מי מריבה

סיפורי משה והסלע הם שני סיפורים דומים המתוארים בספר שמות ובספר במדבר, בהם משה מכה במטהו סלע יבש ויוצאים ממנו מים.

התיאור המקראי

תיאור מסה ומריבה שבספר שמות

בספר שמות, פרק י"ז, פסוקים א'-ז', מתואר אירוע שבו בני ישראל מגיעים לרפידים ודורשים ממשה מים, לפני שימותו בצמא. משה מתפלל לה' ונענה שעליו להכות בצור לעיני זקני בני ישראל. משה ממלא את דבר ה' וכנראה יוצאים מהסלע מים (המקרא לא מתאר את ההמשך).

תיאור מי מריבה שבספר במדבר

Moses brings forth water
משה מוציא מים מסלע, מוקף ב-12 אהלים, ומעליו אוהל מועד. ציור מבית הכנסת דורה אורופוס

בספר במדבר, פרק כ', פסוקים א'-י"ג, מתואר אירוע בו אחרי מות מרים בני ישראל צמאים למים ורבים עם משה ואהרן. משה מתפלל אל ה' ונענה שעליו לקחת את המטה, להקהיל את עדת בני ישראל ו"לדבר אל הסלע לעיניהם" ועל ידי כן מהסלע יצאו מים. משה מקהיל את העדה וקורא להם "שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה, נוֹצִיא לָכֶם מָיִם?" (פסוק י') (משמעות המילה "מורים" היא לפי הפשט גנאי בדומה למילה "ממרים"). משה מכה את הסלע פעמיים ומהסלע יוצאים מים רבים.

רש"י בפירושו לתלמוד במסכת תענית, דף ט', עמוד א' מציין שהסלע הוא בארה של מרים - באר מים נסית שלוותה את בני ישראל בנדודיהם במדבר סיני, ומסביר מדוע סירבה הבאר לתת מים לאחר מות מרים: "סלע, וְזָבִין ממנו מים והיה מתגלגל והולך עם ישראל והוא הסלע שבו הכה משה שלא היה רוצה להזיל מימיו בשבילו לפי שמתה מרים." דהיינו, הבאר הייתה בעצם סלע שנבעו ממנו מים, והסלע היה מתנהל עם בני ישראל במסעותם. כשמרים מתה, הפסיקו המים לנבוע מן הסלע, והוא הסלע עליו הכה משה בפרשת מי מריבה". למדים זאת מסמיכות המקרים של "וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם ... וְלֹא-הָיָה מַיִם, לָעֵדָה". דהיינו שעם מותה של מרים נסתתמו המים.

Bacchiacca - Moses Striking the Rock
משה מכה בסלע, ציור מאת פרנצ'סקו אוברטיני

החטא של משה

באותו מקרה מסופר בפסוקים שה' כעס על משה והענישו בזאת שלא יכניס את בני ישראל לארץ ישראל, כמו שנאמר (ספר במדבר, פרק כ', פסוק י"ב): "יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם".

בביאור החטא נחלקו הפרשנים, לפי רש"י החטא הוא שה' ציווה "לדבר" אל הסלע ואילו משה "היכה" אותו,[1] ישנם המפרשים שהחטא הוא בכך שכינה את בני ישראל בכינוי "מורים",[2] דעה אחרת אומרת, שהחטא היה בכך שמשה אמר: "המן הסלע הזה נוציא לכם מים", ולא הדגיש בדבריו שה' הוא זה שמביא את המים.[3] שמואל דוד לוצאטו מציין כי מצא 13 פירושים מהו החטא.[דרוש מקור]

בפרק ק"ו בספר תהילים, מתואר מעשה מי מריבה בקצרה: "וַיַּקְצִיפוּ עַל מֵי מְרִיבָה וַיֵּרַע לְמֹשֶׁה בַּעֲבוּרָם. כִּי הִמְרוּ אֶת רוּחוֹ וַיְבַטֵּא בִּשְׂפָתָיו".[4] מפרשי המקרא הראשונים פירשו פסוקים אלו בשני אופנים. יש מהם שפירשו שמשה ואהרן המרו את רוח ה', וה' ביטא בשפתיו גזרה שלא יכנסו לארץ.[5] אחרים פירשו שבני ישראל הם שהמרו ומררו את רוחו של משה, והוא ביטא בשפתיו אמירה לא נכונה, ועל כך נענש.[6]

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ רשב"ם במדבר כ י'; רש"י במדבר כ י"ב
  2. ^ מובא באבן עזרא במדבר כ ח
  3. ^ חזקוני במדבר כ י'; רבנו חננאל במדבר כ י"ב
  4. ^ תהילים, ק"ו, ל"ב-ל"ג
  5. ^ רש"י ואבן עזרא בפירושם על הפסוק
  6. ^ רד"ק והמאירי בפירושם לספר תהילים
11 הנקודות

