מלחמות הדיאדוכים

מלחמות הדיאָדוֹכים התנהלו בין יורשיו (דיאָדוֹך, ביוונית עתיקה: Διαδὀχ, הוא "תופס מקומו של אחר" דהיינו יורש) של אלכסנדר הגדול על השלטון באימפריה שהותיר אחריו אלכסנדר לאחר מותו בשנת 323 לפנה"ס. כיום מציינים את תקופת מלחמות הדיאדוכים כבין השנים 323 ל-280 לפנה”ס. תקופה זו מתחלקת גם היא לשני חלקים, האחד מ-323 עד 301 לפנה”ס – תקופת המאבק על השלטון המרכזי, ומ-301 עד 280 לפנה”ס – מאבקים בין היורשים וגיבוש הממלכות החדשות.

היורשים שנלחמו ביניהם היו בעיקר קציני צבאו הבכירים, וגם מקורביו האחרים ובני משפחתו. המלחמה הראשונה, שנפתחה כמעט מיד עם היוודע דבר מותו של אלכסנדר, הייתה מרד היוונים בשלטון המוקדוני הידוע בשם מלחמת לאמיה, אך הדיאדוכים, שהיו עדיין מאוחדים, הדבירו בקלות את המרד. היחסים הטובים בין הדיאדוכים לא האריכו ימים. תוך כמה שנים פרץ עימות פנימי ביניהם, כשחלק מקציני צבא אלכסנדר הגדול נותרו נאמנים לרצונו וניסו לשמור על אחדות האימפריה. אחרים, הרבים יותר והחזקים יותר, המונעים על ידי אינטרסים אישיים הצליחו לקרוע את האימפריה לגזרים ולתפוס איש איש את חלקו.

המאבק לא פסק אחרי חלוקת השלל הראשונית. מלחמות עקובות מדם נמשכו כ-20 שנה ושיאן היה קרב איפסוס (301 לפנה"ס). הקרב סימל את סיום המאבק הכללי, וחלק מהעולם ההלניסטי, במיוחד מצרים, נכנסו לתקופת שלום ושגשוג, אך העימותים נמשכו בצפונו של העולם ההלניסטי, ביוון ובאסיה הקטנה. המלחמות באסיה הקטנה שככו רק אחרי קרב קורפדיון (281 לפנה"ס) ואילו מקדוניה עברה סופית לשליטתו של אנטיגונוס השני גונאטס בשנת 276 לפנה"ס ובכך הסתיימו העימותים שהרעידו את העולם ההלניסטי.

בסיום המלחמות נוצרו מספר ממלכות, הגדולות שבהן: מצרים התלמיית, מוקדון, הממלכה הסלאוקית ומספר ממלכות הלניסטיות במרכז אסיה. אף על פי שהעימות הכללי שכך, נמשכו מעשי איבה בין הארצות השונות עד שקיעתו של העולם ההלניסטי וכיבושו בידי הרומאים.

בימינו נהוג לכנות מאבק חריף על השלטון המתחולל בין יורשים כ"מלחמת דיאדוכים".

MacedonEmpire-he
האימפריה שהשאיר אחריו אלכסנדר הגדול

מותו של אלכסנדר וחלוקת השלל הראשונית

אלכסנדר מת בשנת 323 לפנה"ס במיתה חטופה בבבל והשאיר את האימפריה הענקית שלו ליורשיו הלגיטימיים שהיו אחיו הגדול מאב - פיליפוס השלישי ארהידאוס הלוקה בנפשו ובנו שעוד לא נולד אלכסנדר הרביעי. החיילים העממיים מיהרו להכתיר את פיליפוס למלך ועקב נסיבות אלו, המפקדים הבכירים, הדיאדוכים, בחרו בפרדיקס (שהציע שימתינו עוד חודש עד שרוקסנה אשתו של אלכסנדר תלד והעוצר יהיה הוא עצמו) לעוצר הממלכה. פרדיקס היה אחד הקצינים הבכירים בצבאו של אלכסנדר ושימש בתפקיד מפקד הפרשים. פרדיקס מינה את הדיאדוכים - אנטיפטרוס כשליט יוון ומוקדון, תלמי הראשון (סוטאר = המציל) כשליט מצרים, אנטיגונוס מונאופטלמוס כשליט אסיה הקטנה וליסימאכוס כשליט תראקיה. למרות הכוונות הטובות, שנה לאחר מכן נקלע פרדיקס לעימות עם תלמי הראשון, הדיאדוך ששלט במצרים. פרדיקס ניסה להכניעו בכוח אך לא הצליח, ופרדיקס נהרג בקרב.

