרקס כי המעמד נוצר כאשר חבריו משיגים תודעה מעמדית וסולידריות. תהליך זה מתרחש בעיקר כאשר חברי אותו מעמד מתחילים להיות מודעים לניצולם בידי מעמד אחר. או אז המעמדות יבינו את האינטרסים המשותפים שלהם ואת זהותם המשותפת. לדברי מרקס, המעמדות ינקטו צעדים נגד אלה המנצלים את המעמדות הנמוכים.

מה שמרקס מציין הוא שחברי כל אחד משני המעמדות העיקריים הם בעלי אינטרסים משותפים. אינטרסים מעמדיים או קולקטיביים אלה מנוגדים לאלה של המעמד האחר בכללותו. זה בתורו מוביל לסכסוך בין אנשים בודדים ממעמדות שונים.

הניתוח המרקסיסטי-חברתי מזהה שתי קבוצות חברתיות עיקריות:

  • העבודהפרולטריון או העובדים) כוללת את כל מי שמתפרנס ממכירת כוח העבודה שלו ומשולם שכר עבודה או משכורת עבור ימי עבודתו. אין להם ברירה אלא לעבוד עבור ההון, שכן בדרך כלל אין להם דרך עצמאית לשרוד לבדם.
  • ההון (הבורגני או הקפיטליסטי) כולל את כל מי שמקבל את הכנסתו לא מעבודה, אלא מהערך העודף שהם "לוקחים" מהעובדים שיוצרים את העושר. ההכנסה של הקפיטליסטים, אם כן, מבוססת על ניצולם של העובדים (הפרולטריון).

ברית המועצות

מגוון הוגים טרוצקיסטים ואנרכיסטים טוענים כי קונפליקט מעמדי היה קיים בברית המועצות. טיעוניהם מתארים את המעמד כשכבה ביורוקרטית שנוצרה על ידי המפלגה הפוליטית השולטת (המכונה נומנקלטורה בברית המועצות, ולעיתים מכונה "מעמד חדש") - השולט ומנחה את אמצעי הייצור. המעמד השליט הזה נתפס כאופוזיציה לשאר החברה, הנחשבת בדרך כלל לפרולטריון. סוג זה של מערכת מופנה על ידם כסוציאליזם של המדינה, קפיטליזם ממלכתי, קולקטיביזם ביורוקרטי או אגודות-מעמדות חדשות.

המרקסיזם היה כוח אידאולוגי כל כך בולט באותה תקופה, שעוד במאה ה-19 קמה בברית המועצות קבוצה מרקסיסטית המכונה "מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית". מפלגה זו נחלקה במהרה לשני פלגים עיקריים; הבולשביקים, ובראשם ולדימיר לנין, והמנשביקים, ובראשם יוליוס מארטוב.

עם זאת, רבים מהמרקסיסטים טוענים כי בניגוד למשטר קפיטליסטי, האליטה הסובייטית לא החזיקה באמצעי הייצור, או יצרה ערך עודף לעושרם האישי, שכן הרווח שנוצר מהכלכלה חולק באופן השואף לשוויוניות בתוך החברה הסובייטית. אפילו טרוצקיסט כארנסט מנדל, מתח ביקורת על המושג של מעמד שלטון חדש, והגדירו כאוקסימורון. הוא טען: "ההנחה שבה הביורוקרטיה היא מעמד שלטוני חדש, מובילה למסקנה כי בפעם הראשונה בהיסטוריה אנו מתמודדים עם "המעמד השולט" שאינו היה קיים או מוגדר כמעמד כלל לפני שהוא שלט בפועל."

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

העלייה השלישית

העלייה השלישית היא גל עלייה גדול לארץ ישראל, עם סיום מלחמת העולם הראשונה. החל משנת 1918 ועד 1923 בסיום המשבר הכלכלי.

רוב העולים באו מאירופה ובמידה רבה ממניעים ציוניים. אומדן העולים בתקופה זו הוא כ-35,000.

