מלאך

מלאך הוא ישות על-טבעית הקיימת לפי האמונה בדתות השונות, בהן יהדות, נצרות ואסלאם. בדרך כלל מתואר המלאך כיצור שמימי רוחני הנשלח לבצע משימה אלוהית או כמעביר את דבר האל לבני האדם (בדומה לנביא האנושי).

בתרבות הפופולרית, שהושפעה מהאיקונוגרפיה הנוצרית מתוארים המלאכים כישויות יפות דמויות אדם, עם כנפי ברבור לבנות על גבם והילה מעל ראשם.

Pfärrenbach Wandmalerei Engel 2
תיאור מלאכים בעלי כנפיים והילה באיקונוגרפיה הנוצרית.
Jacob-angel
יעקב נאבק עם המלאך (ציור של גוסטב דורה)
Rafael - Ressurreição de Cristo (detalhe - anjo)
ציור נוצרי,המלאך רפאל מבשר על תחייתו של ישו
Angels singing and playing musical instruments, by Tilman Riemenschneider workshop, c. 1505, linden wood - Bode-Museum
מלאכים מזמרים ומנגנים על ידי הסדנה של טילמן רימנשניידר במוזיאון הישן בברלין

מלאכים בתנ"ך

בעברית מקראית, בדומה לשפות שמיות נוספות (כמו ערבית) משמעות המילה מלאך היא שליח (מהשורש הנדיר ל-א-כ). מדובר על שליח בשר ודם או על שליח ה'. ישנן כמה עשרות דוגמאות בכל אחת מן ההופעות הללו. בלשון חכמים, הצטמצמה משמעות המילה מלאך למובן של שליח מאת ה'.[1]

בסיפורי המקרא מובאות התגלויות רבות של מלאכים לבני אדם, לדוגמה: שלושת המלאכים ששולח אלוהים אל אברהם אבינו והמלאך שבא לבשר למנוח על הולדת בנו שמשון כמו כן מלאכים מודיעים ללוט כי עליו לעזוב את סדום ומלאך נשלח אל גדעון כדי לשכנעו כי עליו להנהיג את ישראל במלחמה. המלאכים מופיעים בדרך כלל בדמות אנשים, ויש בכוחם להיות רואים ואינם נראים. למלאכים בדרך כלל אין שמות פרטיים, ובשני סיפורים המלאך דוחה את הבקשה לומר את שמו, אך בספר דניאל מוזכרים שני מלאכים בשמותיהם: מיכאל וגבריאל.

בחלק מהמקרים התגלות המלאך יוצרת פחד אצל האדם הפוגש בו ומזהה אותו כמלאך, עד כדי חשש לחייו, שכן המלאך הוא סוג של ישות עליונה השייכת ל"פמליה של מעלה".

בחזיונות המרכבה של הנביאים ישעיהו ויחזקאל מתוארים מלאכים בעלי כנפיים הסובבים את המרכבה האלוהית ונקראים כרובים ושרפים.

מלאכים במסורת היהודית

בנוסף למיכאל וגבריאל, מוזכרים במסורת היהודית מלאכים נוספים בעלי שמות דומים. בספרות חז"ל מוזכרים המלאכים אוריאל ורפאל, ובמקורות קבליים מוזכרים קפציאל וברכיאל. המלאך מטטרון מוזכר בכמה מקומות בתור מלאך חשוב. יש המאמינים כי אין להגות את שמות המלאכים, ובפרט את השם מטטרון.

באגדה מצוי הביטוי לצבא מלאכי ה' - "פמליה של מעלה" מול "פמליה של מטה" שהם ישראל, ומסופר רבות על מלאכי השרת שאומרים שירה לפני האל. ספר הזוהר מבחין בין מלאכי שרת למלאכי חבלה, בין מלאכי חסד למלאכי דין ובין מלאכים בעלי אופי זכרי (משפיעים ומנהיגים) למלאכים בעלי אופי נקבי (מושפעים ומונהגים).

