מכה

מֶכָּהערבית: مَكَّة الْمُكَرَّمَة; בתעתיק מדויק: מַכַּה אלְמֻכַרַּמַה), מקום הולדתו של מוחמד, היא העיר החשובה ביותר לאסלאם, ושוכנת בערב הסעודית. נמצא בה מסג'ד אל-חראם, המסגד הראשון בחשיבותו באסלאם, הכולל את מבנה הכעבה, שבו ניצבת האבן השחורה.

כל מוסלמי מצווה לעלות לרגל לעיר (חג') לפחות פעם בחייו, ומדי שנה עולים אליה לרגל כ-15 מיליון מוסלמים. כיום מכה היא עיר מודרנית, קוסמופוליטית ומגוונת מבחינה אתנית. אוכלוסייתה מונה כ-2 מיליון איש (2012).

מכה
مكة المكرمة
Makkahi mukarramah
מסג'ד אל-חראם
מדינה ערב הסעודית  ערב הסעודית
תאריך ייסוד 2000 לפנה"ס
שטח 760 קמ"ר
גובה 277±1 מטר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 1,675,368 (נכון ל־2010)
 ‑ במטרופולין 2,500,000 (2008)
 ‑ צפיפות 4,200 נפש לקמ"ר (2008)
קואורדינטות 21°25′00″N 39°49′00″E / 21.41667°N 39.81667°E
אזור זמן UTC +3
http://www.holymakkah.gov.sa

מקור השם

שמה המלא של העיר הוא מַכַּה אלְמֻכַרַּמַה (مكة المكرمة) או בעברית - מכה המכובדת. שמה העתיק של העיר הוא "בַּכָּה".[1][2][3] שם זה מופיע ביחס לעיר בקוראן: "הבית הקדוש הראשון אשר נועד לבני אדם הוא זה שנמצא במקום הנקרא בַּכָּה, אשר בעיר מכּה, והוא מקור של ברכה והדרכה לבני עולם ובו אותות ברורים על היותו "המקום" של אברהם. כל הנכנס אליו מוגן מרודפיו וכל מי שבאפשרותו חייב לעלות אליו לרגל".[4] המילה "מכה" מופיעה בסורה 48:[5][6] "אללה הוא אשר עצר בהם ובכם מלהמשיך במלחמה בתוך העיר מכּה לאחר שהשתלטתם עליהם".[7] בדרום ערבית - השפה העתיקה של דרום חצי האי ערב האותיות "בּ" ו-"מ" ניתנות להחלפה.[6] במקומות אחרים בקוראן נקראת מכה "אום אל-קורה" - אם הערים.[6]

האזור בו נמצאת מכה נקרא פארן ומתייחס למדבר פארן המוזכר בתנ"ך. המסורות הערביות והמוסלמיות גורסות כי גבולות מדבר פארן הם גבולות החיג'אז וכי ישמעאל השתקע במקום שבו עומדת מכה כיום.[8] יאקות אל-חמאווי, הגאוגרף הסורי מהמאה ה-12 כתב כי פארן היא מילה עברית שהומרה לערבית וכי אחד משמותיה של מכה המוזכרים בתורה.[9] אחת הגבעות שבפאתי העיר נקראת "תל פארן".[9] ר' סעדיה גאון מזהה את "מֵשָׁא" המקראית[10] עם מכה.

היסטוריה

בזכות נביעת מים שופעת בכל השנה ובזכות היותה על דרך מסחר חשובה, הייתה מכה עיר מסחר חשובה בזמן הקדום וכן לשבטים בחג'אז בזמן בו מוחמד נולד בה בסביבות 570 לספירה.

לאחר ההג'רה לעיר אל-מדינה, שינה מוחמד כמה מהוראותיו הקודמות, שניתנו במכה, ובהן גם כיוון פניהם של המוסלמים בשעת התפילה ("קִִיבלה"). עד אז פנו לכיוון ירושלים, ואילו מעתה, אחרי ההכרה בקדושתה של מכה ואכזבתו מעמדת היהודים שנפגש איתם במדינה, פנו למכה.[11]

הכעבה הייתה בתקופה שלפני האסלאם מקדש אלילי. ב-629 צעד מוחמד עם 2,000 איש למכה, הקיף את הכעבה 7 פעמים, נגע במקלו באבן השחורה ואמר: "אין אלוה מבלעדי אללה". ההתנהגות המכובדת של אנשי מוחמד עשתה רושם על חלק מבני שבט קורייש והם החליטו למנותו למצביא עליהם. אז הבין מוחמד שבידו לכבוש את מכה. הוא חזר לאל-מדינה וב-630 יצא עם 5,000 לוחמים למכה, בטענה שאחד השבטים הפר את הסכם שביתת הנשק. אבו סופיאן הבין שאין טעם להתנגדות ופתח את שערי מכה. מוחמד הרג רק את ראשי אויביו וניפץ את הפסילים בכעבה, אך השאיר את האבן השחורה וציווה כי מעתה רק מוסלמים יוכלו להיכנס למכה.

