מלחמת לבנון השנייה

מלחמת לבנון השנייה התנהלה בין ישראל לחזבאללה בקיץ 2006 בלבנון ובצפון ישראל. המלחמה נפתחה בשם מבצע שכר הולם שלאחר מכן שונה לשם מבצע שינוי כיוון, אולם לאחר סיומה נקבע שמה למלחמת לבנון השנייה. בלבנון מכונה המלחמה מלחמת 34 הימים או מלחמת יוליערבית: حَرْب تَمُّوز, תעתיק מדויק: חַרְבּ תמוּז). המלחמה נמשכה 34 ימים, מ-12 ביולי עד הפסקת האש ב-14 באוגוסט, אם כי כוחות צה"ל המשיכו לפעול בלבנון עד 1 באוקטובר.[3]

המלחמה נפתחה בתקיפה מתוכננת של חזבאללה באזור הגבול, בתקרית שבה נחטפו שני חיילי צה"ל ונהרגו שלושה, במקביל להפגזה ארטילרית כבדה. בעקבות האירוע הגיבה ישראל בתקיפה מסיבית, ראשית מן האוויר ולאחר מכן גם בעזרת יחידות הקרקע שנלחמו נגד כוחות החזבאללה בדרום לבנון.

בסיום המלחמה קיבלה מועצת הביטחון את החלטה 1701 האוסרת על הכנסת כל נשק לדרום לבנון. עם זאת, חזבאללה התעצם ברקטות ארוכות טווח, באיכויות ובהיקפים גדולים משמעותית ממה שהיו לו טרם המלחמה.[4][5][6] המלחמה נתפסה בקרב הציבור הישראלי ככישלון ונמתחה ביקורת קשה על הדרג המדיני ועל הפיקוד הצבאי הבכיר על דרך ניהול המלחמה. מחאה ציבורית גרמה להתפטרותם של הרמטכ"ל דן חלוץ ושל אלוף פיקוד הצפון אודי אדם.

מלחמת לבנון השנייה
מערכה: הסכסוך הישראלי-ערבי
צה"ל מפציץ משגר רקטות

כלי טיס של צה"ל מפציץ משגר רקטות ארטילריות של חזבאללה, 26 ביולי
תאריך התחלה: 12 ביולי 2006
תאריך סיום: 14 באוגוסט 2006
משך הסכסוך: 4 שבועות ו-6 ימים
מלחמה לפני: מלחמת לבנון הראשונה
מלחמה אחרי: מבצע צוק איתן
מקום: לבנון וצפון ישראל
עילה: חטיפת שני חיילי צה"ל על ידי חזבאללה
תוצאה: הפסקת אש, פריסת צבא לבנון בדרום לבנון והצבת כוח יוניפי"ל ליד הגבול בדרום לבנון
הצדדים הלוחמים
ראשי מדינה
ישראל אהוד אולמרט (ראש ממשלת ישראל חזבאללה חסן נסראללה (מזכ"ל חזבאללה) 
מפקדים
כוחות

Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צה"ל : בין מאות לעשרות אלפי חיילים לפי התקדמות המבצע
ShabakLogo.svg  שירות הביטחון הכללי

8,000 לוחמי חזבאללה, מהם 700 סדירים (הערכה)

אבידות

הרוגים:
44 אזרחים, ו-121 חיילים, (מהם 2 שנחטפו).
פצועים:
2,000 אזרחים ו-628 חיילים[1]
אמצעי לחימה:
52 טנקים נפגעו, מהם 5 הושמדו.
מסוק תובלה אחד הופל, וסטי"ל נפגע מטיל.

הרוגים:
350-940 אזרחים לבנונים (ממשלת לבנון),[2] 43 חיילי צבא לבנון, בין 500 (הערכות או"ם) ל-700 מחבלי חזבאללה (הערכות צה"ל), 81 לוחמים של משמרות המהפכה וארגוני טרור אחרים ו-8 אזרחים זרים.
פצועים:
2,500 אזרחים, 100 חיילי צבא לבנון, כ-1,000 מחבלי חזבאללה.
שבויים: 21 מחבלי חזבאללה.
פליטים: כ-900 אלף אזרחים.

בנוסף נהרגו 5 משקיפי יוניפי"ל האומות המאוחדות
Flag of Israel.svg
Flag of Lebanon.svg
יחסי ישראל-לבנון
עימותים עיקריים:
התבססות ארגוני טרור פלסטיניים בדרום לבנון | מבצע ליטני | מלחמת לבנון הראשונה (מבצע שלום הגליל) | הלחימה בדרום לבנון (1985–2000) | מבצע דין וחשבון | מבצע ענבי זעם | מלחמת לבנון השנייה | מבצע מגן צפוני
אירועים בולטים נוספים:
מבצע אביב נעורים | החלטה 425 | טבח סברה ושתילה
הסכם ישראל-לבנון 1983 | החלטה 1701
הכוחות הפועלים:
צה"ל | צבא דרום לבנון | הפלנגות הנוצריות
אש"ף | אמל | חזבאללה | סוריה
צבא לבנון
יוניפי"ל (כוח האו"ם בלבנון)
מושגים:
מדינת לבנון החופשית | רצועת הביטחון | קו העימות | הגדר הטובה | מובלעת ג'זין | פתחלנד
חוות שבעא | דמוגרפיה של לבנון
אישים ישראלים בולטים:
יורם המזרחי | בנימין בן אליעזר | אריאל שרון
רפאל איתן | אהוד ברק | אהוד אולמרט | בנימין נתניהו
אישים לבנונים נוצרים:
סעד חדאד | אנטואן לאחד | בשיר ג'ומאייל | אמין ג'ומאייל
אלי חובייקה | סמיר ג'עג'ע | אטיין סאקר
אישים לבנונים שיעים:
מוסא א-צדר | עבאס מוסאווי | חסן נסראללה
מוחמד חוסיין פדלאללה | נביה ברי
אישים לבנונים סונים:
פואד סניורה | רפיק אל-חרירי
אישים לבנונים דרוזים:
כמאל ג'ונבלאט | וליד ג'ונבלאט
אישים ערבים:
חאפז אל-אסד | יאסר ערפאת | אחמד ג'יבריל
רקע היסטורי:
מלחמת האזרחים בלבנון (1975-1990) | גדר הצפון
ראו גם: היסטוריה של ישראל והיסטוריה של לבנון
Lebanon2ribon
אות מלחמת לבנון השנייה שהוענק לחיילי צה"ל ששירתו בעת התרחשותה

רקע

שורשיה של מלחמת לבנון השנייה נטועים עוד במלחמת לבנון הראשונה, שנפתחה על ידי ישראל במטרה לסלק את הארגונים הפלסטינים מלבנון. מלחמת לבנון הראשונה הגיעה בשנת 1985 לקיפאון עם הקמתה של רצועת הביטחון - אזור חיץ ברוחב מספר קילומטרים, שנועד להגן על היישובים הסמוכים לגבול וביסוסו של צבא דרום לבנון ברצועת הביטחון ובמובלעת ג'זין.

כחמש עשרה שנה לאחר מכן, בתקופה שבה בציבור הישראלי גברו הקולות המתנגדים לשהיית צה"ל המתמשכת ברצועת הביטחון, הורה ראש הממשלה אהוד ברק במאי 2000 על נסיגה מדרום לבנון. לאחר יציאתו של צה"ל, התבסס חזבאללה בדרום לבנון והתחמש בנשק רב שעד אותו זמן לא היה ברשותו-נבנה מערך של רקטות ארוכות טווח וכן טילי נ"ט ונ"מ מתקדמים, זאת לצד הקמת מערך ביצורים מוסווים (שזכו לכינוי "שמורות טבע"). הארגון ניהל עימות מוגבל עם ישראל, עימות שבמהלכו גם ערך מספר פשיטות לתוך ישראל. באחת הפשיטות חטף החזבאללה שלושה חיילים ישראלים בהר דב בשנת 2000. ישראל הסכימה לשחרר כמה מאות אסירים פלסטינים תמורת גופות החיילים ואלוף-משנה (במיל.) שנחטף בעת שהותו בחו"ל. בבוקר פתיחת המלחמה, יזם החזבאללה פעולת חטיפה נוספת, שבה חטף שני חיילי צה"ל והרג שלושה, תוך הפגזה ארטילרית של יישובי קו העימות באזור שלומי וזו הביאה לפריצת המלחמה. תוך כדי הלחימה בלבנון המשיך צה"ל גם במבצע גשמי קיץ ברצועת עזה.

הצבאות במלחמת לבנון השנייה

צה"ל

בפרוץ המלחמה פיקוד הצפון (בפיקוד אודי אדם) מנה שתי אוגדות סדירות ועם התפתחות הלחימה נוספו להן 3 אוגדות נוספות. סך הכל היו לפיקוד הצפון שתי אוגדות חי"ר ושלוש אוגדות משוריינות, בהם סדר כוחות של 370 טנקי מרכבה. במהלך המלחמה גויסו כ-89,000 חיילי מילואים בכל החילות.[8] למרות סדר הכוחות הגדול שעמד לרשות צה"ל, בשום שלב של הלחימה לא היו על אדמת לבנון יותר מ-10,000 חיילי צה"ל בו זמנית.[9] לרשות פיקוד הצפון עמד גם חיל האוויר הישראלי שנהנה משליטה מוחלטת באוויר וחיל הים שנהנה משליטה מוחלטת בים והטיל מצור ימי על לבנון.

חיילי מילואים מחילות היבשה, שגויסו בצווי חירום למלחמה, הגיעו למחסנים ומצאו שחסר בהם ציוד חיוני הדרוש להם לצורך ניהול הלחימה. בעיקר חסרו אמצעי ראיית לילה, נשק מדויק וציוד קשר. עלות הלחימה והצורך בסדר כוחות גדול ללחימה השפיעו על שירות המילואים. כוחות מילואים גדולים יותר נדרשו לשמירה על הביטחון ולעיתים גם בוצע גיוס מילואים נרחב, בין השאר למבצע חומת מגן. צורך זה, בשילוב עם ירידה חדה בתקציב הפנוי, הובילו לירידה חדה בהקצאת ימי המילואים שהוקדשו לאימון יחידות המילואים למלחמה. כמו כן, האינתיפאדה השנייה, שהחלה זמן קצר לאחר יציאת צה"ל מלבנון ב־2000, גרמה לצמצום ניכר בהיקף האימונים שבוצעו בצה"ל בשל עיסוק מרובה של כוחות הצבא בפעילות מבצעית שוטפת. טענות נוספות הושמעו על מחסור באספקה של מזון ושתייה.

לטענת גורמים בכירים בצבא עוד לפני תחילת המלחמה עמלו רבות במודיעין הישראלי על השגת מידע על חזבאללה, שהתגלה כמדויק. אם כי היו תלונות אחדות על העדר מודיעין נקודתי מצד החיילים בשטח ועל כך שמידע שהיה קיים לא הגיע בזמן אמת לשטח.[דרושה הבהרה]

במלחמה זו השתמש צה"ל בעיקר בציוד מייצור ישראלי (כגון טנקי המרכבה) ואמריקאי (כגון מטוסים). חלק מהציוד סופק לישראל במסגרת תוכנית הסיוע האמריקאית.