11 הנקודות הן אחד-עשר יישובים אשר הוקמו במבצע התיישבות גדול בנגב הצפוני, במוצאי יום הכיפורים תש"ז י"א בתשרי, בלילה שבין ה-5 ל-6 באוקטובר 1946, ביוזמת הסוכנות היהודית. מטרת המבצע הייתה לגרום להכללת אזור הנגב בתוך גבולותיה העתידיים של המדינה היהודית. מבצע התיישבות זה נחשב לגדול מסוגו בשנים שקדמו להקמת מדינת ישראל.

אמת מים

אַמַּת מַיִם (או אַקְוֶודוּקְט) היא תעלה מלאכותית שתפקידה להעביר מים ממקום אחד למשנהו. לעומת הפירוש המרחיב, לפיו משתמשים כיום במונח זה לכל סוג של מערכת הולכת מים (לרבות צנורות ותעלות), קיים הפירוש ההיסטורי המצומצם המייחד את השימוש בביטוי זה לתעלה המוגבהת (לפחות בחלקה) מעל פני השטח, באמצעות עמודים או מערכת קשתות. אמות המים הנודעות ביותר הן אלו שנבנו בידי הרומאים שלעיתים הגיעו לאורך של עשרות קילומטרים.

לַרוב, הכוח שמזרים את המים באמות המים הוא כוח הכבידה, לכן אמות מים נבנות בשיפוע. בתקופת האימפריה הרומית נהגו לבנות אמות מים בשיפוע יורד של סנטימטרים ספורים לכל מאה מטר, חריגה מהטווח המקובל עלולה לגרום לעצירת המים במקרה של שיפוע מתון מדי או לסדיקת הקירות על ידי המים במקרה של שיפוע תלול מדי. מכיוון שהתנאים הטופוגרפיים של השטח לא תמיד התאימו לשיפוע העדין של האמה השתמשו הרומאים בצינורות וקשתות כדי ליצור בסיס שטוח לאמה.

אנרגיה הידרואלקטרית

אנרגיה הידרואלקטרית (מיוונית: הידרו [ὑδρο-‎] = מים, אלקטרו [ἠλεκτρο-‎] = חשמל) היא אנרגיה חשמלית שמקורה בתנועת המים. זוהי האנרגיה המתחדשת הנפוצה ביותר על כדור הארץ, המיוצרת באמצעות ניצול תנועת המים בנהרות, בנחלים, במפלים, בגלי ים ובתנועת גאות ושפל של האוקיינוסים. את האנרגיה מתנועת המים ניתן להסב בקלות לחשמל על ידי ניצול זרימת המים לסיבוב גלגל (טורבינה), המייצר אנרגיה חשמלית. האתר שבו מותמרת האנרגיה מאנרגיה מכנית לחשמלית נקרא "תחנת כוח הידרואלקטרית". בתחנת כח הידראולקטרית מים הנופלים מפתח סכר או ממפל מים טבעי, ומסובבים טורבינה. מרגע שתחנת כוח כזו נבנית ומופעלת, כמעט שלא נוצרים גזי חממה או פסולת בעקבות פעולת התחנה.

המים ניתנים לאגירה באגמים טבעיים או מלאכותיים או במאגרים אחרים. באופן זה ניתן לאגור את אנרגיית המים הפוטנציאלית (כאנרגיה שאובה) ולהשתמש בה לייצור חשמל כאשר יש צורך בכך.

באר אורה

בְּאֵר אוֹרָה הוא ישוב פרוורי באזור הערבה בין אילות לאליפז, כ-20 קילומטרים צפונית לאילת, השייך למועצה אזורית חבל אילות. נכון ל־2019 ביישוב מתגוררות 220 משפחות. רוב התושבים מתפרנסים בעבודות שונות באילת.

באר אורה (בסיס)

בסיס גדנ"ע נטוש ששוכן בערבה - כ-10 ק"מ מדרום למכרות תמנע, וכ-17 ק"מ מצפון לאילת.

במדבר

ספר במדבר הוא הספר הרביעי מבין חמשת חומשי התורה.

הספר נקרא גם "חומש הפיקודים" כיוון שיש בו שני מִפקדים של בני ישראל וכן מפקד נפרד ללויים. מכאן גם באו השמות הלועזיים Ἀριθμοί בתרגום השבעים ו-Numeri בוולגטה (כלומר - "ספירה").

ספר במדבר עוסק בנדידת בני ישראל במדבר, תקופה של כ-40 שנה, בין היציאה ממצרים עד לכניסה לארץ-ישראל, ולמעשה מתמקד רק בתחילת התקופה הזו ובסופה.