לפי הרמב"ם, המלאך המופיע בתנ"ך ובספרות חז"ל הוא לעיתים ישות שכלית רוחנית נבדלת מחומר, הזהה לשכל נבדל במטאפיזיקה האריסטוטלית, אך לעיתים הכוונה להאנשה של כוח מכוחות הטבע.

הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) בספרו שלושה עשר עלי השושנה, המסביר את תפיסת העולם היהודית ע"פ הקבלה והחסידות, מגדיר מלאך כך: "המלאך הוא מציאות רוחנית, המוגדרת בעיקר על פי תוכנה, על פי התכונות והאופי המיוחדים שלה."

ראו גם

לקריאה נוספת

  • יוסף דן, תולדות תורת הסוד העברית: העת העתיקה, מרכז זלמן שזר, תשס"ט, פרק חמישי: מלאכים בספרות האפוקליפטית, במגילות הגנוזות ובנצרות הקדומה.
  • רחל אליאור, מקדש ומרכבה, כוהנים ומלאכים, היכל והיכלות במיסטיקה היהודית הקדומה, ירושלים: הוצאת מאגנס תשס"ג.
  • אלכסנדר רופא, מלאכים במקרא: האמונה במלאכים בישראל לאור מסורות מקראיות, ירושלים: הוצאת כרמל, 2012.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ גד בן עמי צרפתי, תולדות מלים, לשוננו לעם, תשמ"ט-תש"ן, עמ' 175
איקונוגרפיה

איקונוגרפיה (הַסְמָלָה חָזוּתִית על פי החלטת האקדמיה ללשון העברית) (מיוונית: εικόνα - דימוי, דמות; γραφή - כתיבה) הוא מחקר הסמלים, הדימויים ואופני התיאור באמנויות השונות בתקופה מסוימת. לעיתים מתמקד המחקר בסמלים של אמן יחידני. האיקונוגרפיה מהווה חלק מרכזי בחקר תולדות האמנות ומהווה את אחת השיטות לניתוח יצירה אמנותית ולתאור ההיסטוריה של אמנות. חקר האיקונוגרפיה מתבצע לרוב אל מול מקורות אחרים כגון ספרות, או מקורות היסטוריים.

האיקונוגרפיה הנוצרית כוללת מילון חזותי של סמלים המציינים אישים ומאורעות שונים מכתבי הקודש ומן המסורת. לפי מילון זה לכל דמות יש אטריבוט אחד או יותר, כלומר מנח גופני מסוים (כריעה, הנפת יד), חפץ מסוים (פרח, צלב, טבעת, חרב, גולגולת וכדומה) או דמות-לווי (מלאך, ילד, קבצן) המאפיינים את הדמות או את ההקשר הספרותי ומאפשרים לזהות אותם באופן מיידי. כך יכולים גם אנלפביתים "לקרוא" ציורים ולהבין את הסיפור אותו הם מתארים.

באמנות ימי הביניים למשל, מהווים תאורים מן הברית החדשה מקור איקונוגרפי ליצירות אמנות שונות. גם תיאור דמות באמצעות אופן תיאורו של בגד או אביזר ביצירה הם חלק מתחום האיקונוגרפיה כך לדוגמה באמנות הנוצרית, מסמל הבגד הכחול והאדום של מריה, אם ישו, את השילוב בין רוחניות לבין גשמיות. דוגמה נוספת למחקר איקונולוגי ניתן למצוא בסוגת הציור ואניטאס. לשם הבנת סוגה זו יש להבין את המקורות התאולוגיים הנוצריים שעיצבו את היחס אל המוות בתרבות הנוצרית.

אשת מנוח

אשת מנוח היא אמו של שמשון ואשתו של מנוח. מלאך ה' מתגלה בפניה ומודיע כי תלד ילד אשר "נזיר אלוהים יהיה הנער מן הבטן". שלא כבסיפורי לידה אחרים ששמות הנשים נזכרים בהם, שמה של האישה לא נזכר. נאמר עליה רק שהיא "עקרה ולא ילדה".