עם התרחבות האסלאם לאחר מותו של מוחמד הפכה העיר לחשובה ביותר בדת האיסלמית ונהרו אליה עולי רגל רבים. השליטה עליה הייתה מקור לעימותים ולסכסוכים בין שליטים מוסלמים שונים. בשנת 1916 חוסיין בן עלי הכריז על עצמו כעל מלך חג'אז והפך עצמו לח'ליף. בשנת 1924 נכבשה מכה בידי אבן סעוד מידי השושלת ההאשמית ששלטה עד אז בעיר.

עלייה לרגל - חג'

החג' (ערבית: حجّ) הוא מונח באסלאם המתאר עלייה לרגל למכה. החג' הוא העלייה לרגל השנתית הגדולה ביותר בעולם כיום. הוא החמישי מבין "חמשת עמודי האסלאם" באסלאם הסוני ואחד מאחד עשר ענפי הדת באסלאם השיעי. על פי החג' כל מוסלמי בריא בגופו מחויב לעלות לרגל למכה לפחות פעם אחת בחייו, אם יש לו המשאבים הכספיים הנדרשים. כל זאת כדי לחזק את האחדות המוסלמית ואת הכניעה שלהם בפני אלוהים. מוסלמי אשר ביצע את מצוות החג' זוכה בתואר "חג'", ולעיתים כינוי זה אף מתווסף לשמו. העלייה לרגל מתבצעת בין היום השמיני ליום השנים עשר של חודש ד'ו אל-חיג'ה, החודש השנים עשר בלוח השנה המוסלמי.

כיוון שכיום ישנם בעולם כ־1.6 מיליארד מוסלמים, העיר מכה מוצפת בקהל עצום בזמן העלייה לרגל. בחודש החג' מגיעים למכה עד 4 מיליון עולי רגל. זרם עצום זה מכביד מאוד על העיר, שאינה תמיד מצליחה למנוע צפיפות גדולה, או לספק מקום מגורים לכל האורחים. מצב זה הביא לתאונות קשות וגם למקרי מוות רבים ולפציעות, בעיקר כתוצאה מרמיסה בשל צפיפות. אלו שמתים במהלך הטקסים נחשבים לקדושים שמתו על קידוש שם אללה. בשנת 1990 נרמסו למוות 1,426 אנשים במהלך מהומה שפרצה במנהרה בעיר.[12][13] במהלך 16 השנים שלאחר אסון 1990 אירעו במכה עוד שבעה אירועים במהלך הח'ג , שבהם נרמסו למוות עשרות עד מאות אנשים תחת רגלי הקהל. ב-12 בינואר 2006 נהרגו לפחות 346 אנשים.[14] האסון החמור ביותר מסוג זה התרחש ב-24 בספטמבר 2015, ובו נספו לפחות 2,121 עולי רגל.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Barbara Ann Kipfer (2000). Encyclopedic dictionary of archaeology (מהדורה Illustrated). Springer. עמ' 342. ISBN 0-306-46158-7, 9780306461583.
  2. ^ Cyril Glassé and Huston Smith (2003). The new encyclopedia of Islam (מהדורה Revised, illustrated). Rowman Altamira. עמ' 302. ISBN 0-7591-0190-6, 9780759101906.
  3. ^ William E. Phipps (1999). Muhammad and Jesus: a comparison of the prophets and their teachings (מהדורה Illustrated). Continuum International Publishing Group. עמ' 85. ISBN 0-8264-1207-6, 9780826412072.
  4. ^ הקוראן, סורה 3 (בשורת בית עמרם), פסוקים 90–92 (תרגום אהרן בן שמש).
  5. ^ Kees Versteegh (2008). C. H. M. Versteegh and Kees Versteegh, ed. Encyclopedia of Arabic language and linguistics, Volume 4 (מהדורה Illustrated). Brill. עמ' 513. ISBN 90-04-14476-5, 9789004144767.
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 Philip Khûri Hitti (1973). Capital cities of Arab Islam (מהדורה Illustrated). University of Minnesota Press. עמ' 6. ISBN 0-8166-0663-3, 9780816606634.
  7. ^ הקוראן, סורה 48 (בשורת הניצחון), פסוק 24 (תרגום אהרן בן שמש).
  8. ^ Sir Sayyid Aḥmad Khān (1870). A series of essays on the life of Mohammad: and subjects subsidiary thereto. London: Trübner & co.. עמ' 74–76.
  9. ^ 9.0 9.1 Reuven Firestone (1990). Title Journeys in holy lands: the evolution of the Abraham-Ishmael legends in Islamic exegesis. SUNY Press. עמ' 65, 205. ISBN 0-7914-0331-9, 9780791403310.
  10. ^ בראשית י, ל
  11. ^ יעקב שמעוני, ערבי ארץ ישראל,‫ תל אביב: עם עובד, תש"ז, עמ' 29.
  12. ^ Saudis Confirm 1,426 Killed By Crush in Mecca Tunnel; Crowd Panicked When 7 Fell From Bridge
  13. ^ 1,400 Reported Killed in Mecca Tunnel Crush
  14. ^ A history of hajj tragedies
עיינו גם בפורטלים:
פורטל המזרח התיכון
האסלאם
25 בנובמבר