העלייה השנייה

העלייה השנייה היא גל ההגירה היהודי שהגיע לארץ ישראל בשלטון האימפריה העות'מאנית, משנת תרס"ד (1904) עד קיץ 1914, כאשר נקטע על ידי מלחמת העולם הראשונה.

בשנות העלייה השנייה השתקעו בארץ כ-35,000 עולים, רובם ממזרח אירופה (בעיקר מתחום המושב ומגליציה) וכן מתימן. בסיומה, בקיץ שנת תרע"ד (1914), נאמדה האוכלוסייה היהודית בארץ בכ-85,000 נפש. מבין עולי העלייה השנייה היו שגיבשו "במהלך התקופה מסגרות רעיוניות וארגוניות חדשות. המסגרות הללו טבעו חותם עמוק על תולדות היישוב, שסימניו ניכרים אף במדינת ישראל".

חטיבת אלכסנדרוני

חטיבת אלכסנדרוני (חטיבה 3, בעבר חטיבה 820 וחטיבה 609) היא חטיבת מילואים של צה"ל. החטיבה החלה דרכה כחטיבת חי"ש שפעלה במלחמת העצמאות והופקדה על הגנת השרון (נקראה על שם נחל אלכסנדר). החטיבה הוקמה ב-1 בדצמבר 1947 ומפקדה במשך רוב תקופת המלחמה היה דן אבן (אפשטיין). עם הכרזת המדינה הפכה אלכסנדרוני לחטיבת צה"ל.

חלום ליל קיץ

חלום ליל קיץ (באנגלית: A Midsummer Night's Dream, חלום ליל אמצע הקיץ) הוא מחזה, קומדיה רומנטית, מאת ויליאם שייקספיר שנכתב בשלהי המאה ה-16. במחזה, המתרחש באתונה וביער הסמוך לה, מסופרים שלושה סיפורים מקבילים, המשתלבים זה בזה: סיפורם של ארבעה צעירים הקשורים ביניהם בקשרי אהבה מורכבים, סיפורה של חבורת שחקנים חובבים וסיפורם של הפיות ושאר שוכני היער. עיקר המחזה מתרחש בליל קיץ אחד, ביער הסמוך לאתונה.

המחזה הוא אחד המחזות הפופולריים ביותר של שייקספיר, אף שסמיואל פיפס, בן המאה ה-17, כתב ביומנו: "זהו המחזה המגוחך והתפל ביותר שאי פעם ראיתי בחיי".

מאו דזה-דונג

זהו שם סיני; שם המשפחה הוא מָאוֹ. מַאוֹ דְזֶה־דוּנְג (מבוטא מאו צה טונג; בסינית: 毛泽东; פין־יין: Máo Zédōng‏ - IPA: [mɑ̌ʊ tsɤ̌tʊ́ŋ] (מידע • עזרה)‏, 26 בדצמבר 1893 - 9 בספטמבר 1976) היה מדינאי סיני, שליטהּ של סין בין השנים 1949–1976. בתפקידו כיושב ראש המועצה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית הסינית משנת 1943 ואילך היה גורם מרכזי בעליית המפלגה הקומוניסטית לשלטון בסין אחרי מלחמת האזרחים הסינית ונחשב אבי "הקפיצה הגדולה קדימה", תוכנית פיתוח שגרמה למותם ברעב של עשרות מיליוני סינים, ובעיקר - מנהיג "מהפכת התרבות" (בין 1966 ל־1976), קמפיין פוליטי הרסני שגרם לכאוס רבתי במדינה, זרע אימה, וגבה את חייהם של מיליונים.

מטריאליזם

מטריאליזם (יש המתרגמים לעברית: חוֹמרנוּת) היא גישה פילוסופית אשר רואה בחומר את המציאות היחידה הקיימת והמרכיבה ומפעילה את היקום. זו גישה מנוגדת לרוחניות הרואה את היקום כמורכב גם מישויות רוחניות ולאידיאליזם הרואה בחומר עצמו רק אידיאה או מושג (concept).

