מכסה הגרון

מכסה הגרון או אפיגלוטיסיוונית: Epiglottis; "מעל הגרון") הוא רקמת סחוס דקה המכוסה קרום רירי שנמצאת מאחורי שורש הלשון המחוברת לשאר מבני הגרון באמצעות רצועות שריר. מכסה הגרון סוגר את המעבר מחלל הלוע והפה אל קנה הנשימה בזמן הבליעה ובכך מונע שאיפת מזון. כמו כן, מכסה הגרון משמש גם בסיס חיתוך עבור העיצורים האפיגלוטיים.

מכסה הגרון
שיוך subdivision of laryngopharynx
מזהים
Larynx normal
מכסה הגרון מסומן -3
לחצו כדי להקטין חזרה
קנה הנשימהושטמכסה הגרון (אפיגלוטיס)מכסה הגרון (אפיגלוטיס)עצם הלשוןעצם הלשוןלשוןלועפהנחירפהאףהחך הקשההחיך הרךמוחMouth anatomy-he.svg

דרכי הנשימה העליונות באדם. למידע על איבר, לחצו עליו

דלקת מכסה הגרון

ישנם חיידקים המסוגלים לגרום לדלקת בקרום הרירי של מכסה הגרון, במיוחד אצל ילדים. למרות שמצב זה קל לטיפול, הוא נחשב למקרה חירום רפואי כיוון שללא טיפול מכסה הגרון יכול להתנפח ולחסום את קנה הנשימה ולגרום לחנק. מצב זה נדיר במדינות המפותחות הנותנות חיסון נגד החיידק Haemophilus influenzae, שהוא אחד מהחיידקים השכיחים הגורמים לדלקת זו.

בית הקול

בֵּית הַקוֹל (או תֵּבַת קוֹל. בלועזית: Larynx, לָרִינְקְס) הוא איבר בגרונם של יונקים ובעלי חוליות רבים אחרים, הממוקם בקדמת הצוואר מעל קנה הנשימה באזור בו מתפצל הגרון לקנה הנשימה והוושט. בית הקול עשוי תשעה חלקי סחוס, ביניהם מכסה הגרון, סחוס התריס, וסחוס טבעתי, שקשורים יחד על ידי רצועות של שרירים ומרופדים בקרום רירי.

באנטומיה של הלרינקס

ניתן לראות 9 סחוסים:

3 גדולים [thyroid, cricoid, epiglottic] ו-3 זוגות קטנים [arytenoid, corniculate, cuneiform].

בית הקול משמש למעבר אוויר מן הלוע אל הריאות ובו מאוחסנים מיתרי הקול המרפדים את שני צדיו. בית הקול אחראי גם על יצירת הצלילים האנושיים, על גובה הקול ועוצמתו. מידת הקִרבה בין מיתרי הקול משתנה בהתאם למרחב של בית הקול והיא שקובעת אם נוצר בסיס החיתוך עבור העיצורים הסדקיים או שמופקות הקוליות והמנושפות של העיצורים הנחתכים בבסיסי חיתוך אחרים.

בליעה (מערכת העיכול)

בליעה היא מעבר של מזון מהפה אל הוושט דרך הלוע. בתהליך זה עולה הגרון כנגד מכסה הגרון על מנת לחסום את קנה הנשימה ולמנוע כניסה של מזון אליו. כישלון של כיסוי קנה הנשימה עלול לגרום לשאיפת מזון לתוכו ולחנק, ועל כן אמרו חז"ל: "אין משיחין בשעת הסעודה, פן יקדים קנה לוושט".

הבליעה היא רפלקס המחולק לשלושה שלבים:

שלב הפה הוא שלב רצוני שבו המזון הנמצא בפה מועבר ללוע. חיישני מגע בלוע שולחים עצבוב מביא (אַפרנטי) למרכז הבליעה במוח המוארך שמתחיל את הרפלקס.