ב־8 באוגוסט 2006 שלח הרמטכ"ל דן חלוץ את סגנו משה קפלינסקי לפיקוד הצפון, כמתאם מטעם המטה הכללי לצדו של האלוף אדם. לדעת פרשנים בכלי התקשורת, צעד זה מזכיר את מינויו של חיים בר-לב למפקד החזית הדרומית במהלך מלחמת יום כיפור, מהלך שהביע חוסר אמון בתפקודו של מפקד פיקוד הדרום דאז, שמואל גונן (גורודיש).[10]

כוחות חזבאללה

המערך הצבאי של החזבאללה התבסס על פריסה נרחבת בכפרים השיעיים בדרום לבנון בבתים אזרחיים ובמאחזים בטבע שכונו בישראל "שמורות טבע". הכוחות הורכבו מחוליות הגנתיות של קלעים ונושאי נ"ט בשילוב עם חוליות של משגרי רקטות. אמצעי הלוחמה של חזבאללה כללו עשרות אלפי רקטות לטווחים שונים, טילי נ"ט, מטעני חבלה וכלי נשק אחרים.

חזבאללה אסף מידע באמצעים טכנולוגיים מתקדמים, והקים חדרי תצפית והאזנה בכפרים שונים. כמו כן הפעיל חזבאללה סוכנים בישראל שמסרו לו מידע שימושי, ובכללו התנהלות כוחות צבא, תכנונים לפעולה בלבנון, ומיקום נפילות הרקטות.

במלחמת לבנון השנייה חזבאללה תוגבר ביותר מ-700 חברי מיליציות אסלאמיות מסומליה שלחמו עמו נגד ישראל בתמורה לממון ואימונים.[11][12] מלבד כוחות אלה, הסתמך חזבאללה גם על תמיכה של סוריה ואיראן. הסיוע היה בעיקרו לוגיסטי והתמצא במשלוחי אמצעי לחימה ואימון.

חזבאללה חומש בציוד מגוון, אך כמעט שלא היה לו נשק כבד. עיקר חימושו היה נשק קל, רקטות, טילים ומטענים מאולתרים. לחזבאללה לא היו כוחות ים או אוויר. חלק מהציוד יוצר עוד בימי ברית המועצות כגון רוס"ר AK-47 ורקטות גראד. לחזבאללה היה גם נשק מודרני כמו טילי 9M133 קורנט. טילים שונים, ביניהם טילי קורנט, הצליחו לפגוע ב-45 טנקים והשמידו שלושה טנקים.[13] עשרים ושניים טילים הצליחו לחדור את שריון הטנק.[13] מרבית הטנקים ששריונם נחדר שייכים לדורות מוקדמים יותר של המרכבה, אך גם שריונם של חמישה טנקי מרכבה סימן 4 נחדר על ידי טילי נ"ט. שבעה טנקים נוספים נפגעו ממטעני צד[דרוש מקור] ושני טנקים הושמדו על ידי מטען גחון. המערך הרקטי של החזבאללה כלל בנוסף לטילי קטיושה טילים ארוכי טווח מייצור אירני.

תגובת החזבאללה, מעבר להגנה עיקשת על עיירות בתוך לבנון הייתה בירי מסיבי של טיל נ"ט ורקטות לעבר כוחות צה"ל ומטרות אזרחיות בתוך ישראל. באחד המקרים הצליח חזבאללה לפגוע בסטי"ל "אח"י חנית" באמצעות טיל מדגם C-802 ובמקרה אחר הפיל מסוק תובלה מדגם יסעור.

שדה הקרב

Mt. Adir Lookout (2)
שמות עשרת ההרוגים הראשונים במלחמת לבנון השנייה-במצפור הר אדיר. מימין- חמשת ההרוגים בהתקפה על ה"האמרים". משמאל- ארבעת הרוגי הטנק, וההרוג מהכוח שנכנס לחלץ את גופותיהם.

הקרבות היבשתיים התנהלו בדרום לבנון, אך הלחימה הגיעה עד בירות בצפון וכיסתה ערים גדולות נוספות כגון צור. בצד הישראלי כיסתה המלחמה את כל הגליל במדינת ישראל, שהופצץ בטילי קרקע-קרקע וברקטות. חיל הים פעל בים התיכון, בסמוך לחופי לבנון.

דרום לבנון מתאפיין בנוף הררי עם כפרים רבים, אך אין בו ערים גדולות. מרבית תושבי האזור הם מוסלמים שיעים מעדת המתואלים. כפרים אלה שימשו את לוחמי החזבאללה להצבת מאגרי תחמושת וסיועה של אוכלוסייה אזרחית למאמץ הלחימה שלהם. פני השטח שופעים מים מנהר הליטני שיובלו הנשפך אל הים התיכון נקבע כגבול הצפוני של ההתקדמות הקרקעית הישראלית לתוך שטח לבנון. כמו כן, ביצרו לוחמי החזבאללה את השטח הקרוב לגבול עם ישראל בעזרת מנהרות ובונקרים רבים המכונים "שמורות טבע".

בחלקו הישראלי של העימות מתאפיין האזור ברמה הררית שאזוריה המאוכלסים בצפיפות הרבה ביותר שוכנים לחוף הים. כמו כן, שוכנים באזור בסיסי צבא חשובים ואזורי תעשייה גדולים. חלק מהבתים הפרטיים בוצרו במרחבים מוגנים, אך הביצורים היו נפוצים בעיקר ביישובים הסמוכים לגבול וחלק ניכר מהבתים בערים הגדולות היה ללא מיגון.

מהלך המלחמה

המערכה האווירית ופעילות נקודתית של כוחות קטנים

בשלבי המבצע הראשונים (12 עד 18 ביולי), מרבית ההתקפות הצה"ליות התבצעו באמצעות הפצצות מסיביות של חיל האוויר והפגזות ארטילריה על ידי חיל התותחנים. מטוסי קרב הפציצו מטרות שנקבעו מראש, בהן גם מבני פיקוד ובקרה, שדה התעופה ומבנים אסטרטגיים אחרים וכן משגרי רקטות ומחבלים שאותרו על ידי כלי טיס בלתי מאוישים של חיל האוויר. ב-13 ביולי הטיל צה"ל מצור כללי על לבנון. מטוסי קרב תקפו את נמל התעופה הבינלאומי של ביירות וגרמו לסגירתו. סגר ימי ואווירי מלא הוטלו על לבנון. ב-13 וב-15 ביולי, הופצצה תחנת הכוח "ג'ייה", הנמצאת 30 ק"מ דרומית לביירות, ודלק בכמות של כ-110 אלף חביות נשפך לים התיכון.[14] ב-13 ביולי התבצע מבצע משקל סגולי, במהלכו השמיד חיל האוויר במהלך 34 דקות חלק ניכר מן המערך הרקטי לטווח ארוך של חזבאללה.[15] עד 18 ביולי הצליח חיל האוויר להשמיד את מרבית מערך הרקטות ארוכות-הטווח של חזבאללה.

במקביל, במשך כל שלבי המבצע, הפגיז חיל התותחנים הישראלי שטחי שיגור בדרום לבנון, הן בפגזי 155 מ"מ והן ברקטות מנתץ. חלק ניכר מהחימוש כלל פצצות מצרר.

ככל שנמשכה הלחימה גדל היקף הפעילות הקרקעית של כוחות קרקעיים של צה"ל. ב-17 ביולי החלה הריסת מוצבי חזבאללה הסמוכים לגדר הגבול וחישוף השטח הסמוך לגבול בידי דחפורים של חיל ההנדסה הקרבית. יומיים לאחר מכן נכנסו כוחות צבא סדירים לתוך לבנון על מנת להשתלט על כפרים שבשליטת חזבאללה הסמוכים לגבול. במהלך ההתקפה נכנסו יחידות ישראליות לכפר מארון א-ראס והרגו עשרות מחבלים תוך כדי ספיגת אבדות במסגרת קרב מארון א-ראס. במהלך הקרב ירה כוח הנדסה קרבית רקטת צפע שריון על הקסבה של הכפר, והחריב אותה תוך הריגת עשרות מחבלים שהתחפרו בפנים ונהרגו מהפיצוץ.[16]

למחרת, ב־20 ביולי, פתח צה"ל במבצע קורי פלדה 1, בעייתא א-שעב, אך המאמץ הוסט לאחר מכן לעבר מארון א-ראס. במסגרת המשך המבצע, שקיבל את השם "קורי פלדה 2" ב-23 ביולי, כוחות צה"ל נכנסו אל העיירה בינת ג'ביל, שם התנהלו קרבות קשים, בהם קרב בינת ג'בייל בו נהרגו 8 חיילים ולמעלה מ-40 מחבלים.[17] במהלך הקרב, הסמג"ד רועי קליין הקריב את עצמו כדי להציל את חייליו, וזכה על כך בעיטור העוז.[18]

ב-25 ביולי השמיד חיל האוויר עמדת תצפית של האו"ם באל-ח'יאם באמצעות פצצה מונחית במשקל 500 ק"ג. מהפגיעה נהרגו ארבעה משקיפי יוניפי"ל. ראש הממשלה התנצל בפני מזכ"ל האו"ם על התקרית.[19]

גיוס מילואים והרחבת הקרבות לכל הגזרה הקרובה לגבול

כניסה ללבנון
צנחני מילואים בכניסה רגלית ללבנון

ב-27 ביולי החליט הקבינט הביטחוני-מדיני על גיוס 3 אוגדות מילואים וכבר למחרת גויסו אלפי חיילי מילואים בצו 8.

ב-29 ביולי התחיל מבצע "קורי פלדה 3" בכפרים נוספים הסמוכים לגבול. ב-30 ביולי לאחר קריסת בית על תושביו בכפר קאנא, וחילוץ 28 גופות, הסכימה ישראל להפוגה של 48 שעות בפעילות האווירית שלו. בעקבות זאת גם החזבאללה הפסיק לירות רקטות לעבר צפון ישראל. רק ב-1 באוגוסט לאחר שהתחדשו שיגורים יומיים של מאות רקטות לעבר ישראל, אישר הקבינט פעילות קרקעית רחבת היקף, וחטיבות מילואים נכנסו ללבנון ופעלו לאורך כל הגזרה בכפרים הדרומיים. לאחר מכן, יזם צה"ל מבצעים התקפיים בכפרים נוספים כדי לדכא את התנגדות החזבאללה.

מבצע חד וחלק

ב-2 באוגוסט פשטו כוחות צה"ל שמנו כ-200 לוחמים על בית החולים "דאר אל חיכמה" ומצאו במקום דיסקים, מחשבים, מסמכים מסווגים ואמצעי לחימה. במהלך המבצע נהרגו 19 מחבלי חזבאללה, וכל כוחותינו שבו בשלום.