הדיאדוכים התכנסו שנית ובחרו באנטיפטרוס, זקן קציניו של אלכסנדר ומי ששלט ביוון ובמוקדון, כעוצר במקום פרדיקס. אאומנס, גזברו של אלכסנדר, שלא רווה נחת מהבחירה החליט להתמרד כנגד ההחלטה. האימפריה נכנסה לתקופה של מלחמת אזרחים. אחד הדיאדוכים, אנטיגונוס מונופתלמוס (אנטיגונוס שתום העין), הצליח לבלום את אאומנס. תחילה הוא הובס בקרב פאסיטיגריס (317 לפנה"ס) על ידי אאומנס, אך בסוף הוא הצליח לשחד את שכירי החרב של אאומנס ולגרום לרציחתו. אז הפך אנטיגונוס לדיאדוך החזק ביותר מקרב יורשיו של אלכסנדר.

בינתיים אנטיפטרוס, הדיאדוך שקיבל את תפקיד העוצר, מת במוקדון, כשבטרם מותו מינה את פוליפרכון, דיאדוך אלמוני ואפרורי, לעוצר אחריו. קסנדרוס, בנו של אנטיפטרוס, לא הסכים למינויו של אביו והחל במלחמה חדשה. בזמן תהפוכות אלו, אולימפיאס, אמו של אלכסנדר הגדול, ניסתה להשתלט על מוקדון ויוון ולהפוך לעוצרת של נכדה, אלכסנדר הרביעי. תוכניתה לא צלחה וקסנדרוס כבש את מוקדון, הורה לרצוח את אולימפיאס, והפך לעוצר בשנת 316 לפנה"ס.

ניסיונו של אנטיגונוס לזכות בהגמוניה

Diadoch-HE
חלוקת האימפריה של אלכסנדר מוקדון לפני קרב איפסוס (301 לפנה"ס)
Diadochi HE
חלוקת האימפריה לאחר קרב איפסוס (300 לפנה"ס)

אנטיגונוס החשיב את עצמו כשליט האמיתי וחשש מקסנדרוס, ולכן פתח במלחמה חדשה על מנת למגרו. יתרת הדיאדוכים חששו מהתחזקותו של אנטיגונוס וחברו לקסנדרוס בשנת 315. בשנת 312 תלמי כבש את קפריסין וסלאוקוס כבש את בבל, עילם ומדי. בשנת 309 קסנדרוס הורה לרצוח את יורש העצר, בנו של אלכסנדר הגדול, אלכסנדר הרביעי. הילד היה בן 13 ולפי החוק המוקדוני יכול היה לדרוש את מושכות השלטון בגיל 14. רוקסנה (אשתו של אלכסנדר הגדול ואמו של אלכסנדר הרביעי) נרצחה גם היא. קסנדרוס שמר את דבר הרצח בסוד עוד מספר שנים עד אשר גילה זאת לשאר הדיאדוכים בשנת 305 לפנה"ס. בינתיים תלמי, ליסימכוס וקסנדרוס חתמו על הסכם שלום עם אנטיגונוס, תוך כדי שהם מפקירים את סלאוקוס לגורלו. למרות התנאים הקשים, סלאוקוס הצליח להביס את יריבו, וכבש את מזרח פרס. כאשר הדיאדוכים גילו, שיורש העצר נרצח, הם תבעו לעצמם את הטריטוריות ששלטו עליהן והכתירו את עצמם למלכים. אנטיגונוס התנגד לזאת ופתח במלחמה נוספת. כל הדיאדוכים חברו יחדיו על מנת להביסו והצליחו לעשות זאת בקרב איפסוס בפריגיה בשנת 301 שבו נהרג אנטיגונוס.