שלב הלוע הוא שלב לא רצוני הנמשך 1–2 שניות, שבו החך הרך ושריר מצר הלוע העליון סוגרים את הלוע האפי, הגרון עולה כנגד מכסה הגרון כדי לסגור את קנה הנשימה, שרירי הלוע מתכווצים והסוגר הוושטי העליון נרפה ונמתח, דבר המאפשר את מעבר המזון לוושט. זה מתאפשר כתוצאה מעלייה בלחץ בלוע וירידה בלחץ בסוגר הוושטי העליון שמובילה להרפייתו. בשלב זה נעצרת הנשימה. פרט לשלב זה הסוגר הוושטי העליון סגור כדי למנוע עלייה של חומצה מן הקיבה.

שלב הוושט הוא שלב לא רצוני המתחיל לאחר מעבר המזון את הסוגר הוושטי העליון. הנשימה אז מתחדשת והמזון נדחף פנימה על ידי מפל לחצים שנוצר בתנועה פריסטלטית. כדי לדחוף את האוכל יש עלייה הדרגתית בגל הלחץ המתבטאת בכיווץ של שרירי הוושט בנקודה שמעל המזון והרפיה שלהם מתחתיו, עד להגעה לשוער הוושטי התחתון. גם שוער זה סגור דרך קבע, ורק כשמגיע אליו מזון יש ירידה בלחץ וכניסה של המזון והנוזלים פנימה.הבקרה על רפלקס הבליעה וכיווץ השרירים מופקדת בידי מערכת העצבים המרכזית והורמונים. היא מורכבת מפריסטלטיקה ראשונית ושניונית. הפריסטלטיקה הראשונית מתרחשת בעת כיווץ הוושט עם כניסת המזון לפה וללוע. קולטני חישה בפה ובלוע מעבירים אותות דרך עצב הלשון והלוע למרכז הבליעה, אשר בתגובה שולח אותות דרך עצבים מניעים מסוג אלפא, הגורמים לכיווץ השרירים המשורטטים בוושט העליון, ודרך סיבים מניעים קרביים, המעצבבים את מקלעת שרירית המעי וגורמים לכיווץ השריר החלק הוושט התחתון. הפריסטלטיקה השניונית מתרחשת כאשר חיישנים בוושט חשים מתיחה עקב נוכחות מזון בו. הקולטנים מעבירים מידע דומה לזה שבפריסטלטיקה הראשונית, דרך העצב התועה, וכן ישירות למקלעת שרירית המעי. גל הפריסטלטיקה השניוני מנקה את שאריות המזון שנותרו בוושט לאחר הגל הראשון.

דיספאגיה, היא הפרעה בבליעה מכל סיבה שהיא. זו הפרעה שכיחה יחסית הנובעת מתופעות שונות כגון הפרעות עצביות, גידולים ועוד.

בסיס חיתוך

בסיס חיתוך הוא המקום שבו מספר איברי הגייה סותמים באופן חלקי או מלא את חלל הפה או הגרון ויוצרים את אופן החיתוך שהוא מידת החסימה של מעבר האוויר ביניהם. העיצורים מופקים כתוצאה מתזוזתם של איברי הגייה מסוימים כלפי אחרים ומזרימת האוויר ביניהם, המקומות בהם מתקיימת פעולה זו נמצאים לכל אורך חלל הפה, בין מיתרי הקול הנמצאים בחלק העליון של קנה הנשימה לבין השפתיים והם מאפיינים את בסיסי החיתוך. לכל בסיס חיתוך יש איבר הגייה פעיל, איבר הגייה סביל וישנם בסיסי חיתוך שעשוים להיות ראשיים או משניים.

גרון

הגרון הוא הפרוזדור לכניסת חמצן לריאות ומזון למערכת העיכול. הגרון הוא הפתח היחיד בגוף שדרכו מתקבלים חומרים חיוניים. עקב זאת, עשויים לעבור דרכו לתוך הגוף גם מיקרואורגניזמים העלולים לגרום נזק לבריאות. לכן קיימים "שומרים" העומדים על המשמר בפה ובלוע.

בפה נמצא הרוק, המכיל מוצין, שהוא ריר שלוכד מיקרואורגניזמים; ברוק מצויים גם ליזוזומים שמפרקים חיידקים ואימונוגלובולינים, חלבונים שמתפקדים כנוגדנים שמסייעים למערכת החיסון לחסל גורמים מזיקים.

