מיתון

מיתון הוא מונח במקרו כלכלה שפירושו תקופה ארוכה יחסית של פעילות כלכלית מואטת בכלל המשק. מיתון בדרך כלל גורר עמו ירידות מחירים, צמצום של הייצור והמסחר וירידה בתעסוקה.

אחת ההגדרות המקובלות של מיתון היא צמיחה שלילית של המשק (היינו, צמצום בתוצר) בשני רבעונים רצופים (ראו להלן).

ככל שהמיתון חמור יותר, כך ממדי התופעות גדלים, כיוון שפגיעה בחברה אחת או בענף אחד מתפשטים למגזרים אחרים של הכלכלה במה שקרוי "אפקט הדומינו".

אין הסכמה בין כלכלנים לגבי שיעור הצמיחה שמתחתיו נמצא המשק במיתון. בארצות הברית ההגדרה הרשמית היא שני רבעונים רצופים בהם התמ"ג ירד. עם זאת, במדינה כמו ישראל בה קצב גידול האוכלוסייה גבוה יש משמעות גם לשיעור הגידול בתמ"ג לנפש, אשר עלול להיות שלילי גם כאשר הצמיחה בתמ"ג חיובית, כל עוד זו אינה מדביקה את קצב גידול האוכלוסייה.

מיתון חמור ומתמשך קרוי שפל כלכלי. בשפל כלכלי מחריפות התופעות של מיתון - אבטלה, פשיטות רגל של עסקים, צמצום הפעילות העסקית והכלכלית. כתוצאה מכל אלה הייצור בשפל כלכלי אינו ממצה את הפוטנציאל היצרני של השוק.

השפל הכלכלי המפורסם ביותר היה המשבר הכלכלי הגדול שהתחיל בשנת 1929 עם קריסת הבורסה לניירות ערך של ניו יורק. כאשר פרץ המשבר הכלכלי העולמי ב-2008 היו חששות כי הוא יתפתח לשפל כלכלי, אך הן התבדו.

למיתון סיבות כלכליות רבות כגון גידול בחוב הלאומי, השקעות כושלות כתוצאה מבועה כלכלית ואירועים בלתי צפוים שפוגעים בכלכלה כמו אסונות טבע ומלחמות ועוד

לפי תאוריית עודפי הייצור של קרל מרקס מיתון הוא עניין שגרתי ומחזורי בכלכלה חופשית, שאין בה תכנון. חוסר תכנון הוא הסיבה לרוויה של השוק - הייצור אינו מותאם לצריכה "מלמעלה". בכלכלות מתוכננות באופן ריכוזי, כפי אלה של משטרים קומוניסטים, מוגבל ייצור מעבר ליכולת הצריכה. עם זאת, במדינות אלה ייתכן ייצור מתחת לרמת הצריכה ומחסור בסחורות.

התרופה הקלאסית כנגד מיתון היא הגדלת הוצאות הממשלה. דרך זו מכונה לעיתים "תרופה קיינסיאנית" על שם הכלכלן ג'ון מיינרד קיינס אשר הגה בעת השפל הכלכלי הגדול את הרעיון בדבר הצורך להוציא את המשק משפל כלכלי ואבטלה בעזרת הגדלת הביקושים הממשלתיים למוצרים ושירותים. כדי להוציא את המשק מהגלגל החוזר של ירידה בביקושים - ירידה ביצור - פיטורים וסגירת מפעלים - גידול באבטלה - ירידה בביטחון הצרכנים - ירידה בביקושים הממשלה מפעילה פרויקטים גדולים של בניית תשתיות תוך הגדלת הגרעון הממשלתי. ביקושים אלו אמורים להתניע את הצמיחה במשק על ידי שבירת המעגל ולהשתלם בעתיד כאשר הצמיחה משתמשת ומואצת על ידי התשתיות המשופרות. תרופה זו הייתה יעילה בזמן השפלים הכלכליים של תחילת ואמצע המאה העשרים אך אינה מקובלת כיום כאשר הגישה המוניטרית שלטת וגרעון ממשלתי מופרז נחשב תמרור אזהרה למצב המשק.

התרופה המוניטרית למיתון היא הורדת ריבית והגדלת כמות הכסף על ידי הבנק המרכזי. הורדת הריבית מקלה מחד על עסקים את נטל הריבית ומאפשרת להם הגדלת החוב (נטילת אשראי נוסף) ומקטינה מאידך את האטרקטיביות של חיסכון אצל משקי הבית על מנת לעודד צריכה. דוגמה מופתית לשימוש בתרופה המוניטרית ניתן לראות בהתנהגות הבנק המרכזי האמריקאי בשנים 2001-2003. לעומת זאת, כלכלת יפן מתנדנדת בין יציאה וכניסה למיתון מאז 1990, אף על פי ששער הריבית נותר אפסי לאורך כל התקופה. מצב זה של יפן נחשב על ידי כלכלנים רבים כמלכודת הנזילות, תאוריה (המיוחסת בדרך כלל לקיינס) המדברת על כך שכאשר ישנו מיתון ושער הריבית הוא אפסי, הרי שרק מדיניות פיסקלית מרחיבה של הגדלת הביקושים הממשלתיים תוכל להוציא את המשק ממיתון.