הדוגל בהשקפה הפילוסופית הזאת מכונה מטריאליסט. הלשונאי והבלשן יצחק אבינרי הציע תחת המילה מטריאליסט את המילה גשמתן.

מלחמת האזרחים האנגלית

מלחמת האזרחים האנגלית (באנגלית: English Civil War) הייתה סדרה של עימותים מזוינים בממלכת אנגליה, בין תומכי הפרלמנט לתומכי המלוכה, שנודעו בהתאמה כ"עגולי הראש" ו"אבירים" (Roundheads, על שום התספורת הקצרה שרווחה ביניהם, ו-Cavaliers). המלחמה התחוללה מ-1642 ועד 1651. מלחמות האזרחים הראשונה (1642 - 1645) והשנייה (1648–1649) היו בין תומכי המלך צ'ארלס ה-1 לבין תומכי הפרלמנט הארוך. מלחמת האזרחים השלישית הייתה בין תומכי המלך צ'ארלס השני לבין תומכי הפרלמנט. מלחמת האזרחים הסתיימה בניצחון הפרלמנט בקרב ווסטר ב-3 בספטמבר 1651.

מלחמת האזרחים הובילה להעמדה לדין והוצאה להורג של צ'ארלס הראשון, לגלות של בנו צ'ארלס השני, ולהחלפה של המלוכה האנגלית בחבר העמים של אנגליה (1649-1653) ואז בפרוטקטורט (1653-1659), תחת שלטון היחיד של אוליבר קרומוול. המונופול של הכנסייה האנגליקנית על הפולחן הנוצרי באנגליה נפסק. מבחינה חוקתית, המלחמות קיבעו את הרעיון שמלכים בריטיים אינם יכולים למשול ללא הסכמת הפרלמנט, אם כי רעיון זה קיבל חיזוק סופי רק במהפכה המהוללת שבסוף המאה.

מלחמת האזרחים הפינית

מלחמת האזרחים הפינית (בפינית: Suomen sisällissota) הייתה מלחמת אזרחים שהתרחשה בפינלנד בתחילת המאה ה-20. צדדי הסכסוך היו "לבנים" (אנשי ימין) ו"אדומים" (אנשי שמאל). כ-37,000 פינים נהרגו במהלך המלחמה.

מעמד הפועלים

מעמד הפועלים (או מעמד העובדים, ולעיתים פרולטריון) הוא הכינוי למעמד הנמוך ביותר בחברה מתועשת. הכינוי נוצר בתחילה ככינוי גנאי, אך שינה את מובנו בעקבות השימוש שעשה בו קרל מרקס בתורה המרקסיסטית כתיאור לעובד שכיר, נטול רכוש משלו, בניגוד לבעלי הון או אמצעי ייצור המצויים בבעלותם כמו סוחרים, איכרים בעלי חלקת אדמה או הבורגנים העשירים. כיום, משמש המונח כהגדרה לשכירים שעוסקים בעבודה פיזית ולפעמים כהגדרה לכל השכירים הזוטרים.

מפ"ם

מַפָּ"ם (ראשי תיבות: מפלגת הפועלים המאוחדת) הייתה מפלגה ציונית סוציאליסטית ישראלית אשר הוקמה בינואר 1948 כאיחוד בין "מפלגת פועלים השומר הצעיר" ובין "התנועה לאחדות העבודה פועלי ציון".

מפ"ם הייתה הסיעה השנייה בגודלה בכנסת הראשונה (19 ח"כים) והאופוזיציה הראשית לממשלתו של דוד בן-גוריון. באותו זמן הזדהתה בכל תחום עם ברית המועצות ועם התנועה הקומוניסטית העולמית, פרט לנושא של יחס התנועה הקומוניסטית לציונות, שלגביו סברה שהייתה טעות של התנועה הקומוניסטית, אשר תתוקן עם הזמן.

