מלחמת ליבוניה

מלחמת ליבוניהרוסית: Ливонская война) הייתה מלחמה בין רוסיה הצארית וקואליציות משתנות של מדינות שכנות, בה ניסתה רוסיה להשתלט על שטחים לאורך חוף הים הבלטי. המלחמה התחוללה בשנים 15581583 והסתיימה ללא השגת מטרותיה מבחינת הרוסים.

מלחמת ליבוניה
Siege of Narva 1558

המצור על נרבה בשנת 1558. תמונה משנת 1836
תאריך התחלה: 1558
תאריך סיום: 1583
משך הסכסוך: כ־25 שנים
מקום: ליבוניה (לטביה ואסטוניה של היום)
תוצאה: ניצחון דני-נורווגי, פולני-ליטאי, ושוודי
שינויים בטריטוריות: שטח ליבוניה סופח לאיחוד הפולני ליטאי.
קרליה ושטחים נוספים סופחה לשוודיה
הצדדים הלוחמים

Flag of Oryol (variant).svg רוסיה הצארית
חאנות קאסים
ממלכת ליבוניה

מפקדים

Flag of Oryol (variant).svg איוואן הרביעי
מגנוס מליבוניה

רקע

המסדר הליבוני היה מעוניין בשליטה על המסחר עם רוסיה הצארית והגביל את הסוחרים הרוסים. כל המסחר היה מתנהל דרך הנמלים בשטח המסדר ותוך שימוש באוניות של ברית ערי הנזה בלבד. כמו כן, הם מנעו מעבר של סחורות צבאיות ומומחים לרוסיה. מדיניות זו נתמכה על ידי שוודיה ופולין.

בהתאם לתנאי חוזה שלום שנחתם בשנת 1503 עם איוואן השלישי לתקופה של 50 שנה, היו הליבונים צריכים לשלם תשלום שנתי כתמורה להעברת העיר טרטו לשליטתם. מספר שנים לאחר חתימת החוזה הופסקה העברת התשלום ללא תגובה מצד הרוסים. בשנת 1554 דרש הצאר איוואן הרביעי את התשלום, כולל תשלומים עבור התקופה שעברה. כמו כן דרש הצאר לבטל את הבריתות הצבאיות שהיו לליבונים עם הדוכסות הגדולה של ליטא ושוודיה כתנאי לחתימת חוזה המשך. סוכם שהתשלום הראשון יועבר בשנת 1557. בשנת 1557 נחתם חוזה בין הליבונים לפולין והליבונים קבלו על עצמם תנאים של ואסל. באביב 1557 בנו הרוסים עיר-נמל חדשה ליד נרבה, אך הליבונים וברית ערי הנזה מנעו מסוחרים אירופאים להגיע לנמל החדש.

יש לציין שבאותה תקופה נחלשו הליבונים עקב מספר תבוסות בקרבות מול שכניהם, בעוד רוסיה הצארית התחזקה לאחר מספר כיבושים במזרח וסיפוח חאנות קאזאן וחאנות אסטרחן.

LIVONIAE NOVA DESCRIPTIO 1573-1578
ליבוניה בשנת 1573–1578

מהלך המלחמה

הרוסים החלו את המתקפה ב-17 בינואר 1558 תוך פלישה למזרח אסטוניה ובתחילת מרץ חזרו לתחומי רוסיה. כתוצאה ממהלך זה, החליטו הליבונים להעביר לרוסים כ-60,000 טאלר אך עד למאי נאספה רק מחצית הסכום. כמו כן התרחשו התקלויות מקומיות באזור נרבה. הרוסים החלו בהכנות למתקפה כוללת. הכוח הצבאי של הליבונים היה מוגבל והיתרון היחסי שלהם היה במבצרים שנבנו לאורך הגבול, אם כי לאור התפתחות התותחנות, היו רוב המבצרים מיושנים. במהלך קיץ וסתיו 1558 כבשו הרוסים 20 מבצרים ובסוף השנה עזב רוב הכוח את השטח לתקופת החורף.