תקופות מיתון בישראל

שנים רקע
1952-1953 המשבר הכלכלי בשנותיה הראשונות של ישראל
1966 מיתון 1966 בישראל
1976-1977 מדיניות הפיחות הזוחל
1984 משבר מניות הבנקים (ישראל, 1983), האינפלציה בישראל
1989 האינתיפאדה הראשונה
2001-2002 האינתיפאדה השנייה, משבר ההייטק
2009 המשבר הכלכלי העולמי (2008)

ראו גם

קישורים חיצוניים

אינפלציה

אִינְפְלַצְיָה היא מונח כלכלי המתאר תהליך של עלייה כללית, מתמשכת וקבועה של רמת המחירים במדינה. דבר זה מביא לירידה בערך הכסף.

תופעת האינפלציה מוגדרת כעליית מחירים, כלומר ירידה מתמשכת בערכו של המטבע המקומי. כוח הקנייה של המטבע פוחת, משמע התמורה המתקבלת עבור כל יחידת מטבע הולכת וקטנה. כמו כן תופעה המכונה "פיחות מתמשך" מאפיינת את ירידת ערכו של המטבע בהשוואה למטבעות של מדינות אחרות בהן שיעורי האינפלציה (מן השפה האנגלית Inflate= להתנפח, לגדול) נמוכים יותר. עם זאת, כיוון ששער החליפין (ערכו של כל מטבע ביחס למטבעות אחרים) מושפע גם מגורמים נוספים, לא תמיד רואים קשר ישיר בין האינפלציה לשער החליפין.

מקרה קיצוני של אינפלציה נקרא היפר-אינפלציה (אינפלציה דוהרת) המתאר מצב בו ישנה אינפלציה גבוהה כאשר שיעור האינפלציה הולך וגדל מבלי להגיע לשווי משקל. המצב ההפוך לאינפלציה הוא דפלציה, בו קיים תהליך של ירידה כללית ומתמשכת במחירים ועלית ערך המטבע. מצב מאוזן נקרא יציבות מחירים, המתאר מצב בו אין שינוי או שיש שינוי זעיר ברמת המחירים. ממשלות שמנסות ליצב את האינפלציה מבצעות רפלציה, מעבר ממצב דפלציוני ליציבות מחירים או אף לאינפלציה מתונה, או מיתון של תהליך דפלציוני.

בועת הדוט-קום

בועת הדוט-קום הייתה בועה כלכלית שהתקיימה בין השנים 1995 – 2001. שיאה היה במרץ 2000, כאשר מדד הנאסד"ק עמד על 5,132.52 נקודות. במהלך שנים אלה נרשמה בבורסות לניירות ערך עלייה מהירה במחירי מניות סקטור האינטרנט החדש ובסקטורים הקשורים אליו תוך ניתוק גדל והולך מהשווי הכלכלי ה"אמיתי" של החברות הנסחרות. דבר זה יצר את "הבועה".תקופה זו אופיינה בהיווסדותן של חברות מבוססות-אינטרנט רבות. שילוב של צמיחה מהירה של מחירי המניות, ספקולציות של יחידים לגבי ערכן של המניות, וזמינותם הגדולה של כספי השקעות מקרנות הון סיכון רבות יצרו סביבה שבה רבים מהעסקים הללו דחו מודלים עסקיים רגילים והתמקדו בנתח השוק במקום ברווח של החברות, אשר גרמו לניפוח הבועה כך שערכן הריאלי של המניות התרחקו מערכן הנקוב.

התפוצצות בועת הדוט קום התרחשה בין השנים 1999 - 2001, כאשר מספר חברות מונפקות הפכו לחדלות פרעון, ואחרות, שרווח השוק שלהן צנח ביותר משמונים אחוזים, אך עדיין נשארו יציבות ורווחיות.

התפוצצות הבועה ציינה את תחילתו של מיתון במדינות המפותחות במהלך השנים שלאחר מכן. למעשה ניתן לומר כי שינוי המודלים (המנותקים מהשווי הכלכלי) להערכת שווי המניות בתקופה זו, יצר מצג שווא של עליה מגמתית ומתמשכת של ערך המניות, מה שגרם ליותר ויותר משקיעים להשקיע, מה שגרם כתוצאה מכך להמשך העלייה המטאורית וחוזר חלילה עד נקודת הקריסה.