25 בנובמבר הוא היום ה-329 בשנה, (330 בשנה מעוברת), בשבוע ה-48 בלוח הגריגוריאני . עד לסיום השנה, נשארו עוד 36 ימים.

איגרוף

איגרוף הוא ענף ספורט המוכר עוד מימי קדם, ובו שני ספורטאים מתמודדים על הניצחון בקרב אגרופים.

באיגרוף ספורטיבי מודרני המתחרים עוטים כפפות מרופדות ("כפפות איגרוף"), מגנים על שיניהם באמצעות מגן שיניים ומתחרים בתוך זירה במסגרת חוקים מוגדרים היטב. באיגרוף חובבני (ספורטיבי, שאינו מקצועני), בתחרות שאינה אולימפית, המתאגרפים חובשים גם כובעי מגן מרופדים.

איסור הכאת הורים

איסור הכאת הורים הוא ציווי מקראי האוסר על אדם להכות את אביו או אמו. עונשו של המכה הוא מוות בחנק.

אל-מדינה

אַל-מַדִינָה (ערבית: المدينة, מילולית: "העיר"; מוכרת גם בשמה המלא: مدينة رسول الله, "מדינת רסול אללה", "עירו של שליח אללה") היא העיר השנייה בקדושתה למוסלמים אחרי מכה. אל-מדינה נמצאת במחוז חִג'אז שבמערב ערב הסעודית, וגרים בה כ-1.3 מיליון תושבים (2006). בתקופה שקדמה לאסלאם (תקופת "הג'אהליה") היה שמה יַתְ'רִיבּ (בערבית: يثرب).

מכה ואל-מדינה נמצאות שתיהן במחוז חִג'אז במערב חצי-האי ערב. בשנות ה-20 של המאה ה-20 נכבש המחוז בידי משפחת אל סעוד ממחוז נג'ד במרכז חצי-האי. עם הקמת ממלכת ערב הסעודית שבירתה ריאד (בירת נג'ד), החל מלך סעודיה לכנות את עצמו "ח'אדֶם אל-חַרַמַיְן א-שַריפַיְן" כלומר, "משרתם של שני המקומות הקדושים".

אסלאם

אִסְלַאם (בערבית: إِسْلاَم, להאזנה (מידע • עזרה), בעברית: השלמה, התמסרות) הוא דת מונותאיסטית אברהמית שמהותה כניעה מלאה לאל אללה והקפדה על סונת מוחמד, כלומר, משנתו של מוחמד בן עבדאללה, הנחשב בקרב כלל המוסלמים כנביא החשוב והאחרון אי פעם ("חותם הנביאים").

הדת מבוססת על סונת מוחמד כפי שהיא מתועדת בכל ספרי החדית' הנחשבים לאמינים (צחיח, صَحِيْح) כולל בספרות הסירה (سيرة رسول الله), וכן גם על ספר הקוראן (القـُرْآن), אשר לפי המוסלמים, ניתן על ידי אַלְלַּה, באמצעות המלאך ג'יבריל, פסוקים פסוקים, במשך כ-23 שנים, אל מוחמד אשר הכתיב אותם למאמיניו.

ספרי החדית' והסירה, הם המקורות המדגימים למוסלמי איך לחיות ואיך לפרש את הקוראן, הנחשב לפי המוסלמים לדברו הישיר של האלוהים. מרבית הזרמים באסלאם מתייחסים לחדית'ים, המתעדים את חייו, מעשיו ואמירותיו של מוחמד, ככלי מרכזי לפירוש הקוראן, וכבסיס נוסף לפסיקת הלכה אסלאמית (שריעה).

