מלחמת חצי האי

מלחמת חצי האי היא אחת מהמערכות במלחמות הנפוליאוניות, שהתחוללה בין 1807 (או 1808) ל-1814. צרפת הנפוליאונית לחמה נגד ספרד ובנות בריתה, אנגליה ופורטוגל, על השליטה בחצי האי האיברי.

המלחמה נודעת בזכות השימוש הנרחב בלחימה על ידי קבוצות קטנות וזריזות, ולא במערכה מסודרת. סוג זה של מלחמה כונה בספרדית "guerrilla" ("מלחמה קטנה"), ובעקבותיה נטבע המושג "לוחמת גרילה" בשפות רבות.

מלחמת חצי האי
מלחמה: המלחמות הנפוליאוניות
El dos de mayo de 1808 en Madrid rdit

"השניים במאי 1808", מאת פרנסיסקו דה גויה
תאריך התחלה: 2 במאי 1808
תאריך סיום: 17 באפריל 1814
משך הסכסוך: 6 שנים
מקום: חצי האי האיברי ודרום צרפת
תוצאה: ניצחון לבעלות הברית
חתימת חוזה פריז
הצדדים הלוחמים
מפקדים

Imperial Standard of Napoléon I.svg נפוליאון בונפרטה
Bandera de España 1808-1813.svg ז'וזף בונפרטה
הקיסרות הראשונה ז'ואקים מירא
הקיסרות הראשונה ז'אן-אנדוש ז'ונו
הקיסרות הראשונה ז'אן-דה-דייה סו
הקיסרות הראשונה אנדרה מסנה
הקיסרות הראשונה מישל נה
הקיסרות הראשונה לואי-גבריאל סושה
הקיסרות הראשונה ז'אן לאן
הקיסרות הראשונה אדואר מורטייה
הקיסרות הראשונה אוגוסט דה מרמון
הקיסרות הראשונה ז'אן-בטיסט בסייר
הקיסרות הראשונה ז'אן-בטיסט ז'ורדאן
הקיסרות הראשונה קלוד ויקטור-פרן

בריטניה ארתור ולסלי
בריטניה Flag of Portugal (1750).svg ויליאם ברספורד
בריטניה רולנד היל
בריטניה ג'ון מור
ספרד 1785 פרנסיסקו חבייר קסטניוס
ספרד 1785 חואן מרטין דיאס
ספרד 1785 חוסה דה פלפוקס
ספרד 1785 גרגוריו גרסיה דה לה קסטה
ספרד 1785 מיגל ריקרדו דה אלאבה
ספרד 1785 חואקין בלייק
Flag of Portugal (1750).svg ברנרדינו פריירה
Flag of Portugal (1750).svg פרנסיסקו דה סילביירה

כוחות

מאי 1808:
165,103
נובמבר 1808:
244,125
פברואר 1809:
288,551
ינואר 1810:
324,996
יולי 1811:
291,414
יוני 1812:
230,000
אוקטובר 1812:
261,933
אפריל 1813:
200,000

נובמבר 1808:
ספרד 205,000
בריטניה 31,000
Flag of Portugal (1750).svg ‏ 35,000
אפריל 1813:
172,000

אבידות

נפגעים: 180,000-240,000
91,000 הרוגים
237,000 פצועים

ספרד 215,000 - 375,000 חיילים ואזרחים הרוגים
ספרד 25,000 לוחמי גרילה הרוגים
דצמבר 1810 - מאי 1814:
בריטניה 35,630 הרוגים

  • 24,053 מתים ממחלות
    32,429 פצועים

שם המלחמה

למלחמה שמות שונים, בהתאם לנקודת המבט הלאומית של הצדדים הלוחמים בה.

באנגלית מכונה המלחמה The Peninsular War או The Peninsular Campaign (כלומר המערכה או המלחמה בחצי האי). בצרפתית היא מכונה Guerre d'Espagne et du Portugal ("מלחמת ספרד ופורטוגל"). בספרדית היא נקראת Guerra de la Independencia Española ("מלחמת העצמאות הספרדית") ובקטלאנית Guerra del Francès ("מלחמת האיש הצרפתי").

מהלך המלחמה

El Tres de Mayo, by Francisco de Goya, from Prado in Google Earth
"השלושה במאי 1808", מאת פרנסיסקו דה גויה

בנובמבר 1807, לאחר סירובו של ז'ואאו השישי, מלך פורטוגל להצטרף לחרם הימי על אנגליה שהטיל נפוליאון, שלח נפוליאון צבא לכיבוש פורטוגל. ליסבון נכבשה בקלות רבה, ובית המלוכה ברח לברזיל, יחד עם רבים מאצילי הממלכה.