הארי אטקינסון

סר הארי אלברט אטקינסון (באנגלית: Harry Albert Atkinson; ‏ 1 בנובמבר 1831 – 28 ביוני 1892) היה מדינאי ניו זילנדי שכיהן בארבע תקופות כהונה שונות במהלך השליש האחרון של המאה ה-19 כראש ממשלת ניו זילנד העשירי. הוא הנהיג את ניו זילנד במהלך מיתון כלכלי והיה ידוע בשל הניהול הזהיר והנבון של כלכלת המושבה ובמקביל הנהיג את תוכניות הביטוח הלאומי ואת תוכנית החכרת האדמות. הוא גם היה שותף ביצירתן של יחידות מתנדבים צבאיות שלחמו במלחמות הקרקעות של ניו זילנד והיה מאמין גדול בצורך לתפישתן של הקרקעות של המאורים.

הבחירות הכלליות בבריטניה 1983

הבחירות הכלליות בבריטניה (הממלכה המאוחדת) התקיימו ב-9 ביוני 1983, ובמסגרתן ראשת הממשלה מרגרט תאצ'ר התמודדה על כהונה שנייה בתפקיד, מול מנהיג מפלגת הלייבור מייקל פוט.

כהונתה של תאצ'ר אופיינה בשפל כלכלי - הכלכלה הבריטית עברה מיתון, ואחוזי האבטלה עלו - מה שהביא לירידה בפופולריות של תאצ'ר. עם זאת, ניצחון הבריטים במלחמת פוקלנד שיקם את תדמיתה הציבורית והביא לעלייה בפופולריות שלה, שבשיאה החליטה תאצ'ר להקדים את הבחירות כדי לנצל את המומנטום.

מפלגת הלייבור הובילה בסקרים לאורך תקופה ארוכה, אך חילוקי דעות פנימיים בנושאי מדיניות היו בעוכריה. עמדות המפלגה זזו שמאלה ונוצר פילוג, שבשיאו פרשו חברי לייבור מתונים מהמפלגה והצטרפו למפלגה הסוציאליסטית. בסופו של דבר הקימה המפלגה הסוציאליסטית, יחד עם המפלגה הליברלית מפלגה מאוחדת - שסחפה קולות של מאוכזבי הלייבור.

פיצול קולות האופוזיציה בין הלייבור לאיחוד, לצד הפופולריות הגואה של תאצ'ר, הביאו לניצחון סוחף של השמרנים בבחירות. על אף שאיבדה מעט קולות מהבחירות הקודמות, עלתה המפלגה במספר המושבים באופן משמעותי וזכתה לניצחון הגדול ביותר של מפלגה בבחירות בבריטניה מאז הלייבור ב-1945. תבוסת הלייבור הייתה שפל אלקטורלי עבור המפלגה, והתוצאה הנמוכה ביותר שלה מאז 1918. המפלגה המאוחדת, שזה עתה קמה, הכפילה את כוחה, וההפרש בינה ובין הלייבור עמד על 2 אחוזים בלבד - מה שערער את מעמד הלייבור כאופוזיציה הראשית לממשלה.

הבחירות הכלליות בבריטניה 1992

הבחירות הכלליות בבריטניה (הממלכה המאוחדת) התקיימו ב-9 באפריל 1992, ונחשבות בעיני רבים לאחת ממערכות הבחירות הדרמטיות ביותר שנערכו בבריטניה מאז מלחמת העולם השנייה.

ראש הממשלה ג'ון מייג'ור, שנכנס לתפקידו ב-1990 לאחר התפטרותה של מרגרט תאצ'ר, עמד לבחירה לאחר שנתיים סוערות בתפקיד, שבמהלכן עברה הכלכלה הבריטית מיתון, וכללו בין השאר את המעורבות הבריטית במלחמת המפרץ. הוא התמודד על ראשות הממשלה מול מנהיג הלייבור ניל קינוק, שניסה להיבחר לראשות הממשלה בפעם השנייה ברציפות (לאחר שהפסיד לתאצ'ר ב-1987).

הסקרים שפורסמו לאורך מערכת הבחירות הציגו קרב צמוד בין שני המועמדים, עם הובלה קלה לקינוק, והעריכו כי הבחירות יסתיימו בפרלמנט תלוי, ללא רוב מוחלט לאף מפלגה. לכן, הופתעו רבים מתוצאות הבחירות שהראו ניצחון גדול (ביחס לציפיות) למייג'ור. לא זו אף זו, השמרנים זכו ברוב מוחלט בפרלמנט (אם כי מופחת משמעותית מהרוב שהיה להם טרם הבחירות).

היה זה הניצחון הרביעי ברציפות של המפלגה השמרנית מאז 1979, והפעם האחרונה שהמפלגה זכתה ברוב מוחלט בפרלמנט עד 2015.