חלוקת האימפריה

האימפריה חולקה ל-4 חלקים עיקריים: קסנדרוס שלט במוקדון וביוון. ליסימכוס בתראקיה ובאסיה הקטנה. תלמי במצרים. סלאוקוס ניקטור (המנצח) במסופוטמיה, סוריה ופרס. במשך דורות הייתה מחלוקת בין בית סלאוקוס לבית תלמי של מי הזכות בארץ ישראל, בית תלמי שלטו בו במשך תקופה ארוכה דה פקטו ואילו בית סלאוקוס טענו דה יורה לבעלות מתוקף זכותם לפי עקרונות החלוקה המקורית, שלא מומשה בשל נוכחות בית תלמי בשטח דה פקטו. רק בימי אנטיוכוס השלישי הצליחו הסלאוקים לכבוש את השטח. אנטיגונוס שתום העין, ששלט קודם לכן באסיה הקטנה ובסוריה, אבד שטחים אלו בקרב איפסוס. השליטה על השטחים ההודיים עברה עד מהרה לידי צ'נדרגופטה מאוריה, הקיסר הראשון של האימפריה המאורית.

ייצוב המערכות

המנצחים העיקריים של מלחמות הדיאדוכים
סלאוקוס הראשון שליט האימפריה הסלאוקית
אנטיגונוס השני גונאטס שליט מוקדון

בשנת 285 ליסימכוס הצליח להשתלט על חלקו של קסנדרוס במוקדון והשליטה ביוון עברה לידי דמטריוס פוליורקטס, בנו של אנטיגונוס מונופתלמוס. ליסימכוס נהרג בקרב נגד סלאוקוס בשנת 281 ואסיה הקטנה עברה לשליטת הסלאוקים. זמן קצר לאחר מכן, סלאוקוס נרצח בעצמו על ידי תלמי קראונוס (הרעם), בנו של תלמי הראשון, מלך מצרים. בשנת 277 אנטיגונוס השני גונאטס, נכדו של אנטיגונוס שתום העין הביס את הקלטים בקרב ליסימכיה וזכה בשליטה על מוקדון. שושלתו שלטה במוקדון עד אשר היא נכבשה על ידי רומא. אנטיוכוס הראשון סוטר ירש את אביו ושלט על האימפריה הסלאוקית באסיה.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Edward M. Anson, Alexander’s Heirs: The Age of the Successors, Blackwell, 2014
  • Waldemar Heckel, The Marshals of Alexander's Empire, Routledge, 1992.
  • Robin Waterfield, Dividing the Spoils - The War for Alexander the Great’s Empire, Oxford University Press, 2011.
אאומנס

אֵאוּמֵנֶס (ביוונית: Εὐμένης, ‏361 לערך - 316 לפנה"ס) היה מזכירו של אלכסנדר הגדול ואחת מהדמויות המשמעותיות במלחמות הדיאדוכים אחרי מות אלכסנדר.

אולימפיאס

אולמיפיאס (יוונית עתיקה: Ὀλυμπιάς;‏ 379 לפנה"ס? - 316 לפנה"ס), הייתה אשתו הרביעית של פיליפוס השני מלך מוקדון, אמו של אלכסנדר הגדול, ושליטת אפירוס בין 331 לפנה"ס ועד 316 לפנה"ס. לאחר מות בנה, אולמיפיאס הייתה אחת מהדיאדוכים ושימשה כאפוטרופוסית של נכדה, יורשו של אלכסנדר, אלכסנדר הרביעי ממוקדון.

אלכסנדר הרביעי, מלך מוקדון

אלכסנדר הרביעי (ביוונית: Ἀλέξανδρος Δ΄; ‏323 לפנה"ס - 309 לפנה"ס) היה בנו של אלכסנדר הגדול ורוקסנה. הוא נרצח בילדותו על ידי קסנדרוס במאבקי הכוח שהתנהלו בעת מלחמות הדיאדוכים על חלוקת האימפריה שייסד אביו.

אנטיגונוס מונופתלמוס

אנטיגונוס מונופתלמוס (יוונית: Αντίγονος ο Μονόφθαλμος, או בתרגום הכינוי לעברית: אנטיגונוס בעל העין האחת (ידוע בספרות העברית גם בשם אנטיגונוס שְׁתום העין, 381 - 301 לפנה"ס) אציל מקדוני, מצביא בצבאו של אלכסנדר הגדול ואחד הדיאדוכים שנלחמו על ירושת ממלכתו במאה הרביעית לפנה"ס. אנטיגונוס מונופתלמוס היה בנו של אציל מוקדוני בשם פיליפוס. הוא שירת תחילה כקצין בכיר בצבאו של פיליפוס אחר, מלך מוקדון, ולאחר מכן בצבא בנו, אלכסנדר הגדול, במהלך מסעות כיבושיו.