ב-6 באוגוסט יצא כוח "משנה אטלס" שמנה 14 לוחמים, 3 דחפורי D9 ו-2 נגמ"שי פומ"ה, לפרוץ ציר בוואדי דבל, בו ארבו להם עשרות לוחמי חזבאללה. הכוח הצליח לפרוץ ציר באורך 10 ק"מ ולהשלים את המשימה תוך שהוא נלחם במחבלים רבים וסופג מטחים של טילים נגד טנקים. הטילים פגעו בדחפורים ובנגמ"שי הפומ"ה וגרמו לפצועים רבים. מאחד הטילים נהרג פרמדיק של חטיבת הצנחנים אותו הכוח אסף במהלך הדרך חזרה.[20]

שילוש הכוחות והתקדמות לעבר נהר הליטאני

ב-11 באוגוסט כאשר כבר הוחלט באו"ם על הפסקת האש, הוחלט על "מבצע שינוי כיוון 11", שהוקפא מספר ימים לפני כן, שבו בפעולת בזק שולשו כוחות צה"ל בלבנון, במטרה לשלוט על כל השטח שמדרום לליטאני. צה"ל שינה את שיטת הפעילות שלו ובמקום להשתלט על כפר אחרי כפר התמקד בהתקדמות מהירה אל עבר נהר הליטני. בתים שמהם נורתה אש אל עבר חיילי צה"ל, הופצצו מהאוויר או על ידי טנקים. שלוש אוגדות חדרו לעומק השטח, כוחות צנחנים הוסקו בעשרות גיחות והחלה הרחבת הפעולה עד נהר הליטני.[21]

ב-10 וב-11 באוגוסט, החלו כוחות חי"ר בליווי שריון את תקיפתם בעומק לבנון. בגזרה המזרחית בהתקפה המקדימה של "שינוי כיוון 11" - בתקיפת מרג' עיון ומרחב אל-ח'יאם ונתקלה בחילופי אש קשים. בימים שלאחר מכן, עסקה העוצבה בחילוץ הפצועים וגרירת טנקים, ולא השלימה את משימותיה. גם כוחות השריון של עוצבת הפלדה נתקלו בבעיה דומה ועסקו בחילוץ טנקיהם הפגועים ולא במימוש מטרות המבצע. בינת ג'בייל הפכה למוקד הלחימה ששאב לתוכו חיילים רבים. בסופו של דבר, על אף הצהרות שצה"ל כבש את העיירה (חשיבות הכיבוש הייתה סמלית, כי בבינת ג'בייל נאם נסראללה את נאום "קורי העכביש" על חולשת ישראל ולכן נקראו המבצעים "קורי פלדה"[22]) לא הושלם כיבוש העיירה עד סוף המלחמה. בקרבות הקשים של המבצע האחרון נהרגו 35 חיילים ישראלים ונפצעו 410 חיילים. מהצד השני נהרגו כשמונים לוחמי חזבאללה.

לקראת הפסקת אש ויציאת הכוחות

ב־12 באוגוסט קיבלה מועצת הביטחון של האו"ם את החלטה 1701 הקוראת להפסקת אש בין הצדדים וזו נכנסה לתוקפה ב־14 באוגוסט. חרף כך, ממשלת ישראל נתנה אור ירוק למהלך קרקעי בלבנון ב־12 באוגוסט וב- 13 באוגוסט, מהלך שהסתיים במותם של 7 חיילי צה"ל ובפציעתם של עוד עשרות במה שכונה הקרב על הסלוקי. גם כוחות חזבאללה ספגו אבדות כבדות וכ-80 מלוחמיהם נהרגו. ב-13 באוגוסט שיגר במקביל החזבאללה 250 רקטות לעבר צפון הארץ וגרם למותו של אזרח ישראלי. בה בעת פעל חיל האוויר בירי מאסיבי לעבר מפקדות החזבאללה. בבוקר 14 באוגוסט נצרו שני הצדדים את האש, ובכך הביאו את המלחמה לקיצה.

אחרי הפסקת האש שהחלה ב-14 באוגוסט התמקד צה"ל בעיקר בפעולות חישוף והשמדה של "שמורות טבע": מערכות של מנהרות ובונקרים של חזבאללה ליד הגבול. ב-16 באוגוסט החלו כוחות יוניפ"ל להיכנס לשטח שצה"ל שהה בו, והחלה להתבצע היערכות מדורגת של כוחות צה"ל במקביל לפריסת כוחות יוניפי"ל וכוחות צבא לבנון, שלא פעלו למניעת תקריות עם חזבאללה. ב-19 באוגוסט ביצעה סיירת מטכ"ל פשיטה באזור בעלבכ, אליה הגיעו בשני מסוקי יסעור,[23] כשהם מחופשים לחיילי צבא לבנון. הידיעה על הפעילות דלפה לכלי התקשורת הלבנוניים ולחזבאללה, אך בחדר הפיקוד בקריה הוחלט להשלימה. לאחר שהפעולה הושלמה בהצלחה,[24] כשהכוח עשה דרכו חזרה, נתקל הכוח במארב של חזבאללה וקצין בכיר בכוח היחידה, סא"ל עמנואל מורנו, שישב בג'יפ, נפגע ומת מפצעיו זמן קצר לאחר מכן.[25] הוא היה החלל הראשון של סיירת מטכ"ל שנהרג בפעולותיה מאז שנת 1994. נקבר בהר הרצל. על פעילותו הביטחונית, כולל הפעולה שבה נהרג, הוטל איפול כבד, והוא חייל צה"ל הראשון שגם אחרי מותו נאסרה תמונתו לפרסום.

ב-1 באוקטובר 2006, יצאו כל כוחות צה"ל מלבנון למעט חלקו הצפוני של הכפר ע'ג'ר.[26]

הגזרה הימית

פעילות חיל הים במלחמה בודדה את גזרת חוף לבנון וחסמה כוחות סוריים מלהתערב. בהמשך קוים מצור על חופי לבנון ורק מעט אוניות הורשו להיכנס ולצאת.
התעלמות ממידע וכוונות אירניות אפשרו לחזבאללה לפגוע בטיל חוף ים באח"י חנית. הטיל פגע בסיפון ולא התפוצץ אך מהשריפה נספו 4 לוחמים. הספינה הועברה לנמל אשדוד תוקנה ותוך זמן קצר חזרה לסדר הכוחות.

העורף במלחמה

העורף בישראל

כבר מתחילת המלחמה החל חזבאללה בהפגזת העורף הישראלי בפצצות מרגמה ובעשרות רקטות מדגם גראד 122 מ"מ (המכונות בישראל "קטיושות"), על מנת לחפות על החטיפה. הרקטות פגעו ביישובי קו העימות וחלקן הגיעו עד צפת. למחרת פרוץ המלחמה תקף חזבאללה את חיפה ברקטות ארוכות טווח, כדי להרתיע מפני התקפה על מתקניו בביירות. בתגובה לתקיפה זו הגביר צה"ל את הפצצת רובע הדאחייה בביירות. ההפגזות התעצמו ככל שהחריף העימות.

רקטות אלו פגעו בכל אזור הצפון מכרמיאל וחיפה במערב עד אזור טבריה במזרח, בית שאן ועפולה בדרום. מירי הרקטות נהרגו 44 אזרחים באופן ישיר ועקיף,[27] בהם יהודים, ערבים ודרוזים, ו-12 חיילים. הרקטות גרמו לפגיעה חמורה ברכוש התושבים ולשריפות. כמו כן, גרם הירי לעזיבתם של שליש מתושבי הצפון את בתיהם וירידתם למרכז ודרום הארץ.

אזרחים וגופים רבים התגייסו לעזרת התושבים בצפון במתן תרומות, אוכל (עשרות אלפי חבילות מזון נתרמו). בכל הארץ, מסעדות ובתי מלון הציעו הנחות לתושבי הצפון. אמנים רבים עלו לצפון להופיע במקלטים על מנת להעלות את המורל של יושבי המקלטים. כמו כן, הוקמה עיר אוהלים על ידי ארקדי גאידמק. ארגונים אחרים תרמו לפי יכולתם, דבר שהעלה את השאלה על יכולת המדינה לדאוג לאזרחיה בעורף.

ערביי ישראל והמלחמה

House in Maalot hit by Katyusha
בית במעלות-תרשיחא שנפגע מקטיושה
Tyre-Lebanon1
בניין בצור שנפגע כתוצאה מתקיפה של צה"ל
UNTITLED2nd Lebanese War building next to Rambam Hospital hit by a rocket
בית סמוך לבית החולים רמב"ם בחיפה שנפגע מפגיעת טיל
KiryatShmona Rocket Damage
בניין מגורים שניזוק מפגיעת טיל בקרית שמונה
Jiyyeh oil spill 2006 NASA ASTER
כתם הנפט בעקבות ההפצצה הישראלית
Bush addresses media on Israel-Lebanon w Cheney Aug 14 2006
נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש וסגנו דיק צ'ייני מאשימים ב-14 באוגוסט את חזבאללה באחריות לקונפליקט. הממשל והקונגרס האמריקני נתנו מטריה דיפלומטית לכל מהלכיה של ישראל.
Idf back from lebanon
חיילים מחטיבת הנח"ל צועדים בחזרה מלבנון לאחר הפסקת האש

הרקטות של חזבאללה פגעו גם ביישובים ערביים ודרוזיים בגליל ובחיפה וגרמו להרוגים ופצועים רבים בקרב ערביי ישראל. תשעה עשר מתוך ארבעים וארבעה האזרחים שנהרגו על ידי הרקטות היו ערבים. אחת הסיבות לכך הייתה שבכפרים ערביים רבים לא הותקנו מקלטים ואזעקות. נוסף על כך, התושבים הערבים כמעט שלא התפנו מהכפרים והערים. באחד מנאומי נסראללה הוא קרא לערביי חיפה לעזוב אותה. בתגובה, אמר עיסאם מח'ול, חבר כנסת לשעבר מחד"ש, תושב חיפה, "אין לי מה לעשות מחוץ לחיפה" וקרא לאזרחים לא לעזוב את העיר.

בחברה הערבית נשמעו קולות מעטים המגנים את מעשי חזבאללה. רוב הציבור הערבי התנגד למלחמה ותלה אותה לא רק בחזבאללה, אלא גם במדיניות הישראלית. חברי הכנסת הערבים סירבו לגנות את חזבאללה לבדו ובחרו לגנות את המלחמה, כשהם תולים את האשמה בהנהגת ישראל וחזבאללה כאחד. בניגוד לחלק ניכר בציבור היהודי, הם הזדהו בעיקר עם הפגיעות בלבנון. הטלוויזיה הישראלית מיעטה להציג את הפגיעות בלבנון והדגישה את הפגיעות בישראל, בעוד רשתות הטלוויזיה הערביות הדגישו את הפגיעות בלבנון, שכללו תמונות קשות. על כל פנים, המלחמה הגבירה את המתח בין יהודים לערבים.[28]

העורף בלבנון

פעילות צה"ל גרמה לנטישה המונית של דרום לבנון ולנזק כלכלי לתשתיות אזרחיות שנאמד בלמעלה משני מיליארד דולר. אף על פי כן, בדומה לישראל, לא כל הלבנונים ברחו. בדרום לבנון נותרו כ-120 אלף תושבים, בדרך כלל משכבות סוציו-אקונומיות נמוכות, שהעדיפו להישאר. סיבה נוספת להשארותם היא הפצצת הכבישים על ידי צה"ל. סך הכל גרמה הפעילות הישראלית לכשלוש מאות-ארבע מאות אבדות בצד הלבנוני ולפציעתם של אלפים. כמו כן נהרגו בהפצצות 35 חיילים של צבא לבנון. בנוסף לכך, נהרגו כמה עשרות אזרחים לבנונים מנפלים צה"ליים גם בשנים אחרי המלחמה, בעיקר בשל פצצות מצרר, שהשימוש בהן שנוי במחלוקת בעולם.