יפה נוף (ירושלים)

יפה נוף היא שכונה במערב ירושלים, אשר הוקמה ב-1929. יחד עם רמת בית הכרם וגבעת בית הכרם היא מרכיבה את שכונת בית הכרם רבתי. שמה של השכונה, יפה נוף, כאחד משמות ירושלים.

כלכלת יפן

כלכלת יפן היא הכלכלה השלישית בגודלה בעולם (אחרי ארצות הברית וסין) עם תמ"ג של כ-5.4 טריליון דולר (2010). המטבע המקומי הוא הין היפני, המטבע השלישי הנסחר ביותר בעולם אחרי הדולר האמריקני והאירו.

בכלכלת יפן חלה צמיחה חסרת תקדים לאחר תום מלחמת העולם השנייה ועד שנות ה-80, באמצעותן הפכה לכח הכלכלי החשוב בעולם לצד ארצות הברית. עם זאת, בשנות ה-90 וה-2000 חלה נסיגה משמעותית בקצב הצמיחה שלה בשל סיבות כלכליות ודמוגרפיות, ויפן התמודדה עם שנות מיתון ארוכות.

לוי אשכול

לֵוִי אֶשְׁכּוֹל (שְׁקוֹלְניק) (25 באוקטובר 1895, ז' בחשוון ה'תרנ"ו – 26 בפברואר 1969, ח' באדר ה'תשכ"ט) היה ראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל (1963–1969) ושר בממשלות ישראל.

אשכול נולד בכפר אוֹראטוֹבו שבדרום האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה) בשנת 1895. אשכול למד ב"חדר", ואחר כך בגימנסיה העברית בווילנה, בירת ליטא. עלה לארץ ישראל בשנת 1914 במסגרת העלייה השנייה. לפני קום המדינה היה פעיל במוסדות המרכז החקלאי והסוכנות היהודית לארץ ישראל; הוא היה ממייסדי ארגון ההגנה וחבר המפקדה הארצית שלה כמה פעמים, היה בהרכב הראשון עם הקמתה ולימים שימש בתפקיד גזבר ההגנה בימי מלחמת העולם השנייה. כן הוא נמנה עם מייסדי הסתדרות העובדים הכללית והיה מנהל החברה הכלכלית של ארגון זה, ניר. אשכול עמד בראש ועדת ההתיישבות של הקונגרס הציוני ולקח חלק במפעלי ההתיישבות הגדולים כמו התיישבות האלף ויישובי חומה ומגדל. כן עסק, במסגרת חברת "העברה", בשליחויות לקהילת יהודי גרמניה כשהמפלגה הנאצית כבר הייתה בשלטון. ב-1937 מימש את התוכנית אותה קידם במשך כ-10 שנים, והקים את חברת מקורות - בראשה גם עמד עד 1951. בתקופת מלחמת העצמאות פיקד על מרכז הגיוס הארצי ועם הקמת הממשלה הזמנית כיהן כמנכ"ל משרד הביטחון, ובו-זמנית גם כחבר הנהלת הסוכנות היהודית, כראש מחלקת ההתיישבות שלה (בתקופת קליטת העלייה ההמונית ועד 1963) וכגזבר הסוכנות.

במשך שנים רבות היה אשכול דמות מפתח במשק הישראלי, מהן כ-11 שנים שימש כשר האוצר - תקופת הכהונה הארוכה ביותר בתפקיד זה בתולדות המדינה. עבודתו קירבה אותו אל דוד בן-גוריון, וברבות הימים הפך ליורשו המיועד. עם פרישת בן-גוריון מתפקיד ראש הממשלה בשנת 1963, הוא הביא למינויו של אשכול לראשות הממשלה. בשנת 1964 פרץ סכסוך גלוי בין שני האישים על רקע דרישת בן-גוריון להקים ועדת חקירה משפטית לחקר פרשת מודיעין שהסתבכה, ונודעה לימים בשם "עסק הביש". הסכסוך הביא לפרישתו של בן-גוריון ממפא"י ולהקמת רפ"י. הבחירות לכנסת השישית הביאו לניצחון גדול של אשכול על בן-גוריון ואנשי סיעתו: רפ"י זכתה ב-10 מנדטים בלבד, ואשכול המשיך להחזיק, כמנהיג מפא"י, בכהונת ראש הממשלה, בימים קשים של מתיחות ביטחונית ומיתון כלכלי.

במהלך כהונתו כראש הממשלה עברה מדינת ישראל תמורות רבות במישור החברתי, הכלכלי והפוליטי. אשכול הביא לביטולו של הממשל הצבאי על ערביי ישראל והנהיג מדיניות מפויסת כלפי מפלגות יריבות. בין היתר הוביל את המגעים ליצירת המערך הראשון וב-1968 ניצח על איחוד המפלגות על בסיסו הוקמה מפלגת העבודה הישראלית. במהלך תקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים, פרץ משבר מנהיגות, ואשכול נאלץ למנות כשר ביטחון את משה דיין, ולהקים את ממשלת הליכוד הלאומי בהשתתפות תנועת החרות. לשותפות זו קדמה החלטתו מ-1964 להעלאת עצמותיו של מנהיג הציונות הרוויזיוניסטית זאב ז'בוטינסקי לקבורה בישראל.