אנטיפטרוס (מצביא)

אנטיפטרוס (ביוונית: Ἀντίπατρος; המאה ה-4 לפנה"ס) היה מצביא מוקדוני, שבזמן מלחמותיו של אלכסנדר הגדול שימש כעוצר ביוון והביס את אגיס השלישי מלך ספרטה בעת העדרותו של אלכסנדר. אחד הדיאדוכים הבולטים. בנו היה קסנדרוס.

הממלכה הסלאוקית

הממלכה הסלאוקית הייתה מדינה הלניסטית שנוסדה בשנת 312 לפנה"ס על ידי סלאוקוס הראשון ונשלטה על ידי בית סלאוקוס, שבשיא כוחה חלשה על מסופוטמיה, אסיה הקטנה, סוריה, ארץ ישראל, והמישור האיראני עד נהר האינדוס, ולזמן קצר אף בתראקיה. הייתה זו המדינה הגדולה ביותר בשטחה בעולם ההלניסטי.

הממלכה נוצרה במהלך מלחמות הדיאדוכים, שקרעו לגזרים את האימפריה שכבש אלכסנדר מוקדון.

במהלך המאה ה-3 וה-2 לפנה"ס, ניהלה מלחמות רבות נגד הממלכות ההלניסטית האחרות ובייחוד נגד מצרים התלמיית.

המלכים האחרונים לבית סלאוקוס, פיליפוס השני וסלאוקוס השביעי, שמרו על כיסאם עד שנות ה-60 של המאה הראשונה לפנה"ס; אך הממלכה הסלאוקית איבדה למעשה את רוב כוחה ושטחה קודם לכן, זאת בעקבות עלייתה של האימפריה הפרתית במזרח הממלכה, כיבושי בית תלמי בדרומה של הממלכה, מלחמות אזרחים וירושה רבות, והתפשטותה של רומא למזרח החל מ-192 לפנה"ס, ועד הדחת אנטיוכוס ה-13, אחרון השליטים משושלת סלאוקוס, בידי פומפיוס בשנת 64 לפנה"ס.

במהלך שלטונה של הממלכה הסלאוקית על ארץ ישראל, פרץ בארץ ישראל מרד החשמונאים, שבעקבותיו הצליחו היהודים להשיג עצמאות מדינית ראשונה מאז חורבן בית ראשון.

הסכם טריפרדיסוס

הסכם טריפרדיסוס (ביוונית: Συμφωνία του Τριπαραδείσου) היה הסדר פוליטי שנחתם בשנת 321 לפנה"ס, וסיים את מלחמת הדיאדוכים הראשונה.

בשנת 323 לפנה"ס מת אלכסנדר הגדול מלך מוקדון, כשהוא מותיר מאחוריו אימפריה ענקית ללא יורש ברור. מצביאיו של אלכסנדר חתמו ביניהם על הסכמי בבל שהסדירו את הירושה. אחיו למחצה, פיליפוס השלישי ובנו הפעוט אלכסנדר, הוכתרו כמלכים. כעוצר עבורם מונה פרדיקס, וכל אחד מהמצביאים קיבל לידיו ארץ מהאימפריה, ומונה לסטרטגוס שלה לזמן בלתי מוגבל. עם זאת, התנהגותו הכוחנית של פרדיקס והתעקשותו לשמור על האימפריה מאוחדת, לא עלו בקנה אחד עם שאיפותיהם של שאר המצביאים, אשר כונו דיאדוכים ("יורשים"), ובשנת 322 לפנה"ס פרצה מלחמת הדיאדוכים הראשונה אשר הסתיימה בשנת 321 לפנה"ס עם מותו של פרדיקס.

עם מותו של פרדיקס, התכנסו הדיאדוכים המנצחים בעיר טריפרדיסוס בצפון סוריה, והסדירו את חלוקת האימפריה מחדש. על הכינוס ניצח אנטיפטרוס הקשיש, אשר היה מאדריכלי הניצחון על פרדיקס והיה כעת הדיאדוך החזק מכולם. אלו שתמכו באנטיפטרוס במהלך המלחמה, תלמי, אנטיגונוס מונופתלמוס וליסימכוס, תוגמלו והושארו בידיהם ארצותיהם רחבות הידיים, ואף הוספו להם שטחים מהאדמות שנלקחו מפרדיקס. אנטיגונוס אף מונה ל"מפקד כל הגיסות שקודם פיקד עליהם פרדיקס". הדיאדוכים שהיו נאמנים לפרדיקס, סולקו ממשרותיהם או נרצחו, והללו ניתנו לדיאדוכים נאמנים יותר. אאומנס סולק ממשרת מושל קפדוקיה ופפלגוניה, והתפקיד ניתן לניקנור. סלאוקוס מונה כמושל בבל, וכמפקד ההטיירוי במקומו מונה קסנדרוס, בנו של אנטיפטרוס, אשר הועלה גם לדרגת כיליארך. במעמד המלכים לא חל כל שינוי, ואנטיפטרוס מונה כעוצר במקומו של פרדיקס, זאת פרט לתפקידו החשוב כסטרטגוס של מוקדון, יוון ואיליריה.