לצד הפגיעה באזרחים נגרם הרס רב לערי לבנון ולתשתיותיה. רבעים שלמים נפגעו וכבישים וגשרים רבים ניזוקו. מתקני תשתית חשובים כגון בתי הזיקוק, שדה התעופה ואחרים נפגעו אף הם. כמו כן, נגרמו פגיעות כלכליות נוספות שמוערכות בכמה מיליארדי דולרים.

המערכה הדיפלומטית

דני גילרמן, שגריר ישראל באו"ם יצא מיד לאחר החטיפה, בהצהרה המטילה את האחריות על ממשלות לבנון וסוריה לנושא, עוד אמר כי "נסראללה הוא טרוריסט שידיו עקובות מדם, דם שנוטף מטהרן ודמשק ואנחנו עם האיש הזה לא מדברים. דמשק היא הבירה הרשמית של הטרור. היא נותנת מחסה לעשרה ארגוני הטרור הקשים ביותר".[29]ב-15 ביולי ראש ממשלת לבנון, פואד סניורה, נשא נאום ובו ביקש ממדינות העולם לעזור לו להחזיר את השליטה על דרום מדינתו, וקרא להפסקת אש בין שני הצדדים. בהמשך, הופיע מוחמד שטח בכלי תקשורת מערביים כדובר מטעם ממשלת לבנון[30]

ארצות הברית, שהפעילה לחץ על פואד סניורה לפעול לשחרר את החטופים, הביעה תמיכה בלתי מסויגת בפעולותיה של ישראל. כמו כן תמכו בצעדי ישראל בריטניה, קנדה וגרמניה. ואילו צרפת ורוסיה הביעו הסתייגות מהתגובה הישראלית "הלא פרופורציונלית", לדבריהם. ב-16 ביולי, בהצהרת סיכום שהייתה חיובית לישראל, הטילו המנהיגים את האשם להתלקחות במזרח התיכון על "כוחות קיצוניים": החמאס וחזבאללה, קראו להם להפסיק מפעולתם. הכירו בזכותה של ישראל להגנה עצמית בכפוף להיבטים הומניטאריים, והימנעות מפגיעה בתשתית אזרחית ומפעולות שיגרמו לזעזוע לממשל הלבנוני. עוד קראו המנהיגים לפרק את החזבאללה מנשקו בהתאם להחלטת או"ם קודמת.[31]

ארצות הברית טירפדה ב-17 ביולי מהלך של האו"ם לשגר כוח רב לאומי לדרום לבנון, כדי לכפות הפסקת אש באופן חד צדדי, ואף עיכבה במשך מספר שבועות מהלך כזה. שגריר ארצות הברית באו"ם, ג'ון בולטון, אמר (בראיון לבי.בי.סי.) שארצות הברית קיוותה לניצחון ישראל על חזבאללה, אך תקוותה התבדתה.

ז'אק שיראק, נשיא צרפת, ביחד עם מזכ"ל האו"ם, קופי ענאן, דחפו למען הפסקת אש מיידית ונסיגת כוחות ישראל ללא כל תנאי. ראש ממשלת צרפת הגיע מיד לאחר פסגת ה-G8 לביירות במסוק ונפגש עם פואד סניורה במטרה להביא להפסקת אש מיידית, בניגוד לעמדת ישראל. שיראק שעמד בראש המגינים על לבנון באו"ם, התבטא כמה פעמים בגנות ישראל באופן חריף.[32] ב-9 באוגוסט לאחר ישיבת קבינט בטולון, מתח ביקורת מרומזת על ארצות הברית ואמר כי "לא מוסרי לוותר על הפסקת האש. וכי המצב מאיים על יציבות המזרח התיכון כולו".[33] רק לאחר לחץ ארצות הברית הביעו השנים נכונות להכנסת כוחות בינלאומיים לדרום לבנון, שימנעו מארגון חזבאללה להתפרס לאורך גבול לבנון-ישראל.[34]

לקראת ועידת רומא המליצה ארצות הברית לישראל בדרגים שונים לשים דגש על הנושא ההומניטארי ומזכירת המדינה אף הגיעה לצורך כך לישראל לביקור בזק ב-24 ביולי. ב-26 ביולי כונסה ועידת רומא בארמון פרנסינה, בהשתתפות 15 מדינות שונות, כדי לפתור את המשבר. לפסגה לא הוזמנו איראן וסוריה. גם ישראל וחזבאללה לא השתתפו. פואד סניורה הציג בה את תוכנית שבע הנקודות. תוכנית שהיוותה תשתית להסכם הפסקת האש, שבה קבע את המשוואה נסיגת צה"ל תמורת פריסת צבא לבנון ופירוק החזבאללה מנשקו. עוד תבע לקבל פיצויים מישראל על הנזקים שגרמה ללבנון. רוב המדינות קראו להפסקת אש מיידית אך ארצות הברית ומדינות נוספות דחו הפסקת אש מיידית ללא כל הסדר מלא. קונדוליסה רייס אמרה כי ארצות הברית לא תסכים לחזור למצב הסטטוס קוו הקודם.[35]

ברחבי העולם הערבי ובלבנון עצמה נשמעה ביקורת על חזבאללה, בעיקר ממצרים, מירדן ומסעודיה. ביקורת ברוח זו הושמעה בידי פוליטיקאים ואנשי דת וכן מטעם פעילי 'מחנה ה-14 במרץ' - לבנונים שפעלו לפינוי צבא סוריה מהמדינה, במסגרת מהפכת הארזים. חזבאללה, שציפה לסיוע וגיבוי מהעולם הערבי, נתבדה, על אף שבהמשך הצהיר שר ההגנה הלבנוני כי במקרה של כניסה קרקעית משמעותית של ישראל לתחום לבנון, יצטרף ללחימה נגדה. עם זאת הביקורת הייתה מוגבלת בהיקפה.

מצבה של ישראל בזירה הבינלאומית הורע לאחר האסון בכפר קאנא. קופי ענאן ושגריר צרפת באו"ם קראו להפסקת אש מיידית, ובפעם הראשונה הצליחו לגייס את בריטניה לתמוך ביוזמה הצרפתית. השגריר הצרפתי הוסיף נימה אישית, ואמר "כי הוא נגעל ממה שקרה בכפר קאנא". לישראל וארצות הברית שנדחקו לפינה לא נותר אלא להתגונן.[36] רייס שהודיעה לישראל "כי נשתנו כללי המשחק", דילגה לישראל ודחקה באולמרט ולבני לעצור את התקיפות האוויריות ליומיים.[37] ישראל גם פתחה פרוזדור הומאניטרי ל-24 שעות לפליטים מדרום לבנון לצפונה.

בלבנון וברוב מדינות ערב האשמה הוטחה כנגד ישראל על הפגיעה באזרחים וגרירת האזור למלחמה. ב-3 באוגוסט התכנסה בקואלה לומפור בירת מלזיה אספה של 56 מדינות העולם האיסלאמי. מטרתה הייתה להשיג הפסקת אש מיידית בלבנון ובעזה. בכנס, נציג פקיסטן הגדיר את המשבר כ"טבח". נימת ביקורת חריפה כלפי ישראל נשמעה גם מצד סעודיה, שדיברה על שחצנותה של ישראל שעלולה להוביל לעימות כולל. מלך ירדן עבדאללה, התבטא באופן מתון יותר, כי ישראל תיפגע מהמבצע וטען כי בעקבותיו יוקמו ארגוני טרור כדוגמת חזבאללה גם במדינות אחרות כמו מצרים וירדן. לעומתם חוסני מוברכ שליט מצרים, צוטט כמי שאומר שאיננו מוכן ללחום את מלחמותיהם של אחרים. ב-5 באוגוסט "המהלך הדיפלומטי שהחל בין ארצות הברית וצרפת הבשיל, ושתי המדינות הניחו לראשנה טיוטת החלטה משותפת על שולחנה של מועצת הביטחון".[38]

בוועידת שרי החוץ הערביים שנערכה בביירות ב-7 באוגוסט (בנאום שכונה "נאום הדמעות"[39]) גינה ראש ממשלת לבנון פואד סניורה את התקפות צה"ל והאשים כי "ישראל פועלת רק מיצר נקם". למרות זאת הוא אמר ש-15,000 חיילים מצבא לבנון מוכנים להתפרש על הגבול בנוסף ל-2,000 חיילים מכוח רב-לאומי בתנאי שצה"ל יצא מלבנון.[39] צבא לבנון הודיע על גיוס מילואים לקראת פריסה אפשרית בדרום[40] בישיבת ממשלה שנערכה בערב החליטה ממשלת לבנון לפרוש את הצבא בדרום אחרי נסיגת צה"ל, גם השרים מחזבאללה תמכו בהצעה.

האו"ם עצמו התמהמה בהתייחסות למצב, בעיקר בשל התערבות אמריקאית. ב-1 באוגוסט סוכלה הצעה של האיחוד האירופי בכינוס חירום בבריסל, לקרוא להפסקת אש מיידית, בידי שרי החוץ של גרמניה, בריטניה וצ'כיה, כדי להגן על האינטרסים הישראליים.[41] ב-6 באוגוסט נדחתה טיוטת הצעה צרפתית-אמריקאית בידי לבנון וחזבאללה.[42] גם ב-11 לבנון לא הסכימה להסכם הצעת אש שהונחה לפתחה, בעיקר בשל אי כלילת נושא חוות שבעא.[43] רק ב-12 באוגוסט, אחרי מאמצים קדחתניים כשהתקבלה הצעת פשרה בין ארצות הברית וצרפת, הסכימה מועצת הביטחון בפה אחד על החלטה 1701 - החלטת פשרה בין האינטרסים הישראליים לאינטרסים של לבנון וחזבאללה - הקוראת להפסקת אש בין הצדדים הלוחמים. החלטה שהתקבלה בניגוד לעמדת סוריה[44] ואיראן, בעיקר בשל ההחלטה לשגר כוח רב לאומי חמוש וגדול לדרום לבנון ובשל אמברגו הנשק על חזבאללה.

המערכה התקשורתית

חיילחייל
חייל מחיל התותחנים במנוחה עם ההכרזה על הפסקת האש

לתקשורת היה מעמד מיוחד במלחמה זו, מכיוון שחלק ניכר מהמלחמה נעשתה לעיני התקשורת, הן באזור הצפון והן בדרום לבנון, והן בשל השימוש הרב שעשו בה הכוחות המתעמתים. מאות רבות של כתבים ישראלים וזרים עמדו בגבול הצפון, וסיקרו בשידור חי את הקרבות. שני הצדדים עשו שימוש רב בתקשורת לצורכי לוחמה פסיכולוגית. הרמטכ"ל דן חלוץ ודוברת צה"ל מירי רגב נקטו במדיניות של פתיחות תקשורתית, איפשרו לכתבים לשדר מקו החזית, להצטרף ליחידות לוחמות, לראיין קצינים בשטח, והביאו למרקע הטלוויזיה מדי ערב תדרוך יומי, קצינים בכירים שנתנו סקירות מלוות במצגות, כדוגמת מלחמת המפרץ הראשונה.[45] במהלך המלחמה צה"ל אף הצליח להשתלט על שידורי תחנת אל-מנאר ולשתול בהם קטעי תעמולה.