בסתר רעם

בסתר רעם - הלכה, הגות ומנהיגות בימי השואה הוא ספרה של אסתר פרבשטין, היסטוריונית חרדית וראש הקתדרה להוראת השואה במכללה ירושלים. הספר יצא לאור במוסד הרב קוק בשנת תשס"ב.

שמו של הספר מקורו מפסוק מספר תהילים: "בַּצָּרָה קָרָאתָ, וָאֲחַלְּצֶךָּ; אֶעֶנְךָ, בְּסֵתֶר רַעַם; אֶבְחָנְךָ עַל-מֵי מְרִיבָה סֶלָה" (פ"א, ח'). בו נרמז כי גם בימי הסתר פנים, שעת ניסיון ומבחן לעם ישראל, נאחזו באמונה הדתית.

הספר כולל שבעה שערים ובהם סקירה היסטורית על השואה, על ההלכה בשואה והחיים באותם הימים ועל התאוששות שארית הפליטה.

המוביל הארצי

מוביל המים הארצי הוא העורק הראשי של מפעל המים הארצי של מדינת ישראל, בו משולבים רוב מפעלי המים במדינה. הוא משמש לוויסות אספקת המים בארץ ומאפשר ניצול יעיל של מקורות המים והעברתם מהצפון הגשום אל המרכז והדרום הדלים במים. המוביל הארצי מתחיל מהכנרת ואורכו כ-130 קילומטר. הנקודה הדרומית ביותר שמקבלת את מימיה מהמוביל היא מצפה רמון. תוכניות ראשונות הוכנו עוד לפני הקמת המדינה, אולם, התכנון המפורט והביצוע התאפשרו רק לאחר 1948. מה שנועד להיות השלב ראשון בתוכנית המוביל, תעלת ההטיה, יצא לדרכו בסתיו 1953 וננטש במהלך 1954 מסיבות מדיניות וגאולוגיות. המוביל הארצי נחנך ב-1964."המוביל הארצי" הוקם כדי לתת מענה לבעיית המחסור במים באזורים שונים במדינה ולהתגבר על מגבלות שנובעות מתנאים אקלימיים, גאוגרפיים וגאולוגיים השוררים בישראל: קרבה למדבר, פערים גדולים בכמות ותפרוסת המשקעים באזורי הארץ, והעובדה שבצפון קיימים מקורות מים טבעיים שפירים ואילו הדרום חסר אותם.

השקיה בטפטוף

השקיה בטפטוף היא שיטת השקיה, ישראלית במקורה, המשחררת מים בטפטוף איטי לשורשי הצמחים, בין אם מעל פני הקרקע או ישירות לאזור השורשים מתחת לפני הקרקע (השקיה תת-קרקעית). כבר בזמנים קדומים נעשה שימוש בהשקיה בטפטוף באמצעות כדי חרס שמולאו במים, הוטמנו בקרקע ושחררו את המים באיטיות לקרקע דרך נקבוביות כלי החרס. שימוש בשיטות דומות נעשה בחממות באירופה באמצע המאה ה-20.

טפטפת

טפטפת היא אביזר המשחרר מים בטפטוף איטי. הטפטפת מהווה בסיס לשיטת השקיה חדשה, השיטה המודרנית של השקיה בטפטוף, שעיקרה הזרמת מים בצינורות פלסטיים ושחרורם בטפטוף איטי ליד הצמח.

יורם נמרוד

ד"ר יורם נמרוד (תרצ"ד, 1934 – תשנ"ה, 1995) היה חוקר, היסטוריון, עיתונאי ופובליציסט.

נמרוד חקר וכתב בכמה תחומים: נשק גרעיני בישראל ובעמים, המים בישראל והקואליציות הבין-מפלגתיות ובין-עדתיות ערב הקמת המדינה. מאמריו, מחקריו וגילוייו בתחומים שפעל בהם עוררו פולמוס. הוא האמין שרוב המידע הפוליטי, הכלכלי והארגוני נמצא בעיתונות, בצורה גלויה, והבעיה הגדולה היא כיצד לרכזו ולמיינו. מאמריו בתחום הזה הקדימו את הופעת המחשב, ואת האפשרויות הרבות הטמונות בו. הוא חלם על מאגרי נתונים ענקיים, כוללי כול, האוצרים את כל האינפורמציה הגלויה, גם כדרך להבנת העולם הפוליטי וכוחות הענק המתמודדים בו על השליטה, וגם כאפשרות מסחרית: לספק לכל דורש במחיר נמוך מידע חיוני.