הדת החלה להתפתח במאה השביעית בחצי האי ערב תחת הנהגתו של מוחמד כדת סינקרטיסטית המשלבת אמונות שונות מן היהדות, הנצרות, מסורות ערביות קדם אסלאמיות ועוד.

בדת האסלאם שלוש חטיבות זרמים עיקריות: הסונים (הנחשבים לאורתודוקסיה של האסלאם), השיעים, והחַ'וַארֶג'. רובם הגדול של המוסלמים הם סונים, ומיעוטם שיעים, ח'ארג'ים, או בני זרמים אחרים העומדים בפני עצמם. בעוד שהאסלאם הסוני כמעט ואינו מחולק לזרמים מובחנים, הזרם השיעי והח'אריג'י, לאורך ההיסטוריה התחלקו כל אחד למספר זרמים עצמאיים הנבדלים במידה משמעותית בתפיסותיהם הדתיות הן מהאסלאם הסוני והן אחד מהשני, כך שלכל זרם פרשנויות קוראן, פסקי הלכה, ולעיתים אף מסורות הייחודיים לו מאד.

מספרם הכולל של המוסלמים מוערך על פי אומדנים שונים ב-1.4, 1.6 מיליארד, ועל פי המחקר הכי עדכני, מספרם הכולל של המוסלמים הוא כ-1.8 מיליארד ובכך הם מהווים את הקהילה הדתית השנייה בגודלה בעולם. מרבית המוסלמים חיים במזרח התיכון, בצפון אפריקה, דרום אסיה ודרום-מזרח אסיה. רק כ־20 אחוזים מהם חיים בארצות ערב.

מכון המחקר פו מצביע על כך שקצב הגידול של האסלאם גבוה משמעותית מדתות אחרות. הן במדינות אסלאמיות והן באוכלוסיות אסלאמיות בתוך מדינות בעלות רוב נוצרי או אחר.

בית אומיה

שושלת בֵּית אוּמַיָה (ערבית: بنو أمية, בני אמיה; الأمويون , האמיים) הייתה שושלת הח'ליפים הראשונה באימפריה המוסלמית לאחר שלטונם של ארבעת "א-ראשידון" (ישרי הדרך: אבו בכר, עומר, עות'מאן, ועלי). היא נקראת על שמו של אמיה בן עבד שמס, הנחשב לאחד המנהיגים החשובים בעיר מכה לפני האסלאם. הח'ליפים לבית אומיה שלטו באימפריה המוסלמית בדמשק (661 עד 750), ולאחר מכן שלטו בספרד (756 עד 1031).

ג'דה

גִ'דַּה (בערבית: جدّة) היא עיר במערב ערב הסעודית, לחוף הים האדום, המונה 3.4 מיליון תושבים.

העיר נוסדה במאה השישית לפני הספירה ככפר דייגים. גדולתה החלה בשנת 647, אז הפך אותה הח'ליף עות'מאן אבן עפאן לעיר נמל, לשירותם של העולים לרגל למכה.

על פי המסורת המוסלמית, אדם הראשון נקבר בהר ערפאת הנשקף מעל מכה או במכה עצמה ואילו חוה נקברה בג'דה.המסורת המקומית מראה את קברה של חוה אמנו בג'דה. לפי המסורת היהודית, קברה של חוה בחברון, יחד עם קברי האבות במערת המכפלה. ג'דה נקראת על שם חוה אמנו, בערבית: אֻמּנא חוה: ג'דה – כינוי לאישה מהאבות הראשונים, 'ג'דוד' בערבית.נמל התעופה הבינלאומי המלך עבד אל-עזיז נמצא בפרברי העיר.

קבוצות הכדורגל של העיר הן אל-איתיחאד ואל-אהלי ג'דה.

חלקה ההיסטורי של העיר הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו ב-2014.

בקרבת העיר ממוקמת אוניברסיטת המלך עבדאללה למדע וטכנולוגיה שהיא האוניברסיטה הטכנית הטובה במדינה.

ב-2013 החלה בעיר בנייתו של מגדל ג'דה, שצפוי להיות גבוה יותר מבורג' ח'ליפה, הבניין הגבוה בעולם כיום, ב-180 מטרים, ופי שניים וחצי מהאמפייר סטייט.

ג'דה נחשבת למרכז כלכלי ותיירותי חשוב, הרבה בזכות קרבתה לים האדום ולערים הקדושות לאסלאם מכה ואל-מדינה.