בניגוד לצה"ל חזבאללה נקט במדיניות של הסתרת פעילותו, ואף הכחשה של הפגיעות שנעשו בו. מזכ"ל החזבאללה חסן נאסראללה, הפיץ מדי ערב ממקום מחבואו קלטות וידאו ערוכות, ובהן דברי איום ורהב על אזרחי ישראל שחלקן היו כוזבים כמו האיום על תל אביב והדיווח על פגיעה נוספת בסטי"ל, הפעם מדגם סער 4.5.[46] בסוף המלחמה הכריז על לא פחות מ"ניצחון אלוהי". קלטות אלו קיבלו נפח תיקשורתי רב בטלוויזיה הערבית והישראלית. התקשורת הישראלית הביאה בהרחבה את נאומיו של נסראללה ובכך שיחקה לידיו. הארגון עשה שימוש רב באינטרנט ללוחמה פסיכולוגית.[47] לאחר המלחמה התברר כי חזבאללה עשה ניסיון רב להטמיע את ערכיו בקרב ילדים ובני נוער, בין היתר באמצעות ספרונים וחוברות צביעה.[48]

פרשה מרכזית אחרת הייתה קשורה לכפר קאנא, בה נטען שנעשה טבח ונספרו 58 גופות, לאחר שבית התמוטט על פליטים בעקבות הפגזה של צה"ל. לאחר בירור כל העובדות נתברר שמספר הנפגעים היה 28, וקריסת הבית אירעה שעות רבות לאחר ההפצצה של צה"ל באזור. כך או כך, מזכירת המדינה האמריקנית קונדוליסה רייס בשל הלחץ הבינלאומי, לחצה על ישראל להפסיק ל-48 שעות את הפצצות חיל האוויר. לאחר כפר קאנא חלק מהתקשורת הבינלאומית החלה להתייחס יותר ויותר לסבל הלבנוני. מקרה נוסף שעלה לכותרות בנושא הסיקור התקשורתי של מלחמת לבנון השנייה, נגע לפרשת תצלומי עדנאן חאג'. עדנאן חאג', צלם לבנוני בשירות רויטרס שהתמקד במזרח התיכון ועיבד את התמונות שצילם. הדבר נתגלה ועורר סערה.

במלחמה היו גם מקרים של אי דיווח מצד ישראל (כמו הכחשת הפגיעה בסטי"ל אח"י חנית, והדיווח בטרם עת על כיבוש מרון א ראס ובינת ג'בל) שיצרו סדקים באמינות של אנשי צה"ל. ועדת וינוגרד סברה כי צה"ל נהג בעניין התקשורתי וההסברתי באופן בעייתי ופרוץ למדי, וגרם לגילוי סודות צבאיים באופנים שונים, ולהפרעה ליחידות הלוחמות בעבודתן.[49] בזמן המלחמה, הרבה פרטים מסווגים כמו כמות ומספרי היחידות, לוחות זמנים, סוגי אימונים וכישלונות נקודתיים נחשפו בתקשורת, כאשר מומחי צבא בדימוס, שמילאו תפקידים בכירים בצה"ל בעבר פירשנו וביקרו את התנהלות צה"ל תוך כדי התנהלות המלחמה, ואף מנו אחת לאחת שגיאות טקטיות ואסטרטגיות שצה"ל כשל בהן, ובכך גם ציירו תמונת מודיעין מדויקת של צה"ל, שחזבאללה יכול היה להיעזר בה, וגם גרמו לדמורליזציה של העורף.[50]

צה"ל המשיך במדיניות הפתיחות שלו, ולראשונה במלחמות ישראל מסר למשפחות השכולות תחקירים צבאיים מפורטים, על הקרב שבו נפל בן משפחתם.[51]

תוצאות המלחמה

למלחמת לבנון השנייה היו תוצאות רבות, בהן התפטרות הרמטכ"ל דן חלוץ, וקצינים בכירים בצה"ל בהם אלוף פיקוד, שני מפקדי אוגדות ומפקד חיל הים. כמו כן, יש ביקורת מצד היסטוריונים צבאיים, עיתונאים, אישי ציבור וקצינים בכירים הטוענים, כי המלחמה לא התנהלה כראוי, וישראל לא השיגה את מטרותיה. הציבור הישראלי, אף שתמך ברובו הגדול ביציאה למלחמה, לא הסתפק בתוצאותיה. כתוצאה מכך, קמה מחאה עממית נרחבת שדרשה להקים ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את המחדלים.

באוגוסט 2006 הקים פרץ ועדת בדיקה למלחמה בראשות הרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין-שחק. החברים בה היו יו"ר "טבע" אלי הורוביץ, והאלופים (במיל.) אילן בירן, ומפקד חיל האוויר לשעבר, הרצל בודינגר. בטרם הספיקה הוועדה לפעול הודיע בודינגר על פרישתו ממנה מ"סיבות אישיות". זמן קצר לאחר מכן פורקה ועדת שחק, והוקמה ועדת וינוגרד, ועדת בדיקה ממשלתית בראשותו של השופט בדימוס אליהו וינוגרד, שהגישה את הדו"ח הסופי שלה בסוף ינואר 2008.

ועדת וינוגרד ציינה כי לצד היכולות המרשימות שהפגינו חיל האוויר והמודיעין, התגלו כשלים חמורים הן בתחום הצבאי והן בתחום הממשלתי. ועדת וינוגרד כינתה את תוצאות המלחמה "כהחמצה חמורה" (הדו"ח הסופי עמ' 394 פסקה 8). וסברה כי גם בהערכה אופטימית הפעולה הצבאית שהפגינה יכולות צבאיות מרשימות, לא הניבה ניצחון ברור. הוועדה הגישה שורת המלצות ארוכה בכל אחד מהתחומים שסקרה. למרות הדרישה המוקדמת של חלקים מהציבור הישראלי, ולמרות הדו"ח הקשה (במיוחד דו"ח הביניים ששלח אצבע מאשימה כלפי קברניטי המלחמה), לא התפטר ראש הממשלה אהוד אולמרט.

לצד התוצאות המידיות, היו למלחמה תוצאות ארוכות טווח, כגון התגברות המעורבות הבינלאומית בלבנון. בנוסף, שיקם החזבאללה את תשתיותיו שנפגעו. ישנן טענות, מצידם של פרופסור מרטין ון קרפלד, ד"ר יוחאי סלע וד"ר גיא בכור שמעמדו של חזבאללה נפגע כתוצאה מהמלחמה. חוקרים אחרים, בהם תא"ל יוסי בידץ מאמ"ן, מרתה קרנשו, פרופסור קייס פירו, וד"ר ג'יימס גלווין טוענים שהארגון התחזק כתוצאה מהמלחמה. כמו כן, לפי החלטת האו"ם התפרס צבא לבנון בתוך דרום לבנון וחזבאללה נדחק צפונה. הפגיעה בכלכלה הלבנונית שנחשבה לכלכלה פגועת מלחמה טרם שוקמה, לעומת כלכלת ישראל שהצליחה להשתקם מהר מנזקי המלחמה, ולהמשיך בצמיחה חיובית. החיילים החטופים נהרגו ביום חטיפתם, ומידע אודותם לא נכלל בהסדרי האו"ם לסיום הלחימה. לאחר המלחמה המשיכו פעולות חבלה מלבנון בהם מקרים של ירי רקטות מלבנון[52][53][54][55][56][57] כמו כן ירי נ"ט של חזבאללה בסמוך לגבול שגרם למותם של שני חיילי צה"ל ופציעתם של אחרים,[58] חיילי צה"ל שנהרגו ונפצעו מאש צלפים מלבנון,[59][60] מספר מקרים של הנחת מטענים בגבול הצפון.[61][62][63]

בעקבות המלחמה אומצה "דוקטרינת הדאחייה" שהגה גדי איזנקוט בזמן כהונתו כאלוף פיקוד הצפון בשנת 2008. תכליתה, היא שימוש לא-פרופורציונלי באש אווירית וארטילרית נגד ארגוני הטרור ובראשם חזבאללה, במקרה של עימות בין הצדדים.

ב-16 ביולי 2008 לאחר משא ומתן בתיווך גרמני, בוצעה עסקת החלפת שבויים בין ישראל לבין חזבאללה. ישראל שיחררה את המחבל סמיר קונטאר, ועוד 10 שבויים לבנונים והחזירה 199 גופות ובתמורה קיבלה את גופותיהם של אהוד גולדווסר ואלדד רגב.

עלות המלחמה הייתה כשלושה עשר מיליארד ש"ח: כאחד עשר מיליארד ש"ח הוצאות של משרד הביטחון וצה"ל, וכשני מיליארד ש"ח הוצאות אזרחיות כגון תשלום פיצויים לאזרחים שנפגעו מהמלחמה. בחשבון זה לא נכללו עליות המחירים כתוצאה מהמלחמה: כך למשל חברת הביטוח לויד'ס העלתה את מחיר הביטוח עבור מכולה הנשלחת לישראל דרך הים מעשרה דולרים למכולה ל-200 דולרים למכולה.

לאחר המלחמה התקיים דיון בכנסת, האם לסווג אותה כמלחמה או מבצע, לבסוף הוחלט לסווגה כמלחמה, ונקבע שמה "מלחמת לבנון השנייה".

בישראל, התאריך העברי בו פרצה המלחמה, ט"ז בתמוז, נקבע כיום הזיכרון הרשמי לנופלים במלחמה זו.

יש הטוענים כי למרות התחושה הקשה בציבור בעקבות המלחמה, מלחמת לבנון השנייה הצליחה להשיב את ההרתעה ואת השקט לגבול הצפון. בשנים שלאחר המלחמה נמנע כמעט לחלוטין החזבאללה מביצוע פעולות טרור נגד ישראל בגבול ישראל-לבנון וכן מירי רקטות ארטילריות על ישראל. מנגד, יש הטוענים כי ההרתעה היא הדדית שכן חזבאללה, בשנים של אחרי המלחמה, הכניס עשרות אלפי רקטות וטילים לשטחים שכביכול אסור לו להיות בהם, בעוד ישראל מסתפקת בסיכולים בודדים של משלוחי תחמושת מסוריה אל לבנון אותם היא מגדירה "שוברי שוויון".

ב-2008 נהרג בסוריה "רמטכ"ל חזבאללה" עימאד מוע'ניה בחיסול שיוחס לישראל וב-2015 חוסל בנו ג'יהאד מורנייה בחיסול שיוחס גם הוא לישראל. ב-2015 חוסל סמל נוסף של חזבאללה, המחבל סמיר קונטאר, ששחרורו נחשב לאחד מהישגי חזבאללה במלחמה.