המהלך נעשה בתיאום עם ספרד, תוך הבטחה כי חלקים מתוך פורטוגל יוענקו לה בתמורה לתמיכתה במהלך. לאחר השלמת כיבוש פורטוגל, הורה נפוליאון לצבאו להשתלט בחשאי על נקודות מפתח במדינה, ולכבוש את המדינה. הצבא הספרדי למרות גודלו הרב ועוצמתו מצא עצמו משותק וללא יכולת להתנגד, היות שהצבא הצרפתי כבר היה בתוככי המדינה. יתירה מזו, מיטב מחיילי הצבא הספרדי היו (כחלק מהעסקה עם צרפת) מוצבים בדנמרק ותחת פיקוד צרפתי. רק שני מחוזות נשארו חופשיים: גליסיה ואנדלוסיה.

המלך קרלוס הרביעי אולץ להתפטר, ואת מקומו תפס בנו פרננדו השביעי. אך, שלטונו לא היה יציב, כך שלמעשה היה שליט בובה של נפוליאון.

ב-2 במאי 1808 החלה התקוממות במדריד, כשאזרחים תקפו את חיילי הצבא הצרפתי, כשהתקוממות זו דוכאה רק למחרת. ה-3 במאי נחקק בתודעה הלאומית כיום של מסע הרג וענישה על ידי הצבא הצרפתי. הדבר בוטא בציורו של פרנסיסקו דה גויה "שלושה במאי 1808", המתאר את הוצאתם להורג של אזרחים ספרדיים חפים מפשע.

הדבר עורר התקוממות בכל רחבי הממלכה, כשמחוז אסטוריאס הזעיר היה הראשון שגרש את הצבא הצרפתי משטחו. תוך שבועות אחדים, בכל רחבי ספרד גורשו ונהרגו חיילים צרפתים, דבר שהכריח את נפוליאון לצאת במלחמה כוללת כנגד ספרד.

ב-1 ביוני נשלח כוח צבאי של 65,000 חיילים צרפתיים לכבוש את ספרד. אף על פי שהכיבוש הושלם, החלה מלחמת גרילה בכל רחבי המדינה וכ-24,000 חיילים מצבאו נהרגו, דבר שגרם לקריסת הצבא כולו. בנוסף, גם הצבא האנגלי, שעד כה נמנע מלתקוף באירופה היבשתית, שלח אף הוא מספר גדודים לסייע למרד הספרדי. ואכן, הצבא הצרפתי נסוג, כשרק נווארה וקטלוניה נשארים בידו. למעשה, בפרק זמן זה נטה מצב הכוחות לטובת הצבא הספרדי ובני בריתו, אך הכלכלה הספרדית שניזוקה קשות במהלך הכיבוש והמרד העדיפה שלא לפתוח במלחמה כנגד הצבא הצרפתי, כך שלנפוליאון וצבאו הייתה הזדמנות לחזור ולתקוף.

בנובמבר 1808, נפוליאון, שלו סייעו חיילים מהגרנד ארמה, ניהל מערכה מהירה ומבריקה, תוך שימוש רב בטקטיקת תנועת מלקחיים, כשהוא כובש את ספרד בסערה במה שתואר כ"מפולת של אש ומתכת". עד תחילת דצמבר, הושלם כמעט כיבושה של כל ספרד. נפוליאון הדיח את המלך פרדיננד מכיסאו, ומינה את אחיו הגדול ז'וזף בונפרטה למלך ספרד.

הספרדים לא קיבלו את המלך החדש שמונה על ידי השלטון הכובש. אמנם היו בספרד גם תומכים בשלטונו של ז'וזף בונפרטה, אשר כונו "חוספינוס", ובאו מקרב הקבוצה שכונתה אַפְרֵנסֶסָדוֹס ("מצורפתים"). אולם, גם הליברלים הספרדים לא ראו ברובם בעין יפה רפורמות שנכפו על ארצם על ידי שלטון זר, וחברו לשמרנים בהתנגדותם הנחרצת לשלטון צרפת וז'וזף בונפרטה.

חלקים גדולים מספרד הוכרזו מחוזות צבאיים, תחת שליטה מלאה של מפקדי צבא שלא היו כפופים לז'וזף בונפרטה אפילו לא באופן רשמי. מצב זה עורר את ז'וזף בונפרטה לבקש ארבע פעמים את התפטרותו, שלא התקבלה על ידי אחיו.

המערכה בחצי האי האיברי נמשכה בעוצמה משתנה במשך חמש שנים. צרפת נחלה תחילה הצלחות, אך לא הצליחה לעקור את ההתנגדות הספרדית ואת הנוכחות הבריטית. ב-1812 החלה הכף נוטה לרעת הצרפתים, שכוחותיהם הידלדלו עקב מסעו של נפוליאון לרוסיה. בקיץ 1812 נפלה עיר הבירה מדריד לזמן מה לידי המורדים, לאחר קרב סלמנקה.

