מכילתא דרשב"י

מכילתא דרשב"י הוא כינויו של מדרש ההלכה על חומש שמות המזוהה במחקר המודרני כבא מאסכולת דבי רבי עקיבא. בשונה ממקבילו, מכילתא דרבי ישמעאל, המדרש לא שרד בשלמותו, ושוחזר מחדש על פי כתבי יד חלקיים ומובאות בחיבורים מאוחרים דוגמת "מדרש הגדול" רק בתחילת המאה העשרים בידי הרב דוד צבי הופמן, ולאחר מכן על פי כתבי יד נוספים בידי יעקב נחום אפשטיין ותלמידו עזרא ציון מלמד.

לוי גינצבורג סבר שהמדרש נקרא כך משום שהוא יצא מבית מדרשו של רבי שמעון בר יוחאי. חוקרים אחרים סוברים שחלקים בספר אינם מתאימים לבית מדרש זה, ומקור השם, כמו בכמה מדרשים אחרים, נובע מכך שרשב"י הוא החכם הראשון המוזכר במדרש.

בשנת 2017 יצא הספר לאור במהדורה חדשה על ידי מכון זיכרון אהרן עם פירוש, ציונים והערות.

מפרשים

קישורים חיצוניים

אין מוקדם ומאוחר בתורה

"אין מוקדם ומאוחר בתורה" הוא ביטוי אשר משמש פרשני מקרא רבים כאשר הם נתקלים במאורע המופיע במקרא לאחר מאורע אחר שלפי ההיגיון והסדר הכרונולוגי היה אמור להופיע לפניו.

הפירושים לפרשיות אלו הן על פי שיטת סמיכות הפרשיות. הביטוי השתרש גם בעברית המודרנית במשמעות של: אין להקפיד על סדר הזמנים והאירועים.

ארץ זבת חלב ודבש

אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ הוא ביטוי מקראי, מכינויה של ארץ ישראל, המתאר את שפעה, פוריותה ותנובתה של ארץ ישראל. הביטוי מופיע עשרים ואחת פעמים במקרא. פעם אחת במקרא מכונה מצרים בכינוי זה.

בנות צלפחד

בְּנוֹת צְלָפְחָד הן חמש בנות המוזכרות במקרא, בעיקר בספר במדבר. שמותיהן: מַחְלָה, נֹעָה, חָגְלָה, מִלְכָּה ותִרְצָה. בעקבות פנייתן ציווה ה' את דיני הירושה, לפיהם בנות יורשות את אביהן כאשר אין לו בנים זכרים שירשו אותו.

במקרא מתוארת פנייתן הפומבית של בנות צלפחד אל משה רבנו. הן מסבירות כי אביהן מת ללא בנים זכרים וכעת עם הכניסה לארץ תיגרע נחלתו, על כן הן מבקשות לרשת אותו ולהמשיך את שמו. משה הפנה את הבקשה אל האלוהים שקבע את הלכות הירושה, לפיהן בנות קודמות לאחי הנפטר בסדר ההורשה. בהמשך פנו ראשי השבט למשה והביעו את חששם שבנות צלפחד ינשאו לבני שבט אחר, כך שלאחר מותן תיגרע נחלתן מנחלת השבט. בעקבות כך קבע ה' שבנות היורשות נחלה תינשאנה לבני שבטן בלבד.

פרשיית בנות צלופחד היא אחת מארבע פרשיות בתורה בהן מתמודד משה עם סוגיה משפטית ועל מנת למצוא פתרון הוא פונה לאלוהים. תשובת האלוהים קובעת חוק כללי חדש. מאוחר יותר נקבע שהאיסור על בנות יורשות נחלה להינשא לבני שבט אחר, נאמר רק לבני אותו הדור (עד תום כיבוש הארץ וההתנחלות בה בימי יהושע בן נון).