בתחילת 1559 היו לרוסים מספר הצלחות צבאיות והם התקדמו לכיוון ריגה. בפברואר 1559 הכוחות נסוגו וסוכם על הפסקת אש למשך חצי שנה. הסיבה לכך שהרוסים לא המשיכו בהתבססות בליבוניה היה לחץ גדול שהופעל עליהם מצד של פולין, שוודיה, דנמרק והדוכסות הגדולה של ליטא. בנוסף ללחץ השגרירים, היו לאיוואן הרביעי בעיות גם בדרום המדינה עקב הפלישות החוזרות ונשנות של ח'אנות קרים. חלק מאצילי רוסיה העדיפו להתקדם לדרום תוך תקווה שהם יוכלו לקבל באזור זה אדמות רבות. בתקופת הפסקת האש הרוסים אכן נלחמו נגד ח'אנות קרים אך לכך לא היו השלכות מדיניות גדולות. לעומת זאת, ניצלו הליבונים את הפסקת האש לשיפור מצבם. ב-31 באוגוסט 1559 חתם המסדר הליבוני על חוזה עם הדוכסות הגדולה של ליטא ועבר להיות תחת חסות הדובסות. בתחילת 1559 הועברה העיר טאלין לידי שוודיה והאי סאארמה נמכר לדנמרק.

במהלך שנת 1560 הרוסים התקדמו והיו להם מספר הצלחות. שוודיה וליטא ביקשו מהרוסים לסגת ולאחר סירובם הרוסים מצאו את עצמם במלחמה נגד קואליציה של ליטא ושוודיה.

לחימה נגד הדוכסות הגדולה של ליטא

באביב 1562 פשטו הליטאים על אזור סמולנסק. לאור הבעיות בדרום עם ח'אנות קרים, איוואן הרביעי היה יכול לתת מענה רק בסתיו 1562. בתחילת 1563 התחיל איוואן הרביעי במצור על פולוצק וב-15 בפברואר נכבשה העיר, אך לאחר מכן לא היו לרוסים הצלחות נוספות במערכה ובשנת 1564 הם נחלו מספר הפסדים. הנסיך אנדרי קורבסקי, המפקד העליון של הצבא ויועצו הקרוב של הצאר, ערק לליטא. לאור הבעיות בחזית ואי-רצון של האצולה בהמשך המלחמה הנהיג איוואן הרביעי משטר של אופריצ'נינה. בשנת 1566 הגיעה למוסקבה משלחת ליטאית עם הצעה להפסיק את הלחימה על בסיס מצב הכוחות בשטח. לאחר התייעצות במסגרת זמסקי סובור, החליט איוואן הרביעי להמשיך במלחמה והמטרה היה כיבוש ריגה. בשנת 1569 הוקם האיחוד הפולני ליטאי. בשנת 1573 נחלו הרוסים תבוסה כואבת בקרב נגד הכוחות השוודיים. אומנם לקראת סוף שנת 1576, לאחר כ-20 שנות מלחמה, היו רוב שטחי ליבוניה בשליטה רוסית, מלבד ריגה וסביבתה שלא נכבשו, אך לאחר תחילת שלטונו של המלך הפולני החדש סטפאן באטורי נמחקו רוב ההצלחות הרוסיות. בשנת 1579 כבשו הפולנים בחזרה את פולוצק ומספר ערים בתחומי רוסיה עצמה. בשנת 1581 החל מצור על פסקוב. המצור נמשך מספר חודשים אך העיר לא נכבשה ובפברואר 1582 המצור הופסק.

סיום המלחמה

בינואר 1583 נחתם חוזה לסיום המלחמה בין הרוסיה הצארית לבין האיחוד הפולני ליטאי. רוסיה הצארית ויתרה על כל שטחי ליבוניה אך קיבלה בחזרה מספר ערים בגבולה. לאיחוד הפולני ליטאי סופחו שטחים נרחבים בליבוניה.