בינתיים, הצליח ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון להכניע את הכוחות הצרפתים בספרד, וגרם להם לסגת עד למעבר להרי הפירינאים ולתוך צרפת. כך למשל, כיבוש העיר בדחוס לאחר מצור עליה היווה נקודת הכרעה לטובת הכוחות האנגלו-פורטוגזיים. הכוחות האנגלו-פורטוגזים כבשו את העיר בורגוס בשלהי מאי, ובתוך כך איגפו את צבאו של ז'וזף בונפרטה, אחי נפוליאון, ואילצו אותו לסגת לעמק בנהר זאדורה. בקרב ויטוריה שנערך ב-21 ביוני 1813, הפסיד ז'וזף בונפרטה ונסוג עם צבאו לסן סבסטיאן. ולינגטון המשיך לרדוף אחרי הכוחות הצרפתיים והבריח אותם מסן סבסטיאן, שנשרפה ונבזזה על ידי הכוחות האנגלים והספרדים. לאחר התבוסה נטש ז'וזף סופית את כס מלכותו ושב לצרפת, שם התקבל בזעם על ידי הקיסר והצטווה לפרוש לאחוזתו ללא תפקיד רשמי.

בחודש יולי 1813 הצרפתים כבר נסוגו אל הרי הפירנאים. מרשל ז'אן-דה-דייה סו קיבל את הפיקוד על הכוחות הצרפתים והחל במתקפת נגד מוצלחת נגד בעלות הברית, כשהוא מנחיל להם תבוסות בקרב מאיה ובקרב רונססבאייס. על אף ניצחונותיו הוא איבד את המומנטום ונהדף על ידי הכוחות האנגלו-פורטוגזים, ולאחר קרב סוראורן ב-28 ביולי נמלט עם כוחותיו לעבר צרפת.

ב-7 באוקטובר פלשו בעלות הברית לצרפת. מיואש מהמצב הקשה, חתם נפוליאון ב-11 בדצמבר על הסכם ולנסי, הסכם נפרד עם ספרד, שבו נאלץ לשחרר ולהכיר בפרננדו השביעי כמלך ספרד בתמורה להפסקת אש. על אף ההסכם, לספרדים לא הייתה כל כוונה לסמוך על נפוליאון והם הפרו את הפסקת האש.

המלחמה נמשכה ובעלות הברית נחלו ניצחונות בקרב ניבל (10 בנובמבר 1813), קרב באיון (10-14 בדצמבר 1813), קרב אורטז (21 בפברואר 1814), וקרב טולוז (10 באפריל 1814).

לאחר תבוסת נפוליאון בקרב לייפציג נכנסו בעלות הברית לפריז ב־30 במרץ, נפוליאון התפטר ב-11 באפריל וגורש לאי אלבה. הפסקת אש הוכרזה ב-23 באפריל וב-30 במאי 1814 נחתם חוזה פריז בין צרפת לקואליציה האנטי-צרפתית השישית, בו נקבעו גבולות צרפת תחת שושלת בורבון והסתיים שלב זה של המלחמות הנפוליאוניות.

1812

שנת 1812 היא השנה ה-12 במאה ה-19. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 1812 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-12 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

22 ביולי

22 ביולי הוא היום ה-203 בשנה (204 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 162 ימים.

ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון

פילדמרשל ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון, KG, GCB, GCH, PC, ‏FRS (באנגלית: Arthur Wellesley, 1st Duke of Wellington;‏ 1 במאי 1769 - 14 בספטמבר 1852) היה איש צבא ומדינאי אנגלי-אירי שידוע כאחד האישים המובילים ביותר בתחום הצבא והפוליטיקה בבריטניה של המאה ה-19. התבוסה שהנחיל לנפוליאון בקרב ווטרלו ב-1815 שמה אותו בשורה הראשונה של אנשי הצבא המצטיינים של בריטניה.

ולסלי נולד בדבלין למעמד הפרוטסטנטי השליט באירלנד. ב-1787 הוא קיבל מנוי של סגן משנה (Ensign) בצבא הבריטי ושירת באירלנד כשליש האישי של שני לורד לוטננט של אירלנד בזה אחר זה. הוא גם נבחר להיות חבר בית הנבחרים של הפרלמנט האירי. ב-1796 הוא קודם לדרגת קולונל והשתתף, בקרבות בהולנד ובהודו, שם הוא לחם במלחמתה הרביעית של בריטניה בממלכת מייסור והשתתף במצור על סרינגפטם. ב-1799 הוא מונה להיות מושל סריגפטם ומייסור. ב-1802 הוענקה לו דרגת מייג'ור גנרל וב-1803 הוא נחל ניצחון מכריע על האימפריה המרתית בקרב אסייה.