בני רכב

בְּנֵי רֵכָב (נקראים גם: רֵכָבִים), הם משפחה וכת, מבניו של 'יהונדב בן רכב'. הרכבים ישבו ביהודה, ונודעו בדרך חייהם הסגפנית, אשר חיו בה, על פי הוראתו של אביהם. יש הסבורים כי בני רכב היו כוהנים, ולדעת אחרים היו גרים בני השבט הקיני, צאצאיו של יתרו חותן משה.

דוד עדני

רבי דוד בן עמרם עדני, חי כנראה במחצית הראשונה של המאה ה-14, ישב בעיר עדן שבתימן ושימש כנגיד וראש הרבנים. סבורים שאבותיו שמשו כנגידים במאות ה-11 - 13. התפרסם בעיקר בזכות ספרו "מדרש הגדול", מדרש גדול ומקיף על כל התורה המכיל מדרשי הלכה ואגדה - חלקם מלוקטים וחלקם מחודשים משל עצמו. ספר זה מהווה מקור ראשון במעלה לשחזור מדרשים אבודים שהיו לפני המחבר ושהוא השתמש בהם, כמו מכילתא דרשב"י וספרי זוטא. חיבר מדרשים גם על מגילת אסתר ומגילת איכה.

תיארוך זמנו של רבי דוד עולה, לדעת פרופ' יהודה רצהבי, מקשריו של רבי דוד עם רבי יהושע הנגיד מצאצאי הרמב"ם. בשנת 1346 שלח אליו רבי יהושע הנגיד למעלה ממאה תשובות לקושיות וספקות של רבי דוד בעניינים שונים בספר המצוות ובמשנה תורה להרמב"ם. רוב השאלות עוסקות בסתירות לכאורה בדברי הרמב"ם המצריכות עיון בנוסח המדויק של ספרי הרמב"ם שהיו מצויים בידי רבי יהושע הנגיד. פתיחת התשובה של רבי יהושע הנגיד עשירה בתוארי כבוד והערכה לרבי דוד אשר מכונה "החכם הנאמן נשיא ארץ תימן".

דורשי רשומות

דורשי רשומות הוא מושג המופיע בספרות חז"ל שהחוקרים חלוקים לגבי משמעותו.

ישראל לוי

הרב ד"ר ישראל לוי (ר"י לוי; Israel Lewy;‏ 7 בינואר 1841, אִינוֹבְרוֹצְלַב, פרובינציית פּוֹזֶן, ממלכת פרוסיה – 8 בספטמבר 1917, ברסלאו, גרמניה) היה חוקר תלמוד יהודי-גרמני, פרופסור לתלמוד בבית המדרש לרבנים בברסלאו. נחשב למייסד השיטה הפילולוגית הטהורה בחקר התלמוד, לאבי הפילולוגיה התלמודית ואף למייסד מחקר התלמוד המודרני. נודע כחוקר מעמיק, קפדן וזהיר, מהראשונים ששילבו טכניקות מודרניות וביקורתיות בחקר התלמוד וחוקר התלמוד הראשון שהשתמש במחקריו באופן שיטתי בכתבי יד.

תלמידו הגדול של זכריה פרנקל.

התמקד בחקר משנת אבא שאול, מכילתא דרשב"י, ספרי זוטא וירושלמי נזיקין.

מדרשי הלכה

מדרש הלכה הוא פרשנות חז"לית מדרשית למקרא, המקשרת בין הכתוב במקרא לבין ההלכה המעשית. המדרש מקשר בין פסוק לבין הלכה, ובכך מספק ראיה לנכונותה של ההלכה; הבנה של הפסוק בדרך מסוימת מספקת את התמיכה להלכה, ולעיתים היא המקור הראשוני שלה (למרות שקיימות הלכות רבות שאין להן מקור בתורה). המדרש משמש גם ליצירה של הלכות חדשות, אם כהסקה ישירה מן הפסוק ואם על פי כללי פרשנות מורכבים. לפי מנחם כהנא רוב החוקרים מתארכים את עריכת מדרשי ההלכה התנאיים לסביבות אמצע המאה השלישית. ישנם המתארכים את העריכה גם לתקופת האמוראיים ואף לאחר מכן.