משני צידי הלוע נמצאים שני קשרי לימפה, בלוטות לימפה גדולות המכונות "שקדים", אשר מהוות חלק בלתי נפרד ממערכת הלימפה ומערכת החיסון; תפקידם הוא ללכוד ולחסל חיידקים ונגיפים. בתוך לוע האף (נזופרינקס) מצוי פוליפ הקרוי אדנואיד (Adenoid), שגם הוא קשור למערכת החיסון.

עקב העמידה המתמדת בפני זיהומים, עלולים השומרים עצמם להזדהם, להתלקח ולהתנפח למצב הידוע בשם דלקת גרון או דלקת הלוע (Acute Laryngitis).

דלקת במיתרי הקול

דלקת מיתרי הקול (באנגלית: Laryngitis) היא דלקת באזור מיתרי הקול. הסימפטומים יכללו לרוב צרידות, חום, שיעול, כאב בחלק הקדמי של הצוואר וקשיי בליעה. בדרך כלל, תסמינים אלו עוברים תוך שבועיים.

מצבים אחרים שעלולים לייצר סימפטומים דומים כוללים דלקת מכסה הגרון, דלקת גרון, שאיפת גוף זר וסרטן בגרון.

דלקת גרון

דלקת גרון (פרינגיטיס, בלועזית: pharyngitis, מלשון pharynx- גרון) היא דלקת של הגרון היכולה לכלול גם דלקת של השקדים (טונסיליטיס tonsilitis), וסקרלטינה (שנית).

הסיבה השכיחה ביותר לדלקת זו היא זיהום נגיפי. סיבות אחרות - זיהום חיידקי, חומר המגרה את האזור כגון עשן, זיהום אוויר, או כימיקלים שנבלעו.

דלקת מכסה הגרון

דלקת מכסה הגרון (באנגלית: Epiglottitis) היא מחלה דלקתית של מכסה הגרון - רקמת סחוס דקה, הנמצאת מאחורי שורש הלשון ומונעת כניסה של מזון לקנה הנשימה ולריאות בזמן הבליעה.

דלקת שקדים

דלקת שקדים (בלועזית: Tonsillitis) היא דלקת של השקדים, המאופיינת בדרך כלל בהתפרצות מהירה. דלקת שקדים היא סוג של דלקת גרון. התסמינים עלולים לכלול כאב גרון, חום, הגדלת שקדים, קושי בבליעה והגדלת בלוטות לימפה באזור הצוואר. הדלקת מבוטאת באודם ונפיחות של השקדים והופעות נקודות לבנות/פסים לבנים על השקדים.

דלקת שקדים נגרמת בדרך כלל על ידי זיהום ויראלי, אולם כ-5% עד 40% מהמקרים נגרמים על ידי זיהום חיידקי. כאשר הדלקת נגרמת על ידי החיידק Streptococcus pyogenes (סטרפטוקוקוס מקבוצת לנספילד A), מתייחסים למחלה כאל דלקת גרון על רקע סטרפטוקוקי. בדרך כלל, הזיהום עובר ומדבק בין אנשים דרך האוויר. אבחון סופי של המחלה ייקבע בעזרת משטח גרון.

הסחוס הקיתוני

הסחוס הקיתוני (TA: Cartilago arytenoidea. מיוונית: arytaina, בעל צורה של תרווד) הוא אחד משני סחוסים קטנים בצורת פירמידה משולשת הנמצאים בגרון. אל הסחוסים הקיתוניים מחובר צד אחד של רצועות הקול, עליהן מושתתים מיתרי הקול.

ושט

הוושט (בלטינית: œsophagus), הוא צינור שרירי במערכת העיכול בעל דפנות המצופות בקרום רירי המחבר את החלק התחתון של הגרון (הלוע) עם הקיבה.

לאחר שהמזון נלעס בפה, הוא עובר דרך הלוע לוושט. הדפנות השריריות של הוושט דוחפות את המזון בתנועה פריסטלטית עד לקיבה, כך שתנועת המזון אינה תלויה בכבידה.