הכינוס הופרע בידי הנסיכה אורידיקה נכדתו של פיליפוס השני, מלך מוקדון ואשתו של המלך פיליפוס השלישי. אורידיקה, שחפצה בתפקיד משמעותי יותר עבור בעלה מאשר תפקיד של שליט בובה, ניסתה לעורר מרד של החיילים כנגד הדיאדוכים, ואנטיפטרוס כמעט נהרג אולם חולץ בעור שיניו בידי אנטיגונוס וסלאוקוס. אנטיפטרוס הצליח להרגיע את המורדים, אולם לא היה יכול להעניש את אורידיקה שהייתה באופן רשמי המלכה. לפיכך הוא נאלץ להמשיך ולהחזיק בה, והיא נאלצה להמשיך ולציית להוראותיו. מלאכת דיכוי תומכיו של פרדיקס, אשר החשובים שבהם היו אאומנס, אחיו אלקטס, ומפקד הצי אטאלוס, הופקדה בידי אנטיגונוס. השלום החדש לא האריך ימים, כיוון שבשנת 319 לפנה"ס מת אנטיפטרוס, ופוליפרכון וקסנדרוס פתחו במלחמת ירושה על תואר העוצר, כשאליהם מצטרפים בחדווה כל שאר הדיאדוכים. על שמם של אלו קרויה סדרת מלחמות זו "מלחמות הדיאדוכים". המלחמות קרעו לגזרים את האימפריה, וכל אחד מהדיאדוכים הפך את עצמו למלך בארצו.

הסכמי בבל

הסכמי בבל או חלוקת בבל הוא הכינוי לסדרת הסכמים שנעשו בעיר בבל בשנת 323 לפנה"ס, אשר במסגרתם חולקה האימפריה של אלכסנדר הגדול בין הדיאדוכים. ההסכמים נועדו להקנות יציבות לאימפריה עד שיגדל בנו של אלכסנדר, אלכסנדר הרביעי, אולם הם לא שרדו זמן רב וכבר בשנת 322 לפנה"ס נפתחה מלחמת הדיאדוכים הראשונה, שהייתה הראשונה מבין מלחמות הדיאדוכים שקרעו לגזרים את האימפריה.

השושלת האנטיגונידית

השושלת האנטיגונידית (ביוונית: Δυναστεία των Αντιγονιδών) הייתה שושלת של מלכים הלניסטיים ששלטה במוקדון במשך תקופה ארוכה.

מייסד השושלת, אנטיגונוס מונופתלמוס ("שתום העין"), היה קצין בצבאו של אלכסנדר הגדול, ובמהלך מלחמות הדיאדוכים השתלט על שטח פריגיה. הוא ניסה לאחד את שטחי האימפריה של אלכסנדר לכדי ממלכה אחת בראשותו, אולם נהרג בקרב איפסוס בשנת 301 לפנה"ס. בנו דמטריוס פוליורקטס ("הצר על הערים"), הצליח להשתלט על כתר מוקדון תוך שהוא מדיח את השושלת האנטיפטרידית, אולם הודח ממלכותו בידי סלאוקוס הראשון. לאחר תקופת אנרכיה, בנו של דמטריוס אנטיגונוס השני ("גונאטס"), הצליח להשתלט מחדש על המלוכה וצאצאיו שלטו על מוקדון עד כיבושה בידי הרפובליקה הרומית בשנת 168 לפנה"ס.

מלאגרוס

מלאגרוס (ביוונית: Mελέαγρος; המאה ה-4 לפנה"ס) היה מצביא מוקדוני, ששרת בצבאו של אלכסנדר הגדול ונרצח במהלך מלחמות הדיאדוכים.