ב-1954 פרשו מהמפלגה אנשי אחדות העבודה בעקבות מחלוקת בשאלת היחס לברית המועצות ונותרו בה יוצאי השומר הצעיר. בהרכב זה התמודדה מפ"ם כמפלגה עצמאית מהכנסת השלישית (1955) עד השישית (1965) ומנתה 8–9 ח"כים, הייתה שותפה בממשלות בהנהגת מפא"י. לקראת הבחירות לכנסת השביעית (1969) יצרה סיעה משותפת עם מפלגת העבודה בשם "המערך של מפלגת העבודה הישראלית ומפלגת הפועלים המאוחדת" (שכונתה בקיצור בשם המערך, והייתה הסיעה השנייה בכינוי זה, לאחר "המערך לאחדות פועלי ארץ ישראל" שקדם לה, בין מפא"י לבין אחדות העבודה - פועלי ציון), אולם שמרה על מסגרתה העצמאית כמפלגה.

מתכונת זו התקיימה עד 1984, לאחר הבחירות לכנסת ה-11, כאשר מפ"ם פרשה מן המערך בעקבות הקמת ממשלת האחדות הלאומית וחזרה להיות סיעה עצמאית ואופוזיציה משמאל למפלגת העבודה. בבחירות לכנסת ה-12 (1988) זכתה בשלושה מנדטים. בשנת 1992 הצטרפה לרצ ושינוי במסגרת רשימת מרצ. משנת 1997 מרצ הפכה למפלגה מאוחדת ומפ"ם הפסיקה להתקיים כמפלגה עצמאית, לאחר כהונה בת כ-48 שנה כמפלגה ב-14 כנסות שונות (לא כולל מועצת המדינה הזמנית). נכון להיום, מפ"ם מחזיקה במקום השלישי באורך כהונתה בכנסת כמפלגה (אחרי מפד"ל ואגודת ישראל).

סוגיות מוסריות במסע בין כוכבים

אחת הסיבות לפופולריות של סדרת המדע הבדיוני "מסע בין כוכבים" על שלל תת-סדרותיה (כגון: "מסע בין כוכבים", "מסע בין כוכבים: הדור הבא", "מסע בין כוכבים: חלל עמוק 9" ו-"מסע בין כוכבים: וויאג'ר") היא העלאתן של סוגיות מוסריות.

הסכסוכים והממדים הפוליטיים המוצגים בסדרה, הם לעיתים תכופות משלים למציאות התרבותית המודרנית - הסדרה המקורית עסקה בסוגיות מהותיות משנות ה-60 של המאה ה-20, כשם שלאחר מכן סדרות הבת של הסדרה שיקפו את הסוגיות הבוערות מהתקופות השונות בהן הופקו הסדרות השונות. הנושאים אשר תוארו בסדרה כוללים מלחמה ושלום, אוטוריטריזם, אימפריאליזם, מלחמת מעמדות, כלכלה, גזענות, זכויות אדם, סקסיזם, פמיניזם והתפקיד של הטכנולוגיה. ברבים מפרקי הסדרה ותתי הסדרות שלה, עומדת במרכז העלילה, בעיה בעלת השלכות מוסריות והפתרון שלה מושג דרך התקדמות העלילה.

סוציאליזם

סוֹצְיָאלִיזְם (בעברית: חֶבְרָתָנוּת) הוא שם-אב לקבוצת אידאולוגיות כלכלית, פוליטית ופילוסופית, שמאופיינות בבעלות ציבורית על אמצעי ייצור וניהול עצמי של העובדים. הבעלות המשותפת יכולה להיות במסגרת מדינית, דבר שייקרא "סוציאליזם מדיני", או במסגרת עממית, מה שייקרא "סוציאליזם חירותני".

התנועה הסוציאליסטית החלה את דרכה בעולם המודרני מתוך תנועת מעמד הפועלים בסוף המאה ה-19. בתקופה זו, המונח "סוציאליזם" היה מקושר בראש ובראשונה למבקרים חברתיים אירופיים, אשר מתחו ביקורת על הקפיטליזם ועל מושג הרכוש. לפי קרל מרקס, שהגדיר ועיצב את התנועה הסוציאליסטית בעידן המודרני, סוציאליזם הוא השלב הסוציואקונומי לאחר המהפכה של הפרולטריון ולאחר העברת אמצעי הייצור לבעלות משותפת. לפי מרקס, החברה תתקדם משלב זה לשלב של קומוניזם.