הקבצים העיקריים של מדרשי ההלכה הקיימים בידינו הם המכילתא על ספר שמות, הספרא על ספר ויקרא והספרי על ספר במדבר ועל ספר דברים. רבים ממדרשי ההלכה מובאים בתלמוד.

מכון זכרון אהרן

מכון זכרון אהרן הוא מכון הוצאה לאור וההדרה, העוסק בספרות תורנית מגוונת מספרי מדרשי חז"ל, וכן בספרות הראשונים עד לספרות האחרונים.

מכילתא דברים

המכילתא לדברים היא מדרש תנאי מבית ר' ישמעאל לספר דברים. המדרש לא הגיע לידינו, אך ניתן למצוא עדויות לקיומו בספרות הראשונים, וכן ציטוטים ומובאות ממנו ממקורות שונים.

מכילתא דרבי ישמעאל

מכילתא דרבי ישמעאל, המכונה גם מכילתא סתם, הוא כינויו של מדרש הלכה תנאי על חומש שמות, מפרשת בא עד פרשת ויקהל, המזוהה במחקר המודרני כבא מאסכולת דבי רבי ישמעאל המיוחסת לחכמים שהלכו בדרכו של רבי ישמעאל. מדרש הלכה מקביל על שמות מבית המדרש השני, דבי רבי עקיבא, הגיע לידינו באופן מקוטע, ומכונה מכילתא דרשב"י.

השם "מכילתא דרבי ישמעאל" בא ככל הנראה כתוצאה מהעובדה שזהו החכם הראשון המוזכר בחיבור.

מהדורה מדעית למכילתא דרבי ישמעאל נערכה בידי ר' חיים שאול הורוביץ, והושלמה והודפסה בידי ד"ר ישראל אברהם רבין, בפרנקפורט בשנת תרצ"א.

מכילתא, פירושה בארמית מידה, במשמעות של כלי לוגי, 'מדה שהתורה נדרשת בה'. מכילתא דרבי ישמעאל פירושה הדרשות בבית מדרשו של רבי ישמעאל. משום כך אנו מוצאים עוד מדרשים בשם מכילתא, כגון מכילתא דמילואים (מדרש פרשת המילואים) ומכילתא דברים (מדרש ספר דברים).

ספרות חז"ל

ספרות חז"ל היא מכלול הטקסטים שנכתבו על ידי חז"ל (ראשי תיבות: חכמינו זכרם לברכה) - מנהיגיו הרוחניים וההלכתיים של עם ישראל מתחילת תקופת בית שני ועד סוף המאה ה-6.

רבי שמעון בן יהודה

רבי שמעון בן יהודה היה תנא בדור החמישי (המחצית השנייה של המאה ה-2). תלמידו המובהק של רבי שמעון בר יוחאי, וכמעט כל מאמריו הם בשמו, פעמים - בניגוד למסורות אחרות בשם רשב"י. גם כאשר הוא ורבי אלעזר בן רבי שמעון מוסרים יחדו בשם רבי שמעון - הוזכר רבי שמעון בן יהודה לפני רבי אלעזר (בבלי, שבועות יט, ב). מסר גם בשם רבי יוסי בן חלפתא (משנה, מעשר שני ג, ו) ואף בשם רבי עקיבא (תוספתא, בבא קמא ו, כא) ורבי ישמעאל (בבלי, כתובות עג, ב). הוזכר ארבע פעמים במשנה (מעשר שני ג, ו; מכות ג, ו; שבועות א, ה; נגעים י, ח), וכמאה פעמים בספרות חז"ל בכללה.

היה תושב כפר עכו הסמוך לעיר עכו, ובמספר מקומות הובא בשמו המלא: "רבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו" (לעיתים בצורות כתיב אחרות: עמוס, אמוס, איבוס, עכוס, עכום, עיכום).

במקומות ספורים אמר דברים שלא בשם חכם אחר, כולם בענייני אגדה (תוספתא סנהדרין יג, יב; מכילתא בשלח פרשה ג; מכילתא דרשב"י פרק יט, יא; ספרי דברים פיסקא שט).