ג'יימס קמרון

ג'יימס קמרון (באנגלית: James Cameron; נולד ב-16 באוגוסט 1954) הוא במאי, מפיק ותסריטאי קולנוע קנדי זוכה פרסי אוסקר, גלובוס הזהב וסאטורן על סרטיו. קמרון ביים שניים משלושת סרטי הקולנוע המכניסים ביותר בכל הזמנים, טיטניק ואווטאר. כמו כן ביים סרטים נוספים שהיו לשוברי קופות, ובהם שליחות קטלנית, שליחות קטלנית 2, מצולות ושובו של הנוסע השמיני. המוטיב המרכזי במרבית סרטיו של קמרון הוא היחסים בין האדם לטכנולוגיה.

גבריאל

בדתות אברהמיות גבריאל (בערבית: جبريل ג'בריל, בלטינית: Gabrielus) הוא מלאך שמשרת כשליח האלוהים.

בשלוש הדתות הוא מתואר כיצור חסר גוף העשוי מאור. הוא שוכן בשמיים וממלא את התפקיד שהאל מטיל עליו, לדוגמה אמירת דברי הלל ושבח לאל, מסירת דברי האל לאדם והשגחה על בני האדם ועל התנהלות העולם.

דמויי כריש

דמויי כריש (שם מדעי: Selachimorpha) היא אולטרה-סדרה בתוך מחלקת דגי הסחוס (סחוסיים) של מינים שונים החיים בימים ובאוקיינוסים והם מהטורפים הבולטים בהם.

בשימוש היומיומי המונחים כריש וכרישים מציינים מינים של על-סדרה זו (למרות שיש סוג טקסונומי ספציפי הנקרא כריש ומשפחה הנקראת כרישיים). בין מיני הקבוצה ידועים ביותר המינים: כריש לווייתני - הדג החי הגדול ביותר, עמלץ לבן - הדג הטורף הגדול בעולם, עמלץ כחול, פטישן כד-חרטום, כריש טיגריסי, כריש כחול וכריש שורי.

הקבוצה מחולקת ל-2 על-סדרות גדולות: כרישים גלניים ובעלי קוץ.

האנשה של המוות

בתרבויות וביצירות ספרותיות לא מעטות, התופעה והמושג של המוות מתוארים או מיוצגים על ידי דמות אנושית או דמוית-אדם המבצעת את עבודת ההפרדה בין הנשמה לגוף, דמות המכונה על פי רוב מלאך המוות, "The Grim Reaper" או פשוט המוות. לתופעה זו, בה הקונספט של המוות מיוצג כישות אנתרופומורפית (התגלמות דמוית-אדם), קוראים האנשה של המוות.

צורת הייצוג משתנה מתרבות לתרבות.

חד גדיא

חד גדיא הוא פיוט המושר בסופה של הגדת פסח עם סיום ליל הסדר. "חד גדיא" הוא שיר מצטבר, שבכל אחד מבתיו מתווסף פרט נוסף לעלילתו. השיר מתאר שרשרת של גורמים שונים, שכל אחד חזק מקודמו וממית אותו. הראשון מביניהם הוא אותו "חד גדיא", גדי אחד, והאחרון הוא "הקדוש ברוך הוא" אשר ממית את מלאך המוות. המסר הברור מן השיר הוא כי אלוהי ישראל הוא השולט והמנהל את העולם ואת ברואיו. אלגוריות נוספות רואות את הגדי כמייצגו של עם ישראל אשר אויבים וצרים מסכנים אותו ואורבים לו ורק אלוהיו יכול לכולם. אותו גדי מזכיר גם את קורבן חג הפסח.