ג'דה נחשבת לעיר ה-100 בגודלה בעולם, והיא מחולקת מבחינה אדמיניסטרטיבית ל-137 מחוזות פנימיים.

הג'רה

ההִיג'רה (בערבית: هجرة) הוא מונח בערבית המתאר את הגירתו של מוחמד, מייסד האסלאם, מהעיר מכה לעיר יתרב (תעתיק מדויק: ית'רב), שאחר כך החלה להיקרא אל-מדינה (קיצור של "מדינת א-נבי", עיר הנביא). ההג'רה התרחשה בשנת 622 לספירה ונקבעה מאוחר יותר כנקודת ההתחלה למניין השנים המוסלמי.

מוחמד היגר עם קומץ מאמינים (מוהאג'רון) מן העיר מכה לעיר אל-מדינה, משום שבמכה לא קיבלו את רעיונותיו והטפותיו ואף רדפו אותו. מעבר זה נמשך מספר ימים, כך שלמעשה אין להג'רה תאריך מדויק. עם זאת, המוסלמים קבעו את היום השמיני לחודש רביע אל-אוול, היום שבו הגיע מוחמד לקובה שבפאתי אל-מדינה, כיום ההיג'רה, ויום זה מצוין כחג על ידי המוסלמים. באל-מדינה התקבלו מוחמד ופמלייתו על ידי תומכיהם, ה"אנצאר", ושם ביסס מוחמד את עצמו ואת דתו החדשה, ותוך עשר שנים בלבד הוא כבש את מכה ונכנס אליה כמנצח.

ההיג'רה נקבעה כנקודת ההתחלה של הלוח המוסלמי, הקרוי גם "הלוח ההיג'רי", בשל חשיבותה כנקודה שממנה הפך הנביא ממטיף לראש קהילה דתית ופוליטית - האומה האסלמית. היא נקבעה כנקודה זו על ידי עומר בן אל-ח'טאב, הח'ליף השני, בשנת 638, שהפכה להיות שנת 17 להג'רה.

הכעבה

הכַּעְבָּה (בערבית: الكعبة; מילולית: "הקובייה") היא מבנה קדוש למוסלמים הנמצא במכה שבערב הסעודית. סביב הכעבה עומד אל-מסג'ד אל-חראם, המסגד הקדוש ביותר באסלאם. הכעבה היא גם הקיבלה בתפילה המוסלמית, כלומר, הכיוון אליו פונים המאמינים בזמן התפילה.

מבנה זה היה קדוש גם לעובדי האלילים בתקופת הג'אהִליה (התקופה הקדם-אסלאמית בחצי האי ערב). על פי האסלאם, עם התגלותו של מוחמד, הוא התכחש לכעבה עד שטיהר אותה מהאלילים שהיו בה קודם.

המאה ה-7

המאה ה-7 היא התקופה שהחלה בשנת 601 והסתיימה בשנת 700. זוהי המאה השביעית של המילניום הראשון. מאה זו נחשבת לתחילתם של ימי הביניים במזרח התיכון, והאירוע המשמעותי בתקופה זו הוא ייסוד האימפריה המוסלמית בעקבות כיבושי הערבים, אשר כבשו כליל את האימפריה הסאסאנית וחלקים גדולים מהאימפריה הביזנטית והביאו את האסלאם לכל רחבי המזרח התיכון וחלקים מאירופה.

במערב אירופה התבססה השושלת הקרולינגית שמרכזה בצרפת שהחליפה את השושלת המרובינגית. נציגה המפורסם ביותר של השושלת הזאת הוא קארל הגדול, מייסד האימפריה הרומית הקדושה בראשית המאה ה-9.

בדרום אמריקה המשיכה לפרוח תרבות המאיה שהייתה בתור הזהב שלה. בסין עלתה שושלת טאנג ואילו המשיך המאבק בין המדינות השונות על השליטה בתת-היבשת.

חג'

חָג' (ערבית: حجّ) הוא מונח באסלאם המתאר עלייה לרגל למכה. החג' הוא העלייה לרגל השנתית הגדולה ביותר בעולם כיום. הוא החמישי מבין "חמשת עמודי האסלאם" באסלאם הסוני ואחד מאחד עשר ענפי הדת באסלאם השיעי. על פי החג', כל מוסלמי בריא בגופו מחויב לעלות לרגל למכה לפחות פעם אחת בחייו, אם יש לו את המשאבים הכספיים הנדרשים. כל זאת כדי לחזק את האחדות המוסלמית ואת הכניעה שלהם בפני אלוהים. מוסלמי אשר ביצע את מצוות החג' זוכה בתואר "חאג'", ולעיתים כינוי זה אף מתווסף לשמו.