ולסלי עלה לגדולה כגנרל במהלך מלחמת חצי האי במסגרת המלחמות הנפוליאוניות וקודם לדרגת פילדמרשל לאחר שהוביל את כוחות הקואליציה לניצחון על הקיסרות הראשונה בקרב ויטוריה ב-1813. לאחר יציאתו של נפוליאון לגלות ב-1814, הוא כיהן כשגריר בריטניה בצרפת והוענק לו תואר דוכס. במהלך מאה הימים ב-1815, הוא פיקד על צבא הקואליציה האנטי-צרפתית השביעית, שיחד עם הצבא הפרוסי בפיקודו של גבהרד לברכט פון בליכר, הביסו את נפוליאון בקרב ווטרלו. במהלך הקריירה הצבאית שלו רשם ולסלי שיא כאשר השתתף בכ-60 קרבות.

ולסלי נודע בסגנון הלחימה ההגנתי שלו, שכתוצאה ממנו הוא נחל לא מעט ניצחונות כנגד כוחות צבאיים שהיו עדיפים עליו בגודלם, תוך שהוא ממזער את האבדות בקרב הכוחות שפיקד עליהם. הוא נחשב לאחד מהמצביאים הגדולים ביותר בעלי התפיסה ההגנתית בכל הזמנים ורבות מהטקטיקות ותוכניות הקרב שלו עדיין נלמדות בבתי ספר צבאיים ברחבי העולם.

עם סיום הקריירה הצבאית המפוארת שלו, שב ולינגטון לחיים הפוליטיים. הוא כיהן פעמיים כראש ממשלת בריטניה, מטעם המפלגה הטורית בין השנים 1828 – 1830 ולזמן קצר ב-1834. הוא היה זה שדאג לקבלת חוק ההקלה על הקתולים של 1829, אך הוא התנגד לחקיקתו של חוק הרפורמה של 1832. הוא המשיך להיות אחת הדמויות המובילות בבית הלורדים עד לפרישתו וכן המשיך לשאת בתואר המפקד העליון של הצבא הבריטי עד למותו.

גרילה

גרילה (בספרדית guerra פירושה מלחמה ו־guerrilla פירושה מלחמה קטנה) היא שיטת לחימה המתבצעת על ידי קבוצות קטנות, זריזות וגמישות, ולא על ידי צבא סדיר. הגרילה מאפשרת למורדים להתמודד עם הצבא הסדיר הגדול של השלטון באמצעות טקטיקות צבאיות (כגון טקטיקת פגע וברח), מארבים, חבלות ופשיטות.

המילה שימשה לראשונה לתיאור המאבק העממי כנגד הכיבוש הצרפתי של ספרד במהלך מלחמות נפוליאון, ומכאן בא המונח.

ארגוני טרור משתמשים בלוחמת גרילה להגשמת מטרותיהם. בשיח המשמש את השלטון שכנגדו נלחמים לוחמי הגרילה, גם לוחמי הגרילה הם טרוריסטים. הבחנה אובייקטיבית יותר לא תראה לוחמי גרילה כטרוריסטים, כאשר מאבקם מופנה רק נגד השלטון וכוחותיו, ולא כנגד אזרחים חפים מפשע, ולהפך, ארגון התוקף במכוון אזרחים חפים מפשע הוא ארגון טרור, גם אם הוא במקביל נוקט בפעולות גרילה כנגד מטרות צבאיות. חזבאללה, למשל, האחראי לפעולות טרור נגד תושבים בישראל ובעולם כולו, משלב גם לוחמת גרילה. פעולות גרילה כוונו באופן אינטנסיבי נגד צבא ההגנה לישראל עד לנסיגה מלבנון בשנת 2000.

בצה"ל נקראת לוחמת גרילה גם בשם לוחמה זעירה (לו"ז).

היסטוריה של פורטוגל

ראשית ההיסטוריה של פורטוגל כישות מובחנת בחצי האי האיברי, היא בימי הביניים המוקדמים. בראשית ימיה, הייתה פורטוגל דוכסות הכפופה לממלכת קסטיליה השכנה, עימה ניהלה מאבק לעצמאות, בה בעת שנלחמה במורים המוסלמים בחזית הדרומית. בשנת 1139 הפכה פורטוגל לממלכה עצמאית, ואפונסו הראשון הוכתר כמלך פורטוגל. בשנת 1249, כבש המלך אפונסו השלישי את פארו בדרום, ובכך הייתה פורטוגל לממלכה הנוצרית הראשונה בחצי האי האיברי אשר נשלם בה תהליך הרקונקיסטה, כ-250 שנה לפני כיבוש ממלכת גרנדה בידי המלכים הקתולים. עם תום משבר הירושה עמו התמודדה פורטוגל בסוף המאה ה-14, שהיה כרוך גם במלחמה עם קסטיליה, נחנכה תקופת הזוהר של פורטוגל.