כ"ב בטבת

כ"ב בטבת הוא היום העשרים ושניים בחודש הרביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש העשירי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"ב טבת הוא ברב השנים פרשת וארא. אבל אם בר המצווה חל בשנה המתחילה בשבת או בשנה חסרה המתחילה ביום שני (שנה מקביעות בחג או בחה) פרשת בר המצווה היא פרשת שמות.

מיכאל

המלאך מיכאל הוא דמות יהודית מיתולוגית, המופיעה בקבלה היהודית ובאמונות העממיות הנחשב כשרם של ישראל.

משמעות השם בעברית היא "מי כאל", כלומר שבח לאל שאין כמותו. השם "מיכאל" בגרסותיו השונות (כדוגמת מייקל או מיכאיל) נפוץ מאוד בעולם כשם פרטי.

מלאך המות והשוחט

"מלאך המות והשוחט" הוא סיפור קצר מאת ש"י עגנון, המספר על שוחט זקן שמלאך המוות בא לקחתו. השוחט ביקש פעמים אחדות ארכה של שעות אחדות לשם השלמתה של מצווה, ומלאך המוות נענה לבקשות אלה, ובסופו של דבר זכה השוחט לעוד שנות חיים רבות עם אשתו.

הסיפור פורסם לראשונה ב-30 בספטמבר 1955 (או 1953) של "הארץ", ופעם נוספת באותו עיתון בספטמבר 1961, ולבסוף נכלל בכרך "האש והעצים" שיצא לאור בשנת ה'תשכ"ב, הכרך האחרון של כתבי עגנון שיצא לאור בחייו. במעבר בין הגרסאות התרחב הסיפור וכמעט הוכפל.

מרוז (אתר מקראי)

מרוז הוא אתר המוזכר במקרא בספר שופטים, בשירת דבורה לאחר ניצחון ברק בן אבינועם לסיסרא.

דבורה מקללת בתוך דבריה בשם "מלאך ה'" את העיר מרוז ויושביה, בעבור שלא באו לעזור במלחמה זו לברק בן אבינועם: "אוֹרוּ מֵרוֹז - אָמַר מַלְאַךְ ה', אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ; כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת ה', לְעֶזְרַת ה' בַּגִּבּוֹרִים".

יש המזהים את מרוז עם הכפר אל-מורסס, ששכן כ-5 ק"מ צפונית מערבית לביסאן, על המדרונות שמצפון עמק יזרעאל. הכפר כפר מצר זוהה אף הוא כאתר אפשרי, בשל קרבתו לאתרים עתיקים במקום.

נידוי (נצרות)

בנצרות, נידוי (ביוונית: Ανάθεμα; בלטינית: excommunicatio) הוא הכרזה הבאה להשעות או להוציא אדם מן הקהילה הדתית אליה השתייך, הכרוכה בגינוי רוחני של האדם, או הקבוצה המנודה.

מקורותיו של הנידוי בכתבי הברית החדשה. באיגרת אל הגלטים נאמר: "אֲבָל גַּם־אֲנַחְנוּ אוֹ־מַלְאָךְ מִן־הַשָּׁמַיִם אִם־יָבוֹא לְבַשֵׂר אֶתְכֶם בְּשׂוֹרָה מִבַּלְעֲדֵי זֹאת אֲשֶׁר בִּשַׂרְנוּ אֶתְכֶם חֵרֶם יִהְיֶה". ובאיגרת הראשונה אל הקורינתים נאמר: "מִי שֶׁלּא יֶאֱהַב אֶת־הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ יָחֳרָם מָרַן אֲתָא".בברית החדשה מספר מועט של דוגמאות לנידוי. בבשורה על-פי מתי מסופר שישו הורה להתייחס לאנשים הפוגעים שוב ושוב באחרים כאל גוי או מוכס: "וְאִם־לֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם וְהִגַּדְתָּ אֶל־הַקָּהָל וְאִם־לֹא יִשְׁמַע גַּם־אֶל־הַקָּהָל וְהָיָה לְךָ כְּגוֹי וּכְמוֹכֵס". באיגרת אל הרומאים כותב פאולוס: "וַאֲנִי מַזְהִיר אֶתְכֶם אַחַי לָשׂוּם פְּנֵיכֶם בִּמְשַׁלְּחֵי מְדָנִים וּמִכְשׁוֹלִים שֶׁלּא כַלֶּקַח אֲשֶׁר לְמַדְתֶּם וְסוּרוּ מֵהֶם׃", ובאיגרת יוחנן השנייה נאמר: "איש אם יבוא אליכם ולא יביא את התורה הזאת, אל תקבלו אותו הביתה ואל תאמרו לו "שלום"; כי המברך אותו בברכת שלום משתתף במעשיו הרעים".