במאי 1583 נחתם חוזה עם שוודיה. הרוסים ויתרו על כל האדמות שהיו להם לחוף הים הבלטי באזור המפרץ הפיני והם הועברו לשליטה שוודית.

לאחר כ-25 שנות מלחמה לרוסיה הצארית לא היו הישגים של ממש מהיבט הפוליטי והם אף הפסידו מבצרים לאוך החוף הבלטי. המלחמה המתמשכת תרמה להדרדרות המצב חברתי-כלכלי במדינה והייתה אחד הסיבות למשבר ברוסיה הצארית בתחילת המאה ה-17 - תקופת הצרות.

אולה (עיירה)

אולה (בבלארוסית: У́ла; בפולנית: Ułła) היא עיירה במחוז ויטבסק שבבלארוס, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.

אופריצ'נינה

אופריצ'נינה (ברוסית: Опричнина) – תקופה בהיסטוריה הרוסית שהחלה בשנת 1565 והסתיימה עם מות איוואן הרביעי בשנת 1584, תקופה שהתאפיינה בטרור ממשלתי ובמערכת מיוחדת של אמצעי אכיפת החוק. כמו כן היה זה שמו של חלק מרוסיה הצארית שהועבר לממשל מיוחד ונוהל על ידי "אופריצ'ניקים". מקור השם במילה הרוסית העתיקה опричь (אופריץ') שפירושה "מיוחד".

על פי לאנדרי קורבסקי, אציל רוסי של התקופה הרלוונטית, האופריצ'ניקים היו "צבא השטן".[דרוש מקור]

איוואן הרביעי

אִיוואן הרביעי (25 באוגוסט 1530 - 18 במרץ 1584) נודע גם כ"אִיוַואן האיום" (Ива́н Гро́зный, איוואן גרוֹזְנִי). במסורת הרוסית הוא נודע בפשטות כ"אִיאוֹאַן וַאסִילְיֶיבִיץ'" (Иоа́нн Васи́льевич - איוון בן וסילי). היה שליט רוסיה מ-1533 ועד מותו. במהלך שלטונו הארוך נכבשו חאנות קאזאן, חאנות אסטרחן, וחאנות סיביר. בכך הפך את רוסיה למעצמה רב אתנית המתפרשת על פני שטח רב של כ-4 מיליון קמ"ר. איוואן היה אחראי לאינספור שינויים שהובילו את רוסיה להתפתח ממדינה למעצמה אזורית, והיה השליט הראשון שאימץ את תואר הצאר של כל רוסיה.

מקורות היסטוריים הציגו עדויות שונות של אישיותו המורכבת של איוואן: הוא תואר כאינטליגנטי ומסור, אך נתון להתקפי כעס ונוטה להתפרצויות של מחלות נפש. התפרצות אחת בולטת גרמה למותו של היורש הנבחר שלו איוואן איוונוביץ' אשר גרמה להעברת השלטון אל בנו הצעיר: החולה והסובל מפיגור שכלי (לפי מקורות מסוימים) פיודור הראשון. אף על פי ששמו כתוב בדרך כלל בשפה האנגלית כאיוון האיום, המשמעות המקורית שלו קרובה יותר ל "הנורא" ("מעורר יראה") ובכך נשאה קונוטציה של התפעלות, כוח, יכולת, וגם הקפדה, לאו דווקא אכזריות.

אינגריה

אינגריה (ברוסית: Ингерманландия; בשוודית: Ingermanland; בפינית: Inkerinmaa; באסטונית: Ingeri,‏ Ingerimaa) היה חבל ארץ היסטורי לחופי הים הבלטי. חבל הארץ גבל בימת לדוגה ובאגם פייפסי, כאשר נהר הססטרה היווה את הגבול עם חבל קרליה. רוב שטחי אינגריה כלולים במחוז לנינגרד של רוסיה.