ראו גם

עיינו גם בפורטלים:
פורטל ישראל
פורטל צה"ל
פורטל המזרח התיכון

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דו"ח ועדת וינוגרד עמ' 353, (מבוסס על נתוני מפקד רפואה פיקודי צפון מיום 9 בנובמבר 2006 )
  2. ^ 1,191 כלל הרוגי לבנון כולל 250 לוחמי חזבאללה. יצחק בן ישראל, מלחמת הטילים הראשונה, עמ' 7 הערה 3.
  3. ^ ב-1 באוקטובר 2006 יצאו כל כוחות צה"ל מלבנון, למעט חלקו הצפוני של הכפר ע'ג'ר.
  4. ^ צה"ל משנה גישה: חיזבאללה אינו ארגון גרילה, אלא צבא, באתר הארץ
  5. ^ 'הנשק של חיזבאללה לא מבייש אף צבא בעולם', באתר ערוץ 7, 20 במאי 2014
  6. ^ אמיר בוחבוט‏, המלחמה הבאה מול חיזבאללה כבר תיראה אחרת לגמרי, באתר וואלה! NEWS‏, 23 במרץ 2015
  7. ^ הדו"ח הסופי של ועדת וינוגרד, עמוד 321
  8. ^ צילום כתבת עיתון מידיעות אחרונות, 9.12.14
  9. ^ עמוס הראלחלוץ, אולמרט ואדם הולכים להזיע, באתר הארץ, 25 בינואר 2007
  10. ^ חנן גרינברג, האם לפיקוד הצפון יהיו שני מפקדים?, באתר ynet, 8 באוגוסט 2006
  11. ^ ניו יורק טיימסהאו"ם: כ-720 סומלים לחמו לצד חיזבאללה נגד ישראל, באתר הארץ, 15 בנובמבר 2006
  12. ^ סומלים לחמו עבור חזבאללה נגד ישראל, אתר וואלה
  13. ^ 13.0 13.1 חנן גרינברג, הטיל שכופף את אגרוף הפלדה, באתר ynet, 22 באוגוסט 2006
  14. ^ ‫איי.פי, לבנון: נתבע את ישראל על כתם נפט שיצרה, באתר ynet, 13 בספטמבר 2006‬
  15. ^ לילך גונן, אתר חיל האוויר, ‏כך השמיד חיל האוויר את רוב מערך הרקטות של חיזבאללה, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 15 ביולי 2012
  16. ^ ירדן בן-צור, מרון הרוס, במחנה (מוצג בפורום צבא וביטחון בפרש).
  17. ^ עשהאל לובוצקי, מן המדבר והלבנון, הוצאת ידיעות ספרים, 2008. עמוד 83: "עשרות מחבלים מהכוח המיוחד של חזבאללה נהרגו והיתר נסוגו, אולם התוצאות היו קשות - שמונה הרוגים ועשרות פצועים."
  18. ^ חן קוטס-בר, כך הפכה גבורתו של רס"ן רועי קליין למיתוס, באתר nrg‏, 7 ביולי 2012
  19. ^ טל שניידר, ישראל לא סייעה לחקור הרג המשקיפים, באתר nrg‏, 30 בספטמבר 2006
  20. ^ קובץ וידאואמנון לוי, בודדים בלב לבנון, באתר של "רשת 13", 22 באוגוסט 2016 (במקור, מאתר "nana10").
  21. ^ גל פרל פינקל, מה הלקח מהפעלת המילואים במלחמת לבנון השנייה?, "שורטי", ‏ 28.06.2016.
  22. ^ עשהאל לובוצקי, מן המדבר והלבנון, הוצאת ידיעות ספרים, 2008. עמודים 61–62: "השם נגזר מ"נאום קורי העכביש" המפורסם של נסראללה, מנהיג חזבאללה, שאותו נשא בעיירה לאחר הנסיגה המבוהלת של צה"ל בשנת 2000."
  23. ^ מיכל יעקב יצחקי, ‏"ידענו שאם לא ניכנס להציל את לוחמי הסיירת כולם מתים", באתר ישראל היום, 12 במאי 2016
  24. ^ גל פרל פינקל, "רוב הפעמים המבצעים האלה מסתיימים בבוקר ואזרחי ישראל ממשיכים לישון", דבר ראשון, ‏ 12.11.2018.
  25. ^ טובה דדון, ההרוג בלבנון: סגן-אלוף עמנואל מורנו, באתר ynet, 19 באוגוסט 2006
  26. ^ עמוס הראל, יואב שטרן, אלוף בן והסוכנויות, צה"ל יטוס בשמי לבנון עד לשחרור החטופים, באתר הארץ, 30 בספטמבר 2006
  27. ^ מתוכם ארבעה קשישים שנפטרו מדום לב עקב אזעקה וילדה קטנה שנחנקה בתוך רכב נעול:
  28. ^ Arab-Jewish tensions rise in Israel, אל-גז'ירה, 9 באוגוסט 2006
  29. ^ יצחק בן-חורין, ישראל לאו"ם: לבנון הכריזה עלינו מלחמה, באתר ynet, 12 ביולי 2006
  30. ^ CNN LARRY KING LIVE - War in the Middle East, July 24, 2006
  31. ^ מתוך דו"ח ועדת וינוגרד הסופי עמ' עמ' 86 הערה 16
  32. ^ יצחק בן-חורין, וושינגטון, צרפת פועלת להפסקת האש; ארה"ב מתנגדת, באתר ynet, 30 ביולי 2006
  33. ^ שיראק: לא מוסרי לוותר על הפסקת אש, באתר ynet, 09 באוגוסט 2006
  34. ^ רויטרס, מזכ"ל האו"ם: לשגר כוח "חזק וחמוש" ללבנון, באתר ynet, 18 ביולי 2006
  35. ^ רייס: "לא נחזור למצב הקודם", אתר nrg
  36. ^ יצחק בן-חורין, צרפת פועלת להפסקת האש; ארצות הברית מתנגדת, באתר ynet, 30 ביולי 2006
  37. ^ הפסקה של 48 שעות בתקיפות האוויריות, אתר MSN
  38. ^ דו"ח וינוגרד הסופי עמ' 157
  39. ^ 39.0 39.1 רועי נחמיאס, ראש ממשלת לבנון פרץ בבכי: עזרו לנו, באתר ynet, 7 באוגוסט 2006
  40. ^ רויטרס, צבא לבנון יתפרס בדרום, חזבאללה הסכים, באתר ynet, 08 באוגוסט 2006
  41. ^ שרי האיחוד לא הסכימו לקרוא להפסקת אש מיידית, באתר ynet, 01 באוגוסט 2006
  42. ^ רועי נחמיאס ואטילה שומפלבי, לבנון דוחה את הצעת ההחלטה; אולמרט: סייג לחכמה שתיקה, באתר ynet, 06 באוגוסט 2006
  43. ^ מסתמן: הפסקת האש התרחקה, אתר nrg
  44. ^ שמעון כהן, סוריה: כוח רב לאומי בלבנון - כיבוש, באתר ערוץ 7
  45. ^ אבירם זינו, מירי רגב: הסלולרי שינה את כללי המשחק, באתר ynet, 12 באוקטובר 2006
  46. ^ רועי נחמיאס ועלי ואקד, נסראללה מאיים על ת"א; צה"ל על תשתיות בלבנון, באתר ynet, 3 באוגוסט 2006
  47. ^ טרור ואינטרנט: השימוש הנרחב שעושה חזבאללה באינטרנט, באתר המרכז למורשת המודיעין
  48. ^ ספרונים וחוברות צביעה של "חזבאללה" שנתפסו ב"מלחמת לבנון השנייה", מעידים על מאמץ להטמעת ערכי הארגון בקרב ילדים ובני נוער, באתר המרכז למורשת המודיעין
  49. ^ דו"ח ועדת וינוגרד הסופי עמ' 466-467
  50. ^ אל"ם (מיל') יואב דייגי - לשעבר רמ"ח ביטחון שדה, חשיפת צה"ל בתקשורת במלחמת לבנון השנייה ובמבצע עופרת יצוקה, באתר שישאר בינינו
  51. ^ יובל אזולאי‏, פורסמו שמות מקבלי הצל"שים, באתר וואלה! NEWS‏, 9 באוגוסט 2007
  52. ^ אושרת נגר-לויט ואמיר בוחבוט, השקט הופר: קטיושות פגעו בקריית שמונה, באתר nrg‏, 17 ביוני 2007
  53. ^ אלי לוי ואמיר בוחבוט, שתי קטיושות נורו הלילה מלבנון לשלומי, באתר nrg‏, 8 בינואר 2008
  54. ^ אירוע נוסף של ירי רקטה מדרום לבנון לעבר אצבע הגליל, מהווה הפרה נוספת של החלטה 1701, מרכז המידע למודיעין ולטרור המרכז למורשת המודיעין, 29 באוקטובר 2009
  55. ^ 4 רקטות נורו לעבר אזור הצפון; כיפת ברזל יירטה אחת מהן, מאקו, 22 באוגוסט 2014
  56. ^ אחיה ראב"ד, רועי קייס ויואב זיתון, לא שקט בצפון: שתי רקטות בגבול לבנון, באתר ynet, 15 ביולי 2014
  57. ^ יאיר קראוס, 3 רקטות נורו לגליל המערבי; צה"ל הגיב באש ארטילרית, באתר nrg
  58. ^ ג'קי חורי, קצין וחייל נהרגו בגבול הצפון מירי נ"ט של חיזבאללה, באתר הארץ, 29 בינואר 2015
  59. ^ אלי אשכנזימג"ד נהרג בגבול הצפון מירי צלף של צבא לבנון, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2010
  60. ^ ynet, חייל צה"ל נהרג מירי משטח לבנון, באתר כלכליסט, 16 בדצמבר 2013
  61. ^ יואב זיתון, רועי קייס ואחיה ראב"ד, מטען הופעל על כוח בגבול הצפון; צה"ל ירה ללבנון, באתר ynet, 4 בינואר 2016
  62. ^ גילי כהןארבעה חיילי צה"ל נפצעו מפיצוץ סמוך לגבול לבנון, באתר הארץ, 7 באוגוסט 2013
  63. ^ גיא ורון, הדס שטייף וטל לב-רם מטען הופעל על כוח צה"ל בגבול לבנון, גלי צה"ל, 14 במרץ 2014
  64. ^ טקסט המאמר זמין גם: אהוד אולמרט, מלחמת לבנון השנייה - מבט לאחור, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 3 במאי 2014
דגל ישראל
דגל ישראל
מלחמות ישראל
העצמאות
19471949
סיני
1956
ששת הימים
1967
ההתשה
19691970
יום הכיפורים
1973
לבנון הראשונה
1982
לבנון השנייה
2006
2006

שנת 2006 היא השנה השישית במאה ה-21. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 2006 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

אהוד אולמרט

אֵהוּד אוֹלְמֶרט (נולד ב-30 בספטמבר 1945) הוא פוליטיקאי ישראלי אשר כיהן כראש הממשלה ה-12 של מדינת ישראל מטעם מפלגת קדימה, בין השנים 2006–2009. קודם לכן היה שר בממשלות ישראל מטעם מפלגות קדימה והליכוד וראש עיריית ירושלים (1993–2003). האירועים הביטחוניים המרכזיים במהלך כהונתו של אולמרט בראשות הממשלה השלושים ואחת היו מלחמת לבנון השנייה, תקיפת הכור הגרעיני בסוריה, מבצע גשמי קיץ ומבצע עופרת יצוקה. על תפקודו במלחמה ספג ביקורת ממבקר המדינה ומ"ועדת וינוגרד".

בעקבות עדות מוקדמת שנגבתה בפרשת מעטפות הכסף דרשה מפלגת העבודה, השותפה העיקרית בקואליציה, את התפטרותו והוא התפטר מתפקיד ראש הממשלה. במרץ 2015 הורשע בפרשה זו בעבירות של מרמה, הפרת אמונים ובקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ובהמשך נגזרו עליו 8 חודשי מאסר וקנס. במשפט נוסף הורשע בקבלת שוחד ב"פרשת חברת הזרע" ונגזר עליו עונש מאסר בפועל של 18 חודשים. נגזר עליו גם חודש מאסר בפועל נוסף, בגין שיבוש מהלכי משפט. ב-2 ביולי 2017 סיים לרצות את עונש המאסר לאחר שנוכה שליש ממנו. אולמרט הוא ראש ממשלת ישראל היחיד שהורשע בעבירה פלילית.