לאחר מלחמת ששת הימים הוסיף להחזיק בתפקיד ראש הממשלה עד יום מותו מהתקף לב ב-26 בפברואר 1969.

מדיניות מוניטרית

מדיניות מוניטרית היא מונח במקרו-כלכלה המתאר את ניהול מערכת המשתנים הנומינליים במשק. מונח זה מתייחס כמעט תמיד לכמות הכסף ואמצעי התשלום במשק (וליחס בינם לבין התוצר).

במדינות המערביות מקובל כי המדיניות המוניטרית נמצאת באחריות הבנק המרכזי, בניגוד למדיניות הפיסקלית שנמצאת באחריות הממשלה.

התפיסה השלטת כיום בקרב כלכלנים רבים מאז הכלכלן מילטון פרידמן מכונה "הנייטרליות של הכסף" או "הדיכוטומיה הקלאסית", ולפיה בטווח הארוך שינויים נומינליים אינם משפיעים על הגורמים הריאליים של המשק. כלומר, ההשפעה ההדדית בין המדיניות המוניטרית והמדיניות הריאלית מתקיימת רק בטווח הזמן הקצר.מילטון פרידמן בספרו "היסטוריה מוניטרית של ארצות הברית" ("A Monetary History of the United States") טען כי "אינפלציה היא תמיד ובכל מקום תופעה מוניטרית". כלומר, אינפלציה אינה נובעת משינויים ביכולת הייצור הריאלית של המשק, אלא רק ממדיניות שגויה של ניהול הכסף. בעקבות תובנה זו, בתקופה שבה יש אינפלציה גוברת, תיושם מדיניות מוניטרית מצמצמת שתפעל להעלות את שווי הכסף (העלאת ריבית) ולהקטין את כמותו על ידי הנפקת איגרות חוב של הבנק המרכזי, בשם מלווה קצר מועד (מק"מ), בעוד בתקופות שפל של מיתון או דפלציה ינקוט הבנק במדיניות מוניטרית מרחיבה, שתפעל להורדת שווי הכסף והגדלת כמותו (על ידי הורדת הריבית וקניית מק"מ מהציבור או אי הנפקתו). הבסיס לפעולות אלה הוא ההנחה כי תוספת כסף למשק מגדילה את היקף הצריכה של הציבור ומביאה להגדלת הביקוש המצרפי והתל"ג, וכן לצמצום ממדי האבטלה.

מטרת המדיניות היא השגת יעדי הממשלה שנקבעו, כגון קצב הצמיחה של הכלכלה (בטווח הקצר בלבד, כאמור), מניעת אבטלה, ריסון האינפלציה, יציבות שער החליפין, הקטנת החוב הלאומי וכדומה. עם זאת מידת ההשפעה של פעולות הבנק המרכזי איננה נתונה לחיזוי מדויק אלא בקווים כלליים בלבד.

האסכולה הדוגלת בנקיטת מדיניות מוניטרית לוויסות הביקוש המצרפי, סך התוצר ורמת המחירים במשק, נקראת בשם מוניטריזם. מדובריה הבולטים ניתן למנות את הכלכלן מילטון פרידמן, נגידי הבנק הפדרלי פול וולקר ואלן גרינספן, ונגידי בנק ישראל יעקב פרנקל, דוד קליין וסטנלי פישר.

מיתון 1966 בישראל

לאחר תקופת צמיחה גדולה במשק הישראלי, נכנס המשק לתקופת שפל חסרת תקדים, שכונתה מיתון. המיתון נוצר בעקבות מדיניות כלכלית מרסנת של הממשלה, הפסקת הזרמת כספי השילומים מממשלת גרמניה, וסיום פרויקטים מקיפים במשק.

משבר פיננסי

משבר פיננסי (או משבר כלכלי) מתרחש במגוון מצבים בהם מוסדות פיננסיים או נכסים מאבדים באופן פתאומי חלק גדול מערכם, מצב אשר מלווה בפשיטות רגל של חברות רבות בתעשייה ועלול אף להשפיע על כלכלת מדינה אחת או יותר.

במהלך המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, היו משברים פיננסיים רבים אשר היו קשורים בבהלה בבנקים בהם לקוחות הבנקים מיהרו למשוך את הכספים מהחשבונות שלהם משום שחששו שהבנק עלול לפשוט את הרגל. תקופות מיתון רבות החלו כתוצאה מכך. מצבים נוספים אשר מכונים משברים פיננסיים כוללים קריסה של שוק המניות, התנפצות בועות כלכליות וצניחה של ערך המטבע - מצבים אשר עשויים להוביל לעלייה משמעותית באחוזי האבטלה והעוני.