אלוקסנה

אלוקסנה (בלטבית: Alūksne, בגרמנית: Marienburg) היא עיר על חופי אגם אלוקסנה שבצפון לטביה, ליד הגבולות עם אסטוניה ורוסיה.

אנדרי קורבסקי

אנדרי קורבסקי - (1528–1583), ברוסית:Андрей Михайлович Курбский, מפקד צבאי וחבר קרוב של איוואן הרביעי, בהמשך מתנגד למשטרו.

אנדרי קורבסקי היה נצר לשושלת רוריק ונולד באזור יארוסלבל. כבר בגיל צעיר השתתף במערכות צבאיות ובמיוחד בפשיטות על חאנות קאזאן. במערכה של כיבוש קאזאן הוא היה מפקד של הכוח הימני של הרוסים. בהמשך הוא היה בראש הכוחות שלחמו נגד האודמורטים.

בתחילת מלחמת ליבוניה הוא היה בראש הכוחות שכבשו את טרטו. הוא התקרב לקבוצת אצילים שבתחילת שנות ה-60 של המאה ה-16 הואשמו על ידי הצאר בבגידה. הוא התחיל לחשוש לגורלו. לאחר התלבטויות ב-30 באפריל 1564 הוא ערק לדוכסות הגדולה של ליטא. לאחר העריקה הוא התכתב במשך שנים עם איוואן הרביעי על הסיבות לעריקתו ועל משנתו המדינית. התכתבות שלו עם הצאר מהווה מקור חשוב ללימוד היסטוריה של רוסיה במאה ה-16.

כבר בסוף 1564 הוא היה בראש כוח צבאי שלחם ברוסים והביס אותם. כאות הוקרה לפעילותו, קורבסקי קיבל ממלך פולין עיר קובל לשליטתו.

ההיסטוריונים הרוסים חלוקים בהערכת אישיותו. בחלקם גורסים שהוא היה בן אדם מוגבל ועריקתו הייתה התוצאה של שאיפות אישיות מוגזמות ופחד מהצאר. היסטוריונים אחרים רואים בו בן אדם ישר ומוכשר שלא היה יכול לסבול את התנהגותו של איוואן הרביעי.

דוכסות קורלנד וסמיגליה

דוכסות קורלנד וסמיגליה (בגרמנית: Herzogtum Kurland und Semgallen, בפולנית: Księstwo Kurlandii i Semigalii) הייתה דוכסות שהוקמה בסיום מלחמת ליבוניה כפייף של האיחוד הפולני-ליטאי, והתקיימה עד לסיפוחה לאימפריה רוסית בשנת 1795.

דוקשיצה

דוקשיצה או דוקשיץ (בבלארוסית: Докшыцы, דוקשיצי; בפולנית: Dokszyce; ביידיש: דאקשיץ) היא עיירה במחוז ויטבסק שבבלארוס, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.

דז'יסנה

דז'יסנה או דיסנה (בבלארוסית: Дзісна, דזיסנה; בפולנית: Dzisna) היא עיירה במחוז ויטבסק שבבלארוס, על גדת נהר דווינה, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.

המסדר הליבוני

המסדר הליבוני (בגרמנית: Brüder der Ritterschaft Christi von Livland, בלטינית: Fratres miliciae Christi de Livonia) היה ארגון של אבירים גרמנים שהתקיים בשטחים לאורך החוף הבלטי בשנים 1237–1561. פעל כשלוחה של המסדר הטבטוני.

המסדר הוקם בשנת 1237 לאחר תבוסת המסדר של נושאי המגן בקרב סאולה. היות שבקרב זה נהרגו המגיסטר הגדול של המסדר וכשליש מאבירי המסדר, הוא כבר לא היה עצמאי ופעל כשלוחה של המסדר הטבטוני. חברי המסדר היו אחים-אבירים (לוחמים), אחים-כמרים (אנשי דת) ואחים-חברים (נושאי כלים ועובדי המלאכה). הלוחמים לבשו בגד לבן עם צלב אדום ומגן.