קיים מספר רב של זרמים שונים שמכונים "סוציאליסטים" על ידי תומכיהם או אחרים. מאז המאה ה-19, לא קיימת הסכמה בתנועה הסוציאליסטית לגבי הדוקטרינה או האסטרטגיה להשגת מטרות התנועה. תומכי התנועות הסוציאליסטיות השונות משתייכים לעיתים לזרמים מנוגדים, ובייחוד ניתן להבחין בין רפורמיסטים לבין קומוניסטים. חלק מן הסוציאליסטים מאמינים בהלאמה של אמצעי הייצור, בעוד שאחרים, למשל סוציאל-דמוקרטים, תומכים בהלאמה של מספר מצומצם של תעשיות מפתח, בתוך מערכת כלכלית משולבת. חלק מן המרקסיסטים תומכים בתכנון מרכזי של הכלכלה, שיבוצע על ידי המדינה, בדומה לדגם הסובייטי. אחרים, כולל הקומוניסטים ביוגוסלביה והונגריה (החל משנות ה-70 של המאה ה-20), הרפורמיסטים בסין וחלק מן הכלכלנים המערביים, תומכים בשילוב של סוציאליזם וכלכלת שוק, תוך ניסיון לנצל את יתרונותיה של כלכלת השוק לטובת העקרונות הסוציאליסטיים (ראו סוציאליזם שוק). אנרכו-סינדיקליסטים וחלק מתומכי השמאל החדש תומכים בהקמת "מועצות עובדים" וניהול אמצעי הייצור דרכן. קיימים זרמים נוספים, כמו מודל הקיבוץ והמודל הסקנדינבי.

פועלי ציון

"פועלי ציון" (בראשי תיבות: פוע"צ) הייתה מפלגה ציונית סוציאליסטית שראשיתה באגודות ציוניות סוציאליסטיות שהוקמו בשלהי המאה ה-19. פועלי ציון הייתה הציר המרכזי של הציונות הסוציאליסטית, ומנהיגיה היו למנהיגים הראשיים של מפא"י, תנועת העבודה והיישוב עד הקמת המדינה, ולאחר מכן במדינת ישראל.

פרנסואה פירה

פרנסואה פירה (בצרפתית: François Furet,‏ 27 במרץ 1927 - 12 ביולי 1997) היה היסטוריון צרפתי, מגדולי חוקרי המהפכה הצרפתית וממייסדי האסכולה הרוויזיוניסטית בפרשנותה. פירה היה מחלוצי הגישה שדחתה את ההסבר המרקסיסטי למהפכה כביטוי של מלחמת מעמדות.

פשיזם

פשיזם (באיטלקית: fascismo) הוא אידאולוגיה ושיטת ממשל לאומנית טוטליטרית. האידאולוגיה הפשיסטית נוצרה באירופה, במיוחד בצרפת ובאיטליה, בשלהי המאה ה-19. כשיטת ממשל היא התקיימה באיטליה, בהנהגתו של בניטו מוסוליני, בתקופה שבין מלחמת העולם הראשונה למלחמת העולם השנייה.

מקור המילה 'פשיזם' הוא סמל ה"פָאשֶס", או פסקס בלטינית - צרור זמורות שעוטף גרזן ושסימל ברומא העתיקה את הסמכות והעוצמה (האימפריום) של השלטון. סמל זה ביטא את הרצון להחזיר את איטליה לתפארת העבר. הוא צורף לסמלי הארגונים והמפלגות הפשיסטיות.

ציונות סוציאליסטית

ציונות סוציאליסטית היא משנה אידאולוגית הממזגת בתוכה ציונות וסוציאליזם והיוותה תשתית רעיונית של השמאל הציוני. בראשיתה, כללה משנה זו מרכיב מרקסיסטי מרכזי. האידאולוגיה של משנה זאת היוותה את הבסיס לתנועת העבודה. בחציה הראשון של המאה ה-20 הייתה הציונות הסוציאליסטית הזרם המרכזי בציונות; הן בארץ ישראל והן בגולה.