העלייה לרגל עצמה מתבצעת בין היום השמיני ליום השנים עשר של חודש ד'ו אל-חיג'ה, החודש השנים עשר בלוח השנה המוסלמי.הקונוטציה המקובלת לחג' היא למוחמד אך המנהג מיוחס על ידי המוסלמים לתקופות שלפני האסלאם עד לתקופת אברהם וישמעאל. עולים לרגל מצטרפים לתהלוכות ענק של מאות ואלפי אנשים, אשר סימולטנית מתרכזים במכה לשבוע החג', ומבצעים יחדיו סדרת פולחנים. כחלק מהחג' כל עולה לרגל צועד שבע פעמים נגד כיוון השעון מסביב לכעבה, הבניין אשר משמש ככיוון התפילה המוסלמי; רצים בין הרי הא-סאפא והא-מארוואה; שותים מבאר זמזם; הולכים למישורי הר ערפאת לעמידה בערנות; ומיידים אבנים בטקס סקילת השטן. העולים לרגל אז מגלחים את ראשם, מבצעים זבח חי ומתחילים לחוג את עיד אל-אדחה (חג הקורבן).

המילה הערבית חג' פירושה כשלעצמה עלייה לרגל, והיא נגזרה כנראה מאותו שורש שממנו נגזרה המילה העברית "חג". היא משמשת גם לתיאור צליינות נוצרית לארץ ישראל. יהודי פרס משתמשים במילה זו לפעמים כדי לתאר עלייה לרגל של יהודים לארץ ישראל. בהקשר המוסלמי (בפרט אצל הסונים) המילה חג' מתארת את סדרת הטקסים שיש לקיים במכה ובסביבותיה בתקופה מסוימת של השנה. סוגים אחרים של עלייה לרגל (עלייה לרגל למכה שלא בתקופה המסוימת בשנה, עלייה לרגל למקומות קדושים אחרים) מכונים בשמות אחרים.

נכון ל-2007, מעריכים את מספר עולי הרגל השנתי בכשני מיליון. טכניקות לשליטה בקהל החלו להיות קריטיות בתהליך ובגלל מספרם הרב של האנשים הטקסים קיבלו סגנון קצת שונה. אין צורך יותר לנשק את האבן השחורה, אלא רק להצביע עליה בכל פעם שמקיפים את הכעבה. בעבר יידו אבנים על עמודים גדולים, אך בגלל תקלות בטיחות המנהג השתנה לקירות ארוכים עם סלי תפיסה תחתיהם כדי לתפוס את האבנים. הקרבת החיה יכול להיעשות באופן אישי או על ידי מינוי נציג וכן הלאה. אף על פי כל הניסיונות לשיפור הבטיחות עדיין מתרחשות תקריות בטיחות במהלך החג' אשר גורמות למאות מקרי מוות.

ממשלת ערב הסעודית מוציאה ויזות מיוחדות לזרים לצורך העלייה לרגל, שמתבצעת בחודש המוסלמי ד'ו אל-חג'ה. אולם, הכניסה לעיר עצמה אסורה על לא-מוסלמים, והעיר כולה נחשבת כאתר קדוש לאסלאם. קיום חג' יותר מפעם אחת הוא "תטווע" - מצוות רשות.

חג'אז

חִג'אז (בערבית: الحجاز) הוא אזור במערב ערב הסעודית. העיר המרכזית בחג'אז היא ג'דה, אך הוא מוכר יותר בשל העיר הקדושה למוסלמים שבו - מכה. כאזור, "החג'אז" הוא בעל משמעות היסטורית ופוליטית לעמים הערביים ולאסלאם.

פירוש השם חג'אז הוא "מחסום". חבל ארץ הררי זה משמש כמפריד גאוגרפי בין המישורים המדבריים של חצי האי ערב לבין ים סוף. החל במאה ה-7 היה האזור למרכז המדינה הערבית האסלאמית שהוקמה על ידי מוחמד וממשיכיו. אחרי שהועברה בירת המדינה לדמשק הפכה חג'אז לחלק מהח'ליפות האומיית ומאוחר יותר עברה תחת שליטת הח'ליפות העבאסית שבירתה הייתה בגדאד. בהמשך הייתה שנים רבות תחת שלטונן של מצרים ושל האימפריה העות'מאנית, אולם זכתה לתקופה קצרה של עצמאות פוליטית בראשית המאה ה-20. היה זה אחד מהאזורים שהוסתו למרוד בעות'מאנים על ידי לורנס איש ערב הבריטי במהלך מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1916 הכריז חוסיין בן עלי, השריף של מכה, על עצמאות האזור, אולם בשנת 1924 נגזלו ממנו סמכויותיו על ידי אבן סעוד מנג'ד הסמוכה. הסיפוח היה שלב מכריע ביצירת ערב הסעודית.