המסדר כבש שטחים בשטחי לטביה ואסטוניה של היום. ניסיונות להתרחב לכיוון שטחים שהיו בשליטת רפובליקת נובגורוד לא הצליחו, והמסדר נחל מספר תבוסות בקרבות.

במהלך מלחמת ליבוניה המסדר ספג תבוסות קשות. המגיסטר של המסדר החליט על פיזורו. על חלק מהשטחים שהיו בשליטת המסדר הוא הקים את דוכסות קורלנד וסמיגליה. השטחים הצפוניים הועברו לשליטת שוודיה ודנמרק. יתר השטחים סופחו על ידי הדוכסות הגדולה של ליטא.

יאן זמויסקי

יאן זמויסקי (בפולנית: Jan Zamojski וכן Ioannes de Zamość; ‏ 19 במרץ 1542 - 3 ביוני 1605) דוכס זמושץ', היה קנצלר (ראש ממשלה) והאטמאן (המפקד הצבאי העליון) באיחוד הפולני-ליטאי. מהתומכים והיוזמים של הרנסאנס הפולני. נגיד (פולנית: Starosta) קרקוב, בלז, קנישין וטרטו וכמאה ערים נוספות ו-600 כפרים ומייסד העיר זמושץ' החדשה. יועץ למלכים זיגמונט השני אוגוסט וסטפאן באטורי ומהאישים הבולטים בפוליטיקה של זמנו.

יחסי אסטוניה–רוסיה

היחסים בין אסטוניה לרוסיה קיימים כבר מאות שנים, וחלק גדול מהתקופות שלטה רוסיה בליטא.

מערכתו של סטפאן באטורי בליבוניה

מערכתו של סטפאן באטורי בליבוניה, הידועה גם כ"המלחמה הרוסית-פולנית" בין השנים 1577-1582, (בפולנית:

Wojna polsko-rosyjska 1577-1582, ברוסית: Русско-польская война 1577—1582), התרחשה בשלב הסופי של מלחמת ליבוניה ‏(1583-1558).

במהלכה הכוחות של הריפובליקה הפולנית-ליטאית, בפיקודו של סטפאן באטורי, מלך פולין ודוכס גדול של ליטא ויאן זמויסקי, ההאטמאן (המפקד העליון) של צבאו, נאבקו בהצלחה נגד הצבא של איוואן הרביעי "האיום", הצאר של רוסיה, על שטחי "ממלכת ליבוניה" ופולוצק.

המערכה הסתיימה בגירוש הכוחות הרוסיים מליבוניה ובחתימת "ההסכם ביאם זפולסקי".

נוול

נוול (ברוסית: Не́вель) היא עיירה ומרכז מנהלי של אחד האזורים במחוז פסקוב ברוסיה. העיירה נמצאת לחופי אגם נוול, כ-240 קילומטרים מדרום-מזרח לפסקוב, ובמפגש מסילות הברזל בין סנקט פטרבורג לנובוסוקולניקי (Novosokolniki) ובין וליקייה לוקי (Velikiye Luki) ופולאצק. מדרום לנוול עוברות שתי מסילות הרכבת בבלארוס. כלכלתה של העיר מבוססת על תוצרת מזון, טקסטיל, נעליים ועץ. בעיר מספר אתרי מורשת היסטורית ותרבותית, בהם כנסיית השילוש הקדוש שנבנתה בשנות ה-50 של המאה ה-19, מוזיאון היסטורי, ובית קברות צבאי ממלחמת העולם השנייה.

סטאראיה רוסה

סטאראיה רוסה (ברוסית: Старая Русса) היא עיר במחוז נובגורוד ברוסיה. העיר הידועה כעיר מרפא שוכנת על גדות נהר פוליסט במרחק של כ-100 קילומטרים דרומית לנובגורוד, בירת המחוז. בעיר מתגוררים כ-29 אלף איש (נכון ל-2017).