אוגדת הבשן

עוצבת הבשן ("אוגדה 210"; בעבר עוצבת נתיב האש, "אוגדה 366", "אוגדה 49") היא אוגדה מרחבית הכפופה לפיקוד הצפון, בצבא ההגנה לישראל.

האוגדה הוקמה מספר חודשים לפני מלחמת יום הכיפורים במהלך כוננות כחול לבן.

החל מפברואר 2018 מפקד האוגדה הוא תת-אלוף עמית פישר.

אודי אדם

אהוד (אודי) אדם (נולד ב־22 בינואר 1958 בתל אביב) הוא מנכ"ל משרד הביטחון. אלוף במילואים בצה"ל ששימש כמפקד פיקוד הצפון במהלך מלחמת לבנון השנייה. כיהן כיו"ר התעשייה הצבאית וכמנהל הקריה למחקר גרעיני. אביו היה יקותיאל אדם, גם הוא אלוף בצה"ל, שנהרג במהלך מלחמת לבנון הראשונה.

החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם

החלטה 1701, שאושרה במועצת הביטחון של האומות המאוחדות ב-12 באוגוסט 2006, קראה להפסקת אש בין ישראל לחזבאללה במלחמת לבנון השנייה, תוך פריסת כוח או"ם חמוש וצבא לבנון בדרום לבנון, על מנת למנוע מארגון חזבאללה להמשיך לפעול בשטח לבנון.

הקבינט המדיני-ביטחוני

הקבינט המדיני-ביטחוני או בשמה הרשמי ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי הוא שם של קבוצת שרים מצומצמת בראשות ראש הממשלה, שמטרתה לסייע לממשלה בגיבוש מדיניות, הובלתה ויישומה, בנושאים של יחסים בינלאומיים וביטחון המדינה. בקבינט חברים שר החוץ, שר הביטחון ועוד מספר שרי ממשלה, בעיקר הבכירים שבהם. תפקידו העיקרי של הקבינט בימי שגרה הוא לתאם את המשא ומתן המדיני, ובשעת חירום (בעתות משבר כגון מלחמה) - לקבל החלטות בנושאי ביטחון. לעיתים, בישראל, מפאת מספרם הרב של שרי הקבינט והצורך לקיים דיונים בהרכב מצומצם יותר, נוצר פורום נוסף בלתי רשמי שמכונה "המטבח" או "המטבחון", ומקור שמו בתקופת כהונתה של גולדה מאיר כראש הממשלה, אז נהגו השרים הבכירים להיפגש לעיתים ולדון על ענייני המדינה במטבח ביתה.

חזבאללה

חִיזְבְּאַללַּה (בתעתיק מדויק: חזב אללה, בערבית: حزب الله - "אנשי האל" או "מפלגת האל") היא מיליציה שיעית אסלאמיסטית פוליטית בלבנון. המפלגה הפרלמנטרית שהוקמה על ידי חזבאללה נחשבת כנציגה בולטת של בני העדה השיעית בלבנון. פעילותו הצבאית של הארגון באה לידי ביטוי בפעולות גרילה וטרור נגד מטרות ישראליות, פנים-לבנוניות, סוריות, ואף בינלאומיות. אוסטרליה, ארצות הברית, האיחוד האירופי, הממלכה המאוחדת, הולנד, ישראל, מדינות המפרץ, הליגה הערבית, ארגנטינה, פרגוואי וקנדה מגדירות אותו (או את הזרוע הצבאית שלו) כארגון טרור. אנשי הארגון עצמו וגורמים אסלאמיים אחרים נוהגים לכנותו "אל-מוקַאוַמַה" (בערבית: "ההתנגדות").

חזבאללה הוקם כמיליציה ב-1982 (באופן רשמי ב-1984). קיימות עדויות רבות לכך שאיראן בנתה, מימנה וציידה את חזבאללה, ולכך שפעולות הטרור של הארגון נעשות בשיתוף פעולה מלא עם המשטר האיראני ובהוראתו. בנוסף, איראן עזרה לחזבאללה להקים מנגנון פוליטי שמטרתו להפוך את לבנון למדינה שיעית פונדמנטליסטית. מיום הקמתו רואה הארגון במדינת ישראל אויב ועוסק בפעילות עוינת נגדה. בהודעות רשמיות של הארגון לא מכונה ישראל בשמה אלא "פלסטין הכבושה" או "האויב הציוני". במהלך מלחמת האזרחים בסוריה נטל חזבאללה חלק פעיל לצד המשטר הסורי, ואיבד מאות מלוחמיו.

חזבאללה מחזיק בתפיסת הפעלה ייחודית, ורואה עצמו הן כארגון צבאי והן כארגון גרילה, בו-זמנית.

מזכ"ל הארגון משנת 1992 הוא שייח' חסן נסראללה.

חטיבה 401

חטיבה 401, המכונה גם "עוצבת עקבות הברזל", היא חטיבת שריון סדירה בצה"ל תחת פיקוד עוצבת הפלדה. כיום החטיבה מפעילה טנקי מרכבה סימן 4מ עם מערכת הגנה אקטיבית לטנקים "מעיל רוח" ומערכת ניהול קרב ממוחשבת צי"ד. טנקים אלה הם המתקדמים בצה"ל ובין המתקדמים בעולם. מפקד החטיבה הנוכחי הוא אלוף-משנה דודו סונגו.

חטיבת עודד

חטיבת עודד או חטיבה 9 היא חטיבת חי"ר במילואים הכפופה לאוגדת הבשן, אוגדה מרחבית בפיקוד הצפון. בעברה הייתה אחת משלוש החטיבות שהוקמו בצפון הארץ בתש"ח, בזמן מלחמת העצמאות. עם הקמת צה"ל הפכה לחטיבה 9.

סמל החטיבה כולל "איילה שלוחה" - סמלו של שבט נפתלי. כיום חטיבת עודד היא חטיבת חי"ר מילואים ובסיס הקבע שלה נמצא במחנה פילון ליד ראש פינה.

חטיפת חיילי צה"ל בגבול לבנון (2006)

חטיפת החיילים אהוד גולדווסר ואלדד רגב ביום רביעי, 12 ביולי 2006, הייתה אירוע בו תקפו פעילי ארגון הטרור חזבאללה שני כלי רכב של צה"ל, הרגו שלושה חיילים, חטפו שניים ופצעו קשה שלושה. בעקבותיו יצאה ישראל למלחמת לבנון השנייה. ב-16 ביולי 2008, שנתיים לאחר החטיפה, הוחזרו גופות שני החיילים שנחטפו לישראל כחלק מעסקה עם חזבאללה. ההערכה היא כי השניים נהרגו כבר ביום החטיפה, אולם לציבור בישראל לא היה מידע על מצבם.

ב-27 ביולי 2012 פרסם חזבאללה צילום וידאו חלקי של התקיפה, ללא הקטע שבו הוציאו את גולדווסר ורגב מהרכב, כדי להסתיר את מצבם בעת החטיפה. וב-22 ביוני 2018 פרסם סרטון נוסף, בו נראית חוליית חזבאללה מפוצצת את חלקו הקידמי של האמר, ונמלטת ללבנון.

ט"ז בתמוז

ט"ז בתמוז הוא היום השישה עשר בחודש העשירי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש הרביעי

למניין החודשים מניסן.

טיל נגד ספינות

טיל נגד ספינות הוא טיל שתוכנן להשגת פגיעה אפקטיבית בכלי שיט על מימיים. רוב הטילים נגד ספינות טסים בגבהים נמוכים, ולרוב הם מצוידים במערכת הנחיה פנימית. טילים נגד ספינות יכולים להיות משוגרים מפלטפורמות שונות כגון כלי שיט על מימיים, צוללות, סוללות טילים על גבי רכב, סוללות טילים קבועות בהצבה חופית וכן כלי טיס. ברוב המקרים, לכל טיל ישנן מספר גרסאות לשימוש מפלטפורמות שונות.

יוניפי"ל

יוניפי"ל (אנגלית: UNIFIL, ראשי תיבות: United Nations Interim Force In Lebanon; עברית: "כוח האו"ם הזמני בלבנון"), הוא כוח צבאי לשמירת שלום מטעם האומות המאוחדות שמוצב בדרום לבנון (בין נהר הליטני לגבול עם ישראל). הכוח מורכב מחייליהם של מדינות שונות. מנדט יוניפי"ל הוא זמני ומחודש בכל חצי שנה.

יוניפי"ל הגיע לשטח דרום לבנון בעקבות החלטה 425 של מועצת הביטחון של האו"ם, לאחר מבצע ליטני. יוניפי"ל שימש ככוח שמירת שלום באזור, ופריסתו באזור דרום לבנון גרמה להפחתה בהסתננות טרוריסטים לשטחה של ישראל דרך הגבול הצפוני, אולם הובילה ליצירת בעיה חדשה, והיא ירי הרקטות על יישובי הגליל, גורם שהוביל למלחמת שלום הגליל.

עד נסיגת צה"ל מרצועת הביטחון בשנת 2000 היו פרוסים כארבעה גדודי חיל רגלים מהקו הכחול ועד לנהר הליטני, אולם עם הנסיגה, צומצם כוחם ונותרו בכוח כ-2000 חיילים, מהם שני גדודי חי"ר (הודי וגנאי), וגדודי הנדסה ותחזוקה, כח טיס איטלקי ואנשי מפקדה שישבו בנקורה.

עד פרוץ מלחמת לבנון השנייה, פעילותו של יוניפי"ל הסתכמה בסיורים רגליים, תצפיות וסיור אווירי יומי, שבאמצעותם הבחינו בהפרות סביב הקו כחול, אותם דיווחו לשני הצדדים ובמקרים של הפרה חמורה אף למטה האומות המאוחדות בניו יורק. כך למעשה, עד לשנת 2006, יוניפי"ל שימש ככח חסר יכולת פעולה או אכיפה משמעותית. התעצמות חזבאללה והתייצבותו על "הקו הכחול" נעשתה בגלוי, כאשר חיילי האו"ם נותרו חסרי מעש.

לאחר מלחמת לבנון שנייה, שונה המנדט של יוניפי"ל, והוא נהפך מכח שמירת שלום לכח בעל סמכות אכיפה מסוימות. על פי החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם הותר לחיילי יוניפי"ל לעצור פעילי חזבאללה חמושים כאשר הם מאיימים על אנשי הכוח או מבצעים פעילות טרוריסטית דרומית לליטני ומצד שני גם לפעול כנגד צה"ל במקרה שזה מפריע ביישום המנדט שהכוח קיבל ממועצת הביטחון של האו"ם. נכון ל-31 בינואר 2008, הכוח מונה 13,365 חיילים וכולל 11 גדודי חי"ר, צי ימי איטלקי וכוח אווירי איטלקי. אחד עשר גדודי החי"ר מתפלגים בין המדינות דלהלן: איטליה (שני גדודים), קוריאה הדרומית, קטר, אינדונזיה, גאנה, צרפת, נפאל, בלגיה ולוקסמבורג, הודו, ספרד.

מגבלות סמכויות האכיפה של הכוח תחת החלטה 1701 מגבילות גם כיום את יכולתו להתמודד מול חזבאללה. עם זאת, הפעילות בחתימה הגבוהה שעורך יוניפי"ל באזור פעולתו, בשיתוף עם צבא לבנון, מביאים לכך שמוצבי חזבאללה צפונית לליטני מאוישים כיום על ידי חיילי צבא לבנון, ולא חזבאללה כבעבר.