תחת מלכות שושלת בית אביש במאות ה-15 וה-16, השיקה פורטוגל את עידן התגליות האירופי, שבעטיו השיגה שליטה בלעדית על המסחר בתבלינים ובטובין אחרים עם המזרח ובסחר בעבדים מאפריקה. האימפריה הימית שבנתה באוקיינוס האטלנטי ובאוקיינוס ההודי חלשה על שטחים רחבי ידיים באמריקה, באפריקה ובאסיה. מאוחר יותר, החלה האימפריה הפורטוגזית להתנוון ואיבדה חלק ניכר מעושרה וממעמדה. דעיכתה הסתמנה החל בתבוסתה בקרב אל-קאסר אל-כביר ובאובדן ספינות הצי שלה ששולבו בארמדה הספרדית בתקופת האיחוד האיברי, וכלה במתקפות בלתי פוסקות שהחלו מושבותיה בתבל לספוג בהמשך מידי ההולנדים. אלה, יחד עם האנגלים והצרפתים, שמו קץ למונופול של פורטוגל וספרד במסחר באוקיינוסים. במאה ה-17 התגלו בברזיל מרבצי זהב, יהלומים ואבנים יקרות שסייעו בשיקום האימפריה. תהליך זה נקטע באיבו ב-1755, עם רעידת האדמה שהתחוללה מול חופי פורטוגל והצונמי ששטף את ליסבון בעקבותיה, אשר זרעו בעיר הרס כמעט מוחלט. ב-1807, עם פלישת נפוליאון לשטח פורטוגל, נאלצה משפחת המלוכה הפורטוגזית להימלט לברזיל, על כל תכולת ארמונותיה, בליווי הגנה של ספינות מלחמה בריטיות. ברזיל הקולוניאלית שודרגה לדרגת ממלכה מאוחדת עם פורטוגל, ובירת האימפריה הפורטוגזית הועתקה מליסבון לריו דה ז'ניירו. ב-1822 הוכרזה עצמאותה של ברזיל.

בין אמצע המאה ה-19 לשנות החמישים של המאה ה-20, היגרו מאירופה לברזיל ולארצות הברית כשני מיליון פורטוגזים. בין לבין, התרחשה בפורטוגל בשנת 1910 הפיכה, בה הודח בית המלוכה מהשלטון. הרפובליקה שהוקמה לאחר מכן לא הצליחה לטפל בבעיותיה של המדינה, שהייתה שרויה במתיחות חברתית, שחיתות גואה ובמחלוקות עם הכנסייה. הפיכה נוספת שהתרחשה בשנת 1926 העלתה לשלטון משטר דיקטטורי ששרד עד לשנת 1974, עת ביצעו אנשי צבא המזוהים עם השמאל הפיכה והנהיגו בפורטוגל דמוקרטיה. בשנה שלאחר מכן הכריזה פורטוגל באופן חד-צדדי על עצמאותן של כל מושבותיה באפריקה.

פורטוגל נמנית עם האבות המייסדים של נאט"ו, הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי ואיגוד הסחר החופשי האירופי. ב-1986 הפכה לחברה מלאה בקהילייה האירופית, שהיוותה בסיס לגוף המדיני המוכר כיום כאיחוד האירופי. בנוסף חברה פורטוגל גם בקהילת המדינות הדוברות פורטוגזית.

הסכם וינדזור

הסכם וינדזור משנת 1386 הוא ההסכם הדיפלומטי הבין מדינתי, העתיק ביותר שעדיין בתוקף גם בימינו. ההסכם מהווה את המשכה של הברית בין ממלכת אנגליה ופורטוגל, מתקופת מלחמת העצמאות הפורטוגזית.

ויליאם קוונדיש

ויליאם קוונדיש-בנטינק, הדוכס השלישי מפורטלנד (באנגלית: William Henry Cavendish-Bentinck, 3rd Duke of Portland‏; 14 באפריל 1738 – 30 באוקטובר 1809), היה מדינאי בריטי מהמפלגה הוויגית ומאוחר יותר מהמפלגה הטורית, שכיהן כראש ממשלת בריטניה בשתי תקופות כהונה, אחת ב-1783 והשנייה בין השנים 1807–1809. התקופה של 24 השנים הללו בין שתי תקופות הכהונה היא תקופת הפער הארוכה ביותר בין שתי תקופות כהונה של כל ראש ממשלה שכיהן אי פעם בבריטניה. כמו כן הוא כיהן כנשיא אוניברסיטת אוקספורד. אחת מצאצאיותיו של הדוכס מפורטלנד היא אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת שאליו היא מקושרת דרך סבתה מצד אמה.

ז'אן-דה-דייה סו

מרשל-גנרל ז'אן-דה-דייה סו, הדוכס הראשון מדלמטיה (בצרפתית: Jean-de-Dieu Soult; ‏29 במרץ 1769 – 26 בנובמבר 1851) היה מרשל צרפת, המרשל הכללי של צרפת וראש ממשלת צרפת.