פיודור הראשון

פיודור הראשון (ברוסית: Фёдор I Иоаннович; ‏11 במאי 1557 - 7 בינואר 1598), היה הצאר הרוסי האחרון משושלת רוריק.

זמן קצר לפני מותו, איוואן הרביעי הרג את בנו איוואן ופיודור נהפך ליורש. הוא התחיל את כהונתו בשנת 1584 בגיל 27. אביו קבע כי הוא מתאים יותר לכנסייה מאשר לניהול המדינה. מאשתו אירינה הייתה לו בת יחידה שנפטרה בגיל 9 חודשים. בתחילת כהונתו הוא היה תחת ההשפעה של אספת האצילים ומאוחר יותר תחת ההשפעה של בוריס גודונוב, אחי אשתו. החל משנת 1587 השליטה במדינה למעשה עברה לבוריס גודונוב. גם נציגי המדינות השכנות היו מודעים למצב וכל ההתייעצויות איתם נערכו אצל בוריס גודונוב. לאחר פטירת פיודור הראשון אשתו אירינה ירשה את השלטון. לאחר 9 ימים היא התפטרה והלכה להיות נזירה במנזר נובודוויצ'י במוסקבה.

עם מותו נפסק הענף המוסקבאי של שושלת רוריק - צאצאים של איוואן הראשון. מייסד שושלת רומנוב מיכאיל הראשון היה בן דודו של פיודור.

פרדריק השני, מלך דנמרק

פרדיריק השני, מלך דנמרק (בדנית ובנורווגית: Frederik II; ‏1 ביולי 1534 – 4 באפריל 1588) היה מלך דנמרק ומלך נורווגיה (למעשה מלך דנמרק-נורווגיה, כממלכה אחת) ודוכס שלזוויג מ-1559 ועד למותו.

רוסיה הצארית

רוסיה הצארית (ברוסית: Царство Русское או Российское царство‏) הוא הכינוי הרשמי של הישות הפוליטית ברוסיה בין עלייתו לשלטון ב-1547 של איוואן הרביעי, הראשון שכינה עצמו "צאר" ועד להכרזתו של פיוטר הגדול על הקמת האימפריה הרוסית ב-1721.

בתקופת קיומה של רוסיה הצארית, היא כונתה בדרך כלל במערב אירופה "מוסקוביה" (Московия), כפי שכונתה גם נסיכות מוסקבה באופן לא פורמלי. הכינוי "רוסיה הצארית" הוא חלוקה שעשו היסטוריונים מודרניים, אף שגם לאחר הפיכתה של רוסיה הצארית ל"אימפריה הרוסית" התקראו השליטים "צאר" ולפיכך יש לעיתים גם הטועים לחשוב כי "רוסיה הצארית" הוא כינוי לרוסיה שבתקופה זו עד למהפכת פברואר (1917).

משנת 1551 ועד שנת 1700 רוסיה גדלה ב-35,000 קמ"ר בשנה. בתקופה זו השלטון עבר משושלת רוריק לשושלת רומנוב, רוסיה יצאה למלחמות נגד פולין וליטא, כבשה את סיביר וכוחה העולה כמעצמה אירופית הלך וגדל עם עלייתו לשלטון של פיוטר הגדול בשנת 1682. לאחר הניצחון על השוודים במלחמת הצפון, פיוטר הכריז על עצמו קיסר והמדינה החלה להתקרא "האימפריה הרוסית" (Российская Империя) החל משנת 1721.

רקוורה

רקוורה (באסטונית: Rakvere; בגרמנית: Wesenberg, וזנברג) היא עיר בצפון אסטוניה, בירת מחוז לאנה-וירו. ממוקמת כ-20 קילומטרים מהמפרץ הפיני.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.