כלכלנים רבים הציעו בעבר תאוריות שונות כיצד מתפתחים משברים פיננסיים וכיצד ניתן למנוע התרחשותם. אף על פי כן, עד היום לא קיימת הסכמה מוחלטת לתאוריות אלו ומשברים פיננסיים ממשיכים להתפתח ברחבי העולם אף במאה ה-21.

דוגמאות למשברים פיננסיים גדולים אשר התרחשו בעבר - המשבר הכלכלי בארצות הברית במהלך שנות השלושים של המאה ה-20 שהוביל לתקופת השפל הגדול והמשבר הכלכלי בשנותיה הראשונות של ישראל שפקד את המשק הישראלי ושיאו היה בשנת 1951.

ניו דיל

הניו דיל (מאנגלית: New Deal, מילולית: עסקה חדשה) הוא כינוי כולל לסדרת תוכניות כלכליות בארצות הברית בין השנים 1933 ל-1936. התוכנית כללה פרסום צווים נשיאותיים והעברת חוקים במהלך כהונתו הראשונה של הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט. התוכנית הייתה כתגובה לשפל הגדול, והתרכזה במה שנקרא "שלושת ה-R-ים": הקלה, שיקום ורפורמה (Relief, Recovery, and Reform), כלומר הקלה למובטלים ולעניים, שיקום הכלכלה לרמה סבירה, ורפורמה במערכת הפיננסית לשם מניעת שפל עתידי.

הניו דיל יצר תקופה פוליטית חדשה בארצות הברית, בה שלטה המפלגה הדמוקרטית בבית הלבן. בסיסי כוחו של הניו דיל היו הליברלים, הדרום הלבן, הדמוקרטיים המסורתיים, הערים הגדולות, איגודי עובדים ומיעוטים. הרפובליקנים היו חלוקים ביחסם כלפי הניו דיל: השמרנים טענו שהוא פוגע בעסקים ומעכב את הצמיחה, ואילו הליברלים הסכימו לקבל חלקים ממנו והבטיחו לייעל את התוכנית. מתנגדי התוכנית שלטו בקונגרס מ 1936 עד 1937.

מ-1934 עד 1938, רוזוולט נעזר בקונגרס כדי להעלות את ההוצאה הציבורית במה שכונה "הניו דיל השני".

היסטוריונים מבחינים בין הניו דיל "הראשון" (מ-1933 עד 1934) ובין הניו דיל "השני" (מ-1935 עד 1938), שהיה יותר שנוי במחלוקת. הניו דיל הראשון עסק בבנקים, בתעשייה, בחקלאות ובארגוני מסילות הרכבת, כדי לעזור להם לשרוד כלכלית. המנהל הפדרלי לסיוע חירום סיפק 500 מיליון דולרים לשיקום ערים במהלך התוכנית, ואילו מנהל העבודות האזרחי סיפק תקציב לרשויות מקומיות כדי לבצע עבודות ציבוריות.

הניו דיל השני עסק בחקיקה: חקיקה לקידום איגודים מקצועיים, הפיכת הממשל הפדרלי למעסיק, יצירת הביטוח הלאומי ותמיכה בחוואים ובמהגרים. בנוסף, התוכנית כללה את יצירתן של רשות השיכון של ארצות הברית ומנהלת החקלאות האמריקנית ב-1937. בנוסף נחקק חוק שכר מינימום.

הידרדרות כלכלית בין השנים 1937–1938, וחילוקי דעות חריפים בין פדרציית העבודה האמריקאית לבין איגודי התעשיינים הוביל לניצחונות רפובליקניים בקונגרס, וליצירת קואליציית נגד לניו דיל. ב-1942 וב-1943 הקואליציה השמרנית הצליחה לחסום חוקים ליברליים, ולבטל את תוכניות מנהל עבודות הקדמה וחיל השימור האזרחי. רוזוולט עצמו הפנה את מירב תשומת לבו למלחמת העולם השנייה בשנים אלו. בית המשפט העליון קבע שמנהל השיקום הלאומי וחוק התיאום החקלאי נוגדים את החוקה, אולם חוק התיאום החקלאי נכתב מחדש ואושר. דווייט אייזנהאואר, הנשיא הרפובליקני הראשון לאחר הניו דיל, לא ביטל את הרפורמות ואף הרחיב אותן. בשנות ה-60, הנשיא לינדון ג'ונסון קידם תוכנית בשם "החברה הגדולה", שהמשיכה להרחיב את מדיניות הניו דיל. תוכנית זאת נשמרה גם בימי הנשיא הרפובליקני ריצ'רד ניקסון. ב-1974, ירדה קרנו של הניו דיל והחלו להישמע קריאות להקטנת המעורבות הממשלתית. בשנות ה-90 בוטל חוק הבנקים חוק גלאס-סטיגל שנחקק בימי הניו דיל. למרות זאת, ישנם גופים שנוסדו במהלך הניו דיל ועדיין פעילים כיום, כגון התאגיד הפדרלי לביטוח פקדונות ורשות עמק טנסי.