קרל מרקס

קרל היינריך מרקס (בגרמנית: Karl Heinrich Marx‏; 5 במאי 1818 – 14 במרץ 1883) היה פילוסוף, כלכלן, סוציולוג, היסטוריון, עיתונאי וסוציאליסט מהפכני גרמני-יהודי. עבודתו העיונית והתאורטית הניחה יסודות לניתוחו של הסדר התעשייתי המודרני, והיוותה תשתית לכל ביקורת הקפיטליזם שנוצרה אחריו. מרקס פרסם מספר רב של מאמרים וספרים בחייו. עם המפורסמים שבהם ניתן למנות את המניפסט הקומוניסטי (1848) ואת 'ביקורת הכלכלה המדינית', הידוע יותר בתור הקפיטל (1867-1894).

מרקס נולד למשפחת מעמד בינוני אמידה מן העיר טריר שבפרוסיה כנצר לשושלת רבנים, ומאוחר יותר למד כלכלה מדינית ופילוסופיה הגליאנית באוניברסיטאות בון והומבולדט שבברלין. בגיל מאוחר יותר, הפך לחסר-מדינה, ובילה את מרבית חייו בלונדון, שם הוסיף לפתח את הגותו, בשיתוף פעולה עם ההוגה הגרמני פרידריך אנגלס. עבודתו העיונית של מרקס השפיעה באופן ניכר על ההיסטוריה הפוליטית, הכלכלית והמחשבתית.

התאוריות של מרקס בנוגע לחברה כלכלה ופוליטיקה, הידועות כמרקסיזם, גורסות כי החברות האנושיות התפתחו תוך מלחמת מעמדות קבועה. בעידן הקפיטליזם, התגלמה מלחמת המעמדות בעימות שבין המעמד השליט - הבורגנות - השולט באמצעי הייצור, ובין המעמד העובד - הפרולטריון - המאפשר את האמצעים הללו באמצעות מכירת כוח עבודתו בתמורה לשכר. בעשותו שימוש בתאוריה ביקורתית הידועה כמטריאליזם דיאלקטי, חזה מרקס כי בדומה למערכות הכלכלית-חברתית שקדמו לה, יצרה השיטה הקפיטליסטית מתחים פנימיים חריפים אשר יובילו בסופו של דבר לחורבנה העצמי, והחלפתה בשיטה חדשה: הסוציאליזם. עבור מרקס, מאבק המעמדות תחת הקפיטליזם נעוץ בחוסר היציבות המובנה בשיטה. עוד גרס כי בנטייתו למשברים חוזרים ונשנים, יביא הקפיטליזם לצמיחתה של תודעה מעמדית בקרב הפרולטריון. התודעה המעמדית תאפשר השגת כוח פוליטי, שיכונן את החברה הסוציאליסטית, נטולת המעמדות, שתחולל שחרור חברתי וכלכלי, ותתבסס על איגוד חופשי של בני אדם יוצרים.

מרקס תואר לא פעם כאחת מן הדמויות המשפיעות ביותר בהיסטוריה האנושית המודרנית, ועבודתו זכתה לשבחים רבים, כמו גם לביקורות. כתביו היוו מסד להבנת הניגוד המודרני שבין העבודה להון, ושימשו כר פורה לתאוריות כלכליות בולטות. הוגים ואנשי רוח, אנשי איגודי עובדים, יוצרים ואמנים, ומפלגות פוליטיות בכל רחבי העולם, הושפעו מהגותו של מרקס. כמו כן, הוא נחשב לאחד מן האדריכלים החשובים של מדעי החברה המודרניים.

שלומי כהן

שלומי כהן (נולד ב-1968) הוא קצין צה"ל בדימוס, בדרגת אלוף-משנה, שכיהן כמפקד חטיבת אלכסנדרוני במלחמת לבנון השנייה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.