יחסי אורוגוואי–צרפת

יחסי אורוגוואי–צרפת הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שבין הרפובליקה האוריינטלית של אורוגוואי לבין הרפובליקה הצרפתית. אורוגוואי מחזיקה שגרירות בפריז. צרפת גם היא מחזיקה שגרירות במונטווידאו.

יחסי ספרד–פורטוגל

יחסי ספרד–פורטוגל מתארים את היחסים בין ממשלות הרפובליקה הפורטוגזית לממלכת ספרד. שתי המדינות מהוות את הרוב המכריע של חצי האי האיברי וככאלה, מערכת היחסים בין השניים ידועה לעיתים כיחסים האיבריים.

בשנים האחרונות שתי המדינות נהנו מקשר ידידותי בהרבה. יחד שתי המדינות חברות מלאות של האיחוד האירופי, גוש האירו, אזור שנגן ונאט"ו.

פורטוגל וספרד היו מעצמות ים מתחרות כבר במאה ה-14. בתחילה הייתה פורטוגל בעמדה לחקור את האזור הפונה לאוקיינוס האטלנטי וצמוד לחופי אפריקה. בעשותה זאת בהצלחה גילתה כי אפריקה הייתה המקור העיקרי בעולם לזהב, שהובא על ידי שיירות גמלים ברחבי סהרה. זה הניע את הנסיך אנריקה הספן לשלוח משלחות דרומה יותר לאורך חוף אפריקה. ברטולומאו דיאס ואנשי צוותו מצאו את עצמם מפליגים בחוף המזרחי של אפריקה לאחר סערה דרום אטלנטית הרסה את ספינותיהם סביב קצהו הדרומי של יבשת אפריקה. קטע זה ידוע כיום בשם כף התקווה הטובה. משלחת בראשותו של ואסקו דה גאמה נשלחה למשימה דיפלומטית וסחר להודו. הוא הלך בדרכו של דיאס עד שהגיע למאלינדי (קניה) במזרח אפריקה. דה גאמה הפגיז את העיר ולקח בני ערובה הודים.

פורטוגל הצליחה להקים עמדה מסחרית בקוצ'ין, נמל דרומית-מערבית להודו. בשנת 1509 הגיע חוקר פורטוגזי נוסף, דייגו לופס דה סקיירה, למלאקה, מרכז סחר חשוב בדרום מזרח אסיה.

ספרד נכנסה לזירה כמה שנים אחר כך. לאחר שהביסו לחלוטין את המעוז המורי (המוסלמי) האחרון בחצי האי האיברי, המלך פרדיננד והמלכה איזבלה הפנו את תשומת ליבם לחיפוש אחר שטחים חדשים מעבר לים.

ספרד הייתה משוכנעת שהיא הגיעה סוף סוף לאסיה עם המשלחת שביצע כריסטופר קולומבוס, משלחת זו הייתה חשובה ביותר מכיוון שהגיעו לאמריקה, שטח אדיר ובלתי ידוע מאוד שהתחיל עידן של חיפושים וכיבוש שהחוקרים הספרדיים שלו קראו 'הכובשים' בחנו חלק גדול מהשטח הפנימי של העולם החדש. וסקו נונייס דה בלבואה הספרדי הגיע לאוקיינוס השקט וחצה לראשונה את פנמה. פרדיננד מגלן, נווט פורטוגזי, שכנע את קרלוס הראשון, מלך ספרד לממן משלחת לחקר האוקיינוס השקט. מגלן נהרג במקטאן (כיום לאפו-לאפו, הפיליפינים) על ידי הילידים, אך החוקר הספרדי חואן סבסטיאן אלקנו וצוותו הנותר הצליחו להמשיך את ההפלגה, בעקבות תוכניתו של מגלן והביאו את הבשורה הטובה על עקיפתם סביב העולם קסטיליה.

לה קורוניה

לה קוֹרוּנְיָה (בגליסית: A Coruña, בספרדית: La Coruña) היא עיר ורשות מקומית בגליסיה שבצפון-מערב ספרד, השוכנת לחוף האוקיינוס האטלנטי. זוהי העיר השנייה בגודלה בגליסיה וה-17 בגודלה במדינה כולה. היא בירת מחוז לה קורוניה והייתה עיר חשובה כבר בממלכת גליסיה, כשמעמד העיר המרכזית באזור התחלף בינה לבין סנטיאגו דה קומפוסטלה. יש בה נמל גדול שממנו מיוצא יבול חקלאי וסחורות. כמו כן, קיימת בעיר תעשיית נפט.