אורכו של הוושט במבוגרים כ-25 סנטימטרים. בדרכו מהצוואר לקיבה, עובר הוושט דרך פתח בסרעפת. בין הוושט לקיבה אין שסתום שרירי של ממש, ורפלוקס קיבתי-ושטי נמנע על ידי הטונוס הגבוה של שריר הסרעפת דרכו הוושט בוקע.

הוושט ממוקם מאחורי קנה הנשימה. כדי שלא ייכנס בטעות מזון לקנה הנשימה, מכסה הגרון סוגר את קנה הנשימה בעת האכילה. מסיבה זו טבעו חז"ל את הפתגם "אין מסיחין בסעודה, שמא יקדים קנה לושט ויבא לידי סכנה". (תענית, ה', ב')

בעיות רפואיות הקשורות לוושט הם: תפקוד לקוי של השריר הסוגר העליון (Oropharyngeal Dysphagia) או התחתון של הוושט, הרס רפידת הוושט בעקבות רפלוקס קיבתי-ושטי (GERD - Gastro Esophageal Reflux Disease), גידולים והפרעות שרירים שמקשים על הבליעה (Esophageal Dysphagia), לחץ של כלי דם על הוושט, הצרות דלקתית של הוושט (esophagitis), או הצרות של החלק התחתון של הוושט (טבעת ושטית תחתונה, Achlasia),

בדיקות רפואיות הקשורות לוושט הם בדיקת בריום, מנומטריה, בדיקת pH, בדיקת ברנסטיין, ואסופאגוסקופיה (אנדוסקופיה של הוושט).

לוע

הלוע (מאנגלית: Pharynx) הוא איבר שקיים בחולייתנים ורכיכות, למרות היותו שונה בין מין למין. בבני אדם הלוע מהווה חלק ממערכת העיכול ומערכת הנשימה. תפקידיו הם בין היתר לסייע בהעברת המזון מחלל הפה אל הוושט, לסייע בחימום, סינון, העברת אוויר, הוספת לחות לאוויר הנכנס אל הריאות ומתן תהודה נוספת לקול. הלוע מחולק לשלושה חלקים: הלוע האפי (Nasopharynx), הלוע הפומי (Oropharynx) והלוע הגרוני (Laryngopharynx). הלוע מתחיל בבסיס הגולגולת ומאחורי חלל האף עובר בין חלל הפה לחוליות הצוואריות ומגיע בערך לחוליה הצווארית השישית (C-6) לתחילתו של הוושט.

מערכת הנשימה

מערכת הנשימה היא מערכת בגוף האדם המאפשרת את חימצון הדם הדרוש לצורך הפקת אנרגיה וכן את פליטת הפחמן הדו-חמצני המהווה תוצר לוואי לתהליך זה. מערכת הנשימה מורכבת מדרכי האוויר העליונות, ודרכי האוויר התחתונות. דרכי האוויר העליונות כוללות את האף, הפה ותחילת קנה הנשימה ודרכי האוויר התחתונות כוללות את המשך קנה הנשימה, הסמפונות והריאות. בית החזה עצמו כולל גם את הצלעות (בין כל צלע- וריד, עורק, עצב), את עצם החזה (סטרנום) ואת השרירים הבין-צלעיים והסרעפת.

נגיפים וחיידקים במערכת הנשימה

מערכת הנשימה היא אתר דרכו עלולים לחדור לגוף פתוגנים רבים, דוגמת נגיפים וחיידקים. לכל אחד מהם יש העדפה לאזורים אחרים של מערכת הנשימה. למשל נגיפים הם אלה שגורמים למרבית מחלות בדרכי הנשימה העליונות, וחיידקים הם אלה שגורמים למרבית מחלות של דרכי הנשימה התחתונות.

עיצור

בבלשנות, בתת-תחומי הפונטיקה והפונולוגיה, עיצור הוא אחד משני סוגי ההגאים, הקיימים בכל שפה טבעית. העיצור הוא הגה, שביצועו כולל חסימה מלאה או חלקית של מעבר האוויר במערכת הקול. זאת בניגוד לתנועה, שהיא הגה שביצועו כמעט אינו כולל הפרעה למעבר האוויר.

בשפות רבות, העיצורים מהווים רוב ניכר של הפונמות בשפה, אם כי יש שפות שבהן מספר התנועות מתקרב למספרם של העיצורים.