כדורעף

כדורעף הוא ענף ספורט תחרותי ואולימפי של משחקי כדור, בו משחקות שתי קבוצות במגרש המורכב משני חלקים ואשר באמצעו עוברת רשת שמפרידה בין שני חלקי המגרש. המטרה במשחק היא לגרום לכדור לפגוע במגרש היריב, תוך העברתו מעל הרשת דרך תחום המעבר (האנטנות). כל קבוצה יכולה לגעת עד שלוש נגיעות, אלא אם כן המרים של הקבוצה עושה חסימה מההנחתה ואז יש עוד 3 נגיעות בכדור ( החוק הזה לא כולל כדורעף חופים! בחופים מותר אחרי החסימה רק 2 נגיעות בכדור )מסוגים חוקיים מסוימים בכדור, כדי להעביר את הכדור לקבוצה השנייה מעל הרשת דרך תחום המעבר. גרסה נוספת של כדורעף היא כדורעף חופים.

תחרויות בין קבוצות כדורעף נערכות במסגרת ליגת כדורעף, במסגרת משחקי גביע, בתחרויות בינלאומיות ובטורנירים למיניהם.

ללא חשש

מצב השימור ללא חשש (באנגלית: Least concern" LC") הוא מצב השימור הקל ביותר ברשימה האדומה של IUCN המתאר את המינים שאינם עומדים בפני הכחדה ממשית. מינים אלה אינם מצריכים כמעט שימור, למעט אלה העלולים לרדת עד המצב הבא של "קרבה לסיכון". הקטגוריה אינה כוללת מינים שהם רבים במספרם בטבע אבל לא נבדק מספיק שהמין עצמו לא בסכנה בכלל, או שהמין לא עלול להיפגע בעתיד. הבדיקה של מצב שימור זה מצריכה שיהיו 20% בלבד לסיכון הכחדה של כלל האוכלוסייה בטבע. סיכון נוסף יוריד את המין למצב "קרוב לסיכון".

הרבה מאוד מינים קיימים בקבוצה זו, הכוללת חיות הנפוצות בטבע בכמויות כמו עכברים, דרורים וחגבי הארבה וכן האדם עצמו. היא כוללת גם את החיות הנמצאות סביבו בערים (רק חיות בר שלא בויתו), חיות המתרבות בכמויות מספיקות או עם תחומי אוכלוסייה גדולים וגם חיות שנעשו מאמצים להציל אותם מסכנת הכחדה גדולה - למשל הלווייתן גדול-הסנפיר שניצל מסכנת הכחדה.

חלק מהחיות עדיין פגיעות, למרות שהם במצב זה. אוכלוסיית הזאבים בפארקים באמריקה, ספגה מכה עקב פגיעה מהם מציד, הרעלה וכהגנה מצד חקלאים המגנים על עדריהם. בפארק ילוסטון הושמדו כל הזאבים עד לשנת 1995 שאז הם חזרו לפארק והחלו להתאושש. עד היום הזאבים הם יצורים מוגנים בחוקה האמריקאית, למרות שיש הרבה מהם גם ברחבי אירופה ואסיה והם רחוקים מלהיכחד.

מוחמד

מוחמד בן עבדאללה בן עבד אל-מוטלב, הידוע כמֻחַמַּד (בערבית: مُحَمَّد, להאזנה (מידע • עזרה), 570 בערך – 8 ביוני 632) הוא מייסד דת האסלאם. נחשב במסורת המוסלמית לאחרון ולחשוב ביותר מבין הנביאים. פירוש השם בערבית הוא "מהולל" או "מפואר". מכונה בפי המוסלמים לפעמים גם "מאוולאנא" (בערבית: مَوْلَانَا, תעתיק מדויק: מולאנא) אך השם הנפוץ יותר הוא "רסוּל אללה" (בערבית: رَسُول الله, "שליח האל") או פשוט "אַ(ל)נַּבִּי" (ערבית: اَلنَّبِيّ, "הנביא").

מכה מקדימה

מכה מקדימה היא מהלומה צבאית שמדינה אחת מנחיתה על אויבתה, כאשר ברור שזו צפויה לתקוף באופן מיידי. עיתוי התקיפה הצפוי של האויב הוא המבדיל את המכה המקדימה ממלחמת מנע.