סאוואכ

הסַאוַאכּ (בפרסית: ساواک, שהוא קיצור של سازِمانِ اطلاعات وَ امنیَتِ کِشوَر; תעתיק: סאזמאן אטלאעאת ו אמנית כשור) היה ארגון במערכת הביטחון האיראני שהוקם על ידי מוחמד רזא שאה פהלווי והיה גוף קהילת המודיעין איראני המרכזי. שימש ארגון מודיעין וביטחון לאומי, וכמשטרה חשאית האחראית על ביטחון הפנים באיראן. הארגון נוסד על ידי מוחמד רזא שאה פהלווי ונועד בעיקרו לשרת את מטרותיו של האחרון. בנוסף ללדכא תנועות מרי והתמרדות נגד השלטון. תוך מיתון השאיפות האתניות-לאומיות של הקבוצות האתניות השונות הקיימות באיראן, לעיתים אף תוך איסור לימוד ההיסטוריה האתנית והשימוש בשפה.

עם עובד

הוצאת ספרים עם עובד בע"מ, המוכרת במותג עם עובד, היא הוצאת ספרים ישראלית שנוסדה בשנת 1942 על ידי ההסתדרות הכללית ביוזמת ברל כצנלסון, שהיה העורך הראשון.

פסו ארגנטינאי

פסו (ספרדית: Peso) הוא המטבע הרשמי בארגנטינה. על פי תקן ISO 4217 סימונו הוא ARS. הארגנטינאים משתמשים בסמל $ לציון המטבע ובכדי להבדיל אותו מהדולר האמריקני הם מוסיפים קו נוסף לדולר.

במהלך שנות השמונים השתוללה בארגנטינה היפר-אינפלציה. בשנת 1991 הופעלה בארגנטינה תוכנית ייצוב (לפי המודל של תוכנית הייצוב הישראלית מ-1985) שהחזירה את הכלכלה לשליטה. אחד המרכיבים העיקריים של התוכנית היה ייצוב הפסו לשער של 1:1 מול הדולר האמריקאי.

קיבוע המטבע היה פופולרי מאוד בקרב האזרחים וקהיליית העסקים הארגנטינאית כי הוא הבטיח יציבות ושקיפות. יחד עם זאת משמעות הקיבוע היה ויתור על היכולת לנהל מדיניות מוניטרית והיצמדות למדיניות של ארצות הברית. הבעיות החלו לצוף לאחר המשבר החריף בברזיל ב-1998 במסגרתו עבר הריאל הברזילאי פיחות חריף דבר שגרם לשחיקה ביצוא הארגנטינאי ועליה ביבוא מברזיל.

בשנת 2001 המשבר העולמי (לרבות אירועי 11 בספטמבר) גרם לארצות הברית לנקוט במדיניות פיסקלית מרחיבה במיוחד, דבר שפגע עוד יותר במאזן התשלומים של ארגנטינה והפך מיתון קל למשבר פיננסי חריף. בעקבות המשבר החריף בוטלה הצמדת הפסו בשנת 2002.

בתוך חודשים ספורים המריא שער החליפין דולר-פסו והגיע לרמה של 3.5 פסו לדולר אחד. השער התייצב לבסוף על רמה של 3 פסו לדולר ברבע הראשון של שנת 2003.

בדצמבר 2015 הסירה ארגנטינה את הפיקוח על שער הפסו, ובעקבות זאת איבד המטבע 30% מערכו, כששערו ירד מ-9.8 פסו לדולר ל-14 פסו לדולר.

צמיחה כלכלית

צמיחה כלכלית היא גידול האפשרויות של משק לצריכה או לייצור מוצרים, דבר שלרוב גורם לגידול בתוצר הכלכלי. המושג מתייחס לרוב להתנהגות משק לאומי, קרי, מכלול הביצועים של כלל ענפי המשק (התוצר המקומי הגולמי, תמ"ג), לעיתים נעשה בו שימוש גם בהקשר צר יותר, לגבי ענף כלכלי מסוים (חקלאות, תעשייה, או המגזר העסקי למשל), ואף לגבי חברה ספציפית.