עיצורים אפיגלוטיים

עיצורים אפיגלוטיים הם עיצורים הנחתכים בין מכסה הגרון (האפיגלוטיס) לבין גב הלוע. אלו נחשבים לא נפוצים במיוחד בשפות העולם, אך זאת כנראה כתוצאה מהקושי של הבלשנים האירופאים לזהות אותם: במקרים מסוימים הסתבר שכאשר דווח על עיצורים לועיים היו אלו למעשה אפיגלוטיים.

כאשר מופיעים בטבלה שני עיצורים באותה משבצת, הימני קולי והשמאלי אטום.

עצם הלשון

עצם הלשון (TA: Os hyoideum) היא עצם דמוית פרסה במרכז החלק הקדמי-עליון של הצוואר, בין הסנטר לבלוטת התריס. במצב מנוחה נמצאת העצם בגובה בסיס הלסת התחתונה מקדימה ובגובה החוליה הצוארית השלישית מאחורה.

עצם הלשון ייחודית בכך שהיא אינה מופרקת עם עצמות אחרות אלא מוחזקת על ידי גידים בלבד. היא משמשת נקודת חיבור לשרירי רצפת הפה והלשון מעליה, לשרירי בית הקול מתחתיה ולשרירי מכסה הגרון והלוע מאחוריה.

פונטיקה

פֿונטיקה (מיוונית: φωνή, פוֹנֵה - קול) הִבָּרוֹן, תורת ההגייה, היא ענף בבלשנות העוסק בחקר הקולות שמופקים בעת הדיבור, הצלילים, דרכי היווצרותם, הגייתם וקליטתם והיא אוניברסלית, בניגוד לפונולוגיה.

פיזיולוגיה של מערכת הנשימה

פיזיולוגיה של הנשימה היא המדע העוסק בחקר התפקוד המכני, הפיזי והביוכימי של מערכת הנשימה באדם ובבעלי חיים. מערכת זו היא מערכת בגוף האדם המאפשרת את חמצון הדם הדרוש לצורך הפקת אנרגיה ברקמות הגוף ואת פליטת הפחמן הדו-חמצני שהוא תוצר לוואי להפקת האנרגיה. תפקיד זה הנו חיוני, ובהיעדרו אדם עלול למות תוך מספר דקות.

תהליך הנשימה הוא תהליך מכני, אוטומטי וקצבי המווסת על ידי מרכזי הנשימה שבמוח, ושבו התכווצותם של הסרעפת ושל שרירי הצלעות מניעה גזים אל נאדיות הריאה ומהן החוצה. תהליך הנשימה כולו כולל הן את תנועות הנשימה והן את הזרמת הדם המחזורית אל נימי הרקמות ובחזרה מהן ושחלוף הגזים בהם. בהקשר זה, תפקודן של הריאות הוא להבטיח חלוקה נאותה של האוויר הנשאף אליהן ושל זרימת הדם שבתוכן, באופן כזה שחילוף החמצן והפחמן הדו-חמצני יתבצע תוך השקעה מינימלית של החדר הימני. הסרעפת יורדת כשהאוויר נכנס.

רקמת חיבור

רקמת חיבור היא רקמה התומכת באיברים או ברקמות אחרות. זוהי אחת מארבע הרקמות הבסיסיות בגוף, בנוסף לאפיתל, רקמת שריר ורקמת עצב, ומהן היא הרקמה הנפוצה ורבת המופעים ביותר באורגניזמים מורכבים. הרקמה מורכבת מאחוז קטן יחסית של תאים, והיתר מחומר בין תאי או מצע בין תאי (matrix), המורכב מסיבים חלבוניים, חומר יסוד אמורפי ונוזל בין-תאי. מתפקידי הרקמה לספק תמיכה מבנית לרקמות האחרות, לקשור אותן, להפריד ביניהן, להגן עליהן או לרפד אותן. רקמות החיבור השונות נבדלות אחת מהשנייה בהרכבן ובתכולת החומר הבין-תאי, אך המכנה המשותף לכולן הוא מקור הרקמה – המזנכימה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.