מלחמת הדיאדוכים הראשונה

מלחמת הדיאדוכים הראשונה היא הראשונה מבין מלחמות הדיאדוכים שפרצו לאחר מותו של אלכסנדר הגדול מלך מוקדון. המלחמה פרצה בשנת 322 לפנה"ס, כאשר שאר הדיאדוכים חשדו שפרדיקס, אשר מונה לעוצר לאחר מותו של אלכסנדר, מתכנן להפוך למעשה למלך. נגד פרדיקס התארגנה קואליציה שכללה את מרבית הדיאדוכים האחרים, ושמה לה למטרה להדיח את פרדיקס. המלחמה הסתיימה כאשר פרדיקס נרצח במהלך מסע מלחמה במצרים, והאימפריה חולקה מחדש בהסכם טריפרדיסוס.

סלאוקוס הראשון

סֵלֵאוּקוּס הראשון ניקאטור (ביוונית: Σέλευκος Α΄ Νικάτωρ; מבוטא: Séleukos Nikátōr, בעברית: "סֵלֵאוּקוּס המנצח"; ‏356 לפנה"ס‏–‏281 לפנה"ס) היה דיאדוך, מייסד בית סלאוקוס ומלכהּ הראשון של הממלכה הסלאוקית. הוא החל את דרכו כמפקד בכיר בצבאו של אלכסנדר הגדול ואחרי מותו השתתף במלחמות הדיאדוכים ויצא מהן עם השלל הרב ביותר.

בהתחלה כרת ברית עם פרדיקס, שהיה עוצר האימפריה אחרי מותו של אלכסנדר הגדול. פרדיקס לא הצליח לשמור על שלמות האימפריה ונרצח תוך שנתיים, לא בלי סיועו של סלאוקוס. בחלוקת השלל בחתימת הסכם טריפאראדיסוס קיבל את הסטרפיה (מחוז) של בבל, אך נאלץ לוותר עליה לטובת אנטיגונוס שתום העין. בלית ברירה קשר את גורלו בתלמי הראשון, הימור שהסתבר בדיעבד כמוצלח ביותר.

ניצחונו של תלמי בקרב עזה בשנת 312 לפנה"ס אפשר לו לשוב לבבל עם צבא קטן בן 1000 חיילים לערך שקיבל מתלמי. עם צבא זה יצא לכבוש את נחלתו בחזרה. תוך 9 שנים (בין 311 עד 302 לפנה"ס) הצליח סלאוקוס להשתלט על כל השטחים המזרחיים של האימפריה המפורקת, פרט להודו אותה נאלץ להותיר לצ'אנדרגופטה ובתמורה קיבל 500 פילים ופיצויים נוספים. בעזרת חיל פילים זה הצליח להביס את אנטיגונוס ובנו דמטריוס בשיתוף פעולה עם ליסימכוס בקרב איפסוס בשנת 301 לפנה"ס.

בחלוקה נוספת של השלל קיבל את כל סוריה, חלקים רחבים מאסיה הקטנה, פניקיה ועוד. בעת חלוקת השלל התעוררה מחלוקת קשה בינו לבין תלמי על שליטה בארץ ישראל. שני האישים טענו שהיא הובטחה להם. אף על פי שתלמי לא שלח את חילו לקרב נגד אנטיגונוס והעדיף להסתכל מהצד על אף שבאופן רשמי היה חבר בקואליציה נגד אנטיגונוס, הצליח תלמי לשמור את ארץ ישראל לעצמו. מחלוקת זו נמשכה כ-150 שנים עד אשר אחד מצאצאיו, אנטיוכוס השלישי כבש את ארץ ישראל וצירף אותה לממלכתו.

לכידתו של דמטריוס, בנו של אנטיגונוס, שהמשיך לעורר בעיות, בשנת 285 לפנה"ס הוסיפה ליוקרתו. סלאוקוס השתמש בבעיות פנימיות בממלכתו של ליסימכוס ותקף את האחרון בשנת 281 לפנה"ס. בקרב קורופדיום הביס סלאוקוס את צבאותיו של ליסימכוס וצירף את נחלתו לממלכתו, שכללה כעת כמעט את כל האימפריה שהותיר אחריו אלכסנדר, למעט מצרים, מוקדון ויוון גופא. סלאוקוס לא זכה ליהנות מפירות ניצחונו ונרצח באותה שנה על ידי בנו של תלמי הראשון וחותנו של ליסימכוס, תלמי קראונוס.