במלחמת ששת הימים ישראל התקיפה את חילות האוויר של ארצות ערב ("מבצע מוקד" - 5 ביוני 1967) כמכה מקדימה שבוצעה בשל החשש ממתקפה ערבית כוללת. מתקפתו של צה"ל בחצי האי סיני הייתה גם היא בגדר מכה מקדימה, בשל החשש הכבד שהצבא המצרי הגדול שנערך שם ופינוי כוחות האו"ם שהיו שם מצביעים בוודאות על הכנות למתקפה מצרית על ישראל. המתקפות בחזית הירדנית והסורית נעשו במידה רבה כתגובה לפעולות של האויב ולכן אינן נחשבות כמכה מקדימה.

ביום פתיחת מלחמת יום הכיפורים (אוקטובר 1973), לאחר שהצטבר מידע רב על כוונת מצרים וסוריה לפתוח במלחמה, נשקלה האפשרות של מכה מקדימה על ידי הפיקוד הבכיר של צה"ל, ומטוסי חיל האוויר אף נערכו לכך, אך אפשרות זו נפסלה על ידי הדרג המדיני בשל הרצון שלא להיראות בפני המעצמות (ארצות הברית וברית המועצות) והאו"ם כצד התוקפני. בשעות אלה, דרש שר החוץ האמריקאי קיסינג'ר מישראל לא להנחית מכה מקדימה, וקיבל אישור על כך מראש הממשלה גולדה מאיר. צה"ל הותקף והופתע בעת פריצתה של מלחמת יום הכיפורים ונקלע למצב קשה מאוד שממנו נחלץ רק לאחר אבידות כבדות ומספר ימי לחימה קשים ביותר. ההימנעות ממכה מקדימה עוררה ביקורת קשה ביותר לאחר שהמלחמה הסתיימה ואף שנים רבות לאחר מכן.

מסגד

מסגד (ערבית: مسجد, תעתיק: מַסְגִ’ד מקום לסגידה ולפולחן, או جامع תעתיק מדויק: גַ'אמַע מקום התכנסות. "ג'אמע" מתייחס בדרך כלל למסגד ראשי בישוב) הוא בית תפילה של מאמינים מוסלמים. במסגד המוסלמים מתפללים בציבור ושומעים דרשות ביום שישי – היום הקדוש למוסלמים. בשעת התפילה פונים המתפללים לכיוון העיר מכה, העיר הקדושה ביותר לאסלאם. המסגד משמש גם לצרכים קהילתיים שונים.

לרוב המסגדים כיפה וצריח הקרוי "מינָרֶט". במסגד אין בדרך-כלל כמעט רהיטים, מלבד המנבר, דוכן הדרשות. אין בו ציורים או פסלים בגלל האיסור של הדת המוסלמית לתאר דמויות. עם זאת, ברוב המסגדים קירות המסגד מעוטרים בקישוטים גאומטריים ובכתובות בערבית.

שלושת המסגדים הקדושים ביותר לאסלאם לפי סדר קדושתם הם מסגד אל-חראם בעיר מכה, מסגד הנביא בעיר מדינה ומסגד אל אקצה בעיר ירושלים (לסונים בלבד).

עשר מכות מצרים

עשר מכות מצרים או עשר המכות הוא סיפור מקראי אודות עשרה פגעים על-טבעיים שניחתו על העם המצרי. המכות באו בשל סירובו של פרעה מלך מצרים להיענות לדרישתו של אלוהים, על ידי שליחו משה, לשחרר את בני ישראל. רק האחרונה שבהן, מכת בכורות, הובילה לשחרורם של בני ישראל וליציאת מצרים.

לפי הסיפור המקראי עשר המכות פגעו במצרים בלבד, למרות סמיכות המגורים של בני ישראל.

סיפור עשר המכות מופיע במקרא בספר שמות בפרשות וארא ובֹּא. קיימים כינויים מקובלים לכל מכה ומכה, שמקורם בהגדה של פסח, טקסט שנקרא באופן מסורתי על ידי יהודים בליל הסדר. בהגדה מופיעה רשימה של עשר המכות: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דֶּבֶר, שחין, ברד, ארבה, חושך ומכת בכורות. בהגדה מופיע גם סימן לזכירת עשר המכות על ידי ראשי התיבות שלהן: דצ"ך עד"ש באח"ב.

אתרי עלייה לרגל באסלאם
מכה • אל-מדינהירושליםקירואןנג'ףכרבלאכופהכאזמיהמשהדסאמראקום סמל האסלאם

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.