מיגל דה אלבה

מיגל ריקרדו דה אלבה (בספרדית: Miguel Ricardo de Álava ‏7 בפברואר 1772 ויטוריה, ספרד - 14 ביולי 1843 בארד, צרפת) הידוע גם בכינוי גנרל אלבה (General Álava) היה גנרל ספרדי, מגיבורי מלחמת חצי האי והמלחמות הנפוליאוניות בצד הספרדי. אלבה היה גם ידיד קרוב של וולינגטון. הוא היה האדם היחיד שהשתתף בשני קרבות מכריעים, בים וביבשה, משני צדדי המתרס: בקרב טרפלגר, כקצין ימי, מן הצד הצרפתי-ספרדי כנגד הבריטים, ובקרב וטרלו, כקצין צבא היבשה, מן הצד של בעלות הברית כנגד הצרפתים.

ממלכת פורטוגל

ממלכת פורטוגל (פורטוגזית: Reino de Portugal) היה שמה של פורטוגל תחת השלטון המונרכי. מיקומה של הממלכה היה במערב חצי האי האיברי, והיא התקיימה בין השנים 1139 ו-1910. הממלכה הוחלפה ברפובליקה הפורטוגזית הראשונה לאחר שמלכה נרצח בשנת 1908, ולבסוף בהפיכה שבוצעה בשנת 1910.

ספנסר פרסיבל

ספנסר פרסיבל (באנגלית: Spencer Perceval‏; 1 בנובמבר 1762 – 11 במאי 1812), היה מדינאי בריטי מהמפלגה הטורית שכיהן כראש ממשלת בריטניה. פרסיבל היה ראש הממשלה היחידי בבריטניה שנרצח. כמו כן הוא היה ראש הממשלה היחידי שכיהן קודם לכן כתובע הכללי וכיועץ המשפטי לממשלה.

כבנו הצעיר של רוזן ממוצא אירי התחנך פרסיבל בבית הספר הארו ובטריניטי קולג' שבקיימברידג'. הוא למד משפטים בלינקולנ'ס אין (Lincoln's Inn), ולאחר מכן עסק בעריכת דין במחוז מידלנד. ב-1796 מונה לעורך דין בכיר, ולאחר מכן נכנס לפוליטיקה, בגיל 33, כחבר הפרלמנט מטעם מחוז נורת'האמפטון. כאחד מחסידיו של ויליאם פיט הבן, תיאר תמיד פרסיבל את עצמו כ"ידיד של מר פיט" יותר מאשר כטורי. פרסיבל התנגד למתן שוויון הזכויות לקתולים ולרפורמה בפרלמנט. הוא תמך במלחמה נגד נפוליאון ובאיסור סחר העבדים. הוא תיעב צייד, הימורים וניאוף, לא נהג לשתות לשוכרה כמו שעשו רבים מחברי הפרלמנט, נתן מכספו בנדיבות לצדקה ונהג לבלות את זמנו הפנוי עם 12 ילדיו.

חרף כניסתו המאוחרת לפוליטיקה הייתה התקדמותו בה מהירה. הוא כיהן כיועץ המשפטי וכתובע הכללי בממשלתו של הנרי אדינגטון, כשר האוצר וכמנהיג בית הנבחרים בממשלתו של הלורד פורטלנד ובאוקטובר 1809 מונה להיות ראש הממשלה. כמנהיגה של ממשלה חלשה, התמודד פרסיבל עם שורה של משברים שאירעו בתקופת כהונתו, כולל החקירה בנוגע למסע המלחמה הכושל לוואלכרן (Walcheren), טירופו של המלך ג'ורג' השלישי, שפל כלכלי ומהומות מצדם של הלודיטים. הוא שרד את המשברים הללו, כולל את מלחמת חצי האי לנוכח התבוסתנות של האופוזיציה וזכה בתמיכתו של הנסיך העוצר. באביב 1812 נראה היה שמעמדו מתחזק עוד יותר, כאשר הוא נרצח על ידי ג'ון בלינגהאם (Bellingham), סוחר שחש רגשות של התמרמרות כלפי הממשלה, שירה בו למוות במבואה של בית הנבחרים.

ב-1997 היו רוג'ר פרסיבל, צאצא של ספנסר פרסיבל, והנרי בלינגהאם (שהוא צאצא של משפחת הרוצח), בין המתמודדים על מקום בפרלמנט הבריטי מטעם מחוז נורפוק צפון-מערב.

פו (עיר)

פו (בצרפתית: Pau, באוקסיטנית נהגה כ-paw) קומונה ובירת מחוז הפירנאים האטלנטיים שבחבל אקיטן החדשה, בקצה הצפוני של הרי הפירנאים. היסטורית, שמשה העיר כבירת מחוז בֵּאַרן (Béarn) של ממלכת צרפת.