מערכה (צבא)

מערכה היא סדרת קרבות או מבצעים צבאיים הקשורים זה בזה באמצעות תוכנית אסטרטגית אחת, או לשם השגת מטרה אסטרטגית אחת ומתואמים בזמן ובמרחב. המערכה מהווה חלק מובחן במלחמה, מנצלת הישגים קודמים, או באה על מנת לתקן תוצאות עבר ומכשירה את הקרקע לשלב הבא בלחימה.

דרג הפיקוד ופריסה על המערכה בזמן ובמרחב נקרא דרג מערכתי או דרג אופרטיבי (דרג הפיקוד על הקרב הוא הדרג הטקטי ועל המלחמה - דרג אסטרטגי).

בעיני רוב החוקרים, למשל, נחשבת מלחמת לבנון השנייה למערכה, כיוון שהתנהלה בחזית אחת, יעדיה היו מוגבלים ורוב הכוחות המתמרנים שפעלו בה היו כפופים אורגנית לפיקוד הצפון (כלומר פיקוד מרחבי יחיד שהוא דרג אופרטיבי).

עוצבת הפלדה

עוצבת הפלדה (אוגדה 162), היא אוגדה משוריינת סדירה הכפופה לפיקוד הדרום של צה"ל.

מפקד האוגדה הנוכחי הוא תת-אלוף סער צור.

עיטור המופת

עיטור המופת הוא העיטור השלישי בחשיבותו שניתן בצבא הגנה לישראל. העיטור מוענק על ידי הרמטכ"ל על "מעשה שנעשה באומץ לב והוא ראוי לשמש מופת".

עיטורי צה"ל

עיטורי צה"ל הם אותות ועיטורים המוענקים לחיילים וקצינים בצה"ל שהפגינו אומץ וגבורה יוצאי דופן, בדרך כלל בשעת לחימה. רבים בין מקבלי העיטורים נהרגו תוך כדי המעשה שבגינו עוטרו. עיטורי צה"ל נחלקים לשתי קבוצות: עיטורים וציונים לשבח. גם בתוך קבוצות אלה ישנו מדרג ברמת העיטור או הציון לשבח. עיטורים וצל"שים מוענקים לעיתים גם ליחידות שלמות. חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל קובע הוראות בנושא.

רויטרס

רויטרס (באנגלית: Reuters) היא סוכנות ידיעות שבסיסה בבריטניה ושלוחותיה פרוסות במקומות שונים ברחבי העולם. זוהי סוכנות הידיעות השנייה בגודלה בעולם (אחרי AP) והגדולה ביותר לפי הכנסות, והיא מספקת ידיעות לרוב אמצעי התקשורת הגדולים, מה שמקנה לה השפעה רבה בתקשורת ועל דעת הקהל בעולם. לפי דו"ח של נציבות אונסק"ו לבעיות תקשורת, לרויטרס מנויים מעל 6,500 עיתונים וכ- 400 תחנות רדיו וטלוויזיה ב-153 מדינות.

מייסדה של הסוכנות היה פאול יוליוס רויטר, יהודי ממוצא גרמני שהתנצר והעתיק את מקום מגוריו ללונדון. הסוכנות הוקמה בעקבות התפתחות הטלגרף, אשר פתח אפשרויות חדשות להעברת ידיעות עסקיות, חדשותיות ואחרות.

בשנת 1858 חתמה הסוכנות הסכם עם עיתון ראשון ובו התחייבה לספק לו ידיעות. מאז הלכה וביססה את מעמדה כסוכנות הידיעות השנייה בגודלה בעולם ובעלת ההכנסות הגבוהות ביותר. רויטרס חתמה הסכמים לחלוקת הפעילות עם סוכנויות מתחרות שקמו בגרמניה ובצרפת. בשנת 1925 עברה רויטרס, תחילה באופן חלקי ולאחר מכן בצורה מלאה, לבעלות של התאגדות עיתונים בריטיים. מאז 1947 נמנים עם בעליה גם עיתונים מאוסטרליה ומניו זילנד.

פעמים מספר נטען כי הסוכנות עיוותה תמונות בצורה המציגה את מדינת ישראל באור שלילי. כך אירע, למשל, במהלך מלחמת לבנון השנייה, כאשר הסוכנות הפיצה תמונות שעובדו על מנת להציג פגיעה כביכול בבנייני מגורים, ובעקבות המשט לעזה, כאשר הסוכנות הפיצה תמונות מהן נמחקו הסכינים בהם אחזו המשתתפים במשט ופציעתו של חייל ישראלי.לרויטרס משרדים בגן הטכנולוגי מלחה בירושלים והמטה הראשי שלה ממוקם בלונדון.

שייטת 13

שייטת 13 היא יחידת הקומנדו הימי של חיל הים הישראלי. בסיס הקבע של היחידה הוא בסיס עתלית, והיא כפופה ישירות למפקד חיל הים. מפקד השייטת הוא קצין ים בדרגת אלוף-משנה.

נוסף על סוגי הלוחמה האופייניים לקומנדו ימי, בפרט פעולות המצריכות נחיתה מהים, פעולות חבלה בכלי שיט והשתלטות על כלי שיט, מאומנים לוחמי היחידה בפאסט-רופ (השתלשלות בחבלים ממסוקי סער) ובכל צורות לוחמת היבשה. השייטת מפעילה צלפים ומשתתפת בלחימה יבשתית טיפוסית ללוחמי חיל רגלים (כך למשל, בזמן האינתיפאדה השנייה השתתפו לוחמי השייטת במספר רב של פשיטות, פעולות ומבצעי מעצר בשטחי יהודה ושומרון כנגד פעילי טרור). בעשורים האחרונים המוניטין של שייטת 13 עלה באופן ניכר וכיום היא נחשבת לאחת מיחידות הקומנדו הטובות ביותר בצה"ל, ולאחת מיחידות הכוחות המיוחדים הטובות בעולם. נכון ל-2019 זכתה היחידה ב-6 ציונים לשבח מטעם הרמטכ"ל.

היחידה משתתפת באימונים משותפים עם יחידות מקבילות מצבאות זרים, כמו אריות הים של צי ארצות הברית (Navy Seals) וה-SBS הבריטית.

מוטו היחידה: "כעטלף המגיח בעלטה, כלהב המבתר בדומיה, כרימון המנפץ ברעם" חובר בידי פסיכולוג השייטת, ד"ר בני שליט.

מפקדי צה"ל במלחמת לבנון השנייה
תפקיד שם הערות
ראש המטה הכללי דן חלוץ פרש מצה"ל בעקבות המלחמה
סגן הרמטכ"ל משה קפלינסקי
מפקד זרוע היבשה בני גנץ
מפקד חיל האוויר אליעזר שקדי
מפקד חיל הים דוד בן בעש"ט המשיך בתפקידו עוד 14 חודשים לאחר המלחמה
ראש אגף המבצעים גדי איזנקוט
ראש אגף המודיעין עמוס ידלין
ראש אגף התכנון יצחק הראל
ראש אגף התקשוב אודי שני
ראש אגף משאבי אנוש אלעזר שטרן
ראש אגף הלוגיסטיקה, הרפואה והמרכזים אבי מזרחי
אלוף פיקוד הצפון אודי אדם פרש מצה"ל בעקבות המלחמה
אלוף פיקוד המרכז יאיר נוה
אלוף פיקוד הדרום יואב גלנט
אלוף פיקוד העורף יצחק גרשון
קצין חיל תותחנים ראשי לורנס מועלם
קצין חיל הנדסה ראשי שמעון דניאל
מפקד עוצבת האש איל איזנברג על תפקוד עוצבתו נאמר בדו"ח ועדת וינוגרד: "העוצבה לא השלימה את משימותיה, וחלק גדול של תכנוניה לא יצא כלל אל הפועל",[7] אך שירותו בצה"ל נמשך, והוא קודם לדרגת אלוף
מפקד עוצבת הגליל גל הירש פרש מצה"ל בעקבות המלחמה
מפקד עוצבת הפלדה גיא צור
מפקד עוצבת נתיב האש ארז צוקרמן פרש מצה"ל בעקבות המלחמה
מפקד עוצבת געש אלי רייטר
מפקד עוצבת המפץ יואב הר אבן
מפקד חטיבה 1 - גולני תמיר ידעי
מפקד חטיבה 2 - כרמלי אילן אטיאס
מפקד חטיבה 7 - סער מגולן אמנון אשל אסולין
מפקד חטיבה 35 - צנחנים חגי מרדכי
מפקד חטיבה 84 - גבעתי יואל סטריק
מפקד חטיבה 188 - ברק משה שטרית
מפקד חטיבת צנחנים 226 - הנשר השחור בועז עמידרור
מפקד חטמ"ר 300 - ברעם חן ליבני
מפקד חטיבה 401 - עקבות הברזל מוטי כידור
מפקד חטיבה 408 - חוד החנית ארז וינר
מפקד חטיבה 434 - עקבות הפלדה גיל מעוז
מפקד חטיבת צנחנים 551 - חצי האש דני קס לוין
מפקד חטיבה 609 - אלכסנדרוני שלומי כהן
מפקד חטיבה 623 - חוד החנית איתי וירוב
מפקד חטיבה 724 - עודד אנואר סעב
מפקד חטמ"ר 769 - חירם רביב ניר
מפקד חטיבה 847 - מרכבות הפלדה מאיר פינקל
מפקד חטיבה 933 - נח"ל מיקי אדלשטיין
ההיסטוריה של מדינת ישראל

הקמת המדינה: המנדט הבריטי | הכרזת העצמאות | מגילת העצמאות | מלחמת העצמאות | הסכמי שביתת הנשק

שנות ה-50: העלייה ההמונית | הצנע | השילומים | חינוך ממלכתי | העסק הביש | פדאיון ופעולות התגמול | ייבוש החולה | ישראל במלחמת סיני | אירועי ואדי סאליב

שנות ה-60: המוביל הארצי | משפט אייכמן | קריה למחקר גרעיני - נגב | ישראל במלחמת ששת הימים | מלחמת ההתשה

שנות ה-70: הפנתרים השחורים | ישראל במלחמת יום הכיפורים | גוש אמונים | מבצע יונתן | יום האדמה | המהפך | שלום עכשיו | מבצע ליטני | השלום עם מצרים

שנות ה-80: מלחמת לבנון הראשונה | פרשת קו 300 | האינפלציה | משבר מניות הבנקים | משבר הקיבוצים | האינתיפאדה הראשונה

שנות ה-90: מלחמת המפרץ | העלייה מברית המועצות לשעבר | ועידת מדריד | הסכמי אוסלו | השלום עם ירדן | רצח רבין | המהפכה החוקתית

עשור ראשון של המאה ה-21: הנסיגה מלבנון | אירועי אוקטובר 2000 | האינתיפאדה השנייה ומבצע חומת מגן | גדר ההפרדה | תוכנית ההתנתקות | מלחמת לבנון השנייה | מבצע עופרת יצוקה

עשור שני של המאה ה-21: המחאה החברתית | מבצע עמוד ענן | מבצע צוק איתן | הכרת ארצות הברית בירושלים כבירת ישראל


Flag of Israel

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.