בשנת 305 לפנה"ס ייסד על גדות החידקל את העיר סלאוקיה. בשנת 300 לפנה"ס ייסד על גדות נהר האורונטס את העיר אנטיוכיה, וקרא לה על שם אביו אנטיוכוס. העיר שימשה בתקופה ההלניסטית כעיר הבירה המערבית של הממלכה הסלאוקית. עיר הנמל שלה הייתה סלאוקיה פייריה שאותה יסד סלאוקוס הראשון ובה הובא לקבורה. ‏

פאיתון (מצביא)

פאיתון הידוע לעיתים גם בשם פיתון (ביוונית: Πείθων‏; ? - 314 לפנה"ס) היה מצביא מוקדוני אשר שימש כסומאטופילקס של אלכסנדר הגדול, ומאוחר יותר היה דמות שולית במלחמות הדיאדוכים.

פוליפרכון

פוליפרכון (ביוונית: Πολυπέρχων;‏ תאריך הלידה לא ידוע במדויק סביר להניח שנולד בין 390 לפנה"ס ל-380 לפנה"ס‏ - 303 לפנה"ס) היה מצביא מוקדוני נודע, יליד אפירוס. דיאדוך בעצמו, היה דמות משנית במלחמות הדיאדוכים.

פיליפוס השלישי, מלך מוקדון

פיליפוס השלישי ארהידאוס, מלך מוקדון (ביוונית עתיקה: Φίλιππος Γ; ‏359 - 317 לפנה"ס) אשר נולד בשם ארהידאוס (Ἀρριδαῖος) היה מלך מוקדון באופן רשמי בין 323 לפנה"ס עד מותו. הוא היה בנו של פיליפוס השני, מלך מוקדון, ואחיו למחצה של אלכסנדר הגדול. על פי הידוע הוא סבל מנכות נפשית ופיזית, והיה למעשה שליט בובה בידי הדיאדוכים.

קסנדרוס

קסנדרוס (יוונית: Κάσσανδρος) ‏ (בערך 350 לפנה"ס - 297 לפנה"ס) שלט במוקדון, תחילה כעוצר משנת 317 ובשנת 305 הכריז על עצמו למלך מוקדון. הוא שלט בארץ זו עד מותו.

קסנדרוס היה בנו של אנטיפטרוס, גנרל ותיק ורב מוניטין בצבאותיהם של פיליפוס השני ובנו, אלכסנדר הגדול. עם מותו של אלכסנדר הגדול בבבל, היה אנטיפטרוס בין הדיאדוכים שחילקו בינם לבין עצמם את האימפריה של אלכסנדר. אנטיפטרוס השתלט על יוון ועל מוקדון, אך ציווה עם מותו בשנת 319 לפנה"ס להעביר את תפקיד העוצרות שבו החזיק לפוליפרכון, אדם זר, ולא לבנו קסנדרוס.

קסנדרוס לא כיבד את החלטתו של אביו וכרת ברית עם דיאדוכים אחרים כדי להשתלט על מוקדון. הוא תקף את פוליפרכון והצליח להשתלט על אתונה בשנת 317. שנתיים לאחר מכן צר על אולימפיאס, אמו של אלכסנדר הגדול, בפידנה ולאחר מותה אסר את רוקסנה, אשתו של אלכסנדר הגדול ואת בנו הצעיר של אלכסנדר הגדול, אלכסנדר הרביעי במעצר בית.

כדי להעלות את קרנו בעיני המוקדונים, התחתן קסנדרוס עם בת לשושלת הארגיידים, תסלוניקי ממוקדון, אחותו למחצה של אלכסנדר. בשל חששו מהרגע שבו יורש העצר החוקי, אלכסנדר הרביעי, יגיע לבגרות, קסנדר הוציא את הנער להורג יחד עם אמו בשנת 310.

בשנת 309 לפנה"ס התחיל פוליפרכון לקדם את הרקולס בנה של ברסינה פילגשו של אלכסנדר כיורש החוקי לכתר המקדוני, אך קסנדרוס שיחד את פוליפרכון לרצוח את הנער הזה. לאחר ביצוע הרצח חש קסנדרוס שמעמדו איתן די הצורך והחליט למסד את אחיזתו במוקדון באופן פורמלי. הוא הכריז על עצמו בשנת 305 כמלך מוקדון.