תוצר המשק יבוא לידי ביטוי בכמות ההון הקיים בו, בגודל הייצוא ממנו, ובכל תפוקה אחרת של המשק. נתוני הצמיחה הם יחסיים - הם אינם מבטאים את גודל תפוקת המשק, אלא רק את השינוי החל בו. הנתון מוגדר לרוב לפי אופי שנתי (כשנאמר כי הצמיחה בסין ב-2005 הייתה 10%, למשל, המשמעות היא שתפוקת המשק הסיני בשנת 2005 גדלה ב-10 אחוזים לעומת התפוקה בשנה הקודמת). צמיחה נמדדת גם בתקופה קצרה יותר של רבעון, אך כדי שלא ליצור הטעיה עקב הבדלים עונתיים (באירופה, למשל, בחודשי הקיץ גדל משמעותית מספר התיירים לעומת חודשי החורף, אך אין הדבר משקף צמיחה), מושווה הרבעון לרבעון המקביל בשנה הקודמת.

פעמים רבות נתוני הצמיחה משמשים כנתון המרכזי לקביעת תפקודו של משק כלכלי - כך, ירידה בתוצר (צמיחה שלילית, או לחלופין צמיחה חיובית נמוכה) תעיד על האטה או מיתון במשק, וגידול בצמיחה יעיד על שיפור כלכלי. מכאן גם מהווה הצמיחה יעד מדיניות מרכזי.

קרן הקולנוע הישראלי

קרן הקולנוע הישראלי (בעבר הקרן לעידוד סרטי קולנוע ישראליים איכותיים), היא גוף התמיכה המרכזי בקולנוע הישראלי משנות ה-80 ועד היום, נוסדה ב-1979. עד אותה עת היה זה משרד המסחר והתעשייה שהוסמך לטפל בקולנוע הישראלי, בעקבות "חוק עידוד הסרט הישראלי" מ-1954.

שפל כלכלי

שפל כלכלי הוא משבר כלכלי חמור אשר מתרחש בכלכלת מדינה אחת או יותר. תקופת השפל מאופיינת בצימצום משמעותי ממושך בכמות הייצור והצריכה, לעומת תקופת מיתון, אשר אינה אלא שלב חולף מקובל במחזור עסקים. תקופת שפל כלכלי מאופיינת בעלייה "יוצאת דופן" בכמות האבטלה, הגבלת האשראי, צמצום התפוקה וכמות ההשקעות, דפלציה או היפר-אינפלציה של מחירים, פשיטות רגל רבות, סחר ומסחר מופחת, וכן תנודות בערך המטבע אשר מובילות להפחתת ערכו של המטבע ביחס למטבעות אחרים.

הדוגמה הטובה ביותר לשפל כלכלי היא תקופת השפל הגדול אשר התרחשה בשנות השלושים של המאה ה-20, והשפיעה על כל מדינות המערב, והייתה חמורה במיוחד בארצות הברית.

תוצרת הארץ

תוצרת הארץ, או תוצרת כחול לבן, הוא מונח כלכלי, שיווקי ומשפטי, המתייחס לכלל המוצרים המיוצרים באופן חלקי או מלא במדינת ישראל. משרד הכלכלה והתעשייה מגדיר מוצרים אלו ככאלו ש"מחיר המרכיב הישראלי בו, מהווה לפחות 35% וכתוצאה ממנו התקבלו מוצרים אחרים או שונים". מבחינה חוקית, "חוק חובת המכרזים, תשנ"ב-1992", ו"תקנות חובת המכרזים (העדפת תוצרת הארץ), התשנ"ה" 1995", קובעים שבעת ביצוע מכרז, המדינה יכולה לבצע העדפה למוצרים תוצרת הארץ במקרים מסוימים.

השימוש במושג "כחול לבן" לתיאור וסימון תוצרת ישראל נובע מכך שצבעים אלה נחשבים לצבעים הלאומיים של מדינת ישראל.

לפי ד"ר דוד אסף, הגדלת הביקוש למוצרים תוצר הארץ מחזקת את היצרנים המקומיים, מגדילה את פעילותם הכלכלית, מוסיפה מקומות עבודה, מצמצמת ממדי אבטלה בתקופות מיתון כלכלי, ומהווה תרומה משמעותית לשמירת הסביבה. אסף מפרט שמבחינה סביבתית קניית תוצרת הארץ מקטינה את נפח השינוע הימי והיבשתי הבין לאומי, ובכך מצמצמת פליטת גזי חממה, חוסכת משאבי אנרגיה, ומפחיתה ריכוז כלי השינוע בנמלים.

ב-2009 התקבלה בממשלת ישראל הצעת מחליטים שנושאה היה תוכנית לקידום תוצרת הארץ. התוכנית כללה הקמת מטה לאומי במשרד הכלכלה בשם "מטה כחול לבן", בשיתוף עם ההסתדרות החדשה והתאחדות התעשיינים בישראל, שתפקידו לקדם קניית מוצרים תוצרת הארץ. המטה מאפשר ליצרני מוצרים שעומדים בדרישתו ובדרישות אחרות של משרדי הממשלה השונים לקדם מכירות של מוצריהם על ידי סימונם בתו "מיוצר בישראל".

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.