דרכו האקדמית נחסמה בשל חילוקי דעות שנוצרו עקב דעותיו ופרסומיו הבוטים. הוא פרסם כמה ספרים, ובהם: מי מריבה - המחלוקת על מי הירדן; נפט - הגלוי והנסתר; מפגש בצומת - יהודים וערבים בארץ ישראל בדורות האחרונים. בשל מותו המוקדם לא זכה להגשים את חלום מרכז המידע ולא זכה להשלים כמה ממחקריו.

נמרוד, יחד עם אחרים, נחשב אחד החוקרים הבולטים באסכולת "חוג אורנים", שהתפתחה בין כותלי סמינר "אורנים", לימים "מכללת אורנים".

לאחר מותו יצא לאור ספרו "ברירת השלום ודרך המלחמה", שהוא הרחבה של עבודת הדוקטור שלו בנושא יחסי ישראל-ערב בשנים 1948–1950.

עמק חרוד

עמק חרוד, הוא עמק בצפון ארץ ישראל, המהווה את החלק המזרחי של עמק יזרעאל, ומשתרע בינו ובין בקעת בית שאן.

פיאט (כלי נשק)

פִּיאַט (נכתב גם פיא"ט או PIAT) הוא מטול חי"ר נגד טנקים (ראשי תיבות של Projector, Infantry, Anti Tank). הפיא"ט הוא נשק נגד טנקים (נ"ט) שפותח על ידי הבריטים במלחמת העולם השנייה.

פרשת חקת

פרשת חֻקַּת היא פרשת השבוע השישית בספר במדבר. היא מתחילה בפרק י"ט, פסוק א' ומסתיימת בפרק כ"ב, פסוק א', ויש בה 87 פסוקים.

בחוץ לארץ, בשנים שבהן יום טוב שני של שבועות חל בשבת קוראים את פרשת חוקת ביחד עם פרשת בלק. לפי מנהג התימנים, גם בארץ ישראל מחברים פרשות אלו, במקום לחבר את פרשות מטות-מסעי אצל הדרדעים השתמר מנהג קדום ולפיו במקום לחבר את פרשת חקת עם בלק, מחלקים אותה לשניים ומחברים את חציה הראשון (עד פרק כ', פסוק כ"א) לפרשת קרח ואת חציה השני (משם ואילך) לפרשת בלק.

החל מפרשה זו מתארת התורה את קורות בני ישראל במדבר סיני בשנת הארבעים ליציאת מצרים, בניגוד לפרשות הקודמות שתיארו את האירועים בשנה השנייה.

קדמוניות היהודים

קדמוניות היהודים (ביוונית: Ἰουδαϊκὴ ἀρχαιολογία) הוא ספרו השני של ההיסטוריון היהודי-רומי יוסף בן מתתיהו, הידוע גם בכינויו יוספוס פלביוס. בספר זה, שנכתב בשלהי המאה הראשונה לספירה, סיכם יוסף את תולדות עם ישראל, מימי המקרא ועד ימי המרד הגדול ברומאים. הספר מהווה מקור חשוב להיסטוריה של עם ישראל (בעיקר לתקופה החשמונאית המאוחרת, התקופה ההרודיאנית ואילך). כמו יתר כתבי בן-מתתיהו, הוא לא שומר בספרות הרבנית אלא רק על ידי הכנסייה. הספר תורגם לראשונה לעברית בשנת 1864.

קדש (מדבר צין)

קדש היא עיר מקראית בה נקברה מרים, אחות משה, בזמן נדידת בני ישראל במדבר.

לשם קדש קשורים גם המקומות: קדש ברנע, קדש מי מריבה, קדש עין משפט.

קו השילוח

קו השילוח (או מפעל השילוח) הוא שמה של מערכת אספקת מים שנבנתה בימי מלחמת העצמאות על מנת לשבור את המצור על ירושלים הנצורה.

שמחה בלאס

שמחה בְּלַאס (27 בנובמבר 1897 – 18 ביולי 1982) היה מהנדס מים ישראלי, פעיל ציוני, מתכנן מפעלי מים עיקריים של היישוב בשנות ה-30 ובשנות ה-40, ממייסדי מקורות ויוזם תוכניותיה עד למוביל הארצי, "יועץ הממשלה לענייני המים" בישראל בשנותיה הראשונות, מייסד תה"ל, ראש המתכננים של מוביל המים הארצי, יוזם ההשקיה בטפטוף וממציא הטפטפות, יחד עם בנו ישעיהו. הוא אחיו של משה בלאס וסבו של אורי בלאס.

תה"ל

חברת תהל (בראשי תיבות משמה המלא: "תכנון המים לישראל בע"מ") היא חברה שתכננה את מרבית מפעלי המים בישראל וכן מפעלים נוספים בעולם (כיום נמצאת במסגרת הקונצרן קבוצת תהל).

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.