ס

ס' היא האות ה-15 באלפבית העברי, שמה סָמֵ"ך (בפי יהודי תימן סְמָך) קשור כנראה לסמיכה ולעזר, ויש אומרים שמקור השם בצורתה באלפבית העברי הקדום, שהייתה כצורת שלד של דג (סַמַכּ בערבית).

בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ס' נמנית עם חמש האותיות השיניות: זסשר"צ. מבחינה פונולוגית היא מייצגת עיצור מכתשי, חוכך שורק, אטום (IPA: ‏/s/).

בפעלים שהאות הראשונה שלהם היא ס' חל שיכול עיצורים בבניין התפעל: הסתרק, הסתדר.

בגימטריה ערכה 60.

בשפה עברית מודרנית שכיחות השימוש באות ס' היא כ־1.55% מכלל אותיות האלף-בית.

הקיצור ס' בסלנג הצבאי פירושו סְגן, והוא מופיע גם בצירופים כגון "סמ"פ" (קרי: סמך מם פא), שפירושו סגן מ"פ,

וכן בחיל הים מתקיים קורס ושמו ס', המכשיר חיילים להיות מכונאים בסטי"לים.

האות ס' מופיעה בביטויים אחדים:

ס"ט (מבוטא סמך-טית): סיפיה טב – בעברית 'סופו טוב', (לא ספרדי טהור – יהודי שמוצאו מספרד).

ס"מ (מבוטא סמך-מם): קיצור שמו של סמאל, מלאך המוות.

עזראל (קומיקס)

עזראל (באנגלית: Azrael) הוא דמות בדיונית של גיבור-על המופיעה בחוברות הקומיקס "באטמן" ביקום DC קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת Batman: Sword of Azrael #1 אוקטובר 1992 והיא נוצרה על ידי הכותב דניס אוניל והמאייר ג'ו קסאדה. שמו מבוסס על מלאך המוות עזראל.

עד כה נטלו את זהותו של עזראל שתי דמויות - ז'אן-פול ואלי ומייקל וושינגטון ליין, מתנקשים שנוצרו במסדר סנט דיומא כדי "להשליט את רצונו של האל". דמותו של ואלי כיכבה בסיפור "באטמן: נפילתו של אביר" משנות ה-90 של המאה ה-20, כמחליפו של באטמן, לאחר שזה האחרון הושבת כליל מפעילות בידי נבל-העל ביין, וכן בסדרה משלו שרצה בין השנים 1995-2003. דמותו נכללה בהרפתקאות משפחת העטלף, שכללה את באטמן, רובין ובאטגירל. דמותו של מייקל ליין הוצגה בקשת הסיפור "באטמן: הקרב על הגלימה" משנת 2009, והוא לובש גרסה לבנה של תלבושת עזראל.

ביקום DC החדש שנוצר לאחר אירועי "פלאשפוינט", דמותו של מייקל ליין כלל לא הוצגה וז'אן-פול ואלי הוצג מחדש בחוברת Batman & Robin Eternal #9 מפברואר 2016. הוא נראה שומר על בסיס מסדר סנט דיומא בכלא פנה דורה השוכן באי סנטה פריסקה, ונלחם ברובין האדום, הברדס האדום וביין כאשר הם חקרו בדבר פעילותם של המסדר.