כנגד הדעה שבית מנוגע "לא היה ולא עתיד להיות" סיפר רבי שמעון בן יהודה על מקום בגליל שנמסר עליו שיש בו אבנים מנוגעות (תוספתא נגעים ו, א; ושם מסורת דומה של רבי אלעזר בן רבי שמעון על חורבה מנוגעת מעזה).

מצאנו שהתנא רבי זכאי מוסר בשמו (בבלי, שבת עט, ב).

מסופר על הוראות שונות שנתן לאריסו בענייני כלאים (ירושלמי דמאי פ"ב ה"ג), ומן הסיפור משתמע שהתפרנס מחקלאות.

רב שרירא גאון באיגרתו הידועה מונה את ר"ש בן יהודה בין חכמי דורו של רבן שמעון בן גמליאל.

בתוספתא (כלאים א, יב) הוזכר חכם בשם "רבי יהודה בן אגרא איש כפר עכו" (ובמקבילה בבבלי סוטה מג,ב: "בן גמדא"), ויש משערים שהוא אביו של רבי שמעון בן יהודה (אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, בערכו). הוזכר גם "יהודה איש כפר עכו" כמי ששאל שאלה את רבן גמליאל (מכילתא, יתרו), ואפשר שהוא אבי רבי שמעון.

בעל ספר יוחסין השלם (מאמר ראשון, אות ש') משער שהוא בנו של רבי יהודה בר אלעאי. השערה זו מתמיהה, שכן לא מצאנו שמסר משהו בשם אביו, ואף לא נקרא "רבי שמעון ברבי יהודה", כפי שמצאנו רבות אצל רבי יוסי ברבי יהודה (במקומות ספורים הוזכר במפרשים בכתיב "ברבי" או "בר'", כנראה בטעות).

תפילין

תפילין הן תשמיש קדושה יהודי העשוי מעור ומכיל קלף עליו רשומות ארבע פרשיות מהתורה, ומשמש לקיומה של מצוות הנחת תפילין. על פי ההלכה מניחים את התפילין ביום ולא בלילה, בימי חול ולא בימי שבת וחג, ונשים פטורות מהמצווה. מצוות הנחת תפילין חלה בעיקרה במשך כל היום, אך כיום נהוג להניחן רק במהלך תפילת שחרית, ולעיתים בתפילת מנחה בימי צום.

התפילין מכילות שתי יחידות עצמאיות: "תפילין של יד" ו"תפילין של ראש". ההלכה קובעת שהמניח תפילין צריך להקפיד באופן מיוחד שלא לפגוע בקדושתן כל עוד הן מונחות עליו. הקפדה זאת הביאה לנוהג לפיו מתחילים להניח תפילין רק סמוך לגיל בר המצווה, בניגוד למצוות אחרות, להן מחנכים ילדים מגיל צעיר. בכך הפכו התפילין לאחד הסמלים של טקס בר המצווה.

ספרות המדרשים
מדרשי הלכה תנאיים

(200 לספירה עד 400 לספירה לערך)

מכילתא דרבי ישמעאל • מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי • ספראספרי במדברספרי זוטאספרי דבריםמכילתא דברים
מדרשי האגדה הקלסיים

(400 לספירה עד 600 לספירה לערך)

בראשית רבהאיכה רבהפסיקתא דרב כהנאויקרא רבהאסתר רבה (פרשיות א-ו)
מדרשי תקופת הביניים

(600 לספירה עד 750 לספירה לערך)

שיר השירים רבהקהלת רבהרות רבהדברים רבהמדרשי התנחומאשמות רבה (פרשיות יב-מ) • מדרש שוחר טוב
המדרש המאוחר והילקוטים

(750 לספירה והלאה)

תנא דבי אליהופרקי דרבי אליעזרבמדבר רבהילקוט שמעוניפסיקתא זוטרתאמדרש הגדול • הגדות התלמוד (ילקוט) • עין יעקב

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.