מקור השם הוא, ככל הנראה, ממילה בשפה ההודו-אירופאית, pal או bal שמשמעותה "צלע הר", כשהכוונה לצלעי הרי הפירנאים הסמוכים לעיר. העיר בוצרה במאה ה-11 כדי להגן על מיצר המים שעל גדתו היא שוכנת. ב-1464 הפכה העיר לבירת מחוז בארן. בתחילת המאה ה-16 מצודת העיר שופצה והותאמה למגורי גסטון השלישי, רוזן פואה. מאוחר יותר הפכה המצודה למקום מושב מלכי נווארה שנשאו גם בתואר ויקונטי בארן. המצודה שופצה לאורך השנים פעמים רבות, כולל על ידי נפוליאון השלישי, שהוסיף לה מאפיינים בהשפעת הבל אפוק.

אנרי הרביעי, מלך צרפת נולד בעיר, כאשר אמו ז'אן ד'אלברה מיהרה להיכנס מספרד לתוך שטח צרפת כדי שבנה, העתיד לירש את המלוכה ברבות הימים, יולד על אדמת צרפת כנדרש בחוק.

העיר מושפעת רבות מן התיירים הבריטים הרבים הפוקדים את העיר. ראשיתה של הנוכחות הבריטית באזור היא בחיל מצב שהשאיר בעיר הדוכס מוולינגטון ב-1814 לקראת סיום מלחמת חצי האי. כך למשל בעיר קיים חצר טניס עבור גרסת הטניס הקדומה הנהוגה באנגליה. מסלול הגולף בן 18 החורים הראשון באירופה הוקם בפו, כשהוא עדיין פעיל כיום.

קבוצת הכדורסל פו אורטז פועלת מהעיר.

פרנסיסקו דה גויה

פרנסיסקו חוסה דה גויה אי לוסיאנטס (בספרדית: Francisco José de Goya y Lucientes; ‏ 30 במרץ 1746 – 16 באפריל 1828) היה צייר ואמן הדפס ספרדי.

קאסטיון דה לה פלאנה

קאסטיון דה לה פלאנה (בספרדית: Castellón de la Plana; בולנסית: Castelló de la Plana) היא עיר הבירה של מחוז קאסטיון בקהילה האוטונומית ולנסיה שבספרד. העיר נמצאת במזרח חצי האי האיברי, על חוף הים התיכון. מספר תושביה הוא 180,204 (נכון ל-2012).

העיר הוקמה רשמית ב-8 בספטמבר 1251, לאחר כיבוש הממלכה המורית על ידי חיימה הראשון, מלך אראגון ב-1233. העיר תמכה בארכידוכס קרל במלחמת הירושה הספרדית, אך לבסוף נכבשה על ידי כוחות פליפה החמישי.

העיר החלה להתפתח בתחילת המאה ה-19, אולם ההתפתחות נבלמה בעקבות מלחמת חצי האי נגד נפוליאון.

רוברט ג'נקינסון

רוברט ג'נקינסון, הרוזן השני מליברפול (באנגלית: Robert Jenkinson, 2nd Earl of Liverpool ‏ 7 ביוני 1770 – 4 בדצמבר 1828), היה מדינאי בריטי מהמפלגה הטורית שכיהן כראש ממשלת בריטניה בין השנים 1812–1827. הוא היה בן 42 כאשר מונה לתפקידו ובכך היה לצעיר ביותר מבין ראשי הממשלה שבאו אחריו. כראש ממשלה ליברפול היה ידוע בצעדי הדיכוי שלו שנועדו לשמור על הסדר הציבור, אך הוא גם הנהיג את המדינה במשך התקופה של הרדיקליזם ואי השקט שהיו בעקבות המלחמות הנפוליאוניות. הוא קיבל את התארים לורד הוקסברי (Lord Hawkesbury) ב-1796, ברון הוקסברי (Baron Hawkesbury) מ-1803 ורוזן ליברפול (Earl of Liverpool) ממותו אביו ב-1806.

אירועים חשובים בתקופת כהונתו כראש ממשלה היו: מלחמת 1812, הקואליציה האנטי-צרפתית השישית, הקואליציה האנטי-צרפתית השביעית, סיומן של המלחמות הנפוליאוניות בקונגרס וינה, חוקי הדגן, טבח פיטרלו, חוק טריניטי ותחילת הדיון בשוויון הזכויות לקתולים.

תומאס פיקטון

סר תומאס פיקטון (באנגלית: Thomas Picton;‏ 24 באוגוסט 1758 - 18 ביוני 1815) היה קצין ולשי ששירת בצבא הבריטי. פיקטון שימש מושל במספר מקומות והוא נחשב אדם מחושב ואכזרי כלפי האוכלוסייה המקומית. הוא מוכר במיוחד עבור פיקודו במהלך מלחמת חצי האי ומערכת מאה הימים שהגיעה לשיאה בקרב ווטרלו ב-18 ביוני 1815 בו הוא אף נהרג.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.