התנגשות הענק של כל הדיאדוכים העיקריים בקרב איפסוס טרפה את קלפיו. בן בריתו החזק ביותר, אנטיגונוס מונופתלמוס הפסיד בקרב ומעמדו של קסנדרוס התערער. למרות זאת שלט במוקדון עד מותו בשנת 297 לפנה"ס.

בשנת 316 לפנה"ס ייסד את העיר קסנדריה (Cassandreia) . היא נקראה על שמו. העיר הפכה לאחת הערים החשובות במוקדון. אחותו הייתה אורידיקה שנישאה לתלמי הראשון.

קרב איפסוס

קרב איפסוס היה קרב שהתרחש בשנת 301 לפנה"ס כחלק ממלחמות הדיאדוכים (מלחמות הירושה על האימפריה של אלכסנדר הגדול), בכפר בשם איפסוס בפריגיה (באסיה הקטנה ובטורקיה של ימינו). אנטיגונוס מונופתלמוס ובנו דמטריוס פוליורקטס עמדו מול קואליציה של שלושה משריו האחרים של אלכסנדר מוקדון: קסנדרוס (שליט מוקדון), ליסימאכוס (שליט תראקיה) וסלאוקוס הראשון, שליט בבל והממלכה האחמנית. במהלך הקרב עשו כל אחד מן הצדדים שימוש בעשרות אלפי לוחמים מכל צד וביניהם גם פילי מלחמה. הקרב מתואר על ידי פלוטארכוס ב"חיי דמטריוס". הקרב נחשב, לצד קרב רפיח, לקרב החשוב ביותר בתקופה ההלניסטית. במהלך הקרב מת אנטיגונוס, שהיה בן 81 ובנו ירש את כסאו, אך הצד שלהם נחל כישלון בקרב.

אנטיגונוס מונופתלמוס היה שליט האזורים שבהם נמצאות כיום סוריה, טורקיה, לבנון וחלק מישראל. עד לקרב איפסוס נחל אנטיגונוס הצלחה יחסית במלחמות הדיאדוכים. המצור על רודוס גרם לתושבי האי להסכים לסייע לאנטיגונוס עם כל אויב למעט תלמי הראשון. קסנדרוס נותר מבודד ותלמי עצמו התאושש מתקיפה של אנשי אנטיגונוס ב-306 לפנה"ס. אנטיגונוס פנה לתקיפת קסנדרוס. סלאוקוס, שרק זמן קצר קודם לכן העניק לצ'נדרגופטה מאוריה חלק מאדמותיו במזרח תמורת 500 פילי מלחמה, החליט לפצל את כוחותיו של אנטיגונוס ולפלוש לאסיה הקטנה. השניים הצליחו להדוף את אנטיגונוס ולכבוש חלקים נרחבים מאסיה הקטנה. ארץ ישראל נפלה בידיו של תלמי הראשון לאחר התמוטטות שלטון אנטיגונוס. אתונה נקלעה לאנרכיה ולשלטון עלה לאכארס (Lachares) שהפך עד מהרה לטירן. דמטריוס נקרא שוב לשקם את הדמוקרטיה.

הקרב מסמל למעשה את כישלון הניסיון האחרון להחזיק את האימפריה של אלכסנדר הגדול כיחידה אחת ואת התפוררותה הסופית.

קרב קורופדיום

קרב קורופדיום היה הקרב האחרון בין יורשיו של אלכסנדר הגדול, הדיאדוכים, ונערך בשנת 281 לפנה"ס סמוך לעיר מגנסיה בצפון לידיה בין צבאותיו של ליסימאכוס לאלה של סלאוקוס הראשון. ליסימאכוס שלט בתראקיה ובמוקדון ובחלקה המערבי של אסיה הקטנה מאז קרב איפסוס בשנת 301 לפנה"ס, ואילו הממלכה הסלאוקית שלטה בחלקה המזרחי.

תלמי הראשון

תלמי הראשון (סוטר, ביוונית עתיקה: Πτολεμαῖος Σωτήρ), דיאדוך, מלך מצרים התלמיית, מייסד שושלת תלמי. חי בשנים 367 לפנה"ס עד 283 לפנה"ס.

היה אחד ממצביאיו של אלכסנדר הגדול. כאשר כבש אלכסנדר הגדול את מצרים ב-332 לפנה"ס, הוא הקים עיר חדשה, קרא לה אלכסנדריה, ומינה את תלמי לסטראפ (נציב) מצרים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.