בעונתה השנייה של סדרת הטלוויזיה גותהאם, דמותו של תיאו גאלאבן מגולמת בידי השחקן ג'יימס פריין, והוא צאצא של משפחת דיומא וחבר במסדר של סנט דיומא, אשר מתמרן גורמים שונים בגות'אם סיטי במטרה להפוך לראש העיר. הוא מצליח במזימתו, אך נהרג בידי ג'ים גורדון ואוסוולד קובלפוט. גופתו מובאת למתקן המחקר "הגבעה האינדיאנית", שם הוא מוקם לתחייה בידי פרופסור הוגו סטריינג' ללא זיכרונותיו. סטריינג' גורם לו להאמין כי הוא מלאך המוות עזראל, מחמש אותו בחרב ובחליפת שריון ושולח אותו להתנקש בחיי ג'ים גורדון. הוא נהרג בידי בוץ' גילזין.

עקדת יצחק

סיפור עֲקֵדַת יִצְחָק (עקדה = קשירה) מופיע במקרא בספר בראשית (כ"ב, א-יט), ולפיו עקד אברהם על פי מצוותו של האלוהים, את יצחק בנו האהוב על מזבח ועצים במטרה לשוחטו ולשורפו כקורבן, וברגע האחרון בטרם פעולת השחיטה נקרא על ידי מלאך האלוהים לא לעשות לבנו מאומה, ושיבח אותו כי הוא "ירא אלוהים", אברהם נשא את עיניו וראה איל אחוז בקרניו בסבך העצים, אותו הקריב על המזבח תחת בנו. מעשה זה נחשב במסורת היהודית ובמסורות נוספות למופת של מסירות נפש ושל אמונה באלוהים, ולניסיון הקשה ביותר מבין עשרה ניסיונות שנתנסה אברהם על ידי האל, ועמד בו.

קרחון איינג'ל

קרחון איינג'ל (באנגלית: Angel Glacier; מילולית: קרחון "מלאך") הוא קרחון הזורם במורד הצפוני של הר אדית' קאוול המצוי בשטח הפארק הלאומי ג ' ספר, בפרובינציית אלברטה שקנדה.

שטחו של הקרחון 1 קמ"ר ואורכו 1.3 ק"מ. הקרחון נמצא בנסיגה בשל התחממות כדור הארץ.

רב אשי

רב אשי (352–427) היה מגדולי האמוראים ומראשי הדור השישי של אמוראי בבל, פעל עד תחילת המאה ה-5. רב אשי היה מעורכי התלמוד הבבלי. עמד בראש ישיבת סורא במשך קרוב ל-60 שנה.

שטן

שָׂטָן הוא דמות מיתולוגית של רשע ומקטרג, המופיע בדתות שונות ומוזכר בתנ"ך, בברית החדשה ובקוראן. השטן מתואר בדרך כלל בדמות מלאך, שד, או אל, המוביל קו מנוגד לתפישות מוסריות, או המתנגד לאל הטוב והמוסרי.

תיאטרון שאנז אליזה

תיאטרון שאנז אליזה (בצרפתית: Théâtre des Champs-Élysées) הוא תיאטרון הממוקם ברובע השמיני של פריז בירת צרפת. התיאטרון נודע בהעלאת יצירות שנויות בזמנו במחלוקת ובהן "פולחן האביב" של המלחין הרוסי איגור סטרבינסקי בשנת 1913, "מלאך האש" של המלחין הרוסי סרגיי פרוקופייב ו"מדבריות" של המלחין הצרפתי אדגר וארז בשנת 1954.

על אף שמו, התיאטרון אינו ממוקם בשדרת שאנז אליזה, אלא בשדרת מונטיין הסמוכה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.